סיבוב ביד לילד ביד ושם

עם כל הכבוד לתערוכה של יאיוי קוסאמה במוזיאון תל אביב, הרי שביָד וָשֵׁם בירושלים תמצאו מקום שהקדים אותה ב-35 שנה. אלא שבשונה מהתערוכה של קוסאמה שבאה לביקור קצר ועוד רגע תלך כשהיא מותירה אחריה תורים בלתי נגמרים, האתר שלפניכם לא זז לשום מקום והוא ריק ממבקרים.

מאז פתיחתו של המוזיאון המרכזי ביד ושם ב-2005, צללו כל שאר אתרי הזכרון שקדמו לו ביד ושם לשכחה ונראה שהיקף המבקרים בהם צנח. לרוב תמצאו בהם קבוצות שאותן מובילים מדריכים, אך הקהל הרחב מפספס אותם במסלול הביקור כשהמיקוד הוא במוזיאון. אחד מאותם אתרים נשכחים הוא "יד לילד" – הפרויקט הראשון שתכנן האדריכל משה ספדיה עוד בשנות ה-70 אך בנייתו הושלמה רק ב-1987.

החשיבות של "יד לילד" היא בעיקרה בשינוי הדרמטי שנוצר בשפה החזותית של ההנצחה והזיכרון – משפה מופשטת או לעומתה ישירה, השתנתה השפה לחיזיון רב-רושם. ספדיה יצר במערה תת-קרקעית מבוך של מראות שיוצרות משחקי שקיפות והשתקפות ודרכן נראים חמישה נרות כמיליוני נקודות אור מרצדות אל הנצח.

ועל כך ברשימה זו.

.

261097072_5115123595183848_2988778691019755518_n

1987

.

20211008_101438

הרחבה שבחזית הכניסה לאתר יד לילד: מימין הכניסה. גם החלק משמאל הכולל קבוצת עמודים שבורים הוא חלק בלתי נפרד מהאתר

.

.

קורונה ועבודה

השאלה הראשונה שבה פתחתי את השיחה עם האדריכל משה ספדיה היא כיצד התמודד משרדו עם הקורונה. משרדו של ספדיה מונה כיום קרוב ל-100 עובדים, 80 מהם עובדים במשרד בבוסטון ו-20 נוספים בסינגפור ובמדינות אחרות.

"אנחנו המשכנו לתפקד באופן מלא. בתקופת הסגר עבדנו מהבית ונפגשנו בזום ולהפתעתי פעלנו ביעילות כמעט שווה למצב הנורמאלי. למזלנו היו לנו אנשים בשטח גם בסין, גם בסינגפור ובסאו פאולו וכך הצלחנו. שברנו קצת את החוק, כי שבעה מודליסטים המשיכו לעבוד מהמשרד, היות וכל הציוד נמצא במשרד.

"כבר ששה חודשים שאנחנו בפעילות מלאה. כל העובדים מחוסנים ועכשיו אנחנו חוזרים לאתרים, כך ששרדנו טוב. אבל זה לא היה קל: הפרויקטים שהמשיכו לעבוד טוב היו אלה שמצויים בשלבי הפירוט. אבל בפרויקטים חדשים זה היה בלתי אפשרי, כי העבודה הכי יצירתית דורשת עבודה פנים מול פנים ובלי זה אי-אפשר להתחיל פרויקט חדש ורענן, פשוט אי-אפשר".

.

ספדיה

.

.

ההתחלה

כשבהנהלת יד ושם ביקשו להקים מוזיאון שינציח את זכרם של הילדים שנרצחו בשואה, קיבל האדריכל משה ספדיה שבאותה עת (1976) חזר לארץ לאחר שהות ארוכה בקנדה, פנייה לתכנן מוזיאון חדש באתר. באוסף של יד ושם הצטבר מקבץ גדול של פריטים והכוונה היתה לחשוף ולהציג אותם לציבור.

עבור ספדיה היה זה המהלך הראשון במתחם, שאותו הוא מלווה מאז. לבד מיד לילד, תכנן ספדיה בהמשך את אתר "אנדרטת הקרון", את המוזיאון לתולדות השואה, היכל השמות, מרכז המבקרים וחניון תת-קרקעי, שער כניסה ואת בית הכנסת. בתכנון בניין הארכיון שנבנה בימים אלה ספדיה לא היה מעורב והעבודה נמסרה ל"סקורקא אדריכלים".

.

"ביליתי הרבה זמן בארכיון של יד ושם, ראיתי ציורים, צעצועים ותמונות. אבל הייתי ער לעובדה שהביקור במוזיאון המתוכנן יהיה אחרי הביקור במוזיאון ההיסטורי, והבנתי שלמבקרים בשלב הזה לא תהיה עוד יכולת ספיגה. הצעתי אז לעשות מקום להתייחדות שבו מעכלים את האינפורמציה.

"היה לי רעיון שאם אצליח בחלל חשוך ותת-קרקעי לקחת להבה ולשכפל אותה למאות אלפים ולמיליונים תהיה חווייה. נזכרתי בתערוכת EXPO במונטריאול ב-1967 [שבמסגרתה גם ספדיה השתתף כשתכנן את פרויקט המגורים האביטאט, מ"י], שם ראיתי מערכת אופטית שבה השתמשו בזכוכית שהיא חצי מראה וחצי שקופה. בניתי מודל שאפשר היה להדליק ולהכניס אליו את הראש וכך וידאנו שהרעיון עובד.

"יד ושם דחו את ההצעה, אבל המודל נשאר במשרדו של היו"ר. עשר שנים עברו ואברהם שפיגל ואשתו שבנם נספה באושוויץ, ראו את המודל כשביקרו ביד ושם. שפיגל שאל מה זה, הכניס את הראש למודל וכתב צ'ק, השלמנו את התכניות וכך בנו את יד לילד.

.

5330_858a

1987: טקס חנוכת האתר בהשתתפות אברהם שפיגל (שני מימין) שלהנצחת בנו שנרצח במחנה אושוויץ העניק ליד ושם תרומה ובאמצעותה הוקם יד לילד (ארכיון יד ושם)

.

.

הרעיון

"הרעיון הוא שאתה יורד ברמפה אל תוך הסלע דרך מערה ששימרתי ומכינה אותך לחוויה. הייתי צריך לחזק את הסלע כי הוא היה חלש, אז הכניסו ברזלים ובמהלך העבודות ביקשתי שישאירו אותם. זה מסוג הדברים שאתה מגלה במהלך העבודה ומתמודד איתם, כמו שהיה מאוחר יותר בפרויקט ממילא שהשארתי את המספרים והסימונים על האבנים של הבניינים ההיסטוריים.

"בתוך החלל את חווה, ובסוף אתה יוצא אל הנוף. הרעיון הזה עזר לי מאד כשעבדתי בהמשך על המוזיאון ההיסטורי שאליו אתה נכנס מהמבואה מצד אחד של ההר ויוצא בסוף אל האור והנוף. זה אותו העיקרון שפתחתי ביד לילד.

.

‏‏24200_SA_Yad_Vashem_Childrens_Memorial_N5_hiresjpg - עותק

רישום מוקדם שמציג את הרעיון (ספדיה אדריכלים)

.

24200_SA_Yad_Vashem_Childrens_Memorial_N5_hiresjpg

רישומים מוקדמים (ספדיה אדריכלים)

.

24200_SA_Yad_Vashem_Childrens_Memorial_N6_hiresjpg

רישום מוקדם של תכנית המבנה (ספדיה אדריכלים)

.

.

"את התכנית ביצענו בדיוק כמו שתכננתי ב-1976, אבל היו כמה השלמות. אז התקבלה ההחלטה להקליט את שמות הילדים, מקום הולדתם והגיל שבו הם נרצחו. זו הקלטה ארוכה שנמשכת כמה ימים עד שהיא חוזרת על עצמה.

"רציתי גם שתשמע מוסיקה. פניתי לעורך המוסיקה של 'קול-ישראל', שהיתה לו אוזן והיה מאד רגיש והוא בחר לי 30 אופציות. הקשבנו להן יחד ובחרתי את המוסיקה של פול הורן Inside the Great Pyramid, שאותה הוא הקליט בתוך הפירמידות במצרים. אף פעם לא הצלחתי לשכנע את יד ושם לתת לפול הורן קרדיט.

.

.

.

זיכרון והנצחה

"מאז שיד לילד נפתח המקום הזה תמיד חוזר ומדהים אותי. המכתבים שאני מקבל עד היום מרגשים אותי, אפילו יותר מאלה שאני מקבל על המוזיאון שתכננתי ביד ושם 15 שנה לאחר מכן. את הפרויקט שלנו בפנג'אב – מוזיאון לאומי לתולדות הסיקיזם [בצפון הודו, נחנך ב-2011, מ"י], קבלתי כתוצאה מביקור של ראש ממשלת פנג'אב ביד ושם. בביקור שלו הוא התרגש, פרץ בבכי וביקש להפגש איתי. במקרה הייתי אז בירושלים, נפגשנו ושבועיים לאחר מכן נסעתי לפנג'אב.

"מבחינת הזמנים ההיסטורים, בין ההצעה שהגשתי ב-1976 ובין הביקור של שפיגל שהוביל לבנייה, נפתחה בוושינגטון אנדרטת מלחמת וייטנאם שתכננה מאיה לין [זכתה בתחרות ב-1980 כשהיתה סטודנטית לאדריכלות בת 21 ושנתיים לאחר מכן נחנך האתר, מ"י]. האנדרטה מורכבת מקיר ארוך ושחור ששוקע לתוך האדמה ועליו מופיעים 53 אלף השמות של אלה שנהרגו במלחמה. זו לדעתי האנדרטה האבסטרקטית הראשונה והיא היתה בתודעה. מאוחר יותר, גם בווישנגטון, נחנכה אנדרטת פרנקלין רוזוולט [בתכנון אדריכל הנוף לורנס הלפרן, מ"י] שהיא מסורתית יותר. כשנפתח מוזיאון השואה בוושינגטון ביקרתי בו ולמדתי אותו. היתה לי ביקורת מסוימת שאין קשר בין הבניין ובין התצוגה, האדריכל עשה קופסה שחורה. כשבאתי לתכנן את המוזיאון ההיסטורי ביד ושם, התניתי שאני עובד עם מעצבת [דורית הראל שגם עבדה עם ספדיה על יד לילד, מ"י], כך שהבניין והתצוגה הם אחד. זה היה צעד רדיקלי ואני לא מכיר הרבה מוזיאונים של זיכרון שבהם הבניין והתצוגה הם אחד. בדרום ארה"ב נפתח לא מזמן מוזיאון להנצחת הלינץ' באפרו-אמריקאים [The National Memorial for Peace and Justice בתכנון MASS Design Group, מ"י] ולדעתי הוא מושפע בעניין הזה מהמוזיאון ביד ושם.

"כיצד אני רואה את עתיד ההנצחה של השואה? השואה מונצחת בשתי דרכים – המידע והזיכרון. יד ושם מטפל במידע והוא ימשיך להיות מוקד האינפורמציה. אני לא רואה בעתיד מוזיאונים חדשים שינסו לספר את הסיפור. בנוסף, יש את האנדרטאות שבאות להזכיר את השואה וכאלה יש מאות ובמגוון רחב. המוצלחות הן אלה שהעיצוב נותן מסגרת חשיבה. לעומתן, יש כאלה שהן בנאליות. בבוסטון למשל יש אתר הנצחה לשואה עם ששה עמודי זכוכית בגובה של 16 מטרים, שבלילה הם מוארים מבפנים. הרעיון הוא כמעט ילדותי, אבל חשוב שהם יהיו שם.

"אחרי שתכננתי את המוזיאון ההיסטורי ביד ושם נמנעתי מלתכנן אתרים נוספים להנצחת השואה. היו כמה בקשות, אבל אחרי שעשיתי את העבודה ביד ושם אני לא מרגיש בנוח. יש לי מן תחושה שאני לא רוצה לדלל את מה שעשיתי ביד ושם.

.

צילום מסך 2021-11-25 183206

תכנית וחתך (ספדיה אדריכלים)

.

.

הזנחה ותחזוקה

"ביד לילד אני מבקר פעמיים או שלוש בשנה כדי לראות שהכל בסדר והכל מתוחזק, צריך לשמור עין על המקום. הפעם האחרונה שבקרתי היתה לפני שנה וחצי – לפני הקורונה. המצב היה לא רע, לא אידאלי אבל לא רע. היו פעמים שראיתי שהמוסיקה לא עובדת, המראות מלוכלכות ומיד היו מגיבים ומטפלים. אמנם חזרתי לישראל לפני כמה שבועות בפעם הראשונה מאז תחילת הקורונה, אבל לא היה לי זמן לבקר.

"יד לילד הוא נכס לאומי ואם המקום מוזנח אז זה נורא מעציב אותי. בנתב"ג מה שעושים זה בושה ובשום מקום אחר לא מתייחסים כך, אבל יד ושם הוא נכס לאומי, וכשלא מתחזקים אז המקום מתנוון. אם זו בעייה של כסף אז אני יכול לסדר להם את זה מחר.

.

האדריכל

האדריכל משה ספדיה נולד בחיפה ב-1938 והיגר בהיותו בן 15 עם הוריו לקנדה. בהיותו בן 29 זכה לפרסום בין-לאומי כשהשלים במסגרת התערוכה העולמית EXPO שנערכה במונטריאול את פרויקט הביטאט. עם זאת, הוא חזר לאחר שנים אחדות לישראל לתקופה ומאז הוא נוהג לשהות בארץ כל כמה חודשים. על דירתו ברובע היהודי כתבתי כאן. במהלך שנות ה-80 וה-90 הוא תכנן כמה ממבני הציבור המרכזיים ביותר בקנדה וכיום נמצא משרדו הראשי בבוסטון.

