סיבוב בבניין הספרייה במכללת עמק יזרעאל

אתמול הסתובבתי כמעט שעה במכללה האקדמית עמק יזרעאל הסמוכה לקיבוץ מזרע ולעפולה. את רוב המבנים תכנן האדריכל מנחם באר. בניין הספרייה ע"ש מקס שטרן שתכנן באר ממוקם מול הכניסה הראשית לקמפוס. בנייתו הושלמה ב-1988 והוא אחד הבולטים בין בנייני הקמפוס בו לומדים כ-4,000 סטודנטים. פריסת המבנה, השתלבותו בנוף, עיצוב החזית ושילוב קיר אמנות מעל הכניסה לבניין, הם אלה שמעניקים לו את איכויותיו המיוחדות והמקומיות.

ב-2009 הושלמה בנייתו של אגף חדש לספרייה, אותו תכננו משרד סקורקא אדריכלים. אופיו העיצובי של האגף החדש אופנתי ואלגנטי יותר מהעיצוב של באר שהתמקד בצורות וחומרים שאפיינו את הסגנון הברוטליסטי. התכנון של סקורקא התאים את עצמו לשינויים במעמד הספר והספרייה, וממקום של עיון בספרים הוא הפך לסביבת לימוד ועיון מוצלחת.

ועל כך ברשימה זו.

.

u u u ח ח ח

.

חזית הכניסה הראשית מעוגלת ומזמינה את הבאים בשערי הקמפוס בכלל ובשערי הבניין בפרט

.

הקוים המעוגלים המופיעים בתכנית הבניין חוזרים ובולטים גם בחזית עצמה באמצעות שתי סדרות של קשתות

.

הבניין כולו מטויח בטיח גס (שפריץ) שאפיין את האדריכלות הבורטליסטית

.

ריבוי פתחי החלונות הוא לא רק אלמנט דקורטיבי אלא גם מייצר שקיפות וקשר בין פנים ובין חוץ

.

לצד הפתחים המקושתים יש גם חלונות מלבניים שמוסיפים ומדגישים את הפתיחות והשקיפות

.

הפלסטיות של המבנה מופיעה גם בעמודים הפורצים מקו החזית

.

מעל פתח הכניסה המקורי לבניין הספרייה שילב האדריכל, כדרכו, קיר אמנות שיצרה האמנית דליה מאירי. באותה עת היא לימדה במכללה וגם היתה בת העמק מהמשוב השיתופי מולדת

.

"אני חשבתי שזה דומה לסימני כתב עתיק, כמו שפה, הירוגליף", מסבירה דליה מאירי את העבודה שהזמינו ממנה האדריכל מנחם באר ומנכ"ל המכללה דאז יורם רז. העבודה מורכבת מאבני בזלת ואבני גיר

.

.

(1) שיחה עם האמנית דליה מאירי

מ"י: באיזה שלב פנו אליך ליצור את קיר האמנות?

ד"מ: "עוד קודם שהבניין נבנה פנה אלי מנחם באר יחד עם יורם רז שהיה מנכ"ל המכללה.

מ"י: באילו סוגי אבן השתמשת?

ד"מ: "השתמשתי בשני סוגים של אבנים כי רציתי לשלב בין שני סוגי אבן מקומית שמייצגות כל אחת את רמת יששכר ואת גבעת המורה. אלה נשיקות אבן בזלת שהביאו מרמת יששכר ואבן גיר שהביאו לדעתי ממצפה רמון אבל הן דומות מאד לאבן שיש בגלבוע. 

מ"י: איך היה תהליך העבודה?

ד"מ: "נתתי להם סקיצה, דגם קטן מאבן, והתברר שמדובר בסיפור מורכב לביצוע. המהנדס הציע שאעשה תבנית שוכבת ואחר כך יעלו אותה לחזית וכך היה. את האבנים הביאו וחתכו במנסרת 'אבן וסיד' בחיפה. הכנתי את התבנית ליציקת בטון ששכבה למרגלות שלד הבניין ואז כשסיימתי, הניפו אותה למעלה והניחו על שתי קורות מאד גדולות. באותו יום יצקו את הקורה השלישית שתופסת את התבליט מלמעלה ורק אז המשיכו לבנות את הבניין. עם השנים החזית כמעט ולא מתבלה. יש קצת נזילות שנראות לי לגמרי בסדר. יחסית לעבודת אמנות בחוץ עבודות האבן מתבלות יפה גם אם לא טורחים לתחזק אותן.

מ"י: כיצד קשורה העבודה אל תוכן הבניין?

ד"מ: "חשבתי שזה דומה לסימני כתב עתיק, כמו שפה, הירוגליף, משהו מאד מקומי. יש כאן גם עיגולים וגם מלבנים, אבל שתי הצורות לא לגמרי עגולות או מלבניות אלא הן קשורות לטבע. אבן הבזלת מתקשרת אצלי לאש ולהרי געש ואבן הקיר לסלעי משקע ולים. עשיתי עבודות כאלה גאומטריות, אבל בגאומטריה טבעית. 

מ"י: מה עמדתך ביחס לשילוב של אמנות באדריכלות?

ד"מ: "זו דוגמה נהדרת לשילוב אמנות בבנייה. הם החליטו בשלב מוקדם על העבודה ותכננו את הכל כמו שצריך. באר הוא יוצא דופן וכמו שהכרתי אותו הוא עשה בתים יותר פיסוליים אבל הוא לא השתולל והפיסוליות לא השתלטה על הפונקציונליות. היום לאדריכלים אין בכלל עניין להתעסק עם אמנים. הם מקסימום מוכנים לסבול משהו שנמצא על יד ומקשט מעט. השילוב של אמנות בבנייה חלש מאד בארץ, היום יש אפס שילוב וזו זכותה של המכללה שעשתה את השילוב של האמנות באותה התקופה.

מ"י: האם את העבודה קבלת כי העדיפו לתת את העבודה לאחד מאמני העמק?

ד"מ: "אני בת המושב השיתופי מולדת ובאותה תקופה לימדתי במכללה רישום ופיסול ותולדות האמנות. במכללה חשבו שנכון לשלב עבודות של מרצה. בהמשך, ב-1994, עשיתי תבליט נוסף במכללה אבל הוא נשען על הקיר ופחות היה מסובך לעשות אותו.

.

בצידי הבניין כמו זה שפונה לכיוון מערב, פתחים עם הצללה קבועה. משמאל החיבור לאגף החדש

.

האגף החדש הוא מבנה המורכב מגושים קופסתיים עם חזות שטוחה ויחסית אטומה. גם הכניסה החדשה שנקבעה באגף החדש היא מדופן צדדית, כמעט נסתרת

.

נוכחות הפתחים המקושתים מורגשת היטב בתוך אולמות הספרייה באגף הוותיק

.

עכשיו שיאה של חופשת סמסטר ולכן המקום יחסית פחות בשימוש

.

אך עדיין יש סטודנטים שעסוקים בכתיבת עבודות

.

מדפי הספרים הם עדיין חלק מרכזי באגף הוותיק

.

.

(2) בניין הספרייה

הקשת היא מוטיב חוזר בבניין הספרייה שתכנן האדריכל מנחם באר (2017-1925). הקשת היתה אלמנט נדיר ביצירתו, אך אולי הוא השאיל אותה מהאדריכל שמואל מסטצ'קין (2004-1908) שהירבה להשתמש בה בעיקר בשנות ה-70 וה-80. יתכן שמסטצ'קין היה זה שהתחיל את התכנון ובאר המשיך ולא שינה את הקשתות שקודמו בתפקיד יצר. ביהדות הקשת מייצגת ברית ובאזור הזה היא מייצגת אלמנט בנייה שקדם לטכנולוגיה המודרנית. הבחירה של האדריכל להעניק לבניין הספרייה ממד פיסולי יצר מבנה מובהק שבכוחו לשמש מוקד מרכזי בקמפוס הקטן יחסית בשעתו. העיצוב שנעשה באמצע שנות השמונים היה כבר מיושן אז, אך עדיין הוא מעמיד אותו בהשוואה לספריות מונומנטליות אחרות שנבנו בקמפוסים אקדמים בישראל כמו הספרייה הלאומית בקמפוס גבעת רם, ספריית סוראסקי באוניברסיטת תל אביב, ספריית ארן בקמפוס אוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע והספרייה המרכזית באוניברסיטת בר אילן. להרחבה על הנושא אפשר לקרוא בספר שפרסמתי לפני חצי שנה "אסם הידע – אדריכלות הספרייה המרכזית ע"ש סוראסקי ביובל להקמתה" (הספר נמכר במזכירות ספריית סוראסקי).

המכללה הוקמה ב-1965 כמוסד להשכלת מבוגרים לשירות תושבי האזור ובמיוחד לבני הקיבוצים. היא תוכננה בשלב הראשון על ידי מסטצ'קין, בוגר הבאוהאוס, תושב תל אביב ומנהל מחלקת התכנון של הקיבוץ הארצי. בשלב השני עברה עבודת התכנון למנחם באר, חבר קיבוץ געתון שעבד עם מסטצ'קין במחלקת התכנון של הקיבוץ הארצי והוא זה שבנה את רוב הבניינים בקמפוס בשנות ה-80 וה-90. בשני העשורים האחרונים תכננו אדריכלים אחרים את הבניינים המאוחרים בקמפוס.

פנים הספרייה דומה לספריות אחרות: אזור לארונות ספרים ואזור לעיון המשולבים זה בזה על פי שיטת המדף הפתוח. הקשתות המרובות ופתחי החלונות המלבניים הממוקמים בין הקשתות מחדירים אור טבעי אל פנים האולמות וגם יוצרים קשר עין הדוק בין האולם הסגור ובין השדות החקלאיים המקיפים את קמפוס המכללה. פתחי הקשתות פונים לכיוון דרום וצפון כשלכיוון מזרח ומערב החזיתות יחסית אטומות והפתחים הבודדים מוגנים בהצללה או בהטיית פתח החלון לכיוון צפון.

15 שנים לאחר חנוכת הספרייה, ב-2003, הוזמן משרד האדריכלים סקורקא לתכנן אגף חדש לבניין. את סקורקא הקימו ב-1999 האדריכלים רועי סקר, אדר סקר ועידו זמיר והוא פועל בקיבוץ גליל ים שבקצה הרצליה. המשרד זכה ב-2005 בפרס רכטר לאדריכל צעיר על תכנון אגף חדש לספרייה על שם מרק ריץ' במרכז הבינתחומי הרצליה.

האגף החדש שתכננו, ממוקם בעורפו של האגף הוותיק, שטחו דומה וגשר זכוכית רחב מקשר בין שני האגפים שאינם נוגעים זה בזה, אלא חצר קטנה ולא נגישה חוצצת ביניהם. השינוי המשמעותי ביותר בהיבט של הקמפוס היה ההחלטה לבטל את הכניסה המקורית לספרייה, כניסה שפנתה אל שער הקמפוס והודגשה באמצעות קיר האמנות שיצרה דליה מאירי. הכניסה החדשה נמצאת כעת בצד הבניין, במקום נסתר. בכלל קיימת בקמפוס בעיית אוריינטציה, זאת למרות מיעוט המבנים ביחס לקמפוסים אקדמים אחרים. כיום אין היררכיה ברורה של פריסת המבנים הנראים כאילו פוזרו באקראי בשטח וכך גם הכניסות אליהם. למרות זאת, ברור שהתכנון המקורי של הקמפוס נשען על פריסה דומה של מבנים בקיבוץ, אלא שהרעיון הוזנח. האופי הקיבוצי מופיע באופן מובהק בקמפוס גבעת חביבה ובמדרשת רופין שם מדשאה גדולה ומרכזית מרכזת סביבה את בנייני הקמפוס. רעיון זה של מדשאה מרכזית מופיע באופן מאורגן ומסודר יותר גם בחלקו הצפוני של קמפוס גבעת רם (בשטח שבין השער ובין הספרייה הלאומית), גם במרכז קמפוס אוניברסיטת תל אביב (בשטח שבין שער איינשטיין במערב ובין שער בית התפוצות שבמזרח), וגם אך באופן חלש יותר בקמפוס מכללת ספיר. כאן, במכללת עמק יזרעאל, אין אלמנט או מוקד מרכזי בולט לעין – לא בנוי ולא פתוח. גם היררכית הדרכים לא ברורה. אין שביל הליכה מרכזי. זו לא בעיה של שילוט אלא בעיקר בעיה תכנונית ועיצובית שנובעת מחוסר ראייה כוללנית. גם היחס בין השטחים הפתוחים ובין אלה הסגורים לא ברורה, ורבים משטחי הגינון נותרים בסופו של דבר סתמיים או ללא גישה. זאת בשונה למשל מהמדשאות שתכננו בכשרון רב אדריכלי הנוף יהלום-צור בקמפוס אוניברסיטת תל אביב או החצרות שתכננו בקמפוס הר הצופים.

דלתות זכוכית מקשרות בין החוץ ובין הפנים. אלא שבעת הסיבוב עסקו פועלים בפירוק הדלתות לטובת התקנת דלתות חדשות, כנראה פחות נאות, שנועדו לעמוד בתקני נגישות, כך הוסבר לי. יש גם בעיה עם מערכת מיזוג האוויר שלא מצליחה לצנן מספיק את האולמות החדשים. חזיתות האגף כולו, בשונה מזה הוותיק, אטומות ברובן אל החוץ, למעט פתחים שממסגרים את המבט.

האגף שנחנך ב-2007 כבר תוכנן לשינויים הטכנולוגיים והוא כולל מגוון של סביבות לימוד ועיון. הבולטים שבהם אלה תאי עיון אינטימיים לבודדים. הם אינם מנותקים לגמרי מהאולם המרכזי, אך התחושה בהם היא של בדירות המאפשרת ריכוז מירבי. גם החומריות שנבחרה שונה. היא מורכבת מגוונים בהירים בשילוב עץ שמעניק חמימות ואלגנטיות. פתחים בתקרה מחדירים קרני שמש לא ישירות, שממשיכים וחודרים גם אל מפלס הקרקע בבניין באמצעות פתחים רחבים ומוארכים המקשרים בין שני המפלסים. בשונה מהאגף הוותיק, אין לאגף החדש זהות מובהקת המייחדת אותו ממבנים רבים אחרים, ולמעשה אם לא היה האגף הוותיק ברור שלא הייתי כותב על הספרייה.

השוני המהותי בין שני האגפים מעורר מצד אחד עניין. כל אגף מקבל את מקומו ולא נפגע מהשכן אלא מוסיף לו רובד. עדיין, הספרים תופסים מקום מרכזי בספרייה, זאת בשונה מהספרייה המרכזית באוניברסיטת אריאל שם נותרו רק ארונות בודדים להם ניתן תפקיד דקורטיבי כשהפונקציונליות היחידה שלהם היא לשמש כמחיצה. בכל מקרה, כאן הספרים בולטים בכל אחד משני האגפים אך בעת הסיבוב מבין עשרות הסטודנטים ששהו בספרייה, אף אחד מהם לא החזיק ספר, אלא רכן על מחשב נייד.

.

קשרי המבט בין פנים ובין חוץ הדוקים

.

.

(3) האדריכל

מנחם באר נולד ב-1925 בבודפשט, הונגריה. שם הוא גדל ושם גם התחנך. הוא גם החל ללמוד אדריכלות, אך הכיבוש הנאצי הפסיק מיד את לימודיו ואת מהלך חייו התקין. אחרי ששרד את השואה היגר לארץ, אך הבריטים מנעו את כניסתו והוא נשלח למחנה מעצר בקפריסין לתקופה של שנה. זמן קצר לאחר הגיעו לארץ, הקים עם חבריו את קיבוץ געתון שבגליל העליון ושם גם שהה במהלך מלחמת העצמאות. באמצע שנות ה-50 סיים את לימודי האדריכלות בטכניון, הצטרף למחלקה הטכנית של תנועת הקיבוץ הארצי ומאז תכנן עשרות רבות של עבודות בעיקר בקיבוצים בכל רחבי הארץ. הוא המשיך ותכנן גם לאחר שהמחלקה הטכנית פורקה. באר הקים משרד עצמאי בקיבוצו ותכנן בעיקר באזור הגליל המערבי. בימיו האחרונים, כשהוא כבר בן 92, תכנן אולם ספורט חדש למועצה וגם בתי מגורים פרטיים. בינואר 2017 הוא נפטר.

שנתיים קודם למותו, ב-2015, פרסמו מוקי צור ויובל דניאלי את הספר "אבני דרך, אבני בניין – דרכו האדריכלית של מנחם באר" (הוצאת יד יערי. ניתן להשיג בחנות "מרכז באוהאוס" ברחוב דיזנגוף 77 בתל אביב). הספר חושף בעיקר באמצעות תצלומים חדשים של עמרי טלמור, את הבניינים שתכנן באר החל משנות ה-60 המוקדמות ועד לתחילת שנות האלפיים. בעקבות הספר פרסמתי כאן וב-Xnet מספר לא מבוטל של מאמרים. כך גם אצרתי שתי תערוכות והמועצה לשימור אתרים ערכה בהשתתפותו של באר סיור מקצועי בגליל המערבי שהתמקד ביצירתו. בנו הוא הכוריאוגרף רמי באר, ונכדתו היא השחקנית גאיה באר גורביץ'.

