סיבוב בחדר האוכל בקיבוץ אפיק בגולן

"בשלהי כהונתי כיו"ר ועד יישובי הגולן, ממלא מקום ראש המועצה האזורית גולן ויו"ר החברה לפיתוח הגולן, נוצר חלון הזדמנויות קצר שבו יכולתי להוציא אל הפועל את הפרויקט האחרון שלי באפיק: בניית חדר האוכל", כתב שמעון שבס באוטוביוגרפיה שפרסם לפני שנתיים ("חבר", ידיעות ספרים). ובדומה למזכיר קיבוץ עין-גב הסמוך לו, גם הוא כמזכיר קיבוץ הגיע להישגים יוצאי דופן, המשיך לתחנות הבאות בפוליטיקה הלאומית והגיע לשמש מנכ"ל משרד ראש הממשלה.

את חדר האוכל השלישי של קיבוץ אפיק שבדרום הגולן, תכננה האדריכלית שלי (רחל) ניסים כשהיא מדגישה את הכניסות באמצעות גמלון מבטון חשוף. ניסים שהיתה אדריכלית המחלקה לתכנון של התק"ם, תכננה רבים מחדרי האוכל בקיבוצי התנועה בשנות ה-70 וה-80 ובכולם, כמו גם בחדר האוכל שבאפיק, שלטו החומרים שמאפיינים את הברוטליזם – בטון חשוף וחיפוי של טיח גס.

כבר שמונה שנים שבחדר האוכל שנחנך ב-1984 לא מוגשות ארוחות לחברים. הוא עדיין פעיל באופן חלקי, ומוגשות בו ארוחות לקבוצות ולמטיילים המתארחים בקיבוץ. הוא מתייחד במיקומו הצמוד לבריכת השחייה שנשקפת מחלונותיו. אחרי הביקור בקיבוץ עצרתי גם לסיבוב קצר באנדרטה "אור וירושלים".

ועל כך ברשימה זו.

.

2022 (1984)

.

קיבוץ אפיק בדרום הגולן (המפה באדיבות המרכז למיפוי ישראל)

.

רצועה ירוקה בקיבוץ, את התכנית המתארית הראשונה לקיבוץ תכנן האדריכל מוסה חריף, חבר קיבוץ צרעה ואדריכל במחלקה לתכנון של התק"ם

.

.

(1) לגור בשטח כבוש והחשש מנסיגה

"כשאנחנו עלינו ב-1972 אמרו שהולכים להקים ישוב חדש בגולן ולנו ספרו שרמת הגולן היתה ריקה ממתיישבים", מספר לי אמיר לבנה, חבר אפיק שהיה גם חבר בצוות המצומצם שהקים את חדר האוכל. "מכרו לנו בלוף", הוא ממשיך, "לקח לנו 15 שנה עד שגילינו שבגולן גרו בין 50 ל-70 אלף איש. ראינו את השרידים של הבתים וגרנו בהם, אבל לא עשינו אחד ועוד אחד. לקח לנו זמן להבין".

"בתקופת רבין כשהתנהל המשא ומתן עם סוריה, לא מעט מהאנשים בגוש הדרומי של הגולן תמכו ברעיון. היו כאלה שאמרו שהם יאבקו נגד החלטה על נסיגה, אבל לא יעלו על הגגות. באותה תקופה יוסי ביילין ביקר באפיק והתקיימה אצלנו במועדון שיחה בנושא הסכמי השלום העתידיים. ההסכמים אז היו כמעט מוכנים ואנחנו אירחנו את ביילין בחום, לא כולם תמכו בו, אבל לא היו הפגנות נגדו".

.

3 אוקטובר 1973: חנוכת היישוב. לאחר שבמשך שנה התגוררו החברים בבתים סורים נטושים, עברו לבתים חדשים שהקים משרד השיכון

.

3 אוקטובר 1973: אירוע חנוכת הקיבוץ נערך שלושה ימים לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים שבמהלכה נעזב הקיבוץ מיושביו. לאחר המלחמה שבו כולם. (מעריב)

.

.

(2) שרידים סורים / מועדון הקצינים הסורים

בשטח שעליו הוקם ב-1972 קיבוץ אפיק, שהשתייך לתנועת איחוד הקבוצות והקיבוצים, שכן מחנה וכפר פיק הסורי שהיה מוקד צבאי ואזרחי מרכזי בגולן ובעקבות שמו נקרא הקיבוץ (שכנראה שמר את שמו של יישוב עברי קדום ששכן כאן). הודות למיקומו ותשתיותיו שימש קודם ואף במהלך הקמת קיבוץ אפיק כמחנה מעבר לגרעיני התיישבות שהקימו בהמשך קיבוצים אחרים בגולן – גבעת יואב, נאות גולן, רמת מגשימים וכפר חרוב. מהבינוי הסורי לא שרדו המבנים שפינו את מקומם למבנים ישראלים חדשים, ורק "מועדון הקצינים" שרד בקצה הקיבוץ.

מבנה "המועדון" המרווח איכלס בתקופה הראשונה לקיומו את הקיבוץ לצורך "אפיק אור" – מפעל המנורות שייסד. מאז ובמשך עשרות רבות של שנים עמד המבנה פרוץ ועזוב בקצה של הקיבוץ ומול הנוף המרהיב הנפרס ממערב. כעת, לאחר שנוקה ובמסגרת הקמת "שביל אלי כהן", שילבו בו שילוט להנצחתו של המרגל שפעל בסוריה בשנות ה-60, שאף ביקר במבנה בעת שהיה מחנה סורי. הכוונה היא להמשיך ולפתח את המבנה ולהקים בו מרכז מבקרים.

.

מועדון הקצינים הסורים (ארכיון קיבוץ אפיק, 2009)

.

.

(3) חדרי האוכל הראשון והשני

חדר האוכל הראשון של הקיבוץ שכן במבנה סורי, דרומית-מזרחית לחדר האוכל הנוכחי. הוא שימש את החברים במשך שנה (1972-3) ונהרס בהמשך לטובת הקמתה של שכונת מגורים חדשה.

אירוע חנוכת הקיבוץ נערך שנה לאחר שעלה על הקרקע, ימים ספורים לאחר ראש השנה 1973. שלושה ימים לאחר מכן פרצה מלחמת יום הכיפורים והקיבוץ פונה מיושביו. הנשים והילדים פונו ראשונים לאיילת השחר, הגברים נותרו עוד כמה שעות בקיבוץ, אך עם התקדמות הכוחות הסורים לכיוון הקיבוץ, התפנו גם הם.

"אני ושניים מחברי, יוסי (מושקו) מאירוביץ וגדי זמטר (שנהרג שבוע וחצי אחר כך במובלעת הסורית), יצאנו אחרונים באמבולנס של הקיבוץ, ואני נעלתי בדמעות את שער הקיבוץ", כתב שמעון שבס בספרו "חבר" על אותו רגע שבו נעזב הקיבוץ בעיצומה של המלחמה. "מושקו שנהג את האמבולנס כבר החל לנסוע, כאשר גדי צעק לו לפתע לעצור, ירד במהירות מן הרכב ורץ חזרה לקיבוץ. גדי רץ ללול לבדוק שהמים בו זורמים, כדי שתרנגולי ההודו לא יתייבשו מצמא". בתום המלחמה שבו כולם לקיבוץ למעט שניים שנפלו בקרבות – גדי זמטר ומשה אדדי (שעוטר לאחר נפילתו בעיטור העוז).

שבס שהיה מזכיר הקיבוץ הראשון (בגיל 21) ואחד ממייסדיו, הוביל בשעתו כיו"ר ועד יישובי הגולן את יישוב ופיתוח הגולן, את המאבק שכותרתו היתה "אסור לאבד את הצפון" (כשהיה חשש כי בגין יחזיר את הגולן לסורים כפי שעשה עם חצי האי סיני למצרים) ופעל לסיפוח והחלת החוק הישראלי בגולן. בהמשך עזב את הקיבוץ וליווה את יצחק רבין בדרכו הפוליטית. הוא שימש כמנכ"ל משרד הביטחון והחל מ-1992 ועד לרצח רבין שימש כמנכ"ל משרד ראש הממשלה.

.

חדר האוכל השני באפיק הוקם כמבנה חד-קומתי המורכב משני אגפים קובייתיים. אלא שתוך זמן, ב-1977 חל גידול דמוגרפי משמעותי בקיבוץ. בעיקרו התבסס הקיבוץ על גרעינים של תנועות הנוער העובד שמקורם היה בערים חיפה, גבעתיים, כפר-סבא, נס-ציונה, הרצליה, פתח-תקווה והכפר הירוק. לקיבוץ הצטרפו גם רווקים ומשפחות מקיבוצים כמו דורות, יפעת, כנרת, גבים, מסדה ואפיקים. חלק מהצעירים הגיעו לקיבוץ במסגרת שנת שירות ובהמשך בחרו לקבוע בו את ביתם והפכו לחברים.

