סיבוב בחדר האוכל הנטוש בקיבוץ ברור חיל

המייחד את חדר האוכל בקיבוץ ברור חיל שבצפון הנגב, הוא העובדה שתכנן אותו אדריכל שהיה חבר הקיבוץ. יש כאלה מעטים, ניתן לספור אותם על יד אחת.

בסוף הקיץ האחרון עשיתי עם האדריכל ויטוריו קורינלדי סיבוב בכמה פרויקטים שהוא תכנן בעבר. על חדר האוכל בנחל עוז שבו פתחנו את הבוקר כתבתי כאן. אחר כך המשכנו לברור חיל, הקיבוץ שאליו הצטרף קורינלדי ב-1956 עם חבריו מהגרעין הברזילאי. בברור חיל הוא תכנן כמעט את כל המבנים עד שעזב את הקיבוץ שהתפורר אידיאולוגית בשנת 1995.

המבנים כולם נותרו במקומם, גם אם לא במצבם המקורי וניתן להתרשם מהם גם היום. אלא שהחום הכבד וחדר האוכל הנטוש והעזוב העכירו את רוחו של קורינלדי. למרות זאת הוא המשיך והסתובב בקיבוצו לשעבר, והראה לי את שאר המבנים שתכנן שם: מועדון, חדר זכרון, מרפאה, בתי מגורים, בתי ילדים ונוער וגם מפעל לשירותי מחשב.

ועל כך ברשימה זו.

.

אסוף את המעשים

.

מפת התמצאות: ברור חיל

.

שדות ברור חיל ושלט בכניסה

.

מגדל סילו ונגמ"ש מצרי שנותר כאן מאז מלחמת העצמאות

.

חזית חדר האוכל הפונה אל מרכז הקיבוץ מורכבת מתוספות שתכנן האדריכל ויטוריו קורינלדי בעצמו לאורך השנים והשינויים וההתפתחויות שנדרשו. כיום הבניין כולו נטוש

.

מדרגות מבטון חשוף העולות ישירות אל אולם האוכל שבקומה העליונה

.

מדרגות חיצוניות שעולות לחדר הקרנה שנקבע בחלק העליון של אולם האוכל

.

1959: בבנייה (ארכיון ברור חיל)

.

הכניסה התחתונה אל חדר האוכל

.

שלט הנצחה 01

.

שלט הנצחה 02

.

הכניסה נעולה כבר עשרות שנים

.

לצד הכניסה השנייה לבניין ניצב פסל בטון שיצר חבר קיבוץ

.

מבואת הכניסה לחדר האוכל עזובה

.

שנות ה-90 (ארכיון ברור חיל)

.

תבליט בטון בקיר המלווה את העולים אל אולם האוכל שבקומה העליונה

.

מבט מקצה המדרגות אל המבואה שלמטה והכניסה העליונה אל אולם האוכל

.

מבט מלמעלה

.

שטיפת ידיים

.

אזור ההגשה העצמית

.

אולם האוכל שחלק מהתקרה האקוסטית קרס

.

היום היונים הן הדיירות בבניין

.

גג משופע

.

שנות ה-70 (ארכיון ברור חיל)

.

שנות ה-70: שמעון פרס (ארכיון ברור חיל)

.

שנות ה-90 (ארכיון ברור חיל)

.

שנות ה-90 (ארכיון ברור חיל)

.

שנות ה-90: חנוכה (ארכיון ברור חיל)

.

שנות ה-90: פורים (ארכיון ברור חיל)

.

השולחנות כבר לא כאן, אבל הכסאות כן

.

חדר המקרין הוא למעשה עמדה חשופה שכל מה שנותר ממנה הוא מדף בטון ודלת עם פתח עגול

.

האדריכל ויטוריו קורינלדי מסתובב באולם

.

אדריכל ויטוריו קורינלדי

.