מאמרים נוספים שפרסמתי על עבודותיו של באר: (1) אולם ספורט בקיבוץ כרמיה, (2) אולם תרבות בקיבוץ יקום, (3) חדר אוכל בקיבוץ געתון, (4) חדר אוכל בקיבוץ בית זרע, (5) חדר אוכל בקיבוץ יחיעם, (6) חדר אוכל ומועדון לחבר בקיבוץ שניר, (7) חדר אוכל וספרייה בקיבוץ זיקים, (8) חדר אוכל בקיבוץ עמיר, (9) קן השומר הצעיר בפתח תקוה, (10) המרכז ללימודי סביבה באקדמית גליל מערבי, (11) חדר האוכל והמועדון בקיבוץ שמרת, (12) בניין מועצה אזורית עמק חפר. באתר xnet פרסמתי הספד עם פטירתו.

.

סרט קצר שיצרתי על האדריכל מנחם באר:

.

.

מנחם באר במועדון בקיבוץ געתון, 2015

.

.

בין המדפים אין איש

.

בקומה העליונה פתחי הקשתות הפוכים לכיוון הפתחים שבקומת הקרקע

.

שיתוף

.

שדות העמק: במקרה הזה אלה הנחלות של תל עדשים

.

על קירות הספרייה תלויות עבודות אמנות שמתייחסים אל העמק, כמו זו שיצרה ותרמה למכללה רוני דרין (ילידת תל אביב, 1940) ונקראת "נהלל – מקדש חילוני", 1991

.

הסבר

.

מסדרון זכוכית מקשר בין האגף הוותיק שתכנן האדריכל מנחם באר (משמאל) ובין האגף החדש בתכנון סקורקא אדריכלים (מימין). את התמונה צלמתי בסוף, הקפתי את הבניין והגעתי לחצר הפנימית הזו אליה אין גישה אלא אם כן מפלסים דרך בתוך צמחייה צפופה

.

כאן גם מתגלה קטע מחזית האגף החדש ובו פתחים אופקיים כמו אקראיים (אחר כך מתגלה כי הם פונים לתאי עיון אישיים)

.

מבט במסדרון הזכוכית (שבמכללה מתקשים לנקות ולכן הוא עכור)

.

כמו האגף הוותיק, גם האגף החדש הוא דו-קומתי, אך יש לו אופי שונה לחלוטין: חומרי, צורני, בקשר בין הקומות, בין פנים וחוץ ובפריסת השימושים בו

.

משמאל אזור ארונות הספרים, במרכז פתח דרכו חודרות קרני שמש לא ישירות וממשיכות ויורדות אל הקומה התחתונה. מימין אזור לימוד ועיון

.

אור

.

אזור הספרים מיותם ובקרוב יסולקו הארונות הצמודים לקיר לטובת כורסאות

.

חדרי קרני שמש לא ישירות מהתקרה ואזור להשקיף דרכו לקומה התחתונה

.

אזורי לימוד אינטימיים. הקיר האטום בדיוק בגובה העיניים

.

בקצה האולם מסך זכוכית ממנו נשקף נוף העמק

ספריות נוספות שכתבתי עליהן:

.

הספרייה הנטושה בגבעת חביבה (שמואל מסטצ'קין)

הספרייה העירונית בכרמיאל (משה לופנפלד וגיורא גמרמן)

ספריית המוסיקה בבית אריאלה (נילי פורטוגלי)

חנות הספרים בביאנלה בונציה (ג'יימס סטרלינג ומייקל ווילפורד)

הספרייה המרכזית במכללת אריאל (דוד ברסלבי)

הספרייה האקדמית במכללת ספיר (נדלר-נדלר-ביקסון-גיל)

הספרייה במרכז קהילתי נווה עופר (משה ספדיה)

הספרייה בבניין כלכלה ומינהל עסקים באוניברסיטת בר אילן (משה ספדיה)

הספרייה בבניין RIBA בלונדון

הספרייה עם הגג הירוק בורשה (מארק בוז'ינסקי וזביגנייב בדובסקי)

ספריית ארן באוניברסיטת בן גוריון (נדלר-נדלר-ביקסון-גיל)

ספריית רפואה באוניברסיטת בן גוריון (אריה ואלדר שרון)

ספרייה עירונית אילת (צבי תורן)

ספריית הרייקסמוזיאום באמסטרדם (פייר קפרס)

ספרייה עירונית רמת גן (שלמה גלעד)

ספריות במרכזי בתי ספר

ספריית מוזיאון ישראל, ירושלים (אל מנספלד ודורה גד)

הספרייה ושיכון זולוטוב בבית שמש (נחום זולוטוב)

שיר לסיום:

.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: