סיבוב בקניון ארנה נהריה

"אנחנו לא מתכננים את העתיד – אנחנו יוצרים אותו" – את הססמה ההזויה הזו מפרסמת עיריית נהריה בראש הדף שלה. איזה עתיד רואים שם מקבלי ההחלטות שבחרו להעניק אישור לבניית קניון בכניסה לעיר, קניון שמחסל את עתיד מרכז נהריה? אם לנהריה היה רחוב ראשי משעמם, ואם הקניון היה מוקד איכותי אז לא הייתי מופתע, אבל כשהרחוב הראשי הוא שדרות הגעתון והקניון הוא מגה-סתמי נראה שיש כאן פגיעה במבנה המערכתי של העיר.

שדרות הגעתון הוא רחוב מסחרי שמתחיל בשער הכניסה לעיר ומסתיים בים. לאורכו מוקדים תיירותיים וציבוריים כמו כיכר העיר שהיא מהטובות שתוכננו בארץ (עד כדי כך שתצלום שלה תלוי אצלי בסלון), וערוץ נחל הגעתון שנותר מוזנח אבל קיים. עם פתיחת הקניון עולה השאלה האם יש הצדקה לקיום השדרות האלה כרחוב מסחרי? נראה שהנהלת העיר ובעלי הנכסים הרימו ידיים. אם היה אפשר לעשות משהו בעבר, הרי שעכשיו הסיכוי קלוש.

ההחלטה על הקמת קניון, בתכנון אדריכל אבנר שר, שהושקעו בו 300 מיליון שקלים ומאכלס כ-100 עסקים, היתה צעד של יאוש ותקוה לאיזו סוכריה על מקל שתתקע בעין של העיר. נראה כי כרגיל יש כאן ניצול הזדמנות להעניק לחם שעשועים לתושבי הגליל המערבי, כי על איזה פרויקט אזרחי או ממשלתי השקיעו באזור כל כך הרבה כסף?

עכשיו נראה ששדרות הגעתון, הרחוב הראשי בעיר, ימשיך וישקע, יוזנח ויתפורר. בעלי העסקים המקומיים יתקשו עם התחרות שמעמיד להם הקניון החדש והנוצץ. חלקם ימשיכו וידשדשו, חלקם יסגרו את העסקים, יצאו לפנסיה מוקדמת או שילכו לעבוד בשכר מינימום באחת החנויות של פוקס או קסטרו בקניון.

ועל כך ברשימה זו.

.

איפה אותם החיים עם שמחת הפשטות

.

סיבוב במתחם אשכול בנהריה ובהגשות פרויקט גמר בטכניון

בדרך להגשות בטכניון עצרתי בנהריה. נכון שזה לא בדרך מתל אביב אבל באותו בוקר הייתי בבית העמק כך שנהריה כן היתה בדרך. ידעתי שיש עומסי תנועה אז הפעלתי את ה-waze שהורה לי להיכנס לעיר ולעקוף כמה צמתים עמוסים. הודות לכך נתקלתי במתחם מגורים שנראה היה לי מעניין.

התכנון של מתחם המגורים היה שונה מהרגיל, ונראה שניתנה כאן מחשבה נוספת (ולא אופיינית) לסביבת המגורים. לא משהו יוצא מן הכלל שנפלתי בגללו מהרגלים אבל כן משהו ששווה לעצור בשבילו. גם הקניון הענק ההולך ונבנה בכניסה לעיר משך את תשומת ליבי. קניון עצום המתוכנן כמו כל הקניונים בצורת קופסה כמעט אטומה לחלוטין, המפנה את אחוריה לסביבת המגורים. את הקניון תכנן האדריכל אבנר שר שמתמחה בתכנון קניונים. נראה היה לי מעניין לשמוע מה חושבים כאן על השכן החדש דיירי השכונה הוותיקים.

למה בעיר עם בעיות רווחה התושבים צריכים קניון עם מותגים?ברשימת עובדי העירייה המופיעה באתר עיריית נהריה, מצאתי שמחלקת הרווחה היא המחלקה הגדולה בעיר. שאלה שנותרה פתוחה: מדוע העירייה לא מקדמת פיתוח איכותי ומורכב יותר שיהיה גם כלכלי וגם לרווחת התושבים ולא יקבע אותם בשכר מינימום? מדוע נהריה בחרה להציב בשער העיר מרכז מסחרי פשוט וסתמי שמנותק מסביבתו ולא לנצל את ההזדמנות של השטח הרחב ולפתח סביבה יותר מורכבת ואיכותית מבלי להחסיר מ"ר אחד של מסחר?

נהריה נמצאת אצלי כל יום מול העיניים. בכניסה לדירה תליתי גלויה ישנה, שמציגה את בניין עיריית נהריה ואת הכיכר האזרחית שבחזית הבניין – אחד מהפרויקטים האהובים עלי בארץ. סביבה איכותית ויפה שנעלמה במהלך השנים מתחת לשינויים, תוספות ובעיקר הזנחה.

אחרי שסיימתי עם נהריה, המשכתי לטכניון. ועל כך ברשימה זו.

.

כל כמה מטרים ניתן להיכנס למתחם אך זו הכניסה המרכזית המודגשת במדרגות רחבות במיוחד

.

אוליבר שלבי מציג את הצעתו לקמפוס חינוכי בקו התפר שבין נצרת לנצרת עילית, הגשות פרויקטי גמר בטכניון

.

סיבוב בקיבוץ לוחמי הגטאות ובנהריה

לפני כמה חודשים נ. התקשרה אלי אחרי שלא דברנו שנים, והזמינה אותי לראות את ביתה החדש בנהריה: בית פרטי במרכז העיר בשלושה מפלסים. ככה זה כשיש בעל הייטקיסט. אז חיכינו לאיזה בוקר שאתפנה, וכשהצלחנו לבסוף לתאם מועד נוח ומתאים לכולם, אז יצאתי לצפון הרחוק.

היא למדה איתי בבצלאל בשנה מעלי. לשמור על קשר, אך לא יצא לנו להפגש כמה שנים טובות. כשהבית החדש שלה בנהריה הושלם, החלטתי לקפוץ לבקר. בצפון הארץ מעטים משרדי האדריכלים, ולכן גם המגוון הקיים דליל ביחס להיצע הקיים במרכז, אך למרות זאת, היא הצליחה לפצוח בקריירה מוצלחת שניתן רק לקנא בה. היות ויצאתי מוקדם מהבית ולא יכלתי לבא אליה לפני 10:30, עצרתי בדרך בכמה תחנות:

התחנה הראשונה: בית לוחמי הגטאות

בניין המוזיאון המקורי תוכנן ובוצע בשלבים החל משנת 1953 על ידי האדריכל שמואל ביקלס (1975-1909), שתכנן בין השאר מבני ציבור רבים בתנועה הקיבוצית (בתי תרבות, בתי זיכרון ומוזיאונים, חדרי אוכל ובתי הארחה). שני המבנים הידועים ביותר שתכנן ביקלס הם שניהם מוזיאונים: הראשון המשכן לאמנות ע"ש חיים אתר בקיבוץ עין חרוד, והשני הוא בית לוחמי הגטאות בו ביקרתי עכשיו.

 .

.