שני הפרויקטים הבולטים ביותר שתכנן בשנים האחרונות מצויים שניהם בסינגפור וזכו לפרסום בעיקר הודות למופע הראווה שהם יוצרים: 'מרינה ביי סנדס' היה לבניין היקר ביותר שנבנה בעת החדשה וכולל בין השאר בריכה שנמתחתלאורך 150 מטרים במרומי הבניין. הפרויקט השני הוא נמל התעופה צ'אנגי שבו יצר האדריכל בין השאר יער טרופי ובמרכזו המפל המקורה הגבוה בעולם. ב-2019 זכה ספדיה בפרס וולף, הוענק לו תואר דוקטור לשם כבוד מהטכניון ושנה לאחר מכן פרסם ספר המתמקד בשדה התעופה צ'אנגי וספר נוסף המוקדש למבנים שתכנן ולא בוצעו (With Intention to Build: The Unrealized Concepts, Ideas, and Dreams of Moshe Safdie).

בישראל החזיק ספדיה סניף מקומי שפעל בירושלים במשך עשרות שנים עד לאמצע העשור הקודם. הוא תכנן שורה ארוכה של פרויקטים בישראל ובראשם טרמינל היוצאים בנתב"ג, המוזיאון ביד ושם, מתחם ממילא, ההיברו יוניון קולג' בירושלים, בית שמואל, מלון מצודת דוד ובניין רשות העתיקות (שבימים אלה שוב מנסים להשלים את עבודות הבנייה שנמשכות בו כבר קרוב לעשור). באוניברסיטת בר אילן תכנן ספדיה את בניין כלכלה ומנהל עסקים ובניין מעונות. בתל אביב תכנן מרכז קהילתי בשכונת נווה עופר ואת מרכז יצחק רבין שלו גם עיצב את מצבת הקבורה בחלקת גדולי האומה שבהר הרצל. ספדיה תכנן גם הרחק בפריפרייה – בקיבוצים שובל שבנגב ואדמית שבגליל העליון וכן במדרשת שדה בוקר. הוא תכנן גם כמה תכניות מתאריות, שהבולטות שבהן היא זו של פיתוח מערב ירושלים שבוטלה בעקבות לחץ ציבורי וזו של העיר מודיעין.

.

20211008_095438

הכניסה ליד לילד היא דרך מערה קדומה שהיתה באתר. עמודים נמוכים ושבורים מלווים את הבאים. עמודים דומים מופיעים בראש הגבעה

.

.

(1) רחבת הכניסה

האתר היה ריק מאדם. ביקרתי בו בעבר כבר לפחות פעמיים, אלא שהפעם התבוננתי בו מנקודת מבט שונה ומשכילה יותר. רחבה מרוצפת מקבלת את פני הבאים. קשה לנחש שקבוצת העמודים השבורים שבראש הגבעה ומשקיפים על הרחבה הם חלק בלתי נפרד מהאתר, ותוכננו גם הם כחלק מהמכלול.

.

(2) הריצוף וראשיתה של מסכת ההזנחה

הרחבה מרוצפת בלוחות אבן בעיבוד ידני כשהפוגות עצמן מורכבות מבטון וחצץ. לכאורה פרט כמעט בלתי נראה או לא מוערך, אך במקרה שלפנינו מוכיח על הפרטים הקטנים שעליהם הקפיד האדריכל.

כאן, כבר בראשית הסיבוב, אפשר להיחשף לממדי ההזנחה של האתר. מרצפות ששולבו בשלב מאוחר שאינן תואמות וקטעי פוגות שבוצעו בחומר אחר.

.

20211008_101422

הריצוף מורכב מלוחות אבן בעיבוד ידני ופוגות מבטון וחצץ

.

20211008_100550

במהלך העבודה נדרשה עבודת חיזוק לסלע המנהרה העתיקה, וספדיה ביקש להותיר את הברזלים חשופים

.

.

(3) המערה שהיתה

ספדיה אימץ מערה קטנה שהיתה קיימת באתר. הוא חיזק את הסלע בחלק של הכניסה (למעשה הרס הכל חוץ ממנו) ויצר אתר שמתחפר בקרקע. התוצאה היא מסע ירידה אל הקבר.

את פני הבאים מקבלת שורת עמודים דומה לאלה שמופיעים מעל. בהמשך, המסדרון מוביל אל רחבה קטנה ואינטימית. גם כאן מורגשת היטב תשומת הלב של ספדיה לפרטים: עיצוב קירות מוטים בזוית ועליהם סוככים קורות בטון כמעין פרגולה שממחזקות את המעבר מהשטח הפתוח והמואר אל המקום הסגור והאפל.

.

20211008_095445

מעבר צר מוביל אל תוך הסלע, כשהדפנות מוטים בזווית

.

20211008_095456

קורות בטון סוגרות על תקרת המעבר המחופה בלוחות אבן

.

20211008_095542

ועדיין הקורות מאפשרות מבט לשמיים

.

20211008_095506

בקצה המעבר רחבה עם מושבי אבן קטנים ותבליט אבן של ילד

.

20211008_095523

שלזכרו העניקו הוריו ליד ושם את התרומה לצורך הקמת האתר

.

5330_1035c

1987: הלוח המקורי (ארכיון יד ושם)

.

.

(4) התבליט ודלתות הכניסה

בקצה המסדרון מופיע תבליט אבן של פני תינוק ומתחתיו השם עוזיאל. תבליט זה שונה מהתבליט שהותקן כאן במקור.

דלתות הכניסה שעיצב האדריכל פתוחות לרווחה וניתן להתרשם מהעיצוב המוקפד שלהן גם 35 שנה לאחר שבוצעו. ועדיין, החליט מי שהחליט לקבע את הפתיחה באמצעות תוספת של שרשרת שנראה שקנו בטמבוריה ומכערת את הדלת המעוצבת. בנוסף, הקיר כולו מכוסה בשכבה נדיבה של שומן שהותירו רבבות ידיים של מבקרים ואיש לא טרח לנקות.

.

5330_858b

1987: באירוע חנוכת האתר אברהם שפיגל מסיר את הלוט מלוח הנצחה לבנו, עוזיאל, שנרצח באושוויץ בגיל שנתיים (ארכיון יד ושם)

.

20211008_095534

הכניסה מעוצבת באופן שבו האור לא יחדור אל הפנים והאפלה תשלוט

.

20211008_095600

גם את הדלתות עיצב האדריכל במיוחד לאתר ונן מורכבות משתי כנפיים גבונות במיוחד ומורכבות מרשת מתכת בצבע שחור עם מילואה בצבע לבן וידיות מתכת מבריקה

.

20211008_101320

ידית עם שרשרת ברזל (שאותה לא תכנן האדריכל) וטביעות ידיים על הקיר שאיש לא טרח לנקות שנים

.

.

(5) אולם התמונות

אולם הכניסה אפל כמעט לגמרי. תמונות פניהם של ילדים שנספו בשואה נראות כמו מרחפות, כולן בשחור לבן, אולי כדי להדגיש שמדובר בטרגדיה שארעה מזמן. ברקע נשמעים קריינים מקריאים שמות. המשך המסלול אפל לחלוטין. החושך היה נראה לי מוגזם ואחרי שהתרגלתי לחושך מצאתי שגוף התאורה כבוי.

על ניקיון ותחזוקה חסכו, אבל העיקר הציבו בכניסה לחניון של יד ושם איש שגובה את הכסף. לזה דאגו ביד ושם, למרות שמדובר בחניון תת-קרקעי חדש לגמרי. על תשלום דיגיטלי או מכונות לא שמעו כאן. לתפקיד יו"ר יד ושם התמודד אפי איתם, וכעת עומד בראשו דני דיין, עסקן פוליטי מדרג נמוך, מתנחל, ראש מועצת יש"ע לשעבר.

הסיבוב באתר הוכיח שיד ושם שוקע, אפשר לסכם עוד לפני שהגעתי לסיום. אין תיירות חוץ וכנראה שהקהל הרחב לא מתעניין יותר מדי עוד במקום שנועד להנציח את השואה שארעה לפני שמונים שנה. יד ושם מתגלה כאחד האתרים הריקים והמוזנחים בישראל (חכו כשאפרסם כאן על אתרים נוספים ביד ושם).

.

20211008_095610

באולם הראשון מופיעות פניהם של ילדים שנרצחו בשואה וברקע מוקראים שמות הילדים, גילם ועיר הולדתם. האדריכל גם בחר מוסיקה שתלווה את הביקור

.

20211008_095630

מעבר חשוך כמעט לגמרי ממשיך אל האולם המרכזי (המנורה לא עבדה)

.

20211008_101221

השטיחים ראו ימים יפים יותר. למרות האפילה ההזנחה בולטת היטב

.

.

(6) אולם המראות

אולם המראות מצוי בהמשך והוא החלק המרכזי באתר. הכניסה אליו נראית כמו אל מבוך, אלא שיש בו מסלול ברור לחלוטין שמקיף את האולם ומנגד לכניסה קבוע פתח היציאה. קבוצה של נרות משתקפים מבעד לעשרות אם לא מאות מסכי זכוכית, חלקם מראות וחלקם שקופים. המקום נראה כמו חלל חיצון, אולי הכי רחוק מהנצחה וזיכרון, פשוט מקום מרהיב להתבונן בו. אחרי שתי דקות מיציתי.

לא פספסתי את התחזוקה הנמוכה שגם כאן למרות החושך היה אפשר לראות ברגע שהתרגלתי לאפלה: כמספר הנרות המשתפקים, כך מספר טביעות האצבעות על הזכוכיות שאיש לא טרח לנקות. השטיח מרופט וכבר מזמן לא מוצמד לרצפה כך שאפשר גם למעוד. נראה לי שגם בחלק התחתון של המעקה מצאתי מסטיקים דבוקים.

.

20211008_095700

האולם המרכזי מכיל מעבר היקפי כמעט בלתי נראה, כשמערכת זכוכיות שהן בחלקן מראות יוצרות השתקפות של נר בודד

.

20211008_095711

מלחמת הכוכבים

.

20211008_095846

המעבר כמעט ובלתי נראה ורק מעקה ומעט תאורת רצפה מכוונת את המבקרים במעבר היקפי. יש כאן גם מסטיקים על מעקות והרצפה שלא קשה לפספס

.

20211008_095939

וטביעות ידיים על מסכי הזכוכית שאיש לא טרח לנקות כבר תקופה ארוכה

.

5432_39

1987: קולוסיאום (ארכיון יד ושם)

.

20211008_095900

ובסוף היציאה

.

20211008_095923

החוצה

.

20211008_100005

פתח היציאה

.

(7) היציאה

ביציאה החוצה הציבו תמרור גדול של אין כניסה, לא משהו שחשבתי למצוא ושילווה אותי ביציאה ממקום שבו מצפים שאתרגש עד עמקי נשמתי.

שוב, התחושה של הביקור במקום ריק מאדם היא לא דבר נעים. הגעתי ביום שישי בשעת בוקר מאוחרת והמקום היה ריק, גם בהמשך הביקור באוהל יזכור, בבקעת הקהילות ובאתרים נוספים בהר – לא נתקלתי במבקרים אחרים.

.

20211008_100038

רחבת היציאה לצד תמרור ענק שמורה על 'אין כניסה'

.

20211008_100015

קרדיט לאדריכל ולקבלן

.

20211008_100104

ועוד קרדיט למי שפספס

.

.

(8) החדר הטכני

מסדרון נוסף ממשיך. בדרך הותירו את הדלתות של החדר הטכני של יד לילד פתוחות לרווחה, כך שאפשר להציץ ולהתנחל פה אם רוצים.

החדר הטכני הוא לא חלק ממסלול הביקור, אבל כשאני רואה דלתות פתוחות לרווחה ועוד כאלה יפות אז אני נכנס. החדר לא היה מעניין במיוחד, אבל אפשר היה לשחק עם המערכות השונות בבניין כמו למשל לכבות את האור. היות ולא היה אף אחד באתר אז לא טרחתי אפילו להשתעשע בכיבוי אורות. בהזדמנות אחרת אנצל את הידע שצברתי היום ובסיבוב הבא שלי מעניין אם את זעקות הבהלה אשמע עד כאן.

.

20211008_100139

מעבר צר נוסף מלווה את המבקרים להמשך הביקור. מימין דלת שלא אמורה להיות פתוחה

.

20211008_100119

בדרך אפשר להתרשם מההזנחה גם בחדר הטכני שאליו אפשר להציץ הודות לכך שהותירו את הדלת פתוחה ומזמינה

.

.

(9) רחבת יאנוש קורצ'ק והמנורה של זהרה שץ

המסדרון מוביל לרחבה שבמרכזה פסל לזכרו של יאנוש קורצ'ק ותלמידיו. הרקע לאנדרטה הוא קיר מחופה באבן ירושלמית וברזנט סמרטוטי שמכסה חלק מהקיר. ביד ושם שומרים על עקביות וההזנחה לא פוסחת כאן על אף שעל.

אחרי קורצ'ק מופיעה המנורה שאותה עיצבה זהרה שץ. נעים להיזכר שבעבר הזמין יד ושם אמנים ישראלים מהשורה הראשונה. אלה הוזמנו לשלב באתר את יצירותיהם, לרוב כחלק מהאדריכלות עצמה (נפתלי בזם, דוד פלומבו, בצלאל שץ, בוקי שוורץ וגם נתן רפפורט). את המנורה שמורכבת מצינורות אלומניום עיצבה שץ על בסיס הצעתה מ-1960. גדעון עפרת תאר את המנורה כ"עמוד צומח בספיראליות אלגנטית, ספק כפרח וספק כעשן, ונושא בראשו 'כתר' של שישה חרוטים".

