ארכיון חודשי: אוגוסט 2020

סיבוב בפסל הסביבתי של ישראל הדני בכניסה לבאר שבע

פארק הדסה הוא מהגנים השכונתיים המושקעים שהוקמו בבאר שבע, והוא גם כולל פסל סביבתי גדול ויוצא דופן, "אואזיס" שמו, שכמוהו לא נבנה בערים בישראל. היסטוריון האמנות גדעון עפרת כינה את העבודה הזו שנחנכה ב-1995 "גן פיסולי, מעין 'פטה מורגנה' המתגלה בכניסה לבאר-שבע".

אלא שלעומת הגן עיצב אדריכל הנוף צבי דקל שעוטף את הפסל הסביבתי ונותר יחסית מטופח, הפסל עצמו שאותו יצר ישראל הדני, נבזז, הוחרב והעירייה הוסיפה והזניחה וממשיכה להזניח. לדעתי לא היה סיכוי לגן הפיסולי הזה בעיר ענייה ועלובה כמו באר שבע, אבל גם ברמת גן ובהרצליה הוא לא היה שורד.

ועל כך ברשימה זו.

.

יש אור שזורח מעל העיר הזו הלילה

.

להמשיך לקרוא

סיבוב באולם הספורט המועצתי בעמק יזרעאל

בדרך מחפצי-בה לזרזיר, עצרתי לראות אם במקרה אולם הספורט של המועצה האזורית עמק יזרעאל פתוח. האם סופסוף יתאפשר לי לבקר בו בפנים. התאכזבתי לגלות שהמקום סגור ובגלל הקורונה הוא לגמרי סגור. ולמרות שלא ביקרתי בתוכו, ולמרות שרק הקפתי אותו, ולמרות שהאדריכל לא הסכים לדבר איתי ולא לתת תמונות שצילם עם חנוכתו ב-1977, הוא עדיין שווה כאן רשימה.

הסיבות הן שמדובר במבנה שהושקעה בו מחשבה עיצובית יוצאת דופן לזו שמושקעת באולמות ספורט, וגם תכנן אותו אחד האדריכלים המרתקים – יהודה פייגין. משרדו שבו שותפים כיום גם שני בניו, מתמקד בעיקר בתכנון בתי מלון וגם מגורים (על מתחם חדש בשכונת גילה כתבתי כאן), אבל עד לפני שלושים שנה תכנן פייגין במגוון תחומים ותמיד מעניין אותי לראות את גישתו העיצובית שהתפתחה לאורך השנים והבניינים שתכנן נשמרו יחסית היטב.

ועל כך ברשימה זו.

גלוי ונעלם

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בחדר האוכל ובית העם הנטושים בקיבוץ חפצי-בה

כמו הקיבוצים עין חרוד ותל יוסף בצדו הצפוני של עמק יזרעאל שתוכננו כקיבוצים צמודים, כך גם תוכננו חפצי-בה ובית אלפא. את שני הזוגות תכנן האדריכל ריכארד קאופמן וההבדל בין חפצי-בה ובין בית אלפא הוא שאת הראשון ייסדו ייקים וצ'כים ואת השני ייסדו יוצאי פולין.

הדשא של בית אלפא ירוק יותר וכך גם כל מבני הציבור שבו עדיין פועלים ותוססים. בחפצי-בה, לעומת זאת, הדשא כבר מזמן קמל ומבני הציבור ובראשם חדר האוכל ובית העם נטושים ומתפוררים. את חדר האוכל תכנן במקור האדריכל ריכארד קאופמן (1930) ולאחר מכן הרחיב אותו האדריכל אירה אפרתי (1959 או 1961). את בית העם תכננה האדריכלית זיוה ארמוני (1976).

התקדים בחפצי-בה הוא לא בעבר אלא בהווה. התקדים הוא בתכנית שקידמו להריסת כל מרכז הקיבוץ. יש קיבוצים שחיסלו את הדשא המרכזי ובנו עליו, יש כאלה שהסבו את חדר האוכל לשימושים אחרים, אבל להרוס ממש את כל המבנים שבמרכז הקיבוץ לא העזו לעשות באף אחד מ-270 הקיבוצים בישראל. כל המבנים שתכננו קאופמן, לוטה כהן ושאר האדריכלים החלוצים – כל אלה יהרסו לטובת שכונה של בתים צמודי קרקע. למרות שחלפו כ-15 שנה מאז התקבל האישור לתכנית היא טרם מומשה.

ועל כך ברשימה זו.

.

מת בארץ

.

להמשיך לקרוא

סיבוב חמישי על מונוגרפיות של אדריכלים

לכבוד שבוע הספר שבוטל השנה בחרתי להציג מונוגרפיות שהוקדשו לאדריכלים בישראל. הפעם בחרתי 12 ספרים שמציגים כאלה שפעלו פה בעיקר במחצית השניה של המאה ה-20 וחלקם פעילים גם היום ודרכם עוד צפויה להיות ארוכה. זו החמישית בסדרה של שש רשימות (הקודמות: 1, 2, 3, 4). את הספרים לא ניתן להשיג בכל מקום ולרוב הם אזלו מהחנויות. נסו את מרכז באוהאוס ברחוב דיזנגוף או בחנויות יד שנייה.

הפעם בחרתי לפתוח עם דוד דה-מאיו מהמעצבים הטוטליים והמעולים שפעלו כאן. אחריו באים האדריכלים משה זרחי, אריה שרון, גרשון צפור, יעקב יער, סעדיה מנדל, יהודה דב ויואל פייגין, גלעד דובשני וכן אדריכלים צעירים יותר כמו חיים דותן ומירב ואייל מלכא.

ועל כך ברשימה זו.

.

5#

.

להמשיך לקרוא

הסוף הוא ההתחלה

רק לאחרונה פרסמתי כאן רשימה על בית אגד הנטוש וכבר עלו עליו הדחפורים ופוררו אותו עד שנעלם. בעיצומו של ההרס, עמדתי למרגלות שרידיו האחרונים של הבניין שתכננו האדריכלים שולמית ומיכאל נדלר ושמואל ביקסון ונזכרתי בפזמון של השיר "הללויה" – "בונה אדם את בנייניו מהבל וקלפים, יום יום טורח ועמל יום יום הם נטרפים".

ועל כך ברשימה זו.

.

בונה אדם את בנייניו מהבל וקלפים

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבריכה הנטושה בכפר מרדכי

במשך כעשר שנים פעלה בלבו של מושב כפר מרדכי, מדרום ליבנה, בריכת שחייה ששימשה את תושבי האזור. היא הוקמה בנקודה הגבוהה, תחילה לצורך השקית השדות ובסוף שנות ה-50 או ה-60 היא עוצבה כמו בריכת שחייה ולצדה הוקמו המתקנים הנדרשים לצורך פעילות שוטפת של קבלת קהל. יש כאן בריכת שחייה עם חלק רדוד וחלק עמוק, בריכת פעוטות, טריבונות ומבנים למלתחות, משאבות ומזנון.

כבר ארבעים שנה שהמתחם כולו נשכח ועזוב בין עצים ושיחים. לפני כמה שנים ראיתי תמונות של הבריכה, חיפשתי אבל לא מצאתי והפעם בעזרתו של שרון הגעתי סופסוף אל היעד.

ועל כך ברשימה זו.

.

בי בי ביבי

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בקונכייה האקוסטית בגן התקווה שתכנן צבי הקר

במהלך העבודה על המאמר שפרסמתי ועוסק בשכונת רמות פולין שתכנן האדריכל צבי הקר, גיליתי במקרה ידיעה קצרה על עבודה נוספת שהוא תכנן באותה עת. מדובר כנראה בעבודה הקטנה ביותר שתכנן האדריכל הנודע והראשונה שתכנן בתל אביב (השנייה והאחרונה היא מוזיאון הפלמ"ח). זוהי עבודה נשכחת מ-1978 שהוקמה בלבו של גן התקווה ונועדה לשמש קונכייה אקוסטית למופעים פתוחים לציבור. באותה תקופה החליטה "קרן תל אביב" כי שני פרויקטי הדגל שלה יהיו קונכיות אקוסטיות – אחת הוקמה באמפי וואהל בפארק הירקון והשנייה בגן התקווה. שני פרויקטים אלה מומשו לפי התכנית, פרויקט שלישי של הקרן שבמסגרתו תוכנן לקום בפארק הירקון ביתן מיוחד לתצוגת עבודות של אמנים צעירים לא מומש.

ולמרות שמדובר בעבודה קטנה, הקר לקח את אותה ברצינות גבוהה ויצר עשרות סקיצות שבעזרתן פיתח את הצורה הסופית של הקונכייה, שמזכירה את האלמנטים המחומשים שהרכיבו את שכונת רמות פולין. העבודה בוצעה בדיוק כפי שהוא תכנן אותה, ולא עברה שינויים משמעותיים מאז. עכשיו בימי הקורונה מוזר שהתאטראות והמוסיקאים לא מנצלים את המקום הזה למופעים.

ועל כך ברשימה זו.

.

"תקווה"

.

להמשיך לקרוא

%d בלוגרים אהבו את זה: