סיבוב על שני קירות אמנות שיצר משה סעידי בקיבוץ כפר מנחם ובמושב ערוגות

שתי עבודות לא מרכזיות במיוחד משכו את תשומת ליבי ביצירתו של משה סעידי. לאחרונה פתחתי במוזיאון בית אורי ורמי נחושתן שבקיבוץ אשדות יעקב מאוחד את התערוכה "משה סעידי: קיר אמן" שאותה אצרתי ומוקדשת לקירות האמנות מקרמיקה שיצר סעידי לאורך יובל שנים.

העבודה הראשונה שמשכה את תשומת ליבי היא מוקדמת ונוצרה ב-1968 לצורך המועדון לחבר שנפתח באותה עת בקיבוצו, במבנה ששימש עד אז כבית ילדים ותכנן אותו במקור האדריכל זאב רכטר. העבודה השנייה נוצרה ב-2016 לחזית המועדון במושב ערוגות שאותו תכננה האדריכלית דבי פורת, והיא למעשה קיר האמנות האחרון שיצר סעידי.

כמעט יובל שנים מפריד בין שתי היצירות. קיים דימיון ביניהן, אלא שההבדלים ביניהן מייצגים את השינויים שחלו כאן במהלך השנים.

ועל כך ברשימה זו.

.

1968 / 2016

.

קיבוץ כפר מנחם ומושב ערוגות (המפה באדיבות המרכז למיפוי ישראל)

.

.

(1) מועדון, קיבוץ כפר מנחם, 1968 (אדריכל הבניין המקורי: זאב רכטר)

ב-1940 כשהאדריכל זאב רכטר השלים את בית הילדים הראשון בקיבוץ כפר מנחם, נכנסו אליו תוך זמן קצר ראשוני הילדים של הקיבוץ הצעיר שרק חודשים ספורים קודם לכן אוכלס מחדש (השבוע לפני 82 שנה). כמו בתי ילדים אחרים, הכיל המבנה החדש את כל מה שהילדים היו צריכים: חדר אוכל ומטבחון, חדר רחצה וחדר שינה.

28 שנה מאוחר יותר, אותם הילדים כבר היו חברים בקיבוץ ובית הילדים שהיה סמוך לחדר האוכל החליף את ייעודו והוסב למועדון לחבר. עד אז שימש אגף אחד בחדר האוכל שאותו תכנן האדריכל שמואל מסטצ'קין כמועדון, מקום שאליו פנו החברים בתום ארוחת הערב כדי לקרוא עיתון, לשחק שח-מט, לשוחח עם חברים ולשתות כוס תה. באותה עת גדל מספר החברים ושטחו של האגף ששימש כמועדון נידרש היה לצורך הרחבת אולם ההסעדה. מבנה בית הילדים שהיה סמוך לחדר האוכל נבחר לשנות אם כן את ייעודו ולשמש מעתה כמועדון חדש לחברים. לבד מהמועדון, בחדרים הנוספים שבמבנה שולבו משרדי הקיבוץ ובכלל זה חדרו של מרכז המשק, מזכירות והנהלת חשבונות.

.

מבנה המועדון שימש במקור (החל מ-1940) כבית ילדים שאותו תכנן האדריכל זאב רכטר. ב-1968 הוסב המבנה למועדון לחבר ולמשרדים

.

שלט הסבר

.

.

באותה עת, החל משה סעידי, חבר הקיבוץ, להתנסות ולהתמקצע ביצירה של קירות קרמיקה אמנותיים. קיר ראשון שיצר כבר התנוסס בכניסה לתחנה המרכזית באשקלון והנציח את נהג חברת אגד שנפל בחצי האי סיני המלחמת ששת הימים. קירות נוספים היו בעבודה ולכן קיבל סעידי הזמנה לשלב יצירת קרמיקה על הקיר הפנימי, זה שמקבל את פני הבאים למועדון.

הקיר נצבע בצבע כחול ועליו שילב סעידי את יצירתו שהורכבה מארבעה אלמנטים: האחד מרכזי וצורתו עגולה, לצדו עוד שלוש זרועות מלבניות. כפי שנהג בכל הקירות שיצר, גם כאן ניגש תחילה ליצור דגם בקנה מידה של 1:10. הנימוקים ליצירת הדגם היו שלושה: קבלת אישור החברים להצעה, בחינת התאורה, והנימוק העיקרי – כלי עבודה לצורך יצירת חלקי הקיר בקנה מידה של 1:1.

הנושא שבחר סעידי לעבודה הוא נוף הקיבוץ במבט ממעוף הציפור. כך ניתן לזהות מבעד להפשטה שדות חרושים, עצים, צמחים, בתים, שבילים ודרכים. ניתן לזהות גם סמלים אחרים שאותם נהג סעידי לשלב בעבודותיו ובראשם מנורה עם שבעה קנים.

"אני אוהב את העבודה הזו מפני פשטותה", מספר לי סעידי. "היא מאד קרובה לאמנות המיניאטורות הפרסיות שתארו חצר פנימית של בית עם בריכה ובתוכה דגים או ברווזים והיא מוקפת בצמחייה. היתה לי השראה מאותן מיניאטורות וזו אותה שפה חזותית. ואם תרצה יש בעבודה הזו שבמועדון גם משהו פילוסופי, שהחברים שסיימו את היום, באים וסמתכלים על קיבוצם מלמעלה".

.

את הקיר בכניסה למועדון עיצב סעידי ושילב בו אמנות שיצר במיוחד למקום

.

.

בשונה ממרבית קירות הקרמיקה שיצר סעידי, עבודה זו מתאפיינת בגוון אפור. הסיבה לכך היתה תקלה בתנור שבו נשרפה העבודה כחלק מתהליך יצירתה. "העבודה הזו היתה אחת מהראשונות שעשיתי והיא נשרפה בתנור שלנו", נזכר סעידי, "אבל במהלך השריפה התרחש קצר חשמלי ובמקום 1,060 מעלות הגיע החום בתנור ל-950 מעלות בלבד וזה מה שנתן את הגוון האפור. למרות התקלה, כשראיתי את התוצאה היא מצאה חן בעיני".

תקלה נוספת התגלתה בהמשך. הדגם כפי שתוכלו לראות בתמונות שבהמשך, כולל רקע צבוע בכחול כפי שהיה בשעתו, ולא כפי שכיום קיים. שנים אחדות לאחר שהותקנה העבודה על אותו קיר צבוע בכחול, התברר שהקיר חלש ולא מצליח להחזיק את חלקי הקרמיקה שהחלו לנשור. סעידי אם כן ניגש לחזק את הקיר ולהוסיף עליו שכבה של אריחי קרמיקה בגודל של 20X20 ס"מ, שאותם הוא תכנן והכין במיוחד ומשמשים כרקע לעבודה. אריחים אלה מתאפיינים בקווים אנכיים ומדמים וילון שממנו בולטת העבודה שאותה מכנה סעידי "תפרחת". גישה זו של רקע לעבודה חזרה והופיעה ברבות מיצירותיו.

חתימת האמן מופיעה בתחתית כשהיא משולבת ביצירה, כפי שנהג סעידי לחתום. אלא שכאן הצטנע אל מול החברים והסתפק בחתימת שמו הפרטי ושנת היצירה – 1968, ולא בשמו המלא בתוספת שם קיבוצו כפי שנהג באופן עקבי.

.

היצירה העגולה מזכירה שמש, כף יד והיא מתארת את הנופים החלקאיים העוטפים את כפר מנחם במבט מהאוויר. יש בה רמיזה לחיים ההרמוניים בקיבוץ (העיגול) והתנועה (שלושת הפסים)

.

סעידי בחזית היצירה

.

כל כל קירות האמנות שיצר סעידי, גם כאן הוא יצר את העבודה מקרמיקה

.

חתימת האמן: באופן חריג הסתפק סעידי בחתימת שמו הפרטי ושנת היצירה. לרוב חתם סעידי בשמו המלא, שם קיבוצו ושנת היצירה

.

המועדון מתוחזק היטב אך פחות משתמשים בו מבעבר

.

דגם היצירה בקנה מידה 1:10 נוצר כשלב לקראת הגדלתו לקנה מידה 1:1 לקנה מידה

.

וגם כדי לבחון את התאורה המתאימה

.

הרקע הכחול של הדגם נובע מכך שבמקור הקיר במועדון היה כחול. אלא ששנים אחדות לאחר ההתקנה, הוא החל להתפרק ולכן סעידי הסיר את העבודה והתקין אותה מחדש, אלא שהפעם הוא כיסה את הקיר כולו באריחי קרמיקה

.

יש כאן גם מנורה

.

דגם של אחת העבודות האהובות עלי שיצר סעידי- קיר אמנות במועדון לחבר בקיבוץ כפר מנחם. הבניין תוכנן במקור על ידי זאב רכטר כבית ילדים, 1968 (צילום: אלי סופר)

.

.

(2) מועדון, מושב ערוגות, 2016 (אדריכלית דבי פורת)

בין קיבוץ כפר מנחם ובין מושב ערוגות הפרידו עד לפני שנים אחדות רק שדות חקלאיים. שני היישובים הסמוכים הפכו לשכנים עם עלייתם על הקרקע של חברי המושב שהיגרו לארץ מרומניה ובחרו להקים את המושב זמן קצר לאחר הקמת המדינה.

באמצע העשור הקודם חודשו והוקמו בערוגות שני מבני ציבור שהוסיפו ותרמו לרווחת התושבים. תחילה, היה זה מועדון לבני גיל הזהב ששופץ והורחב באופן משמעותי. את המועדון ניהל דוד סעידי, אחיו של משה והוא גם זה שהציע לאדריכלית דבי פורת, ילידת ותושבת ערוגות שהעבודה הופקדה בידיה, לשלב במבנה קיר אמנות שייצור אחיו.

מבלי שידעה, היתה פורת האדריכלית האחרונה שהזמינה מסעידי את קירות האמנות האחרונים שיצר. החל מ-1968 יצר סעידי עשרות רבות של קירות כאלה בכל רחבי הארץ. אלא שבשנות ה-80 החל להדלדל מספר ההזמנות, עד שבעשור הקודם פסקו ההזמנות כמעט כליל. כשאני משוחח עם פורת על קירות האמנות ששילב סעידי בבניינים שתכננה, היא נרגשת. היא מספרת על תהליך העבודה: "היה מאד קשה לשכנע את המועצה האזורית באר טוביה שמימנה את הבניין להזמין מסעידי את העבודה, כי העבודה לא היתה חלק מהתקציב שנקבע", היא נזכרת. "עמדנו על הרגליים האחוריות ולא ויתרנו. משה עשה דגם והביא אותו. ישבנו עם דרור שור שהיה ראש המועצה ועם שאול פלקוביץ שהיה אחראי על הפרויקט במועצה ובסוף הצלחנו לשכנע אותם".

"בהתחלה חשבתי על פסיפס", ממשיכה פורת ומספרת על עבודתה כאדריכלית עם האמן, "אבל אז סעידי הביא תמונות של עבודות שהוא עשה, ובאותו הרגע הבנתי שזה מה שאני רוצה. רציתי עבודה שתהיה קשורה לאדמה, לחומרים שקרובים לחקלאות ורציתי שהיא תהיה תלת-ממדית, עם עומק וצל. רציתי שהעבודה תהיה מחווה למייסדים של המושב כי אני חושבת שמגיע להם הכל".

לבד מקיר האמנות שיצר סעידי בתוך המבנה והושלם ב-2014, יצר גם בנו, דרור סעידי, קיר קרמיקה נוסף, בחזית הכניסה למבנה.

.

2014: דגם לקיר אמנות שיצר משה סעידי במועדון גיל הזהב בכניסה למושב ערוגות (אוסף משה סעידי)

.

.

זמן קצר לאחר השלמת פרויקט מועדון גיל הזהב, פנתה פורת לסעידי שישלב קיר אמנות נוסף בחזית המועדון שתכננה במרכז המושב – מה שהפך להזמנת העבודה האחרונה שקיבל סעידי לקיר אמנות. גם הפעם ביקשה מסעידי שישקף ביצירתו את נוף המושב. "ישבנו בסטודיו וכל פעם שהגעתי לשם זה היה תענוג. ישבנו ביחד עם כמה רעיונות והוא עשה שני דגמים מקרטון לשתי הצעות. הוא יצר עבודה שהיא סמל ליישוב – חקלאות, עולים שהגיעו מהשואה, מטרנסליבניה שברומניה, אזור שבו יהודים עבדו בכפייה וגם נרצחו 600 אלף".

בעבודה זו, כמו גם בעבודה שיצר למועדון גיל הזהב, חרג סעידי ממאפייני השפה החזותית שאותה אימץ לאורך השנים. את ההפשטה תפס תיאור ריאליסטי. במועדון גיל הזהב היו אלה שלוש דמויות של חלוצים המתבוננים בנוף כשברקע בתי הכפר הקטנים עטורי גגות משופעים (זו העבודה שעמה בחרתי לסיים את התערוכה שאצרתי ומוצגת כעת בבית אורי ורמי נחושתן). בעבודה שעל חזית המועדון, ניתן לזהות שני מהלכים: בחלק הימני העבודה מציגה את האלמנטים המופשטים שרגילים להופיע בעבודותיו של סעידי, כשהבולטת שבהן היא זו שיצר בחזית "מוזיאון השפלה" בקיבוצו ב-1974 (כיום בית ספר יסודי). בעבודה זו שבמוזיאון השפלה התייחס סעידי לשואה ולתקומה. גם כאן התייחס לשואה שאותה חוו מייסדי מושב ערוגות. החלק השמאלי הוא תיאור של נוף כפרי-חקלאי ריאליסטי: בתים קטנים עם גגות משופעים, מגדל מים ועגלה עם זוג גלגלים גדולים שנושאת את התוצרת החקלאית.

.

המועדון במושב ערוגות שוכן במרכז המושב, סמוך למכולת ולמבני הציבור של הקהילה

.

.

עבודה זו, שנוצרה ב-2016, עוצבה כבר בתקופה שבה הנוף שמתאר סעידי היה מדומיין. בשדות קיבוצו הוקמה תחנת כוח גדולה, בשטח שהיה פתוח בין כפר מנחם ובין ערוגות נוספו תשתיות חדשות שנוכחותן מורגשת בעין ובאוזן (וגם באיכות האוויר) – כביש 6 ורכבת ישראל שהקימה תחנת רכבת חדשה.

בדומה לעבודה המקורית במועדון שבקיבוצו, גם כאן לא ביצע סעידי את הרקע ולא כיסה את הקיר כולו באריחי קרמיקה. אמנם במקור הציע לפורת שיכסה את כל הקיר באריחים, אלא שלדבריו היא דחתה את הצעתו והותירה את התפרחת בודדה על רקע הקיר שאותו עיצבה בעצמה. עבודה זו חריגה גם בכך שסעידי לא חתם עליה את שמו כפי שהפקיד לעשות לכל אורך עבודותיו וזו למעשה העבודה היחידה שבה מצאתי שלא חתם.

.

שאלתי את סעידי אם היו מציעים לו להכין קיר אמנות חדש האם היה ניגש לעבודה? "כן, ודאי, ללא שום בעיה", הגיב סעידי מיד. "מצד שני אני מכין את עצמי גם לתשובה 'לא', כי היות ואני כבר לא עובד על עבודות גדולות אז נפרדתי מהרבה כלי עבודה שהשתמשתי בהם במשך השנים".

.

רמפה ארוכה ומפותלת היא החלק הבולט ביותר בחזית המבנה, אחריה עבודת הקרמיקה שיצר משה סעידי

.

