סיבוב בחדר האוכל בקיבוץ עין השלושה

"אין ספק שנחזור הביתה", מכריז שמואל נכטיילר חבר קיבוץ עין השלושה. ב-7.10 חדרו קרוב ל-150 מחבלים לקיבוץ השוכן שלושה קילומטרים מגדר הגבול עם רצועת עזה. רק למחרת השתלט הצבא על הקיבוץ ופינה במהירות את כל תושביו. מאז כולם יחד מתארחים במלון באילת.

חדר האוכל של קיבוץ עין השלושה שתוכנן במקור בידי האדריכל מרדכי זברודסקי ומאוחר יותר הורחב בידי האדריכל ויטוריו קורינלדי, כבר לא פעיל שמונה שנים. אלא שכעת כשכולם יחד במלון, חזר המונח "חדר אוכל" והפך למקום של מפגש והעמקת ההיכרות בין החברים, גם אם חדר האוכל הוא במלון.

ימים אחדים לפני ה-7.10 הסתובבתי בעין השלושה עם הצלם איתי איילון לצורך צילום מבני הציבור לספר חדש על עבודתו של קורינלדי.

כעת, חודש וחצי לאחר הסיבוב, הקיבוץ ריק מתושביו. אך למעט כמה מבנים בודדים שנשרפו נותר הקיבוץ על כַּנו. השבוע שוחחתי עם נכטיילר חבר הקיבוץ מאז 1956 שליווה אותי בסיבוב והיה רכז הבניין, כדי לשמוע ממנו על העבר הרחוק והקרוב, על ההווה ועל העתיד.

ועל כך ברשימה זו.

.

2023 (1973)

.

.

שיחה עם שמואל נכטיילר

מה שלומך?

"משתדל כמו כולנו לחיות.

איפה אתה ושאר חברי עין השלושה נמצאים כיום?

"99% מהקיבוץ, 180 חברים כולל ילדים, נמצאים יחד עם 140 חברים מקיבוץ רעים במלון ספורט באילת. אנחנו תופסים את כל המלון – תפוסה מלאה. המלון עושה הכל כדי שנחיה טוב. למרות שיצאנו מהקיבוץ עם תרמיל קטן או מזוודונת, לא חסר לנו כלום. היחס אלינו הוא יוצא מן הכלל.

אחרי ששנים חדר האוכל סגור, עכשיו במלון חזרתם לאכול בחדר אוכל, איך ההרגשה?

"פתאום מרגישים שוב ביחד, וזה נותן לנו המון. עצם המפגש שאיבדנו אותו בשנים האחרונות, להסתובב בין חברים, להכיר משפחות שלא הכרתי, עכשיו חזרנו להכיר את החברים. יש רעש, יש ילדים, במשהו חזרנו לחיים כמו שהיו בשנות ה-70.

איך יצאתם מהשבת הזו?

"אנחנו יצאנו בנס. נרצחו ארבעה. לא נחטפו ו'רק' שלושה או ארבעה בתים נשרפו. כל השאר אלה נזקים קטנים כמו למשל עשרים מכוניות שהרסו ושרפו, או שתלשו טלויזיות מהקירות, דברים פשוטים. לפי הערכה טיילו בקיבוץ שלנו מעל ל-150 מחבלים, הרוב היו גנבים. היתה למשל חברה אחת שהגיע אליה הביתה מחבל חמוש, היא הוציאה לו מהמגירה אלף שקלים, הוא לקח והלך ולא עשה שום דבר. המשק לא נפגע. בערך עשרים פרות מתו מפחד, או בגלל שלא חלבו אותן במשך יומיים כי הן רגילות לשלוש חליבות ביום. יקח עוד המון זמן עד שהפרות שלנו יחזרו לתת את כמות החלב שהן רגילות היו לתת. מתו גם המון תרנגולי הודו שאנחנו מגדלים.

האם הם פגעו במבנים שבהם בקרנו? שמעתי שעל גג בית הכנסת המחבלים הקימו עמדת תצפית.

"לבית הכנסת לא קרה שום דבר, ככל הידוע לי גם לא למועדון ולא לחדר האוכל. לא חזרתי לקיבוץ מאז שפינו אותנו.

איפה אתה היית בכל אותה שבת?

"הייתי בממ"ד עד ליום ראשון אחר הצהריים כשפינו אותנו. במהלך השבת לא היתה תקשורת ולא ידענו מה קורה, לא ידענו שאנחנו מוקפים במחבלים.

חושבים כבר על היום שאחרי?

"אין ספק שנחזור הביתה בעתיד הקרוב. הגעגועים הביתה זה המכנה המשותף שלנו. מתי נחזור אנחנו לא יודעים, אין תאריך כי פיקוד העורף לא מאשר עד שלא תהיה הגנה טוטאלית על הקיבוץ, אנחנו בסך הכל 3,000 מטרים מהגדר. יש כבר תכנית שלמשפחות שנשארו בלי בית נקים מבנים יבילים בשטח שתכננו להקים בו שכונה חדשה ויש בו תשתיות. כל שבוע מתקיימת אסיפת חברים במלון והחלטנו חגיגית לחזור לקיבוץ, ולא לבנות למשל קיבוץ עירוני. לנו יש לאן לחזור".

