סיבוב בבריכה הנטושה ובחדר האוכל בקיבוץ משמר דוד

20 שנה לפני מה שקורה פה עכשיו, התפרק קיבוץ משמר דוד. חדר האוכל הנטוש שאותו תכנן האדריכל אריך ראש (נחנך ב-1976), עמד במשך שנים ריק ושרוף. הסוף אופטימי ולאחרונה עבר חדר האוכל חידוש בתכנון אדריכל ג'ו אבקסיס, ואוכלס מחדש בשימושים קהילתיים.

החלק המיוחד בקיבוץ משמר דוד היה התכנון הנופי, שקישר בין חדר האוכל שהשקיף אל הנוף, וממנו היתה ירידה מגוננת שהובילה אל הוואדי שיצא ממנו. במהלכו הוקמה בריכת השחייה הגדולה שאותה תכנן יצחק (פיצו) מור, חבר קיבוץ כפר עזה. הבריכה שמסביבה ובתוכה התקבצו החברים ומשפחותיהם בסופו של הדבר התרוקנה מהמים במקביל להתרוקנות הקיבוץ, וכך היא עזובה עד היום.

ועל כך ברשימה זו.

.

נטוש

.

(המפה באדיבות המרכז למיפוי ישראל)

.

הבריכה ממוקמת בקצה הקיבוץ, בוואדי שיורד מחדר האוכל וממנה נשקף נוף השדות

.

שנות ה-80 (צילום מסך מסרט על משמר דוד)

.

במקור היה השביל שירד אל הבריכה מוקף במדשאות הקיבוץ, אלא שכיום רק בחורף המקום מוריק. השביל כמעט ונעלם.

.

.

(1) הבריכה

המשבר החברתי והכלכלי שאליו שקע קיבוץ משמר דוד בשנות ה-80, הוביל לעזיבה של רבים מחבריו. רק כמה עשרות משפחות נותרו בו. הקיבוץ הזדרז לקלוט חברים חדשים, אך ערכי השיתופיות בו דעכו והמשבר העמיק. לבסוף, הוחלט על פירוק הקיבוץ ב-1998 והפיכתו ליישוב קהילתי, מהלך שהתממש שנים אחדות לאחר מכן.

"כשהקיבוץ התפרק נגמרו התקציבים וכל המתקנים הציבוריים הוזנחו", מספר לי גלעד עזרן, "החל מחדר האוכל שהפך למאפייה, הרפת, הלול, מפעל 'מגוון' למדבקות שנמכר כבר קודם, ועד לבריכה שהפסיקו לתפעל". עזרן לא הכיר את המקום כקיבוץ. הוא הגיע למשמר דוד עם משפחתו ב-2012, במסגרת של 88 חברי הקבוצה הראשונה שזכתה במגרשי מגורים במכרז שערכה רשות מקרקעי ישראל ליישוב המתחדש.

משפחות מעטות נותרו מתקופת הקיבוץ, וכיום מונה היישוב 1,000 אנשים, כשהוא מתוכנן להכיל בסך הכל 350 בתי מגורים. בימים אלה משלימים את בניית הבתים בשכונה השלישית ביישוב, כולם בתים צמודי קרקע.

.

בריכה חצי אולימפית למבוגרים ובריכה קטנטנה לילדים

.

.

השטח הציבורי במשמר דוד תוכנן במקור עם השראה: חדר האוכל תוכנן בקצה הקיבוץ, במרומי הגבעה, כשממנו נשקף נוף השדות. את 'הדשא הגדול' קבע האדריכל בחזית חדר האוכל, בחלק המשתפל אל הוואדי היוצא מסביבת חדר האוכל. את הוואדי ניצלו גם לצורך אותה מדשאה רחבה שהדגישה את מעמדו של חדר האוכל, מקום מפגש והתכנסות וכן כזרוע המקשרת אל מוקד חברתי נוסף – הבריכה.

הדשא הגדול אם כן חיבר אל הבריכה וכך יכלו החברים לצאת מחדר האוכל ולרדת בשביל רחב שנמתח לאורך של 100 מטר בדיוק והוביל אל הבריכה. לבד מבריכה בגודל 25 מ' על 12.5 מ', הוקמה בצמוד בריכת ילדים רדודה ובמה שהיתה מוקד לאירועים ושמחות שנערכו כאן. העצים המגוונים והרבים שעטפו את הבריכה, בעיקר ממערב הוסיפו והעניקו לה את האופי והאווירה המתאימים למרחב של נופש ופנאי בקיבוץ.

את הבריכה שהוקמה ב-1984 תכנן יצחק (פיצו) מור, חבר קיבוץ כפר עזה שהתמחה בתכנון מתקני ספורט במחלקה לתכנון של התק"ם. מור הוביל במחלקה את נושא תכנון מתקני הספורט, לאחר שעד לתקופתו היה זה האדריכל אריך ראש שהוביל את תכנון בריכות השחייה.

המניע להקמת הבריכה היה הרצון להצליח לקלוט משפחות בקיבוץ שסבל זמן קצר קודם לכן מגל של עזיבה שפגע בתפקוד של הקיבוץ. "עד אז היינו רותמים עגלה לטרקטור ונוסעים לבריכה בחולדה", נזכר יוסי אברמוביץ (אברשה) שהיה אז מזכיר הקיבוץ. אברמוביץ פנה לגיוס כספים מגורמים שונים לצורך הקמת הבריכה – קק"ל, התק"מ, מרכז הפועל, מפעל הפיס ובנק הפועלים והודת לכך הצליח לממש את המיזם.

לאחר שסיירו בכמה בריכות שחייה, הוחלט להקים את הבריכה ממעטפת של רצפה, חגורות ועמודי בטון ומילואת בלוקים שאותה כיסו ביריעת PVC בגוון תכלת. שיטה זו נתפסה כפשוטה להקמה, זולה יותר וקלה לתחזוקה. ובכל מקרה הבריכה פעלה בסך הכל 13 שנה. "כל שנה הפעלנו את הבריכה ממאי ועד ה-1 לספטמבר ולעוד כמה ימים בחגים", נזכר אברמוביץ. "הוצאות ההפעלה היו אדירות, כי אסור היה למכור כרטיסים ולקבל מתרחצים חיצוניים. לאחר כמה שנים העברנו אותה לידי מפעיל, אבל לבסוף גם הוא הבין שהיא לא כלכלית וב-1997 סגרנו אותה".

נכון להיום אין תכניות לשקם את הבריכה. חלק מתושבי היישוב הקימו בריכות פרטיות בחצר ביתם, ואחרים משתמשים בבריכות הפועלות בסביבה הקרובה – בטל-שחר ובכרמי יוסף.

.

לילדים. העץ הגדול שברקע הוא החלק היחיד שעדיין פעיל בסביבה

.

פינת זולה מרוהטת מתחת לעץ

.

למרות שהיא נראית בריכה רגילה, היא כולה מכוסה ביריעה אטומה בגוון תכלת שכנראה בא לחסוך שיפוץ וטיפול בסדקים שנוצרו בבריכה המקורית

.

במרומי הוואדי מזדקר חדר האוכל

.

הירידה לבריכה

.

במסלול

.

וכאן היה מגרש ספורט

.

לשלמה

.

במעלה הנחל אל חדר האוכל

.

מה שנראה היום שדה בר היה במקור הדשא הגדול

.

את חדר האוכל תכנן האדריכל אריך ראש (אדריכל במחלקה לתכנון של תנועת איחוד הקבוצות והקיבוצים) משני אגפים: אגף קופסתי ובו אולם האוכל המשקיף אל הנוף, ובצמוד לו אגף מטבח עם גג אקורדיון

.

סוף שנות ה-60(?): חדר האוכל לקראת סיום הבנייה (צילום מסך מסרט על משמר דוד)

.

שנות ה-80: חדר האוכל לאחר סגירת קומת הקרקע והסבתה למועדון לחבר (צילום מסך מסרט על משמר דוד)

.

.