זהו קיר האמנות האחרון שיצר משה סעידי, והוא חותם כמעט 50 שנות יצירת קירות קרמיים בכל רחבי הארץ. הקיר הושלם ב-2016.

.

בשונה מהקירות הקודמים שיצר סעידי, זה שבערוגות כולל תיאור מפורט של הנוף הכפרי: מגדל מים, בתים קטנים עם גגות משופעים ועגלה ישנה. שוני נוסף הוא העובדה שזו העבודה הראשונה של סעידי שמצאתי שהוא לא חתם עליה כפי שנהג באופן עקבי ובולט

.

בחלק השמאלי הנוף מפורט אך הוא מדומיין לנוכח השינויים שעובר הנוף הכפרי באזור שמפנה חלקים נכבדים לטובת תשתיות גדולות (שכמובן אין להן זכר בתיאור הנוף שמדמיין כאן סעידי): כביש 6, תחנת רכבת קרית מלאכי, תחנת הכוח דליה-צפית

.

החלק הימני של העבודה כולל את האלמנטים המופשטים והסמליים הקבועים שניתן למצוא ביצירתו של משה סעידי

.

יש כאן אפילו בית דירות רב-קומות

.

וכך זה נראה בדגם שהוא בגודל עשירית מגודל העבודה שעל הקיר במציאות. הדגם מוצג כעת בתערוכה "משה סעידי: קיר אמן" במוזיאון בית אורי ורמי נחושתן

.

דגם

.

דגם מקרמיקה על דיקט צבוע

.

דגם

.

.

משה סעידי נולד בהמדאן שבאיראן ב-1937. בגיל 13 היגר עם אחיו לישראל ונקלט בקיבוץ כפר מנחם שבו הפך לימים לחבר ובו הוא מתגורר ופועל עד היום.

באמנות עסק סעידי כבר מגיל צעיר. את הכשרתו כאמן רכש כנער מאמנים חברי קיבוצו ומאוחר יותר במכון אבני, במדרשה למורים לציור בתל אביב, בבית הספר לאמנות סנט מרטין בלונדון ובאקדמיה המלכותית לאמנויות וכן כאסיסטנט אצל הפסל הנודע הנרי מור.

החל מסוף שנות ה-50 ובמשך עשור השתתף בעשרות תערוכות יחיד וקבוצתיות שבהן הציג ציורים ופסלים. ב-1968 החל ליצור קירות אמנותיים מקרמיקה שאותם הוא שילב במבנים שונים – מוסדות חינוך, תרבות, קהילה, הנצחה, ספורט, תעסוקה, תחבורה, הסעדה ועוד. שני מקבצי היצירות הגדולים ביותר שיצר מצויים בקיבוצו וזהו מקבץ מגוון שנוצר לאורך עשרות רבות של שנים. על עבודתו הבולטת שיצר בחזית "בית הבנים שבקיבוצו כתבתי כאן. מקבץ נוסף שנוצר תוך פרק זמן קצר ב-1988 שולב במבני תרבות וספורט במרכז ירוחם ועליו כתבתי כאן.

.

כריכת הקטלוג (עיצוב: הליגה – קובי לוי ועמית מנדה-לוי)

.

בימים אלה ועד לסוף חודש פברואר מוצגת במוזיאון בית אורי ורמי נחושתן התערוכה "משה סעידי: קיר אמן" מתמקדת בקירות האמנות שיצר סעידי החל מ-1968 ועד ל-2016. את התערוכה שאצרתי מלווה גם קטלוג המספר את סיפורו של סעידי ומציג את יצירתו.

ביום שישי הקרוב 10.12 בשעה 11:00 אקיים סיור בתערוכה. ב-24.12 יתקיים סיור בתערוכה וכן אירוע לכבוד משה סעידי בהשתתפות מוקי צור, יובל דניאלי, גיא נרדי ומשה סעידי.

.

★

שיר לסיום:

.

★