סיבוב בבית הכנסת במושב ניר עציון בתכנון חנוך אחימן

רשימה מספר 300

בתי תפילה הם לרוב הזדמנות לאדריכלים ליצור מבנה יותר מופשט, להביע את היצירתיות שלהם ולהתמודד עם הקשר בין חומר ורוח. בעבר הרחוק האדריכלים הישראלים ניצלו את ההזדמנות ויצרו לא מעט בתי כנסת מאד מיוחדים. מדובר היה בבתי כנסת שקמו בתקציבים נמוכים, זאת לעומת בתי הכנסת הקמים היום בתקציבים גדולים של כמה מיליוני שקלים אך משום מה תמיד התוצאה היא קופסה סתמית. אולי אלה אדריכלים דפוקים וחסרי מעוף ואולי זו הקהילה השמרנית.

בדרך לחיפה בסוכות האחרון החלטתי לראות מה מסתתר מאחורי השלט "ניר עציון". מניסיוני – בכל מקום ויישוב יש מה לראות ואף פעם לא יצאתי מאוכזב. לכן פניתי ימינה מכביש 4 ועליתי במעלה הכרמל. חלפתי על פני עין הוד ואחריו כפר הנוער ימין אורד, שם יש בית כנסת מאד מעניין שתכנן האדריכל יהודה לנדאו, אך לצערי השומר לא נתן לי להיכנס.

סיבוב מהיר בניר עציון והבניין שהכי הרשים אותי היה בית הכנסת (יש גם בית מלון שתכנן האדריכל דוד נופר). הייתי בטוח שאת בית הכנסת תכנן האדריכל יוסף שנברגר, אך בנו של האדריכל המנוח טען שלא אביו הוא האדריכל, וזאת למרות הדמיון לבתי כנסת אחרים שתכנן והתמדתו לשתף פעולה עם אמנים מובילים. אולי האדריכל כאן היה מאיר בן אורי, לא הייתי בטוח. בסוף, הרמתי טלפון לאמן יוסף שאלתיאל (82) שיצר את עבודות האמנות המשתלבות בבית הכנסת והוא פתר את התעלומה: הבניין לא תוכנן בידי אדריכל, אלא איש מעשה חבר המושב חנוך אחימן, ועל כך ברשימה זו.

.

חזית הכניסה לבית הכנסת

.

סיבוב בתערוכה "היכלות נטושים" של שרון רז

הערב בקרתי בגלריה בבית עמותת האדריכלים בתערוכה של שרון רז "היכלות נטושים" (אוצר: ערן טמיר – טאוויל). שרון מציג סדרה של 83 תצלומים אותם צילם במשך כמעט עשר שנים בבתי קולנוע נטושים ברחבי הארץ. הוא אוהב מקומות נטושים.

קולנוע תמר בחיפה, קולנוע שרון בנתניה, קולנוע היכל העשור בקרית גת וקולנוע רמה ברמת גן הם רק חלק מהמבנים המופיעים בתערוכה. בשונה מבלוג או אתר אינטרנט אחר, הצגת התמונות זו לצד זו כשהן תלויות על הקיר, מאפשרת מבט אחר. בנוסף, שרון שמגיע במיוחד כמעט כל ערב כדי לפתוח את הגלריה למבקרים, שמח לספר את הסיפורים שמאחורי התמונות.

נכון שמדובר כאן בנוסטלגיה, אבל בתכלס יש בעיה שמוקדי תרבות, חברה ופנאי התרוקנו ממשמעות, הפסיקו לתפקד וברוב המקרים פינו את מקומם לחניונים או בתי מגורים סתמיים. כך הלך לאיבוד רובד חשוב בחיים העירוניים שהיו עד אותה עת. לניסן אלמוג יש רעיון כיצד ניתן להחזיר את החיים ועל כך כתבתי לפני שבועיים ב-Xnet, אבל בתערוכה נמצא טריגר שיכול להמשיך ולעורר את הדיון בנושא.

רק חבל שבבית עמותת האדריכלים אין נגישות לנכים ולעגלות, שלא יוכלו או יתקשו להינות מהתערוכה.

.

שרון רז בתערוכה

.

סיבוב ספרי אדריכלות ותכנון לכבוד החג

מחפשים לרכוש ספר חדש לכבוד החג? מדף ספרי האדריכלות והתכנון הישראלי התרחב משמעותית בשנים האחרונות. ברשימה שלפניכם לא אתייחס לכל אותם ספרים אלבומיים שעוסקים בווילות, מפני שאלה ספרים שמבחינתי הם חסרי ערך, אם כי גם להם יש מקום אבל לא אצלי.

הרשימה בעיקר נועדה לרכז ולהציג את הספרים שיצאו בשלוש השנים האחרונות ואני חושב שראוי להזכיר את קיומם, כי אחרת אף אחד אחר לא יזכיר. בסוף הרשימה אזכיר גם כמה ספרים חשובים שיצאו גם לפני יותר משנתיים אך עדיים כדאי מאד לקרוא אותם. אין כאן רשימה ביקורתית, את זה אני משאיר לכם. כך גם סדר הופעת הספרים הוא חסר חשיבות ומתבסס על סדר הספרים ששלפתי מהארון.

בכל כותרת ספר השתדלתי להוסיף קישור לרכישה ישירה של הספר. את מרביתם ניתן לרכוש בחנויות הספרים העצמאיות, או לפחות להזמין דרכן.

.

על המדף

.

סיבוב ליד הבית של חנוך לוין, התחנה המרכזית הישנה ודירות בעיר

לכבוד חג הפסח אני מציע סיור קצר בתל אביב.

"העיר הלבנה" של תל אביב מוכרת לרוב בשטח שסמוך לשדרות רוטשילד ומערבה. במציאות הבתים שנבנו בשנות ה-30 בסגנון הבינלאומי מצויים גם מעבר לשטח הזה. נווה שאנן לדוגמה מלאה במבנים שהאיכות שלהם אינה נופלת מאלה שבאזור המוכרז על ידי עיריית תל אביב ואונסק"ו. המקבץ שיש בקצה המזרחי של נווה שאנן נראה לי אפילו חסר תקדים בכל העיר כולה בכמות וביצירתיות שהביעו האדריכלים באמצעות הבניינים שתכננו. לפני שלוש שנים השתתפתי בעריכת סקר מבנים לשימור לעיריית תל אביב (תחת שרביטו של אדריכל נאור מימר). בהתחלה חשבתי שנמצא 30-25 מבנים ובסוף גילינו למעלה מ-200 מבנים בעלי ערך כזה או אחר. בעירייה לא אהבו את הגילוי הזה ולפי מה שהבנתי העבודה נזרקה לפח.

ברשימה הזו לא אכנס יותר מייד לנווה שאנן, אלא רק אציג שני מבנים בעלי ערך אבל לא אדריכלי.

ביום ששי ערכתי סיור עם עוד כמה בלוגרים בעקבות דירות שניתן לשהות בהן במסגרת airbnb. אבל עד שהסיור התחיל ביקרתי בנווה שאנן לראות מה חדש עם שני מבנים שאני אוהב במיוחד באזור: הבית בו גדל חנוך לוין בנווה שאנן והתחנה המרכזית הישנה. אחר כך המשכתי לדירות.

-תחנה 1-

אני חושב שמי שרוצה להבין טוב יותר את הכוראוגרפיה של הדמויות במחזות של חנוך לוין, בעיקר אלה השכונתיות (להבדיל מהמחזות המיתיים כמו המדמה או כריתת ראש), כדאי לו להכיר את המרכיבים שיוצרים את המפגשים בין אנשים כפי שמופיעים במחזותיו ונראה לי שמהמקום הזה הוא קיבל את ההשראה: (1) הבדלי המפלסים בין הרחוב לכניסה לבניין, בין הרחוב והמרפסת, בין מרפסת למרפסת ולחלון, וכמובן בין הקומות השונות. (2) אזורי הביניים בין הבניין לרחוב, המרפסות והחצרות האחוריות.

.

הבית בו התגורר חנוך לוין ואימו בשכונת נווה שאנן. מבנה בסגנון הבינלאומי, במרפסת אפשר לראות את דובה.

.

סיבוב בהיכל יהדות ווהלין בגבעתיים

במקרה של היכל יהדות ווהלין הלכו עד הסוף. קשה להתעלם מגוש הבטון הענק שמונח לצד רחוב כורזין בגבעתיים. זוהי אולי עבודת הבטון הברוטליסטית הקיצונית ביותר שבוצעה בארץ. המבנה אמנם שומר על פשטות צורנית, אך רחוק מעבודות הבטון הקלילות והצנועות שביצעו האדריכלים הישראלים בשנות ה-50 ובתחילת שנות ה-60. אולי מלחמת ששת הימים עם אווירת הכיבוש ושכרון הכח שהביאו את היוצרים הישראלים להתחיל לבנות פירמידות ואנדרטאות ענק, אולי זו סתם בהמיות.

האדריכל ישראל לוטן שתכנן את הבניין, תכנן מבנים נוספים שהתאפיינו בחוסר שגרתיות ובניסיונות מרשימים להמציא את הגלגל מחדש: שכונת קיראון, תחנות אוטובוסים מרכזיות ברמלה (נהרסה), כפר סבא ונתניה, כיכר המדינה ובית יד לבנים בתל אביב. ביד לבנים היה שיתוף פעולה מעולה עם אדריכל הנוף שפיתח גן סביב למבנה, אך כאן בגבעתיים יש נתק בין הגן לבניין. יתכן והם הוקמו בתקופות שונות, ואולי סתם לא שיתפו פעולה. במקרה של היכל יהדות ווהלין, לא רק שאין קשר אל הגן הצמוד, אלא המבנה הכבד והאטום לא שימושי במיוחד, לא גמיש לשינויים ובעיקר כבד מידי לחיי היום יום שמתנהלים כאן. זה דומה להבדלים בין "אוהל יזכור" הישן והכבד שתכנן אריה אלחנני ובין "המוזיאון לתולדות השואה" החדש והקליל שתכנן משה ספדיה.

הייתי צריך להיפגש עם יועצת תחבורה בבניין ממול, אז עצרתי קודם לבקר כאן. עברתי בחוץ ותהיתי מה הולך בפנים הרבה פעמים, רציתי לנצל את ההזדמנות ולהכנס.

.

ספינקס בגבעתיים? שאול רואה כאן ראש ורגליים עבות וגדולות. העצים קצת מסתירים.

.

סיבוב בגלריה החדשה בברלין של לודוויג מיס ון דר רוהה

העבודה האחרונה והמרשימה שתכנן האדריכל הגרמני לודוויג מיס ון דר רוהה (1969-1886), אחד מגדולי האדריכלים במאה ה-20 (ומנהל הבאוהאוס האחרון), הוא בניין הגלריה החדשה בברלין. היות והגלריה הוקמה ב-1968, היא כבר לא כזו חדשה, אך שמה ניתן לה כדי להבדיל אותה מגלריה אחרת. זו פעם שניה שאני חורג מהשגרה של הבלוג ומציג סיבוב במבנה שאינו מקומי ואינו דיסנילנד. גם המבנה הקודם שהצגתי כאן בחו"ל היה של אותו אדריכל (סיבוב בביתן הגרמני בברצלונה  שמיס תכנן כ-40 שנה קודם לכן), אלא ששם זו היתה הפריצה הגדולה שלו וכאן זו שירת הברבור.

מיס תכנן שני מבנים בברלין, המבנה הראשון הוא מ-1926, אנדרטה לרוזה לוקסמבורג וקרל ליבקנכט, אך היא נהרסה ב-1935 וכל מה שנותר ממנה הוא בסיס האנדרטה. ב-1936 עזב מיס את גרמניה לעבר לארה"ב. הגלריה החדשה היא העבודה השניה והאחרונה שהקים מיס בעיר, שנה לפני שנפטר. בישראל אגב הוא לא תכנן, אך השתתף כשופט בתחרות לתכנון בית התפוצות באוניברסיטת תל אביב.

המבנה נותר בדיוק כפי שהיה בעת חנוכתו לפני 45 שנה, ולפני כמה חודשים הוכרז כי בשנת 2015 תיסגר הגלריה לשלוש שנים ותפתח מחדש בגמר השיפוץ. לא מדובר בשיפוץ קטן, אלא בפעולה יסודית שנועדה בעיקר לעדכן את תשתיות הבניין למאה ה-21 בתחומי הבטיחות, תנאי התצוגה, הנגישות וכדומה. ככל הנראה המבנה יקבל גם פרשנות חדשה, אחרת לא היו מגייסים לעבודה את האדריכל הבריטי דיוויד צ'יפרפילד שאצר בקיץ את הביאנלה לאדריכלות בוונציה ותכנן בברלין את חידוש "המוזיאון החדש" (Neues Museum), עליו גם זכה בפרס מטעם האיחוד האירופי וקרן מיס ון דר רוהה. לכן, נראה שכדאי להזדרז ולראות את המבנה לפני השינוי, ועד אז אפשר להסתובב כאן בין התמונות שצלמתי שם.

.

תיבת הזכוכית, חזית מערבית

.

סיבוב בבית הבראה ע"ש יערי בביתן אהרון

כבר עבר הרבה זמן מאז נתקלתי בבלוג של שרון רז ברשימה על בית ההבראה הנטוש בביתן אהרון שליד נתניה. לקח קצת זמן עד שהזזתי את עצמי כדי לראות את המקום בעצמי, ובדרך להציץ במלון חדש שהולך ומוקם בבית הבראה אחר, עצרתי עם שאול בביתן אהרון – מהפרויקטים הפחות מוכרים של האדריכל רודולף טרוסטלר. המקום נטוש ועזוב, אך נותר שלם לגמרי.

יש כאן אנדרטה לתרבות שלימה שהתנהלה סביב הנופש ההסתדרותי שהיה מרכיב בלתי נפרד לחלק לא מבוטל מהאוכלוסיה. כשמסתובבים בין המבנים הרבים אפשר ללמוד מהעצמה שהיתה למקום הזה וגם מהמשאבים שהועמדו לרשותו: משאבי קרקע, משאבי פיתוח (את עיצוב הנוף תכננו אדריכלי הנוף ליפא יהלום ודן צור, לימים זוכי פרס ישראל), משאבים כספיים (כמות המבנים וגודלם) וגם הרבה חזון.

נראה שהזמן עצר כאן, ורק כוחות הטבע ממשיכים לפעול בו בגלוי ומשתלטים עליו. אני משער שמאחורי הקלעים גם כרישי הנדל"ן פועלים במסלולים המוכרים. עד שיגיעו הדחפורים, וברור שהם יגיעו בסופו של דבר, כדאי לעצור בביתן אהרון (כל השילוט המקורי עדיין נותר בצומת ובשער) ולבקר בבית ההבראה.

.

אולם המופעים בבית ההבראה

.