סיבוב באנדרטה לזכר בני אשדוד שנפלו במערכות ישראל

15 חללים מבני אשדוד נפלו בעוטף עזה באסון הזה שאנחנו עדיין מצויים בו. נקודת שבר בהיסטוריה הארוכה שלנו. רבים מהחללים נפלו בעת מילוי תפקידם כחיילי צה"ל.

שמות החללים יצטרפו לאנדרטה לבני העיר שנפלו במערכות ישראל, שאותה יצר בשנת 2000 האמן משה סעידי במרכז אשדוד. היא ממוקמת בחזיתו של גן ציבורי ברובע הסיטי, במפגש הרחובות הרצל והחלוצים. באנדרטה זו חזר סעידי אל שלב מוקדם בהתפתחותו כאמן.

ועל כך ברשימה זו.

.

2023 (2000)

.

בסוף שנות ה-90 החל רובע הסיטי שבמרכז אשדוד לקום ולהתגבש, ובגבול שבין השכונה ובין מרכז המסחר, המנהל והתרבות נקבע מיקומו של גן רובעי הוקמה אנדרטה לבני אשדוד שנפלו במערכות ישראל.

.

בתחרות לעיצוב האנדרטה שאליה הוגשו 14 הצעות, זכה משה סעידי 

.

"מסביב לא היו אז כמעט בניינים", נזכר סעידי, "והפסל היה דומיננטי בנוף, לא היו לו מתחרים".

.

2000: הפסל-אנדרטה לאחר הרכבתו באשדוד (באדיבות משה סעידי)

.

.

בסוף שנות ה-90 החל רובע הסיטי שבמרכז אשדוד לקום ולהתגבש. בגבול שבין שכונת המגורים ובין מרכז המסחר, המנהל והתרבות נקבע מיקומו של גן רובעי, ובקצהו הפונה למפגש רחובות מרכזי הוחלט להקים אנדרטה לבני אשדוד שנפלו במערכות ישראל. הבחירה במיקום היתה לא רק כדי להדגיש את הנוכחות של החללים, אלא המיקום הסמלי – בין שכונת המגורים למרכז העירוני בא להדגיש בפני התושבים בזכות מי החיים ממשיכים ומתקיימים. לצורך הקמת האנדרטה נערכה תחרות שאליה הוגשו 14 הצעות, והצעתו של משה סעידי לפסל-אנדרטה זכתה ובוצעה.

"מסביב לא היו אז כמעט בניינים", נזכר סעידי, "והפסל היה דומיננטי בנוף, לא היו לו מתחרים". אלא שכיום הפסל מתגמד בנוף המגדלים שעוטף אותו. הפסל שמתנשא לגובה של קרוב לשישה מטרים, ניצב על במה נמוכה.

הקווים העדינים והחופשיים בצינורות הפליז מזכירים תכשיטנות ומבדילים אותו מהסביבה. כמו אנדרטאות רבות לחללים, גם כאן האלמנט האנכי דומיננטי, וניתן להעניק לו פרשנויות שונות המסתמכות על סימבוליקה המופיעה לרוב באתרים מסוג זה: דמויות האם והבן, להבה, זעקה, וגם ידיים מונפות בתפילה אל-על.

הבחירה בצינורות הדקים מעניקה למונומנט שבריריות ועדינות מבלי לאבד מהתנופה, ועדיין ניתן למצוא בו התרחקות מהאנדרטאות מלאות העוצמה אך גם מעט כבדות שנבנו עד אז בארץ. כמו למשל אלה שיצר יחיאל שמי בכניסה לנמל התעופה בן-גוריון, יגאל תומרקין עם הפירמידה ההפוכה לזכר השואה בכיכר רבין בתל אביב וצבי אלדובי לחללי גדוד 52 בחוליקאת, וכן האנדרטאות הפיגורטיביות של נתן רפפורט בנגבה ובתיה לישנסקי ביער חולדה.

.

.

.

"קדיש ותפילה" הוא השם שהעניק סעידי לפסל-אנדרטה שיצר. בשונה מהקרמיקה שכבר קרוב לשישים שנה מהווה את חומר היצירה העיקרי של סעידי, כאן הוא בחר בצינורות פליז בקטרים שונים של חמישה וששה סנטימטרים המשמשים לרוב בתעשיית הבנייה.

עבור סעידי שעבד עד אז במשך קרוב לארבעה עשורים בקרמיקה, היתה זו כאמור חזרה לפיסול בברזל שבו התנסה שנים רבות קודם לכן, קודם לקרמיקה. בתחילת דרכו יצר כמה קבוצות של פסלי ברזל מופשטים שאף הוצגו בתערוכות. בתחילת שנות ה-60, לקראת תערוכת חצי יובל למדינה שנערכה בגני התערוכה בתל אביב, הציג סעידי פסל שהיה לנקודת ציון בתערוכה. לפסל זה שייצג פיתוח וצמיחה, התנשא לגובה 14 מטרים והורכב מברזלי זיון המשמשים לבנייה, ניתן למצוא הד בעבודה שיצר שנים רבות מאוחר יותר באשדוד.

.

פסלי ברזל שיצר משה סעידי בסוף שנות ה-50 ובתחילת שנות ה-60 (באדיבות משה סעידי)

.

כפי שנהג בקירות הקרמיקה שיצר, גם כאן הקדים סעידי ובנה דגם מוקטן של היצירה בקנה מידה 1:10. ביצוע העבודה נעשה בסדנה שבקיבוצו, כפר מנחם, בה הוא נעזר במסגר מומחה ובבנו גוּר. צינורות הפליז ניתנים לכיפוף באמצעות גז וכך החומר הקשה הופך לרגע לגמיש. שונה לחלוטין מהחימר החם והנילוש שסעידי רגיל לעבוד אתו.

.

סוף שנות ה-90: דגם הפסל-אנדרטה (באדיבות משה סעידי)

.

2000: בניית הפסל במסגריה בקיבוץ כפר מנחם (באדיבות משה סעידי)

.

2000: משה סעידי בעת העבודה (באדיבות משה סעידי)

.

2000: העברת היצירה מהמסגריה שבקיבוץ כפר מנחם לאשדוד (באדיבות משה סעידי)

.

.

במקור היו הצינורות מוזהבים, אלא שתוך זמן קצר ואף עוד קודם שהורכבה היצירה באשדוד, השתלט עליהם גוון ירקרק (תהליך דומה ניתן למצוא בפסל-אנדרטה שיצרה דרורה דומיני לזכר רצח חיים ארלוזורוב בחוף הים בתל אביב). תהליך הקורוזיה שנוצר מהמפגש בין הפליז ובין האוויר, הוא ששינה את גוון החומר. התהליך אמנם הביא לשינוי חזותי, אך אין כל צורך לנקות או להשיב לו את הגוון המקורי, היות והתהליך יצר שכבה אטומה ששומרת על החומר ומונעת את התפרקותו.

מאז חנוכתה מהווה האנדרטה נקודת ציון בעיר ומהווה מוקד בפארק הקריה שהוקם בצמוד לה. מידי יום זיכרון מתקיים ברחבה שלמרגלות האנדרטה טקס זיכרון, כמו גם משמר כבוד בהשתתפותם של תלמידי בתי הספר באשדוד.

.

.

במקור היו הצינורות מוזהבים, אלא שתוך זמן קצר ואף עוד קודם שהורכבה היצירה באשדוד, השתלט עליהם גוון ירקרק כתוצאה מקורוזיה

.

שמות החללים מופיעים על לוחות אבן בשולי הבמה

.

כמו אנדרטאות רבות לחללים, גם כאן האלמנט האנכי דומיננטי, וניתן להעניק לו פרשנויות שונות והד לסימבוליקה המופיעה לרוב באתרים מסוג זה: דמויות האם והבן, להבה, זעקה, וגם ידיים מונפות בתפילה לשמיים. 

.

 "קדיש ותפילה" הוא השם שהעניק סעידי לפסל-אנדרטה שיצר.

.

.

האמן

משה סעידי נולד בהמדאן שבמערב איראן ב-1937. במסגרת תנועת החלוץ היגר לישראל עם אחיו בהיותו בן 13. הוא נקלט לבדו בקיבוץ כפר-מנחם, סמוך לקרית מלאכי (בני המשפחה האחרים היגרו גם הם והתיישבו במספר מקומות ברחבי הארץ). בכפר-מנחם הפך לימים לחבר, הקים משפחה ובו הוא מתגורר ופועל עד היום.

באמנות עסק סעידי כבר מגיל צעיר. באיראן נחשף לאמנויות שונות והתנשא בהן – פיסול, נגינה, קליגרפיה. את הכשרתו כאמן רכש כנער מאמנים חברי קיבוצו ומאוחר יותר ב"מכון אבני" וב"מדרשה למורים לציור" בתל אביב (כיום מכללת לוינסקי). בהסכמת הקיבוץ המשיך את הכשרתו בחו"ל – בבית-הספר לאמנות סנט מרטין בלונדון, באקדמיה המלכותית לאמנויות וכן כאסיסטנט אצל הפסל הנודע הנרי מור.

החל מסוף שנות ה-50 ובמשך עשור השתתף סעידי בעשרות תערוכות יחיד וקבוצתיות שבמסגרתן הציג ציורים ופסלים. ב-1968 החל ליצור קירות אמנותיים מקרמיקה שאותם הוא שילב במבנים שונים – מוסדות חינוך, אקדמיה, תרבות, קהילה, דת, הנצחה, ספורט, תעסוקה, בנקאות, תחבורה, הסעדה ועוד.

שני מקבצי היצירות הגדולים ביותר שיצר סעידי מצויים בקיבוצו (והוא מגוון ונוצר לאורך עשרות רבות של שנים) ובירוחם (שבוצע כולו ב-1988). עוד כתבתי כאן על קירות קרמיקה שיצר בחדר האוכל בקיבוץ יפתח, בחדר האוכל (שהושחת) ובמועדון שבקיבוץ שניר ובחדר האוכל שבקיבוץ דן.

באשדוד יצר סעידי בסך הכל שלוש עבודות. לבד מהפסל-אנדרטה, יצר שני קירות קרמיקה – הראשון שבהם בתחנת דלק "עד הלום" שבכניסה לעיר נהרס. קיר הקרמיקה השני הוקם בסמיכות זמנים לאנדרטה וגם מצוי לא הרחק ממנה בכניסה לתיכון מקיף ד'. קיר זה הושחת ונצבע בלבן.

כאמן שרגיל לעבוד על יצירות מוזמנות, השתלב סעידי גם בתחום של יצירת עבודות זיכרון – קירות, אנדרטאות וחדרי זיכרון. בקיבוצו יצר את חדר הזיכרון המרשים ביותר, כמו גם קירות זיכרון וכן אנדרטאות.

.

משה סעידי, 2020: ברקע קיר אמנות שיצר ב-1968 במועדון לחבר בקיבוץ כפר מנחם ב-1968.

.

לאחרונה הקדשתי מאמרים אחדים שעסקו כל אחד בזוג עבודות אחר שיצר סעידי: מאמר השוואתי בין שתי עבודות, האחת מוקדמת שיצר בקיבוצו והשנייה מאוחרת במושב ערוגות. מאמר נוסף עסק בשתי עבודות בבאר שבע. מאמר על עבודתו בסניף בנק הפועלים בחולון ובמכללת הגליל המערבי שבעכו. מאמר על שתי עבודות בקונסרבטוריון בדימונה ובעבודות המוסתרת בספרייה העירונית שבכפר-סבא. מאמר על שתי עבודותיו בבית-הכנסת הספרדי המרכזי שברמת גן, וכן המחווה למייסדי כפר-סבא שהוצבה בסניף קופת חולים לאומית. העבודה הגדולה ביותר שיצר מצויה ברחוב לאונרדו דה וינצ'י בתל אביב בבניין ששימש במקור כבית תנועת הקיבוץ הארצי ועליה כתבתי כאן.

שני פרסומים עיקריים שיצאו לאור התמקדו ביצירתו של משה סעידי. את הראשון והמקיף מבין השניים, "קיר וחומר", פרסם בעצמו ב-2005. לפני שנה אצרתי תערוכה במוזיאון בית אורי ורמי נחושתן שהתמקדה בקירות הקרמיקה שיצר ואותה ליווה הקטלוג "משה סעידי: קיר אמן" (2021-22). בעקבות התערוכה, מתכנן סעידי בימים אלה קיר אמנות חדש שיותקן בכניסה למוזיאון באשדות יעקב.

.

צינורות הפליז ניתנים לכיפוף באמצעות גז וכך הם החומר הקשה הופך לרגע לגמיש. שונה לחלוטין מהחימר החם והנילוש שסעידי רגיל לעבוד אתו.

.

הקווים העדינים והחופשיים בצינרות הפליז מזכירים תכשיטנות ומבדילים אותו מהסביבה.

★

אתרי זיכרון נוספים:

.

גל-עד בגן הזכרון בכפר סבא (אנדריי לייטרסדורף ואיליה בלזיצמן)

אנדרטה להרוגי אוטובוס הדמים בכביש החוף (יצחק שמואלי)

אנדרטה לחללי מועצה אזורית חוף הכרמל (יעקב אורנשטיין)

הניצחון בנתניה (סאלוואט שרבקוב, ו. פרפילייב, ח. וינקלר)

אנדרטה להרוגי הצוללת דקר (בתכנון דוד אנטול ברוצקוס)

יד זיכרון לעולי אתיופיה (גבריאל קרטס ושמואל גרואג)

אנדרטה לחללי חטיבה 679 ברמת הגולן (נעמי הנריק)

אנדרטה לחסידי אומות העולם (ליפא יהלום ודן צור)

אנדרטה לארלוזורוב בחוף תל אביב (דרורה דומיני)

הטייסים בגן העצמאות (בנימין תמוז ואבא אלחנני)

חללי עמק הירדן בצמח (שמי אלמוזנינו ודב פייגין)

חללי הספינה ארינפורה בהר הרצל (אשר חירם)

אנדרטה לפורצי הדרך לירושלים (נעמי הנריק)

אתר זיכרון לחללי קיבוץ רוחמה (אלי וייסברג)

גן הבנים בתל אביב (גדעון שריג ולב וקסמן)

גדוד שיריון 46 בעין הבשור (ישראל גודוביץ)

לזכר רצח חיים ארלוזורוב (דרורה דומיני)

חטיבת הנח"ל וחיל החינוך (חנן הברון)

לחסידי אומות העולם בפולין (דני קרוון)

אנדרטת חללי קרית טבעון (חיליק ערד)

אתר זיכרון לחללי קיבוץ עין השופט

חללי קיבוץ ניר עם (ויטוריו קורינלדי)

חללי אחוזה בחיפה (גרשון קניספל)

אנדרטת משמר הגבול (חיליק ערד)

אנדרטת חטיבת יפתח (חיליק ערד)

היכל יהדות ווהלין (ישראל לוטן)

בית תרבות ביונתן (צבי מוססקו)

בקיבוץ בית העמק (פרדי כהנא)

מצבת ההתגברות (יחיאל שמי)

חדר הנצחה בקיבוץ תל קציר

יד לבנים אשדוד (מתי שילוני)

לאדם ולטבע (יגאל תומרקין)

חטיבת הגולן (עזרא אוריון)

מצודת יואב (חיליק ערד)

מצבת קבר ליד ספסופה

אנדרטאות בגטו ורשה

בית הקברות בנתיבות

מצפור אלנבי בחיפה

מבצע ולקירי בברלין

בית קברות ממילא

בית קברות מיעאר

יד קנדי (דוד רזניק)

רגבה (חיליק ערד)

גשר (חנן הברון)

יפעת

נבי מוסא

שיח' בוריכ

קברי צדיקים בגליל

יד לילד (משה ספדיה)

קבר ד"ר ברוך גולדשטיין

מוזיאון לתולדות יהודי פולין

אנדרטת דנגור (חיליק ערד)

אתר זיכרון ביתניה (חיליק ערד)

אנדרטה לשיירת יחיעם (חיליק ערד)

אתר ההנצחה בקיבוץ שובל (חיליק ערד)

אנדרטה לנרצחי מפלסי הדרך לים המלח

קבר האחים בקיבוץ נירים (יהלום-צור)

בקעת הקהילות (ליפא יהלום ודן צור)

גלעד לאבשלום פינברג (בנימין אוראל)

אנדרטת אלכסנדר זייד וסוסתו (דוד פולוס)

גבעת התחמושת (בנימין אידלסון וגרשון צפור)

אנדרטת עוצבת הפלדה (בתכנון ישראל גודוביץ)

אנדרטה וקבר להרוגי חוות חולדה (בתיה לישנסקי)

גלעד לשלמה בן יוסף ליד ראש פינה (יצחק דנציגר)

אנדרטה להרוגי אוניברסיטת תל אביב (מיכאל גרוס)

אנדרטת ככר רבין בראשון מערב (אליעזר ויסהוף)

יד לבנים באר שבע (יוחנן רטנר ומרדכי שושני)

קיר זיכרון להרוגי קיבוץ תל יוסף (אהרון פריבר)

גן הזיכרון בקיבוץ אשדות יעקב איחוד (ויטוריו קורינלדי)

אנדרטת הרוגי ניצנים (שמעון פובזנר, אברהם יסקי ומשה ציפר)

אוהל יזכור (אריה אל-חנני, ניסן כנען, אריה שרון ובנימין אידלסון)

אנדרטה לנופלים בעמק בית שאן (אלפרד מנספלד ומוניו גיתאי וינרויב)

גן זיכרון לחללי חטיבת הראל במלחמת העצמאות (דני קרוון וצבי דקל)

אנדרטה ובית זיכרון לשואה בקיבוץ נצר סרני (פרדי כהנא ובתיה לישנסקי)

בית הקברות של קריית ענבים ואנדרטת חטיבת הראל (מנחם שמי)

אנדרטה לזכר הנספים באסון השריפה בכרמל (נתנאל בן יצחק)

אתר הנצחה לחללי אסון המסוקים בשאר ישוב (שלומית שלמה)

אנדרטה לחללי אגד ארטילרי 212 ברמת הגולן (הלל פסח)

מרפסת ים המלח במצפה יריחו (עמי שמואלי ועוזר שטול)

פינת הזיכרון בקיבוץ אשדות יעקב מאוחד (משה הדרי)

אנדרטה בעין החורש להרוגי המצור (אילון כהן)

חסידי אומות העולם הפולנים בורשה (דני קרון)

אנדרטת ההתגברות בחוקוק (יחיאל שמי)

אנדרטה לזכר ליל הגשרים (יחיאל שמי)

בית הקברות הצבאי הבריטי ברמלה

קבר יוסף בנימיני בבית ספר אביחיל

לצוענים שנרצחו בשואה (דני קרוון)

אנדרטה לשפיות (יגאל תומרקין)

גדוד 52 בחוליקאת (צבי אלדובי)

האנדרטה בנגבה (נתן רפופורט)

חללי קיבוץ גת (ישראל הדני)

אושוויץ (דניאל ליבסקינד)

★

שיר לסיום:

.

★