סיבוב בכפר כמא / אחד משני הכפרים הצ'רקסים בגליל

לפני כמה שבועות בקרתי עם רועי בכפר כמא הסמוך להר תבור. הביקור היה לקראת הכנת הצעה לתכנית מתאר. בסוף לא זכינו במכרז למרות שהקמנו צוות מצוין. ההתמודדות לא היתה על איכות או ניסיון אלא על כסף, והפסדנו לאדריכלית אלמונית ורעבה שהיתה מוכנה לרדת עם המחיר לרצפה. עם כאלה דברים לא ניתן להתמודד. בכל מקרה, מכל העסק הזה יצא שהכרתי את כפר כמא.

לצ'רקסים יש בישראל שני יישובים: כפר כמא וריחנייה. את ריחנייה אני טרם מכיר אבל מהביקור בכפר כמא בולטים חיי הקהילה והמערך הפיסי של היישוב.

.

הכניסה לכפר

.

סיבוב בשרידי הכפרים איקרית ובירעם בגבול לבנון

כמה העולם שלנו שביר ולא יציב. רק אתמול יהודה ונינט עמדו להתחתן ועכשיו הכל מבוטל. אתמול היו אנשים שגרו כאן והיום הם שם. ביקור תמים לכאורה בגן לאומי ברעם אמור לחשוף לעיניי המבקר בית כנסת מהמאה ה-4. האתר יכול היה להיות מאד מאכזב אם הביקור היה כולל רק את בית הכנסת ששווה עצירה של חמש דקות ולא יותר. אך כמו כל דבר כאן, גם בגן לאומי ברעם ישנם רבדים שנראה שהמדיניות היא להסתיר אותם ומי שלא ירים את הראש יראה כאן רק בית כנסת הרוס. בשילוט ובעלון המחולק בכניסה אין אזכור לכפר בירעם ששכן ממש כאן עד 1948 ונהרס כמעט כולו לאחר המלחמה אך שרידיו לא נמחקו וגם לא אנשיו.

בגליל העליון חוסלו עשרות יישובים ערביים בעקבות מלחמת העצמאות, אך שניים מהם יוצאים מן הכלל: איקרית ובירעם. בשונה משאר היישובים, היו אלו יישובים נוצריים שבהסכם עם הוותיקן הובטח כי לא יפונו מתושביהם. בנוסף, תושבי הכפרים לא השתתפו בהתנגדות לשלטון הישראלי ותיאום מלא היה בין הנהגות הכפרים ובין ראשי הקיבוצים הסמוכים והפיקוד הצה"לי. אפילו לאחר שצה"ל כבש את הכפרים המוסלמים באזור, התקבלו מפקדי צה"ל בברכה באיקרית והצטרפו לארוחה גדולה אצל מוכתאר הכפר.

ההבטחות והקשרים הטובים לא עזרו להם. הקירבה לגבול עם לבנון יצרה חששות אצל ראשי הצבא ולכן גם הם סולקו מבתיהם שנהרסו מאוחר יותר. רק בתי הקברות והכנסיות לא נהרסו והם קיימים ופעילים עד היום. בחופש הגדול מקיימים עקורי הכפרים קייטנות מיוחדות לילדיהם המתקיימות בשטח הכפר, וכך נוצרת לה קהילה קטנה ומיוחדת על שרידי הכפרים, ועל כך ברשימה זו.

.

שלט בכניסה לכנסיית כפר בירעם

.

סיבוב באשתאול או אישוע

אשתאול היא יישוב של אנשי ליכוד וש"ס (44%) וגם של אנשי "כח להשפיע" בראשות הרב אמנון יצחק שלא עברה את אחוז החסימה (11%). את היישוב הכרתי הודות למאפייה שפעלה בתחומה במשך כמה חודשים ולא הצליחה להחזיק מעמד, למרות שהיתה מצוינת. הפעם עצרתי כדי לראות מה נותר מהכפר הערבי אישוע שהיה כאן עד 1948.

לא נשאר כמעט כלום, רק קצת. ועל כך ברשימה זו.

.

ספסל באשתאול המורכב מאבנים בשימוש משני ששימשו במקור קיר של בית באישוע

.

סיבוב בחזית העממית וכמה המלצות על ספרים

הרבה זמן רציתי להמליץ על כמה דברים שהקשר שלהם לאדריכלות הוא לא כל כך ישיר, אך עדיין יש קשר. מדובר בשלושה ספרים ובמסעדה חדשה ברחוב לבונטין בתל אביב. שלשום בדרך לפגישה ברחוב החשמל, עצרתי ב"ספר לכל" לקנות ספר ולאחר מכן המשכתי לאכול משהו טוב ואחרי שהדברים הצטברו החלטתי שהגיע הזמן לרכז את מה שמצאתי ברשימה אחת.

מה שמשותף לכל מה שמוצג כאן זה שמאחורי כל הספרים והמסעדה עומדים אנשים שרוצים לחדש משהו בתחומם ואינם רואים את המציאות באופן חד ממדי. הם רואים אותה ככזו שחוץ מהמוצר הבסיסי שהם מציעים ללקוח, הם מגישים אתו גם ערכים ותרבות ואפשרות להסתכל באופן אחר על המציאות. בסוף יש גם רובוט ממלחמת הכוכבים.

.

אמנות בחזית העממית: נמרוד ראובני

.

סיבוב בפארק החורשות החדש באבו כביר

הייתי צריך להיות בעירייה לא לפני תשע, אז ניצלתי את השעה שהתפנתה לי בבוקר כדי לבקר בשלב הראשון של פארק החורשות שנפתח לפני כמה ימים לציבור. בין דרך קיבוץ גלויות בצפון לדרך בן צבי בדרום שוכן מעתה אחד הפארקים העירוניים היפים בארץ. את התכנון ביצעו משרד האדריכלים ואדריכלי הנוף שבראשו עמד בעבר שלמה אהרונסון, שפינה את דרכו לא לפני הרבה זמן לבנו וכלתו – איתי וברברה אהרונסון.

כשנתתי את כותרת המשנה לבלוג הזה, עמדו לפני שני אנשים: משה ספדיה (באדריכלות) ושלמה אהרונסון (בעיצוב הנוף). שני אלה הפכו חלק נכבד מישראל לדיסנילנד. בארץ שהיתה גם ככה רוויה בסמלים אין ספור, בחרו השניים להתייחס אלינו המשתמשים כאל חבורת דבילים שזקוקים לעוד ועוד סמלים ופרשנות. מרוב עיסוק בסמלים וסיפורים הם שכחו שהמקומות שהם יוצרים אמורים גם לתפקד ולענות על צרכים פשוטים. למרות שהסינים המציאו עוד במאה ה-9 את הפתרון לפרויקטים של ספדיה (אבק שריפה), במקרה של אהרונסון הפתרון הרבה יותר פשוט והתגלה כבר באלף ה-6 לפנה"ס: המחרשה.

נכון שעל פארק החורשות חתום משרד "שלמה אהרונסון אדריכלים", אך זה כבר כנראה ממש לא שלמה אהרונסון עצמו, אם כי עדיין גם כאן מרגישים חלק מהמרכיבים הקבועים שלו, ולכן אין כאן שום צורך במחרשה. אחרי שבקרתי בפארק הרצליה וכעת בפארק החורשות, אפשר לראות שההשקעה ביצירת "הסיפור" נחלשה לטובת השקעה בצרכים אמיתיים של המשתמשים.

.

כנסיית פטרוס מ-1894 השוכנת לצד הפארק

.

סיבוב בגולן, בית קברות נטוש, חדר אוכל, ברכת רם וחומוס במסעדה

בזמן שהשכנים הסורים הורגים אחד את השני, בגולן מתרחש שינוי מהותי, כנראה הבינו שפינוי לא עומד על הפרק בשנים הקרובות. אמנם, ברשימה הקודמת שלי מהגולן, יצאתי עם תחושה לא טובה. זלזול בתיירים, מחירים מופקעים, הזנחה והידרדרות. אולי נפלתי בפעם שעברה במקרה בכמה אתרים דפוקים אבל הפעם זה לא קרה (אולי רק קצת).

סוף סוף הבינו פה את הפוטנציאל התיירותי. אם עד עכשיו הגולן היה רק מקום של נופש בקיץ לנוער שבא ליהודיה ובחורף לכמה ימים של סקי עממי, אז עכשיו הגולן פתוח לכולם וכל השנה. מביקור של יום וגם בעקבות שיחות עם חברים שביקרו גם הם ברמה, אפשר ללמוד על האתרים שנפתחים בזה אחר זה ופונים לקהל הרחב והמגוון. מדובר בתהליך שנמצא בראשית דרכו אך הוא מהיר ואני חושב שכדאי לעלות ולראות.

הרשימה ארוכה במיוחד וכוללת כמה תחנות:

(1) קיבוץ מרום גולן (אדריכלים פרדי כהנא, חנן הברון ושלי ניסים)

(2) קטיף עצמי שעל

(3) בית הקברות של הכפר ההרוס מנצורה

(4) ברכת הטורבינות ועין מוקש

(5) ברכת רם

(6) מסעדה: חומוס נידאל + שוק יום ששי

(7) פיתה עם לבנה בבוקעתה

(8) שרידי הארמון ומיפקדה סורית בצומת ווסט (צומת האמיר/ווסט)

(9) על האנדרטה שיצרה נעמי הנריק כבר פרסמתי רשימה נפרדת.

.

ברכת רם באינסטגרם

.

סיבוב בבית הכנסת בטכניון בתכנון אהרן קשטן

רשימה מספר 333.

אחרי שתמו ההגשות בטכניון, קפצתי לראות בניין מסקרן שטרם הסתובבתי בו: בית הכנסת "אוהל אהרן" השוכן מאז אביב 1969 במרכז קריית הטכניון. את הבניין הכרתי רק מהספרים וכעת עמדה בפני ההזדמנות לבקר בו סופסוף.

את הבניין תכנן האדריכל אהרן קשטן שהקדיש את חייו להוראה בפקולטה לארכיטקטורה בטכניון ומעט לתכנן מבנים. על קשטן לא מצאתי חומר, אז הרמתי טלפון לבנו, האדריכל אסף קשטן שדווקא בחר להקדיש את חייו לתכנון מבנים ותכניות מתאר וכיום משמש כאדריכל בכיר במשרד א"ב תכנון. באופן זה גם מצאתי חומר על הבניין וגם דאגתי שמעתה יהיה גם ערך לקשטן בויקיפדיה.

בניין בית הכנסת הוא יצירה מופשטת שעומדת בפני עצמה והוא מצטרף לשני בתי כנסת אחרים שהוקמו בקמפוסים אחרים בישראל: בגבעת רם שתכננו היינץ ראוי ודוד רזניק ובתל אביב שתכנן מריו בוטה. שלושתם מבנים עצמאיים שלא קשורים לסביבתם, והם שונים מבית הכנסת בהר הצופים לדוגמה שתכנן רם כרמי והוא חלק בלתי נפרד מהמכלול המבני השלם. תכנון בתי כנסת (כמו העיסוק בתכנון כנסיות) הוא הזדמנות לזכך את השפה האדריכלית המקומית ובשנים עברו ניצלו האדריכלים את ההזדמנות ויצרו יצירות יפות ומרשימות (ראו עבודותיהם של נחום זולוטוב, מרדכי בן חורין, ברלין, מגידוביץ', היט, רטנר, נטל, קומט, אילן, שנברגר ולבסוף גם טולדנו, קאסוטו ונופר. בתום הרשימה שלפניכם ישנו פירוט של בתי הכנסת שכתבתי עליהם.

המצב היום הוא שלמרות שהתקציבים התנפחו, הדרדר התכנון והפך לסתמי וחלול. המצב משקף את מצב האדריכלים ומצב הלקוחות.

.

מראה כללי של בניין ביתה כנסת בטכניון

.

סיבוב במתחם אשכול בנהריה ובהגשות פרויקט גמר בטכניון

בדרך להגשות בטכניון עצרתי בנהריה. נכון שזה לא בדרך מתל אביב אבל באותו בוקר הייתי בבית העמק כך שנהריה כן היתה בדרך. ידעתי שיש עומסי תנועה אז הפעלתי את ה-waze שהורה לי להיכנס לעיר ולעקוף כמה צמתים עמוסים. הודות לכך נתקלתי במתחם מגורים שנראה היה לי מעניין.

התכנון של מתחם המגורים היה שונה מהרגיל, ונראה שניתנה כאן מחשבה נוספת (ולא אופיינית) לסביבת המגורים. לא משהו יוצא מן הכלל שנפלתי בגללו מהרגלים אבל כן משהו ששווה לעצור בשבילו. גם הקניון הענק ההולך ונבנה בכניסה לעיר משך את תשומת ליבי. קניון עצום המתוכנן כמו כל הקניונים בצורת קופסה כמעט אטומה לחלוטין, המפנה את אחוריה לסביבת המגורים. את הקניון תכנן האדריכל אבנר שר שמתמחה בתכנון קניונים. נראה היה לי מעניין לשמוע מה חושבים כאן על השכן החדש דיירי השכונה הוותיקים.

למה בעיר עם בעיות רווחה התושבים צריכים קניון עם מותגים?ברשימת עובדי העירייה המופיעה באתר עיריית נהריה, מצאתי שמחלקת הרווחה היא המחלקה הגדולה בעיר. שאלה שנותרה פתוחה: מדוע העירייה לא מקדמת פיתוח איכותי ומורכב יותר שיהיה גם כלכלי וגם לרווחת התושבים ולא יקבע אותם בשכר מינימום? מדוע נהריה בחרה להציב בשער העיר מרכז מסחרי פשוט וסתמי שמנותק מסביבתו ולא לנצל את ההזדמנות של השטח הרחב ולפתח סביבה יותר מורכבת ואיכותית מבלי להחסיר מ"ר אחד של מסחר?

נהריה נמצאת אצלי כל יום מול העיניים. בכניסה לדירה תליתי גלויה ישנה, שמציגה את בניין עיריית נהריה ואת הכיכר האזרחית שבחזית הבניין – אחד מהפרויקטים האהובים עלי בארץ. סביבה איכותית ויפה שנעלמה במהלך השנים מתחת לשינויים, תוספות ובעיקר הזנחה.

אחרי שסיימתי עם נהריה, המשכתי לטכניון. ועל כך ברשימה זו.

.

כל כמה מטרים ניתן להיכנס למתחם אך זו הכניסה המרכזית המודגשת במדרגות רחבות במיוחד

.

אוליבר שלבי מציג את הצעתו לקמפוס חינוכי בקו התפר שבין נצרת לנצרת עילית, הגשות פרויקטי גמר בטכניון

.