סיבוב בחדר האוכל בקיבוץ דביר

חדר האוכל בקיבוץ דביר הוא עבודה מוקדמת שתכנן האדריכל מנחם באר, חבר קיבוץ געתון ואדריכל המחלקה הטכנית של תנועת הקיבוץ הארצי. בעת חנוכת הבניין ב-1964 היה באר כבר בן 39, ועם זאת עד אז הוא טרם הוביל פרויקטים משמעותיים במחלקה. היה זה האדריכל שמואל מסטצ'קין, בוגר הבאוהאוס והאדריכל הבכיר במחלקה, שתכנן עד אז ובאופן בלעדי את חדרי האוכל של התנועה, כמעט כולם על בסיס דגם חזרתי. גם כאן ניתן למצוא הד משמעותי לדגם שגיבש מסטצ'קין – מבנה תיבתי אופקי עם פתחי חלונות צרים וגבוהים עם ביטוי בגג לקמרונות נמוכים לצורך החדרת אור ואוויר אל עומק האולם.

למרות ההפרטה מקפידים בקיבוץ להמשיך ולהפעיל את חדר האוכל שמאכיל את החברים כבר 72 שנה. את המנות שמקורן במטבח ההונגרי או הדרום-אמריקאי שהגישו כאן בעבר כבר לא תמצאו, גם מספר הסועדים מבין החברים הצטמצם, אך עדיין רואים בו את לב הקיבוץ.

ועל כך ברשימה זו.

.

2023 (1964/1971)

.

דביר (המפה באדיבות המרכז למיפוי ישראל)

.

כמו ברוב המקרים חדר האוכל ניצב בלב הקיבוץ, בקצה של הדשא הגדול

.

אדריכל הנוף עיצב דוגמא בריצוף הגרנוליט, כמו שטיח בסלון של הקיבוץ

.

את הבניין תכנן האדריכל מנחם באר, אך העיצוב דומה לגישת העיצוב של האדריכל שמואל מסטצ'קין שהיה האדריכל הבכיר במחלקה הטכנית של תנועת הקיבוץ הארצי. היה זה חדר אוכל מוקדם שתכנן באר, שטרם העז בשלב זה לעצב באופן עצמאי ומקורי, כפי שהוכיח בפרויקטים מאוחרים יותר

.

בחזיתות שתי מבואות הכניסה שולבה אמנות שמיוחסת לאמנית חנה רבין, ילידת גרמניה ותושבת חולון

.

במבואה המערבית שולבה קבוצה של עבודות קרמיקה שגם אותן יצרה חנה רבין

.

.

לאחר הקמת המדינה ב-1951, נוסד קיבוץ דביר בצפון הנגב, אזור שהיה אז דליל ביישובים ישראלים וסמוך לגבול עם ירדן. עד אותה עת היישובים הישראלים היחידים באזור היו ממערב לכביש 40 – הקיבוצים משמר הנגב, בית קמה ושובל. דביר אם כן היה היישוב הישראלי היחיד שהוקם ממזרח לכביש, באזור פתוח שלא היה מיושב למעט שטחי מרעה של שבטים בדואים (העדויות היחידות ליישוב התגלו ממזרח לקיבוץ, ככאלה מימי בית ראשון כמו גם מערות מסתור המתוארכות לימי מרד בר-כוכבא). לדביר היה תפקיד ביטחוני – גם כיישוב ספר וגם כחסם על ציר מרכזי להברחות גבול בין הגדה המערבית ובין עזה. אצל המוסדות המיישבים חשיבות ההתיישבות באזור נתפסה כגבוהה ופחות משנה מעת הקמתו, עלה על הקרקע יישוב נוסף באזור ואף קרוב יותר לגבול – קיבוץ להב.

מייסדי קיבוץ דביר היו צעירים ניצולי שואה שהיגרו לארץ מהונגריה. את שלבי קליטתם המוקדמת בארץ העבירו בקיבוצים נגבה וחצור, ועם קבלת ההחלטה עלו וייסדו את דביר. אט-אט הצטרפו אליהם גרעיני התיישבות נוספים, הגדולים שבהם מקורם היה מדרום-אמריקה, בעיקר מצ'ילה וגם מקובה, אך גם כאלה ילידי הארץ כמו למשל גרעין "להבות", שמקור חבריו בחיפה ונקלט כאן ב-1953. כיום אין כבר גרעיני התיישבות וקליטת תושבים חדשים לקיבוץ מתבצעת בעיקר בשכונת ההרחבה שהוקמה לצד הקיבוץ.

לפרנסתם עסקו החברים בחקלאות, וב-1976 הקים הקיבוץ במשותף עם קיבוץ להב השכן את מפעל "דולב", שבשמו משולבים שמות שני הקיבוצים. בדולב מייצרים מוצרי פלסטיק ובין השאר את עגלות האשפה הפזורות בכל רחבי הארץ.

חדר האוכל הראשון של הקיבוץ היה אוהל ששימש את החברים במשך שנתיים. בתמונה שתיעדה אותו, נראים יריעות האוהל מתבדרות ברוח החזקה כשסביבו אזור חשוף וריק.

.

1951: חדר האוכל הראשון היה אוהל שנראה שנלחם היטב ברוחות באזור שהיה חשוף ולא מיושב (ארכיון דביר)

.

.

חדר האוכל השני שהוקם בדביר היה צריף עץ, בדומה לשאר המבנים שהחליפו את האוהלים שבהם התגוררו ופעלו החברים עד אז. מ-1953 ועד ל-1964 היה אותו צריף מרכז הקיבוץ הצעיר. מיקומו היה מרוחק בכ-300 מטרים ממיקומו הנוכחי של חדר האוכל, ועם הקמת חדר האוכל החדש הוזז גם מרכז הקיבוץ. הצריף הוסב לכל-בו ולבסוף נהרס.

מהצריפים המוקדמים ששימשו את החברים בשני העשורים הראשונים לקיומו השתמר צריף אחד בלבד, "הצריף הירוק", ששימש במקור כבית-תינוקות והוסב לפני שנים אחדות לאתר מורשת המציג את החיים בשנותיו הראשונות של הקיבוץ.

.

שנות ה-50: החברים על הדשא בחזית חדר האוכל השני שהיה צריף עץ ושימש את הקיבוץ בין השנים 1964-1953 (ארכיון דביר)

.

שנות ה-50: אולם האוכל בצריף, כשברקע לוח המודעות (ארכיון דביר)

.

"הצריף הירוק" היה בית-התינוקות של הקיבוץ, בתקופה שבה מרבית המבנים בדביר היו צריפי עץ וזה האחרון ששרד ונשמר

.

הצריף הוסב לאתר מורשת מקומי המתאר את החיים בקיבוץ בראשית ימיו

.

שלט שהציבה המועצה לשימור אתרים

.

.

חדר האוכל השלישי היה למבנה של קבע שתכנונו נמסר, כמו מרבית המבנים בקיבוץ, למחלקה הטכנית של תנועת הקיבוץ הארצי. עד לאותה העת היה כאמור האדריכל שמואל מסטצ'קין, האדריכל הראשי במחלקה, זה שתכנן את חדרי האוכל – הכתר של העמל הקיבוצי, אלא שמנחם באר כבר עשה את צעדיו הראשונים כאדריכל עצמאי במחלקה וקיבל לידיו את מלאכת התכנון של חדר האוכל בדביר. עם זאת, קשה לזהות כאן את חותם ידו של באר שהתגבש בחלוף השנים, ונראה כי השפעתו של מסטצ'קין עדיין היתה משמעותית. בדגם שפיתח מסטצ'קין הופיע מבנה תיבתי שטוח ואופקי שרק חלק מרכזי בגג הבניין בלט מעט מעל למשטח השטוח – כאן השתמש באר בשלוש קשתות שנועדו לרכך מעט את הזויות והקוים הישרים. גם פתחי החלונות והשטחים האטומים החוצצים ביניהם עוצבו ברוחו של מסטצ'קין – אלה הופיעו בדפנות כפתחים צרים ביחס למשטחים האטומים והודגשו לכל גובה המבנה החד-קומתי.

במקור לא הוקמה מבואת כניסה, אך לימים הוקמו שתי מבואות שאיכלסו חדר דואר, שטיפת ידיים, תאי שירותים, לוח מודעות ובהרחבה בשנת 1971 נחפר גם מקלט בתת-הקרקע ששימש כמועדון לחבר. באותה פעולת הרחבה נוסף לאולם האכילה אגף נוסף ורציף לאולם הותיק. אולם זה התאפיין בגג בעל ארבעה שיפועים, שבאו לידי ביטוי בפנים המבנה בתקרה פירמידלית שבדומה לשאר חלקי תקרת האולם חופתה בלוחות עץ, להם היה תפקיד אסתטי אך גם אקוסטי. מאותה עת ניתן היה לצופף בחגים כמו ראש השנה ופסח 400 סועדים, אך בארוחות שוטפות תוכנן חדר האוכל להכיל 200 סועדים.

ייחודו של חדר האוכל הוא לא בערכיו העיצוביים וגם לא האדריכליים, ודברים אלה נכונים לחדר האוכל בדביר כמו גם למרבית חדרי האוכל האחרים שנבנו בקיבוצים. לא תמצאו כאן פרטי בניין או מהלכים של קשרי מבט ותנועה יוצאי דופן שמותירים רושם על המבקר. הבניין הוא פשוט ביסודו ואדריכלי התנועה הקיבוצית, לדורותיו, לא השכילו לפתח את הקיבוץ הן בהיבט האורבני והן בהיבט האדריכלי כמערך חדשני אלא בחרו בתפיסות מיושנות וכפריות. אלא שייחודו של הבינוי בקיבוץ הוא באידיאולוגיה שעל פיה הוא תוכנן. זהו חדר אוכל של חברה שיתופית וולנטרית שפעלה כחלק מתנועה שבה היו חברים כמה מאות קיבוצים. לתנועה זו היו ביטויים כלכליים, חברתיים ותרבותיים כמו גם אדריכליים.

.

1964: חדר האוכל השלישי שתכנן האדריכל מנחם באר עוצב כמבנה תיבתי המתאפיין בקוים ובזויות ישרות, ברוח דגם חדר האוכל שפיתח ויישם לאורך שנים האדריכל שמואל מסטצ'קין, ורק בגג הבניין שולבו קשתות שריככו מעט את הנוקשות העיצובית (ארכיון דביר)

.

1978: חדר האוכל לאחר הרחבתו, שוב בתכנון האדריכל מנחם באר, נוסף אגף לאולם האכילה המקורה בגג פירמידלי (אותו כינו החברים "אטריום") וכן שתי מבואות כניסה. בתת-הקרקע נוסף מקלט ששימש מועדון לחבר (ארכיון דביר)

.

שנות ה-70: מבט מן האוויר על חדר האוכל והמטבח ובו רואים שלכל אגף בבניין גג שונה – האגף הוותיק מקורה בגג המשולבים בו שלוש קשתות, האגף החדש בגג פירמידלי ובמטבח קמרון חבית (ארכיון דביר)

.

.

שילוב אמנות באדריכלות בוצע בחזיתות של שתי מבואות הכניסה, מהלך שחזר והופיע במבנים רבים אחרים שתכנן האדריכל מנחם באר לאורך השנים. כאן הוזמנה האמנית חנה רבין לשלב עבודות קרמיקה. במבואה המזרחית יצרה תבליט מופשט ובכניסה למבואה המערבית שילבה דמויות מופשטות, עליזות ומלאות תנופה עדינה ואופטימית. רבין לא חתמה על יצירותיה בקיבוץ, והודות ל"סקר אמנות הקיר בישראל" התגלתה זהות האמנית.

רבין היתה אמנית ילידת גרמניה, תושבת חולון, שלמדה פיסול בצעירותה אך לאחר שלמדה את רזי העבודה בקרמיקה אצל נחמיה עזז, החלה לעבוד עם קרמיקה. היא הציגה תערוכות וגם פעלה לשלב אמנות באדריכלות.

תבליט נוסף ומופשט, הפעם מבטון, יצר האדריכל זאב גור, יליד הקיבוץ. התבליט מצוי בחזית הבניין הפונה אל הדשא הגדול אך הוא מוסתר מעט מאחורי צמחייה.

.

.

דמויות אופטימיות עם תנופה גם בחזית המבואה המערבית שיצרה חנה רבין

.

קרמיקה וצבע

.

בהרחבה של חדר האוכל ב-1971 נוסף אגף הסעדה ומבואה במפלס הקרקע וגם מקלט ששימש מועדון לחבר בתת-הקרקע

.

חנה רבין החלה את דרכה כפסלת, אך לאחר שלמדה לעבוד עם קרמיקה אצל נחמיה עזז החלה ליצור עבודות בחומר, להציג תערוכות ולשלב אמנות באדריכלות. לעת עתה העבודות בדביר הן היחידות שידועות.

.

.

המעבר מהצריף הקטן אל חדר האוכל המרווח היה מהלך משמעותי בהתפתחות הקיבוץ, עד כדי כך שהוא תואר כתקופת "בית שני לדביר". המבנה המשוכלל גם הוביל לקבלת שורה של החלטות וקודים של התנהגות במבנה החדש – "נוהג ונוהל בחדר האוכל". ההחלטות נסבו על סגירת המטבח בשעות שלאחר העבודה, חלוקת תפקידים חדשה, לבוש מחייב וכללי התנהגות.

נהלים אלה גררו תגובות הומוריסטיות שפורסמו בעלון הקיבוץ, כמו למשל "בחדר האוכל החדש אסור לנגן על מנת לא לפגוע בתקרה האקוסטית, אסור לרקוד כדי שהקירות לא ייסדקו ואסור להכניס דברי מאכל כדי לשמור על הניקיון", או "כשמהגיש מאחר, אל תקלל, דבר על האקוסטיקה הנעימה בלבד", וגם: "חברים הנושאים שמות כגון אריה, דב, זאב ושאר בעלי חיים חייבים להצטייד בתעודת הכשר".

מייסדי הקיבוץ ילידי הונגריה ודרום-אמריקה השפיעו גם על הבישולים במטבח של חדר האוכל. גולש חריף היה למנת הדגל של דביר, ואחריו היו גם מאפים ובשרים שמקורם במטבח הדרום-אמריקאי. בשנות ה-90 התמעט מספר עובדי המטבח המקומיים ואת אלה החליפו עובדים שכירים והמנות שהוכנו במטבח היו בעלי אופי מוסדי. לפני כעשרים שנה הפסיק המטבח לפעול ומאותה העת מוזמנות הארוחות מהמטבח של חדר האוכל בקיבוץ אור הנר. כיום במטבח של דביר מחממים אוכל ומכינים סלטים ומרקים בלבד.

נוסף על הכנת מזון והסעדה שלוש פעמים ביום, היה חדר האוכל מרכז הקיבוץ. כאן נערכו כל הפעילויות החברתיות. אחת לשבוע לפחות ביום שלישי הוקרן בו סרט, במוצאי שבת נערכו שיחות קיבוץ, נערכו בו שמחות כמו חתונות ואירועי תרבות מידי יום שישי, כולל מופעים. לפני שלושים שנה התמסד מועדון זמר שמכנס אחת לחודש בחדר האוכל חובבי זמר.

.

שנות ה-70: מבואת הכניסה המזרחית ששולבה בה עבודת קרמיקה אמנותית שמיוחסת לאמנית חנה רבין (ארכיון דביר)

.

.

"כיום חדר האוכל הוא כבר לא מרכז הקיבוץ המחייב, כי אפשר להסתדר גם בלי לבקר בו, אבל אני מקוה שנמשיך להפעיל אותו כמרכז חברתי וגם כחדר אוכל", מספר איל תדהר, חבר הקיבוץ מאז 1971 ומי שמנהל את הארכיון המקומי. עם זאת, תדהר מודה שהוא אינו פוקד את חדר האוכל, למרות שברבים מהימים הוא נמצא בקיבוץ בשעות הצהרים ומעדיף לסעוד בביתו.

בחדר האוכל מוגשת כיום ארוחת צהריים בימי חול בלבד. לארוחה זו מגיעים חברי דביר הוותיקים שיצאו לגמלאות, עובדי המפעל "דולב", עובדי החקלאות הלולים והרפת ועובדים אחרים בקיבוץ, כמו גם הנוער ששב בצהריים מבית הספר האזורי. ארוחות בשבתות ובחגים כבר לא מתקיימות כאן, אך מידי כמה שבועות נערכת ארוחת ערב קהילתית שמחזירה משהו מהאווירה של פעם. בנוסף, מושכר האולם על פי דרישה ובסכום סמלי לצורך אירועים פרטיים.

"בכל הקיבוצים מתקיימים דיונים על חדר האוכל וגם בדביר יש כל הזמן דיבורים על המשך או הפסקת פעילותו", ממשיך ומספר תדהר. "אם חדר האוכל יפסיק את פעילותו עדיין יהיה צריך לפתור את הסעדת האוכלוסייה הוותיקה. באופן כללי סגירת חדר אוכל זו תקלה, כי אז עומד לך במרכז הקיבוץ פיל לבן, ואם רוצים להשתמש בו כמתקן תרבות, אז עדיין נדרשים לתחזק אותו עבור פעילות של פעם בחודש. לא מזמן שיפצנו את המבנה בסכומי עתק. כל חבר הוציא מכיסו סכום כסף לא קטן וזה היה תוצאה של הצבעה שעברה שלוש או ארבע פעמים והחלטנו בחיוב להמשיך את פעילותו של חדר האוכל, אבל לעתיד אני לא מתנבא".

.

תבליט בטון שנראה כמו ניסוי נחבא בחזית הצד של האולם המוסתרת מעט בצמחייה. את התבליט יצר האדריכל זאב גור, יליד הקיבוץ

.

הדואר

.

לוח המודעות

.

חדר האוכל עדיין פעיל ומוגשת בו מידי יום חול ארוחת צהריים. המטבח כבר אינו פעיל באופן מלא והמנות מבושלות במטבח של קיבוץ אור הנר ומובאות לכאן מידי יום. רק מרקים וסלטים מכינים כאן במטבח.

.

בשעת בוקר מוקדמת חדר האוכל ריק כי כבר לא מגישים כאן ארוחת בוקר

.

תקרת העץ חזרה והופיעה בחדרי אוכל רבים ונועדה לא רק כפתרון אקוסטי, אלא גם במטרה עיצובית להעניק אווירה חמימה מעט לאולם הגדול, המוני והרועש בעת ארוחה

.

בפסח ובראש השנה הצליחו לדחוס כאן קרוב ל-400 סועדים, אך ביום-יום נועד האולם לכ-200 סועדים בו זמנית

.

חדר האוכל נחנך ב-1964 והורחב ב-1971. לאחרונה עבר שיפוץ יסודי אך שמר על אופיו המקורי

.

1968 (ארכיון דביר)

.

שנות ה-70: ארוחה (ארכיון דביר)

.

2010 (ארכיון דביר)

.

מכונת הכלים עוד עובדת אך המטבח הפסיק לבשל ומנות האוכל מגיעות מהמטבח של חדר האוכל שבקיבוץ אור הנר

.

.

האדריכל מנחם באר נולד ב-1925 בבודפשט, הונגריה. שם הוא גדל וגם החל בלימודי אדריכלות. בעקבות הכיבוש הנאצי הפסיק את לימודיו ונאלץ לצאת למסע של הישרדות. בתום המלחמה היגר לארץ, אך כנסיתו לארץ נמנעה על ידי השלטון הבריטי והוא נשלח למחנה מעצר בקפריסין שם שהה שנה. זמן קצר לאחר הגיעו לארץ, ייסד עם חבריו את קיבוץ געתון שבגליל המערבי.

באמצע שנות ה-50 סיים באר את לימודי האדריכלות בטכניון, הצטרף למחלקה הטכנית של תנועת הקיבוץ הארצי ומאז תכנן עשרות רבות של מבנים בעיקר בקיבוצים בכל רחבי הארץ. לאחר שהמחלקה הטכנית פורקה בתחילת שנות ה-90, הקים באר משרד עצמאי בקיבוצו ותכנן בעיקר באזור הגליל המערבי.

קרוב ללבו יותר מכל הבניינים האחרים שתכנונם הופקד בידיו, היה חדר האוכל בקיבוץ געתון. את הבניין תכנן באר בשנות ה-60 כמבנה קופסתי ודו-קומתי המנצל את הטופוגרפיה הטבעית. עם התפתחות הקיבוץ בשנות ה-80 הוסיף לו באר אגף חדש ועגול, במסגרתו שולבו תבליטי בטון וקרמיקה שיצר שמואל כ"ץ, כשבאולם האוכל שילב כ"ץ קיר מקרמיקה שבוצע על ידי משה סעידי. הפרטת חדר האוכל הביאה לסגירתו, אך באר חזר וחידש את הבניין שאותו הוא הסב לאולמות מחול.

.

אדריכל מנחם באר במשרדו בקיבוץ געתון, שנות ה-80

.

בימי חייו האחרונים, כשהוא בן 92, עסוק היה באר בתכנון אולם ספורט חדש למועצה האזורית שבה התגורר וגם מספר בתי מגורים. בשנתו האחרונה הספיק לפרסם ספר על עבודותיו "אבני דרך, אבני בניין" (יד יערי, 2015), שאותו ערכו במשותף מוקי צור ויובל דניאלי. בעקבות הספר והתצלומים שצילם עמרי טלמור וליוו את הספר, אצרתי שתי תערוכות שהוצגו במוזיאון בית אורי ורמי נחושתן ובגלריה בבית האדריכל ביפו. בינואר 2017 נפטר באר.

בנו הוא רמי באר, הכוריאוגרף ומנהלה האמנותי של להקת המחול הקיבוצית. נכדתו היא השחקנית גיה באר גורביץ' שהספיקה בשנים האחרונות לככב באינספור סדרות ובהן "בנהאל", "ארץ נהדרת" ו"צומת מילר".

מאמרים נוספים שפרסמתי על עבודותיו של מנחם באר: (1) אולם ספורט בקיבוץ כרמיה, (2) אולם תרבות בקיבוץ יקום, (3) חדר אוכל בקיבוץ געתון, (4) חדר אוכל בקיבוץ בית זרע, (5) חדר אוכל בקיבוץ יחיעם, (6) חדר אוכל ומועדון לחבר בקיבוץ שניר, (7) חדר אוכל וספרייה בקיבוץ זיקים, (8) חדר אוכל בקיבוץ עמיר, (9) קן השומר הצעיר בפתח תקוה, (10) המרכז ללימודי סביבה באקדמית גליל מערבי, (11) חדר אוכל ומועדון בקיבוץ שמרת, (12) בניין מועצה אזורית עמק חפר, (13) ספרייה אקדמית במכללת עמק יזרעאל, (14) בית הספר גורן לתקשורת חזותית במכללת עמק יזרעאל, (15) חדר אוכל ומועדון בקיבוץ רשפים, (16) חדר אוכל בקיבוץ גת, (17) חדר אוכל בקיבוץ געש, (18) הרחבת חדר אוכל בקיבוץ שער העמקים, (19) בית הבנים בקיבוץ כפר מנחם, (20) אולם הספורט בקיבוץ חולתה (21) אולם התרבות בקיבוץ עברון. באתר xnet פרסמתי הספד עם פטירתו.

.

סרט קצר שיצרתי על האדריכל מנחם באר:

.

.

הדשא הגדול מוקף במבני ציבור (משמאל הספרייה) כמו גם במה להופעות וטקסים

.

הבמה

.

ספרייה

.

לשכונת ההרחבה הגדולה של הקיבוץ

.

תודה לאיל תדהר, עדה באר ויובל דניאלי

★

חדרי אוכל נוספים שבהם הסתובבתי:

.

מסדה (דב גלט)

געש (מנחם באר)

גזית (חיליק ערד)

יפתח (חיליק ערד)

גלאון (חיליק ערד)

אפיק (שלי ניסים)

חוקוק (שלי ניסים)

רביבים (שלי ניסים)

החותרים (שלי ניסים)

רשפים (מנחם באר)

שפיים (עירא אפרתי)

שלוחות (לאון שרמן)

ברקאי (אברהם ארליק)

תל קציר (אילן בר אילן)

משמר דוד (אריך ראש)

ניר אליהו (שמשון הלר)

בית העמק (פרדי כהנא)

דברת (מרדכי זברודסקי)

עברון (שמואל מסטצ'קין)

משמרות (יעקב מטריקין)

גלעד (ארנונה אקסלרוד)

נאות מרדכי (אהוד שחורי)

ברור חיל (ויטוריו קורינלדי)

כפר המכבי (שלמה גלעד)

דגניה א' (לאופולד קרקואר)

דגניה א' החדש (ליאון שרמן)

בית ניר (שמואל מסטצ'קין)

יד-מרדכי (שמואל מסטצ'קין)

עין הנצי"ב (נעמי יודקובסקי)

שער הגולן (שמואל מסטצ'קין)

כפר מסריק (מוניו גיתאי-וינרויב)

עין חרוד מאוחד (שמואל ביקלס)

גשר (שמואל ביקלס, ארנונה אקסלרוד)

כפר גליקסון (מרדכי זברודסקי, אמנון לוי)

חפצי-בה (ריכארד קאופמן ועירא אפרתי)

מעיין ברוך (ארטור גולדרייך ורחל ניסים)

נחל עוז (בנימין צ'לנוב, ויטוריו קורינלדי)

גבעת חיים מאוחד (אהוד שחורי)

גבע (אריה שרון, אמנון לוי)

כרמיה (שמואל מסטצ'קין)

גלגל (נעמי יודקובסקי)

מגן (שמאול מסטצ'קין)

יקום (שמואל מסטצ'קין)

נגבה (שמואל מסטצ'קין)

דורות (מרדכי זברודסקי)

בית גוברין (אמנון לוי)

געתון (מנחם באר)

שניר (מנחם באר)

גת (מנחם באר)

נווה איתן

כפר דרום

אלונים (שלמה גלעד)

ארז (אלכס קשטן וויטוריו קורינלדי)

בית אלפא (לאופולד קרקואר, אברהם ארליק)

צרעה (אריך ראש, מוסה חריף וויטוריו קורינלדי)

שער העמקים (יוסף אילדמן, מנחם באר, דן פלג)

אילות (שמואל ביקלס, ישראל גודוביץ, אלכס גרינבאום)

הצעות לחדר אוכל אפיקים (שמואל פובזנר, אברהם יסקי)

גדות, שמרת ואדמית (חנן הברון, מנחם באר ושמואל מסטצ'קין)

מגל ולהבות חביבה (שמשון הלר, שמואל מסטצ'קין, חיליק ערד)

אור הנר, רוחמה (שמואל מסטצ'קין, אריך ראש וארנונה אקסלרוד)

משאבי שדה, שדה בוקר, סמר (רחל ניסים, שלמה גלעד, חיליק ערד)

בית זרע, שער הגולן וטירת צבי (מנחם באר, שמואל מטסצ'קין, לאון שרמן)

מגידו, עין השופט והזורע (חיליק ערד, אברהם ארליק, מוניו וינרויב ואל מנספלד)

כפר סאלד, עמיר, שדה נחמיה (עירא אפרתי, מנחם באר, אהוד שחורי/אפשטיין ובניו)

גבעת עוז, אשדות יעקב איחוד ותל יוסף (שמואל מסטצ'קין, מוסה חריף, לאופולד קרקואר)

עין דור, סאסא, איילת השחר (שמואל מסטצ'קין, חיליק ערד, מרדכי זברודסקי עם אריך ראש)

שדה נחום, חמדיה, אפיקים (שמואל ביקלס, שמשון הלר, ו. י. ויטקובר עם אריך באומן)

ראש הנקרה, עין המפרץ, לוחמי הגטאות (פרדי כהנא, חיליק ערד, נעמי יודקובסקי)

הסוללים, עין גב, גשר הזיו (מרדכי זברודסקי, דב קוצ'ינסקי, שלמה גלעד)

כפר עזה, גבולות ומגן (ויטוריו קורינלדי, חיליק ערד, שמואל מסטצ'קין)

מנרה, הגושרים, דן (רחל ניסים, נעמי יודקובסקי, שמואל מסטצ'קין)

משמר דוד, הראל ונחשון (אריך ראש, אברהם ארליק, חיליק ערד)

סער, חניתה, יחיעם (חיליק ערד, מרדכי זברודסקי, מנחם באר)

ברעם, כפר גלעדי, מצובה (אהרון אלבוים, ארנונה אקסלרוד)

גבעת השלושה וגם כתבתי עליו כאן (אריה שרון)

יזרעאל, כפר החורש (אדם אייל, פרדי כהנא)

כפר מנחם, רבדים וחצור (שמואל מסטצ'קין)

יגור (יוסף אידלמן ורבקה ורוברט אוקסמן)

נירים ואורים (אברהם ארליק, רחל ניסים)

גרופית ומבוא חמה (ארנונה אקסלרוד)

עין החורש (קובה גבר ואברהם ארליק)

צאלים (דוד בסט ויצחק חשמן)

שובל (שמואל מסטצ'קין)

נצר סרני (שמשון הלר)

כפר בלום (פרדי כהנא)

זיקים (מנחם באר)

כברי (חנן הברון)

מבוא גולן (חנן הברון)

יד חנה (ישראל גודוביץ)

נחשונים (אברהם ארליק)

גבעת חיים איחוד (שמשון הלר)

מעלה החמישה (ארטור גולדרייך)

שדות ים (קובה גבר וזיוה ארמוני)

תל יוסף (לאופולד קרקואר)

כרם שלום (ישראל גודוביץ)

עין גדי (שמואל מסטצ'קין)

חפץ חיים (מיכאל קראוס)

בחן ושוב כאן (אריך ראש)

בארות יצחק (לא ידוע)

נען (שלמה גלעד)

גונן (דוד בסט)

גינוסר (חנן הברון)

מזרע (אפשטיין ובניו)

גבעת ברנר (רוברט בנט)

רמת הכובש (מרדכי זברודסקי)

גזר – חדר האוכל האחרון (גבי גרזון)

★

שיר לסיום:

.

★