Monthly Archives: דצמבר 2009

שכונת שפירא – תכנון בוסרי הותיר אחריו שכונה צולעת

ברשימה הקודמת הסתובבתי במודיעין והתרשמתי מעיר שבה משתקפת עבודתו של צוות תכנון וביצוע שהדבר האחרון שעניין אותם זה בני אדם. אבל לא צריך לנדוד הרחק בשביל למצוא את זה, כי מה שהתרחש בשכונת שפירא (לה כבר הקדשתי סיבוב כאן) זה מהלך עוד הרבה יותר גרוע.
בשונה ממודיעין שם הלקוחות באו רק אחרי תהליך התכנון, והגירתם ליישוב הייתה מתוך רצון חופשי בהתאם לרמת האינטליגנציה שלהם, הרי שבשכונת שפירא צוות התכנון הועסק על ידי העירייה – על חשבונם של תושבי העיר, במשך מספר שנים הורגעה תסיסת התושבים שטענו לקיפוח, ולבסוף באמצעות מספר מהלכים הגיש אלי שטרן תכנית מיותרת שלא קידמה את השכונה סנטימטר אחד קדימה, אולי למעט הכשרתו של מעגל תנועה…

להמשיך לקרוא

סיבוב באקוודוקט של משה ספדיה במודיעין

האם האבולוציה התהפכה? היתכן שהאדם יצא מהבוץ אבל מהר מאד חזר אליו? ואולי כל הזמן הזה שעבר היינו קופים, רק שלפעמים שיחקנו אותה כמו באירופה ולכן נדמה לנו אחרת? האם האח הגדול משעממת רק אותי מאז שמעיין סולקה? האם הציונות חיה ובועטת או שמא היא מתה? האם אנחנו הופכים ליותר תרבותיים או שמא אנו הופכים לקנבלים שטורפים כל מה שזז? ואולי בעצם כך זה צריך להיות?

לפעמים אני סופג מכה אחר מכה וכשרע לי וכשמר לי אז אני דווקא שר לי כך: שולי חזרי למיטה! שולי חזרי אל הסדינים! ושהמצלמה שוב תתעד את שנינו מז_ינים! שולי בואי נעשה כבר שלום! שולי בואי ואעשה בך מעשה סדום!

גבירותי רבותי ושקשוקותי: מודיעין!

צ'רלס דארווין 1882-1809
 
משה ספדיה – תב"ע וגדי צלציון – תכנון מפורט

להמשיך לקרוא

סיבוב לילי וגשום על הגג של סנד ובג'ולי מ.

היום נאלצתי לקחת יום חופש מהעבודה במטרה להצליח ולהשלים פערי ידע שעלי לצבור לקראת הבאות. בשל אי הבנה הפכתי ל"בר סמכא" בנושא מצודות טיגארט, אז כדי שלא אצא מובך מכל הסיפור הזה, פתחתי את היום במערכת המים המרתקת של המצודה בלטרון המשמשת את חיל השיריון כמוזיאון, מרכז הנצחה ומשרדים לכמה גנרלים משועממים שהשמפניה כבר לא זורמת להם בכוס כמו אחרי 67. זוהי תחנה ייחודית ומעניינת ולא בגלל איכות התכנון הבריטי, אלא דווקא בשל מה שהישראלים עשו לה. אחד מהמרכיבים המאוחרים במקום הוא עבודה של דני קרוון המתערבת במבנה עצמו ונקראת "מגדל הדמעות"… אבל אם אגרר לכתוב על זה, אז תצא כאן רשימה על טיגארטים+צבא+ודני קרוון ולזה אני לא רוצה להכנס.

היו עוד כמה עניינים באמצע אבל אני מעוניין לדלג לקטע שלפני אחרון של הערב, בסביבות השעה שמונה ברחוב מונטיפיורי בתל אביב. לאחר שנפרדנו לשלום מסיגל ויעל ועדי ויעל וירדנו לרחוב ונפרדנו גם מטלי, נזכרתי שבתא המטען במכונית יש לי שני תמרורי מתכת ענקיים שמצאתי בשדה במודיעין אותם רציתי לתת לעדי סנד שבטח ימצא בהם עניין לעבוד עליהם. והיות וכבר היינו ממש מתחת לגג שלו, אז הצעתי לרוני ומרים (שתיים מעובדות המעבדה לעיצוב עירוני באוניברסיטה  ש ב מ ק ר ה  הן גם שתיים מהבנות היותר שוות במחלקה) להצטרף לעלות ולתת לו אותם. הן הסכימו.

 

להמשיך לקרוא

סיבוב בשני פרויקטים נשכחים של מסטצ'קין / באוהאוס בים המלח

"בית שגומר את תפקידו – צריך להיעלם" – בציטוט הזה  של האדריכל שמואל מסטצ'קין, נפתח הספר "לבנות ולהבנות בה – אדריכלות הקיבוץ בישראל" (בעריכת מוקי צור ויובל דניאלי, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2008). היות ולא הכרתי את מסטצ'קין שהספיק עוד ללמוד בבאוהאוס במחצית הראשונה של שנות ה-30, ובטח שלא לשוחח עימו – אז אני לא יודע אם אכן הוא חזר ואמר את המשפט הזה כפי שמובהר בספר, אך בכל מקרה אני בהחלט נוטה שלא להסכים איתו. ארכיטקטורה אכן מייצרת מוצר בשירות האדם, אך היא לא רק מצטמצמת לגבולות הללו, אלא היא אף מייצגת את רוח הזמן, האדם והמקום – ולכן היא הרבה מעבר ל"שירות האדם". לכן אני סובר, כי אסור להעלים בית שגמר את תפקידו, אלא יש למצוא לו תחליף ייעודי לחדש ולעדכן אותו כך שישוב ויעניק שירות לאדם. זה בדיוק כמו מגע מיני מוצלח: אם גומרים – צריך להמשיך.

עידכון לרשימה (25/4/2010): השבוע ביקרתי באזור שוב ולצערי מבנה החוף שתכנן מסטצ'קין ומופיע בחלקה השני של הרשימה נהרס עד היסוד לטובת הרחבת החוף הניפרד.

ברשימה זו אציג שני פרויקטים של מסטצ'קין על חופו הדרומי של ים המלח הראשון בעין בוקק והשני בנוה זוהר. הראשון נטוש ומפורק והשני ברובו מוזנח ולא מוערך.

להמשיך לקרוא

סקירה חדשית 1962/5

כשחלפתי אתמול בסמוך לכניסה לספריה במחלקה לגאוגרפיה באוניברסיטה, מצאתי בתוך ארגז שהונח בפינה, ערימת כתבי עת מצהיבים. מאז שנכנס ספרן חדש לספרייה המיושנת והבלתי מזמינה, התחיל להיות שם סדר ורענון מדפים. אחד מתוצרי פעולה זו הוא פינויים של כל מיני כתבי עת ששכבו במהדורות כפולות על המדפים מעלי האבק.

"סקירה חדשית" שיצא לאור במשך עשרות שנים עד לשנות ה-90 בהוצאת המטכ"ל, ככתב עת לקציני צה"ל בענייני ביטחון, חינוך, חברה וכלכלה – הוא כתב עת שמהווה היום מסמך היסטורי מרתק. דרכו ניתן ללמוד כיצד ובמה "האכילו" את קציני הצבא הישראלי – עלינו, על שכנינו ועל בני בריתנו.

נשמע מעניין, אבל אותי זה פחות משך. אלא שכריכות החוברות הן אלה שריתקו אותי ובחרתי לקחת שלוש חוברות מתוך הערימה בהן נעשה שימוש באדריכלות ככלי להעברת מסר. להלן שלושה שערים של "סקירה חדשית":

 

1965

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בקבר נבי סבלאן בחורפיש

אבל לפעמים אני פשוט נאלץ להדליק את החימום ולהסתובב לצד השני לבד, וכך ארע ביום שני כשהחלטתי לכתוב ל'הד החינוך' על חצר בית הספר היסודי בחורפיש, והיות והיה מדובר באמצע השבוע שלקחתי עבורו יום חופש, לא מצאתי פרטנר לנסיעה. במהלך היום הספקתי לעשות כמה עצירות מעניינות ועוד להגיע לישיבה עם מהנדסת העיר גבעת שמואל, כך שההספק שלי היה גדול אך מתוך כל זה רק קבר נבי סבלאן יעלה לרשימות.

בכל מקרה, היות והגעתי כל כך רחוק, אז לא ויתרתי על שני דברים בחורפיש: קבר נבי סבלאן ופיתה דרוזית עם סוויץ'.

.

להמשיך לקרוא

סיבוב ליד מרכזית טלפונים בים המלח

בשנות ה-60 ותחילת ה-70 היה האדריכל שמואל מסטצ'קין השריף של דרום ים המלח. מספר המבנים אותם תכנן וביצע באזור הוא נתון מרשים בכל קנה מידה, ולמעשה כמעט את כל המבנים במקום שהוקמו באותה העת תיכנן מסטצ'קין וכיום רובם המוחלט עדיין ניצבים על תילם, אם כי לצערי הם מצויים במצב של נטישה ושיכחה כזה או אחר.

הסיבה העיקרית שהשתוקקתי להגיע לדרום ים המלח היתה מרכזית הטלפונים המוצגת בשלוש התמונות הבאות (בהזדמנות זו, אני חוזר ומודה לאסף מדמוני שהנחה את דרכי במקום והקדיש לי מזמנו). לפני שנתיים יצא הספר "לבנות ולהבנות בה" שסיכם את פועלו של מסטצ'קין אך כמעט אך ורק התמקד בפרויטקים שתכנן עבור התנועה הקיבוצית. עקב כך, פרויקטים שמחוץ לגדרות הקיבוץ כמעט ולא הוצגו ולא זכו לפירוט והערכה טקסטואלים.

על עבודה אחת של מסטצ'קין באזור כבר פירסמתי כאן רשימה בתחילת הקיץ (בית היוצר בנוה זוהר), אך כאמור מדובר בלא מעט פרויקטים שתכנן באזור ובניין מרכזית הטלפונים הוא רק אחד מהם. יחד עם זאת, דוקא מבנה בעל פונקציה כל כך ברורה ובנאלית, זוכה תחת ידיו של מסטצ'קין בוגר ה"באוהאוס" לעבודה יפיפיה וכנה המורכבת מבטון ואבן מקומית ומשתלבת בנוף ומתקשרת אליו מחד באופן פשוט ביותר ומאידך באלגנטיות מעוררת השראה. לא סתם ציינה בפני דדי בן יהודה (אשתו השניה של מסטצ'קין) כי הפרויקטים על שפת ים המלח היו הפרויקטים האהובים על בעלה – עובדה שדרבנה אותי עוד יותר להגיע ולבקר בפרויקטים אלו.

באותו ספר שציינתי מתייחס צבי אפרת בקטע קצר שכתב לקראת סיום הספר (עמ' 189) על יחסו של מסטצ'קין אל הבניה בטבע. עם פסקה פיוטית זו, אסיים את הרשימה הקצרה ביותר שכתבתי עד כה:

"כציוני המאמין במקום רחש [מסט'צקין] כבוד עצום לטבע. לא כתפאורה לבנייניו אלא כמקום בו הבניינים צריכים לצמוח. הוא לא ביקש להפוך את בנייניו לקישוט, לסמל, אלא ביקש שדרך הבית יהיה חלון לנוף ולא יכבוש אותו. להיות בנוף ולא להתריס נגדו. כיבוש השממה היה עבורו תהליך של התאזרחות בנוף ולא של שבירתו. האוניברסליות של עשייתו עשתה אותו לישראלי בתכנונו".

   

סיבוב במחנה העובדים הנטוש של מפעלי האשלג

בשנת ה-50 לתקומת מדינת ישראל, החליטה הממשלה בהחלטה מס' 4625 מיום 20.12.98 לאמץ את תכנית הקרן הקימת לישראל בשיתוף המועצה לשימור מבנים ואתרי התיישבות "ולשקם 50 אתרים היסטוריים המהווים אבני דרך בשיבת העם היהודי לארצו".

"הממשלה רשמה לפניה את התחייבותה של הקרן הקיימת לישראל, לממן מחצית מעלותו הכוללת של המייזם, המוערכת בכ-75 מיליון ש"ח על פני שלוש שנים. התכנית שהוגשה לראש הממשלה, מר בנימין נתניהו ואומצה על ידו, עברה ועדת שרים שאימצה גם היא את התכנית והטילה על ועדת מנכ"ל הקק"ל, יצחק אלישיב, להקים ועדה שתכין את רשימות האתרים, תלווה ותטפל בקידום הפרויקט" (מתוך אתר המועצה לשימור אתרים).

בארי הישנה, בית אשל, בצלאל, בת שלמה, גדרה, הגן הבוטנאי בהר הצופים, נגבה, שער הגיא ומחנה סדום – הינם רק חלק מאותה רשימת 50 אתרים שנותרו גם למעלה מעשור לאחר התחייבות הממשלה – נטושים ומתפוררים. לאחרונה האתר בבית אשל אף נהרס, וגם מבני מחנה סדום שלא זכו לטיפול למעלה מ-60 שנה מראים סימנים של מחיקה.

 

השלט ושרידי המחנה מעבר לגדר תייל

להמשיך לקרוא

%d בלוגרים אהבו את זה: