מעט חדרי אוכל שרדו את תהליכי ההפרטה והשינויים החברתיים שהתחוללו בקיבוצים, ואף אחד לא ציפה כי גם מגפת הקורונה תוביל לסגירת חדרי אוכל. אחד מאלה הוא זה שבעין הנצי"ב. 76 שנה פעל חדר האוכל באופן רצוף ובראש השנה האחרון, עם כניסת הסגר השני, נסגר. צוות העובדים שהורכב מחברי הקיבוץ ומתושבי בית שאן פוטר והבניין הגדול והמטופח סגר את שעריו.
את מבני הציבור המרכזיים בקיבוץ עין הנצי"ב, הקיבוץ השישי שהוקם במסגרת תנועת הקיבוץ הדתי, הפקידו החברים בידיהן של אדריכליות. את בית הכנסת (1966) תכננה האדריכלית ג'ניה אוורבוך שעליו כתבתי כאן. וכאן לפניכם חדר האוכל השלישי שהוקם בעין הנצי"ב ונחנך ב-1976, אבל הראשון שנבנה כמבנה של קבע. תכננה אותו האדריכלית נעמי יודקובסקי (1996-1920), שתכננה בקיבוצים רבים ובעצמה היתה מייסדת וחברת קיבוץ לוחמי הגטאות.
רגע לפני הסגר עוד הספקתי לבקר בחדר האוכל. הצטרף אלי חבר הקיבוץ האדריכל בצלאל רינות שסיפר לי עד כמה הוא למד לאהוב את האדריכלות הברוטליסטית שממנה סלד בעבר. יחד המשכנו לסיבוב בבית המדרש שנחנך ב-1952 ואותו תכנן הרב והאדריכל יעקב יהודה.
ועל כך ברשימה זו.
.
חייו ומותו של חדר האוכל
.
חלון אחורי 