תרומה משמעותית לגידול במספר החברים בקיבוץ הגיעה לאפיק הודות להצטרפותם של בני הזוג שמחה ורחל זיו מקיבוץ איילת השחר. השניים שהיו באמצע שנות ה-60 לחייהם הצטרפו למשך שנתיים לאפיק במטרה ללוות את הקיבוץ הצעיר, שהורכב מחברים צעירים במיוחד בתחילת שנות ה-20 לחייהם, ולגייס משפחות להצטרף לקיבוץ. השניים נחלו הצלחה גדולה במשימה וכתוצאה מהצטרפות חברים חדשים ומילודה טבעית גבוהה, היה חדר האוכל הקיים צר מלהכיל את כל החברים שנאלצו לסעוד בו בערבי שישי בשתי משמרות. תוך זמן קצר עלה הצורך בהקמתו של חדר אוכל גדול ומרווח יותר שידע להכיל את החברים כולם.

.

1973: חדר האוכל השני שכן במבנה שמשמש כיום את בית הארחה (ארכיון קיבוץ אפיק)

.

שנות ה-70: השולחנות ערוכים לקראת ארוחת ראש השנה (ארכיון קיבוץ אפיק)

.

.

(4) חדר האוכל השלישי

את הקיבוץ ליוו מהמחלקה לתכנון של התק"ם אדריכלים רבים; תחילה היה זה מוסה (משה) חריף שתכנן את התכנית המתארית הראשונה לקיבוץ. אחריו באו גדי רובינשטיין ומשאת כץ, כשאילן לואיס תכנן רבים מהמבנים בקיבוץ. כשניגשו לתכנן חדר אוכל שלישי וחדש לקיבוץ, התלבטו תחילה במיקומו.

בימיו הראשונים של הקיבוץ הוחלט על הקמתו הרחק יחסית מקצה האוכף הגאוגרפי שממנו נשקף נוף הכנרת והגליל העליון (היכן שמצוי "מועדון הקצינים הסורים"). בכך נמנע מרוב בתי החברים כמו גם מחדר האוכל המיועד נוף מרהיב. בריכת השחייה של הקיבוץ הוקמה ב-1978 בסמוך לחדר האוכל השני כדי שתהווה מוקד מרכזי בקיבוץ וכך נקבע שגם מיקומו של חדר האוכל השלישי יהיה בסמוך לבריכה. אלא שבשונה מחדר האוכל הקודם, זה השלישי שהוגבה לגובה של שתי קומות איפשר לסועדים בחדר האוכל להשקיף לא רק על הדשא הגדול שנפרס למרגלותיו אלא גם לבריכה.

ב-1976 הוחל באפיק לקדם את הקמתו של חדר אוכל חדש. התנועה סברה כי מוקדם מידי להקים חדר אוכל גדול וחדש והפרויקט התעכב בשלוש שנים. לבסוף, קיבל הקיבוץ כמה הצעות לתכנון הבניין. אחת ההצעות, זו שאותה ביקשו לממש היתה של מבנה בצורת מתומן. אלא שמשרד השיכון ואגף הכלכלה באיחוד הקבוצות והקיבוצים שנדרשו לאשר את הפרויקט התנגדו.

לבסוף נבחרה הצעתה של האדריכלית שלי (רחל) ניסים – מבנה תיבתי ודו-קומתי, שדומה לו תכננה בקיבוצים רבים אחרים כמו אורים והחותרים שבהם בקרו נציגי הקיבוץ והתרשמו לטובה, וכמוהם תוכננו בשעתו לקום גם בסופה וחולית. באופן זה ניתן היה לקבל שטח בנוי כפול ולנצל את קומת הקרקע למועדון לחבר חדש כמו גם פונקציות נוספות. במהלך התכנון והבנייה המשיך הקיבוץ וערך שינויים תכנית המקורית.

"היתה בעיה כספית מתחילת הדרך", כתב שבס בחוברת שפרסם הקיבוץ לכבוד חנוכת חדר האוכל. "לקחנו על עצמנו יחד עם 'עפרה' (חברה לפיתוח הגולן שבראשה עמדה ציפקה הראל מקיבוץ מרום גולן, מ"י) את האחריות המוחלטת. לא עבדנו בשיטה הרגילה – בדרך כלל מוציא משרד השיכון מכרז והקבלן הזוכה בונה את המבנה והאחריות הישירה עליו היא מטעם המשרד, אנחנו לקחנו על עצמנו את הקבלנות ואת הסיכון הכספי שבבניית מבנה כל כך מסובך".

.

1984: חדר האוכל לקראת השלמת הבנייה – מימין אגף המטבח, במרכז אגף הכניסה ומשמאל אולם האוכל הנשען על קומת עמודים פתוחה שבה הוקם לימים המועדון (ארכיון קיבוץ אפיק)

.