(1) הפרטה

"ברור חיל זה מקרה קיצוני שביצע הפרטה בצורה לא מחושבת", מספר לי האדריכל ויטוריו קורינלדי כשעצרנו רגע בין שבילי הקיבוץ. הוא רצה להסביר לי לאן נעלם הדשא הגדול שהיה במרכז הקיבוץ, וגם רצה לנמק את העיצוב הלא אחיד וחסר הטעם של רבים מהבתים שהקיפו אותנו ונראו כמו סביבה פרברית חסרת סדר וארגון.

"הם הפריטו את הבתים וכל אחד קיבל בית. עשו פרצלציה על ידי אדריכל מחיפה. ברגע שפתחו את האפשרות שכל אחד יעשה את מה שהוא רוצה בביתו, נוצרה קטסטרופה ובלגן באופן קיצוני. בשכונה הזו שבה אנחנו עומדים הרסו את רוב הבניינים, או שהוסיפו איך שרוצים. במשך שנים רבות השתדלתי לשמור על קו מסוים. הייתי כלב שמירה של התכנון ודאגתי שלא יעשו שטויות, וברגע שעשו הפרטה אז עשו מה שרצו".

.

(2) התחלה

"כשהגעתי כמעט ולא היה פה שום דבר. במקור נוסד הקיבוץ מיד אחרי הכרזת המדינה על גבעה סמוכה, שם היה משלט בזמן המלחמה ואחר כך עברו לנקודת הקבע. את הקיבוץ הקים גרעין של חברי תנועת 'החלוץ' ממצרים, אך הגרעין היה קטן ורובם עזבו. כדי לחזק את הנקודה ב-1953 ומאותה שנה הגיע לברור חיל גרעין ברזילאי של תנועת 'דרור'. הקיבוץ נהייה קשור לתנועה בברזיל ובתנועת 'דרור' דאגו שתמיד כל הגרעינים יבואו לפה. מהר מאד ברור חיל הפך לקיבוץ גדול. תמיד היינו מעל ל-600 והיום גרים כאן קרוב לאלף.

"כשבאנו לפה תכף שלחו אותי לטפל בענייני בניה. היתה לנו זכות בסוכנות היהודית שטיפלה אז בקיבוצים חדשים, והיא גם זו שמימנה את הבנייה וחייבה לקבל את התכניות של המחלקה הטכנית שלהם. התכניות בעיני היו קטסטרופה. תכנון בלי חן, אדריכלים שבאו בעיקר ממזרח אירופה ומדור שלא הכיר את הקיבוץ.

"את התכנית של הקיבוץ עשה האדריכל שמאי רון. הוא היה איש נעים אבל מהתכנית שלו אני לא התלהבתי. השתדלתי מאד לשנות במשהו את התכניות שקבלנו מהסוכנות, אבל כדי לשנות ולתכנן הם חייבו אותי לעבוד במשרד שלהם בירושלים. לא היה לנו אז רכב ולכן הייתי נוסע לירושלים ביום ראשון וחוזר ביום חמישי. עבדתי שם עם האדריכל יעקב מטריקין והיה שם מהנדס ששלט וקראו לו לאון שרמן. הוא שלט באופן הדוק והיה מאד קשה לשנות משהו.

"הדבר הראשון שהצלחתי לשנות היתה תכנית של גן ילדים, תכנית שבה הכנסתי כמה רעיונות עדכניים כמו לפתוח בה יותר את החלל. באותה תקופה התקציבים זרמו ולא בהכל הצלחתי להתערב, כך שהיו דברים שבאו מוכנים מהסוכנות. אחת העבודות הראשונות והחשובות שקבלתי לתכנן היה בית ספר אזורי שהתפתח לאחר מכן למכללת ספיר.

.

(3) התכנון

"חדר האוכל הראשון של הקיבוץ היה צריף עץ רעוע מאד שלא היה שווה כלום. את התקציב להקמת חדר אוכל חדש וגדול קיבל הקיבוץ ב-1958 ושנה לאחר מכן הוא נחנך. בגלל שהיינו קיבוץ גדול, כמעט פי 2 מקיבוץ רגיל, אז קיבלנו תקציב להקמה של חדר אוכל יותר גדול מהמקובל בקיבוצים אחרים. התקציבים מהסוכנות הגיעו טיפין טיפין ולכן כל דבר נבנה בשלבים. גם חדר האוכל נבנה בשלבים ונוספו לו אגפים כל כמה שנים וכך גם כל המבנים שמרכיבים את מרכז הקיבוץ.

"בגלל שהסוכנות לא תכננה את החדר אוכל, אז הלכתי ל'מחלקה הטכנית' של איחוד הקבוצות והקיבוצים. מי שניהל אז את המחלקה היה אריה קסטל מקיבוץ נצר סירני. הוא היה מהנדס ממוצא איטלקי ואפילו הכיר את המשפחה שלי במילאנו והוא זה שקלט אותי בעבודה. באתי למחלקה בפירוש כדי לתכנן את חדר האוכל. לא ידעתי כמעט שום דבר על איך פועל חדר אוכל קיבוצי, אבל גם במחלקה לא היה כל כך הרבה ניסיון. עד אז היו ב'מחלקה הטכנית' אדריכלים כמו מרדכי זברודסקי ואריק ראש שתכננו חדרי אוכל. המשרד של המחלקה הטכנית שכן אז ברחוב הירקון 96 בתל אביב, איפה שהיום ניצב מלון ישרוטל. אז היה הבניין צמוד לקולנוע 'גן רינה' ובלילה היינו רואים את הסרטים כי היה לקולנוע גג פתוח. כך התחלתי, ומשם עברתי לפרויקטים אחרים בקיבוצים אחרים.

"כיוון שהייתי אדריכל בברור חיל והיה לי קשר עם הסוכנות, אז הצלחתי לקבל את התכנון של חדר האוכל והלכתי אל זברודסקי וראש כדי לקבל הדרכה. בסופו של דבר לא כל כך נעזרתי בזברודסקי ובראש, כי לא נמשכתי לביטוי האדריכלי שלהם, אבל עם מנהל המחלקה שהיה מהנדס, קסטל, היתה לי שפה טובה. הכיר את הפירוט והדריך אותי. למרות שהיום כבר קשה לראות, היה בחדר האוכל משהו עיצובי שהיה שונה מהשפה של זברודסקי וראש. יש בו משהו מהירושה הברזילאית וזה הגוון הלבן וגם הגמלון שבגג ששונה ממה שהיה מקובל. במרכז הגמלון עשיתי צורת מעוין שמזכיר את הפרופיל של התקרה הפנימית. המחשבה היתה שבעתיד ישלבו בתוך התקרה מיזוג אוויר מרכזי. מאוחר יותר כשתכננתי את המועדון, אז עשיתי בו מגדל שבחלק העליון שלו חזרתי עם אותו מעוין.

.

שנות ה-60: חדר האוכל (ארכיון ברור חיל)

.

.

"בחדר האוכל עשיתי פתחים גדולים שפונים לצפון, כדי לאפשר כניסת אור מתאים וללא סנוור. לדרום הפתחים קטנים יותר ולאחר שהרחבנו אל חדר האוכל, אז יצרתי חלונות גדולים אבל עם הגנה מקרני שמש מסנוורות. לכיוון מערב הפונה אל מרכז הקיבוץ עשיתי חלונות קטנטנים בגלל השמש ובגלל שהאמצעים המוגבלים לא איפשרו להשתמש בבריסולי.

אולם האוכל תוכנן לכ-200 סועדים ובליל הסדר הצליחו לדחוס אליו מספר כפול בו זמנית. בשיאו של חדר האוכל אכלו בו בכמה משמרות 800 איש.

את עמוד הבטון בכניסה מצפון כמו גם את התבליט שבתוך אולם האוכל, עשה חבר הקיבוץ בנימין בוכבינדר, שעבד במפעל "קרמיקה ברור חיל". יציקת העמוד בוצעה באופן חובבני, וכבר מעת הקמת הפסל הוא נטה מעט לצד וכך הוא ניצב עד היום.

.

ב-1969 פרסם קורינלדי מידי שבוע קריקטורה שתארה את הווי הקיבוץ. היצירה נתלתה על לוח המודעות והפכה לנושא שיחה מרכזי בקיבוץ ברור חיל. באחת מהן תאר קורינלדי את חוגי הריקוד שהתקיימו בחדר האוכל בערב שבת והיו למעשה מסיבה אחת גדולה. מבעד לדלת המטבח מציץ שומר הלילה העצוב שנמנע מלהצטרף לחגיגה

.

קריקטורה נוספת מאותה תקופה תארה את הקרנת הסרט השבועי על קיר חדר האוכל. היות והקיר לא היה רציף אז התמונה "נשברה" במרכזה. בחלון ניתן לראות את שומר הלילה העצוב צופה גם הוא בסרט

.

.

(4) החטא הקדמון שלי

"החטא הקדמון שלי הוא חדר האוכל של ברור חיל ואני מודה שהוא לא הצלחה גדולה. גם במטבח נעשו הרבה טעויות כמו ציוד שלא התאים ובזרימה הפונקציונלית. הסוכנות הקציבה אולם אוכל פי שנים יותר גדול, אך לא הקציבה מטבח גדול יותר בהתאם, לכן המצוקה התקציבית הורגשה בו – הריצוף נשחק מהר, לא היתה תקרה מתאימה ולא השתחררו האדים. הסוכנות גם לא הקציבה מבואה עם מלתחה, מקום ללוח מודעות ושירותים וכל הגימור היה דל, אז הפרויקט סבל מזה וגם בכנות הייתי אדריכל מתחיל ובלי הרבה ניסיון. עם כל ההדרכה שקבלתי מאריה קסטל עשיתי טעויות. הייתי מאד טרי וקרוב מידי למקור הסטודנטיאלי שלי. שמתי דגש בדברים שפחות היה צריך להדגיש והזנחתי היבטים פונקציונלים. אחר כך תכננתי עוד כמה חדרי אוכל הרבה יותר מוצלחים.

"לא נעשו עבודות עפר מחושבות, ולכן יש חלל גדול מתחת לחדר האוכל שלא נוצל אף פעם. הבניין בנוי על יסודות המורכבים ממערכת של עמודים נמוכים, שנותרו חשופים לעין במיוחד למתבוננים מכיוון מרכז הקיבוץ והכניסה הראשית אל חדר האוכל. הסיבה ליסודות האלה היא מפני שהאדמה באזור היא אדמת חרסית לא יציבה, וכל המבנים שהוקמו בשעתו בברור חיל הוקמו באותה השיטה.

.

.

ויטוריו קורינלדי: תכנית חדר האוכל בשלב הבנייה הראשון

.

ויטוריו קורינלדי: תכנית חדר האוכל בשלבי הבנייה הבאים הכולל את תוספת המועדון

.

.

(5) יפה קורינלדי מספרת על העבודה במטבח

"עבדתי במטבח בעיקר בשנות ה-60 והייתי אפילו מרכזת המטבח אחרי שעברתי קורס אקונומים במשך כמה חודשים במדרשת רופין", סיפרה לי יפה קורינלדי, אשתו של ויטוריו. "בימי רביעי בדרך כלל הגישו מנה מיוחדת ואני הכנתי פייז'אדה (Feijoada), שזו מנה ברזילאית של בשר ושעועית שחורה שעברו יחד בישול ארוך. המנה מוגשת עם אורז ועם פארופה (Farofa) שעשויה מקמח משורש הקאסאבה ועל ידו ירק מבושל מסוג שבין כרוב ומנגול (couve) וגם תפוזים חתוכים בפרוסות".

"שאר המנות היו כמו בכל הקיבוצים האחרים: שניצל, גולש, עוף או צלי כי חדר האוכל היה לכל האוכלוסייה ולא כולם אהבו את האוכל הברזילאי. בשבת הייתי עושה צ'ולנט שהחברים מאד אהבו ואפילו קבלתי נשיקות מחברים. הכנתי גם משהו מפורטוגל, דג בקליהו, שזה דג שמגיע עם הרבה מלח מהארצות הנורדיות ומוגש עם תפוחי אדמה ופלפל.

"בקיבוץ לא הוגשו הקינוחים הנהוגים בבתים פרטיים אלא פודינג קרמל, ממתק קוקוס הקרוי קינדים (quindim), ועוד מיני עוגיות בשם brigadeiros מחלב מרוכז ושוקולד. האוכל הברזילאי הוא לא כל כך בריא כי הוא עם הרבה שומן, אבל זה טעים".

.

(6) הסגירה

הסגירה היתה הדרגתית. ביולי 1989 הופסקה הגשת ארוחת ערב. חברים עוד היו רגילים לקחת אוכל מהמטבח ולאכול בדירותיהם, מהלך שהמעיט את מספר הסועדים בארוחות שבחדר האוכל. בפברואר 2000 נסגר חדר האוכל באופן סופי.

.

2019: מנת פייז'אדה שהכינה שבוע שעבר יפה קורינלדי (צילום: ויטוריו קורינלדי)

.

.

(7) תכנית למרכז הקיבוץ

"החלום היה שעם הזמן הבניין יגדל וחשבתי לכלול בו חדרי עזר למיניהם. כשעשינו תוספת הרחבה לחדר אוכל אז זו היתה כניסה, מלתחות וגם שירותים שלא היו עד אז".

"בברור חיל חדר האוכל הוא חלק מראיה כוללת של מרכז היישוב. הדבר החשוב ביותר בתכנון הקיבוצי זה המרחב של הקיבוץ. זוהי קהילה שהתקיימה במרחב הפתוח ולכן יש בה דשאים זורמים, בלי גדרות. בתוך היישוב יכולת לנוע בחופשיות ובלי חשש.

"יש דברים שנשארו לא גמורים עד היום. למשל היה רעיון ליציע קטן להקרנת סרטים, מן מרפסת קטנה שבה עמד מקרן ובחזית היתה דלת עם מדרגות למקרין, אבל אף פעם לא גמרו את זה. אני שונא להציג דברים בנימה של 'איך דברים היו צריכים להיות', אבל בקיבוץ הזה לא גמרו אף פעם כמו שצריך.

"הקיבוץ מצד אחד היה מאד פתוח וראה בי סמכות לענייני תכנון, אבל הרבה פעמים הרגשתי שהם לא מבינים אותי וחושבים שאני כופה דברים. אדריכל שבא לקיבוצים אחרים היה סמכות, אבל כאן הייתי אחד מהחבר'ה ולכן הסמכות היתה מוגבלת. היו גם אנשים שראו את עצמם מקצועיים או חצי מקצועיים והתערבו בכל דבר".

.

(7) האדריכל ויטוריו קורינלדי

קורינלדי הוא יליד מילאנו, 1931. "מילדות ציירתי ובניתי כל מיני דברים", הוא נזכר. "אבא שלי היה מהנדס בניין בהכשרתו אבל כל השנים עבד בביטוח". עם חקיקת החוקים האנטישמים וסילוקו של אביו ממשרתו (הוא ניהל את סניף מילאנו של חברת הביטוח ג'נראלי), היגר ויטוריו עם הוריו לסאו פאולו, ברזיל, שם גם השלים מאוחר יותר את לימודי האדריכלות.

בנערותו הוא הצטרף לתנועת הנוער הציונית "דרור" שכיוונה את חניכיה להגר לישראל ולהצטרף לקיבוץ. ב-1956 לאחר שנשא לאשה את חברתו, יפה, ואף הספיק לעבוד שנה במשרד אדריכלים מקומי, ארזו השניים את חפציהם, היגרו לישראל, שהו ב"הכשרה" בקיבוץ רמת יוחנן שם עבד במטע הבננות, ולאחר חצי שנה הצטרפו לקיבוץ ברור חיל.

החל מ-1958 תכנן בקיבוצים במסגרת עבודתו במחלקת התכנון של תנועת איחוד הקבוצות והקיבוצים ועם איחוד התנועות ב-1966, השתלב במחלקת התכנון של התק"מ. בתקופה זו תכנן בתחומים שונים כמו מגורים ומבני ציבור, כשבין השאר כתבתי כאן על חדרי האוכל שתכנן בארז, כפר עזה, בנחל עוז ובצרעה וכן מכבסה, מועדון ושכונת מגורים בשדה בוקר, מרכז ספורט בקיבוץ הגושרים וגן זיכרון באשדות יעקב.

הוריו של קורינלדי הצטרפו אליו בברור חיל ב-1978, לאחר שעזבו את ביתם בברזיל. אביו נפטר לאחר שנה אך אמו האריכה ימים. שלושה ילדים גידלו בני הזוג בקיבוץ, הבת הקימה משפחה ונותרה בברור חיל, בן אחד מתגורר בקיבוץ הגושרים, ובן שלישי היגר להולנד בעקבות נישואיו למתנדבת שהעדיפה לשוב למולדתה. בעקבות תהליך ההפרטה שפרק את קיבוצו מערכי השיתופיות, עזבו בני הזוג את ברור חיל ב-1995 ועברו להתגורר בתל אביב.

.

.

תבליט עץ על דופן האולם

.

שנות ה-80 (ארכיון ברור חיל)

.

שנות ה-80 (ארכיון ברור חיל)

.

ברזיות סודה ומים

.

במטבח

.

חדרי קירור

.

חזית חדר האוכל במבט מהגשר המקשר אל המועדון לחבר

.

המדרגות היורדות מהגשר אל הרחבה המקורה שמתחת למועדון לחבר

.

את הארובה היה פעם ניתן לראות מכל האזור. המועדון לחבר בקומה העליונה

.

שנות ה-70: חזית בניין המועדון (ארכיון ברור חיל)

.

.

ויטוריו קורינלדי על רקע מבנה המועדון המודגש בארובה

.

הארובה

.

רחבה מקורה וחדר דואר מתחת למועדון לחבר

.

חזית אחורית של המועדון

.

שנות ה-70: המועדון מימין וקצה חדר האוכל משמאל (ארכיון ברור חיל)

.

.

מבט מהחזית האחורית על המועדון שבקומה העליונה והרחבה המקורה שמתחתיו

.

במעבר המקורה

.

פסל אבן בכניסה לבניין

.

שלט הקדשה לדיפלומט הברזילאי אוסבלדו ארניה שניהל בכ"ט בנובמבר 1947 את הישיבה בה קבע האו"ם את חלוקת פלסטינה-א"י

.

הגישה למועדון היא דרך מסדרון פתוח בחלקו שמעוצב כמו מרפסת

.

מהמרפסת/מסדרון נשקף נוף הקיבוץ

.

.

המועדון לחבר מוקף כולו בפתחי חלונות דרכם ניתן להשקיף על בתי הקיבוץ

.

אולם מלבני פשוט עם תקרה המורכבת מבליטות ושקעים בהם משולבים גופי תאורה וחודר אור טבעי (שכיום חסום)

.

ויטוריו במועדון

.

שנות ה-70: נפגשים במועדון (ארכיון ברור חיל)

.

שנות ה-70: מחוללים (ארכיון ברור חיל)

.

שנות ה-70: פינת ישיבה במועדון (ארכיון ברור חיל)

.

.

ב-1978 הוקמו על הדשא הגדול בברור חיל שלוש במות ולמשך ערב אחד נערכה בו הפקת ענק ששדרה בטלויזיה ששיגעה את המדינה עם שירים ברזילאים. חוץ מלהקות מחול, שירה ונגינה הופיעו כאן יחד עם שירים ברזילאים שהושרו בעברית יהודית רביץ, קורין אלאל, צילה דגן, מתי כספי, יוריק בן דוד וצמד הפרברים.

.

.

בקצה הבניין יש חדר זיכרון בצורה משושה שהיה נעול באותו זמן

.

.

חברת הילדים כוללת מבנים חוזרים של שני אגפים: אגף חדרי שינה וחדר רחצה (מימין), מטבחון וחדר אוכל (משמאל) כשמסדרון מחבר בין שני האגפים

.

מימין אגף המטבחון וחדר האוכל ומשמאל אגף השינה והרחצה

.

המטבחון – הכל נשאר כמו שהיה לפני יותר מחמישים שנה

.

היום כבר לא ישנים כאן ולכן המחיצות פורקו ונוצרו אולמות מרווחים המשמשים כמועדונים לשעות שאחרי הלימודים

.

שנות ה-80: מועדון נוער (ארכיון ברור חיל)

.

לחבר הנוער יש מבנה ייחודי עם גג אלכסוני ומעבר מקורה שחוצה את המבנה

.

עבודת מתכת אופטימית הותקנה בחזית

.

בתי המגורים הראשונים בקיבוץ

.

כך גרו פעם

.

המקלחות המשותפות

.

מגדל המים

.

שכונת מגורים למשפחות שתכנן ויטוריו קורינלדי

.

1988 (ארכיון ברור חיל)

.

שכונה נוספת שתכנן קורינלדי על בסיס מבנים ישנים אותם איחד והרחיב

 

כניסה

.

את המבנה האחרון בברור חיל תכנן קורינלדי למשפחתו של בנו שממשיך לחיות בקיבוץ. בן אחר עבר לקיבוץ הגושרים ובן שלישי היגר להולנד בעקבות נישואיו למתנדבת

.

1966: על קיר במסדרון הבית תלוי רישום שיצר קורינלדי ומתאר נוף בנוי בברור חיל

.

בתים חדשים בברור חיל (לא בתכנון קורינלדי)

.

ועוד אחד

.

עוד משהו: בשנות ה-80 היה אריק איינשטיין מבקר קבוע בברור חיל. אחד מחברי הקיבוץ, סלבה (סלבדור) ברזילאי, היה חבר שלו ויחד הם אכלו וצפו במשחקי כדורגל. רגע אחרי מלחמת לבנון ורגע לפני פרוץ משבר הקיבוצים, הצטלם איינשטיין לעטיפת אלבומו "שביר", כשהוא לובש חולצה ועליה הדפס עם לוגו של קיבוץ ברור חיל שעיצב בנו של ויטוריו קורינלדי (צילום: מנחם סקס)

★

חדרי אוכל נוספים בהם הסתובבתי:

.

געש (מנחם באר)

גזית (חיליק ערד)

חוקוק (שלי ניסים)

רביבים (שלי ניסים)

החותרים (שלי ניסים)

רשפים (מנחם באר)

שפיים (עירא אפרתי)

שלוחות (לאון שרמן)

ברקאי (אברהם ארליק)

דברת (מרדכי זברודסקי)

משמרות (יעקב מטריקין)

גלעד (ארנונה אקסלרוד)

ברור חיל (ויטוריו קורינלדי)

כפר המכבי (שלמה גלעד)

בית ניר (שמואל מסטצ'קין)

עין הנצי"ב (נעמי יודקובסקי)

שער הגולן (שמואל מסטצ'קין)

עין חרוד מאוחד (שמואל ביקלס)

גשר (שמואל ביקלס, ארנונה אקסלרוד)

חפצי-בה (ריכארד קאופמן ועירא אפרתי)

מעיין ברוך (ארטור גולדרייך ורחל ניסים)

נחל עוז (בנימין צ'לנוב, ויטוריו קורינלדי)

גבעת חיים מאוחד (אהוד שחורי)

גבע (אריה שרון, אמנון לוי)

כרמיה (שמואל מסטצ'קין)

גלגל (נעמי יודקובסקי)

יקום (שמואל מסטצ'קין)

נגבה (שמואל מסטצ'קין)

דורות (מרדכי זברודסקי)

בית גוברין (אמנון לוי)

געתון (מנחם באר)

שניר (מנחם באר)

גת (מנחם באר)

נווה איתן

כפר דרום

אלונים (שלמה גלעד)

ארז (אלכס קשטן וויטוריו קורינלדי)

בית אלפא (לאופולד קרקואר, אברהם ארליק)

צרעה (אריך ראש, מוסה חריף וויטוריו קורינלדי)

אילות (שמואל ביקלס, ישראל גודוביץ, אלכס גרינבאום)

הצעות לחדר אוכל אפיקים (שמואל פובזנר, אברהם יסקי)

גדות, שמרת ואדמית (חנן הברון, מנחם באר ושמואל מסטצ'קין)

מגל ולהבות חביבה (שמשון הלר, שמואל מסטצ'קין, חיליק ערד)

אור הנר, רוחמה (שמואל מסטצ'קין, אריך ראש וארנונה אקסלרוד)

משאבי שדה, שדה בוקר, סמר (רחל ניסים, שלמה גלעד, חיליק ערד)

בית זרע, שער הגולן וטירת צבי (מנחם באר, שמואל מטסצ'קין, לאון שרמן)

מגידו, עין השופט והזורע (חיליק ערד, אברהם ארליק, מוניו וינרויב ואל מנספלד)

כפר סאלד, עמיר, שדה נחמיה (עירא אפרתי, מנחם באר, אהוד שחורי/אפשטיין ובניו)

גבעת עוז, אשדות יעקב איחוד ותל יוסף (שמואל מסטצ'קין, מוסה חריף, לאופולד קרקואר)

עין דור, סאסא, איילת השחר (שמואל מסטצ'קין, חיליק ערד, מרדכי זברודסקי עם אריך ראש)

שדה נחום, חמדיה, אפיקים (שמואל ביקלס, שמשון הלר, ו. י. ויטקובר עם אריך באומן)

ראש הנקרה, עין המפרץ, לוחמי הגטאות (פרדי כהנא, חיליק ערד, נעמי יודקובסקי)

הסוללים, עין גב, גשר הזיו (מרדכי זברודסקי, דב קוצ'ינסקי, שלמה גלעד)

כפר עזה, גבולות ומגן (ויטוריו קורינלדי, חיליק ערד, שמואל מסטצ'קין)

מנרה, הגושרים, דן (רחל ניסים, נעמי יודקובסקי, שמואל מסטצ'קין)

משמר דוד, הראל ונחשון (אריך ראש, אברהם ארליק, חיליק ערד)

סער, חניתה, יחיעם (חיליק ערד, מרדכי זברודסקי, מנחם באר)

ברעם, כפר גלעדי, מצובה (אהרון אלבוים, ארנונה אקסלרוד)

גבעת השלושה וגם כתבתי עליו כאן (אריה שרון)

יזרעאל, כפר החורש (אדם אייל, פרדי כהנא)

כפר מנחם, רבדים וחצור (שמואל מסטצ'קין)

יגור (יוסף אידלמן ורבקה ורוברט אוקסמן)

נירים ואורים (אברהם ארליק, רחל ניסים)

גרופית ומבוא חמה (ארנונה אקסלרוד)

עין החורש (קובה גבר ואברהם ארליק)

צאלים (דוד בסט ויצחק חשמן)

שובל (שמואל מסטצ'קין)

נצר סרני (שמשון הלר)

כפר בלום (פרדי כהנא)

זיקים (מנחם באר)

כברי (חנן הברון)

מבוא גולן (חנן הברון)

יד חנה (ישראל גודוביץ)

נחשונים (אברהם ארליק)

גבעת חיים איחוד (שמשון הלר)

מעלה החמישה (ארטור גולדרייך)

שדות ים (קובה גבר וזיוה ארמוני)

תל יוסף (לאופולד קרקואר)

כרם שלום (ישראל גודוביץ)

עין גדי (שמואל מסטצ'קין)

חפץ חיים (מיכאל קראוס)

בארות יצחק (לא ידוע)

נען (שלמה גלעד)

בחן (לא ידוע)

גונן (דוד בסט)

גינוסר (חנן הברון)

מזרע (אפשטיין ובניו)

גבעת ברנר (רוברט בנט)

רמת הכובש (מרדכי זברודסקי)

גזר – חדר האוכל האחרון (גבי גרזון)

★

שיר לסיום:

.

★