האם אתם מעוניינים במנורה כזו בסלון או בחדר השינה? גרסה מוקטנת נמכרת בחנות של יד ושם ב-560 ש"ח.

.

20211008_100234

השביל ממשיך ומוביל אל רחבת הנצחה שמוקדשת ליאנוש קורצ'ק ולתלמידיו

.

20211008_100315

את האנדרטה יצר ברוך סקציאר ב-1978 (אנדרטה דומה הוא יצר גם בבית הקברות בוורשה)

.

20211008_100352

כמה צעדים נוספים ואתם באתר נוסף: מגן דוד שדרכו נצפת מנורה שהיתה לסמל של אתר יד ושם

.

20211008_100406

מנורת אלומניום בעיצוב זהרה שץ על בסיס הצעתה מ-1960. גדעון עפרת תאר את המנורה כ"עמוד צומח בספיראליות אלגנטית, ספק כפרח וספק כעשן, ונושא בראשו 'כתר' של שישה חרוטים"

.

20211008_100508

מעוניינים במנורה? גרסה מוקטנת נמכרת בחנות של יד ושם ב-560 ש"ח

.

20211008_101546

מעל לאתר מתנשאים קבוצה של עמודי בטון במראה שבור והם מייצגים את הילדים שחייהם נגדעו

.

20211008_101628

העמודים הם הרקע לרחבת התכנסות שתכנן האדריכל במרומי האתר. מתחת לרחבה נמצא אולם המראות. 

.

.

(10) התיאטרון הפתוח

ממש מעל לאולם המראות תכנן האדריכל את ההיפך המוחלט מהאולם האפל והדרמטי שמתחת לפני הקרקע – אזור ישיבה פתוח המשקיף אל הנוף. צורתו משושה והוא מורכב ממדרגות בטון שבהן משולבת האדמה. הריצוף מעוצב בהתאם ומדגיש את צורתו של המבנה. הנוף הוא המוקד של המבט, בעוד שהעמודים השבורים ניצבים בעורף.

.

20211008_101641

ועכשיו התייחדו עם המתים וצפו בנוף

.

20211008_101647

טריבונות בטון ואדמה

.

20211008_101926

בין העמודים

.

20211008_101721

קורוסאנט

אתרי הנצחה נוספים שכתבתי עליהם:

.

בית הבנים בכפר מנחם (ריצ'רד בקמינסטר פולר, מנחם באר, משה סעידי)

גל-עד בגן הזכרון בכפר סבא (אנדריי לייטרסדורף ואיליה בלזיצמן)

אנדרטה להרוגי אוטובוס הדמים בכביש החוף (יצחק שמואלי)

אנדרטה לחללי מועצה אזורית חוף הכרמל (יעקב אורנשטיין)

חדר זיכרון בגלאון (חיליק ערד, בתיה לישנסקי, משה סעידי)

אנדרטה להרוגי הצוללת דקר (בתכנון דוד אנטול ברוצקוס)

יד זיכרון לעולי אתיופיה (גבריאל קרטס ושמואל גרואג)

אנדרטה לחללי חטיבה 679 ברמת הגולן (נעמי הנריק)

אנדרטה לחסידי אומות העולם (ליפא יהלום ודן צור)

אנדרטה לארלוזורוב בחוף תל אביב (דרורה דומיני)

הטייסים בגן העצמאות (בנימין תמוז ואבא אלחנני)

קיר הנצחה בתחנה מרכזית אשקלון (משה סעידי)

חללי הספינה ארינפורה בהר הרצל (אשר חירם)

אנדרטה לפורצי הדרך לירושלים (נעמי הנריק)

אתר זיכרון לחללי קיבוץ רוחמה (אלי וייסברג)

גן הבנים בתל אביב (גדעון שריג ולב וקסמן)

לזכר רצח חיים ארלוזורוב (דרורה דומיני)

לחסידי אומות העולם בפולין (דני קרוון)

אנדרטת חללי קרית טבעון (חיליק ערד)

אתר זיכרון לחללי קיבוץ עין השופט

חללי אחוזה בחיפה (גרשון קניספל)

אנדרטת משמר הגבול (חיליק ערד)

אנדרטת חטיבת יפתח (חיליק ערד)

היכל יהדות ווהלין (ישראל לוטן)

בקיבוץ בית העמק (פרדי כהנא)

בקיבוץ ניר עם (ויטוריו קורינלדי)

מצבת ההתגברות (יחיאל שמי)

לאדם ולטבע (יגאל תומרקין)

חטיבת הגולן (עזרא אוריון)

מצודת יואב (חיליק ערד)

מצבת קבר ליד ספסופה

אנדרטאות בגטו ורשה

בית הקברות בנתיבות

מצפור אלנבי בחיפה

בית קברות ממילא

יד קנדי (דוד רזניק)

רגבה (חיליק ערד)

גשר (חנן הברון)

אנדרטת ולקירי

נבי מוסא

שיח' בוריכ

קברי צדיקים בגליל

קבר ד"ר ברוך גולדשטיין

מוזיאון לתולדות יהודי פולין

אנדרטת דנגור (חיליק ערד)

אתר זיכרון ביתניה (חיליק ערד)

אנדרטה לשיירת יחיעם (חיליק ערד)

אתר ההנצחה בקיבוץ שובל (חיליק ערד)

אנדרטה לנרצחי מפלסי הדרך לים המלח

קבר האחים בקיבוץ נירים (יהלום-צור)

בקעת הקהילות (ליפא יהלום ודן צור)

גלעד לאבשלום פינברג (בנימין אוראל)

אנדרטת אלכסנדר זייד וסוסתו (דוד פולוס)

גבעת התחמושת (בנימין אידלסון וגרשון צפור)

אנדרטת עוצבת הפלדה (בתכנון ישראל גודוביץ)

אנדרטה וקבר להרוגי חוות חולדה (בתיה לישנסקי)

גלעד לשלמה בן יוסף ליד ראש פינה (יצחק דנציגר)

אנדרטה להרוגי אוניברסיטת תל אביב (מיכאל גרוס)

אנדרטת ככר רבין בראשון מערב (אליעזר ויסהוף)

יד לבנים באר שבע (יוחנן רטנר ומרדכי שושני)

קיר זיכרון להרוגי קיבוץ תל יוסף (אהרון פריבר)

גן הזיכרון בקיבוץ אשדות יעקב איחוד (ויטוריו קורינלדי)

אוהל יזכור (אריה אל-חנני, ניסן כנען, אריה שרון ובנימין אידלסון)

אנדרטה לנופלים בעמק בית שאן (אלפרד מנספלד ומוניו גיתאי וינרויב)

אנדרטת הרוגי ניצנים (בתכנון שמעון פובזנר, אברהם יסקי ומשה ציפר)

גן זיכרון לחללי חטיבת הראל במלחמת העצמאות (דני קרוון וצבי דקל)

אנדרטה ובית זיכרון לשואה בקיבוץ נצר סרני (פרדי כהנא ובתיה לישנסקי)

בית הקברות של קריית ענבים ואנדרטת חטיבת הראל (מנחם שמי)

אנדרטה לזכר הנספים באסון השריפה בכרמל (נתנאל בן יצחק)

אתר הנצחה לחללי אסון המסוקים בשאר ישוב (שלומית שלמה)

אנדרטה לחללי אגד ארטילרי 212 ברמת הגולן (הלל פסח)

מרפסת ים המלח במצפה יריחו (עמי שמואלי ועוזר שטול)

פינת הזיכרון בקיבוץ אשדות יעקב מאוחד (משה הדרי)

אנדרטה בעין החורש להרוגי המצור (אילון כהן)

חסידי אומות העולם הפולנים בורשה (דני קרון)

אנדרטת ההתגברות בחוקוק (יחיאל שמי)

אנדרטה לזכר ליל הגשרים (יחיאל שמי)

בית הקברות הצבאי הבריטי ברמלה

קבר יוסף בנימיני בבית ספר אביחיל

לצעונים שנרצחו בשואה (דני קרוון)

אנדרטה לשפיות (יגאל תומרקין)

גדוד 52 בחוליקאת (צבי אלדובי)

האנדרטה בנגבה (נתן רפופורט)

חללי קיבוץ גת (ישראל הדני)

אושוויץ (דניאל ליבסקינד)

תזכורת:

ביום שישי הקרוב וגם בזה שיבוא אחריו (3.12, 10.12) אעביר בשעה 11:00 סיור בשתי התערוכות שאצרתי במוזיאון בית אורי ורמי נחושתן. הראשונה היא תערוכה מחקרית העוסקת בתופעה של שילוב אמנות באדריכלות. התערוכה השנייה מתמקדת בקירות הקרמיקה שיצר משה סעידי לאורך יובל שנים:

.

archartexhibition

.

moshesaidiexhibition

ולסיום שיר:

.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • Gerson Gerchman  ביום 02/12/2021 בשעה 10:21

    אני תוהה אם ההשוואה לתערוכה במוזיאון תל אביב של אמנית יפנית ונושא הנצחת הילד בשואה, אינו מדגיש בעצם את החולשה של יד ושם, שהשואה צריכה דיסנילנד כדי שתונצח, מה שמקטין מאוד את הטרגיות של הארוע

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: