Monthly Archives: אפריל 2013

סיבוב בכפרים ערבים סמוך לנמל התעופה בן גוריון

שלום,

הרשימה שלפניכם ממשיכה את הביקורים בכפרים הערבים שהתקיימו בשטח שבין פתח תקוה בצפון ללוד בדרום. היו הרבה. הפעם אבקר בשרידים של שני כפרים נוספים השוכנים מזרחית לנתב"ג: אל-חדיתא (היום מושב חדיד) ובית נבאללה (היום בית נחמיה). נוסף להם, עצרנו גם בתחנת הרכבת הבריטית כפר ג'יניס ובכפר טרומן (במקור הראל). ועל כך ברשימה זו.

למקומות האלו לא הייתי מצליח להגיע לבד, ללא עזרתו של יונתן גת, שגם כמה מהתמונות כאן הוא צילם ועל כך תודתי לו. אני גם רוצה להודות לחן מלינג, מנהל מזויאון הרכבת על המסמכים ההיסטורים ששלח.

אם תרצו להרחיב את הידע בנושא, אני ממליץ על מדריך הסיורים "אומרים ישנה ארץ" (50 ש"ח בלבד בקניה רכישה). המדריך יצא לפני מספר חודשים, ומציג 18 סיורים בעקבות כל מיני כפרים וערים שהיו כאן לפני 1948 וברובם נמחקו. אפשר לומר שהסיבוב שכאן הוא הסיור ה-19. על הרכבת טרם נכתב ספר מקיף ויסודי.

.

IMG_9509

הבניין המרכזי של תחנת הרכבת כפר ג'יניס, תחנה בריטית שננטשה

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית דוידקה בקיבוץ אשדות יעקב מאוחד

בית דוידקה הוא מאולמות המופעים הגדולים בתנועה הקיבוצית בכלל ובעמק הירדן בפרט (מפת מיקום). קופסה ענקית שאינה מתפקדת כבר שנים רבות בלב יישוב קטן. צמוד לקיבוץ, אחיו התאום: אשדות יעקב איחוד. שניהם התפצלו בתחילת שנות ה-50 וחיים זה לצד זה בנפרד עד היום. שני ש.ג., שני חדרי אוכל, שתי מזכירויות, וגם שני בתי תרבות גדולים וריקים.

את הבניין תכנן האדריכל חנן הברון, שבכמה מעבודותיו כבר בקרתי והבאתי אותן כאן בבלוג, ותמיד אני שמח להיתקל בבניין נוסף שתכנן. מבנים פשוטים, נקיים שהתאימו לתקופות אחרות.

..

IMG_8319

חזית מערבית: מגדל הבמה

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בחדר האוכל ובית הכנסת בקיבוץ חפץ חיים

עצרתי בקיבוץ חפץ חיים או מה שנותר ממנו בממד הפיסי כי בפועל זה כבר לא קיבוץ. רציתי לראות את בית הכנסת שתכנן האדריכל יוסף שנברגר – אולי האדריכל החרדי היחיד שפעל בארץ והיה לדמות משמעותית בתכנון הישראלי. כמו כן ביקרתי בחדר האוכל שאת זהות מתכננו לא הצלחתי לצערי לגלות, גם לא את יוצר קיר האמנות שבו.

קיבוץ חפץ חיים מיוחד בכך שהיה לקיבוץ החרדי הראשון מבין שניים שהוקמו על כדור הארץ. חפץ חיים הוקם ב-1944 על ידי חברים בתנועת פועלי אגודת ישראל, ואחריו עלה על הקרקע הקיבוץ השני, שעלבים, שהוקם ב-1951 כיישוב ספר בצמוד לגבול עם ירדן. לא מדובר בחרדים שאנחנו מכירים היום אלא בזרם שדגל בעבודה והיה קרוב לציונות. לצערי, הזרם הזה התפוגג ונבלע בתנועה הדתית-לאומית. תוצאות וועדת הבחירות האחרונה, 211 מבעלי זכות ההצבעה שהם 67% מהקולות הכשרים הצביעו כאן ל"בית היהודי" (בנט). ליהדות התורה הצביעו רק 4% (13 מצביעים). עד היום שייך חפץ חיים למועצה האזורית נחל שורק, המורכבת משבעה יישובים דתיים וחרדים.

אני לא יודע מה ההבדל היום בין הקיבוץ הדתי ובין קיבוץ של פועלי אגודת ישראל ואם יש בכלל הבדל. את זה אשאיר לסוציולוגים ואפנה ישר לאדריכלות.

.

IMG_2708

החזית המזרחית של בית הכנסת בתכנון האדריכל יוסף שנברגר

.

להמשיך לקרוא

סיבוב במוזיאון היידי וובר בציריך בתכנון לה קורבוזיה

לא ניתן להשוות את לה קורבוזיה לאף אדריכל ישראלי, אך ברמה הלאומית בהחלט ישנם אדריכלים שהיה להם מה להגיד ובתקופות מסוימות יצרו עבודות ראויות. הכי קרוב שניתן למצוא בישראל למוזיאון היידי וובר הוא "בית כהנא" ברמת גן, השוכן ברחוב אבא הלל סילבר בין האצטדיון למוזיאון רמת גן. את הבית תכנן האדריכל יעקב רכטר בצעירותו. כתבתי על הבית הזה כאן. במקור שימש הבית את האמן אהרון כהנא ולימים הפך למוזיאון להצגת עבודותיו ועבודות קרמיקה של אמנים אחרים. אם עיריית רמת גן תתפוס את עצמה, היא תהפוך את המבנה למרכז אדריכלות ותתחיל לנצל את הגן הענק שמקיף את הבית.

לפני חצי שנה נפתח בחיפה בתמיכת העירייה מוזיאון אדריכלות, בחדר ששימש את משרדו של האדריכל מוניו גיתאי-וינרויב (כתבתי על אנדרטה שתכנן עם אל מנספלד כאן). אך מדובר בחדר קטן ותצוגה עלובה ולא ראויה ולכן גם אין מה להשוות, אבל הרצון הטוב קיים. רק לפני שנה וחצי נפתח ביפן מוזיאון שתכנן ועיצב האדריכל טויו איטו (שזכה השנה בפרס פריצקר). המוזאון הקרוי על שמו, למרות שהוא עדיין חי, מוקדש כולו ליצירתו האדריכלית, כך שהדבר מקובל.

מתוך חשיבות חברתית ותרבותית, אני חושב שצריך להקים גם כאן מוזיאונים מהסוג הזה, כשהתערוכות המתחלפות יעסקו כל פעם בנושאים שונים שהעסיקו גם את האדריכל (בתי ספר, מרכזים רפואיים, כיכרות, גינות מגורים וכו'), ויפתחו דיון גם לאדריכלים אחרים. בדרך זו, יתאפשר לקהל הרחב ללמוד, להבין ולהעריך את המרחב בו הוא חי ופועל ויגדל הסיכוי שלא ייפול למלכודות של כרישי נדל"ן עם "פינוי-בינוי" או גרוע מכך מלכודות של אדריכלים שמובילים תהליכי שימור חלולים.

עכשיו כשרם כרמי נפטר, ראוי אולי לחשוב על תצוגה של עבודותיו שתועדו היטב בתצלומים, תכניות ומודלים ונכתב על רובם לא מעט. אם לא רוצים להשקיע יותר מידי כסף, אפשר לקחת כמה חנויות ריקות בתחנה המרכזית החדשה ולהפוך אותם לויטרינה. אבל בתכל'ס כשאדריכלים מתייחסים לעצמם ולמקצוע שלהם בזלזול, דוחפים את הלשון שלהם עמוק לתחת של הלקוח בחוסר יושרה וברדידות אז בשביל מה להקים מוזיאונים? ועל כך ברשימה הבאה.

