סיבוב באנדרטה לרצח ארלוזורוב בחוף תל אביב

באתר בו נרצח לפני 84 שנים חיים ארלוזורוב ניצב כיום פסל לזכרו שיצרה האמנית דרורה דומיני. כמו אז, גם היום מלווה את חוף הים שביל הליכה, אלא שלעומת היום כשהטיילת מוצפת אנשים לאורך כל שעות היממה, באחד הערבים של שנת 1933 בקושי הלכו כאן תל אביבים בשעות הלילה למעט ארלוזורוב ואשתו וגם שני הרוצחים שזהותם לא נחשפה מעולם.

בודדות האנדרטאות המוקמות בשני העשורים האחרונים אותן יצרו אמנים ולא חובבנים. הפיסול העירוני משגשג כיום אולי אפילו יותר מבעבר, אבל מדובר בעבודות מגוחכות בשטחיותן וברמתן, לכן ראוי להתעכב על האנדרטה התל אביבית שהוקמה כאן ב-2009.

ועל כך ברשימה זו.

.

l0land

.

 

הפסל וברקע מלון קרלטון (שתכנן האדריכל יעקב רכטר)

.

משמאל הטיילת, במרכז הפסל ומימין העתק תבליט המתאר את חיים ארלוזורוב שיצרה משה ציפר

.

.

(1)

באפריל 2009 הגיעה לכאן משאית ופרקה את חלקי הפסל. האמנית דרורה דומיני, אדריכלית הנוף יעל מוריה שמשרדה אחראי על רצועת הטיילת הזו ואינג' שאול ארלוזורוב – בנו של ד"ר חיים ארלוזורוב, פיקחו על הרכבת הפסל באתר. תוך שעה המשאית והפועלים הסתלקו לאחר שסיימו את מלאכת ההרכבה וההתקנה. בימים שלאחר מכן הגיעו גננים ששתלו את הצמחייה, רצפים ריצפו וחשמלאי התקין את התאורה. בסוף גם הגיעו ותקעו עמוד עם שני תמרורים בצמוד, היו לכך שתי סיבות: לא להותיר את הפסל לבד ושתהיה לו תחרות. מהעירייה נמסר: "עד כה לא נתקבלו טענות באשר למיקום העמוד. העירייה תבחן את הנושא ותפעל בהתאם".

הפסל מורכב מתשעה גופים דמויי דיונות המאורגנים בזוגות (למעט דיונת הבסיס). הזוגיות כאן היא לא סתמית אלא היא נושא שמעסיק את האמנית כבר שנים ארוכות, כמו גם נושא הדיונות וגבעות החול. עבודותיה של דומיני, ילידת קיבוץ מרחביה (1950), הן אניגמטיות ומעוררות עניין ומחשבה, החל מעבודותיה המוקדמות בתחילת שנות ה-80 שהיו סוג של רהיטי עץ, דרך פסלים שנוצרו בהשראת שיכונים, גיגיות רחצה וסימני ניקוד ועד עבודות מאוחרות יותר שהמשיכו ועשו שימוש במגוון של טכניקות ואתגרו את גבולות הפיסול. ברבות מעבודותיה ניתן למצוא התייחסות לעבודות אחרות בתולדות האמנות, כמו כאן לדוגמה צורת הפסל בה ניתן למצוא הד לפסליו של קונסטנטין ברנקוזי ודימוי העיר בו ניתן למצוא הד לדימוי העיר שהופיע על כרזות בתחילת המאה ה-20 ובישר על הקידמה והנאורות.

בראש הדיונה העליונה מציצה העיר הצומחת ממנה ומשקיפה על הים. במקור הבהיקה העיר בגוון שנראה היה כמו זהב, אך כיום היא ירוקה כמו כל שאר חלקי הפסל העשויים מיציקות ברונזה. זהו הפסל הסביבתי השלישי שהציבה דומיני בתל אביב: הראשון היה "מלאכית" בגן בית האמנים בפלורנטין שהושחת ונהרס זמן קצר לאחר הצבתו והפסל השני הוא "אביב" בשדרות רוטשילד, שגם בו יש התייחסות לזוגיות ולתל אביב.

למדתי אצל דרורה במחלקה לאמנות בבצלאל, ואפילו הקדשתי לה עבודה שכתבתי על יצירתה. מאז אנחנו בקשר.

.

2009: הצבת הפסל

.

2009: הצבת הפסל. בתמונה למעלה מימין שאול ארלוזורוב ודרורה דומיני

.

.

(2)

מ"י: מתי ביקרת את הפסל בפעם האחרונה?

ד"ד: בחודש האחרון. זה מסלול הליכה שלי, אז אני פה ושם מגיעה לראות את הפסל.

מ"י: הוא החליף צבעים.

ד"ד: החומר השתנה כי הוא מקבל הרבה מלח מהים. אף אחד לא מבריק אותו כמו שצריך להיות כדי לשמור על הצבע המקורי והברונזה נהיית ירוקה. כשעשיתי את הפסל, לקחתי בחשבון שזה מה שיקרה כי אין לעירייה צוות כמו שיש למשל למוזיאון ישראל.

מ"י: כשהיום את חולפת על פניו, האם את חשובת שהיה צריך לעשות בו משהו אחר?

ד"ד: לא ממש, אבל לא הכל יצא בול כמו שרציתי, בעיקר לא המדרכה מסביב. יש שם שיבוץ של חתיכות מצולעות של בטון. היום אני מבינה את הצורות האלה אחרת כי אני ממשיכה לעסוק בהם. היום הייתי רוצה אותם יותר צפופים. גם הצמחייה חשבתי שתתפתח יותר ותכסה את החלק התחתון של הפסל. היא נשארה דלילה והבסיס של הפסל נותר חשוף. עוד משהו: הפסל בגובה 3.5 מטר, מאד כבד וגבוה ולמרות שבהדמיות שהכנתי בשלב המוקדם הוא היה נראה בסדר, היום אני חושבת שהוא קטן יותר ממה שחשבתי.

מ"י: איך קבלת את העבודה?

ד"ד: הסיפור התחיל שהעירייה קבעה שלשנת ה-75 לרצח תקום אנדרטה במקום שבו פחות או יותר הוא קרה. היתה תחרות סגורה שהשתתפו בה חמישה אמנים, אחד מהם היה גל וינשטיין אבל אני לא זוכרת מי היו השאר. ההצעה שלי זכתה והתחלתי מיד את העבודה. התכנית היתה שהכל יהיה מוכן לתאריך של ה-75 שנה לרצח, אבל לא הצלחתי לעמוד בזה בגלל כל מיני סיבות וזה נדחה קצת אך עדיין באותה השנה.

מ"י: כמה עלה הפסל?

ד"ד: מאה אלף דולר וההפקה אכלה את רוב התקציב. היצירות לא היו מסובכות, אבל הוא נחשב היה לפרויקט מאתגר לבית היציקה "אש יציקות" בבית נקופה.

מ"י: איפה חיים ארלוזורוב בפסל הזה?

ד"ד: ארלוזורוב גר בתל אביב ונרצח בה. הוא היה איש צעיר ומבריק ואם הוא לא היה נרצח אז הוא היה הופך למנהיג בכיר. ידעתי שהפסל צריך להיות בהקשר לזכר ארלוזורוב אבל בכל מקרה עסקתי במה שעניין אותי – דיונות של חול. זה היה נושא שהעסיק אותי עוד לפני שההצעה הזו הגיעה וחשבתי שזה מתאים, קישורים לחול, לדיונות, לתל אביב. היו המון התלבטויות אם לעשות את העבודה יותר נופית ומפורקת או לעשות פסל מונוליט, וחשבתי שבאזור שנבחר צריך להיות יותר מונוליט. יש שני דברים בפסל שמתייחסים לארלוזורוב. יש את הדיונה התחתונה שאני קוראת לה 'דיונת האקדח', כי עיצבתי אותה בצורה של אקדח. הדבר השני הוא הפורטרט של ארלוזורוב. בפגישה שלי עם שאול (ארלוזורוב, הבן) ראיתי בדירה שלו שמונח בצד פורטרט. שאלתי אותו מי עשה אותו והוא אמר שעשה אותו משה ציפר. מאד התלהבתי כי ציפר גם יצר כמה אנדרטאות, ואז חשבתי שליד הפסל המופשט אשמח לשים משהו עם ממד יותר מסורתי ופיגורטיבי שיחבר בין הפסל החדש ובין המסורת של האנדרטאות. בקשתי בבית היציקה שיעשו לי העתק ושילבתי אותו בסביבה של הפסל.

מ"י: אם בשנות ה-70 וה-80 תל אביב ובכלל בארץ האמנים שטפו את הרחובות והכיכרות בפסלים, נראה שיש נסיגה רצינית בנושא בעשורים האחרונים והפסל הזה הוא חריג בנוף העכשווי.

ד"ד: בשנים האחרונות העירייה כן פונה לאמנים לעשות פסלי חוץ, אך פחות וגם התקציב נמוך יותר. פיסול בעיר יש לו משהו עתיק יומין ובשבילי ערים שוות לתרבות שוות לפיסול עירוני. יש לפסלי חוץ עדיין מקום אם מסתכלים על אירופה. אני אוהבת מאד פיסול בעיר, זה נהדר על כל המשמעויות שיש בו. כרגע לא עושים הרבה פיסול, יתכן שהפיסול יחזור.