(2) חדר האוכל

בקיבוצים הקפידו להקים חדר אוכל ייחודי לכל קיבוץ, אלא שהיו קיבוצים שביקשו לחסוך הוצאות וקנו תכנית אדריכלית מוכנה. לתכנית זו ערכו התאמות לשטח ולמבנה של הקיבוץ. כך ארע בקיבוץ גרופית ש"העתיקו" את חדר האוכל של מבוא חמה, וכך גם ארע לארבעה קיבוצים שהעתיקו את חדר האוכל של קיבוץ תל קציר. חדר האוכל במשמר דוד נחנך ב-1976 לאחר ארבע שנות בנייה (ושנה אחת לאחר פטירתו של האדריכל). שנה וחצי לאחר הקמת הבניין, נמצא התקציב וקומת הקרקע המפולשת נסגרה והוסבה למבואה ולמועדון לחבר.

מתכנן חדר האוכל, האדריכל אריך ראש, תכנן שני גושי בניין דו-קומתיים, שלכל אחד מהם העניק את אופיו:

אולם האוכל מוקם בגוש אחד שעוצב בצורת תיבה, שבדפנותיה קבע חלונות רחבים הפונים אל הנוף. לחלונות הפונים לכיוון קרינת שמש חזקה, הוסיף והתקין האדריכל מתקני הצללה קבועים. מסיבות תקציביות קומת הקרקע נותרה בחלק מהמקרים מפולשת, ולימים סגרו הקיבוצים את הקומה ומיקמו בה מבואה, שירותים, חדר דואר, מועדון לחבר ושימושים נוספים לשירות הקיבוץ.

מטבח ואחסנה מוקמו בגוש השני שהתייחד בגג אקורדיון דקיק. גג זה אפשר אוורור טבעי והחדרת אור מבעד לפתחים שנקבעו בכפלי התקרה. בין שני האגפים מוקמו המדרגות. הקמת גג האקורדיון הצריכה הקמה של מערכת פיגומים מורכבת ויוצאת דופן, ומתכנן הפיגומים, יעקב לוי, איש "סולל בונה" וגם אביו של המוסיקאי שם טוב לוי, זכה בפרס קפלן על הפתרון שמצא.

ראש אימץ כאן את פתרון גג האקורדיון שמכונה גם "גג קמטים" מחדרי אוכל שתוכננו בקיבוצים קודם לכן, ועל כך מספר האדריכל פרדי כהנא, חבר קיבוץ בית העמק: "ב-1954 התחלתי לעבוד במחלקה, ליד ראש, ושנינו 'צ'כים' נעשינו לחברים טובים. ב-1955 הטילו עלי לתכנן את חדר האוכל בקיבוץ יטבתה שהוביל להיכרות עם הסוכנות היהודית ששלטה אז על כל הקשור לתכנון בקיבוצים. הצעותי למבנה מותאם לתנאי הערבה לא התקבלו ואנשי הסוכנות עמדו על כך שאתכנן על פי התקנים שלהם: מבנה מלבני, מחולק לחדר אוכל ומטבח עם גג אחיד מאסבסט. אני התנגדתי נחרצות ובסוף הגענו לפשרה: על גבי חדר האוכל יוקם גג דו-שיפועי מאסבסט, ועל גבי המטבח הסוכנות 'מאשרת' הקמת הגג שהצעתי כפיתרון לתנאי מדבר – גג קמטים המאפשר אוורור, גג קל. זו הייתה הפעם הראשונה שפתרון מרחבי בטכנולוגיה 'אחרת' אושר והוקם. המהנדס היה י. רט שאז עבד במקביל לשימשוני כמהנדס במחלקה, איש שקט, צנוע ומבריק. בהמשך השתמשתי בפתרון הקמטים בחדרי האוכל שתכננתי בקיבוצים ראש הנקרה, אושה, כפר בלום ועוד, וראש אכן אימץ את הגג בכמה חדרי אוכל משלו".

את שלד הבטון הקפיד האדריכל להבליט ולהותיר חשוף בחזית, מהלך אופייני לאדריכלות המודרנית שנבע בעיקר מתוך אמירה עיצובית החושפת לעין את טכנולוגיית הבנייה. שימוש בהצהרה זו בקיבוץ רמז לכך שכאן הכל חשוף ושקוף ואין מסתירים את הקרביים שעליהם מתבסס הבניין, רמז לאחד העקרונות שעליה נשענה החברה הקיבוצית.

חדר האוכל החדש החליף צריף עץ שממוקם היה בסמוך לו. לאחר שנעזב לטובת המבנה החדש, עמד הצריף נטוש עד שנהרס ב-2011 ובשטחו הוקמה גינה ציבורית.

כמו בקיבוצים רבים אחרים שימש חדר האוכל לבד מהסעדה, גם לקיום שמחות, טקסים ואירועים, אספות חברים, ריקודי עם והקרנת סרטים.

בהיבט הקולינרי לא הצלחתי לגלות אם הוגשו בו מנות יוצאות דופן, או כאלה שהסעירו את החברים. אברמוביץ מתאמץ להיזכר במנות יוצאות דופן. כל מה שהוא מצליח לדלות מזיכרונו אלה ימים שבהם הוגש אוכל צמחוני או מזרחי (חומוס, פלאפל ושווארמה). "האוכל היה סטנדרטי", הוא מסכם את הנושא, "אכלו בשביל דלק לגוף ולא כדי להתלהב".

באמצע שנות ה-90 עם התמעטות מספר הסועדים, הושכר חדר האוכל למפעיל חיצוני שהגיש בו ארוחות צהריים וארוחת שישי בתשלום. לאחר שההוצאות הלכו וגברו, הוחלט ב-1999 לסגור את חדר האוכל. זמן קצר לאחר מכן פעלה בו מאפייה לתקופה קצרה עד שגם היא עזבה והבניין ננטש עד ל-2016 כשעבר לידי המועצה האזורית ששיפצה וחידשה אותו.

.

לאחר שחוסל חדר האוכל, הוסב הבניין למאפייה שנשרפה לבסוף. לאחרונה שופץ הבניין לטובת הקהילה המקומית

.

.

ב-2016 חידשה המועצה האזורית גזר שבתחומה שוכן היישוב את הבניין והעניקה לו חיים חדשים. האדריכל ג'ו אבקסיס שמר על הבניין המקורי, כשהוא מוסיף לו כתמי צבע צהוב בכמה מקומות, כמו בגג האקורדיון הייחודי שסוגר על האגף שבו שכן המטבח. הוא גם התאים את הבניין לתקני בטיחות עדכניים, ובמסגרת זו הוקמו מדרגות חדשות בחזית הצפונית שגם הם קיבלו צבע צהוב.

כיום חזר הבניין לשרת את הקהילה המקומית במשמר דוד, אך ללא הצד הקולינרי, שיחות קיבוץ והקרנת סרטים בימי שלישי בערב. הקומה העליונה משמשת כמתנ"ס מקומי. אולם האוכל משמש לחוגים מרובי משתתפים, בעוד שבאגף המטבח הוקמו חדרים קטנים לחוגים עם מספר משתתפים מצומצם – לימוד אמנות, גיטרה, תופים, ג'ודו ומחול. בקומה התחתונה הקימה הקהילה מרכז מבקרים המציג את סיפורו של המקום ובשאר השטח הוקם צהרון לילדי היישוב.

.

האדריכל אריך ראש (1975-1905), יליד צ'כיה, עבד במחלקה הטכנית של תנועת איחוד הקבוצות והקיבוצים שנה לאחר היווסדה ב-1952, לאחר שעזב את משרדו של האדריכל ורנר יוסף ויטקובר. ראש פעל במסגרת זו עד לשנות ה-70 והתמחה בעיקר בתכנון מבני ציבור בקיבוצי התנועה. "הוא היה יקה בשמו, באישיותו ובהכשרתו", מציין האדריכל ויטוריו קורינלדי שעבד לצדו במשך שלושה עשורים, ומוסיף ש"החינוך המקצועי שלו היה אירופאי מסורתי והתבטא בעיקר בידע טכנולוגי גדול ובקיאות בפרטים".

בין חדרי האוכל שתכנן ראש ניתן למנות את אלה שבבחן, צרעה (שלב ראשון), ניר אליהו (שלב ראשון), אור הנר (שלב ראשון) שם גם תכנן מועדון לחבר, את ההרחבה של חדר האוכל בתל יוסף, איילת השחר (במשותף עם מרדכי זברודסקי), משמר דוד וניצנים. הוא תכנן דגם של בריכת שחייה שאותה שיכפלו כמעט בכל קיבוצי התנועה וכן תכנן שני בתי הארחה בקיבוצים מעלה החמישה ולביא (שהורחבו מאז בידי אדריכלים אחרים).

.

ב-2015 הסתובבתי כאן כשחדר האוכל היה נטוש ועזוב:

.

2015: נטוש

.

2021: בקומה העליונה פועל מרכז חוגים ובקומה התחתונה אולם המתאר את סיפורו של המקום ולצדו צהרון לילדי משמר דוד

.

האדריכל שכפל את המבנה וכמוהו תמצאו חדרי אוכל בקיבוצים נוספים: ניצנים, ניר אליהו ובחן

.

במקור היתה קומת הקרקע מפולשת. כיום פועל בקומתה קרקע צהרון ולכן החצר מוקפת גדר

.

ההצללות על החלונות הדרומיים היו גם במקור, ובכל זאת נדרשו וילונות

.

2015

.

2015

.

.

1988: חדר האוכל (צילום: אריק חרמוני, לע"מ)

.

כמו לכל חדר האוכל שניתן להכנס אליו מכמה פתחים, גם כאן יש כניסה אחת מלמטה

.

קיבוץ בחן: האדריכל שכפל את התכניות לכמה קיבוצים

.

קיבוץ ניר-אליהו: גם כאן תכנן האדריכל מבנה דומה (ארכיון ניר-אליהו)

.

הבניין היה סגור בזמן הסיבוב

.

הגונג

.

תודה לד"ר גלעד עזרן, יוסי אברמוביץ (אברשה) ולאדריכלים ויטוריו קורינלדי ופרדי כהנא

★

חדרי אוכל נוספים בהם הסתובבתי:

.

געש (מנחם באר)

גזית (חיליק ערד)

חוקוק (שלי ניסים)

רביבים (שלי ניסים)

החותרים (שלי ניסים)

רשפים (מנחם באר)

שפיים (עירא אפרתי)

שלוחות (לאון שרמן)

ברקאי (אברהם ארליק)

ניר אליהו (שמשון הלר)

דברת (מרדכי זברודסקי)

משמרות (יעקב מטריקין)

גלעד (ארנונה אקסלרוד)

ברור חיל (ויטוריו קורינלדי)

כפר המכבי (שלמה גלעד)

בית ניר (שמואל מסטצ'קין)

יד-מרדכי (שמואל מסטצ'קין)

עין הנצי"ב (נעמי יודקובסקי)

שער הגולן (שמואל מסטצ'קין)

כפר מסריק (מוניו גיתאי-וינרויב)

עין חרוד מאוחד (שמואל ביקלס)

גשר (שמואל ביקלס, ארנונה אקסלרוד)

חפצי-בה (ריכארד קאופמן ועירא אפרתי)

מעיין ברוך (ארטור גולדרייך ורחל ניסים)

נחל עוז (בנימין צ'לנוב, ויטוריו קורינלדי)

גבעת חיים מאוחד (אהוד שחורי)

גבע (אריה שרון, אמנון לוי)

כרמיה (שמואל מסטצ'קין)

גלגל (נעמי יודקובסקי)

יקום (שמואל מסטצ'קין)

נגבה (שמואל מסטצ'קין)

דורות (מרדכי זברודסקי)

בית גוברין (אמנון לוי)

געתון (מנחם באר)

שניר (מנחם באר)

גת (מנחם באר)

נווה איתן

כפר דרום

אלונים (שלמה גלעד)

ארז (אלכס קשטן וויטוריו קורינלדי)

בית אלפא (לאופולד קרקואר, אברהם ארליק)

צרעה (אריך ראש, מוסה חריף וויטוריו קורינלדי)

שער העמקים (יוסף אילדמן, מנחם באר, דן פלג)

אילות (שמואל ביקלס, ישראל גודוביץ, אלכס גרינבאום)

הצעות לחדר אוכל אפיקים (שמואל פובזנר, אברהם יסקי)

גדות, שמרת ואדמית (חנן הברון, מנחם באר ושמואל מסטצ'קין)

מגל ולהבות חביבה (שמשון הלר, שמואל מסטצ'קין, חיליק ערד)

אור הנר, רוחמה (שמואל מסטצ'קין, אריך ראש וארנונה אקסלרוד)

משאבי שדה, שדה בוקר, סמר (רחל ניסים, שלמה גלעד, חיליק ערד)

בית זרע, שער הגולן וטירת צבי (מנחם באר, שמואל מטסצ'קין, לאון שרמן)

מגידו, עין השופט והזורע (חיליק ערד, אברהם ארליק, מוניו וינרויב ואל מנספלד)

כפר סאלד, עמיר, שדה נחמיה (עירא אפרתי, מנחם באר, אהוד שחורי/אפשטיין ובניו)

גבעת עוז, אשדות יעקב איחוד ותל יוסף (שמואל מסטצ'קין, מוסה חריף, לאופולד קרקואר)

עין דור, סאסא, איילת השחר (שמואל מסטצ'קין, חיליק ערד, מרדכי זברודסקי עם אריך ראש)

שדה נחום, חמדיה, אפיקים (שמואל ביקלס, שמשון הלר, ו. י. ויטקובר עם אריך באומן)

ראש הנקרה, עין המפרץ, לוחמי הגטאות (פרדי כהנא, חיליק ערד, נעמי יודקובסקי)

הסוללים, עין גב, גשר הזיו (מרדכי זברודסקי, דב קוצ'ינסקי, שלמה גלעד)

כפר עזה, גבולות ומגן (ויטוריו קורינלדי, חיליק ערד, שמואל מסטצ'קין)

מנרה, הגושרים, דן (רחל ניסים, נעמי יודקובסקי, שמואל מסטצ'קין)

משמר דוד, הראל ונחשון (אריך ראש, אברהם ארליק, חיליק ערד)

סער, חניתה, יחיעם (חיליק ערד, מרדכי זברודסקי, מנחם באר)

ברעם, כפר גלעדי, מצובה (אהרון אלבוים, ארנונה אקסלרוד)

גבעת השלושה וגם כתבתי עליו כאן (אריה שרון)

יזרעאל, כפר החורש (אדם אייל, פרדי כהנא)

כפר מנחם, רבדים וחצור (שמואל מסטצ'קין)

יגור (יוסף אידלמן ורבקה ורוברט אוקסמן)

נירים ואורים (אברהם ארליק, רחל ניסים)

גרופית ומבוא חמה (ארנונה אקסלרוד)

עין החורש (קובה גבר ואברהם ארליק)

צאלים (דוד בסט ויצחק חשמן)

שובל (שמואל מסטצ'קין)

נצר סרני (שמשון הלר)

כפר בלום (פרדי כהנא)

זיקים (מנחם באר)

כברי (חנן הברון)

מבוא גולן (חנן הברון)

יד חנה (ישראל גודוביץ)

נחשונים (אברהם ארליק)

גבעת חיים איחוד (שמשון הלר)

מעלה החמישה (ארטור גולדרייך)

שדות ים (קובה גבר וזיוה ארמוני)

תל יוסף (לאופולד קרקואר)

כרם שלום (ישראל גודוביץ)

עין גדי (שמואל מסטצ'קין)

חפץ חיים (מיכאל קראוס)

בחן ושוב כאן (אריך ראש)

בארות יצחק (לא ידוע)

נען (שלמה גלעד)

גונן (דוד בסט)

גינוסר (חנן הברון)

מזרע (אפשטיין ובניו)

גבעת ברנר (רוברט בנט)

רמת הכובש (מרדכי זברודסקי)

גזר – חדר האוכל האחרון (גבי גרזון)

★

עם הסגולה לסיום:

.

★