זו העבודה האחרונה שתכנן גדול אדריכלי המאה ה-20 לה קורבוזיה (1965-1887). מדובר במבנה קטן וחדשני שהוקם על גדות אגם ציריך בשווייץ, בהזמנת פטרונית האמנות היידי וובר, שביקשה להקים מוזיאון שיציג את רעיונותיו ועבודותיו של האדריכל הנודע. אמנם אני מקפיד על אחידות בבלוג, אבל אחרי שהצגתי כאן בעבר שני מבנים בחו"ל, בברצלונה ובברלין ושניהם בתכנון האדריכל לודוויג מיס ון דר רוהה, נראה לי ראוי להביא גם פרויקט של לה קורבוזיה בציריך.

.

IMG_9468

חוץ משמירה קפדנית על המודול, לה קורבוזיה השתמש גם פה במניפת הגוונים האישית שלו

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בסככה שעיצבו מוריה-סקלי בגן לאומי בית שאן

רגע לפני שהגעתי לאנדרטת הנופלים, הלכתי לראות מה חדש בגן הלאומי בית שאן. ברשימה הזו אעסוק בסככת ההצללה ובית השימוש בכניסה לאתר.

אני לא רוצה להיכנס עכשיו לביקורת שיש לי על התפיסה הכוללת של בית שאן, בה תופס הגן הלאומי חלק מרכזי. אם אתחיל עם זה אני לא אגמור… אבל אומר רק, שבכל ביקור שלי בבית שאן אני מוצא שוב ושוב שהגן הלאומי הוא העונש הגדול ביותר שיש לתושבי העיר הזו. אולי על הנייר הוא נראה כמו משאב תיירותי, תרבותי וכלכלי אבל בפועל לא זה ולא זה ולא זה. הוא אפילו לא נכלל ברשימת עשרת האתרים המבוקרים בישראל (מצדה, גן החיות התנ"כי בירושלים והספארי ברמת גן בראש הרשימה).

בבית שאן הרסו שכונות שלימות כדי לחשוף עתיקות שמרביתן טרם נחשפו ועצרו פיתוח עירוני הגיוני. הגן הלאומי יצר נתק בין אזור התעסוקה לעיר. נתק משמעותי לא פחות קיים בין העיר עצמה ובין הגן הלאומי. משאבים עצומים מושקעים בכל מיני רעיונות דבילים שקשורים לגן על חשבון העיר. אף אחד מהמבקרים בגן לא עוצר בכלל בעיר שלא השכילה לפתוח מסעדה נורמלית. במסעדה היחידה בעיר, 'שיפודי הכיכר', יש מניסיון שירות רע מאד. עכשיו בית שאן נכנסת להכנת תכנית מתאר, שצפוי שלא תתרום משמעותית לעיר ותמשיך את תהליך גסיסתה הארוך.

אז מה צריך לעשות? אתייחס לכך בהמשך.

.

IMG_8265

מבט על תל בית שאן מכיוון הסככה שבכניסה לאתר

.

להמשיך לקרוא

סיבוב באנדרטה בבקעת בית שאן

אחד מהאתרים הייחודיים שמצאתי בישראל מורכז מאנדרטה גדולה ומוזרה, אמפיתאטרון רגיל יחסית ומאולם מופעים שבנוי כמו בונקר מתחת לאדמה. סיבה מספיק טובה כדי להכיר אותם מקרוב. ברשימה הזו אציג את האנדרטה לנופלים שתכננו האדריכלים מוניו גיתאי וינרויב ואלפרד מנספלד ב-1956 ונחנכה ב-1959.

למה האנדרטה מיוחדת? (1) צורתה, (2) גודלה ו-(3) האופן בו היא משתלבת בנוף.

רוצים לבקר? קשה למצוא אותה למרות שהיא שוכנת כמה מאות מטרים מכביש 90, על כביש מאד צדדי (כביש 7079) בין בית שאן  ובין ברכות הדגים ליד קיבוץ נווה איתן. מי שמתקשה כאן נמצא קישור למיקום בגוגל.

אני רוצה להודות לאופירה ורוחל'ה מהמועצה האזורית עמק המעיינות על התמונות והמידע ההיסטורי, לעמוס גיתאי על השיחה שחלקים ממנה מופיעים ברשימה. ותודה אחרונה לאלמוני העובד בפארק הלאומי עתיקות בית שאן – שבלעדיו לא הייתי מוצא את המקום הזה.

.

IMG_8274

אנדרטה לנופלים מכיוון הדשא

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בתי ספר 9 / תיכון ליידי דיוויס של רם כרמי

לפני כמה חודשים נראה היה לי מסקרן לראות מה מתרחש בתיכון ליידי דיוויס – גוש בטון שתכנן האדריכל רם כרמי עם שותפיו: עדה כרמי-מלמד, חיים קצף ובן פלג. התכנון בא בעקבות זכיה במקום ראשון בתחרות אדריכלים פומבית.

הבניין נראה כמו מבצר ענק, שמגן על יושביו מפני המכוניות הדוהרות ברחוב בני אפרים בצפון תל אביב (או ההפך). קבלתי מכרמי את התמונות המעולות שצולמו ממש לאחר חנוכת הפרויקט והשתדלתי לצלם עכשיו מאותן זוויות. שוחחתי עם מורים ותלמידים, ותהיתי האם הניסיון של כרמי, כמו כל שאר הפרויקטים שלו מלאי החזון והתשוקה לאוטופיה, באמת מצליח ליצור עולם טוב יותר. המחשבה הזו בהחלט מתקשרת למה שטלי חתוקה פרסמה שבוע שעבר בבלוג שלה.

רם כרמי ספג הרבה מאד חיצי ביקורת: התחנה המרכזית החדשה, בית ראש הממשלה, פרויקט הולילנד ולבסוף בניין תאטרון הבימה. אלה פרויקטים שלא רק הפכו את שמו לשם נרדף למפעל הבנייה הישראלי הקלוקל, אלא הכתים בכלל את האדריכלים שכאילו לא מתייחסים לעיר ולמשתמשים, וחסרים רגישות חברתית, נופית ועירונית. למרות ביקורת העדר, רם כרמי הוא האדריכל בעל החזון האדריכלי שהעז ללכת הכי רחוק עם תפיסת עולמו באומץ ובביטחון. הפרויקטים נכשלו בחלק לא מבוטל של המקרים, לטענתו שלא באשמתו אלא באשמת יזמים ומהנדסים ששינו מתכניותיו. אך נראה שתמימותו העקבית וחלומותיו האדירים התנפצו בקול רעש גדול ויצרו מקומות שנויים במחלוקת. במהלך השנים אותם אלה שביקרו את כרמי, חלקו כולם מאפיין משותף: הם לא עשו, לא העזו ולא חלמו כמוהו. הם גם לא היו כל כך ישרים והחביאו בעצמם שק אינטרסים אפלים שנשאו על גבם.

יצירת עולם טוב יותר היא מטרה מרכזית העומדת בפני אדריכל. כשאני חושב על טיפוסי האדריכלים שנתקלים בהם היום ובעבודות שלהם, ברור שהרעיון רחוק מהמעשה. יש הרבה מעשה אך אין חזון ורצון להיטיב ולקדם את החברה. האדריכלים המובילים כיום, שהתחנכו בשנות ה-70 וה-80 הם המיץ של הזבל שהוליד המקצוע. הם יכולים להיות נחמדים או פוצים, אבל הם שכירי חרב של קבלנים, שכל ערך חברתי רחוק מהעשייה שלהם. בשונה מהם לכרמי היתה אוטופיה.

.

IMG_2785

באולם הספורט: בשונה מפרויקטים ברוטליסטים אחרים בהם הכל אפור, כאן דאג כרמי לשלב צבע.

.

להמשיך לקרוא

%d בלוגרים אהבו את זה: