סיבוב בחדר האוכל ובית התרבות בקיבוץ בחן

כבר בתחילת שנות ה-70 שקלו בקיבוץ בחן ברצינות על פירוק הקיבוץ והפיכתו למושב שיתופי. המשברים הכלכליים והחברתיים שפקדו בזה אחר זה את הקיבוץ, שהורכב ברובו מילידי דרום אמריקה, לא הצליחו לשבור אותו והוא נותר קיבוץ עד היום, גם אם כזה שמתחדש.

חדר האוכל שתכנן האדריכל אריך ראש ונחנך ב-1972, הפסיק לפעול ב-2010 לאחר שהלך ודעך במשך 25 שנה. כיום המטבח משמש כמחסן וחדר האוכל משמש כאולם התעמלות ובחלקו הקטן להסעדה של הילדים החוזרים מבתי הספר. גם המועדון לחבר (המכונה כאן בית תרבות, הוקם ב-1964) שאותו תכנן האדריכל ויטוריו קורינלדי, ממשיך לפעול אבל במתכונת שונה – כבר לא מתקיימים בו כל אותם אירועי תרבות ומפגשים קהילתיים ברציפות היומיומית שהיתה פה. הפעילות בו מצומצמת, ועם זאת לאחרונה הוא שופץ באופן שמכבד את הבניין המקורי.

ועל כך ברשימה זו.

.

עוד יהיה

.

סיבוב בקריית חשמל בחיפה

בעיצומה של מלחמת העולם השנייה כשהשוק המקומי היה משותק ומגויס כולו למאבקים העולמיים, עסקה חברת החשמל בהקמת שכונת מגורים לעובדיה. המתחם יוצא הדופן שהחברה דאגה להקים לרווחת עובדיה בקריית חיים, מייצגת את השאיפות הגדולות שמצאו את ביטוין בחיפה של אמצע המאה שעברה, שכל מה שנותר ממנה אלה שלדים ורוחות רפאים.

תכנון המתחם הופקד ב-1938 בידיו של האדריכל שמואל רוזוב, שבשעתו כבר החזיק משרד עצמאי בחיפה, אך שנים אחדות לפני כן עבד במחלקת התכנון שפעלה במסגרת חברת החשמל. רוזוב תכנן במקור פרויקט גדול שכלל עשרה מבנים, אך המצב הפוליטי והכלכלי בארץ צמצם את הפרויקט לשלושה מבנים בלבד. ועדיין בולטת בהם גישתו התכנונית היצירתית והאיכותית של רוזוב, ששילב כאן בינוי עם פיתוח נופי נדיב ועשיר, כל זאת הודות לגיבוי שקיבל מלקוח מעולה כמו פנחס רוטנברג, המייסד והאיש שעמד בראש חברת החשמל בעשורים הראשונים לפעילותה.

ועל כך ברשימה זו.

.

כבר מת לפני שנים

.

סיבוב במגדל חב"ד בצפת

כשמשרד השיכון ביקש להקים לחסידי חב"ד בצפת מתחם מגורים שייוחד רק למשפחות הקהילה, תחילה לא הצליחו למצוא אתר מישורי מספיק רחב כדי להקים בו בנייני מגורים לכמה מאות משפחות. האדריכלים משה אמריו ואלי מאיוס זכו זמן לא רב קודם לכן בתחרות לתכנון המרכז האזרחי של העיר ואף הספיקו לבנות בו כמה מבנים. למרות שמשרדם היה צעיר וחדש יחסית, במשרד השיכון הכירו בניסיונם של השניים, פנו אליהם שיאתרו את השטח המתאים והם נענו לאתגר.

מחצבה נטושה בכתף הר כנען שהפעילה חברת "סולל בונה" בתקופת המנדט, הותירה בהר מצוק שהתנשא לגובה של 22 מטרים. אמריו ומאיוס זיהו ומצאו בה את המיקום המתאים לפרויקט. הפתרון האדריכלי שהם הגו היה יוצא דופן לעיר ולקהילה, אך התקבל ב-1974 והושלם ב-1978.

ועל כך ברשימה זו.

.

השמיים הכחולים

.

סיבוב בבלוק המזרחי בשכונה לדוגמה בבאר-שבע

הבלוק שסוגר ממזרח על מרכז "שכונה לדוגמה" בבאר-שבע הוא אחד מהאהובים עלי. גם בגלל חלקו המשמעותי בפריסת הבינוי בשכונה, החזית המדמה רשת מבטון, הגגונים שמעטרים את חלקו העליון, המדרגות שלא נוגעות בקרקע, העמודים הפיסוליים, וגם בגלל האורך שלו – 170 מטר. לתכנון הפרויקט הזה מ-1959 אחראים האדריכלים תאודור קיסלוב ואהרון ברעלי ממשרד "תכנון", שפעל בעיקר באילת אך תכנן גם כמה בנייני מגורים בבאר-שבע.

"אף שמעולם לא הושלם", כך מתאר שרון רוטברד את חשיבותו של המקום במונוגרפיה שחיבר על אברהם יסקי ("אברהם יסקי – אדריכלות קונקרטית", בבל, 2007, עמ' 559), "השיכון לדוגמה בבאר-שבע היה ונותר הפרויקט הניסיוני ביותר, החדשני ביותר והשאפתני ביותר בתולדות האדריכלות הישראלית".

כיום הוא הבניין המוזנח ביותר בשכונה לדוגמה. תוצאה של שילוב בין עוני ובין חוסר מודעות לסביבה של הדיירים. רצועת הגינון הרחבה שעיטרה את חזיתו בתכנון אדריכלי הנוף דוד זסלבסקי, צבי מילר ומשה בלום, הוזנחה אף היא, אבל הודות לבחירה נכונה של זני העצים, גם בלי הטיפוח הם עדיין מחזיקים מעמד, 60 שנה לאחר שנשתלו, באקלים המדברי הקשה של באר-שבע.

ועל כך ברשימה זו.

.

1959

.

סיבוב בגרוזנברג 27 בתל אביב

מה שמייחד את "בית בירנבוים את לוריה" שברחוב גרוזנברג 27 בתל אביב, הוא מבואת הכניסה האלגנטית המחופה כולה בלוחות עץ כהה. ואולי זה בעצם המעבר שמקשר בין שני אגפי הבניין שבמרכזו תבליט שמתאר תינוק ערום. ואולי זה חדרי המדרגות המחופים בקרמיקה צהובה בהם שולבו אריחים עם דוגמה תלת-ממדית.

זה אחד מהבתים עם הכניסה הכי יפה בעיר, וגם אחרי יותר מ-80 שנה פרטים רבים בבניין נותרו מקוריים! האדריכל אברהם פרידמן שתכנן את הבניין שהושלם ב-1939, סמוך מאד לפרוץ מלחמת העולם השנייה, יצר כאן יצירה שראוי להתעכב עליה.

ועל כך ברשימה זו.

.

אי שם

.

סיבוב במתחם המגורים הנטוש שתכנן סלו הרשמן בטירה

מתחם המגורים שתכנן האדריכל סלו הרשמן ב-1984 חריג באופן קיצוני בנוף של טירה. באותן השנים נחשב היה הרשמן לאחד מבכירי האדריכלים שהצליח לפצח את הקוד של הבינוי הציבורי, ושילב את התקציב הנמוך שהעמיד משרד השיכון עם תכנון מתוחכם וייחודי. המתחם שתכנן בשכונת גילה שבדרום ירושלים זכה לפרסום גדול, ואחריו באו מתחמים נוספים מוצלחים יותר ופחות כמו אלה שבמעלה אדומים ובלוד וגם בטירה.

ביום שישי שעבר בדרך לכפר סבא נכנסתי לטירה כדי לראות את הפרויקט המוזר הזה. בנייתו החלה ב-1980 ונפסקה ארבע שנים מאוחר יותר, אך הסתיימה לפני שהפרויקט הושלם. כתוצאה מכך הפך לחורבה הכי גדולה בעיר, פצע פתוח שנראה שלא מצליחים להתמודד אתו גם קרוב לארבעים שנה לאחר שהבנייה הופסקה.

ועל כך ברשימה זו.

.

1984

.

סיבוב בחדר האוכל ובמועדון בקיבוץ ניר-אליהו

המועדון בקיבוץ ניר-אליהו שנקרא גם "בית גולומב" הוא זה שעניין אותי. תכנן אותו האדריכל ויטוריו קורינלדי ב-1965 וגם אם לא כל האגפים שתכנן נבנו, הוא נראה מצוין גם היום. מתוך כוונה ליצור מרכז בעל חזות שלימה, השתוקק קורינלדי בשעתו לתכנן גם את חדר האוכל החדש של הקיבוץ, שעד אז שכן בצריף עץ. אלא שבקיבוץ חשבו אחרת ובחרו באדריכל שמשון הלר שיתכנן להם את הבניין.

למרות ההפרטה ולמרות שחלף יותר מיובל שנים מאז נחנכו, שני המבנים פעילים גם היום. בחדר האוכל סועדים מידי יום ארוחת צהריים (את ליל הסדר לא ערכו כאן בגלל הקורונה), ובמועדון מצאתי שהספרייה ממשיכה לתפקד וכך גם המועדון שבו התקיימה באותה עת הרצאה לחברים.

ועל כך ברשימה זו.

.

.