ארכיון חודשי: דצמבר 2017

סיבוב בבית העם בכפר ויתקין שעובר עכשיו שיפוץ

בית העם של כפר ויתקין עובר עכשיו חידוש והרחבה. הבניין שנחנך ב-1939 בתכנונו של האדריכל אריה שרון היה במשך יותר מעשרים שנה נעול ועזוב. עשרות שנים אירח האולם בין כתליו את טובי הזמרים והשחקנים הישראלים. התקיימו בו גם כנסים וועידות של גופי התיישבות ותנועות פוליטיות, שההחלטות והמהלכים שהתרחשו בכנסים אלה שינו את פניה של הארץ.

כרגע מכוסה מוקף בית העם בפיגומים ובתומכות, ויחד אתו גם מגדל המים הניצב בסמוך לו שעובר שיפוץ יסודי. היות והבניין לא הוכרז לשימור, עבודות השיפוץ אינן נאמנות למקור ומשהו מרוח הבניין המקורי נעלמה. תערוכה מקיפה על יצירתו של שרון תפתח בעוד כחודשיים במוזיאון תל אביב לאמנות, ולקראתה נערך קיטלוג יסודי של עבודותיו שאותרו באוסף המשרד. בארכיון שרון אין זכר לתכניות או תצלומי הבניין, המהווה נדבך ביצירתו, ולכן סביר להניח שהוא גם לא יופיע בתערוכה.

ועל כך ברשימה זו.

.

שביר מתפורר בקלות

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית העם הנטוש במושב חרות

בתי תרבות נטושים ופרוצים הם דבר נפוץ. התרבות כבר לא מה שהיתה וכך גם החברה והבתים האלה איבדו את משמעותם ומעמדם. עדיין, יש ישובים שיודעים להעריך את "הביחד" ומקפידים להשקיע ותחזק היטב את אותם נכסים משותפים, ויש כאלה שלא. גורלו של בית העם במושב חרות שבעמק חפר הוא כזה.

תכננו אותו האדריכלים איליה בלזיצמן ואנדרי לייטרסדורף – ממשרדי האדריכלים המשגשגים בארץ באמצע המאה הקודמת שהתמחו במבני ציבור במרכזי הערים כמו גם במושבים ובהתיישבות הכפרית. מאז שנחנך בית העם במושב חרות ב-1957, השתנו הזמנים – יוקרתו של המושב עלתה ומצבו של הבית הדרדר ונותר כפצע בלב.

ועל כך ברשימה זו.

.

מי ימלל

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בתי ספר 25: הבינלאומי בקופנהגן

במדור האחרון שפרסמתי בכתב העת "הד החינוך" בחרתי להציג את בית הספר הבינלאומי שנפתח לאחרונה בנמל של קופנהגן. בית הספר אותו תכנן משרד האדריכלים C.F Møller, הוא ככל הנראה אחד המורכבים והיקרים שנבנו בעולם, והוא גם אחד החדשניים שבהם, כזה המיישם באופן מרבי את הגישות החדשות בתחום התכנון והפדגוגיה של מוסדות חינוך. ספק אם בישראל ניתן לבנות מוסד שכזה, למרות כל אותם תקני בטיחות מחמירים, לוחות זמנים מלחיצים וכמובן תקציבים דלים.

בתשע השנים האחרונות פרסמתי בקביעות ב"הד החינוך" שני מדורים על תכנון מוסדות חינוך בארץ ובעולם, ומאמר קצר זה חותם את המדורים האלה. את בית הספר בחרתי עוד לפני שהתבשרתי על הסגירה. מאז התלבטתי אם לפרסם מאמר מסכם, אך לבסוף החלטתי לדבוק בבחירתי המקורית ולהציג את בית הספר המיוחד הזה.

לכבוד השנה החדשה הוחלט ב"הסתדרות המורים" כי כתב עת לחינוך הוא עניין לא רלוונטי, ולכן הוצאתו לאור שח "הד החינוך" הופסקה. "הד החינוך" היה הוותיק מבין כתבי העת שיצאו לאור בישראל – מאז 1927! מדובר בבמה עצמאית, איכותית ורב-תחומית שאם לא הכרתם אז הפסדתם. סגירתה מעידה על מצב החינוך והדמוקרטיה בישראל ועל גישתם הירודה של מקבלי ההחלטות. 

נחזור לבית ספר בקונפהגן שמייצג את ההפך: שמירה על מסורת וקשר בין תחומים שונים בשילוב חדשנות, תוך טיפוח דור העתיד. ועל כך ברשימה זו.

.

צוללת אין פה

.

להמשיך לקרוא

סיבוב במלון גולן בטבריה

כשנתקלתי בגלויה משנות ה-60 של בית מלון ב"ארכיון אדריכלות ישראל" לפני חצי שנה, סקרן אותי מאד לגלות איך נראה המלון הזה היום. ההזדמנות הגיעה ביום שישי כשעצרתי בטבריה ובין השאר בקרתי לכמה דקות במלון שהופיע בגלויה. מתברר שהיה זה "גורד השחקים" הראשון שהוקם בעיר, ויזם אותו חלוץ התיירות המודרנית בעיר – דב גוברמן. את המלון פתח גוברמן לראשונה בעיר העתיקה ב-1918 וקרא לו על שמו, עד שהמשפחה מכרה אותו ב-1973 ומאז הוא נקרא מלון גולן. אם לא היו משנים לו את השם אז היתה לו את הזכות המלאה בשנה הבאה לציין 100 שנה להקמתו והוא היה מוכתר באופן רשמי כבית המלון היהודי הוותיק ביותר בארץ.

צמד אדריכלים לא מוכר לי – לאוניד מצוב ופ. הוכפלד יצרו יחד יצירה מודרנית ופיסולית בנוף העירוני שהלך והצטופף בצפון טבריה, סוג של נקודת ציון במרחב. מאז הוקם המלון לפני 53 שנים, צמחו ברחוב אחד העם ובסביבתו עוד כמה מלונות ובראשם מלון "קלאב הוטל טבריה" שנפתח ב-1984, אך קדם לכולם היה פה מלון אליזבט שנפתח כבר בשנת 1929 – שלושתם מלונות שסימנו תחנות משמעותיות בהתפתחות התיירות באזור.

ועל כך ברשימה זו.

.

גרנד הוטל (אוסף הגלויות של ארכיון אדריכלות ישראל)

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בחדר האוכל ובתי התרבות בקיבוץ רביבים

רביבים שממוקם במרכז הנגב התפרסם כ"הקיבוץ של גולדה מאיר", היות ובתה שרה היתה חברה בו ואירחה את אמה בקביעות. גולדה מתה לפני 39 שנה, חדר האוכל ממשיך לפעול כל יום, השיתופיות נותרה והרפת אותה באתי לראות השתכללה. רק הבתים של הבדואים שיושבו כאן בסביבה בשנות ה-90 "באופן זמני לשבועיים", הולכים וסוגרים על הקיבוץ שהוקם כאן בלב המדבר ב-1949.

את הקיבוץ תכנן וליווה לאורך שלושים שנותיו הראשונות האדריכל שמואל ביקלס (מילק). הוא תכנן בו גם את שני בתי התרבות – "בית גולומב" ו"מרכז גולדה". אליהו גולומב היה קשור באמצעות תנועת הנוער העובד והלומד שחבריה הקימו את רביבים. לעומתו, גולדה מאיר, ראש ממשלת ישראל הרביעית, כאמור התארחה בו באופן קבוע והיתה לה היכרות ידידותית ומשפחתית עם החברים בקיבוץ. הקשר בין מאיר והקיבוץ נשמר עד היום, היות ובקיבוץ לא רק קיים אולם מופעים הקרוי על שמה, אלא גם ארכיון בו שמור חלק מעזבונה. הצעתו של ביקלס לחדר אוכל נדחתה והעבודה נמסרה לאדריכלית שלי ניסים, שבנתה חדר אוכל גדול, שצמוד לו עדיין "הצריף הגרמני" הישן ששימש את החברים כחדר אוכל ומטבח ומשמש כיום לאחסנה.

זהו חדר האוכל ה-100 שאני כותב עליו.

.

-0-

.

להמשיך לקרוא

סיבוב על העבודה החדשה של אירית חמו בעקבות התבליט בתיאטרון ירושלים

בשבוע שעבר הוצבה בביתן הלנה רובינשטיין בתל אביב עבודה חדשה של אירית חמו, ומתייחסת לתבליט הבטון שיצר יחיאל שמי לפני כמעט 50 שנה. התבליט הוא חלק בלתי נפרד מחזית בניין תיאטרון ירושלים שתכננו האדריכלים שולמית נדלר, מיכאל נדלר, שמואל ביקסון ומשה גיל ונחנך ב-1971.

