שכונת שפירא – תכנון בוסרי הותיר אחריו שכונה צולעת

ברשימה הקודמת הסתובבתי במודיעין והתרשמתי מעיר שבה משתקפת עבודתו של צוות תכנון וביצוע שהדבר האחרון שעניין אותם זה בני אדם. אבל לא צריך לנדוד הרחק בשביל למצוא את זה, כי מה שהתרחש בשכונת שפירא (לה כבר הקדשתי סיבוב כאן) זה מהלך עוד הרבה יותר גרוע.
בשונה ממודיעין שם הלקוחות באו רק אחרי תהליך התכנון, והגירתם ליישוב הייתה מתוך רצון חופשי בהתאם לרמת האינטליגנציה שלהם, הרי שבשכונת שפירא צוות התכנון הועסק על ידי העירייה – על חשבונם של תושבי העיר, במשך מספר שנים הורגעה תסיסת התושבים שטענו לקיפוח, ולבסוף באמצעות מספר מהלכים הגיש אלי שטרן תכנית מיותרת שלא קידמה את השכונה סנטימטר אחד קדימה, אולי למעט הכשרתו של מעגל תנועה…

סיבוב באקוודוקט של משה ספדיה במודיעין

המטרה שלשמה הגעתי עם רוני ליישוב הזה (וקשה לי להגיד שזה "מקום" או "עיר" – כי מצד אחד עקרו מכאן את המקומיות ומצד שני היישוב חסר סממנים של עיר) הייתה כתיבת מחקר על שלב ב' של מודיעין – נושא מרתק לכשעצמו אך לא כאן המקום לעסוק בו. בדרך לגבעות עליהן עתידות לקום על פי תכניות משרד השיכון ורמ"י השכונות הנוספות, נדהמנו לגלות את "האקוודוקט".

ועל כך ברשימה זו

.

משה ספדיה – תב"ע וגדי צלציון – תכנון מפורט

סיבוב לילי וגשום על הגג של סנד ובג'ולי מ.

היום נאלצתי לקחת יום חופש מהעבודה במטרה להצליח ולהשלים פערי ידע שעלי לצבור לקראת הבאות. בשל אי הבנה הפכתי ל"בר סמכא" בנושא מצודות טיגארט, אז כדי שלא אצא מובך מכל הסיפור הזה, פתחתי את היום במערכת המים המרתקת של המצודה בלטרון המשמשת את חיל השיריון כמוזיאון, מרכז הנצחה ומשרדים לכמה גנרלים משועממים שהשמפניה כבר לא זורמת להם בכוס כמו אחרי 67. זוהי תחנה ייחודית ומעניינת ולא בגלל איכות התכנון הבריטי, אלא דווקא בשל מה שהישראלים עשו לה. אחד מהמרכיבים המאוחרים במקום הוא עבודה של דני קרוון המתערבת במבנה עצמו ונקראת "מגדל הדמעות"… אבל אם אגרר לכתוב על זה, אז תצא כאן רשימה על טיגארטים+צבא+ודני קרוון ולזה אני לא רוצה להכנס.

היו עוד כמה עניינים באמצע אבל אני מעוניין לדלג לקטע שלפני אחרון של הערב, בסביבות השעה שמונה ברחוב מונטיפיורי בתל אביב. לאחר שנפרדנו לשלום מסיגל ויעל ועדי ויעל וירדנו לרחוב ונפרדנו גם מטלי, נזכרתי שבתא המטען במכונית יש לי שני תמרורי מתכת ענקיים שמצאתי בשדה במודיעין אותם רציתי לתת לעדי סנד שבטח ימצא בהם עניין לעבוד עליהם. והיות וכבר היינו ממש מתחת לגג שלו, אז הצעתי לרוני ומרים (שתיים מעובדות המעבדה לעיצוב עירוני באוניברסיטה  ש ב מ ק ר ה  הן גם שתיים מהבנות היותר שוות במחלקה) להצטרף לעלות ולתת לו אותם. הן הסכימו.

 

סיבוב בשני פרויקטים נשכחים של מסטצ'קין / באוהאוס בים המלח

רגע לפני הריסת מתקני החוף הוותיקים של ים המלח, הלכתי לראות אותם מהסיבה שתכנן אותם האדריכל שמואל מסטצ'קין, בוגר הבאוהאוס ומבכירי האדריכלים שתכננו בתנועה הקיבוצית. הקשר של מסטצ'קין לאזור הוא דרך קיבוץ עין גדי שהוא היישוב הגדול והחזק במועצה אזורית תמר ומסטצ'קין תכנן להם את חדר האוכל ואת בית התרבות. פרויקט נוסף שהתעכבתי בו הוא שכונת המגורים נוה זוהר שממוקמת מדרום למתקני החוף ואותה לעומת זאת אף אחד לא מתכונן להרוס.

ועל כך ברשימה זו.

.

.

סקירה חדשית 1962/5

כשחלפתי אתמול בסמוך לכניסה לספריה במחלקה לגאוגרפיה באוניברסיטה, מצאתי בתוך ארגז שהונח בפינה, ערימת כתבי עת מצהיבים. מאז שנכנס ספרן חדש לספרייה המיושנת והבלתי מזמינה, התחיל להיות שם סדר ורענון מדפים. אחד מתוצרי פעולה זו הוא פינויים של כל מיני כתבי עת ששכבו במהדורות כפולות על המדפים מעלי האבק.

"סקירה חדשית" שיצא לאור במשך עשרות שנים עד לשנות ה-90 בהוצאת המטכ"ל, ככתב עת לקציני צה"ל בענייני ביטחון, חינוך, חברה וכלכלה – הוא כתב עת שמהווה היום מסמך היסטורי מרתק. דרכו ניתן ללמוד כיצד ובמה "האכילו" את קציני הצבא הישראלי – עלינו, על שכנינו ועל בני בריתנו.

נשמע מעניין, אבל אותי זה פחות משך. אלא שכריכות החוברות הן אלה שריתקו אותי ובחרתי לקחת שלוש חוברות מתוך הערימה בהן נעשה שימוש באדריכלות ככלי להעברת מסר. להלן שלושה שערים של "סקירה חדשית":

 

1965

.

סיבוב בקבר נבי סבלאן בחורפיש

אבל לפעמים אני פשוט נאלץ להדליק את החימום ולהסתובב לצד השני לבד, וכך ארע ביום שני כשהחלטתי לכתוב ל'הד החינוך' על חצר בית הספר היסודי בחורפיש, והיות והיה מדובר באמצע השבוע שלקחתי עבורו יום חופש, לא מצאתי פרטנר לנסיעה. במהלך היום הספקתי לעשות כמה עצירות מעניינות ועוד להגיע לישיבה עם מהנדסת העיר גבעת שמואל, כך שההספק שלי היה גדול אך מתוך כל זה רק קבר נבי סבלאן יעלה לרשימות.

בכל מקרה, היות והגעתי כל כך רחוק, אז לא ויתרתי על שני דברים בחורפיש: קבר נבי סבלאן ופיתה דרוזית עם סוויץ'.

.

סיבוב ליד מרכזית טלפונים בים המלח

בשנות ה-60 ותחילת ה-70 היה האדריכל שמואל מסטצ'קין השריף של דרום ים המלח. מספר המבנים אותם תכנן וביצע באזור הוא נתון מרשים בכל קנה מידה, ולמעשה כמעט את כל המבנים במקום שהוקמו באותה העת תיכנן מסטצ'קין וכיום רובם המוחלט עדיין ניצבים על תילם, אך נטושים ונשכחים.

הסיבה העיקרית שהשתוקקתי להגיע לדרום ים המלח היתה מרכזית הטלפונים המוצגת בשלוש התמונות הבאות (בהזדמנות זו, אני חוזר ומודה לאסף מדמוני שהנחה את דרכי במקום והקדיש לי מזמנו). לפני שנתיים יצא הספר "לבנות ולהבנות בה" שסיכם את פועלו של מסטצ'קין אך כמעט אך ורק התמקד בפרויקטים שתכנן עבור התנועה הקיבוצית. עקב כך, פרויקטים שמחוץ לגדרות הקיבוץ כמעט ולא הוצגו ולא זכו לפירוט והערכה טקסטואלים.

.

מרכזיית טלפונים

.

סיבוב במחנה העובדים הנטוש של מפעלי האשלג

בשנת היובל מדינת ישראל, החליטה הממשלה בהחלטה מס' 4625 מיום 20.12.98 לאמץ את תכנית הקרן הקיימת לישראל בשיתוף המועצה לשימור מבנים ואתרי התיישבות "ולשקם 50 אתרים היסטוריים המהווים אבני דרך בשיבת העם היהודי לארצו".

"הממשלה רשמה לפניה את התחייבותה של הקרן הקיימת לישראל, לממן מחצית מעלותו הכוללת של המיזם, המוערכת בכ-75 מיליון ש"ח על פני שלוש שנים. התכנית שהוגשה לראש הממשלה ואומצה על ידו, עברה ועדת שרים שאימצה גם היא את התכנית והטילה על ועדת מנכ"ל הקק"ל, יצחק אלישיב, להקים ועדה שתכין את רשימות האתרים, תלווה ותטפל בקידום הפרויקט" (מתוך אתר המועצה לשימור אתרים).

בארי הישנה, בית אשל, בצלאל, בת שלמה, גדרה, הגן הבוטנאי בהר הצופים, נגבה, שער הגיא ומחנה סדום – הינם רק חלק מאותה רשימת 50 אתרים שנותרו גם למעלה מעשור לאחר התחייבות הממשלה – נטושים ומתפוררים. לאחרונה האתר בבית אשל אף נהרס, וגם מבני מחנה סדום שלא זכו לטיפול למעלה מ-60 שנה מראים סימנים של מחיקה.

.

השלט ושרידי המחנה מעבר לגדר תייל