.

פינוי-בינוי: בסמוך לחדר האוכל הרסו את שכונת המגורים הוותיקה לטובת שכונה שתאפשר קליטת תושבים חדשים

.

השטח המיועד לשכונה הושטח – אין בתים ואין עצים וטרם הוחל בבנייה. כעת מתכננים חברי הקיבוץ להקים עליו בתים יבילים למגורי אלה שבתיהם נהרסו.

.

בתי הקיבוץ קטנים מאד אבל טובלים בדשא ועצים, ללא גדרות וכבישים

.

הדשא הגדול כמו בכל קיבוץ הוא הלב של היישוב ועטוף במבני הציבור ובראשם חדר האוכל, גני הילדים ובתי מגורים

.

.

(1) חדר האוכל

את קיבוץ עין השלושה התעקשו חבריו-מייסדיו להקים קרוב ככל הניתן לגבול עם רצועת עזה. רק שלושה קילומטרים מפרידים בין גדר הקיבוץ ובין גדר הגבול שמאחוריה שוכנת העיר ח'אן יונס. צעירים וצעירות אלו היגרו לארץ מארצות דרום אמריקה, בעיקר ארגנטינה ואורוגוואי, והשתתפו במלחמת העצמאות בהגנה על קיבוץ ניצנים. שלושה מחברי הגרעין נהרגו בלחימה, דבורה אפשטיין ויעקב קרוך בהגנה על ניצנים ואברהם גלר בקרבות הנגב. על שמם בחרו החברים לקרוא ליישובם החדש – עין השלושה.

שלושה חדרי אוכל הוקמו בקיבוץ מאז שנוסד ב-1950. הראשון היה צריף של עץ ששרת את החברים במשך עשר שנים עד שהוקם מבנה של קבע. את חדר האוכל הבנוי הראשון תכנן האדריכל מרדכי זברודסקי (1977-1903), מהמחלקה הטכנית של תנועת איחוד הקבוצות והקיבוצים. יחסית לחדרי האוכל שתכנן בקיבוצים כמו דורות, עין חרוד איחוד, דברת, רמת הכובש ואיילת השחר, כמו גם בניין המגורים שתכנן ברחוב מנדלסון 4 בתל אביב, התאפיין זה של עין השלושה בצניעות ובממדים קטנים. חדרי אוכל קטנים נוספים ודומים תכנן בחניתה ויזרעאל.

חדר האוכל הורכב משני אגפים:

אולם אוכל שיועד ל-103 סועדים, עם גג דו-שיפועי הפוך שהדגיש את מעמדו של המבנה בין שאר המבנים בקיבוץ שעוצבו באופן פשוט ובסיסי ללא התיימרות עיצובית. זו הייתה פרשנותו לאדריכלות כפרית-מודרנית. בחזיתות המבנה שילב שתי שורות של חלונות – האחת רחבה במרכז הדפנות, ושורה שנייה וצרה בצמוד לגג, שנועדה בעיקר לשחרור אויר חם וליצירת סירקולציה טבעית של אויר, בתקופה שבה טרם הותקנה מערכת מיזוג אוויר.

אגף מטבח הוקם בצמוד לאולם האוכל ועוצב כמבנה מלבני פשוט עם שני גגות משופעים בכיוון אחד בודד. באופן זה התאפשר במרווח שבמפגש בין שני הגגות לשלב פס חלונות לשחרור אוויר חם כמו גם אדי בישול, ולהחדרת אור מסונן וטבעי מכיוון צפון אל עומק האולם.

.

סוף שנות ה-50: חדר האוכל בתכנונו של האדריכל מרדכי זברודסקי בבנייה – אולם האוכל עם גג דו-שיפועי ומימין המטבח (ארכיון עין השלושה)

.

תחילת שנות ה-60: מבט על הכניסה לחדר האוכל ומימין מגדל הסילו (ארכיון עין השלושה)

.

1960: מבט מראש מגדל הסילו על חדר האוכל הבנוי הראשון היה מורכב מאולם אוכל שהתאפיין בגג דו-שיפועי הפוך ואגף מטבח בצמוד לו עם גג בשיפוע שונה – החלטה שיצרה ריבוי שיפועים שאותה ביקר מאוחר יותר האדריכל ויטוריו קורינלדי. כמו במרבית הקיבוצים גם כאן ממוקם חדר האוכל לצד הדשא הגדול ובין אזור המגורים ובין אזור המשק (ארכיון עין השלושה)

.

חדר האוכל המקורי הוסב למטבח כיום מכוסה בצמחייה ובתוספות מגוונות

.

.

ארבע שנים בלבד לאחר שהושלמה בנייתו של חדר האוכל, שבו חברי הקיבוץ ופנו למחלקה בבקשה לתכנן עבורם הרחבה לחדר האוכל. הרחבה זו כללה מבואת כניסה, אולם למכונת שטיפת כלים, והרחבת אולם האוכל הקיים בתוספת אגף צמוד שיכפיל את כמות הסועדים. האדריכל אריך ראש, אדריכל ותיק שעבד לצד זברודסקי, הגיש הצעה להרחבה אך זו לא התממשה ונגנזה.

ב-1972 שוב פנו החברים למחלקה. באותה עת תפסו שני אדריכלים צעירים, ויטוריו קורינלדי ופרדי כהנא, את מקומם של דור האדריכלים הקודם במחלקה הטכנית של התנועה. בעוד ששני הקודמים היו תל-אביבים קשישים, הרי ששני הצעירים היו חברי קיבוץ והביאו ממוסדות ההכשרה המקצועית שבהם צמחו, כהנא בלונדון וקורינלדי בסאו פאולו, גישות עיצוביות חדשות ועדכניות.

קורינלדי היה מלא ביקורת על קודמו בתפקיד. את אותם חדרי אוכל שעיצב זברודסקי תאר קורינלדי כ"רטוריקה גסה ורשמיות מגוחכת", וחלקם הציגו לדעתו "בינוניות משעממת". אך יותר מכל הפריעה לו באותם חדרי אוכל ובהם עין השלושה ה"סתירה בין צרכי הרגע לבין האפשרות להגדלה עתידית".

כשניגש להרחיב את חדר האוכל, המשיך קורינלדי ופעל על פי גישה שאותה התווה שנים אחדות קודם לכן. ב-1965 הוזמן קורינלדי לתכנן בעין השלושה את הראשון מבין שורה של מבני הציבור שתכנן בקיבוץ – המועדון. מבנה המועדון היה אחד מבין שלושה מועדונים שתכנן באותה השנה (השניים הנותרים נבנו בקיבוצי השרון – בחן וניר אליהו). האלמנט הבולט במבנה היה חומריותו יוצאת הדופן – השימוש בלבנים חשופות. "בפרק הקצר שלי כאדריכל בברזיל השתמשתי בלבנים שרופות, חומר שמאד אהבתי, אבל פה בארץ הוא לא קיים", מספר האדריכל. "הלבנים שמצאתי בארץ עשויות בלחץ ולא בשריפה ויש להן טקסטורה אחרת אבל הן מזכירות את אלה שבברזיל". גם את הכניסה לחדר האוכל עיצב קורינלדי עם דופן מעוגלת ואטומה המורכבת כולה מלבנים בגוון בהיר (במועדון הדופן המעוגלת מורכבת ממסך זכוכית). לבד מהלבנים עשה קורינלדי שימוש גם בבטון חשוף. באופן זה הצליח לגבש שפה מובהקת וייחודית למבני הקהילה המרכזיים שתכנן ויחד הרכיבו את "מרכז הקיבוץ".

מהלך נוסף שאפיין את גישתו של קורינלדי והופיע כבר בבניין המועדון, היה ההפרדה וההדגשה של הקונסטרוקציה מהחזית. מהלך זה שבו מודגשת הנדסת הבניין תוך שמירה על עקרונות רציונליים חזר והופיע גם בחדר האוכל. בחזית הראשית הפונה לכיוון צפון-מזרח תכנן מסך זכוכית, כשרשת צפופה של מדפי בטון חשוף, אופקיים ואנכיים, שאותה קבע בדופן החיצונית של החזית נושאת תפקיד פונקציונלי כפול ועם זאת הופכים תחת ידיו מאלמנט הנדסי למרכיב עיצובי דומיננטי.

אלא שהמשימה המרכזית שעימה ביקש קורינלדי להתמודד בעיצוב ההרחבה של חדר האוכל, היתה עם מערך הגגות שתכנן קודמו בתפקיד והתאפיין בריבוי שיפועים. התוצאה היתה יצירת גושי בניין חדשים שהסתירו ככל הניתן את האגפים הוותיקים. בנוסף, רשת מדפי הבטון בחזית הצפון-מזרחית, שהד מצומצם גם ניתן למצוא לה בחזית הפונה אל הכניסה הראשית והדשא הגדול, נועדה גם היא ליצור קצב בולט שימשוך את תשומת לבו של הצופה.

התוצאה היתה אולם אוכל חדש בשטח של 220 מ"ר, שיכול להכיל 198 סועדים (קרוב להכפלת היקף הסועדים). לצד האולם נקבע שטח להגשה עצמית ובסמוך לו אולם למכונה לשטיפת כלים וכיורים לשטיפת ידיים. מבואת הכניסה המרווחת הוקמה עם נישה לתאי דואר ובצדה שני תאי שירותים (עד אז לא הותקנו בחדר האוכל שירותים). אולם האוכל הקודם הוסב כולו למטבח. הריהוט בחדר האוכל הוזמן מנגריה במושב תימורים, סמוך לקריית מלאכי.

כמו בחדרי אוכל רבים בקיבוצים, ובכלל במורשת האדריכלית המודרנית בארץ שהוזנחה וחלקה הגדול נהרס, גם כאן תמצאו את חדר האוכל מוזנח וחסר מעמד של ממש בקיבוץ. כבר שנים שאבד לו זוהרו המקורי. קשה להתרשם מאיכויותיו ומהערכים שנשתלו בו. ועדיין, התבוננות מעמיקה מבעד לשכבות ההזנחה והזמן, מצליחה לחשוף את גישתו העדינה והמתוחכמת של קורינלדי. ניתן גם לזהות את השפעתם-השראתם של מוריו, האדריכלים הברזילאים ובראשם רינו לוי ופליניו קרוצ'ה. ביצירתם של אותם אדריכלים ברזילאים, זו המוקדמת כמו גם זו המאוחרת שיושמה באקלים סובטרופי לצד חוף האוקיינוס האטלנטי, ניכרת גישה דומה לזו של קורינלדי שפעל אלפי קילומטרים מהם בשולי המדבר במזרח התיכון.

.

"היה נוח ונעים לעבוד עם קורינלדי", נזכר שמואל נכטיילר ששימש רכז בניין וליווה בין השאר לפני שישים שנה את הקמתם של מבני הציבור בקיבוצו. "אהבתי את הסגנון שלו והיתה לו התמדה בעבודה. היו פעמים שהוא ניסה לשכנע אותי למה אני לא צודק, והיו פעמים שאני הצלחתי לשכנע אותו. למשל בכניסה לחדר האוכל הוא תכנן ספה מעוגלת כמו הקיר ועם ריפוד עדין ויוקרתי. הוא היה מכין סקיצות ושרטוטים מאד יפים ובמשך שנים שמרתי אותם. אמרתי לו שבעין השלושה זה לא יעבוד – ישבו בה אנשים עם ידיים לא נקיות מהאוכל והילדים עם הסנדלים יטפסו עליה והא תתלכלך מיד. הוא קיבל את דעתי והיה מוכן להתפשר. כמעט ולא התערבתי בעבודה שלו, כמו שאני לא מתערב בעבודה של רופא השיניים שלי. הרי קנינו את שירותיו של אדריכל שמבין את הנושא ונתתי לו את הסמכות".

.

בהיבט הקולינרי התייחד חדר האוכל בכך ששמרו בו על כשרות. עין השלושה צמח מתוך תנועת "הנוער הציוני" ומפלגתית השתייך למפלגת הליברלים העצמאיים. האקונומית המיתולוגית של חדר האוכל היתה אשה מסורתית שהקפידה על כשרות, ובין השאר הקפידו כאן להביא במיוחד שוחט מאופקים כדי שהעבודה תבוצע כהלכה. בשנות ה-70 לאחר שבקיבוץ נקלט גרעין נח"ל שחלק מחבריו היו דתיים הוכשר המטבח באופן יסודי.

חברי הקיבוץ הרבו באכילת בשר לו הורגלו בילדותם בדרום אמריקה. המנות המפורסמות והאהובות שהוגשו היו גולש, שניצל מבשר בקר, נקניקיות ואסאדו. תרנגולי הודו היו גם הם עולים בקביעות על שולחנות החברים, זאת הודות לענף התרנגולים המשגשג שקיים בקיבוץ עד היום.

גם בימי הצנע הוגשו מנות בשריות בחדר האוכל, זאת הודות למשלוחים של קופסאות שימורים של בשר שאותן קיבלו בקביעות מהוריהם ומהקהילות שמהן באו.

ב-2015 הפסיק חדר האוכל לפעול. הריהוט פוזר ומאז משמש האולם הריק כאולם רב-תכליתי לפעילויות קהילתיות.

.

בימים אלה הצלחתי להשלים את העבודה על ספר מונוגרפי המוקדש לסיפור חייו וליצירתו של קורינלדי. במסגרת זו, בקשתי מהאדריכל בן ה-90 שיכין לכל פרויקט שמופיע בספר (וכאלה יש קרוב לארבעים) שניים או שלושה רישומים. כוונתי היתה שבאמצעותם יסביר את גישתו התכנונית והעיצובית. קורינלדי המוכשר ניגש מיד למשימה המאתגרת, גם אם במרבית המבנים הוא לא ביקר שנים ארוכות וברשותו לא היו תכניות ואף לא תמונות מספיקות. והנה לפניכם הרישומים שהכין לחדר האוכל בעין השלושה:

.

קורינלדי חוזר להתרשמותו השלילית מחדר האוכל המקורי שתכנן האדריכל מרדכי זברודסקי (אוסף ויטוריו קורינלדי)

.

הרעיון בתכנית (אוסף ויטוריו קורינלדי)

.

הרעיון בפרספקטיבה (אוסף ויטוריו קורינלדי)

.

האדריכל ויטוריו קורינלדי נולד ב-1931 במילאנו, איטליה, ועם התחזקות השלטון הפשיסטי נאלצה המשפחה להגר לברזיל. שם השתלב קורינלדי בתנועת הנוער "דרור" וסיים את לימודי האדריכלות באוניברסיטת סאו פאולו. זמן קצר לאחר מכן, ב-1955, היגר עם רעייתו, יפה, לישראל והצטרף לחבריו מתנועת הנוער לקיבוץ ברור-חיל שעלה על הקרקע זמן קצר קודם לכן בצפון הנגב וסמוך לשדרות.

לאורך ארבעה עשורים עבד במחלקת התכנון של תנועת איחוד הקבוצות והקיבוצים, והמשיך בה גם כשהתמזגה עם מחלקת התכנון של תנועת הקיבוץ המאוחד לתק"ם. עשור וחצי נוספים הוא עבד בא.ב. תכנון ולאחר מכן פרש. במסגרת זו תכנן בכל תחום: ציבור, מגורים, חינוך, דת, ספורט, תעשייה, תיירות וזיכרון. עם הפרטת קיבוצו, עזב והוא מתגורר כיום בתל אביב.

כאן בבלוג כתבתי על כמה מהמבנים שתכנן: אתר זיכרון באשדות יעקב איחוד וזה שבניר-עם, חדרי אוכל בכפר עזה, ארז, נחל עוז, בצרעה (כולל מרכז חריף) וכמובן שבברור חיל שם תכנן כמעט את כל הקיבוץ, מרכז הספורט בהגושרים והמועדונים בניר-אליהו ובבחן.

.

בחזית חדר האוכל הפונה לכיוון צפון-מזרח הוצב הפעמון הוותיק ששימש לקריאה לחברים – לאכול, להתאסף ובשעת חירום

.

חזית חדר האוכל מעוצבת בהשראת האדריכלות הברזיאלית המודרנית שבה שלד הבניין מקבל נראות מודגשת ומהווה אלמנט עיצובי

.

ברוטליזם המתבסס בעיקרו על חומרי גלם חשופים – לבנים, בטון וזכוכית

.

את מבואת הכניסה מדגיש קיר לבנים רחב, אטום ומעוגל המזמין את הבאים אל חדר האוכל. עם השנים עבר הבניין שינויים מקומיים שפגעו בחזות הבניין – גגות פח, אנטנות וצלחות לווין, מרזבים, צינורות כבלים ועוד.

.

מבואת הכניסה כיום ריקה ועזובה אבל במקור עיצב בה האדריכל פינת ישיבה מזמינה

.

ברזיות למים קרים וגם לסודה הכניסו קצת צבע באולם הלבן

.

האולם הותאם ל-198 סועדים. כבר שנים שהוא אינו משמש להסעדה אלא כאולם לקהילה.

.

מסך זכוכית פונה לכיוון צפון-מזרח. בדפנות הסמוכות תכנן קורינלדי חלון אחד בלבד שממוסגר היה במסגרת בטון בולטת, אך לפני כמה שנים נפרצו פתחים נוספים.

.

מימין שטיפת ידיים ומשמאל מכונת הכלים

.

שמורים במטבח

.

גם הסכינים

.

.

(2) מועדון לחבר

ב-1965 נפתח מבנה המועדון לחבר בתכנונו של קורינלדי. קורינלדי תכנן מועדון, בית כנסת, ספרייה וחדר ישיבות הסוגרים על רחבת התכנסות משותפת ובעורפם הוקמה בשעתו גם בריכת שחייה. חדר האוכל שהוקם בקצה האחד של הדשא הגדול, עמד מנגד למבני הקהילה שהוקמו בקצה השני.

מבנה המועדון מתהדר במבואה מרשימה אך קטנה, המפנה מסך זכוכית רחב לחצר ומקשרת אל אולם המועדון. באופן יוצא דופן לבנייה הצנועה בקיבוץ, נבנה המועדון מזוג דפנות מעוגלות שהורכבו מפתחי חלונות שנמתחו לכל רוחבן. לעומתן עיצב האדריכל את הגג כמשטח מרובע הנשען על עמודים חיצוניים לדפנות.

את פני הבאים למועדון מקבל תצלום פניו של דוד וולפין, רכז המשק הראשון של עין השלושה, כשהוא מחויך ומשופם. ב-1951 נרצח ביום כלולותיו, החתונה הראשונה שתוכננה להתקיים בעין השלושה. וולפין נרצח בידי תושבים מחאן יונס הסמוכה, כשרעה את עדר הצאן של הקיבוץ.

.

מקבץ של מבני קהילה לשעות הפנאי המקושרים ביניהם בשבילים מקורים בפרגולות (אוסף ויטוריו קורינלדי)

.

מבנה חדר הישיבות לא נבנה (אוסף ויטוריו קורינלדי)

.

בשנות ה-80 היתה כוונה לשוב ולהרחיב את מכלול המבנים, הסקיצה לא כל כך תומת את המציאות אבל בכל מקרה לא נבנה עוד מבנה (שער חוברת לגיוס תרומות)

.

בית הכנסת מימין והמועדון לחבר משמאל סוגרים ידח על רחבת התכנסות משותפת שפונה אל הדשא הגדול

.

