סיבוב באולם גולן ובאנדרטה לחביבה רייק שבגבעת חביבה

קמפוס גבעת חביבה הוא אחד מהקמפוסים שהפעילה ההתיישבות העובדת באמצעות הקיבוץ הארצי. דומים לו היו מדרשת רופין, בית ברל, סמינר אפעל, סמינר אורנים וסמינר הקיבוצים. בכל אותם קמפוסים ניתן למצוא אחידות ודוגמאות לאדריכלות האופיינית להתיישבות, לכן לא מפתיע לגלות שגבעת חביבה נראה כמו קיבוץ לכל דבר. האדריכל שמואל מסטצ'קין, בוגר הבאוהאוס, היה אדריכל הבית של הקמפוס. בשנות ה-70 הוא העביר את התפקיד לעמיתו האדריכל חיליק ערד, חבר קיבוץ סער.

על תשתית של בסיס צבאי בריטי (מחנה 84) הוקמה גבעת חביבה, וחלק מהבניינים הבריטים משמשים את המקום עד היום. אולם ההתכנסות והמופעים שתכנן מסטצ'קין ונחנך ב-1969 הוא חוליה מרכזית בקמפוס – הוא שוכן לצד המדשאה המרכזית, ולצד מבנה הספרייה ההיסטורי שתכנן עשרים שנה קודם לכן. לרוב האולם נעול, אבל למזלי בדיוק הגיעה קבוצת מנקות שפתחו את המקום והחלו במלאכתן. לא רחוק ממנו מצויה האנדרטה שתכנן ערד ב-2009 והיתה לעבודה האחרונה שתכנן בחייו.

ועל כך ברשימה זו.

.

אחר הצהריים ובחוץ העולם מתרוצץ

.

סיבוב באנדרטת הטייסים בגן העצמאות

ציפור הפלדה שמתנוססת בקצה גן העצמאות מקסימה אותי בכל פעם שאני חולף על פניה ותמיד נעצר להתבונן בה ובנוף לכמה דקות. הגנן העירוני אברהם קרוון עיצב את גן העצמאות כך שנוף הים נסתר למבקר הבא מכיוון רחוב הירקון, ורק כשמגיע לקצה הגן אז נחשף לקו האופק המרהיב וחופי הרחצה של העיר. היה זה ככל הנראה הגן היצירתי והמקורי ביותר שיצר קרוון אותו הוא כינה "גן של חוף ים". גן מלאכותי שנראה כאילו היה פה תמיד ומתייחס לסביבתו הקרובה והרחוקה. לא רק את הצמחייה, אפילו את סלעי הכורכר הביא לכאן קרוון מאינספור מקומות לאורך מישור החוף והמאמץ ניכר עד היום, גם לאחר עבודות החידוש שנערכו בתחילת העשור הנוכחי.

בנובמבר 1952 נחנך הגן המשתרע על פני 53 דונם. במקביל נערכה תחרות לעיצוב אנדרטה שיועדה לקום בנקודה הגבוהה בגן. ההצעה הזוכה המציגה אנדרטה בצורת ציפור שיצרו בנימין תמוז והאדריכל אבא אלחנני, הוצבה רק ארבע שנים מאוחר יותר. האנדרטה נועדה להזכיר לתושבי תל אביב את זכרם של שניים מחללי מלחמת העצמאות שנהרגו כשמטוסם הופל לים. היתה זו אנדרטה שונה מכל אלה שהכירו עד אותה עת. לאחרונה הוסרה הציפור מראש העמוד לצורך חידוש.

ועל כך ברשימה זו.

.

אפשר לשמוע את הגולשים

.

סיבוב בחדר האוכל בקיבוץ גבעת חיים מאוחד

דבר אחד היה משותף לכל האדריכלים בקיבוצים וזו האיבה כלפי החלטות של קיבוצים לבחור אדריכלים שאינם מהתנועה. מאפיין מרכזי לאותם מבנים היתה עלות הקמה גבוהה יחסית לעלות המבנים להם היו רגילים בתנועה. בנוסף, מבנים אלה אתגרו בגודלם ובעיצובם והעלו את רמת השאיפות של הקיבוצים האחרים, ובסופו של דבר גם את האדריכלים הקיבוצניקים.

בכירים בתנועה הקיבוצית ובהסתדרות היו חברים בקיבוץ גבעת חיים מאוחד, אך הם בחרו להפקיד את תכנון שני מבני הציבור הגדולים והייצוגיים שלהם בידיהם של אדריכלים עירוניים. את בית התרבות עליו כתבתי כאן לפני כמה ימים תכנן האדריכל יצחק מור. את חדר האוכל תכנן סניף מקומי של חברת הנדסה ותכנון אמריקאית, כשעל המלאכה ניצח האדריכל אהוד שחורי שעבד בחברה.

חדר האוכל שהיה מהגדולים שנבנו בקיבוצים נותר בדיוק כפי שהיה כשנחנך ב-1984. מאז הוא איבד את מעמדו התפקודי בקיבוץ והוא כבר לא פעיל. חדר האוכל נטוע בראש הגבעה עליה הוקם הקיבוץ ועל שמה הוא נקרא. הוא ניצב יחד עם מגדל המים ועץ האורן, שמשלימים את הקומפוזיציה של האתר שבעבר היה מקור החיים של הקיבוץ: הצומח, המים והקהילה האידאולוגית.

ועל כך ברשימה זו.

.

חיים

.

סיבוב בכנסייה קתולית בוינה

בסיבוב במתחם "קרל מרקס הוף" בוינה, מפרויקטי הדיור הבולטים שנבנו בתחילת המאה ה-20 (ואולי אכתוב עליו בהמשך), עצרתי גם לסיבוב בכנסייה הסמוכה. הכנסייה הקרויה – Unterheiligenstädter Pfarrkirche, נחנכה בשנת 1964 בתכנונם של האבא והבן האדריכלים קארל ווולפגנג מולר. מגדל הפעמונים המתנשא לגובה ניצב ממש על המדרכה שלאורך הרחוב ומפנה אליה חלון ראווה. הוא זה שמשך את תשומת ליבי ובגללו נכנסתי לסיבוב בכנסייה.

האדריכלים שהתמחו בין השאר בתכנון כנסיות, היו רגילים לרוב לעצב מבנים כפריים, בהתאם למסורת הבנייה העתיקה הנהוגה באזור זה של אירופה. אלא שכאן בעיר, מול שיכון קרל מרקס, הם החליטו ליצור מבנה ייחודי, שלא יתחרה אמנם עם מתחם המגורים המפורסם, אך כן כזה שיהיה בו ערך מוסף ויעניק למבקר בו חוויה משמעותית. את החוויה הם יצרו באמצעות שתי דרכים: א. הנפחים של גושי הבניין והקשר ביניהם, ב. הירידה לפרטים הקטנים שהפכו כל אחד מהם ליצירת אמנות.

ועל כך ברשימה זו.

.

אבינו שבשמיים

.

סיבוב בספרייה המרכזית של אוניברסיטת אריאל

המקום הכי שוקק חיים באוניברסיטת אריאל הוא בניין הספרייה החדש שנחנך ב-2015, בתכנונו של האדריכל דוד ברלסבי. ביקור בשעת צהריים מאוחרת מגלה כי בכל מפלסי הבניין מדפי הספרים הם רק תפאורה לכל ההתרחשות בבניין, תפאורה לסטודנטים השקועים בשיחות בינם לבין עצמם לצד עבודה על מחשבים ניידים.

כבר עשר שנים שאוניברסיטת אריאל מצויה בעיצומו של מפעל בנייה אדיר הצומח בקצה המזרחי של "בירת השומרון". בניין הספרייה החדש הוא לא פחות מונומנטאלי מבנייני ספריות מרכזיות אחריות שפועלות באוניברסיטאות בישראל, כמו בית הספרים הלאומי בירושלים, ספריית סוראסקי בתל אביב, ארן בבאר שבע או הספרייה בבר אילן. אך בשונה מהן, המוניות, חד-גוניות ופשטנות הם המאפיינים המרכזיים שלו, מאפיינים שבאים לידי ביטוי לא רק בתכנון הבניין אלא גם בעיצוב הפנים.

ועל כך ברשימה זו.

.

שש

.

סיבוב באולם התרבות בקיבוץ גבעת חיים מאוחד

שני בנייני הציבור הגדולים שהוקמו בקיבוץ גבעת חיים מאוחד שבעמק חפר הם מהגדולים שנבנו בתנועה הקיבוצית ושניהם עומדים כיום נטושים. כגודלם ועוצמתם האדריכלית כך גם עוצמת שקיעתה האידאית של התנועה הקיבוצית בכלל ושל גבעת חיים מאוחד בפרט. בעבר גרו ופעלו כאן מבכירי מנהיגי התנועה והסתדרות העובדים וכאן לחמו פשוטו כמשמעו מול השלטון הבריטי וגבעת חיים היה מותג.

בהמשך אפרסם מאמר נפרד על חדר האוכל, והפעם אתמקד בבית התרבות שנקרא על שמו של משה שרת, ראש ממשלת ישראל השני. באופן מלא תיפקד בית התרבות בסך הכל כעשר שנים. את הבניין שאירח על בימתו את טובי המוסיקאים הישראלים, תכנן האדריכל יצחק מור (2007-1917) בהשראה של אוהל וקיפולי נייר. לבד מאולם מופעים וכנסים שימש הבניין כמרכז התרבות של גבעת חיים והכיל שימושים נוספים כמו ספרייה וחדר זיכרון, שכיום במציאות שלנו בה נמחק האופק, אין בהם עוד צורך.

ועל כך ברשימה זו.

.

האיחוד המשולש

.