סיבוב בחדרי האוכל בקיבוצים מגל ולהבות חביבה

אלף מטרים מפרידים בין שני חדרי האוכל של הקיבוצים מגל ולהבות חביבה. רק כביש 6 מפריד ביניהם. זה שבלהבות חביבה ואותו תכנן בשנות ה-80 האדריכל חיליק ערד (הרחבה של חדר אוכל מ-1967 שתכנן במקור האדריכל שמואל מסטצ'קין), משמש כיום בחלקו בית ספר ובחלקו אולם מופעים ברלה. לעומתו, במגל חדר האוכל שתכנן האדריכל שמשון הלר ונחנך ב-1977, עדיין פעיל וכל חלקיו משמשים בייעודם המקורי.

אבל הקורונה השביתה את שניהם. בחדר האוכל של מגל לא אוכלים, אבל הכל-בו פתוח והמטבח שולח מנות לחברים. בלהבות חביבה ההופעות כולן בוטלו אבל בינתיים לא ביטלו את אלה שתוכננו לחודש מאי. כך שניתן לרכוש כרטיסים למופעים של רוקפור, יזהר אשדות, אתי אנקרי (לנשים בלבד) וטריפונס שמארח את חיים משה. נקווה שיתאוששו במהירות.

ועל כך ברשימה זו.

.

פשוט

.

סיבוב בגן הבנים בתל אביב

את אחד מממוקדי הזיכרון שהוקמו בתל אביב רציתי כבר הרבה זמן לראות מקרוב. במיוחד אחרי שקראתי את הפרק שמוקדש לו בספר "גנים בשביל אנשים" (הוצאה עצמית, 2017) ועוסק ביצירתו של אדריכל הנוף גדעון שריג שתכנן אותו בשיתוף אדריכל הנוף לב וקסמן. הגן שנחנך ב-2002 על גדות נחל הירקון בשטח של 30 דונם, הוא חלק מפארק הירקון ששריג מלווה כבר כמה עשרות שנים, וככל הידוע לי כל עבודת פיתוח נוף שמתבצעת בפארק נמסרת למשרדו. שריג מיעט לאורך השנים להקים אתרי הנצחה וזיכרון, ואלה שיצר הם לרוב אתרי נוף לכל דבר ו"גן הבנים" לא חריג.

הקופים בסרט "2001: אודיסאה בחלל" סגדו לגוש אנכי בעל דפנות חלקות וסיומת משופעת, דומה מאד לגוש שבחר שריג לשכפל בגן. קבוצות של מנסרות אבן גרניט שחורות ואנכיות, הן האלמנט הבולט בגן ומושך את תשומת לבם של אלה שנוסעים ברחוב רוקח וגם של אלה החולפים בשביל המקביל לנחל בפארק.

ועל כך ברשימה זו.

.

אין מלחמה אחרונה

.

סיבוב בבית הנוער העובד והלומד

לפני 99 שנה, ב-2 במאי 1921, נרצח הסופר יוסף חיים ברנר יחד עם עוד חמישה מדיירי "בית יצקר", המקום שבו כיום ניצב הבניין בדרך קיבוץ גלויות 120 בתל אביב. אחרי הרצח היה הבית עזוב וחרב אך שלם. הוא שרד עד לסוף שנות ה-60, אז נהרס לטובת הרחבת הכביש ותחתיו הוקם בניין חדש, בית ברנר, המאזכר מעט בצורתו את הבניין ההיסטורי.

תכנון המבנה החדש הופקד בידיו של האדריכל שמואל מסטצ'קין שביצע את המלאכה במשותף עם בנו האדריכל יוסי מסטצ'קין. בית ברנר יועד לשמש כמבנה ציבור מרכזי באזור של שכונת שפירא וקרית שלום וגם כבית זיכרון לברנר וחבריו. אלא שמוזיאון לא קם כאן והבניין כולו משמש את תנועת הנוער העובד והלומד.

ועל כך ברשימה זו.

.

\VV/

.

סיבוב בחדר האוכל בקיבוץ משמרות

שלום חנוך, מאיר אריאל וחנן יובל לעד יזכירו שהם צמחו מתוך קיבוץ משמרות. אבל סיבוב בקיבוץ לא חושף את נוכחותם של אותם זמרים מפורסמים שהיו כאן. רק באתר ההנצחה לבנים שנפלו, מופיע השם חנוך המנציח את בן אחיו של שלום חנוך שנפל ב-1980 בעת שירותו הצבאי בשייטת. בכניסה למשמרות היתה המולת מכוניות ואנשים כי פועלת שם מאפייה קטנה ומצליחה. בהמשך היה רגוע יותר. בשבילים הסמוכים לחדר האוכל שלטה הדממה. השבילים ריקים למרות שמדובר היה ביום שישי בבוקר. שקט כזה לא מצאתי בקיבוצים אחרים שבקרתי בהם, והסיבה לכך היא שחדר האוכל כבר אינו מתפקד כליבו של הקיבוץ. 

חדר האוכל של משמרות בתכנון האדריכל יעקב מטריקין (1981-1902), נבנה ב-1939 ומאז הוא ניצב במרכזו כמעט ללא שינוי. זה למעשה אחד מחדרי האוכל הבודדים ששרד מאותה תקופה ללא שינויים משמעותיים. כבר עשרות רבות של שנים שהוא אינו מתפקד בייעודו המקורי אלא הוסב לגן ילדים. יש דיבורים שמהמבנה ההיסטורי ישמש חזרה את כלל הקהילה, אך עכשיו הכל תקוע.

ועל כך ברשימה זו.

.

הסתננויות בתוך העשב

.

סיבוב על ההצעה למשכן הכנסת של האדריכלים אבא אלחנני ומרדכי בן חורין

בתחרות על תכנון משכן הכנסת זכתה ב-1957 הצעתו של האדריכל יוסף קלרווין, שבוצעה בשינויים ועלתה לאדריכל בבריאותו. אלא שהפעם אתעכב על הצעתם המשותפת של האדריכלים אבא אלחנני (2008-1918), חנה אלחנני (2016-1919) ומרדכי בן חורין (נולד ב-1930). הצעתם היתה חריגה וכללה מגדל של 16 קומות, כשבישראל בנו אז מקסימום לגובה של ארבע קומות.

אבא אלחנני תכנן במשותף עם אשתו חנה את בית פיליפ מוריי באילת, את משכן נשיאי ישראל, מדרשיית עמליה בירושלים וכן כתב אינספור מאמרים על תולדות האדריכלות. פסגת עבודת הכתיבה של אלחנני היא ספרו המנסח את תולדות האדריכלות בישראל – "המאבק לעצמאות של האדריכלות הישראלית במאה ה-20" (משרד הביטחון, 1998). בן חורין תכנן כמה מפניני האדריכלות בישראל ובהם בית אסיה, מגדל המצודה, מגדל דיזנגוף, בתי הכנסת בבית הכרם ובכפר הנוער בן שמן ועוד אינספור וילות שעל אחדות מהן כתבתי פה ושם. השניים ביחד ובנפרד ניגשו לתחרויות רבות במהלך שנות ה-50 וה-60, תקופה בה רבים ממבני הציבור בארץ נבנו בעקבות תחרויות אדריכלים. ההצעות שהגישו במשותף לא זכו בפרס ראשון, אך בנפרד כל אחד מהם זכה בתחרויות וביצע את הצעותיו.

שיחה עם בן חורין מגלה כיצד נוצר הקשר בין השלושה. על הסיפורים שמאחורי ההצעה ומאחורי התחרות ועל תחרויות נוספות בהן התמודדו, כמו הקריה לחקר הגרעין בדימונה, מוזיאון תל אביב, מוזיאון ישראל ומשכן נשיאי ישראל. 

ועל כך ברשימה זו.

.

ביחד נתגבר

.

סיבוב בספריית המרכז האקדמי רופין

יוצא דופן בין הספריות האקדמיות שנבנו בישראל הוא בניין הספרייה במרכז האקדמי רופין שבעמק חפר. במכללה שהוקמה עוד בסוף שנות ה-40 ושמרה לאורך השנים על בינוי עם אופי כפרי, לא מתבלט ולא מונומנטלי, הבינוי הוותיק תוכנן באופן בו המבנים לא התייחדו זה מזה אלא כחלקים ממערכת בינוי אחידה יחסית. כעת, רצו להציג מבנה חדש עם רוח עדכנית שפירושה, כך אני משער היה, אלומיניום זכוכית וצורות מעוגלות, ומבנה נפרד העומד בפני עצמו.

לאדריכלים תגית כלימור ודוד קנפו שזכו בתכנון בניין הספרייה החדש במכללה, לאחר ששנים לא הוקם בו בניין מרכזי חדש, היתה כוונה לענות על רצון המזמינים. אך הם ביקשו להעניק לו ערך מוסף ובקשו להציג מבנה שצומח מתוך הקרקע. הודות לכך היה זה גם אחד המבנים הראשונים בארץ שבהם שולב גג ירוק פעיל.

הספרייה הוקמה ב-2008 רגע לפני שהספרים וכתבי העת המודפסים איבדו את מעמדם. אך רוחות השינוי כבר הורגשו ולכן לא תמצאו כאן כמעט ארונות ספרים, וכמו בכל האקדמיות גם פה הספרייה היא סביבת לימוד.

ועל כך ברשימה זו.

.

כעת פורחות בעמק שלל חבצלות הבר

.

סיבוב נוסף בבית הכנסת האוניברסיטאי בגבעת רם

ב-1965 הוחלט להעניק את פרס רכטר לאדריכלים היינץ ראו (1965-1898) ודוד רזניק (2012-1924). תשע שנים לאחר חנוכת בית הכנסת האוניברסיטאי בקמפוס גבעת רם של האוניברסיטה העברית בירושלים, ראו כבר לא חי בישראל ושבועות ספורים לאחר ההחלטה הוא ניפטר. הוא עזב לגרמניה לאחר שתכנן בארץ שורה ארוכה של מבני מופת לאורך שלושה עשורים, ואת מותו הוא מצא בעיירה נידחת ביער השחור. רזניק שהיה צעיר ממנו בחצי יובל שנים, המשיך ותכנן בישראל והפך לאחד מהאדריכלים הבכירים ואף זכה לימים בפרס ישראל.

כל מי שביקר במבנה נוכח עד כמה הוא אינו יעיל. הוא מרוחק ממרכז הקמפוס, האקוסטיקה בו היא גרועה, אין פתחים ישירים אל החוץ לכן התחושה בפנים לאורך זמן היא לא נעימה. כתוצאה מכל אלה בית הכנסת בקושי פעיל. ועדיין, בית הכנסת האוניברסיטאי נחשב לאחד מהמבנים המונומנטליים הזכורים ביותר שתוכננו בישראל. כתבתי עליו רשימה מפורטת לפני שנים אחדות שאותה תוכלו לקרוא כאן. אלא שהפעם, מתוך הסגר שהוטל עלינו, בחרתי לשוב אל אותן התמונות וללוות אותן בהרצאתו של האדריכל ארטור גליקסון, אותה הוא נשא בטקס הענקת פרס רכטר שנערך ב"בית המהנדס" ברחוב דיזנגוף 200 בתל אביב.

בהרצאה שפורסמה לאחר מכן בכתב העת "הנדסה ואדריכלות" (גיליון 6, 1965), מסביר גליקסון מדוע נבחר מבנה קטן ושולי זה לזכות בפרס היוקרתי ומהי חשיבותו. לאדריכלים גם ניתן פרס כספי על סך 3,000 לירות.

ועל כך ברשימה זו.

.

אדם לתוך עצמו

.

סיבוב בחדר אוכל ובית תרבות בקבוצת גבע

מגפת הקורונה לא רק שלחה את כולנו להסגר, אלא גם גרמה לחדר האוכל של קבוצת גבע לסגור את שעריו לאחר 99 שנה. לפני שבועיים סגרו את אולם האוכל אך המטבח המשיך לפעול, וביום שישי גם המטבח נסגר. את חדר האוכל הזה תכנן במקור האדריכל אריה שרון ומאוחר יותר הרחיב אותו האדריכל אמנון לוי. 

לא רחוק מחדר האוכל מצוי אזור התרבות והזיכרון הכולל את "גן הזיכרון" ובו הוצב אחד מהפסלים המרשימים שיצר משה ציפר. בסמוך לו אתר הזיכרון לבני הקבוצה שנפלו במלחמות ישראל שאותו תכננה ועיצבה האדריכלית ארנונה אקסלרוד. משני צידי הגן מצויים מבנים שתכנן שרון כשהבולט בהם הוא "בית גוריון" בו נהגו חברי להקת הגבעטרון לשיר לחברים.

ועל כך ברשימה זו.

.

יום אחד

.