מ"י: פרסמת עם הצלמת פראנס לבה נדב את הספר "כל מקום" שבין השאר הציג מבט רחב על אנדרטאות בישראל. הדבר הבולט בספר הוא שבשנים האחרונות לבד מהנסיגה בפיסול, אמנים ממעטים ליצור אנדרטאות והאנדרטה הזו מחזירה קצת את האמנות לזירה הזו.

ד"ד: אנדרטאות זו קבוצה נפרדת בפיסול ציבורי ואנדרטאות עושים היום מעט. סוג המלחמות השתנה ויכול להיות שזה משבר שקוראים פחות ספרים אז גם עושים פחות פסלי חוץ ומזמינים פחות מפסלים. בקבוצת האנדרטאות שצלמנו יש סקציה של אמני אוונגרד ששיתפו פעולה עם הסמלים הלאומיים, שזה קצת סותר לכאורה. עובדה שבהתחלה אמנים מהשורה הראשונה כמו יחיאל שמי, עזרא אוריון, פייגין, דנציגר, תומרקין וקרוון שיתפו פעולה. היה אז משבר תודעתי שנוכח בעיקר אחרי מלחמת יום כיפור ופסלים הפסיקו לעשות אנדרטאות. הרגשתי שאחרי כל השנים שעסקתי בזיכרון וצלמתי את הפרויקט של האנדרטאות, האנטגוניזם שלי לתעשיית הזיכרון התרכך ונעניתי כאן לפנייה. אם היו אומרים לי לעשות אנדרטה לאישיות אחרת שאני לא תומכת בה אז לא הייתי עושה.

.

הפסל מורכב מגופים המדמים דיונות חול

.

בימים אלה משתתפת דרורה דומיני בתערוכה קבוצתית "הייעוד הגלוי" המתקיימת בגלריה חזי כהן, שם היא מציגה את העבודה "חול וחול" שגם בה מופיעה הדיונה. בגלריה של קיבוץ כברי שבגליל המערבי היא מציגה במסגרת תערוכה המציינת 40 שנה לקיומה של הגלריה, שם היא מציגה שלושה תבליטים מופשטים המתייחסים לקירות זיכרון. בחודש דצמבר הקרוב תפתח בגלריה של המכון הטכנולוגי בחולון תערוכה שאוצר אודי אדלמן ושם היא תציג בשיתוף הצלמת פראנס לבה נדב עבודות צילום של האנדרטה שיצרה בתיה לישנסקי מעל קבר אפרים צ'יזיק ביער חולדה.

.

הברונזה ממנה מורכב הפסל שינתה את צבעיה והפכה לירוקה

.

וברקע מציץ מלון הילטון

.

בראש הפסל מציצים בתי העיר שצמחה מן החול

.

בתים מן החול הירוק

.

את התבליט המקורי גילתה האמנית במקרה בבית משפחת ארלוזורוב ובעקבות זאת הזמינה העתק של התבליט והציבה אותו באתר לצד הפסל

.

קרדיט

.

מבט על הפסל מגג מלון קרלטון

אתרי זיכרון נוספים שכתבתי עליהם:

.

יד קנדי (דוד רזניק)

בית הקברות בנתיבות

שיח' בוריכ

אתר זיכרון לחללי קיבוץ רוחמה (אלי וייסברג)

אתר זיכרון לחללי קיבוץ עין השופט

אנדרטה לחללי מועצה אזורית חוף הכרמל (יעקב אורנשטיין)

מצודת יואב (חיליק ערד)

אנדרטת משמר הגבול (חיליק ערד)

אנדרטת חטיבת יפתח (חיליק ערד)

אנדרטת חללי קרית טבעון (חיליק ערד)

אנדרטה לשיירת יחיעם (חיליק ערד)

אתר ההנצחה בקיבוץ שובל (חיליק ערד)

אתר זיכרון ביתניה (חיליק ערד)

אנדרטת דנגור (חיליק ערד)

אנדרטה לחללי חטיבה 679 ברמת הגולן (נעמי הנריק)

אנדרטה לפורצי הדרך לירושלים (נעמי הנריק)

קברי צדיקים בגליל

נבי מוסא

אנדרטת עוצבת הפלדה (בתכנון ישראל גודוביץ)

אנדרטת הרוגי ניצנים (בתכנון שמעון פובזנר, אברהם יסקי ומשה ציפר)

אנדרטה להרוגי הצוללת דקר (בתכנון דוד אנטול ברוצקוס)

אנדרטה להרוגי אוטובוס הדמים בכביש החוף (יצחק שמואלי)

יד זיכרון לעולי אתיופיה (גבריאל קרטס ושמואל גרואג)

בקעת הקהילות (ליפה יהלום ודן צור)

גלעד לאבשלום פינברג (בנימין אוראל)

אנדרטה וקבר להרוגי חוות חולדה (בתיה לישנסקי)

אנדרטת אלכסנדר זייד וסוסתו (דוד פולוס)

גבעת התחמושת (בנימין אידלסון וגרשון צפור)

אנדרטה להרוגי אוניברסיטת תל אביב (מיכאל גרוס)

אנדרטת ככר רבין בראשון מערב (אליעזר ויסהוף)

אנדרטה לחסידי אומות העולם (ליפא יהלום ודן צור)

אנדרטה לארלוזורוב בחוף תל אביב (דרורה דומיני)

יד לבנים באר שבע (יוחנן רטנר ומרדכי שושני)

קיר זיכרון להרוגי קיבוץ תל יוסף (אהרון פריבר)

היכל יהדות ווהלין (ישראל לוטן)

אוהל יזכור (אריה אל-חנני, ניסן כנען, אריה שרון ובנימין אידלסון)

אנדרטה לנופלים בעמק בית שאן (אלפרד מנספלד ומוניו גיתאי וינרויב)

גן הזיכרון בקיבוץ אשדות יעקב איחוד (ויטוריו קורינלדי)

גן זיכרון לחללי חטיבת הראל במלחמת העצמאות (דני קרוון וצבי דקל)

קבר האחים בקיבוץ נירים (יהלום-צור)

מצבת קבר ליד ספסופה

גלעד לשלמה בן יוסף ליד ראש פינה (יצחק דנציגר)

אנדרטה לנרצחי מפלסי הדרך לים המלח

אנדרטה לחללי אגד ארטילרי 212 ברמת הגולן (הלל פסח)

אנדרטה ובית זיכרון לשואה בקיבוץ נצר סרני (פרדי כהנא ובתיה לישנסקי)

אתר הנצחה לחללי אסון המסוקים בשאר ישוב (שלומית שלמה)

אנדרטת ההתגברות בחוקוק (יחיאל שמי)

פינת הזיכרון בקיבוץ אשדות יעקב מאוחד (משה הדרי)

בית הקברות של קריית ענבים ואנדרטת חטיבת הראל (מנחם שמי)

אנדרטה לזכר הנספים באסון השריפה בכרמל (נתנאל בן יצחק)

אנדרטה לזכר ליל הגשרים (יחיאל שמי)

אנדרטה בעין החורש להרוגי המצור (אילון כהן)

קבר ד"ר ברוך גולדשטיין

אנדרטאות בגטו ורשה

בית הקברות הצבאי הבריטי ברמלה

מוזיאון לתולדות יהודי פולין

האנדרטה בנגבה (נתן רפופורט)

★★★

שיר לסיום:

.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אסתר  On 07/10/2017 at 19:48

    גם אני שאלתי את עצמי היכן ארלוזורוב בפסל הזה. מה הקשר בין הנרצח לדיונות, חוץ מזה שהרצח אירע בחוף תל אביב? לא מובן לי לגמרי.

  • מאיה שקד  On 08/10/2017 at 16:49

    100 אלף דולר לפסל?!
    100 אלף דולר לתחביב פרטי של איזו גברת?!
    100 אלף דולר ואפילו אין קשר קלוש לארלוזרוב???

    לא היה עדיף לשתול שם שיח יפה, להעמיד שלט זכרון ולקנות מכונת דיאליזה לאיכילוב?

  • מאיה שקד  On 09/10/2017 at 10:32

    "ידעתי שהפסל צריך להיות בהקשר לזכר ארלוזורוב אבל בכל מקרה עסקתי במה שעניין אותי"

    הונאה. אם יש לפסלת טיפה של הגינות – שתחזיר את כספי הציבור ששימשו לתחביב הפרטי שלה.

  • שביי  On 09/10/2017 at 16:02

    עברתי שם לא שמתי לב אף פעם. מיקום רע אפס טיפוח מצד העיריה שהזמינה ואכן עמוד התמרור לא צריךלהיות ככ קרוב. עליבות אופיינית לאתרים שהשקיעו בהם פעם אחת והרבו להצטלם באירוע החנוכה ונשכחו.

    • מאיה שקד  On 09/10/2017 at 23:05

      מסכימה, אבל הבעיה היא לא חוסר טיפוח, אלא הפסל עצמו שלא מתאים לסביבתו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: