סיבוב בקיר אמנות שיצר משה סעידי בקופת חולים מאוחדת בכפר-סבא

שלושה קירות אמנות מקרמיקה יצר האמן משה סעידי בכפר-סבא, את האמצעי שבהם בקרתי הבוקר. בשונה משני האחרים ובכלל באופן חריג ביצירתו, זוהי עבודה שאינה מופשטת אלא מתאפיינת בנושא ברור – מחווה לראשוני איכרי כפר-סבא, שהשנה מציינת 120 שנה להיווסדה, וכך גם גישתו של סעידי היתה ישירה ולראשונה מופיעות ביצירתו דמויות ואפילו כאלה תקופתיות וגם נוף שדות ויישוב. זו גם העבודה שעמה בחרתי לסגור את המסלול הביקור בתערוכה שאצרתי לסעידי לפני שנה.

ב-1984 הוצב קיר האמנות בכניסה לקופת חולים מאוחדת שברחוב המייסדים 20, מבנה שאותו תכנן האדריכל שלום גרדי. המבנה לא עבר שינויים משמעותיים מאז שנחנך לפני שלושים שנה, אלא שמיקום הכניסה השתנה וכך העבודה שיצר סעידי נותרה בודדה מאז השינוי.

ועל כך ברשימה זו.

.

2023 (1984)

.

בניין המרפאות ברחוב המייסדים 20 הוא מהמקומות הסואנים בכפר-סבא ואהוב במיוחד על הקשישים שבה

.

.

במקור היתה המרפסת הרחבה מבואת הכניסה שתכנן האדריכל לבניין, תוך שהוא מנצל את הבדלי הגובה הטבעיים במגרש. אלא שבעקבות בעיית נגישות, נערך שינוי והכניסה הראשית הועתקה לקומה התחתונה הפונה לחניון, והכניסה המקורית נחסמה והפכה למעשה רק למרפסת המשרתת בעיקר את עובדי הבניין שמתאווררים בה בהפסקות.

.

קיר האמנות העשוי כולו מקרמיקה נשמר היטב לאורך השנים בעיקר בגללש הוא מוגן מתחת לתקרה, אך הוא לא מואר היטב ולכן התלת-ממדיות שלו מעט נפגעת.

.

משה סעידי נדרש להנציח בקיר את ראשוני איכרי כפר-סבא ולכן הוא בחר לבנות סצנה שבה מופיעות דמויות הלבושות בבגדי התקופה ואחוזות בכלי עבודה חקלאיים התואמים לתקופה שבה הוקמה כפר-סבא לפני 120 שנה

.

במרכז היצירה מופיעות שלוש דמויות העומדות בלב שדות חרושים כשברקע נוף כפרי. הדמויות אוחזות בכלי עבודה תקופתיים כמו גם לבושים בבגדי התקופה. הן מתבוננות בשדות, ספק בגאווה על העבר המפואר וספק בעצב על העלמות הנופים הפתוחים שכוסו עד מהרה בבניינים ובכבישים

.

.

מעת לעת אני משתדל לבקר עבודה נוספת שיצר משה סעידי. הן פזורות בכל רחבי הארץ, והיות ורובן הגדול מצוי במבני ציבור שפתוחים מעצם טבעם לציבור אז ניתן לבקר בהן מבלי לתאם או לערוך הכנות מיוחדות. הבוקר בדרך לקטיף תותים ליד חדרה, עצרתי בכפר-סבא כדי לראות אחת מבין שלוש העבודות שיצר בה סעידי. הראשונה הוצבה בספרייה המרכזית בעיר (שבהיכל התרבות בתכנון אריה אל-חנני וניסן כנען) והיא המוקדמת שבהן משנות ה-70. זו שלפנינו כאן היא כאמור מ-1984, והשלישית שמתייחדת בשילוב צבעים הוצבה באולם ספורט (בתכנון אדריכל מנחם באר) שהקים מפעל הפיס בשנות ה-90, אך טרם הצלחתי לגלות את מיקומו של אותו אולם.

במרכז היצירה מופיעות שלוש דמויות שמייצגות את ראשוני האיכרים. הן עומדות בלב שדות חרושים כשברקע נוף כפרי. הדמות הימנית פורסת את ידה אל עבר השדות ושתי הדמויותה אחרות מתבוננות ומאזינות לה. הדמויות אוחזות בכלי עבודה תקופתיים כמו גם לבושות בבגדי התקופה. הן מתבוננות בשדות, ספק בגאווה על העבר המפואר וספק בעצב על העלמות הנופים הפתוחים שכוסו עד מהרה בבניינים ובכבישים. בדיוק כפי שסעידי עצמו ראה כיצד המציאות משתנה לנגד עיניו בקיבוצו שלו. היצירה הוקדשה למייסדי כפר-סבא, שהוקמה לפני 120 שנה כמושבה חקלאית מבודדת בשרון והפכה לכרך סואן וצפוף שאיבד מייחודו הכפרי.

בעבודה זו גם חלחלה תגובתו של סעידי לשינויים שחלו בישראל בכלל ובתנועה הקיבוצית בפרט באותן השנים: מלחמת לבנון, משבר כלכלי, חילופי שילטון, כיבוש ושקיעתו של הרעיון השיתופי ובכלל זה החקלאות. "למרות שחייתי הרחק ממרכז העניינים הפוליטיים אני איש פוליטי. הרוח של התקופה נשבה בי ואין לי ספק שאפשר למצוא אותה בעבודות שעשיתי, ועדיין כל אחד יכול לפרש את היצירה על פי הבנתו. אם הייתי הולך היום בכפר מנחם ועושה עבודה חדשה אז אני חושב שהייתי עושה משהו דומה".