1984, ערב ראש השנה תשמ"ה: שער חוברת שיצאה בקיבוץ לקראת חנוכת חדר האוכל (ארכיון קיבוץ אפיק)

.

.

התכנית לחדר האוכל אושרה ב-1979, שנתיים לאחר מכן הוחל במלאכת הבנייה. הבנייה הסתיימה ב-1984. "היום כשנתיים וקצת לאחר תחילת הבנייה, אנו חונכים בגאווה ובהרבה סיפוק בית נהדר, מתוכנן ופונקציונלי, ובנוי לתפארת לדורי דורות (בתוספת הרחבות כן ירבו)", כתב שמעון שבס לרגל חנוכת הבניין. עם איכלוסו של חדר האוכל החדש, הוסב זה הישן (השני) למכבסה ולאחר מכן למחסן בגדים וכיום הוא משמש את בית הארחה "אתנחתא באפיק".

משני צידי הבניין נקבעה רחבות מרוצפות שמדגישות כל אחת את הכניסה לבניין ומאפשרת לקיים אירועים והתכנסויות. ברחבה הצפונית ישנה דופן נוספת שנמשכת מחדר האוכל ובה הוקמה מרכולית הנקראת גם צרכניה או אספקה (ומנצלת את השטח שמתחת לרמפה לשירות המטבח).

האלמנט הבולט בחזית הבניין הוא הגמלון מבטון חשוף, שקבעה האדריכלית מעל לשתי הכניסות לבניין, אלמנט פוסט-מודרני שמדמה גג רעפים משופע ובאותה התקופה חדר בהצלחה לאדריכלות ישראל. לרוב נהגו אז האדריכלים ליצור פתח עגול קטן בחלק העליון של אותו גמלון, כאן בחרה ניסים לגרוע צורת מלבן בחלק שבו מתחברים השיפועים. שאר חלקי הבניין היו אופיינים לחדרי האוכל שתוכננו בקיבוצים ויומרתם האדריכלית היתה צנועה למדי.

במשך שנים אחדות נותרה מתחת לשטח אולם האוכל קומה מפולשת. רק כשהושג התקציב, נסגרה הקומה והפכה למועדון לחבר. על השגת התקציב מספר אמיר לבנה: "היה קשר עם פרופ' משה כוכבי מהחוג לארכאולוגיה באוניברסיטת תל אביב והוא בא עם קבוצת סטודנטים כדי לחפור בתל הדר. אפשרנו להם להקים מחנה אוהלים וגם נתנו להם את כל השירותים בתשלום ואת כל הכסף ייעדנו להקמת המועדון".

.

האדריכלית רחל (שלי) ניסים ילידת שנת 1937 פלובדיב, בולגריה היגרה לישראל עם משפחתה בסמוך להקמת המדינה. ב-1965 לאחר שסיימה את לימודי האדריכלות בטכניון שבחיפה, הצטרפה כאדריכלית שכירה למחלקת התכנון של תנועת הקיבוץ המאוחד. במחלקה עבדה לצד אדריכלים כמו חנן הברון, נעמי יודקובסקי, ארנונה אקסלרוד, פרדי כהנא וויטוריו קורינלדי. במסגרת זו תכננה מבני מגורים ומבני ציבור בקיבוצי התנועה בכל רחבי הארץ.

בשנות ה-70 וה-80 תכננה בין השאר את חדרי האוכל בקיבוצים יטבתה, מנרה, אורים, החותרים, משאבי שדה, מעיין ברוך, חוקוק, עינת וכן ברביבים – בו תכננה גם שכונת מגורים.  בעקבות משבר הקיבוצים ועם סגירת המחלקה לתכנון ב-1989 פוטרה מהמחלקה כמו כל שאר עמיתיה האדריכלים שאינם חברי קיבוצים. ניסים המשיכה ועבדה במקצוע עד סמוך לפטירתה ב-2012.

.

1984: חזית צפון של חדר האוכל לאחר השלמת הבנייה והפיתוח (ארכיון קיבוץ אפיק)

.

.

אולם האוכל המרווח מתאפיין בפתחי חלונות התופסים את כל שטח החזית, ורק העמודים קוטעים את רצף הנוף הנשקף מבעדם. לצורך ריצוף האולם נבחרו מרצפות טרצו בהירות, עם אגרגטים כהים. באולם ניתן היה להאכיל קרוב ל-300 סועדים ובליל סדר ניתן היה לצופף ולהגיע ל-450 סועדים.

השולחנות והכסאות הוזמנו ממפעל הרהיטים שבקיבוץ צרעה שממנו יצאו מרבית הרהיטים לחדרי האוכל באותן השנים (את בניין המפעל תכננה האדריכלית ארנונה אקסלרוד, עמיתתה של ניסים במחלקה לתכנון, שלאחרונה פרסמתי במשותף עם אדריכל צבי אלחייני ספר המתמקד ביצירתה "סעודה אחרונה בקיבוץ". לימים נשרף המפעל ולא חידש עוד את פעילותו).

.

.

.

(5) קולינריה ועוד

"הייתי אקונומית הרבה שנים", מספרת אילנה לבנה חברת הקיבוץ ומנהלת הארכיון באפיק, "באתי לקיבוץ של נחלאים מקיבוץ דורות היקי והייתי צריכה להיות מאד נוקשה. היתה לנו טבחית, חברת קיבוץ ובת-גרעין מגבעתיים, שהקיבוץ שלח ללמוד בישול במדרשית רופין אצל השף חיים כהן מקיבוץ נען. אחר כך היא עזבה והפכה לשפית בבתי מלון".

בין המנות העיקריות שהוגשו בחדר האוכל מציינת לבנה את העוף על חלקיו השונים, רצועות עוף סיני, קציצות, בורקס בשר, סטיק עוף, מעורב, כרוב ופלפל ממולאים, פסטה עם רוטב בולונז, כבד, קורקבנים, דג בקלה מטוגן, קציצות דגים וסמבוסק. התוספות שהוגשו היו מסורתיות והתבססו על אורז ותפוחי אדמה. לבד מהמנות הבשריות הוגשה אחת לשבוע מנה צמחונית לכלל החברים – כרובית מטוגנת או פיצה. לחברים הצמחונים הוגשו במקביל למנות הבשריות מנות כמו מאפים, פשטידות ופתיתי סויה בשלל צורות. מנה מיוחדת ואהובה על החברים הוגשה בארוחות הצהריים שהתקיימו בימי שישי – פלאפל.

בארוחות שישי בערב הוגשו עוף או שניצל ולצדם הוגש כתוספת תפוחי אדמה, תירס, אפונה או גזר גמדי. לקינוח הוגש בקיץ לפתן מפרות שנקטפו במטעי הקיבוץ. בשבת בצהרים הוגשו לרוב מנות שהתבססו על שאריות השבוע, כמו גם קבב קנוי או "משה בתיבה" ובחורף הוגש חמין.

לבד מארוחות ביום-יום וכן ארוחות חגיגיות, נערכו בחדר האוכל מידי מוצאי שבת אסיפות הקיבוץ וכן מסיבות כמו למשל מסיבת פורים. הרצאות התקיימו במועדון שבקומה התחתונה, וחגיגות יום העצמאות נערכו בדשא שבקדמת חדר האוכל השני או ברחבה שבין חדר האוכל ובין הבריכה.

.

ארוחה (ארכיון קיבוץ אפיק)

.

.

(6) דעיכה והתחדשות

ב-1996 הוחל לדון בהפרטת ענף המזון. משבר כלכלי שאליו שקע הקיבוץ הוביל להחלטה לפתוח בתהליך של הפרטת המוסדות השיתופיים בקיבוץ. "לצורך תהליך השינוי הבאנו חברה חיצונית", נזכר לבנה. "אחרי שהם בדקו את נושא המזון הם אמרו לנו שלפי העלויות של חדר האוכל היינו צריכים לאכול ברמה של מסעדת גורמה בתל אביב והחליטו להפריט את המזון". תחילה נדרשו החברים לשלם על הארוחות, מהלך שצמצם את מספר הסועדים שהעדיפו לבשל בבתיהם. בנוסף, אם עד אותה עת היו החברים עובדים בקיבוץ, החל מאז יותר ויותר חברים עבדו מחוץ לקיבוץ ובכך לא סעדו עוד את ארוחותיהם בחדר האוכל. ארוחות שבת בוטלו עוד בשנות ה-90, לאחר מכן נסגר המטבח והמנות הובאו לקיבוץ מהמטבח של חדר האוכל בקיבוץ כפר חרוב הסמוך ולאחר מכן מקיבוץ עין-גב. יישום ההפרטה וצמצום מספר הסועדים הוביל בסופו של דבר לביטול הארוחות בזו אחר זו, עד שב-2014 חדר האוכל הפסיק לפעול.

עם סגירת חדר האוכל, לא עבר זמן רב ושוב נפתחו דלתותיו, כשמעתה הסועדים היו קבוצות ואורחי בית הארחה שפועל באפיק. בין הארגונים שחוזרים ומתארחים כאן ניתן למצוא את "תגלית" המובילה בישראל קבוצות של צעירים יהודים בעיקר מאירופה ואמריקה. לבנה מספר ש"היום יש כוונות להחזיר עטרה ליושנה".

.

1984: חדר האוכל בעת השלמת הפיתוח הסביבתי (ארכיון קיבוץ אפיק)

.

שנות ה-80 מבט מכיוון דרום-מערב: קומת הקרקע שמתחת לאולם האוכל מפולשת ופתוחה למעבר. מימין גדר הבריכה (ארכיון קיבוץ אפיק)

.

שנות ה-2000: קומת העמודים התחתונה נסגרה לטובת מועדון וגם הספיקו לתלות מזגן בחזית (ארכיון קיבוץ אפיק)

.

בבריכה וברקע חדר האוכל (ארכיון קיבוץ אפיק)

.

שנות ה-80: שלג על אפיק ובקצה השמאלי חדר האוכל (ארכיון קיבוץ אפיק)

.

שנות ה-80: אולם האוכל (ארכיון קיבוץ אפיק)

.

שנות ה-80: השולחנות ערוכים לארוחת חג (ארכיון קיבוץ אפיק)

.

שנות ה-90 (ארכיון קיבוץ אפיק)

.

שנות ה-90: ארוחת חג (ארכיון קיבוץ אפיק)

.

בריכת השחייה במבט מחדר האוכל: ברקע בתי הילדים עם המסדרון מבטון שמוביל למקלט ועליו תבליט בטון (ארכיון קיבוץ אפיק)

.

במטבח (ארכיון קיבוץ אפיק)

.

במרכז הקיבוץ ניצבים חדר האוכל, בריכת השחייה והדשא הגדול. מבט על החזית הדרומית

.

אגף הכניסה לחדר האוכל מודגש באמצעות גמלון שנקבע בגג הבניין, גם בחזית דרום וגם בצפון

.

אולם האוכל מתנשא מעל לקומת הקרקע שבו מצוי המועדון לחבר

.

פתחי החלונות בשתי הקומות מוגנים מפני חדירת קרני שמש ישירות

.

גם בצמוד לחזית הצפונית מצויה רחבת התכנסות, אלא שכאן תמצאו אגף נוסף שבו ממוקם הכל-בו/צרכנייה

.

בחזית הצפונית לא הותקנו מדפים להגנה על פתחי החלונות מפני חדירת קרני שמש ישירות

.

החזית המערבית מסותרת על ידי צמרת העץ

.

במרכז מבואת הכניסה לבניין מצויים המדרגות העולים אל אולם האוכל

.

חדר חלוקת הדואר

.

על לוח המודעות

.

הזמנה

.

אולם המבואה מואר באור טבעי בלבד, החודר מבעד למסכי זכוכית שנקבעו בשתי החזיתות

.

הבניין נותר כמו שתוכנן במקור לרבות עיצוב הפנים – ריצוף במרצפות טראצו בהירות, תקרת עץ, גופי תאורה – הכל נותר מקורי

.

האולם נקי

.

כיום משמש חדר האוכל את בית הארחה וקבוצות

.

מחדר האוכל ניתן להשקיף לבריכה הסמוכה

.

גדר הבריכה מבטון ואבן מקומית משלבת צמחייה, ספסל בנוי ותאורה

.

הצצה לבריכה מבעד לקצה הגדר המעוצב בהתאם לגוף התאורה

.

שביל בקיבוץ

.

.

(7) המקלט

ב-1982 הקימה חברת "סולל בונה" שני בתי ילדים חדשים לקיבוץ. היות ונדרש היה מקלט לשני המבנים, הוקם בשטח שביניהם מקלט משותף, כששני מסרונות ממגונים מקשרים אותם מעל לפני הקרקע אל פתח המקלט התת-קרקעי. באופן זה נוצקו קירות בטון חשוף שפנו אל חצר הקיבוץ.

סנדי בן-חיים שהיתה בשעתו חברת קיבוץ שהגיעה לארץ מארה"ב כמתנדבת לקיבוץ יפעת, הכירה שם את בעלה שהיה בן-משק ויחד הם עברו לאפיק (בהמשך עזבה חזרה לארה"ב), ומיכאל שטרים שהיה אף הוא חבר אפיק, בן-גרעין "ארגוב" מהכפר-הירוק (בהמשך עזב לפרדס חנה-כרכור והפך ליינן) חברו יחד לשלב על קיר הבטון תבליט בטון צבעוני. היות וגני הילדים היו סמוכים, בחרו השניים ליצור ציורי ילדים המתארים ילדים, חיות, עצים ופרחים.

כבר שנים רבות שלא נעשה שימוש במקלט. גם בתי הילדים כבר איבדו את מעמדם הציבורי – אחד הפך ל"דירות מעבר" לשימוש משפחות שבונות בתים בשכונת ההרחבה, ושני הוסב למחסן המשמש את בית הארחה "אתנחתא באפיק".

.

עם הקמת בתי הילדים נדרש היה גם מקלט משותף שמסדרון מקשר בין הבתים

.

על חזית המסדרון יצקו תבליט בטון בעיצוב שני חברי הקיבוץ בשעתו – מיכאל שטרים וסנדי בן-חיים (בינתיים שניהם עזבו את אפיק)

.

ילדים, חיות, עצים ופרחים

.

חתימת היוצרים (ארכיון קיבוץ אפיק)

.

במסדרון היורד למקלט

.

לא משתמשים במקלט כבר שנים רבות

.

.

(8) אנדרטת אור וירושלים

לא הרחק מקיבוץ אפיק ולצד הכביש הראשי מצויה אנדרטה שהוקמה ב-2016 להנצחתו של יוסף שריג שנהרג כאן במהלך מלחמת יום הכיפורים. שריג, חבר קיבוץ בית השיטה, כתב והלחין את השיר "אור וירושלים" ב-1972 במיוחד ללהקת הגבעטרון, מאוחר יותר זכה לביצועים נוספים שזה של הפרברים הוא המוצלח מביניהם.

עיצוב האנדרטה חסר מעוף, ואותו משלים מסבירן שהוצב במקום ובאמצעותו ניתן להאזין לביצוע בומבסטי של יהורם גאון. ובכל זאת, האזנה לשיר באמצע השטח הפתוח הוא חוויה קצרה ומיוחדת.

.

לא רחוק מקיבוץ אפיק, ולצד כביש 98, נמצאת אנדרטה יוצאת דופן שמוקדשת לחייל שנהרג במלחמת יום כיפור בנקודה שבה היא הוקמה. החייל, יוסף שריג, חיבר את השיר המצליח "אור וירושלים" שהפך למרכז האנדרטה

.

האתר מצוי בלב השטחים החקלאיים

.

לבד מעמדת שמע שבאמצעותה ניתן להאזין לביצוע של יהורם גאון לשיר, ניצב גם סלע המוקדש לשריג

.

האתר מוקף בגדר, יש שולחן לפיקניק וגם דגל

.

תודה לאילנה ואמיר לבנה

★

חדרי אוכל נוספים שבהם הסתובבתי:

.

מסדה (דב גלט)

געש (מנחם באר)

גזית (חיליק ערד)

יפתח (חיליק ערד)

גלאון (חיליק ערד)

חוקוק (שלי ניסים)

רביבים (שלי ניסים)

החותרים (שלי ניסים)

רשפים (מנחם באר)

שפיים (עירא אפרתי)

שלוחות (לאון שרמן)

ברקאי (אברהם ארליק)

תל קציר (אילן בר אילן)

משמר דוד (אריך ראש)

ניר אליהו (שמשון הלר)

דברת (מרדכי זברודסקי)

משמרות (יעקב מטריקין)

גלעד (ארנונה אקסלרוד)

נאות מרדכי (אהוד שחורי)

ברור חיל (ויטוריו קורינלדי)

כפר המכבי (שלמה גלעד)

דגניה א' (לאופולד קרקואר)

דגניה א' החדש (ליאון שרמן)

בית ניר (שמואל מסטצ'קין)

יד-מרדכי (שמואל מסטצ'קין)

עין הנצי"ב (נעמי יודקובסקי)

שער הגולן (שמואל מסטצ'קין)

כפר מסריק (מוניו גיתאי-וינרויב)

עין חרוד מאוחד (שמואל ביקלס)

גשר (שמואל ביקלס, ארנונה אקסלרוד)

כפר גליקסון (מרדכי זברודסקי, אמנון לוי)

חפצי-בה (ריכארד קאופמן ועירא אפרתי)

מעיין ברוך (ארטור גולדרייך ורחל ניסים)

נחל עוז (בנימין צ'לנוב, ויטוריו קורינלדי)

גבעת חיים מאוחד (אהוד שחורי)

גבע (אריה שרון, אמנון לוי)

כרמיה (שמואל מסטצ'קין)

גלגל (נעמי יודקובסקי)

מגן (שמאול מסטצ'קין)

יקום (שמואל מסטצ'קין)

נגבה (שמואל מסטצ'קין)

דורות (מרדכי זברודסקי)

בית גוברין (אמנון לוי)

געתון (מנחם באר)

שניר (מנחם באר)

גת (מנחם באר)

נווה איתן

כפר דרום

אלונים (שלמה גלעד)

ארז (אלכס קשטן וויטוריו קורינלדי)

בית אלפא (לאופולד קרקואר, אברהם ארליק)

צרעה (אריך ראש, מוסה חריף וויטוריו קורינלדי)

שער העמקים (יוסף אילדמן, מנחם באר, דן פלג)

אילות (שמואל ביקלס, ישראל גודוביץ, אלכס גרינבאום)

הצעות לחדר אוכל אפיקים (שמואל פובזנר, אברהם יסקי)

גדות, שמרת ואדמית (חנן הברון, מנחם באר ושמואל מסטצ'קין)

מגל ולהבות חביבה (שמשון הלר, שמואל מסטצ'קין, חיליק ערד)

אור הנר, רוחמה (שמואל מסטצ'קין, אריך ראש וארנונה אקסלרוד)

משאבי שדה, שדה בוקר, סמר (רחל ניסים, שלמה גלעד, חיליק ערד)

בית זרע, שער הגולן וטירת צבי (מנחם באר, שמואל מטסצ'קין, לאון שרמן)

מגידו, עין השופט והזורע (חיליק ערד, אברהם ארליק, מוניו וינרויב ואל מנספלד)

כפר סאלד, עמיר, שדה נחמיה (עירא אפרתי, מנחם באר, אהוד שחורי/אפשטיין ובניו)

גבעת עוז, אשדות יעקב איחוד ותל יוסף (שמואל מסטצ'קין, מוסה חריף, לאופולד קרקואר)

עין דור, סאסא, איילת השחר (שמואל מסטצ'קין, חיליק ערד, מרדכי זברודסקי עם אריך ראש)

שדה נחום, חמדיה, אפיקים (שמואל ביקלס, שמשון הלר, ו. י. ויטקובר עם אריך באומן)

ראש הנקרה, עין המפרץ, לוחמי הגטאות (פרדי כהנא, חיליק ערד, נעמי יודקובסקי)

הסוללים, עין גב, גשר הזיו (מרדכי זברודסקי, דב קוצ'ינסקי, שלמה גלעד)

כפר עזה, גבולות ומגן (ויטוריו קורינלדי, חיליק ערד, שמואל מסטצ'קין)

מנרה, הגושרים, דן (רחל ניסים, נעמי יודקובסקי, שמואל מסטצ'קין)

משמר דוד, הראל ונחשון (אריך ראש, אברהם ארליק, חיליק ערד)

סער, חניתה, יחיעם (חיליק ערד, מרדכי זברודסקי, מנחם באר)

ברעם, כפר גלעדי, מצובה (אהרון אלבוים, ארנונה אקסלרוד)

גבעת השלושה וגם כתבתי עליו כאן (אריה שרון)

יזרעאל, כפר החורש (אדם אייל, פרדי כהנא)

כפר מנחם, רבדים וחצור (שמואל מסטצ'קין)

יגור (יוסף אידלמן ורבקה ורוברט אוקסמן)

נירים ואורים (אברהם ארליק, רחל ניסים)

גרופית ומבוא חמה (ארנונה אקסלרוד)

עין החורש (קובה גבר ואברהם ארליק)

צאלים (דוד בסט ויצחק חשמן)

שובל (שמואל מסטצ'קין)

נצר סרני (שמשון הלר)

כפר בלום (פרדי כהנא)

זיקים (מנחם באר)

כברי (חנן הברון)

מבוא גולן (חנן הברון)

יד חנה (ישראל גודוביץ)

נחשונים (אברהם ארליק)

גבעת חיים איחוד (שמשון הלר)

מעלה החמישה (ארטור גולדרייך)

שדות ים (קובה גבר וזיוה ארמוני)

תל יוסף (לאופולד קרקואר)

כרם שלום (ישראל גודוביץ)

עין גדי (שמואל מסטצ'קין)

חפץ חיים (מיכאל קראוס)

בחן ושוב כאן (אריך ראש)

בארות יצחק (לא ידוע)

נען (שלמה גלעד)

גונן (דוד בסט)

גינוסר (חנן הברון)

מזרע (אפשטיין ובניו)

גבעת ברנר (רוברט בנט)

רמת הכובש (מרדכי זברודסקי)

גזר – חדר האוכל האחרון (גבי גרזון)

★