סיבוב בקולנוע אוריון בכרכור

בדרך חזרה מהצפון רציתי לעצור לסרט. רגע לפני שחלפתי על פני חדרה וגלשתי לכביש החוף, פניתי שמאלה בכביש 65 לכרכור. נסעתי ישר ברחוב המייסדים עד שהגעתי אליו. בית קולנוע גדול, נטוש ועזוב. בקרוב מאד ייהרס ויפנה את מקומו לטובת הקמה של כמה וילות.

בקולנוע אוריון נתקלתי לראשונה בבלוג "מקום שמור" שמפעילה אילנה פלדה-הרשנברג ולקח לי חצי שנה עד שבחרתי לעצור בו. הבלוג "מקום שמור" יכול להיות בקלות מודל לבלוגים אחרים שרצוי שיקומו גם במקומות אחרים: הוא מתמקד אך ורק באתרים וותיקים מהם צמחו צמד היישובים פרדס חנה וכרכור – המנוהלים מאז 1969 תחת מטריה אחת.

.

במת האולם

.

סיבוב באתר זיכרון ביתניה עילית

כששאלתי את האדריכל חיליק ערד, באיזו מבין עבודותיו הוא הכי ממליץ לי לבקר, הוא מיד ציין את אתר הזיכרון לביתניה בסמוך לקיבוץ אלומות. "אני אוהב מאד את האוהל של ביתניה", הוא אמר, "זה יושב בתוך ההר ויש שם משטח ועליו אוהל גדול, וכשעולים רואים דרך חריץ את עמק הירדן והכנרת. זו העבודה הכי נקיה שעשיתי".

ואם כבר מגיעים לאזור, אמליץ לשלב טעם נוסף לביקור: הגבינות המצוינות של "שירת רועים" בכפר קיש והלחם של יוחי במאפיה הקטנה שלו בכפר כמא (על הכפר כתבתי כאן, אבל רק עכשיו גיליתי את המאפייה) ועל כך ברשימה זו.

.

בתוך אתר הזיכרון שיצר האדריכל חיליק ערד בביתניה עילית

.

סיבוב בשיכון הרבנים בשכונת רוממה

בגלל שרועי עבר ביום חמישי דירה, נאלצתי להראות נוכחות בישיבה של הות"ל בירושלים. היה עומס על הכביש אבל הקדמתי בחצי שעה, מה שנתן לי זמן להציץ באחד ממבני המגורים המשותפים המיוחדים והמוקדמים שנבנו בארץ: שיכון הרבנים בשכונת רוממה.

על הישיבה בות"ל לא ארחיב. היא נמשכה יותר משעתיים. מהצד האחד של השולחן ישבו המתכננים ובצד השני ישבו הפקידות של משרד הפנים. יותר מ-15 שנה מתכננים איזה מחלף, שעליו דנו בישיבה, מה שלא הפריע לאחת הפקידות להטיל על הצוות מטלה נוספת. ככה זה עם פקידות, כדי להוכיח את קיומן הן חייבות לדרוש משהו. תמונה אחת מהות"ל חותמת את הסיבוב – זו בבית שימוש.

.

שיכון הרבנים: Physical Graffiti מקומי

.

סיבוב במפעל טחינה הר ברכה ועוד כמה אתרים בהר גריזים

על טחינה הר ברכה שמעתי לראשונה מאופיר זינטי. אני מעריך יותר חומוס מטחינה ולכן עד היום לא ייחסתי לה חשיבות גדולה. זה היה עניין של שבועות עד שמצאתי את הזמן לבקר במפעל עצמו. אבל אחרי ביקור ראשון ב"חזית העממית" נדלקתי על טחינה הר ברכה. ברגע שמצאתי סיבה לכתבה על שכונה חדשה בהר ברכה, ידעתי שכאן ההזדמנות לשלב ביקור במפעל. על השכונה החדשה כתבתי ל-Xnet, אבל מפעל הטחינה לא נמצא ביישוב הר ברכה שהוקם בתחילת שנות ה-80, אלא בשכונה השומרונית שנמצאת כמה מאות מטרים מהיישוב הישראלי וקיימת בשכם כבר 2,000 שנה.

חוץ מהעובדה שניתן לטעום ולרכוש את הטחינה ישר מהמכונה, יש כאן גם הזדמנות לראות כיצד מכינים אותה. את גרגרי השומשום מייבאים מאתיופיה ומהם מפיקים כל יום טון וחצי טחינה גולמית. טחינה הר ברכה משווקת בעיקר בישראל (לכן היא גם כשרה) וחלק ממנה מיוצא לחו"ל.

.

הקצה של פס הייצור: הטחינה זורמת למיכל

.

סיבוב בתי ספר 12: חזרה לחצר הפנימית

הרעיון של חצרות פנימיות הפתוחות לשמים חוזר בשנים האחרונות למוסדות חינוך בעולם וכעת גם בישראל. הרשימה הזו מבוססת על מאמר קצר שכתבתי בכתב העת "הד החינוך" (עורך: ד"ר יורם הרפז, עורכת משנה: ציפה קמפינסקי), בו ניתנה לי במה קבועה (כבר חמש שנים).

בית הספר היסודי בשכונת אגמים בנתניה נבנה אמנם לפני יותר משנה, אך בגלל שהעירייה היתה יותר זריזה מהקבלנים שבנו את בתי השכונה החדשה, לא היו תלמידים שיאכלסו את בית הספר. רק השנה לאחר שחלק נכבד מבתי השכונה אוכלס, הגיעו גם התלמידים והוחל באכלוס הבית ספר החדש.

בחלק האחרון של הרשימה, בחרתי להציג כמה בתי ספר משנות ה-50 שנחשבו בשעתו לפורצי דרך ולמודל אותו העתיקו בכל העולם (וגם בישראל). החלק הזה לא ניכלל במאמר המקורי.

.

הפסקת עשר בחצר הפנימית

.

סיבוב במואזין המפורסם של מגדל דוד

לפני כמה שבועות פרסמתי כתבה על החפירות מתחת לבית המעצר בקישלה. במסגרת אירועי "בתים מבפנים" אפשר יהיה לסייר בחפירות. בעת הביקור, רציתי שהצלם יצלם את גג המבנה ממקום גבוה כדי שהקוראים יבינו היכן הוא ממוקם ביחס לסביבתו. המבנה הכי גבוה היה צריח המסגד שב"מגדל דוד" (המסגד שוכן למטה כחלק מהמוזיאון). ביקשתי רשות מהנהלת מוזיאון מגדל דוד וקבלתי באופן חריג לטפס לצריח הצר.

מדובר במסגד שהוקם ב-1213 וחודש ב-1310, זאת יודעים הודות לשתי כתובות המצויות בו. אך מתי נבנה הצריח עצמו לא הצלחתי לגלות. הצריח העגול מתנשא מעל המסגד ונועד לשרת מואזין הקורא למאמינים לבוא לתפילה.

הצריח אסור לכניסת מבקרים בגלל המדרגות הצרות יתר על המידה שמובילות אל ראשו, אך המראה שנחשף ממנו מרהיב ומיוחד. הצריח הזה הפך לאחד מסמליה של ירושלים לאורך הדורות האחרונים, אך אפשר רק לצפות עליו ולא לבקר בו. את ההזדמנות לתצפת ממנו ניצלתי וכעת אני מביא כאן את התמונות וגם סרטון קצר שצלמתי.

.

מגדל דוד במבט מהקישלה

.