בספר שפרסמתי עם צבי אלחייני על עבודתם של נדלר-נדלר-ביקסון-גיל, שהתמידו לשלב אמנות ישראלית בבנייניהם לאורך שישים שנות פעילות, מספרת שולמית נדלר שהיא עצמה הכירה את שמי עוד משנות ה-40 בתל אביב, ואילו שמואל ביקסון, שותפם הראשון של הנדלרים, סיפר שהיה חבר של שמי בקיבוץ בית הערבה שם עסקו השניים בפיסול. הקשר הכפול של המשרד עם שמי זימן שיתוף פעולה יצירתי ופורה בבניין תיאטרון ירושלים שתכננו בעקבות זכיה בתחרות. כעת מהווה התבליט השראה לעבודתה החדשה של אירית חמו.

אירית חמו (56) מהאמניות הבכירות והמוערכות שפועלות כאן, מרבה להתבונן במבנים שמקיפים אותה והנוכחות של האדריכלות היא אלמנט שחוזר ומופיע ביצירתה באופן ישיר או עקיף. חמו מתעמקת כבר תקופה ארוכה באמנות הישראלית שנוצרה בעבר במרחב הציבורי, ודרכה היא עוסקת בעיקר בסוגיות של זיכרון וזהות. היא מעניקה לה פרשנות עכשווית, מפרקת ומרכיבה אותה מחדש וזה מה שהיא עושה עכשיו לעבודה של יחיאל שמי בתיאטרון. לעומת הבטון החשוף, הקשה והיציב בו עשה שמי שימוש במקור, יצרה חמו את העבודה משכבות של אבק ביתי אותו אספה מחברים. לעומת העבודה העמידה וההרואית של שמי, העבודה של חמו תיהרס ותחוסל ברגע שתינעל התערוכה "בעיות השעה".

ועל כך ברשימה זו.

.

בעיות השעה

.

להמשיך לקרוא

סיבוב באורחן הכרמל נטוש

כבר עשור שאורחן הכרמל נטוש. זהו אחיו הקטן של אורחן דברת עליו כתבתי כאן וגם אותו תכנן האדריכל יוסי עמיר. היוזמה להקמת האורחן היתה של הקיבוצים רמות מנשה ועין השופט. ההתחלה היתה מבטיחה ובעיקר העניקה לחובבי האוכל הזדמנות לאכול גלידת Mövenpick טרייה. לצערי ולצערם כמובן של היזמים, העסק שנפתח ב-1997 עם בשורה חדשה לזירה הקולינרית הישראלית לא הצליח, הוא נסגר וננטש.

לפני חצי שנה כשעברתי במקום, ראיתי חבורה של גברים עומדת בכניסה. התברר שהחבורה מירכא שוקלת לרכוש את הנכס ולחזור ולהפעיל אותו כמסעדה וחנות. הם התלבטו ושאלו לעצתי כשראו שאני יודע כמה דברים על המקום. שבוע שעבר עצרתי שם שוב ונראה כי הם לא ביצעו את הרכישה והמקום נותר פרוץ ונטוש.

ועל כך ברשימה זו.

.

טנא ירוק, פרח לבן

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בשיכונים שתכננו הנדלרים בשכונת טלביה רגע לפני הריסתם

הקדמתי לביקור במגדל התצפית ולכן הלכתי לחפש את מתחם הבלוקים בשכונת טלביה, אותו תכננו האדריכלים נדלר-נדלר-ביקסון ובנייתו הושלמה ב-1962. האדריכלים שולמית ומיכאל נדלר בשיתוף האדריכל שמואל ביקסון מיעטו לתכנן מגורים לאורך שנות עבודתם (2010-1946). עדיין, הם הצליחו לגעת לאורך השנים בתחום וליצור טיפוסים שונים ומגוונים של מגורים, החל מוילות קטנות, בלוקים, מעונות סטודנטים, הוסטלים לעולים חדשים, שכונה ניסיונית, מגורים למשפחות אמנה, מגורים לחרדים, מגורי יוקרה בצפון תל אביב ועד מתחם של וילות ומגדלים בגאנה שבאפריקה.

הבלוקים בטלביה כוללים 48 יח"ד בשלושה בניינים דומים בעיצובם אך שונים זה מזה במספר הקומות ובאופן פריסתם במגרש. ברשימה זו אתמקד בנושא העיצובי בו מורגשת גישתו של האדריכל שמואל ביקסון שהכניס למשרד את הסגנון הברוטליסטי, הן במישור החומרי והן בזה הצורני. בימים אלה נידונה ברשויות התכנון תכנית להריסת שניים מהבלוקים לטובת הקמת מבנים חדשים בתכנון האדריכל מתי רוזנשיין, והרמתי טלפון לשוחח אתו על הפרויקט החדש.

ועל כך ברשימה זו.

.

1962

.

להמשיך לקרוא

%d בלוגרים אהבו את זה: