סיבוב בחדר האוכל של קיבוץ מגן עם בנימין יסעור לכבוד ספרו החדש על המחלקה הטכנית של הקיבוץ הארצי

החל משנות ה-40 התנועות הקיבוציות הובילו את התכנון בקיבוצים, ולצורך כך הוקמו שלוש מחלקות לתכנון בכל אחת משלושת התנועות הגדולות. המחלקה הגדולה והמשוכללת ביותר היתה זו של הקיבוץ הארצי, ואחת הדמויות הבולטות בה – בנימין (בנג'ילה) יסעור, חבר קיבוץ מגן, פרסם לאחרונה את הספר "עולם חדש נקימה – סיפור המחלקה הטכנית של הקיבוץ הארצי" (יד יערי).

בנג'ילה היה מנהל המחלקה בתקופת השיגשוג הגדולה. הוא לא אדריכל, לא מהנדס וגם לא היסטוריון, אך יש לו ידע רחב בבנייה ובפוליטיקה של הבנייה והוא גם מאחרוני המחלקה. לכן, קפצתי לסיבוב אצל בנג'ילה – גם כדי לשמוע על המחלקה וגם כדי לראות את חדר האוכל שתכנן האדריכל שמואל מסטצ'קין. בסמוך מצוי המועדון שאותו תכנן האדריכל חיליק ערד – שניהם אדריכלי המחלקה הטכנית.

ועל כך ברשימה זו. 

.

1976/1959

.

קיבוץ מגן (המפה באדיבות המרכז למיפוי ישראל)

.

.

לפני שהגעתי לביתו של בינג'לה, עצרתי במרומי הגבעה שלמרגלותיה הוקם קיבוץ מגן. בפסגת הגבעה ניצב מקאם ולידו בריכת השחייה ועמדת תרעות "צבע אדום". לאחרונה הוקמה שכונת מגורים חדשה ממערב לגבעה שנקראת "שכונת השיח'" בעקבות המקאם הסמוך.

.

(1) מקאם שיח' נוראן 

.

מקאם שיח' נוראן הוא שריד אחרון ליישוב קדום שהיה כאן. עד לאחרונה היה זה קצה ושוליים של קיבוץ מגן, בחלק הגבוה באזור שעליו הוקמה בריכת המים וב-1961 גם בריכת השחייה. אלא שלאחרונה הוקמה "שכונת השיח'" ממערב לגבעה ולמקאם

.

המבנה מגודר וקרס בחלקו. בחזיתו שלט שהציבה המועצה לשימור אתרים ולפי בנג'ילה היא גם זו שמונעת את שיקומו מתוך חשש שהבדואים יחזרו לאמץ את המקום שהיה מקודש להם בעבר

.

גם כאן שומרים על מסורת מחיקה של 74 שנה

.

(2) עמדת התרעות "צבע אדום"

.

העמדה נועדה להתרעות "צבע אדום" נוחה וחשופה על גדר הגבול עם רצועת עזה המצויה 4 ק"מ מכאן

.

הכניסה למדרגות נעולה כדי לשמור על יציבות העמדה. מאחור מציצה שכונת השיח' החדשה שהקים הקיבוץ

.

פריחה

.

(3) שכונת השיח'

.

בעקבות הרחבת הקיבוץ תוכננו שתי שכונות חדשות שהראשונה שבהן בוצעה לאחרונה והוקמה ממערב לשטח הבנוי הקיים עם הפנים לרצועת עזה

.

(4) בביתו של בנג'ילה – אדריכל מנחם באר

.

בנימין (בנג'ילה) יסעור בפתח ביתו בקיבוץ מגן

.

בחזית משולבת אמנות שיצר משה סעידי. לוחות קרמיקה אלו בוצעו במקור באופן סדרתי ושולבו בהזמנתה של מעצבת הפנים דורה גד בחדרי האירוח של מלון הילטון ירושלים. בנג'ילה ביקש מסעידי כמה מהן ושילב אצלו בבית

.

.

(5) בנג'ילה + ספר

בקיבוץ מגן הסתובבתי ב-2015 כשהייתי בדרך לעוד אימון נחמד במחנה צאלים. אלא שהפעם, שבע שנים מאוחר יותר, מצאתי את עצמי במגן בביקור המוקדש לבנג'ילה (86), דמות שמייצגת לא מעט את האומה המתחדשת שהיתה כאן.

בנג'ילה פרסם לאחרונה את ספרו השני העוסק בקורותיה של המחלקה לתכנון. קדם לו הספר "האוחז באמת הבניין – מסע בדרך לא סלולה", שאותו הוא פרסם ב-2019 (אף הוא על ידי "יד יערי" וגם לו הקדים דבריו מוקי צור) ובו הביא את סיפורו האישי-מקצועי. בנג'ילה נולד בתל אביב ב-1936 וגדל ברעננה ומאוחר יותר שוב בתל אביב. היה בין מייסדי קיבוץ ניר-עוז שבעוטף עזה, ולאחר שחרורו משירות צבאי הצטרף ב-1956 לקיבוץ מגן. כאן נשא לאשה את זהבה, הקים משפחה ובו הוא חי ופועל עד היום.

"אל מקצוע הבניין הגעתי עוד בנעורי, ואת האהבה למקצוע רכשתי מאבי בילדותי", מספר בנג'ילה בספרו. במגן שימש בתפקיד רכז בניין וגם מזכיר הקיבוץ, וב-1964 החל לעבוד במחלקה הטכנית של תנועת הקיבוץ הארצי. במשך ארבע שנים עבד בין השאר לצדם של אדריכלי המחלקה – שמואל מסטצ'קין, חיליק ערד, מנחם באר ואברהם ארליק שעל עבודותיהם כתבתי כאן עשרות רבות של פעמים. במסגרת זו פעל ב"מדור מבני ציבור" וניהל בעיקר פרויקטים של הקמת חדרי אוכל, אולמות תרבות ומועדונים לחבר. בהמשך, ניהל תחומים נוספים כמו מבני חינוך ומגורים.

ב-1972 חזר בנג'ילה למחלקה, אלא שהפעם לתפקיד מנהל המחלקה הטכנית, כשהוא מחליף את המנהל הוותיק והמיתולוגי של המחלקה – ישראל פיינמסר, חבר קיבוץ מזרע. במסגרת זו פעל במשך שש שנים, כשהוא מצליח להוביל את המחלקה להישגים משמעותיים ומלווה את שיא שגשוגה של התנועה הקיבוצית. במקביל לחילופי השלטון ב-1977, התכונן גם בדנגילה לחילופי משמרות במחלקה. לאחר פרישתו חזר לפעול בקיבוצו, תחילה כמנהל מפעל "פלסטיק מגן" ולאחר מכן המשיך לפעילות ציבורית ופוליטית בזירה הלאומית.

כעת, בעשור התשיעי לחייו בנג'ילה מלא מרץ לסכם ולפרסם. שני הספרים שפרסם מהווים נדבך נוסף במדף הספרים העוסק בתכנון ובאדריכלות בקיבוצים, מדף שהולך ומתרחב בשנים האחרונות באופן מרשים (בולטים בו שלושת המונוגפריות שערכו במשותף מוקי צור ויובל דניאלי לשלות בכירי האדריכלים במחלקה הטכנית – מסטצ'קין, ערד ובאר וכן ספרו של האדריכל פרדי כהנא, "לא עיר לא כפר"). מי שמתעניין בסיפורי חיים של האנשים שבנו את המקום שאנו חיים בו ובמיוחד את הקיבוצים, אז אני ממליץ על הספר הראשון שפרסם בנג'ילה ונקרא "האוחז באמת הבניין". הספר השני שבעקבותיו נפגשתי אתו במגן, מיועד למי שמתעניין בקורות המחלקה הגדולה מבין המחלקות שפעלו בתנועות השונות שהעמידו הקיבוצים (הספר ניתן לרכישה כאן). ספרו של כהנא שפורסם בראשית העשור הקודם, דומה אך רחב יותר ומתמקד יותר במחלקה בתנועות הקיבוץ המאוחד ואיחוד הקבוצות והקיבוצים שפעלה במקביל לזו שבמסגרתה פעל בנג'ילה.

בספר זה מכניס עצמו בנג'ילה לנעליו של היסטוריון. הוא פותח את ספרו בהולדת המחלקה ב-1943, לאחר שני עשורים שבמהלכם התכנון בוצע בידי המוסדות המיישבים ולא מתוך הקיבוץ עצמו. הוא ממשיך ומתמקד במיוחד בתקופות שבהן היה מעורב בעשייה של המחלקה, תקופות שהן לדעתי השנים המרתקות ביותר בקיבוצים.

בנג'ילה מציג עדות ממקור ראשון של ההווי במחלקה, שהיתה יותר ממשרד אדריכלים ומתכננים טיפוסי. מחלקה שבה גיבשו וביטאו אידיאולוגיה אוטופית בבטון, בבלוקים, בעצים ובדשא, מהלך יוצא דופן שפורץ מגבולות החשיבות המקומית. למחלקה הזו למעשה יש חשיבות עולמית, יותר מכל משרד אדריכלים שפעל פה בארץ בעת החדשה.

.

עטיפת הספר "עולם חדש נקימה – סיפור המחלקה הטכנית של הקיבוץ הארצי" (יד יערי) על רקע חדר האוכל בקיבוץ מגן

.

.

(6) שיחה עם בנג'ילה

בעקבות הספרים עצרתי לשוחח עם בנג'ילה בביתו שבקיבוץ מגן. בקשתי לשמוע את דעתו ולהשלים ממקור ראשון דברים שלא מצאתי בספרו. לאחר מכן המשכנו לסיבוב בחדר האוכל.

.

אני מסתובב בקיבוצים רבים ומוצא אינספור מבני ציבור כמו חדר אוכל ובתי תרבות סגורים ונטושים. האם הקיבוץ איבד את דרכו?

"הקיבוץ לא איבד את דרכו, אלא הוא שינה את דרכו. למשל, במגן שהוא קיבוץ שיתופי, בינתיים, חדר האוכל פועל. הבעייה היא שהקיבוץ נבנה בראשיתו על בסיס מצב של תנאי חיים קשים ביותר עם אחריות לפתרונות משימתיים. כל עוד הקיבוץ עמד בדרישות אז הוא התנהל בצורה שיתופית, הוא היה חד-דורי וחד-ערכי – האידיאולוגיה היתה אחת. כשהתנאים השתנו, הראשונים לא שמו לב שמתרחש שינוי וחלה התנגשות.

מי היו הדמויות המובילות בכל אחד מהצדדים של ההתנגשות?

"השמרנים היו האידיאולוגים הוותיקים שאותם הובילו מנהיגים כמו יעקב חזן, מאיר יערי ופרידה כץ שנלחמה ממש בשיניים כדי להשאיר את הלינה המשותפת. לצד השני לא היו מנהיגים, אלא הם באו מהשטח. המתח בין התחדשות ובין שמרנות הביא למשברים קשים בתנועה.

ומי ניצח?

"מי שניצח היו החדשנים שהלכו רחוק מידי. אחת הדוגמאות שעליהן התווכחו היתה הלינה השיתופית. הקבוצה הותיקה לא הפנימה שהלינה המשותפת נובעת מתנאי מצוקה, צרכים וקשיים ולא מאידאולוגיה. היה כאן מהלך הפוך לתפיסה המרקסיסטית והאידיאולוגיה התלבשה על התנאים. כשבמרחביה הדור הצעיר החליט על ביטול הלינה המשותפת ועל מעבר ללינה משפחתית, אז התנועה רצתה להוציא אותם מהקיבוץ הארצי. בנגבה בלטה חנה למדן שהובילה בקיבוצה את הדרישה למעבר ללינה משפחתית, אבל זה הדרישה לשינוי היתה בכל הקיבוצים. מי שחתך את כל הויכוח היה סדאם חוסיין. ברגע שהוא התחיל בירי הסקאדים לישראל, במלחמת המפרץ ב-1991 ההורים לקחו את הילדים ונגמר הויכוח.

"בגלל שהשמרנים לא הסכימו לשינוי, אז בקיבוצים לא התכוננו ולא הכינו את הדירות לקלוט את הילדים. הדירות היו קטנות – התקן היה 45 מ"ר בקיבוץ הארצי ובמאוחד ו-54 מ"ר בקיבוצי האיחוד".

איך הגיבו האדריכלים במחלקה הטכנית לכל אותו ויכוח?

"גם במחלקה הטכנית היה ויכוח. האדריכלים לא היו בצד השמרני, הם דוקא רצו לפרוץ, אבל ישראל פיינמסר, שניהל את המחלקה בשם התנועה ובשם הסוכנות היהודית שהיתה המממנת ברוב הקיבוצים, לא נתן להם.

.

בנג'ילה בפתח ביתו ולצד עבודות קרמיקה שיצר משה סעידי במקור עבור חדריה אירוח במלון הילטון ירושלים

.

.

האם המחלקה עברה בתקופתך משברים יוצאי דופן?

"המחלקה הצליחה לעבור שני משברים קשים. המשבר הראשון היה המיתון הגדול בענף הבנייה שהיה לפני מלחמת ששת הימים. לקחנו עבודות חוץ וגדלנו באופן דרמתי.

"המשבר השני התרחש בתקופת מלחמת יום הכיפורים. פיתחנו את נושא המקלטים ועם חברת אשטרום יצרנו דגם של מקלט טרומי. המהלך הזה הזניק את הכנסות המחלקה באופן בלתי רגיל, היות והיה הסכם שמכל מקלט שנבנה קבלנו 1.5%. באותה התקופה היה ממש שיטפון של מקלטים והיתה הכנסה שקשה לתאר. אחר כך פיתחנו דגמים למשחטות, חדרי קירור ואולמות ספורט שהיו מקור הכנסה אדיר. בתקופה שלי 80% מההכנסות היו מעבודות חוץ, לעומת זאת, 70% מהשקעת העבודה היתה בקיבוצים.

.

בנג'ילה בחדר האוכל שאת הקמתו והרחבתו ליווה וניהל

.

.

האם לדעתך יש בכלל "תכנון קיבוצי" אופייני?

"בכל פרויקט את הפרוגרמה הגדירה קבוצה של חברי הקיבוץ עם האדריכלים. את הקו הראשי נתן האדריכל שמואל מסטצ'קין ואחריו גם האדריכלים חיליק ערד, מנחם באר ואברהם ארליק. וכן – היה ניסיון לסגנון מיוחד, כזה שהתבטא למשל בדגש על השמירה ביחס שבין האדם והמבנה, להימנע מלגמד את האדם, לתת תחושה אנושית ולא ליצור קתדרלות. גם האדריכלות של המחלקה לתכנון בקיבוץ המאוחד לא היתה שונה בהרבה.

האם היה קשר בין מחלקות התכנון של התנועות השונות?

"היה קשר והיתה גם תחרות קשה על השגת עבודות חוץ, מחוץ לקיבוץ. עד כדי כך היתה תחרות שבשלב מסוים בשנות ה-70 ערבו את יגאל אלון, מפני שהוא היה הנציג של הקיבוץ המאוחד בממשלה ואם היתה בעיה בקיבוץ אז היו פונים אליו והוא היה פותר. אז אלון הזמין אותי לשיחה וביקש שלטובת המחלקה של המאוחד נוותר על עבודה בנמל אילת, שם קיבלנו לתכנן בתי קירור. שאלתי אותו מה לו ולזה, והוא ענה שלמחלקה שלנו יש הרבה עבודה ולמחלקה לתכנון של הקיבוץ המאוחד חסרה, אז שניתן להם קצת. עניתי לו שאם רשות הנמלים שהזמינה את העבודה תפנה אלינו בבקשה לוותר על העבודה אז אנחנו נוותר. אבל הם לא פנו. התחרות לא הסתיימה רק שם וחוץ מזה היו גם קיבוצים מהאיחוד ומהמאוחד שפנו שנתכנן להם".

"בשנות ה-70 הקשר היה יותר מעניין. התקיים קשר בין האדריכלים מוסה חריף, פרדי כהנא, חנן הברון מהמאוחד וחיליק ערד, יחיאל צ'לנוב ואני מהקיבוץ הארצי. קיימנו הרבה מאד פגישות, אצלנו ואצלם, כדי לתאם רעיונות ולגבש מחשבה משותפת. הדיונים המשותפים עסקו בעיקר בנושא התכנון המתארי של הקיבוץ, ולא עסקו בתכנון מבנים. התקיימו הרבה פגישות ובסוף היתה גם חברות. היו גם ניסיונות לאחד את המחלקות לתכנון, אבל הפוליטיקאים התנגדו.

"באותה התקופה המחלקה הטכנית של הקיבוץ הארצי היתה כל כך חזקה שהיא שמה בצל את יתר המחלקות, במיוחד באגף ההנדסי. למחלקה שלנו היה גם אגף מים, מדידות, חשמל – החזקנו את כל היועצים אצלנו במשרד, בעוד ששאר המחלקות החזיקו יועצים חיצוניים. 'א.ב. תכנון' ירש למעשה את כל המחלקות לתכנון של התנועות, אבל מבחינה ארגונית הוא דומה יותר לנו.

איך קרה שמסטצ'קין תכנן את מרבית חדרי האוכל, אחריו רבים מהם תוכננו בידי ערד ובאר ורק מעטים ביותר על ידי אדריכלים אחרים? האם היתה תחרות או כוחנות?

"לא היתה כוחנות אבל העדיפות היתה למסטצ'קין. קיבוצים בשלב מסוים ביקשו שניתן גם למנחם באר ובהמשך גם לחיליק ערד. באמצע היה גם ארליק. אבל כמעט את כל חדרי האוכל עד לתקופה יחסית מאוחרת תכנן מסטצ'קין כשחיליק ומנחם עובדים אתו.

מסטצ'קין במהלך עבודתו כאדריכל ראשי במחלקה עשה גם עבודות עצמיות, זה היה מקובל?

"מסטצ'קין היה נאמן למחלקה בצורה בלתי רגילה ובתקופות השיא שהיינו מלאים בעבודה לא היתה בעיה שמסטצ'קין עובד גם באופן פרטי, אבל זה היה מעט מאד ולתקופות קצרות.

מבין האדריכלים במחלקה אברהם ארליק הוא ככל הנראה היחיד שלא נכתב אודותיו ספר מקיף (כפי שנכתב על מסטצ'קין, באר וערד), למרות שהוא תכנן לא מעט וגם פרסם מאמרים רבים בתחום בעיתונות היומית והמקצועית. איך אתה זוכר אותו?

"ארליק היה שונה לגמרי משאר האדריכלים. הוא בא מאסכולה יותר צנועה, תמיד דאג שלא תהיה הפרזה, שיהיה מאד פונקציונלי ומה שיכתיב זו לא החזית אלא הצורך. ארליק לא הבליט את המבנים שתכנן, ולעומתו כל שאר האדריכלים כן הבליטו. הוא העריץ את האדריכלים אל מנספלד ולאופולד קרקואר. אבל אם אתה לוקח חדר אוכל שלו, והוא תכנן כאלה בניר-דוד, נחשונים, נירים, בית אלפא – הקווים שלו מאד ברורים. לעומת זאת, אם תתבונן בחדר אוכל שתכנן מסטצ'קין, למשל, תתקשה למצוא הבדלים מהותיים. ארליק ומסטצ'קין היו בערך בני אותו גיל, זקני החבורה והיה ביניהם ויכוח תמידי אבל הערכה הדדית עמוקה.

"אני זוכר שארליק סרב לעבור לשרטט מעיפרון לרפידוגרף, כי את הקו של הרפידוגרף לא ניתן למחוק. הוא היה הולך עם חלוק שכולו שחור מהעפר של העיפרון וכך הוא עבד עד שיצא לגמלאות. איש עשיר ברעיונות וידע, הוא איש שידע את השורשים ופרסם מאמרים וגם ספר על תרבות יוון. היה תענוג לשוחח אתו ולכל דבר היה לו הסבר. הביטוי האדריכלי אצלו היה יותר סטנדרטי, אבל התוספת שלו למחלקה היתה בעיקרה רעיונית-מחשבתית והיא היתה תרומה עצומה.

היו אדריכלים נוספים על אלה שהזכרנו שפעלו במחלקה?

"היה את אברהם סולומון שגר בתל אביב תכנן בעיקר מבני חינוך. היה גם את מקס שגם הוא גר בתל אביב ותכנן בעיקר גני ילדים. היה את דן פלג משער העמקים ואת נאוה ינאי. קובה גבר מעין שמר היה מראשוני המחלקה הטכנית. אבל הוא הסתכסך עם כולם, עם מי שרק אפשר, בעיקר עם פיינמסר והוא הלך לפרקטיקה הפרטית.

האם אתה יכול להזכיר דוגמאות לחילוקי דעות במחלקה, אחת בתחום התכנון של חדר האוכל ואחרת על עיצוב?

"בנושא של תכנון היה כל הזמן ויכוח האם חדר האוכל יכול להיות 'בית-כולל', כזה שמכיל גם מועדון, מזכירות ועוד, או שכל הפונקציות צריכות להיות נפרדות. המודל של חדר האוכל בכפר-הנשיא שבו הקימו לראשונה בית-כולל קסם להרבה קיבוצים. אלא שיש בעיה שבית-כולל מתקשה לצמוח. מבחינה אדריכלית זה מאתגר, אבל פונקציונלית זה בעייתי. היה לנו שיח טוב עם מסטצ'קין, שהבין שאם רוצים בניין צומח אז הוא לא יכול להיות בית-כולל. כן הסכמנו שאם קובעים בחדר האוכל מועדון בקומה התחתונה שמשתלבת בטופוגרפיה – אז זה בסדר.

"בנושא של עיצוב – כל הזמן מסטצ'קין וגם שאר האדריכלים תכננו בחדרי האוכל מרצפות כהות, שחורות או בגוון ירוק חזק. הם טענו שבמרצפות האלה פחות רואים את הלכלוך. אני חשבתי אחרת, אז בסביבות 1973 אספתי את כל האדריכלים במחלקה והבאתי שתי מרצפות טראצו – אחת ירוקה כמו אלה שבהן מסצט'קין השתמש בחדרי האוכל בקיבוצים שובל ורוחמה, ואחת בהירה. אמרתי להם – עכשיו בואו נבדוק, אני אדרוך על שתיהן, איפה שהמרצפת תשאר יותר נקייה עם זו נמשיך. הם כולם היו בטוחים שהמרצפת הכהה תשאר נקייה ולא יראו בה סימנים, אך בסוף התברר להם שדוקא הבהירה נשארה יותר נקייה ועל הכהה נותר כתם. אז היה מעבר למרצפות בהירות בחדרי האוכל.

.

בחדר האוכל במגן נבחר ריצוף בהיר, אך שימו לב לצורת המרצפות המלווה את צורת אגפי המבנה הניצבים בזוית זה לזה

.

אולמות התרבות הם מבני הקהילה השניים בחשיבותם בקיבוץ, איזה דיון משמעותי אתה זוכר שהתקיים עליהם?

"היה דיון על גודל האולם, שדיון דומה לו התקיים גם על חדרי האוכל. אני הייתי בדעה שקיבוץ לא צריך יותר מ-400 מקומות ישיבה באולם, אבל היו קיבוצים ששאלו – מה יקרה אם כל הקיבוץ רוצה לראות הצגה, ואלה הלכו על אולמות עם 600 ו-800 מושבים. אני עניתי להם שאם כל הקיבוץ רוצה לראות הצגה אז שיעשו שתי הצגות.

"גם בחדרי האוכל דנו בשאלה האם להקים חלל אחד גדול שמתאים לסדר פסח, או לתכנן אולם שמתאים לכל שאר ימות השנה. בבית-זרע ובמרחביה נבנו חדרי אוכל ענקיים שהכילו אלף מקומות ישיבה. אני חשבתי שזה לא נכון וחדר אוכל צריך להיות מתאים לייעוד היומיומי שלו, לכן צריך להיות מקום יותר אינטימי ולא לתכנן עבור יום אחד בשנה. אז עלה לנו הרעיון של 'הפרח' – כזה שמורכב מחללים קטנים יחסית שפונים כולם אל המרכז. דגם הפרח נבנה בעין-דור, כאן במגן וגם היתה הצעה לגן-שמואל".

.

בעשור הראשון לקיבוץ שימש את החברים צריף שהובא מאירופה. במקומו נבנה חדר אוכל קבוע בתכנון האדריכל שמואל מסטצ'קין ששימש בתפקיד אדריכל ראשי במחלקה הטכנית של תנועת הקיבוץ הארצי (הצריף נמסר לתושבי רהט). כמעט שני עשורים מאוחר יותר, ב-1976, הורחב באופן משמעותי הבניין בידי מסטצ'קין בעצמו

.

.

(7) חדר האוכל – אדריכל שמואל מסטצ'קין, 1959, הרחבה: 1976

ב-1959 נחנך במגן בניין חדר האוכל הראשון. הבניין החדש החליף צריף עץ שהובא מאירופה, שימש קיבוץ סמוך שפורק וחלקיו הועברו למגן. פה הורכב הצריף מחדש במרכז הקיבוץ. לאחר שנבנה חדר אוכל חדש, שוב פורק הצריף והחליף ידיים, אלא שהפעם היו הידיים של דואים מרהט והוא עבר לעיר הבדואית.

את חדר האוכל תכנן האדריכל שמואל מסטצ'קין, בוגר בית הספר באוהאוס והאדריכל הראשי במחלקה הטכנית של תנועת הקיבוץ הארצי. המבנה המקורי התייחד בתקרת בטון דקה בצורת פרבולואיד היפרבולי. באופן זה נחסך בשעתו השימוש בפלדה הוזלו עלויות הבנייה. האולם היה רחב יותר מזה שהיה בצריף שקדם לו, ועדיין הכיל מקום לכ-100 סועדים.

חלפו כמה שנים, הקיבוץ גדל והוחלט לחזור ולפנות למסטצ'קין שירחיב את חדר האוכל הקיים. את שלד הבניין תכנן המהנדס שלום שרגא שהיה גם מעורב בתכנון שלד משכן הכנסת והיההמהנדס הראשי של המחלקה הטכנית (הוא ניפטר לפני שלושה חודשים). בראש השנה של 1976 הושלמה עבודת ההרחבה שנמשכה רק שמונה חודשים במקביל להמשך פעילות חדר האוכל והמטבח (בזמן הבנייה "החברים התרגלו להחליף אגפים לאכילה בהתאם לצורכי הבנייה", מספר בנג'ילה). ההרחבה כללה את הסבת אולם האכילה המקורי, שכל שטחו היה 15 מטרים על 9.20 מטר, לאולם הגשה. משני צידיו פרצו את הקירות שהיו קירות מסך שאפשרו את הריסתם בקלות ובנו שני אגפים חדשים לאולמות אכילה, הניצבים בהטיה לבניין הקיים. כעת יכול היה חדר האוכל להכיל 300 סועדים במקביל, ובליל סדר ניתן גם לדחוס כאן 750 סועדים.

את קירות האולמות חיפו בקרמיקה בדוגמה שעיצב האמן משה סעידי, חבר קיבוץ כפר מנחם. הדוגמאות שיצר סעידי בסטודיו שלו הוצגו תחילה בשיחת קיבוץ ולפי בנג'ילה קיבלו אישור "פה-אחד". בהמשך כשהגעתי למועדון, סיפרה לי מי שארגנה שם את הכיבוד לאירוע שהיא לא אוהבת את חיפוי הקרמיקה שמזכיר לה את "הכותל המערבי". חזיתותיו החיצוניות של הבניין החדש חופו בגרנוליט שהובאה מהכנרת. חיפויים אלה בוצעו לצורך שמירה על המבנה, מבלי להצריך תחזוקה שוטפת ויקרה.

.

משה סעידי עיצב שתי דוגמאות מאריחי קרמיקה שקיבלו את אישור החברים בשיחת קיבוץ

.

לקיבוץ לא היה מספיק תקציב להזמין את סעידי ליצור קיר אמנות ולכן הסתפקו באריחים חזרתיים שעיצב במיוחד לחדר האוכל

.

הרחבת חדר האוכל הובילה לשינויים נוספים: הגג המשופע באגפים החדשים תוכנן כגג אופקי אחיד והגג של הגג המקורי כוסה בתקרה אקוסטית שהתסירה את איכויותיו הטכנולוגיות-עיצוביות. האדריכל גם נמנע כעת מלשלב פתחים רחבים כבעבר, אלא קבע פתחי חלונות צרים עם תוספת מסגרת בנויה הבולטת מקו החזית באופן שמצל על הפתחים.

.

משמאל מתקן בנוי לאופניים

.

"ניסיתי לתכנן את חדר האוכל על קו מעוגל ולא ישר", כתב לימים האדריכל שמואל מסטצ'קין על תכנון חדר האוכל במגן, והדברים פורסמו בספר "לבנות ולהבנות בה" (הוצאת הקיבוץ המאוחד) שערכו מוקי צור ויובל דניאלי. "האולם מתוכנן בקשת, חצי סהר. הכניסה אליו היא מהמרכז כך שכל הסועדים מופנים למרכז ולא נראים מקצה אחד לקצה השני של האולם, והדבר יוצר פרטיות מסוימת ושקט. במסיבות וחגים יושבים החברים כך שההפניה היא מהקצוות למרכז האולם שבו נמצאת הבמה. הדבר מתאפשר בקלות הודות לצורתו של אולם האוכל, שהוא חצי סהר".

.

תכנית חדר האוכל לאחר ההרחבה (מקור: ארכיון קיבוץ מגן)

.

האדריכל בנה כמה חדרי אוכל דומים לזה שבמגן, למשל בבית קמה

.

עד שפרצה מגפת הקורונה היה חדר האוכל פעיל לכל אורך השבוע. לפני מספר חודשים חזר חדר האוכל לפעול במתכונת חלקית והחל מהשבוע הוא פועל באופן מלא, גם בשישי בערב. ביום שישי שבו בקרתי השיטה היתה לבוא ולקחת.

מה אוכלים כאן? איה יקיר, חברת מגן ומנהלת הארכיון בקיבוץ לשעבר, מפרטת: "יש חמש או שש מנות עיקריות לבחירה. דג מאודה, דג מטוגן, מנה צמחונית, שניצל שאין ילד שזו לא המנה העיקרית שלו, עוף בתנור, עוף מבושל, דייסות דיאטטיות. היום יש לנו מבשלת שלמדה את המקצוע בשוודיה. היא התחתנה עם בן הקיבוץ ולכן בשישי בערב מוגשים מטעמים שלה, בעיקר דגים: סלמון, ממרח דג וגבינה שמגולגל בפרוסת לחם. יש אנשים שבאים לאורחת שישי עם מכלי פלסטיק ולוקחים הביתה כדי שיהיה להם כל השבוע. אמרו לי שבעיר יש את זה במסעדות, אנחנו לא הולכים למסעדות בעיר אז בשבילנו זה מיוחד".

.

הכניסה

.

חדרי השירותים מצויים במרכז ומקבלים נפח פיסולי שמדגיש בחזית את הסימטריה

.

מבואה בעלת קוים מעוגלים כוללת בין השאר שטיפת ידיים ושירותים

.

ולוחות מודעות ריקים יחסית

.

על לוח המודעות עטיפת הספר למעוניינים לרכוש. על העטיפה מתנוססת תמונת חדר האוכל בקיבוץ מרחביה שגם אותו תכנן האדריכל שמואל מסטצ'קין

.

שני אולמות האכילה לא היו פעילים בזמן הביקור והגישה אליהם חסומה. החל מהשבוע חדר האוכל חזר לפעילות מלאה לרבות ביום שישי

.

מחסום

.

רצפת טראצו בהירה בעקבות הבדיקה שערך בנג'ילה וגילה שבהיר עדיף על כהה

.

אריחי קרמיקה שעיצב משה סעידי בשתי דוגמאות

.

תוצרת קיבוץ כפר מנחם

.

כך היה נראה חדר האוכל המקורי שתכנן כאן האדריכל שמואל מסטצ'קין ונחנך ב-1959 עם גג פרבולואיד היפרבולי ועם חלונות גדולים יחסית להיום, גם כאלה שצמודים לתקרה

.

שדות מגן ובראש הגבעה מקאם שיח' נוראן

.

במטבח, לפני עידן המכונה לניקוי כלים

.

הכסאות עדיין בחדר האוכל

.

במרכז חדר האוכל (זה האולם של חדר האוכל המקורי מ-1959) יש הגשה עצמית וכיום רק מותר לקחת את האוכל הביתה ואין הסעדה בחדר האוכל, בינתיים.

.

נראה טעים

.

גם על עיצוב המגשים בחדרי האוכל בקיבוצים השפיע בנג'ילה ואלה עם פינות קטומות מאפשרים להשעין מרפקים או את אמות הידיים על השולחן

.

בנגילה מתיישב לצד אחד השולחנות

.

.

(8) מועדון לחבר – אדריכל חיליק ערד, 1968

.

המועדון לחבר הוקם לצד הדשא הגדול וחדר האוכל זמן קצר לאחר מלחמת ששת הימים

.

את המבנה תכנן האדריכל חיליק ערד, חבר קיבוץ סער ומהאדריכלים הבכירים והפוריים שפעלו במחלקה הטכנית של תנועת הקיבוץ הארצי

.

למועדון ניתן להכנס ישר דרך החזית המורכבת ממסכי זכוכית הנעים על מסילות, אך יש גם כניסה ראשית שמצויה בנסיגה ומובילה לאולם מבואה

.

אולם המבואה – המבנה השתמר לכל אורך השנים ולא נעשו בו שינויים

.

באולם המועדון התכנסו החברים בעיקר לאחר ארוחת הערב לקריאת עיתון, משחק או שיחה. כיום הוא משמש להתכנסויות ואירועים בלבד

.

התקרה האקוסטית היא השינוי המרכזי שנערך פה. בשונה ממועדונים רבים שתוכננו בקיבוצים, כאן הדלפק להגשת הקפה והתה נפרד ומוסרת באמצעות הקיר שעליו תלוי המסך שבמרכז התמונה

.

היום דנים פה על שינוי אורחות החיים

.

חדר הישיבות הוסב לאיחסון ושימוש בציוד הגברה וסאונד

.

.

(9) גני ילדים ממוגנים

.

הירי מכיוון רצועת עזה הוביל להקמת גגות בטון מעל למבנים שנותרו עם גגות הרעפים המקוריים. בינתיים, נוצלו גם הגגות השטחים החדשים וכוסו במתקנים לייצור אנרגיה מקרני שמש

.

המבנים הוותיקים המקוריים נותרו כמו שהם מתחת לגג הבטון הענק

.

בטון

.

.

(10) אסם הגרעינים

.

אסם הגרעינים הוקם עם הקיבוץ ב-1950 

★

חדרי אוכל נוספים בהם הסתובבתי:

.

מסדה (דב גלט)

געש (מנחם באר)

גזית (חיליק ערד)

גלאון (חיליק ערד)

חוקוק (שלי ניסים)

רביבים (שלי ניסים)

החותרים (שלי ניסים)

רשפים (מנחם באר)

שפיים (עירא אפרתי)

שלוחות (לאון שרמן)

ברקאי (אברהם ארליק)

משמר דוד (אריך ראש)

ניר אליהו (שמשון הלר)

דברת (מרדכי זברודסקי)

משמרות (יעקב מטריקין)

גלעד (ארנונה אקסלרוד)

ברור חיל (ויטוריו קורינלדי)

כפר המכבי (שלמה גלעד)

דגניה א' (לאופולד קרקואר)

בית ניר (שמואל מסטצ'קין)

יד-מרדכי (שמואל מסטצ'קין)

עין הנצי"ב (נעמי יודקובסקי)

שער הגולן (שמואל מסטצ'קין)

כפר מסריק (מוניו גיתאי-וינרויב)

עין חרוד מאוחד (שמואל ביקלס)

גשר (שמואל ביקלס, ארנונה אקסלרוד)

חפצי-בה (ריכארד קאופמן ועירא אפרתי)

מעיין ברוך (ארטור גולדרייך ורחל ניסים)

נחל עוז (בנימין צ'לנוב, ויטוריו קורינלדי)

גבעת חיים מאוחד (אהוד שחורי)

גבע (אריה שרון, אמנון לוי)

כרמיה (שמואל מסטצ'קין)

גלגל (נעמי יודקובסקי)

יקום (שמואל מסטצ'קין)

נגבה (שמואל מסטצ'קין)

דורות (מרדכי זברודסקי)

בית גוברין (אמנון לוי)

געתון (מנחם באר)

שניר (מנחם באר)

גת (מנחם באר)

נווה איתן

כפר דרום

אלונים (שלמה גלעד)

ארז (אלכס קשטן וויטוריו קורינלדי)

בית אלפא (לאופולד קרקואר, אברהם ארליק)

צרעה (אריך ראש, מוסה חריף וויטוריו קורינלדי)

שער העמקים (יוסף אילדמן, מנחם באר, דן פלג)

אילות (שמואל ביקלס, ישראל גודוביץ, אלכס גרינבאום)

הצעות לחדר אוכל אפיקים (שמואל פובזנר, אברהם יסקי)

גדות, שמרת ואדמית (חנן הברון, מנחם באר ושמואל מסטצ'קין)

מגל ולהבות חביבה (שמשון הלר, שמואל מסטצ'קין, חיליק ערד)

אור הנר, רוחמה (שמואל מסטצ'קין, אריך ראש וארנונה אקסלרוד)

משאבי שדה, שדה בוקר, סמר (רחל ניסים, שלמה גלעד, חיליק ערד)

בית זרע, שער הגולן וטירת צבי (מנחם באר, שמואל מטסצ'קין, לאון שרמן)

מגידו, עין השופט והזורע (חיליק ערד, אברהם ארליק, מוניו וינרויב ואל מנספלד)

כפר סאלד, עמיר, שדה נחמיה (עירא אפרתי, מנחם באר, אהוד שחורי/אפשטיין ובניו)

גבעת עוז, אשדות יעקב איחוד ותל יוסף (שמואל מסטצ'קין, מוסה חריף, לאופולד קרקואר)

עין דור, סאסא, איילת השחר (שמואל מסטצ'קין, חיליק ערד, מרדכי זברודסקי עם אריך ראש)

שדה נחום, חמדיה, אפיקים (שמואל ביקלס, שמשון הלר, ו. י. ויטקובר עם אריך באומן)

ראש הנקרה, עין המפרץ, לוחמי הגטאות (פרדי כהנא, חיליק ערד, נעמי יודקובסקי)

הסוללים, עין גב, גשר הזיו (מרדכי זברודסקי, דב קוצ'ינסקי, שלמה גלעד)

כפר עזה, גבולות ומגן (ויטוריו קורינלדי, חיליק ערד, שמואל מסטצ'קין)

מנרה, הגושרים, דן (רחל ניסים, נעמי יודקובסקי, שמואל מסטצ'קין)

משמר דוד, הראל ונחשון (אריך ראש, אברהם ארליק, חיליק ערד)

סער, חניתה, יחיעם (חיליק ערד, מרדכי זברודסקי, מנחם באר)

ברעם, כפר גלעדי, מצובה (אהרון אלבוים, ארנונה אקסלרוד)

גבעת השלושה וגם כתבתי עליו כאן (אריה שרון)

יזרעאל, כפר החורש (אדם אייל, פרדי כהנא)

כפר מנחם, רבדים וחצור (שמואל מסטצ'קין)

יגור (יוסף אידלמן ורבקה ורוברט אוקסמן)

נירים ואורים (אברהם ארליק, רחל ניסים)

גרופית ומבוא חמה (ארנונה אקסלרוד)

עין החורש (קובה גבר ואברהם ארליק)

צאלים (דוד בסט ויצחק חשמן)

שובל (שמואל מסטצ'קין)

נצר סרני (שמשון הלר)

כפר בלום (פרדי כהנא)

זיקים (מנחם באר)

כברי (חנן הברון)

מבוא גולן (חנן הברון)

יד חנה (ישראל גודוביץ)

נחשונים (אברהם ארליק)

גבעת חיים איחוד (שמשון הלר)

מעלה החמישה (ארטור גולדרייך)

שדות ים (קובה גבר וזיוה ארמוני)

תל יוסף (לאופולד קרקואר)

כרם שלום (ישראל גודוביץ)

עין גדי (שמואל מסטצ'קין)

חפץ חיים (מיכאל קראוס)

בחן ושוב כאן (אריך ראש)

בארות יצחק (לא ידוע)

נען (שלמה גלעד)

גונן (דוד בסט)

גינוסר (חנן הברון)

מזרע (אפשטיין ובניו)

גבעת ברנר (רוברט בנט)

רמת הכובש (מרדכי זברודסקי)

גזר – חדר האוכל האחרון (גבי גרזון)

★

שיר לסיום:

.

★