סיבוב בכמה תערוכות בפתח תקווה ובקיבוצים עינת, הזורע ושער העמקים

בסוף השבוע הסתובבתי בכמה תערוכות ומקומות שיש להם קשור הדוק לאדריכלות. פתחתי ביום חמישי במוזיאון פתח תקווה שבו הביאו ריהוט רחוב והעניקו לו תפאורת תאטרון. משם המשכתי לגלריה בית דרור שבקיבוץ עינת שם מוצגים תצלומים של מבנים נטושים שצילם האדריכל שרון רז.

כמו התערוכה של רז גם שתי התערוכות הבאות שבהן הסתובבתי הוצגו בקיבוצים. נכון שיש לי עניין מיוחד בקיבוצים אבל הפעם אין לכך לגמרי קשר. בקיבוצים התרבות עדיין תופסת מקום בכיר, ומוצעים בהם אתרי ביקור שלא תמצאו בערים ובמקומות אחרים בארץ.

למחרת הגעתי למוזיאון וילפריד ישראל שבקיבוץ הזורע, במערב עמק יזרעאל. שם מוצגים עכשיו דגמים/פסלים ורישומים של מקדשים שיצר ישראל הדני, וזו היתה גם הזדמנות להציץ בחדר האוכל שתכננו האדריכלים מוניו גיתאי וינרויב ואל מנספלד רגע לפני הפתיחה המחודשת. המשכתי לגלריה העמקים שבקיבוץ שער העמקים, בה מציג מארק יאשאייב עבודה שמתייחסת למוזיאון הארכאולוגי שנוסד לפני שנים בקיבוץ. זו היתה גם הזדמנות לחזור ולהתרשם ממבנה הגלריה שתוכנן כסטודיו לאמן אברהם עמרי, וכעת משמש גלריה לאמנות. סיימתי בקרית טבעון במגדל המים והתצפית שתכנן האדריכל יוסף רינגס.

ועל כך ברשימה זו.

.

צריך לחשוב חיובי

.

סיבוב באזור התעסוקה קרית אריה בפתח תקווה

ביום שישי הסתובבתי בצהריים באזור התעסוקה "קרית אריה" שבפתח תקווה וגיליתי שהבנייה שם בעיצומה. סוג של פינוי תעשייה לטובת בינוי תעסוקה. הרוב מעוצב באופן צפוי ואופנתי שאחרי שניה וחצי הוא כבר מיושן. מבנים מהסוג שאין כמעט מה לכתוב עליהם בלי להעליב. אבל הבעיה המרכזית היא שהעירייה לא הפנימה שהגענו למאה ה-21 וכאן ממשיכים לתכנן את האזור כמו לפני חמישים שנה. מילא העיצוב הבינוני של הבניינים, אבל חוץ מכבישים ובנייני משרדים אין פה כלום. בשישי ושבת המקום לגמרי מת. חוסר החזון של עיריית פתח תקווה בולט בקרית אריה יותר מכל מקום אחר בעיר. אבל איזו ציפייה יכולה להיות מראש עירייה שהכריז לאחרונה על מהלך חנפני, כששמו של אחד ממעגלי התנועה בעיר ייקרא על שם הוריו של ראש הממשלה הכושל?

ליד כל בניין יש בקושי שני עצים, וגם אלה בקושי אפשר לקרוא להם עצים. במגרשים עצמם יש חניונים תת-קרקעיים, הקבלנים התקמצנו ולא יצרו עובי קרקע מספיק לעצים ולכן אין גם סביבה המתאימה להתאווררות של העובדים, אין מקום שבו הם יוכלו לקלוט כמה קרני שמש במהלך יום העבודה. גם ברחובות אפשר לגלות שהעירייה דילגה על חובתה ולא פיתחה את הנוף, למרות שכאן משלמים הכי הרבה ארנונה בכל העיר. התוצאה היא שבאזור כולו נוצרה סביבה חד-גונית. עצרתי לראות כמה בניינים שתכננו משרדי האדריכלים סקורקא, מעוז פרייס, יסקי-סיון, מושלי-אלדר, קו מתאר, מנחם כהן וגידי בר אוריין.

ועל כך ברשימה זו.

.

השתקפות

.

סיבוב על האוסף של המהנדס משה בן-חורין

אמר מנחם בגין: "את הארץ יש לא רק לשחרר אלא גם לבנותה, ולהשיב לה את יופיה, בבחינת חידוש ימיה כקדם. משה בן-חורין היה בונה גדול, לא רק על פי מקצועו אלא מתוך הכרת שליחות". כך הספיד בגין את המהנדס משה בן-חורין (1972-1905) והוסיף מיד: "בנו הלך בעקבותיו, בבחינת מעשי אבות סימן לבנים". בהכשרתו היה משה מהנדס אך הוא תכנן כמו כל אדריכל אחר ובהיקפים גדולים. לפני ארבע שנים ניצל אוסף השרטוטים של בן-חורין, כמו גם האוסף של בנו האדריכל מרדכי בן-חורין והחומרים הופקדו בארכיון אדריכלות ישראל.

"בן-חורין תכנן ובנה לפחות כמו האדריכלים המודרניסטים שנכנסו לקנון ואפילו הרבה יותר מחלק גדול מהם כמו אריה שרון, זאב רכטר ודב כרמי", מציין האדריכל ד"ר צבי אלחייני שמכיר את האוסף מקרוב מאז הופקד בארכיון אדריכלות ישראל. "אין ספק שהשתייכותו הפוליטית לימין והפעלתנות הרבה שלו בארגונים פוליטיים – ועל כך מעיד הספר שהוצא לזכרו ומשך הספדים מגדולי מנהיגי הימין – אחראית בין השאר לדחיקתו מההיסטוריה של האדריכלות המודרנית הארץ-ישראלית והישראלית, היסטוריה של דמויות שמזוהות יותר עם זעיר בורגנות שמאלית, מפא"י, ההסתדרות, קיבוצים, סוציאליזם וכו'. וזה למרות שבן-חורין למד במוסד איכותי בגרמניה, היה לתופעה מקומית בהיקפי הבנייה שלו בכל קנה מידה והגיע להישגים בתכנון אדריכלות מודרנית ראויה".

לכבוד 115 שנה להולדתו של בן-חורין אני מביא כאן מקבץ קטן ואקראי של שרטוטים מתוך האוסף הגדול המאגד יותר מ-800 מבנים שתכנן. בן-חורין שהיה תושב פתח תקווה במשך שנים רבות ובה גם פעל משרדו, תכנן בה מאות מבנים – בתי מגורים, תעשייה, מסחר, בריאות, תרבות וזיכרון, ורבים מלקוחותיו היו ממשפחות המייסדים של המושבה. אוסף ייחודי זה שופך אור על תולדות העיר פתח תקווה, בעשורים שבהם הפכה ממושבה לעיר.

ועל כך ברשימה זו.

.

.

סיבוב בבית הכנסת הגדול בפתח תקווה המחודש

 

כמעט בכל עיר שנבנה לפני מאה שנה "בית כנסת גדול" אז יש כאלה שעסוקים עכשיו בתחילתו, שיאו או סיומו של תהליך חידוש ושימור. על נס ציונה ותל אביב כתבתי ב-xnet, יש עוד כמה שהסתיימו לפני שנה או שנתיים ויש כאלה שבתהליך. מה זה אומר על סדרי העדיפויות של הנהלות הערים?

מאז 1898 (תרנ"ח) פועל בית הכנסת הגדול של פתח תקוה הקרוי "בית יעקב". הוא קרוי כך על שם אביו של הברון אדמונד דה-רוטשילד, שתרם חלק נכבד מעלות ההקמה. תכנן אותו דניאל ליפשיץ שלא היה אדריכל או מהנדס בהכשרתו אלא חבר וועד המושבה וממייסדי פתח תקווה. הוא התגורר בסמוך למגרש ופשוט רצה שיהיה בית כנסת גדול. בית הכנסת שנחשב היה למוצלח, הוביל את אנשי ראשון לציון להזמין מליפשיץ לערוך גם להם תכנית לבית כנסת גדול השוכן עד היום בקצה רחוב רוטשילד.

ביום שישי האחרון לקראת ערב הסתובבתי בפתח תקוה במטרה לבקר בבית כנסת אחר במרכז העיר. אז במקרה נתקלתי בסמוך בבית הכנסת הגדול שעבר ממש עכשיו חידוש בחלק משטחיו הפנימיים בתכנון משרדם של האדריכלים אמנון בר אור וטל גזית. במסגרת זו חודשו החזיתות וגם שוחזרו וחודשו ציורי הקיר הרבים שעיטרו את קירותיו.

ועל כך ברשימה זו.

.

בקצה סמטה

.

סיבוב בבית הכנסת חפץ חיים בפתח תקוה

הפשטות הצורנית היא סוד הקסם של בית הכנסת חפץ חיים שנחנך ב-1958 ברחוב ביאליק בפתח תקוה. הזדמן לי לבקר לאחרונה, במהלך ביקור אצל בנו של האדריכל בן אורי שמתגורר ממש ממולו וגם יצר בו כמה עבודות יודאיקה. הגדר המכוערת שסוגרת על כל מוסד ציבורי בארץ, סוגרת גם על בית הכנסת הזה, אך חוץ ממנה לא הצליח העיצוב העכשווי הרדוד לחדור אל בית הכנסת שהוא כמו קפסולת זמן.

לא הצלחתי לגלות מי האדריכל שתכנן את בית הכנסת, למרות שרבים כמוהו נבנו ברחבי הארץ. אין בו התחכמות ומכאן ערכו: מבנה קופסתי שבדופן הפונה לירושלים יש גומחה מעוגלת בה קבוע ארון הקודש והודות לה המבנה אינו סתמי אלא יש בו מוקד. עזרת הנשים מצויה בקומת גלריה ומאפשרת מבט נוסף על האולם הלא גדול יחסית, אך כזה שמשרה אווירה מרוממת. עוד פנינה צנועה בפתח תקוה.

ועל כך ברשימה זו.

.

אור

.

סיבוב בבית הכנסת בתכנון רם כרמי בבית חולים בילינסון

ב-2002 השלים האדריכל רם כרמי את עיצוב בית הכנסת בבניין שאשא בבית חולים בילינסון. כרמי עיצב בבניין שתכנן האדריכל מרסלו ברסטוביסקי, את קומת המסד הכוללת לבד מבית כנסת גם אולם לתצוגת אמנות המשמש בעיקר למעבר בין האגפים השונים. באמצעות משטחי גבס ותאורה טבעית ומלאכותית ביצע כרמי את עיצובו לאולם המוארך בו שולב אוסף אמנות מועתקת שתרם פלאטו שרון, שגם דאג לשים את שמו בכל פינה ומקום. נראה לי שלפחות 600 פעמים מופיע כאן שמו של פלאטו וזה קצת מבחיל.

את אולם המבואה כולם חוצים, אך מעטים אם בכלל מתייחסים למאות התמונות התלויות על הקירות והעמודים הרחבים בדחיסות מוגזמת. אפילו המונה ליזה תלויה כאן. את בית הכנסת בקושי רואים. מי שנחשף לו הם רק אלה שבאים להתפלל. הוא נמצא בקצה האולם, במקום שלא מוביל לשום מקום, פשוט קצה האולם. לפתע, בין הקמרונות מופיעים עמודי ענק, כאלה ששילב כרמי גם בטרמינל היוצאים בנתב"ג. העמודים מוארים היטב ומובילים לאולם מבואה ומשם לאולם התפילה.

ועל כך ברשימה זו.

.

הרופאים המליצו לי ביקור חודשי בנמל התעופה

.

סיבוב בקן השומר הצעיר בפתח תקוה ובתערוכה במוזיאון לאמנות

שני דברים חסרים בספר ובתערוכה המסקרת את יצירתו האדריכלית של מנחם באר: המגורים וקני השומר הצעיר שבנה בכל רחבי הארץ. אחד מהם נמצא ברחוב ארלוזורוב פתח תקוה. רוב הזמן הוא סגור ונעול, אבל גם אם עומדים בחוץ אפשר להתרשם ממה שתכנן באר.

כששוחחתי עם מוטי הורביץ, חבר בית אלפא ורכז בניין במשך 45 שנה בקיבוצו ו-20 שנה בשומר הצעיר, שליווה את בניית כל אותם קנים. הורביץ מציין שקן כזה או אחר כבר לא משמש את השומר הצעיר. כשבוחנים את השינויים שעברו עשרת הדיברות של התנועה מאז נוסחו לפני בדיוק 100 שנה (הם מופיעים זה לצד זה בויקיפדיה), אפשר למצוא שחיקה בערכים ונהירה אחרי אוניברסליות, כזו שנזהרת מלקבוע עמדה או להיות מתויגת עם ערכים אותם בקשו למחוק. עניין זה מתקשר לתערוכה המוזרה שמוצגת כעת בצד השני של רחוב ארלוזורוב, במוזיאון פתח תקוה: "ביבליוגרפיה – הספר כגוף".

ועל כך ברשימה זו.

.

בימים של סופה ושל חול כשרוחות מאיימות על הקן

.

סיבוב בחדר אוכל נטוש ובתערוכה ארמון הבדולח והמקדש הארור במוזיאון פתח תקוה לאמנות

אחד המקומות הרגועים והיפים בפתח תקוה ובכלל בגוש דן, מתקיים כבר הרבה שנים בצל. מדובר באזור שכולל מספר אתרים ששווה לבקר בהם. בשטח קטן של כמה דונמים אפשר למצוא שני מוזיאונים, בית זיכרון, גן גדול עם טנקים, אנדרטה ופארק קופים קטן, וגם חדר אוכל נטוש שניצב בראש גבעה שאכלסה בעבר הרחוק את קיבוץ גבעת השלושה עד שהתפצל ועבר למקום אחר.

"ארמון הבדולח והמקדש הארור" נשמע כמו סרט של אינדיאנה ג'ונס. כל מילה בשם הזה מעוררת את הדמיון והזיכרון. זו סיבה מספיק טובה לבקר במוזיאון פתח תקוה לאמנות, לראות האם העבודות בתערוכה שאצרה הילה כהן-שניידרמן מצדיקות את השם המפוצץ, וגם הזדמנות לבקר בחלק מהאתרים בסביבה.

ועל כך ברשימה זו.

.

שלל

.

נטוש

.

סיבוב בשכונה חדשה בפתח תקוה ובשכונת רימון בקרית אונו

הצעתי לשאול לקפוץ לקריית אונו לראות האם איזו שופטת בית משפט עליון לשעבר פלשה לשטח ציבורי כפי ששמעתי ונראה היה לי שווה כתבה. אבל עד שהגענו לבדוק, עצרנו במקומות הבאים:

(1) בחומוס של הג'ינג'י בקיבוץ עינת.

(2) בשכונת הדר גנים בפתח תקוה שצמחה השנה לגובה.

(3) בקריית אונו ראינו כמה פרויקטי תמ"א 38. שהעיר מתמלאת בהם בטירוף.

(4) שכונת רימון היא שכונה עם פיתוח נוף מיוחד שאין שני לו.

(5) חתמנו את היום עם צלחת קובה אצל החותנת של שאול, שכנה של השופטת. הם כולם גרים בשכונה שתכננה חברה אמריקאית בשנות ה-70.

חוץ משאול הגיע גם התינוק החדש שלו (אותו תוכלו לשמוע ברקע של הסרטונים בהמשך) ועל כך ברשימה זו.

.

בין הבתים בשכונת רימון

.

סיבוב בבית הכנסת של תיכון אמית בפתח תקוה

לפני יותר משנתיים ישבנו (שאול ואני) במשרדו של האדריכל מרדכי בן-חורין. הוא סיפר לנו על חייו ועבודתו. בין השאר ציין את אחת מעבודותיו המוקדמות: מבני בית הספר "מוסד עליה", בשכונת כפר אברהם במזרח פתח תקוה.

מאז אותה שיחה הנושא של ביקור במקום עלה מידי פעם, אבל טרם בוצע. ביום ששי האחרון קפצנו לבקר במקום, לא לפני שחיסלנו שתי צלחות חומוס.

.

אולם בית הכנסת נוצר בהשראת מבנה בסיליקה כשהאור חודר מחלונות מוארכים בתקרה. מחיצה דקורטיבית עוצבה על ידי הצייר והפסל משה שטרנשוס והקיר המזרחי הפך לקיר פיסולי הודות לשימוש באבן לקט מקומית וארון קודש מלבני המרחף מעל במה נמוכה

.

סיבוב במוזיאון פתח תקוה / יד לבנים / גן העצמאות / חדר אוכל נטוש בתכנון אריה שרון

הביקורות היללו את "מוזיאון הטבע" – התערוכה שאצרה רויטל בן-אשר פרץ במוזיאון פתח תקוה לאמנות, אז הבנתי שאסור לי לפספס כזה דבר ונסעתי לראות. התערוכה כבר אוטוטו ננעלת – כך שאני ממליץ לעשות כמוני ולבקר בה כבר עכשיו. באותה הזדמנות, אם אתם כבר מגיעים לפתח תקוה אז כדאי לבקר בעוד שני אתרים שנושקים למוזיאון. האתר הראשון הוא גן העצמאות שתוכנן על ידי צמד אדריכלי הנוף צור-יהלום, והאתר השני הוא בניין חדר האוכל הנטוש וחצי הרוס של קיבוץ גבעת השלושה (בתכנון אדר' אריה שרון) ששכן מעבר לכביש עד לשנת 1953 בנקודה הגבוהה באזור.

.

סיבוב בהתנחלות ברקן וביקב ביזנטי (וגם גינה ביולוגית בפ"ת)

שולי כעסה על הרשימה האחרונה שלי, בה העמדה שלי לא הייתה כל כך ברורה ועסקה בנושא מסוכן ונפיץ. האמת, שכמעט ומחקתי אותה אבל אחרי התלבטות קצרה, החזרתי אותה לאתר. שולי לא אהבה את הרעיון, והאמת שהיה לי די קשה למצוא פרטנר שיבוא איתי לצד השני. שמעון לא היה פנוי, עמית חשש לחייו, שולי חזרה לחבר שלה, אז בסוף שאול הסכים.

שאול הופיע עם זקן. גיוון זה טוב, והיות ושאול מסתפר באותה התספורת מאז שצמח לו השיער בגיל חודשיים, עכשיו הוא נראה קצת אחרת. זה טוב וגם השתלב בנוף באופן פנטסטי, …בתמונות קצת פחות.

.

.