"הבלים… הכל הבל הבלים… הכל חולף עם הרוח… ואיש אינו אומר: הבלים, הבלים יא אח'י. העצב הרי פוגע בנו רק בהקשר לאלה שאינם מוכרים לנו. ואילו אלה המוכרים לנו מותם פוגע בנו והופך אותנו לדממה ולטל" (מתוך: "ילדי הטל", מחמד אלאסעד, תרגום: יוסף אלגזי, הוצאת פרדס, 2005)
שביל ההליכה המקשר בין הכניסה ובין האנדרטה הגבוהה, הוא המרכיב הייחודי שבשבילו כדאי לבקר בבית הקברות של קיבוץ קריית ענבים. הוא ממוקם בעמק צר כששני רכסי הרים סוגרים עליו משני עברי הנחל. לבד מחברי הקיבוץ מאכלסת אותו גם חבורה נכבדה של חללי חטיבת הראל שנפלו במלחמת העצמאות. חמישית מחיילי החטיבה נהרגו במלחמה ומחציתם קבורים כאן.
לפי תמונות ישנות המקום היה חשוף כולו וריק מצמחייה, אבל היום הוא טובל כולו בירק. בתי קברות חסרים לרוב מוקד מרכזי ומערכת הצירים בהם נועדה לקשר את המבקרים עם המבקרים באופן שווה. כאן המקרה שונה: ציר מרכזי המלווה את הנחל (שהוא יבש כמובן) מקשר בין הכניסה לאתר בקצה אחד ובין אנדרטה גדולה שממוקמת בקצה השני.
ביום הזיכרון האחרון בחרתי לבקר פה בדרך למנת חומוס באבו גוש. בית הקברות היה מלא בקבוצות של נוער עם כיפות סרוגות שבאו לחלוק כבוד לנופלים וללמוד פרק בתולדות המקום.
ועל כך ברשימה זו.
.
אור טבעי חודר לחדר הזיכרון באנדרטה
.
חלון אחורי 