.

1984: משה סעידי עניק טיפולים אחרונים ליצירתו (התצלום באדיבות משה סעידי)

.

.

20 שנה מאוחר יותר, ב-2004, כשהאדריכלית דבי פורת פנתה אל סעידי בבקשה שישלב קיר אמנות ב"בית המייסדים" שתכננה את חידושו במושב באר טוביה, היא מצאה את דגם היצירה שעשה לכפר-סבא ובקשה לחזור וליצור את אותה עבודה בבניין המחודש. סעידי מספר שלמעט שינויים בודדים היצירה המאוחרת דומה מאד לזו שוותיקה.

.

2004: עשרים שנה לאחר ביצוע העבודה בכפר-סבא התבקש סעידי לחזור וליצור את העבודה בבית המייסדים במושב באר טוביה, בבניין שתכננה האדריכלית דבי פורת, מהאדריכליות האחרונות ששיתפו פעולה עם סעידי בעשורים האחרונים. זהו הדגם של הקיר בבית המייסדים שדומה מאד לקיר שבכפר-סבא (התצלום באדיבות משה סעידי)

.

פרט

.

חתימת האמן

.

העבודה תלת-ממדית ובגלל מיקומה המוגן במרפסת שבבניין היא חסרה את המפגש עם קרני השמש שידגישו בה את הפרטים

.

זו פנינה שמסתתרת בקופת חולים

.

סביר להניח שמעטים שמים לב אליה

.

העבודה שחתמה את מסלול ביקור בתערוכה שאצרתי "משה סעידי: קיר אמן" במוזיאון בית אורי ורמי נחושתן בקיבוץ אשדות יעקב היתה דגם קיר האמנות שיצר סעידי 

.

הדגם כפי שהוצג בתערוכה "משה סעידי: קיר אמן"

.

.

האמן משה סעידי

משה סעידי נולד בהמדאן שבמערב איראן ב-1937. בגיל 13 היגר עם אחיו לישראל ונקלט בקיבוץ כפר מנחם, סמוך לקרית מלאכי. בכפר מנחם הפך לימים לחבר, הקים משפחה ובו הוא מתגורר ופועל עד היום.

באמנות עסק סעידי כבר מגיל צעיר. את הכשרתו כאמן רכש כנער מאמנים חברי קיבוצו ומאוחר יותר ב"מכון אבני" וב"מדרשה למורים לציור" בתל אביב (כיום מכללת לוינסקי). בהסכמת הקיבוץ המשיך את הכשרתו בחו"ל – בבית-הספר לאמנות סנט מרטין בלונדון, באקדמיה המלכותית לאמנויות וכן כאסיסטנט אצל הפסל הנודע הנרי מור.

החל מסוף שנות ה-50 ובמשך עשור השתתף בעשרות תערוכות יחיד וקבוצתיות שבמסגרתן הציג ציורים ופסלים. ב-1968 החל ליצור קירות אמנותיים מקרמיקה שאותם הוא שילב במבנים שונים – מוסדות חינוך, תרבות, קהילה, דת, הנצחה, ספורט, תעסוקה, תחבורה, הסעדה ועוד.

שני מקבצי היצירות הגדולים ביותר שיצר סעידי מצויים בקיבוצו (והוא מגוון ונוצר לאורך עשרות רבות של שנים) ובירוחם (שבוצע כולו ב-1988, ועליו כתבתי כאן). עוד כתבתי כאן על קירות קרמיקה שיצר בחדר האוכל בקיבוץ יפתח, בחדר האוכל (שהושחת) ובמועדון שבקיבוץ שניר ובחדר האוכל שבקיבוץ דן.

.

משה סעידי, 2020: ברקע קיר אמנות שיצר במועדון לחבר בקיבוץ כפר מנחם ב-1968. גם כאן, כמו במבואת הכניסה שב"בית אריאל", נקבעה העבודה על רקע "וילון" קרמיקה.

.

פרסמתי מאמר השוואתי בין שתי עבודות, האחת מוקדמת שיצר בקיבוצו והשנייה מאוחרת במושב ערוגות. העבודה הגדולה ביותר שיצר מצויה ברחוב לאונרדו דה וינצ'י בתל אביב בבניין ששימש במקור כבית תנועת הקיבוץ הארצי ועליה כתבתי כאן. לאחרונה פרסמתי את שתי עבודותיו בבית-הכנסת הספרדי המרכזי שברמת גן וכן שתי עבודות שיצר במוסדות חינוך בבאר-שבע.

שני פרסומים עיקריים שיצאו לאור התמקדו ביצירתו של משה סעידי. את הראשון "קיר וחומר" פרסם בעצמו ב-2005. לפני חודשים אחדים אצרתי תערוכה במוזיאון בית אורי ורמי נחושתן שהתמקדה בקירות הקרמיקה שיצר סעידי ואותה ליווה הקטלוג "משה סעידי: קיר אמן" (2021-22). בימים אלה מתכנן סעידי קיר אמנות חדש שיותקן בכניסה למוזיאון בית אורי ורמי נחושתן.

.

המשכתי לתותים

★

שיר לסיום:

.

★

.