"הארכיב בעבר נשרף ולא כל המידע קיים", הסבירה לי תמר בן משה המנהלת את תחום התכנון העירוני במועצה המקומית ירוחם. "לצערי לא הצלחתי לאתר את המידע. אם אצליח אשלח לך". אז היא לא הצליחה, ולכן אין ברשותי מידע תכנוני לאף אחד מהמבנים שמשכו את תשומת ליבי בירוחם.
אולם תרבות, מתנ"ס, ספרייה, קונסרבטוריון, מרכז אזרחי, אולם ספורט, בריכת שחייה, ישיבה חרדית, שכונת "שטיח" ובלוקי מגורים – לא הצלחתי לגלות פרטים על המתכננים. אך דבר אחד משך את תשומת ליבי, וזו גם הסיבה שבגללה הגעתי לירוחם – מקבץ העבודות הגדול שיצר האמן משה סעידי – מקבץ של קירות אמנות מקרמיקה ששולבו במבני התרבות שבמרכז היישוב. ובינתיים מוקמת שכונת ענק מדרום ליישוב הוותיק – וילות ובתי דירות קטנים הצומחים מתוך המדבר הצהבהב. בכל מקרה בירוחם יש כמה דברים לראות, ועדיין לא הספקתי כמובן לראות הכל (למשל את אגם ירוחם וכמה מהמבנים שהבאתי כאן ולא ראיתי מבפנים).
יש בירוחם כמה מבנים ששווה להסתובב בהם, או לידם. ריכזתי כאן כמה מהם ואפילו הכנתי מפה למי שירצה לעשות לעצמו סיור עצמאי. מצאתי אמנם בניין ישיבה גדול שנראה היה נטוש, אבל בסך הכל ירוחם מטופחת ומתפתחת. היא כבר לא אותה עיירת פיתוח שכיכבה בעליבות עצובה בסרט "לחם", שצולם בה לפני 34 שנה.
ועל כך ברשימה זו.
.
?197
.
להמשיך לקרוא ←
מעלה אדומים היא ההתנחלות היחידה שבה טרחו האדריכלים והתאמצו ליצור סביבות מגורים חדשניות לזמנה. העיר השוכנת ממזרח לירושלים ולצד כביש 1, היא כיום ההתנחלות השלישית בגודלה ביהודה ושומרון, אחרי מודיעין עילית וביתר עילית החרדיות. הקמת העיר היתה יוזמה של ממשלת "המערך" עוד ב-1974, ולאחר שהתקבלה החלטת ממשלה בנושא.
את החלק העיקרי של השכונה שבמרכז היישוב, זו הממוקמת בפסגת הגבעה הגבוהה באזור, תכנן אדריכל מאיר בוכמן בהשתתפות אדריכלית אילנה בהגן. במהלך עבודות ההקמה התגלה בשטח אתר עתיקות ביזנטי והאדריכלים נדרשו לשנות את התכנית. היה יכול להיות נהדר עם העבר העתיק היה משתלב בשכונת המגורים, אלא שמקבלי ההחלטות בחרו להפריד בין השניים. השכונה היא הצלחה, האתר הארכאולוגי הוא כישלון שפוגע בסביבה. אבל מה שמרשים ביותר בשכונה שבסך הכל נמצאת בתחום מדבר יהודה, הוא הפיתוח הנופי שתכנן אדריכל אלישע האוסמן. הפיתוח אמנם לא קשור בכלל לאזור שבו הוא מתקיים, ועם זאת הוא יפה והעירייה ממשיכה לתחזק אותו ברמה והקפדה שלא מצאתי בשום מקום אחר.
ועל כך ברשימה זו.
.
1984
.
להמשיך לקרוא ←
באוניברסיטה העברית של שנות ה-50 התלבטו איזו יצירת אמנות תקבל את פני הבאים אל הקמפוס. כיום באוניברסיטת תל אביב כבר החליטו שאת פני הבאים יקבל מרכז מסחרי, אולי כדי לחלוב ככל הניתן את הסטודנטים. אלא שכנראה יש פער בין אוניברסיטה שמצויה בצמיחה ובין כזו ששוקעת. האמן יצחק דנציגר הוא זה שנבחר לשלב את יצירתו על הקיר שסגר על רחבת ההיסעים שבכניסה לקמפוס.
את סככת האוטובוסים שנחשבה בשעתו ליצירה מקורית בסגנון הברוטליסטי תכננו במשותף האדריכלים אברהם יסקי בן ה-30 ואמנון אלכסנדרוני בן ה-28, שזו היתה להם העבודה הראשונה שהשלימו כשותפים טריים (בשעתו מעורבים היו גם בתכנון הספרייה הלאומית).
בדרך לסיור בספרייה הלאומית ורגע לפני הסיבוב בבניין פלדמן, התעכבתי בכניסה עם התחנה וקיר האמנות.
ועל כך ברשימה זו.
.
1957
.
להמשיך לקרוא ←
אחד הבניינים המיוחדים שתכנן האדריכל מרדכי רוזנגרטן ניצב ברחוב ויזל היוצא משדרות בן גוריון. מדובר בבית דירות שנבנה מיד לאחר מלחמת העולם השנייה, ממוקם במגרש צר וארוך עם חדר מדרגות מרווח ומואר היטב.
רחוב ויזל הוא מהרחובות העשירים ביותר באדריכלות מגורים של שנות ה-40 בתל אביב, כמעט בכל מבנה ניתן להתעכב ולהתרשם. רבים מהמבנים ברחוב כמו גם בשדרות בן גוריון הסמוך תוכננו בידי האדריכל דב כרמי, אולי כאן נמצא המקבץ הגדול ביותר שתכנן האדריכל. בויזל 15-13 שוכן המבנה יוצא הדופן של מעונות השוטרים, בויזל 9 בניין של האדריכלים טנאי וקיסין (המתכננים המקוריים של כיכר רבין), בויזל 3 בניין שתכנן האדריכל שלמה גפשטיין ויש את הבניין הזה שבויזל 11 שכמו רבים מהבניינים ברחוב גם הוא הוכרז לשימור.
ועל כך ברשימה זו.
.
1946
.
להמשיך לקרוא ←
התחנה שמצויה בשלב המתקדם ביותר היא תחנת גשר אם המושבות הצמודה לכביש 4 בתחום בני ברק. תחנה שתשרת את נוסעי הקו האדום של הרכבת הקלה כבר כמעט גמורה. אפילו מערכת מיזוג האוויר כבר פועלת. רק נותר להוריד את הניילונים, לכרטס ולעלות על הרכבת. מדובר בתחנה התת-קרקעית הגבוהה ביותר מבין עשר התחנות התת-קרקעיות. עומקה מגיע רק ל-15 מטרים מתחת לפני הקרקע. לעומתה, תחנת קרליבך מצויה בשלב שלד ומגיעה עד לעומק של 52 מטרים מתחת לאדמה.
ביקור בשלב הזה שבו נת"ע שתכננה ובונה את הפרויקט פותחת לראשונה לביקור את התחנה הוא מרגש. מדובר ברגע שבו הכל נקי וחדש ובעיקר ריק – ללא נוסעים וללא רכבות. כמה תקוות תולים ברכבת הזו שתוציא אותנו מהפקקים הבלתי נגמרים… בתכלס מדובר ברכבת הקלה שתעבוד הכי פחות בעולם – היא לא תעבוד בחגים, לא בשבתות ולא בשעות הלילה המאוחרות.
ועל כך ברשימה זו.
.
2022
.
להמשיך לקרוא ←
לחדר האוכל בגלאון נסעתי בעיקר כדי להתרשם מקיר הקרמיקה האמנותי שיצר בו משה סעידי. חדר האוכל נבנה בשני שלבים: את הראשון תכנן האדריכל שמואל מסטצ'קין ואת השני האדריכל חיליק ערד. בשלב השני בחר ערד לשלב במבנה יצירת אמנות שתדגיש את צורת הפתחים המיוחדת שקבע בדופן הצפון-מזרחית של האולם.
אלא שהביקור היה לאכזבה. מתברר שבעוד שאגף אחד של חדר האוכל נותר לשמש את החברים בייעודו המקורי, הרי שהאולם שבו נקבעה עבודתו של סעידי, הוסב לאולם מופעים קהילתי. במה גדולה וקבועה נבנתה בחזיתו של קיר הקרמיקה, שמוסתר כעת ולא ניתן להתרשם ממנו עוד. מחדר האוכל המשכתי לחדר הזיכרון שגם אותו תכנן ערד (את פינת הזיכרון שבו עיצב סעידי ובכניסה תבליט שיצרה בתיה לישנסקי) וגם לבית הילדים הנטוש.
ועל כך ברשימה זו.
.
1981
.
להמשיך לקרוא ←
חלון אחורי 