שלד הבניין מודגש היטב בחזית באמצעות הבלטת הגג מקו החזית וקביעת העמודים מחוץ לאולם. ב-7.10 בחרו המחבלים עם הגיעם לעין השלושה להקים עמדה על גג בית הכנסת, המבנה שניצב בנקודה גבוהה ושולטת.

.

כל מבני הציבור שתכנן האדריכל ויטוריו קורינלדי בעין השלושה מתהדרים בחומר בנייה יוצא דופן – לבנים שהזכירו לו את הלבנים שבהם עשה שימוש בעבודות שתכנן קודם לכן בברזיל

.

1965: המועדון לחבר זמן קצר לאחר חנוכתו (אוסף ויטוריו קורינלדי)

.

סוף שנות ה-60 (אוסף ויטוריו קורינלדי)

.

1965: מבט על מבואת הכניסה המזוגגת משמאל ודופן המועדון המעוגלת (אוסף ויטוריו קורינלדי)

.

1965: כמו בבית הכנסת שנבנה מאוחר יותר, גם כאן גג המבנה נישא על ארבעה עמודים שנקבעו בפינות ומחוץ לאולם. בתמונה מופיעים אשתו של קורינלדי ושני בניו (אוסף ויטוריו קורינלדי)

.

1965: מבואת הכניסה המזוגגת (אוסף ויטוריו קורינלדי)

.

המבנה עבר שינויים מינוריים: את ריצוף האבן המקורי החליפו בגרנוליט

.

המועדון מורכב משתי דפנות מעוגלות

.

הכניסה

.

מבואת הכניסה המזוגגת

.

יוסי לוי, רכז הקליטה של הקיבוץ, בוחן את תמונתו של דוד וולפין, רכז המשק הראשון של עין השלושה, כשהוא מחויך ומשופם.

.

ב-1951 נרצח דוד וולפין ביום כלולותיו בידי תושבים מחאן יונס הסמוכה, כשרעה את צאן הקיבוץ.

.

1965: אולם המועדון זמן קצר לאחר חנוכתו (אוסף ויטוריו קורינלדי)

.

לפני חודשים אחדים שופץ המבנה. הריהוט כולו חדש.

.

במקור התכנסו במועדון מידי ערב כל בחרי הקיבוץ, אך כיום המפגשים בו נדירים

.

.

(3) בית הכנסת

לצד המועדון תכנן קורינלדי בית כנסת שנבנה רק בשנות ה-70, לאחר שהתקבלה באמצעות קרן היסוד תרומה מקהילות יהודים בארה"ב. את הריהוט לבית הכנסת תרמו בני הזוג אסתר וקרלוס דיין מברזיל. קרלוס התנדב בצעירותו בעין השלושה ומאז שומר על קשר עם הקיבוץ ובמיוחד עם שאול הירשהורן שמנהל את בית הכנסת.

היה זה בית הכנסת הראשון בקיבוצים שהוקמו בנגב המערבי. שנים אחדות לאחר הקמת הקיבוץ הצטרפו אליו גם כמה מההורים של החברים ואלה היו אנשים מסורתיים. למענם השמישו בית כנסת באחד המבנים הראשונים שהוקמו בקיבוץ ועם קבלת התרומה הוקם מבנה ייעודי.

בית הכנסת פועל מאז בעיקר בשבתות ובחגים, ומאז הקמתה של שכונת ההרחבה הצטרפו גם תושבי השכונה למתפללים. ב-1994 הוכנס לבית הכנסת ספר-תורה שהוברח מאזור צור שבלבנון. בנוכחותו של הרב הראשי לישראל אליהו בקשי דורון ובנוכחות בני הישיבה בשדרות שרקדו ושרו לצלילי תזמורת, הוכנס הספר לארון הקודש ומאז משמש את החברים בתפילות.

תכנית בית הכנסת נערכה באופן המאפשר לקיים במבנה מגוון פעילויות וניתן לארגן ולסדר אותו באופנים שונים על פי הצורך ומבלי לפגוע בחזותו הכללית. לצד בית הכנסת הוקם גם חדר שייעודו השתנה עם השנים – החל מספרייה, אחר כך חדר מוסיקה, בהמשך חדר ביליארד ולבסוף מחסן. קורינלדי תכנן מבנה נוסף שיועד לשמש חדר ישיבות אך הוא לא נבנה. את כל המבנים מחבר שביל מקורה בפרגולה המדגישה את הקשר בין מבני הציבור ויוצרת מכלול אחוד.

.

הכניסה לבית הכנסת

.

אולם התפילה

.

ארון הקודש

.

פס של חלונות מנתק בין דפנות האולם ובין הגג. העמודים הנושאים את הגג נקבעו מחוץ לאולם.

.

חלון רחב ממסגר את המבט הפונה אל הדשא הגדול

.

טקס בר מצווה בקיבוץ (צולם במועדון)

.

1994: התזמורת מנגנת באירוע הכנסת ספר התורה (ארכיון עין השלושה)

.

הרב הראשי לישראל מכניס את ספר התורה לבית הכנסת (ארכיון עין השלושה)

.

הרב הראשי לישראל לצד המועדון לחבר (ארכיון עין השלושה)

.

.

(4) פסל-אנדרטה

תוספת מאוחרת למרכז הקיבוץ היה פסל אנדרטה שיצר פבלו האנמן, אמן יליד גרמניה שהיגר לארגנטינה. בשנות ה-80 פגש האנמן את אחד מחברי הקיבוץ שהגיע בשליחות. מתוך ההיכרות הזו בחר האנמן ליצור פסל לזכרם של שלושת חברי הגרעין שנהרגו במלחמת העצמאות ועל שמם נקרא הקיבוץ.

הפסל מורכב מעמוד בטון משולש שבראשו שלושה לוחות כשעל כל לוח מופיעה דמותו של אחד החללים כשהוא מוטל ללא רוח חיים אך נושא בידו לפיד.

במשך שנים נותר הפסל מאופסן בארגזים. רק ב-1999 הוקמה בתכנונו של האדריכל אודי קרמסקי, יליד הקיבוץ, רחבה בדשא הגדול ובמרכזה נקבע הפסל שהפך מאז לנקודת ציון בקיבוץ. ברחבה שעיצב בחר קרמסקי לשלב ספסל בנוי מבטון חשוף בצורת חצי עיגול, שגם יוצר משחק צורני עם הפסל המשולש, וגם יוצר סביבת שהייה שכמו סוגרת על הפסל ויוצרת קשר עין בין היושבים.

בטקס חנוכת האנדרטה נזכר קובה (עקיבא) פלד, חבר קיבוץ ניצנים בדמויות החללים שלצדם לחם בהגנה על קיבוצו. "חברי הגרעין הדרום-אמריקאי היו אנשים שעבורם הציונות והחלוציות לא היו סיסמאות ריקות, אלא דרך חיים והגשמה. […] במותם מת עולם שלם. מתו תקוות וחלומות ואפשרויות שהיו גנוזות באנשים היפים והטובים האלה. כמה טראגי הדבר שכך הקומה המדינה. כמה כבד משא הזיכרון הזה על נפשנו, וכמה גדולה המחויבות שלנו לדרכם".

.

בשבע בבוקר קרני השמש עדיין לא מגיעות אל הפסל. פבלו האנמן, אמן יליד גרמניה שהיגר לארגנטינה, פגש בשנות ה-80 את אחד מחברי הקיבוץ שהגיע בשליחות. מתוך ההיכרות הזו בחר האנמן ליצור פסל לזכרם של שלושת חברי הגרעין שנפלו על הגנת קיבוץ ניצנים ושעל שמם נקרא הקיבוץ. משמאל חדר האוכל.

.

על כל לוח מופיעה דמותו של אחד החללים כשהוא מוטל ללא רוח חיים אך נושא בידו לפיד. מימין בית הכנסת והמועדון שתכנן קורינלדי.

.

לפיד

.

.

(5) ארכיון קיבוץ עין השלושה

.

יוסי לוי מנסה לאתר לי תמונות היסטוריות של הקיבוץ בארכיון (ללא הצלחה)

.

בין חברים

.

המנון

.

תודה לשמואל נכטיילר, יוסי לוי, שאול הירשהורן ואדריכל ויטוריו קורינלדי.

★

חדרי אוכל נוספים:

.

מסדה (דב גלט)

געש (מנחם באר)

גזית (חיליק ערד)

יפתח (חיליק ערד)

גלאון (חיליק ערד)

דביר (מנחם באר)

יפעת (שמשון הלר)

אפיק (שלי ניסים)

חוקוק (שלי ניסים)

רביבים (שלי ניסים)

החותרים (שלי ניסים)

רשפים (מנחם באר)

שפיים (עירא אפרתי)

שלוחות (לאון שרמן)

ברקאי (אברהם ארליק)

בית העמק (פרדי כהנא)

תל קציר (אילן בר אילן)

משמר דוד (אריך ראש)

ניר אליהו (שמשון הלר)

דברת (מרדכי זברודסקי)

עברון (שמואל מסטצ'קין)

משמרות (יעקב מטריקין)

גלעד (ארנונה אקסלרוד)

נאות מרדכי (אהוד שחורי)

ברור חיל (ויטוריו קורינלדי)

כפר המכבי (שלמה גלעד)

דגניה א' (לאופולד קרקואר)

דגניה א' החדש (ליאון שרמן)

בית ניר (שמואל מסטצ'קין)

יד-מרדכי (שמואל מסטצ'קין)

עין הנצי"ב (נעמי יודקובסקי)

שער הגולן (שמואל מסטצ'קין)

יטבתה (פרדי כהנא, שלי ניסים)

כפר מסריק (מוניו גיתאי-וינרויב)

עין חרוד מאוחד (שמואל ביקלס)

רמת-דוד (ריכרד קאופמן, אריל ראש)

גשר (שמואל ביקלס, ארנונה אקסלרוד)

כפר גליקסון (מרדכי זברודסקי, אמנון לוי)

חפצי-בה (ריכארד קאופמן ועירא אפרתי)

מעיין ברוך (ארטור גולדרייך ורחל ניסים)

נחל עוז (בנימין צ'לנוב, ויטוריו קורינלדי)

גבעת חיים מאוחד (אהוד שחורי)

גבע (אריה שרון, אמנון לוי)

כרמיה (שמואל מסטצ'קין)

גלגל (נעמי יודקובסקי)

מגן (שמאול מסטצ'קין)

יקום (שמואל מסטצ'קין)

נגבה (שמואל מסטצ'קין)

דורות (מרדכי זברודסקי)

בית גוברין (אמנון לוי)

געתון (מנחם באר)

שניר (מנחם באר)

גת (מנחם באר)

נווה איתן

כפר דרום

אלונים (שלמה גלעד)

ארז (אלכס קשטן וויטוריו קורינלדי)

בית אלפא (לאופולד קרקואר, אברהם ארליק)

צרעה (אריך ראש, מוסה חריף וויטוריו קורינלדי)

שער העמקים (יוסף אילדמן, מנחם באר, דן פלג)

עין השלושה, נחל עוז, כפר עזה, ארז (ויטוריו קורינלדי)

אילות (שמואל ביקלס, ישראל גודוביץ, אלכס גרינבאום)

הצעות לחדר אוכל אפיקים (שמואל פובזנר, אברהם יסקי)

גדות, שמרת ואדמית (חנן הברון, מנחם באר ושמואל מסטצ'קין)

מגל ולהבות חביבה (שמשון הלר, שמואל מסטצ'קין, חיליק ערד)

אור הנר, רוחמה (שמואל מסטצ'קין, אריך ראש וארנונה אקסלרוד)

משאבי שדה, שדה בוקר, סמר (רחל ניסים, שלמה גלעד, חיליק ערד)

בית זרע, שער הגולן וטירת צבי (מנחם באר, שמואל מטסצ'קין, לאון שרמן)

מגידו, עין השופט והזורע (חיליק ערד, אברהם ארליק, מוניו וינרויב ואל מנספלד)

כפר סאלד, עמיר, שדה נחמיה (עירא אפרתי, מנחם באר, אהוד שחורי/אפשטיין ובניו)

גבעת עוז, אשדות יעקב איחוד ותל יוסף (שמואל מסטצ'קין, מוסה חריף, לאופולד קרקואר)

עין דור, סאסא, איילת השחר (שמואל מסטצ'קין, חיליק ערד, מרדכי זברודסקי עם אריך ראש)

שדה נחום, חמדיה, אפיקים (שמואל ביקלס, שמשון הלר, ו. י. ויטקובר עם אריך באומן)

ראש הנקרה, עין המפרץ, לוחמי הגטאות (פרדי כהנא, חיליק ערד, נעמי יודקובסקי)

הסוללים, עין גב, גשר הזיו (מרדכי זברודסקי, דב קוצ'ינסקי, שלמה גלעד)

כפר עזה, גבולות ומגן (ויטוריו קורינלדי, חיליק ערד, שמואל מסטצ'קין)

מנרה, הגושרים, דן (רחל ניסים, נעמי יודקובסקי, שמואל מסטצ'קין)

משמר דוד, הראל ונחשון (אריך ראש, אברהם ארליק, חיליק ערד)

סער, חניתה, יחיעם (חיליק ערד, מרדכי זברודסקי, מנחם באר)

ברעם, כפר גלעדי, מצובה (אהרון אלבוים, ארנונה אקסלרוד)

גבעת השלושה וגם כתבתי עליו כאן (אריה שרון)

יזרעאל, כפר החורש (אדם אייל, פרדי כהנא)

כפר מנחם, רבדים וחצור (שמואל מסטצ'קין)

יגור (יוסף אידלמן ורבקה ורוברט אוקסמן)

נירים ואורים (אברהם ארליק, רחל ניסים)

גרופית ומבוא חמה (ארנונה אקסלרוד)

עין החורש (קובה גבר ואברהם ארליק)

צאלים (דוד בסט ויצחק חשמן)

שובל (שמואל מסטצ'קין)

נצר סרני (שמשון הלר)

כפר בלום (פרדי כהנא)

זיקים (מנחם באר)

כברי (חנן הברון)

מבוא גולן (חנן הברון)

יד חנה (ישראל גודוביץ)

נחשונים (אברהם ארליק)

גבעת חיים איחוד (שמשון הלר)

מעלה החמישה (ארטור גולדרייך)

שדות ים (קובה גבר וזיוה ארמוני)

תל יוסף (לאופולד קרקואר)

כרם שלום (ישראל גודוביץ)

עין גדי (שמואל מסטצ'קין)

חפץ חיים (מיכאל קראוס)

בחן ושוב כאן (אריך ראש)

בארות יצחק (לא ידוע)

נען (שלמה גלעד)

גונן (דוד בסט)

גינוסר (חנן הברון)

מזרע (אפשטיין ובניו)

גבעת ברנר (רוברט בנט)

רמת הכובש (מרדכי זברודסקי)

גזר – חדר האוכל האחרון (גבי גרזון)

★

שיר לסיום:

.

★