סיבוב באנדרטה לרצח ארלוזורוב בחוף תל אביב

באתר בו נרצח לפני 84 שנים חיים ארלוזורוב ניצב כיום פסל לזכרו שיצרה האמנית דרורה דומיני. כמו אז, גם היום מלווה את חוף הים שביל הליכה, אלא שלעומת היום כשהטיילת מוצפת אנשים לאורך כל שעות היממה, באחד הערבים של שנת 1933 בקושי הלכו כאן תל אביבים בשעות הלילה למעט ארלוזורוב ואשתו וגם שני הרוצחים שזהותם לא נחשפה מעולם.

בודדות האנדרטאות המוקמות בשני העשורים האחרונים אותן יצרו אמנים ולא חובבנים. הפיסול העירוני משגשג כיום אולי אפילו יותר מבעבר, אבל מדובר בעבודות מגוחכות בשטחיותן וברמתן, לכן ראוי להתעכב על האנדרטה התל אביבית שהוקמה כאן ב-2009.

ועל כך ברשימה זו.

.

l0land

.

הפסל וברקע מלון קרלטון (שתכנן האדריכל יעקב רכטר)

.

משמאל הטיילת, במרכז הפסל ומימין העתק תבליט המתאר את חיים ארלוזורוב שיצרה משה ציפר

.

.

(1)

באפריל 2009 הגיעה לכאן משאית ופרקה את חלקי הפסל. האמנית דרורה דומיני, אדריכלית הנוף יעל מוריה שמשרדה אחראי על רצועת הטיילת הזו ואינג' שאול ארלוזורוב – בנו של ד"ר חיים ארלוזורוב, פיקחו על הרכבת הפסל באתר. תוך שעה המשאית והפועלים הסתלקו לאחר שסיימו את מלאכת ההרכבה וההתקנה. בימים שלאחר מכן הגיעו גננים ששתלו את הצמחייה, רצפים ריצפו וחשמלאי התקין את התאורה. בסוף גם הגיעו ותקעו עמוד עם שני תמרורים בצמוד, היו לכך שתי סיבות: לא להותיר את הפסל לבד ושתהיה לו תחרות. מהעירייה נמסר: "עד כה לא נתקבלו טענות באשר למיקום העמוד. העירייה תבחן את הנושא ותפעל בהתאם".

הפסל מורכב מתשעה גופים דמויי דיונות המאורגנים בזוגות (למעט דיונת הבסיס). הזוגיות כאן היא לא סתמית אלא היא נושא שמעסיק את האמנית כבר שנים ארוכות, כמו גם נושא הדיונות וגבעות החול. עבודותיה של דומיני, ילידת קיבוץ מרחביה (1950), הן אניגמטיות ומעוררות עניין ומחשבה, החל מעבודותיה המוקדמות בתחילת שנות ה-80 שהיו סוג של רהיטי עץ, דרך פסלים שנוצרו בהשראת שיכונים, גיגיות רחצה וסימני ניקוד ועד עבודות מאוחרות יותר שהמשיכו ועשו שימוש במגוון של טכניקות ואתגרו את גבולות הפיסול. ברבות מעבודותיה ניתן למצוא התייחסות לעבודות אחרות בתולדות האמנות, כמו כאן לדוגמה צורת הפסל בה ניתן למצוא הד לפסליו של קונסטנטין ברנקוזי ודימוי העיר בו ניתן למצוא הד לדימוי העיר שהופיע על כרזות בתחילת המאה ה-20 ובישר על הקידמה והנאורות.

בראש הדיונה העליונה מציצה העיר הצומחת ממנה ומשקיפה על הים. במקור הבהיקה העיר בגוון שנראה היה כמו זהב, אך כיום היא ירוקה כמו כל שאר חלקי הפסל העשויים מיציקות ברונזה. זהו הפסל הסביבתי השלישי שהציבה דומיני בתל אביב: הראשון היה "מלאכית" בגן בית האמנים בפלורנטין שהושחת ונהרס זמן קצר לאחר הצבתו והפסל השני הוא "אביב" בשדרות רוטשילד, שגם בו יש התייחסות לזוגיות ולתל אביב.

למדתי אצל דרורה במחלקה לאמנות בבצלאל, ואפילו הקדשתי לה עבודה שכתבתי על יצירתה. מאז אנחנו בקשר.

.

2009: הצבת הפסל

.

2009: הצבת הפסל. בתמונה למעלה מימין שאול ארלוזורוב ודרורה דומיני

.

.

(2)

מ"י: מתי ביקרת את הפסל בפעם האחרונה?

ד"ד: בחודש האחרון. זה מסלול הליכה שלי, אז אני פה ושם מגיעה לראות את הפסל.

מ"י: הוא החליף צבעים.

ד"ד: החומר השתנה כי הוא מקבל הרבה מלח מהים. אף אחד לא מבריק אותו כמו שצריך להיות כדי לשמור על הצבע המקורי והברונזה נהיית ירוקה. כשעשיתי את הפסל, לקחתי בחשבון שזה מה שיקרה כי אין לעירייה צוות כמו שיש למשל למוזיאון ישראל.

מ"י: כשהיום את חולפת על פניו, האם את חשובת שהיה צריך לעשות בו משהו אחר?

ד"ד: לא ממש, אבל לא הכל יצא בול כמו שרציתי, בעיקר לא המדרכה מסביב. יש שם שיבוץ של חתיכות מצולעות של בטון. היום אני מבינה את הצורות האלה אחרת כי אני ממשיכה לעסוק בהם. היום הייתי רוצה אותם יותר צפופים. גם הצמחייה חשבתי שתתפתח יותר ותכסה את החלק התחתון של הפסל. היא נשארה דלילה והבסיס של הפסל נותר חשוף. עוד משהו: הפסל בגובה 3.5 מטר, מאד כבד וגבוה ולמרות שבהדמיות שהכנתי בשלב המוקדם הוא היה נראה בסדר, היום אני חושבת שהוא קטן יותר ממה שחשבתי.

מ"י: איך קבלת את העבודה?

ד"ד: הסיפור התחיל שהעירייה קבעה שלשנת ה-75 לרצח תקום אנדרטה במקום שבו פחות או יותר הוא קרה. היתה תחרות סגורה שהשתתפו בה חמישה אמנים, אחד מהם היה גל וינשטיין אבל אני לא זוכרת מי היו השאר. ההצעה שלי זכתה והתחלתי מיד את העבודה. התכנית היתה שהכל יהיה מוכן לתאריך של ה-75 שנה לרצח, אבל לא הצלחתי לעמוד בזה בגלל כל מיני סיבות וזה נדחה קצת אך עדיין באותה השנה.

מ"י: כמה עלה הפסל?

ד"ד: מאה אלף דולר וההפקה אכלה את רוב התקציב. היצירות לא היו מסובכות, אבל הוא נחשב היה לפרויקט מאתגר לבית היציקה "אש יציקות" בבית נקופה.

מ"י: איפה חיים ארלוזורוב בפסל הזה?

ד"ד: ארלוזורוב גר בתל אביב ונרצח בה. הוא היה איש צעיר ומבריק ואם הוא לא היה נרצח אז הוא היה הופך למנהיג בכיר. ידעתי שהפסל צריך להיות בהקשר לזכר ארלוזורוב אבל בכל מקרה עסקתי במה שעניין אותי – דיונות של חול. זה היה נושא שהעסיק אותי עוד לפני שההצעה הזו הגיעה וחשבתי שזה מתאים, קישורים לחול, לדיונות, לתל אביב. היו המון התלבטויות אם לעשות את העבודה יותר נופית ומפורקת או לעשות פסל מונוליט, וחשבתי שבאזור שנבחר צריך להיות יותר מונוליט. יש שני דברים בפסל שמתייחסים לארלוזורוב. יש את הדיונה התחתונה שאני קוראת לה 'דיונת האקדח', כי עיצבתי אותה בצורה של אקדח. הדבר השני הוא הפורטרט של ארלוזורוב. בפגישה שלי עם שאול (ארלוזורוב, הבן) ראיתי בדירה שלו שמונח בצד פורטרט. שאלתי אותו מי עשה אותו והוא אמר שעשה אותו משה ציפר. מאד התלהבתי כי ציפר גם יצר כמה אנדרטאות, ואז חשבתי שליד הפסל המופשט אשמח לשים משהו עם ממד יותר מסורתי ופיגורטיבי שיחבר בין הפסל החדש ובין המסורת של האנדרטאות. בקשתי בבית היציקה שיעשו לי העתק ושילבתי אותו בסביבה של הפסל.

מ"י: אם בשנות ה-70 וה-80 תל אביב ובכלל בארץ האמנים שטפו את הרחובות והכיכרות בפסלים, נראה שיש נסיגה רצינית בנושא בעשורים האחרונים והפסל הזה הוא חריג בנוף העכשווי.

ד"ד: בשנים האחרונות העירייה כן פונה לאמנים לעשות פסלי חוץ, אך פחות וגם התקציב נמוך יותר. פיסול בעיר יש לו משהו עתיק יומין ובשבילי ערים שוות לתרבות שוות לפיסול עירוני. יש לפסלי חוץ עדיין מקום אם מסתכלים על אירופה. אני אוהבת מאד פיסול בעיר, זה נהדר על כל המשמעויות שיש בו. כרגע לא עושים הרבה פיסול, יתכן שהפיסול יחזור.

מ"י: פרסמת עם הצלמת פראנס לבה נדב את הספר "כל מקום" שבין השאר הציג מבט רחב על אנדרטאות בישראל. הדבר הבולט בספר הוא שבשנים האחרונות לבד מהנסיגה בפיסול, אמנים ממעטים ליצור אנדרטאות והאנדרטה הזו מחזירה קצת את האמנות לזירה הזו.

ד"ד: אנדרטאות זו קבוצה נפרדת בפיסול ציבורי ואנדרטאות עושים היום מעט. סוג המלחמות השתנה ויכול להיות שזה משבר שקוראים פחות ספרים אז גם עושים פחות פסלי חוץ ומזמינים פחות מפסלים. בקבוצת האנדרטאות שצלמנו יש סקציה של אמני אוונגרד ששיתפו פעולה עם הסמלים הלאומיים, שזה קצת סותר לכאורה. עובדה שבהתחלה אמנים מהשורה הראשונה כמו יחיאל שמי, עזרא אוריון, פייגין, דנציגר, תומרקין וקרוון שיתפו פעולה. היה אז משבר תודעתי שנוכח בעיקר אחרי מלחמת יום כיפור ופסלים הפסיקו לעשות אנדרטאות. הרגשתי שאחרי כל השנים שעסקתי בזיכרון וצלמתי את הפרויקט של האנדרטאות, האנטגוניזם שלי לתעשיית הזיכרון התרכך ונעניתי כאן לפנייה. אם היו אומרים לי לעשות אנדרטה לאישיות אחרת שאני לא תומכת בה אז לא הייתי עושה.

.

הפסל מורכב מגופים המדמים דיונות חול

.

בימים אלה משתתפת דרורה דומיני בתערוכה קבוצתית "הייעוד הגלוי" המתקיימת בגלריה חזי כהן, שם היא מציגה את העבודה "חול וחול" שגם בה מופיעה הדיונה. בגלריה של קיבוץ כברי שבגליל המערבי היא מציגה במסגרת תערוכה המציינת 40 שנה לקיומה של הגלריה, שם היא מציגה שלושה תבליטים מופשטים המתייחסים לקירות זיכרון. בחודש דצמבר הקרוב תפתח בגלריה של המכון הטכנולוגי בחולון תערוכה שאוצר אודי אדלמן ושם היא תציג בשיתוף הצלמת פראנס לבה נדב עבודות צילום של האנדרטה שיצרה בתיה לישנסקי מעל קבר אפרים צ'יזיק ביער חולדה.

.

הברונזה ממנה מורכב הפסל שינתה את צבעיה והפכה לירוקה

.

וברקע מציץ מלון הילטון

.

בראש הפסל מציצים בתי העיר שצמחה מן החול

.

בתים מן החול הירוק

.

את התבליט המקורי גילתה האמנית במקרה בבית משפחת ארלוזורוב ובעקבות זאת הזמינה העתק של התבליט והציבה אותו באתר לצד הפסל

.

קרדיט

.

מבט על הפסל מגג מלון קרלטון

אתרי זיכרון נוספים שכתבתי עליהם:

.

גל-עד בגן הזכרון בכפר סבא (אנדריי לייטרסדורף ואיליה בלזיצמן)

אנדרטה להרוגי אוטובוס הדמים בכביש החוף (יצחק שמואלי)

אנדרטה לחללי מועצה אזורית חוף הכרמל (יעקב אורנשטיין)

אנדרטה להרוגי הצוללת דקר (בתכנון דוד אנטול ברוצקוס)

יד זיכרון לעולי אתיופיה (גבריאל קרטס ושמואל גרואג)

אנדרטה לחללי חטיבה 679 ברמת הגולן (נעמי הנריק)

אנדרטה לחסידי אומות העולם (ליפא יהלום ודן צור)

אנדרטה לארלוזורוב בחוף תל אביב (דרורה דומיני)

הטייסים בגן העצמאות (בנימין תמוז ואבא אלחנני)

חללי הספינה ארינפורה בהר הרצל (אשר חירם)

אנדרטה לפורצי הדרך לירושלים (נעמי הנריק)

אתר זיכרון לחללי קיבוץ רוחמה (אלי וייסברג)

גן הבנים בתל אביב (גדעון שריג ולב וקסמן)

לזכר רצח חיים ארלוזורוב (דרורה דומיני)

לחסידי אומות העולם בפולין (דני קרוון)

אנדרטת חללי קרית טבעון (חיליק ערד)

אתר זיכרון לחללי קיבוץ עין השופט

חללי אחוזה בחיפה (גרשון קניספל)

אנדרטת משמר הגבול (חיליק ערד)

אנדרטת חטיבת יפתח (חיליק ערד)

היכל יהדות ווהלין (ישראל לוטן)

בקיבוץ בית העמק (פרדי כהנא)

מצבת ההתגברות (יחיאל שמי)

לאדם ולטבע (יגאל תומרקין)

חטיבת הגולן (עזרא אוריון)

מצודת יואב (חיליק ערד)

מצבת קבר ליד ספסופה

אנדרטאות בגטו ורשה

בית הקברות בנתיבות

מצפור אלנבי בחיפה

בית קברות ממילא

יד קנדי (דוד רזניק)

גשר (חנן הברון)

נבי מוסא

שיח' בוריכ

קברי צדיקים בגליל

קבר ד"ר ברוך גולדשטיין

מוזיאון לתולדות יהודי פולין

אנדרטת דנגור (חיליק ערד)

אתר זיכרון ביתניה (חיליק ערד)

אנדרטה לשיירת יחיעם (חיליק ערד)

אתר ההנצחה בקיבוץ שובל (חיליק ערד)

אנדרטה לנרצחי מפלסי הדרך לים המלח

קבר האחים בקיבוץ נירים (יהלום-צור)

בקעת הקהילות (ליפא יהלום ודן צור)

גלעד לאבשלום פינברג (בנימין אוראל)

אנדרטת אלכסנדר זייד וסוסתו (דוד פולוס)

גבעת התחמושת (בנימין אידלסון וגרשון צפור)

אנדרטת עוצבת הפלדה (בתכנון ישראל גודוביץ)

אנדרטה וקבר להרוגי חוות חולדה (בתיה לישנסקי)

גלעד לשלמה בן יוסף ליד ראש פינה (יצחק דנציגר)

אנדרטה להרוגי אוניברסיטת תל אביב (מיכאל גרוס)

אנדרטת ככר רבין בראשון מערב (אליעזר ויסהוף)

יד לבנים באר שבע (יוחנן רטנר ומרדכי שושני)

קיר זיכרון להרוגי קיבוץ תל יוסף (אהרון פריבר)

גן הזיכרון בקיבוץ אשדות יעקב איחוד (ויטוריו קורינלדי)

אוהל יזכור (אריה אל-חנני, ניסן כנען, אריה שרון ובנימין אידלסון)

אנדרטה לנופלים בעמק בית שאן (אלפרד מנספלד ומוניו גיתאי וינרויב)

אנדרטת הרוגי ניצנים (בתכנון שמעון פובזנר, אברהם יסקי ומשה ציפר)

גן זיכרון לחללי חטיבת הראל במלחמת העצמאות (דני קרוון וצבי דקל)

אנדרטה ובית זיכרון לשואה בקיבוץ נצר סרני (פרדי כהנא ובתיה לישנסקי)

בית הקברות של קריית ענבים ואנדרטת חטיבת הראל (מנחם שמי)

אנדרטה לזכר הנספים באסון השריפה בכרמל (נתנאל בן יצחק)

אתר הנצחה לחללי אסון המסוקים בשאר ישוב (שלומית שלמה)

אנדרטה לחללי אגד ארטילרי 212 ברמת הגולן (הלל פסח)

פינת הזיכרון בקיבוץ אשדות יעקב מאוחד (משה הדרי)

אנדרטה בעין החורש להרוגי המצור (אילון כהן)

חסידי אומות העולם הפולנים בורשה (דני קרון)

אנדרטת ההתגברות בחוקוק (יחיאל שמי)

אנדרטה לזכר ליל הגשרים (יחיאל שמי)

בית הקברות הצבאי הבריטי ברמלה

קבר יוסף בנימיני בבית ספר אביחיל

לצעונים שנרצחו בשואה (דני קרוון)

אנדרטה לשפיות (יגאל תומרקין)

גדוד 52 בחוליקאת (צבי אלדובי)

האנדרטה בנגבה (נתן רפופורט)

חללי קיבוץ גת (ישראל הדני)

אושוויץ (דניאל ליבסקינד)

בתים נוספים בתל אביב עליהם כתבתי:

.

רופין 51 (דב כרמי)

רופין 40 (אריה קרפץ)

גן הבנים (גדעון שריג)

גורדון 79 (סם ברקאי)

אד"ם הכהן 10 (דב כרמי)

בלפור 33 (מרדכי רוזנגרטן)

דיזנגוף 127 (מרדכי רוזנגרטן)

פיארברג 32-30 (יצחק רפופורט)

מבחר בתים שתכנן יהודה מגידוביץ

מגדל דיזנגוף סנטר (מרדכי בן חורין)

בית הקיבוץ הארצי (שמואל מסטצ'קין)

סמטת שפ"ר 10-9 (עמיר פלג ועדי גל)

פרישמן 53 פינת שפינוזה 2 (זאב רכטר)

בית העוגן ברחוב פינסקר 23 (פנחס היט)

בן יהודה 85 פינת גורדון 22 (שלמה גפשטיין)

המרכז המסחרי ברח' הגליל והשרון (שלמה גפשטיין)

בית חביב ברחוב שלמה המלך 33-31 (שלמה גפשטיין)

שיכונים ברחוב סלנט בשכונת שפירא (דן איתן ויצחק ישר)

בית כנסת בסלנט 24 בשכונת שפירא (בלהה וארתור שרגנהיים)

מרכז הסיינטולוגיה שהיה קולנוע אלהמברה (אליאס אל-מור)

אהרונוביץ 10 פינת גליקסון 11 (רישרד ברזילי וש. האוסמן)

בית קדם ביצחק שדה 26 פינת המסגר 44 (מקס טינטנר)

רופין 11 פינת של"ג 12 (לודוויג ראוך ובן ציון שילמבר)

דיזנגוף 105 פינת פרישמן 39 (יהודה ורפאל מגידוביץ)

תיכון להיי-טק ולאמנויות בנוה עופר (וינשטין ועדיה)

שדרות בן גוריון 39 פינת גרץ 2 (יהודה מגידוביץ)

בית הנוער העובד והלומד (שמואל מסטצ'קין)

לואי מרשל 38 (משה לופנפלד וגיורא גמרמן)

מנדלסון 4 (מרדכי זברודסקי ויצחק בונה)

נחלת בנימין 16 – בית הכדים (זאב רכטר)

ח"ן 15 (אברהם ברגר ויצחק מנדלבוים)

קאנטרי רמז-ארלוזורוב (מייזליץ כסיף)

סיור בעקבות אדריכל יהודה מגידוביץ

אחד העם 91 – בית פריד (זאב רכטר)

הגר"א 17 – בית גרפוליט (צבי גבאי)

מעונות סטודנטים בשכונת התקווה

דירת קאסי אריסון (ערן בינדרמן)

בית ז'בוטינסקי (מרדכי בן חורין)

דירת דן אריאלי (רבקה כרמי)

קאנטרי רמז (מייזליץ-כסיף)

ראש פינה 26 (אריה כהן)

מעונות השוטרים בויזל 16

לבנדה 59 בית האוניה

בית הדר (קרל רובין)

בקולוסיאום

שיר לסיום:

.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • אסתר  ביום 07/10/2017 בשעה 19:48

    גם אני שאלתי את עצמי היכן ארלוזורוב בפסל הזה. מה הקשר בין הנרצח לדיונות, חוץ מזה שהרצח אירע בחוף תל אביב? לא מובן לי לגמרי.

  • מאיה שקד  ביום 08/10/2017 בשעה 16:49

    100 אלף דולר לפסל?!
    100 אלף דולר לתחביב פרטי של איזו גברת?!
    100 אלף דולר ואפילו אין קשר קלוש לארלוזרוב???

    לא היה עדיף לשתול שם שיח יפה, להעמיד שלט זכרון ולקנות מכונת דיאליזה לאיכילוב?

  • מאיה שקד  ביום 09/10/2017 בשעה 10:32

    "ידעתי שהפסל צריך להיות בהקשר לזכר ארלוזורוב אבל בכל מקרה עסקתי במה שעניין אותי"

    הונאה. אם יש לפסלת טיפה של הגינות – שתחזיר את כספי הציבור ששימשו לתחביב הפרטי שלה.

  • שביי  ביום 09/10/2017 בשעה 16:02

    עברתי שם לא שמתי לב אף פעם. מיקום רע אפס טיפוח מצד העיריה שהזמינה ואכן עמוד התמרור לא צריךלהיות ככ קרוב. עליבות אופיינית לאתרים שהשקיעו בהם פעם אחת והרבו להצטלם באירוע החנוכה ונשכחו.

    • מאיה שקד  ביום 09/10/2017 בשעה 23:05

      מסכימה, אבל הבעיה היא לא חוסר טיפוח, אלא הפסל עצמו שלא מתאים לסביבתו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: