סיבוב בחדר האוכל בקיבוץ בית העמק

לפני עשרים שנה כשפגשתי לראשונה את האדריכל פרדי כהנא, חבר קיבוץ בית העמק ומבכירי האדריכלים בתנועה הקיבוצית, הוא היה פסימי לגבי עתיד הקיבוץ. הוא ראה שחורות. תהליך ההפרטה שעבר על קיבוצו כמו גם על קיבוצים אחרים פורר לנגד עיניו את החיים השיתופיים שבהם נטל חלק פעיל במשך יובל שנים. כיום, כשהוא בן 95, נראה שלא נותר זכר לאותה עננה השחורה. הוא אופטימי ומאושר בקיבוצו ובעיקר שלם עם המציאות המקומית.

כהנא הוא מהאדריכלים הבודדים בעולם שאחראי לתכנון חלקים עיקריים מהיישוב שבו הוא גר, ואלה ספוגים באידיאולוגיה של החברה השיתופית. על המבנים הבולטים שתכנן בקיבוצו כתבתי כאן כמו בית הכנסת, בית הספר ואתרי ההנצחה. כעת מגיע תורו של חדר האוכל, מרכז הקיבוץ, שהוא גולת הכותרת של יצירתו בבית העמק. חדר האוכל שנחנך ב-1977, פעיל גם היום וליל הסדר שיתקיים בו מחר צפוי למלא אותו בחברים ואורחים.

ועל כך ברשימה זו.

.

2023 (1977)

.

.

.

(1) חדר האוכל הראשון בבית הערבי

ארבעה מבנים שימשו את חברי בית העמק לאורך השנים כחדר אוכל. הראשון ניצב היה במקומו עוד קודם להיווסדו של הקיבוץ. עד יולי 1948 התקיים כאן הכפר כויכאת, כ-1,100 תושבים היו בו אז והם עסקו ברובם בחקלאות וגידול עדרי עיזים וכבשים. בכפר פעל מסגד, בית ספר וכן קבר השייח' הדרוזי אבו מוחמד אלקוריישי שמשך אליו מאמינים מהאזור. בית הספר והקבר עדיין מצויים בין בתי הקיבוץ, המסגד נמחק.

על הלילה שבו החליף השטח ידיים, סיפר קאסם נצרה, יליד הכפר: "השומרים חשו בתנועה חשודה והחלו לירות. בשעה זו הצבא כבר הקיף את כל הכפר אך השאיר את מזרח הכפר פתוח למנוסה עד שיצאו האנשים. בשלב זה החלו לירות עלינו באש תותחים. בצורה זו יצאו האנשים מהכפר קודם שהגיעו אליו היהודים" (מתוך ראיון שנערך עם קאסם נצרה ופורסם בחוברת "זוכרות את כויכאת", עמותת זוכרות, 2008).

מייסדי קיבוץ בית העמק שעלה על הקרקע בינואר 1949 השתמשו בבתים הנטושים שנותרו מהכפר. אחד מאותם בתים שימש את החברים כמטבח וחדר אוכל.

"ב-1952 באתי מאנגליה לביקור בבית העמק ועשיתי סיור בחורבות של הכפר", נזכר כהנא. "היו הרבה הריסות והיה מסוכן ללכת בהן כי היו בורות בכל מקום. בחורבות האלה זיהיתי בית קפה ובתים יפים".

הריסות הבתים סולקו עד מהרה ובאבני הבניינים נעשה שימוש משני במבני הקיבוץ החדשים. כהנא שתכנן את כל בית העמק מהרגע שבו הגיע לקיבוץ ב-1954, השתמש באותן אבנים לצורך בניית המבנה הראשון שתכנן בקיבוץ – בית התרבות. מבנה זה ניצב כיום בסמוך לחדר האוכל ומשמש כספרייה. בהמשך השתמש בהן גם במסד צריף חדר האוכל המשמש כיום כאולם מופעים. כהנא סובר שמתוך עשרות רבות של בתי הכפר, רק 11 נותרו שלימים ושימשו למגורי החברים בשנות ה-50. אחדים מהם עדיין ניצבים במרכז הקיבוץ.

.

מראה הקיבוץ בתחילת שנות ה-50: שימוש בבתי הכפר כויכאת לצד צריפים חדשים (התמונה תלויה בארכיון בית העמק)

.

בית התרבות היה המבנה הראשון שתכנן פרדי כהנא בבית העמק לאחר שנקלט בו ב-1954. האבן ששימשה לבנייתו היתה מחורבות הכפר כויכאת. כיום משמש המבנה כספריית הקיבוץ.

.

.

האם הנושא של קיבוץ בתוך בתי כפר שתושביו גורשו ממנו עלה לדיון בקיבוץ, עסקו בו?

"הנושא לא עלה בכלל לדיון ולא עסקו בזה", עונה כהנא. "גרו בבתים הערבים וזה היה הקיבוץ. ב-1954 כשהגעתי לבית העמק חלק מהחברים גרו בבתים הערבים וחלק כבר עברו לצריפים שוודים. אנחנו גרנו באחד הצריפים במשך שנתיים – חדר בגודל של 4 על 4 מטרים, ללא שירותים, ללא מים ובקושי חשמל, אבל חיינו באושר. כשעברנו ללינה משפחתית ב-1962, אז תכננתי מחדש את הצריפים השוודים וחילקנו אותם לדירות של שני חדרים וצרפנו להם שירותים ומטבחון".

כהנא הוא כנראה חבר הקיבוץ שזכרון הכפר כויכאת עדיין מעסיק אותו יותר מכל אחד אחר בקיבוצו. בשנה שעברה הוא ערך מצגת שלצורך הכנתה ריכז חומר ויזואלי על הכפר שחרב: מפות היסטוריות, תצלומי אוויר ובעיקר תמונות שצולמו על ידו ועלי ידי חברי קיבוץ אחרים במהלך השנים הראשונות של בית העמק. תמונות אלה תיעדו, חלקם באופן לא מודע, את שרידי כויכאת.

האם פליטיים פנימיים של כויכאת חזרו לבקר בבית העמק?

"בהתחלה לא, אבל אחר כך כן. אפילו היה לנו פועל שנולד בכויכאת וגר בכפר יסיף".

על בית הספר של כויכאת שהוסב למועדון לצעירים כתבתי כאן.

.

1952: שרידי בית מפואר בכויכאת – בית העמק (צילום: פרדי כהנא, ארכיון בית העמק)

.

1952: שרידי בית הקפה (ואולי המסגד?) בכויכאת. כתמי נזילות בתקרה ובקמרונות, על הקיר עיטורים מצוירי, ספסל בנוי, הריסות בולטות בשולי התמונה, שרשרת שנשאה במקור מנורה נותרה מיותמת משתלשלת ממרכז הקמרון (צילום: פרדי כהנא, ארכיון בית העמק)

.

1949: שלושה ממייסדי בית העמק על רקע שרידי כויכאת (צילום: אשר ארני, ארכיון בית העמק)

.

המבנה הראשון שתכנן האדריכל פרדי כהנא בקיבוץ בית העמק היה בית התרבות (כיום הספרייה, סמוכה לחדר האוכל) שאותו הוא בחר לבנות מאבני הכפר כויכאת שחורבותיו נותרו ברחבי הקיבוץ

.

.

(2) שני צריפי חדר האוכל

חדר האוכל השני של בית העמק היה צריף עץ שהוענק לקיבוץ על ידי הסוכנות היהודית. הצריף הוקם ב-1950 והחליף את השימוש בבית האבן של כויכאת. מחציתו האחת יועדה לאולם אכילה בו סודרו כמה שולחנות וספסלים שהספיקו להסעדת 50 סועדים בצפיפות, לכן התקיימו הארוחות במשמרות. מחציתו השניה של המבנה שימשה למטבח. צריף קטן שניצב היה בסמוך שימש למחסן חומרי הגלם.

.

1951: חדר האוכל הראשון (ארכיון בית העמק)

.

תחילת שנות ה-50: ארוחה חגיגית בצריף חדר האוכל הראשון (ארכיון בית העמק)

.

.

הצריף היה קטן ולא התאים לייעודו כחדר אוכל ומרכז החיים של הקיבוץ, ולאחר שנתיים התקבל בקיבוץ צריף עץ גדול ומשוכלל יותר שהובא מגרמניה עם הוראות הרכבה (ולכן נקרא היה "צריף גרמני"). עשרות צריפים כאלה נמסרו לקיבוצים ורק בודדים מהם שרדו וניצבים גם היום. אורכו של הצריף הגיע לכ-30 מטרים ורוחבו תשעה מטרים. לאחר שאותם צריפים נבדקו התברר שרוחב של תשעה מטרים אינו מספיק להצבת שני שולחנות ומעבר סביר ביניהם וגם אינו מתאים לציוד הנדרש במטבח.

תכנון מחודש לצריף איפשר את הרחבתו בשני מטרים באמצעות תוספת רצועה לכל אורכו. רצועה זו היתה מוגבהת מעט מעל לגג המקורי, וכך אפשרה גם תנועת אויר ושחרור טבעי לאויר חם שהצטבר במרכז האולם (אך עד מהרה הוקמה תקרה מונמכת שהסתירה את התקרה המקורית). בנוסף, נבנו קירות מסד, שבבית העמק נבנו כאמור מאבני הריסות בתי הכפר כויכאת, בגובה של קרוב למטר שהגביהו את המבנה כולו. כך הודגש מעמדו הציבורי של המבנה ובנוסף אגדי העץ וקירות העץ שמהם היה מורכב הצריף לא נגעו בקרקע ונמנע מגעם עם מים שהיה מביא במהירות לריקבונם.

.

(ארכיון בית העמק)

.

.

צוות מקצועי בנה את שלד הצריף וגם התקין גג אסבסט. אלא שאותו צוות הפסיק את עבודתו ועזב, ובלב הקיבוץ ניצב היה מבנה הצריף הלא גמור במשך שנים ארוכות. כהנא נזכר שבאותה תקופה היה צריף חדר האוכל מקום לא נעים במיוחד והפריע לו העובדה שהפתרון עומד לפתחם: "התנאים היו מאד קשים, בלתי סניטריים ומכוערים וכל זה כשבאותו זמן עמד לא רחוק שלד לא גמור של חדר אוכל חדש".

בבית העמק לא הזדרזו להשלים את מלאכת הבנייה. גם כשכהנא הגיע לקיבוץ ונקלט בו ב-1954, הוא אמנם התבקש לסיים את הבנייה, אך העבודה המשיכה והתעכבה היות וכהנא השקיע את זמנו בביצוע והשלמת פרויקטים דחופים אחרים כדוגמת גן ילדים, רפת ודיר צאן. כהנא עסק בכל עבודות הבנייה והוא למשל היה זה שחפר את שוחות הביוב כמו גם יציקת שבילי הבטון שקישרו בין חלקי הקיבוץ השונים (היות והקיבוץ נמנע בשעתו מהעסקת עובדים שכירים, החברים היו אלה שביצעו את כל העבודות). כהנא גם הצטרף למחלקת הבנייה של תנועת איחוד הקבוצות והקיבוצים, עבודה שהתקיימה ברובה במשרדי המחלקה בתל אביב או בקיבוצים הרבים שבהם נדרש היה לתכנן, מהלך שצמצם את זמנו בבית העמק ובמיוחד את זה שהקדיש לתכנון בקיבוצו.

לצורך השלמת צריף חדר האוכל החדש הוקמה בקיבוץ ועדה מיוחדת, וכן נערכו סיורים לימודיים בחדרי אוכל בקיבוצים רמת יוחנן, כפר גלעדי וגבע. בעקבות הסיורים תכנן כהנא שולחנות מרובעים לששה סועדים. כהנא הציע מספר גוונים לפורמייקה והחברים בחרו בשחור ובאדום. כסאות העץ נרכשו ב"המשביר" ונוסף גם חידוש – וילונות לחלונות, תוספת שלא היתה מקובלת בחדרי אוכל בקיבוצים.

"את הקירות צבעתי בגוונים שונים, חלקם חזקים, דבר שבכלל לא היה מוכר. כוונתי היתה שמול החיים האפורים שלנו, חשוב להכניס צבע לחיינו", מספר כהנא. גם בחזיתות שולבו צבעים – הגמלונים והעמודים נצבעו בצהוב והחזיתות בכחול כהה. "אנשי רמת יוחנן שליוו אותנו חשבו שאני לא שפוי ולחצו שנצבע את חדר האוכל בצבע קרם בהיר – כמו כולם. לחמתי על שלי והחברים תמכו בי, אולי בהיסוס מסוים אבל כך בוצע".

בחזית הצריף הוסיף כהנא מרפסת שנועדה לשמש מבואה צנועה לחדר האוכל ובה גם נתלו לוח המודעות ולוח סידור עבודה. מאוחר יותר הצטרף אליהם טלפון ציבורי.

לצד הצריף הקפיד כהנא על פיתוח נופי: "גולת הכותרת היתה אבן ריחיים שהבאנו מהכפר והעמדנו על צינור בטון ומבעד לחור הרכבנו מזרקת מים, כל זה פעל ופתאום היה יופי בחיינו". צריף חדר האוכל ניצב היה במצבו הלא גמור עד לסוף שנת 1955 אז הושלמה המלאכה והיה לחדר האוכל השלישי של בית העמק. עם הכניסה לצריף החדש, הוסב הצריף הותיק למחסן בגדים עד שבשנות ה-60 נעזב ונהרס. עם הקמת חדר האוכל, הוסב הצריף הגרמני לאולם מופעים והוא משמש כך עד היום.

.

שנות ה-50: הצריף הגרמני עם המרפסת מבואה בחזיתו שבסמוך לה אבן הריחיים ששימשה מזרקה לנוי (ארכיון בית העמק)

.

הצריף הגרמני כפי שהוא נראה מאז נחנך חדר האוכל החדש שמימין לו. אבן הריחיים עדיין ניצבת במקומה אך המזרקה אינה פעילה (ארכיון בית העמק)

.

שנות ה-50: אולם ההסעדה בצריף הגרמני. הוילונות היו חידוש שנחשב היה למותרות (ארכיון בית העמק)

.

שנות ה-60: בחדר האוכל (ארכיון בית העמק)

.

שנות ה-70: תכניתו של כהנא להסבת הצריף הגרמני מחדר אוכל לאולם מופעים (ארכיון בית העמק)

.

שנות ה-70: שיפוץ הצריף הגרמני לטובת הסבתו לאולם מופעים (ארכיון בית העמק)

.

הצריף הגרמני ממשיך גם היום לשמש את חברי הקיבוץ כאולם מופעים והתכנסויות (משמאל אבן הריחיים). האבנים שבחזית הם משרידי הכפר כויכאת.

.

מבואת הכניסה לאולם שבצריף הגרמני

.

האולם

.

2019: אירוע באולם שיכול להכיל עד 300 איש (ארכיון בית העמק)

.

הוקמה גם במה

.

הטריבונות עם הכסאות ניתנת להזזה וכך האולם מתפנה

.

כך נראה האולם לאחר הזזת הטריבונות

.

.

(3) חדר האוכל הרביעי והקבוע – "המרכז"

אמנם חדר האוכל הרביעי והקבוע נחנך בבית העמק רק ב-1977, אך ראשית מחשבה בסוף שנות ה-50. קיבוץ כפר הנשיא שלמרגלות הגולן ביקש להקים לעצמו חדר אוכל חדש בתחומו, אלא שבשונה מחדרי האוכל שנבנו עד אותה עת ויועדו לשימוש אחד בלבד – הסעדה, ביקשו בכפר הנשיא לשלב בבניין חלק נכבד מהשימושים שפוזרו במבנים נפרדים במרכז הקיבוץ. הרעיון התגלגל במשך שנים ארוכות ומימושו התעכב. "איש בתנועה לא התחבר לרעיון, בעיקר מפני שמיזם כזה היה מעבר ליכולות הכלכליות של הקיבוצים", מספר כהנא. "קיבוץ כפר הנשיא קיבל תרומה מיהודי אנגליה שאפשר לגשת למימוש הרעיון ושמחתי שאוכל לתכנן מה שראיתי כפריצת דרך בחשיבה התכנונית הקיבוצית ליצירת דגם ציבורי חדשני".

אלא שכהנא נאלץ לוותר על ההזדמנות ולסרב לתכנון האתגר. כהנא נדרש על ידי התנועה לגשת לתכנון משרדי תנועת איחוד הקבוצות והקיבוצים שתוכננו לקום ב"בית דפנה" שבשדרות שאול המלך בתל אביב (את הבנין תכנן רם כרמי וכהנא נדרש היה לתכנן את הפנים). עבודת תכנון הבניין החדשני שאותו יזמו חברי קיבוץ כפר הנשיא נמסרה לאדריכל שלמה גלעד. כהנא המתין להזדמנות הבאה לממש סוג חדש של חדר אוכל, ולבסוף היא נקרתה בדרכו ומתחת לאפו – בקיבוצו שלו.

ב-1964 הציג כהנא בפני החברים עשר חלופות לתכנון מחודש של מרכז הקיבוץ שציין באותה השנה חצי יובל להקמתו. על פי התכנית החדשה יועד לקום בניין אחד שיכיל לבד מהסעדה, גם מועדון, מוסדות מינהל וצריכה (משרדים, חדר דואר וכל-בו) וגם מקלט. נערכו תכניות מפורטות לבניין ואלה נשלחו לאנגליה לפדרציה הציונית של בריטניה ולאדוארד (טדי) זיו (Sieff), איש עסקים וממנהלי מרקס אנד ספנסר שתמכו במיזמים שונים בקיבוץ. "בלי הכסף מהם לא היה אפשר לבנות את הבניין", מספר כהנא. "בקיבוצי השומר הצעיר קבלו המון כסף מ'השילומים' והתאפשר להם לבנות יפה והרבה, אבל בבית העמק כמעט ולא".

.

דגם חדר האוכל: משמאל אולם האוכל, מימין המטבח ובעורף המועדון (ארכיון בית העמק)

.

1968: אדוארד (טדי) זיו מתבונן בדגם חדר האוכל "המרכז" (ארכיון בית העמק)

.

סוף שנות ה-60: טקס הנחת אבן הפינה לחדר האוכל ומרכז הקיבוץ. ברקע משמאל צריף חדר האוכל "הגרמני" (ארכיון בית העמק)

.

בבנייה, ברקע במרכז בית התרבות שמשמש כיום ספרייה והיה המבנה הראשון שפרדי כהנא תכנן בקיבוץ (ארכיון בית העמק)

.

.

בהתאם לתזרים המזומנים, הוחלט להקים תחילה את אגף המועדון. לצורך תכנונו למד כהנא על אופני הישיבה השונים באולם. כך למשל דאג ליצור חלוקה למפלסים, כדי שבעת אסיפות חברים שיתקיימו במועדון יהיה האולם דומה לפרלמנט. באופן זה המפלס העליון תוכנן כהמשך למפלס חדר האוכל העתידי, בעוד שחלקו התחתון של המועדון תאם למפלס הקרקע המערבי של הבניין. מתחת לשטח המועדון נחפר מקלט שיועד לשמש כחדר טלויזיה, "נושא חם וחדש באותם הימים, לפני חלוקת מכשירים לחדרי החברים", מסביר כהנא.

"כבר בשלבים מוקדמים ראיתי את המעטפת של המועדון כאוהל, או קטע של אוהל", מתאר כהנא את חזות המבנה. הביטוי לכך הופיע בגג מקומר (פרבלואיד היפרבולי) שהיה אופנתי אז אצל אדריכלים בקיבוצים.

.

1970: סקיצה של המועדון

.

1970: סקיצה של המועדון המציגה את המפלסים השונים במבט לכיוון הבר ומעליו ומימין קומות גלריה

.

בעת הסיבוב נערכה במועדון מכירה של בגדים תחתונים. הגלריה בקומה העליונה נסגרה אך זו מימין נותרה פתוחה.

.

הסחורה טובה ובמחירים סבירים

.

גלריה אחת נותרה פתוחה

.

תקרת העץ יוצרה בנגריה של הקיבוץ, כמו כל משטחי העץ והמעקות

.

.

עם השלמת בנייתו של המועדון ב-1972, ניגשו בקיבוץ להקים את חלקו העיקרי של הבניין. החלק העיקרי כלל את אולם ההסעדה והמטבח במפלס העליון, משרדי הקיבוץ, חדר דואר, כל-בו וחדרי אחסנה וקירור במפלס התחתון.

הבניין כולו תוכנן להשתלב בכמה פונקציות שהיו קיימות כבר באתר – בצמוד לצריף הגרמני, כך שבבוא היום הוא ישופץ ויוסב לאולם מופעים, וכן בסמוך למבני בית הכנסת, הספרייה והמרפאה. ממזרח לבניין נקבע הדשא הגדול והמרכזי שבו שולבו במה למופעים וטקסים ופינת הנצחה. באופן זה הובטח כי חדר האוכל לא ישמש להסעדה בלבד, אלא יהווה את מרכז החיים הקהילתיים של הקיבוץ, כזה שפעיל לכל אורך שעות היום והערב ולכל אורך השנה.

.

1977: הזמנה לטקס פתיחת מרכז הקיבוץ (ארכיון בית העמק)

.

.

בהיבט החזותי של הבניין, חזיתו הייצוגית היא זו שפונה אל המדשאה – האזור הכי פחות מבוקר בידי חברי הקיבוץ. זוהי חזית שלא רק הצליחה לשמור על ניקיונה ולהינצל ממגוון תוספות ושינויים, אלא היא גם כזו שתוכננה על בסיס של שפה צורנית וחומרית ברורה ומסודרת. לעומת זאת, הכניסה הראשית לבניין כמו גם החזיתות הפונות לקיבוץ עצמו שהן הנצפות ביותר, דוקא הן מעוצבות כחזיתות עורפיות – עירבוביה חסרת צורה וסדר וגם ריבוי חומרים – טיח, עץ, אבן וגרנוליט. כהנא דוחה את הדברים וסובר ש"המבנה יוצר מוקד של צירי הפתיחה ליישוב, מרחבת הכניסה, אל תוך היישוב ושם מתחבר לצירים הרוחביים; מזרח למערב וצפונה לאזור החינוך. המיזם כולו בנגישות מלאה ללא גשרים או רמפות. המוקד הוא החצר המחברת סביבה את הצריף הגרמני (עץ) המועדון (טיח) והכניסה לחדר אוכל (גרנוליט), משלבת את המפלסים השונים ומהווה מעין טרקלין של היישוב כולו. אין כאן רחבה מרשימה, אין כאן קירות מצופים בפסיפס וקרמיקות וגם לא כוונה פורמאלית, אלא מכל כיוון מגיעים לחלל אינטימי המוביל לכל אגפי 'מרכז הקיבוץ'".

שיפוע קרקע טבעי אפשר לתכנן את המבנה בשני מפלסים, באופן שבו הכניסה המרכזית אל חדר האוכל והמועדון היא ממפלס עליון הפונה לבתי הקיבוץ, בעוד שלמשרדים, חדר דואר, כל-בו ושטחי האחסנה הכניסה היא מהמפלס התחתון וקרובה יותר לחניון הסמוך הנמצא באותו מפלס.

חלק משטח הקומה התחתונה יוחד לרחבה מקורה ומפולשת שקישרה בין הכל-בו והמשרדים וממנה ניתן היה לרדת ישירות אל הדשא הגדול. לפני שנים אחדות תכנן מרכז המשק לסגור את הקומה המפולשת לצורך תוספת משרדים. בנו של כהנא, האדריכל דניאל כהנא ערך תכנית והנושא עלה להצבעה באסיפת החברים. אז התברר עד כמה החברים אוהבים את המקום, ההתנגדות סחפה את כולם והנושא נדחה.

שניים מהעמודים שירדו אל הקרקע בשולי הרחבה המפולשת עוצבו בשילוב של פתח עגול ורחב. במקור תכנן כהנא שבחלקם התחתון של אותם פתחים עגולים יותקן מדף עץ שיאפשר ישיבה, אך אלה לא בוצעו. "הפתח העגול הוא עין", מסביר כהנא, "כשעומדים בפנים הרחבה אז הפתח ממסגר את הנוף, וכשעומדים בחוץ רואים את העין המתבוננת". אל הרחבה הזו יורדת גם תעלת מים לנוי, שראשיתה בכניסה העליונה לחדר האוכל, שם הוצבה אבן הריחיים שעוד היתה שם מאז ימי הצריף הגרמני. עם הקמת חדר האוכל החדש, שוכללה המזרקה ונוספה גם בריכת נוי ותעלת המים. אלא שבקיבוץ התקשו לתחזק את המערכת ועד מהרה היא נסתמה ולא פעלה עוד. לפני שנים אחדות חודשה המערכת, אך שוב, לאחר שבועיים בלבד נסתמה והושבתה. כהנא לא מתייאש ומספר: "אני לוחץ כל הזמן לחדש לפחות את המזרקה, אולי אצליח".

כדי לבחון מראש וקודם לבנייה את מראה הנוף שיתפרס בפני הסועדים בחדר האוכל העתידי, הציב כהנא (ב-1966), פיגום שהתנשא לגובה המיועד לאולם ההסעדה, ובחן את הנוף שמגובה הקרקע היה מוסתר.

גודלו של אולם ההסעדה נקבע לפי היקף הסועדים המשוער שיועד להתכנס באולם במועדים מיוחדים – ערב שבת ובעיקר סדר פסח. בארוחות שגרתיות יועד האולם לכ-230 סועדים, בעוד שלסדר פסח מיועד לכ-400 סועדים. בסדר שיתקיים כאן מחר צפוי האולם להיות מלא. בני משפחת כהנא על צאצאיה (למעט אלה שבצבא או בחו"ל) יתפסו 18 מושבים. כהנא מדווח ש"מי שלא נרשם לא יישב, מי שנרשם ולא מגיע משלם".

.

2013: סדר פסח (ארכיון בית העמק)

.

2011: סדר פסח (ארכיון בית העמק)

.

.

בינתיים התמנה כהנא פעמיים לתפקיד מזכיר הקיבוץ, אך התפקיד החשוב לא מנע ממנו להמשיך ולתכנן במסגרת המחלקה לתכנון של התק"ם וגם לקיבוצו. ב-1971 הושלמו תכניות העבודה לחדר האוכל והוחל בהקמתו.

הריהוט לחדר האוכל נרכש ממפעל הרהיטים של קיבוץ צרעה, שסיפק רבים מהרהיטים לחדרי האוכל בקיבוצים. הכסאות שבחר כהנא הובאו על ידי צרעה מאנגליה – הכסאות הורכבו משלד מצינור ניקל ומושב פלסטיק (נבחר צבע ירוק וגם כמה מושבים אדומים). גם שלדי השולחנות נרכשו מצרעה, אך המשטחים יוצרו בנגריית הקיבוץ. לריצוף האולם נבחרו מרצפות טראצו מתוצרת מפעל "נעמן" – סוג אחד בגוון חום-אדום לאזור השירות וסוג שני בגוון לבן לאזור ההסעדה.

"לתאורת האולם רציתי לעשות משהו אחר, משהו שיהיה שונה מהפסים שתמיד עשו וחשבתי שככה זה משעמם", נזכר כהנא. "האולם מחולק לשלוש שדות שנקבעו על ידי קורות שבולטות מהתקרה וחשבתי לסדר את התאורה בצורה אחרת". בקצה של כל אחד משלושת הקורות ניצב בחזית עמוד ופתחי החלונות שנקבעו בין העמודים היו רחבים באופן מיוחד. הם אפשרו מבט פנורמי על הדשא הגדול הקרוב ועל הנוף הרחוק, אך הקשו על הזזת החלונות הגדולים לצורך פתיחה וסגירה.

חזיתות החוץ של הבניין צופו בטיח בהתזה (שפריץ) בגוון לבן שבור שהצהיב עם השנים, ולעומתן נצבעו העמודים והקורות בשחור. דפנות הפנים כוסו בחלקם הגדול באבני גרנוליט, במטרה לשמור עליהם מפני פגיעות של שולחנות וכסאות ולמזער ככל הניתן את הצורך בתחזוקה, החלטה שהוכיחה את עצמה היטב לאורך השנים.

.

שנות ה-70: אוסף של צורות וזויות המקשים למצוא סדר וארגון בתכנון (ארכיון בית העמק)

.

שנות ה-70: מבט מהדשא הגדול קודם השתילה (ארכיון בית העמק)

.

.

"כמו כל אדריכל שמתאהב בעבודה שלו, חשבתי שיהיה יפה לנצל את הגג וליצור בו מרפסת שניתן יהיה להשקיף ממנה אל הנוף ולעשות בה אירועים", מספר כהנא. "זמן לא רב לאחר שנחנך חדר האוכל אז התקיימה בגג חתונה יפה והנעורים המשיכו ועשו שם כמה מסיבות, אבל מהר מאד הפסיקו ואף אחד לא רצה יותר לעלות לגג. בסוף הגיע מישהו שהחליט לשים על הגג את גופי המזגן המרכזי, שעד אז היה מוסתר בחדר מיוחד שתכננתי לו. עכשיו רואים את המזגן מעל הכניסה לחדר האוכל. כשראיתי את זה מאד כעסתי אבל זה לא עזר".

.

גג חדר האוכל יועד לאירועים ועוצב בהתאם. התקיימו בו כמה חתונות ומסיבות, אך כיום הוא אינו בשימוש

.

.

בין המנות המיוחדות שהוגשו בחדר האוכל בלטו מאכלים שהביאו עימן המבשלת מארצות המוצא שמהן היגרו. ההונגריות הביאו עמן את הגולש, ולעומתן הבריטיות הביאו עמן את הדייסה (Porridge), שמקורה במטבח הסקוטי, מנה שהוגשה בארוחת הבוקר והורכבה משיבולת שועל שאותה אכלו עם חלב ומעט סוכר. בארוחות צהריים הוגש מעת לעת פיש אנד צ'יפס.

בספר המתוכנים "חדרוכל" שכתבו וצילמו אסי חיים ועופר ורדי, הם מציינים את שתי מנות הדגל של בית העמק: פאי רועים – פשטידת בשר ותפוחי אדמה, שניצל שהוגש לצד מחית תפוחי אדמה ובצל מטוגן, ריבת תפוזים ו"מרמייט" (Marmite) – ממרח תמצית שמרים ששולב בתשבילים ומרקים וגם הוגש בפני עצמו ואותו החברים היו מורחים על פרוסת לחם קלויה. מרמייט לא יוצר בישראל ולכן נהנו החברים מייבוא מיוחד מאנגליה.

כיום בחדר האוכל מוגשות ארוחות צהריים בימי חול, וכן ארוחות בוקר בימי שלישי, שישי ושבת. ארוחת ערב חלבית מוגשת רק בימי שלישי. שינוי נוסף שנערך במטבח היה התאמתו לתקני משרד הבריאות כמו גם קבלת תעודת כשרות.

.

פרדי כהנא מסביר על המצב של חדר האוכל כיום ומה דעתו:

.

.

.

מה עמדתך על השינויים המפליגים שעברו על הקיבוץ בעשורים האחרונים?

"כשנפגשנו בפעם הראשונה לפני עשרים שנה הייתי פסימי כי ראיתי סביבי שהכל משתנה ולא ידעתי לאן זה הולך. חשבתי שהקיבוץ הולך להגמר. הקיבוץ כקיבוץ ודאי שנגמר. השלמתי עם המצב כי לא היתה לי ברירה. היום בגילי אני חי במקום טוב מאד. זה לא פשוט העניין הזה; יש קיבוצים שאחרי ההפרטה המצב בהם הדרדר, אבל בבית העמק עשו את השינוי יחסית טוב – יש קהילה תומכת ושירותים מצוינים וחדר אוכל".

ומה דעתך על המצב הלאומי?

"אני יושב בבית ולא יכול לזוז. שני הבנים והנכדות משתתפים בהפגנות. המצב קשה. אני חרד. אם השינוי הזה יעבור הוא יוביל למשטר אחר לגמרי, מדינה אחרת לגמרי. אני חרד".

.

חדר האוכל משקיף על הדשא הגדול

.

כהנא מספר ש"משנת 1954, החיים הקיבוציים שלי התחלקו בין שלושה גורמים: משפחתי, קיבוצי ועבודתי"

.

פינת ההנצחה לבניה קיבוץ שנפלו במלחמות ניצבת מול חדר האוכל והבמה ומוצלת על ידי עץ זית עתיק

.

לזכר בנינו

.

.

גם את הבמה שבקצה התחתון של הדשא תכנן פרדי כהנא

.

חלק משטח הקומה התחתונה יוחד לרחבה מקורה ומפולשת שקישרה בין הכל-בו והמשרדים וממנה ניתן היה לרדת ישירות אל הדשא הגדול. לפני שנים אחדות תכנן מרכז המשק לסגור את הקומה המפולשת לצורך תוספת משרדים. בנו של כהנא, האדריכל דניאל כהנא ערך תכנית והנושא עלה להצבעה באסיפת החברים. אז התברר עד כמה החברים אוהבים את המקום, ההתנגדות סחפה את כולם והנושא נדחה.

.

חלק מהעמודים שירדו אל הקרקע בשולי הרחבה המפולשת עוצבו בשילוב של פתח עגול ורחב.

.

במקור תכנן כהנא שבחלקם התחתון של אותם פתחים עגולים יותקן מדף עץ שיאפשר ישיבה, אך אלה לא בוצעו.

.

"הפתח העגול הוא עין", מסביר כהנא, "כשעומדים בפנים הרחבה אז הפתח ממסגר את הנוף, וכשעומדים בחוץ רואים את העין המתבוננת".

.

.

הכל בו הורחב לאחרונה על חשבון מחסני המטבח שכבר לא נצרכו לשטחים גדולים בגלל צמצום פעילות חדר האוכל

.

תאי הדואר ובעורפם מצויים משרדי הקיבוץ

.

החזית הדרומית של חדר האוכל הפונה לדשא הגדול

.

אבן הריחיים שנמצאה בין חורבות הכפר כויכאת הוצבה על ידי כהנא בכניסה לחדר האוכל הישן וניצבת במקומה עד היום. במקור הותקנה בה מזרקת מים אך היא אינה פעילה

.

הכניסה לחדר האוכל: מדרגות עולות אל אולם ההסעדה ומדרגות יורדות אל הקומה המפולשת, הכל-בו והמשרדים. מימין כניסה למועדון

.

לצד הכניסה לבניין בולט חדר בגג שאותו עיטר כהנא במנורה שהודלקה בחנוכה. בחדר נשמר המזגן המרכזי, אך כיום גופי המזגנים הוצאו אל הגג וחשופים לעין

.

מבואת הכניסה לחדר האוכל

.

במבואת הכניסה ניצב לוח המודעות והיא מקשרת למועדון, לחדר האוכל ולאולם נוסף

.

דיווח על לוח המודעות: חברים חדשים

.

הידיות של הדלתות בבניין מעוטרות במדליונים שאותם יצרו ילדי הקיבוץ

.

בקצה של כל אחד משלוש הקורות שחוצות את תקרת האולם ניצב בחזית עמוד. פתחי החלונות שנקבעו בין העמודים היו רחבים באופן מיוחד ומאפשרים מבט פנורמי על הדשא הגדול הקרוב ועל הנוף הרחוק. "לתאורת האולם רציתי לעשות משהו אחר, משהו שיהיה שונה מהפסים שתמיד עשו וחשבתי שככה זה משעמם", נזכר כהנא. "האולם מחולק לשלוש שדות שנקבעו על ידי קורות שבולטות מהתקרה וחשבתי לסדר את התאורה בצורה אחרת".

.

לריצוף האולם נבחרו מרצפות טראצו מתוצרת מפעל "נעמן" – סוג אחד בגוון חום-אדום לאזור השירות וסוג שני בגוון לבן לאזור ההסעדה. על אחד הקירות מתקיימות תערוכות מתחלפות שמוקדשות ליצירתם של חברי הקיבוץ.

.

חברות

.

…ובינתיים במטבח כבר מכינים את ארוחת הצהריים

.

בופה

.

בארוחת הבוקר

.

פרדי סוחט מיץ תפוזים

.

הנוף הנשקף מחדר האוכל כולל את הבמה שתכנן כהנא בקצה הדשא הגדול ופינת הזיכרון מתחת לעץ הזית העתיק

.

ארוחת בוקר

.

מחזיר את הכלים

.

.

(4) האדריכל פרדי כהנא

פרדי כהנא הוא מבכירי האדריכלים בתנועה הקיבוצית מאז 1955 כשהצטרף למחלקה הטכנית של תנועת איחוד הקבוצות והקיבוצים ועד לסגירת המחלקה ב-1990. במהלך שנות הצמיחה והשגשוג האידיאולוגי, החברתי, התרבותי והכלכלי של הקיבוצים ובדומה לעמיתיו במחלקות התכנון של התנועות השונות בקיבוצים תכנן כהנא תכניות מתאר ומבנים. אולי יותר מכל אדריכל אחר ביקש לגבש תפיסת עולם בתכנון השיתופי, כחלופה לעיר ולכפר. הוא יזם כנסים ופרסם ואף ממשיך לפרסם מאמרים בתחום. ב-2011 פרסם את הספר "לא עיר לא כפר, האדריכלות של הקיבוץ 1990-1910" (הוצאת יד טבנקין וספריית דקל), המתעד ומעריך את התפתחות התכנון בקיבוצים.

הוא נולד כפריץ קאהן ב-1927 בעיר ברנו שבצ'כוסלובקיה, בתקופה שבין שתי מלחמות העולם. עם הכיבוש הנאצי נשלח כילד בן 12 בידי הוריו במסגרת ה"קינדר-טרנספורט" ללונדון (ועל כך הרחבתי כאן), שם הוא התבגר והשלים את לימודי האדריכלות. הוריו שנותרו מאחור, נשלחו למחנה טרייזנשטט ומאוחר יותר למחנה הריכוז אושוויץ, שם נרצחו. "מדי פעם אני חושב על ההורים, שאני כבר לא מצליח לזכור אותם. עבר כל כך הרבה זמן. אני חושב שאם הם היו רואים אותי היום, אז הם היו שמחים לגלות שהמשכנו. הם היו שמחים לראות את הילדים, את תשעת הנכדים. זה הניצחון שלי. כולם אומרים את המשפט הזה, אבל זה באמת נכון".

בתום לימודי האדריכלות היגר כהנא עם בת-זוגו חנה לישראל ב-1954. יחד הצטרפו בני הזוג לחבריהם מגרעין השלמה של תנועת "הבונים" לבית העמק, קיבוץ שנוסד בידי ניצולי מחנות ופרטיזנים מהונגריה וסבל באותה עת מהפילוג בתנועת הקיבוץ המאוחד שפיצל את הקיבוץ. אלה שדגלו בתפיסת תנועת הקיבוץ המאוחד עזבו את בית העמק ועברו לקיבוצים פרוד ומגל, בבית העמק נותרו חברי תנועת מפא"י. מאז ועד היום הוא חי ופועל בקיבוצו.

כפי שהעיד, חייו התחלקו בין שלוש זירות עיקריות – משפחתו, קיבוצו ומחלקת התכנון התנועתית. לכן, לבד מתכנון כלל ארצי בקיבוצי התנועה או הוראה בטכניון, הקים כהנא משרד תכנון באחד מבתי הכפר כויכאת ששרדו בקיבוץ, והפעיל בו צוות קטן שתכנן את כל צרכי קיבוצו, החל מתכניות אב ומתאר, דרך תכנון תשתיות ונוף ועד תכנון מבנים גדולים כקטנים.

כאן בבלוג כתבתי על כמה מבנים ואתרים שתכנן כהנא בבית העמק: בית הכנסת, פינות הזכרון, בית הספר הישן וגם כתבתי על בית הספר הערבי בבית העמק שהפך למועדון. כהנא תכנן את חדרי האוכל בכפר בלום, כפר החורש ובכפר ראש הנקרה ואת המועדון בדברת שעליהם כתבתי כאן.

.

אדריכל פרדי כהנא לצד עגלת הסכו"ם בחדר האוכל שתכנן

.

.

(5) מתחם המכבסה

מצפון לחדר האוכל שוכן "מתחם המכבסה" – במקור פעלה פה במבנים שתכנן פרדי כהנא המכבסה של הקיבוץ, שבשיאה העניקה שירות גם לעסקים בסביבה ואפילו לבתי מלון בחיפה. לא מזמן נסגרה המכבסה, שופצו המבנים והוסבו למסחר בתכנונה של האדריכלית לירז גרוס. א פיתוח הנוף החדש תכננו שי שלזינגר ונועה בר-יוסף. תמצאו כאן חנויות בגדים יד שניה ועיצוב, סטודיו ליוגה, מספרה ומאפייה (ששוכנת במבנה המקלחות המשותפות).

.

2018: המכבסה בימיה האחרונים

.

מתחם המכבסה

.

פעם מכבסה שנתנה שירות לקיבוץ וגם למלונות בחיפה. היום פועל כאן מרכז מסחרי

.

חנות בגדים

.

מבני השירות של הקיבוץ הוסבו לחנויות צבעוניות

.

המאפיה המקומית פועלת במבנה שתכנן פרדי כהנא ושימש במקור כמקלחות משותפות. בעורף המבנה שכנה גם אמבטיה שיועדה בעיקר לנשים בהריון

.

על הקיר תלוי ציור יפה שמתאר את הדשא הגדול עם הבמה שתכנן כהנא. את הציור ציירה שולמית ניר, חברת הקיבוץ ובתו של הנרי ניר

.

לצד שער הכניסה לקיבוץ מקבל את פני הבאים שריד לדיירים הקודמים – קברו של שיח' אבו מוחמד אלכויכאני.

.

את הצבר נטעו אנשי כויכאת

.

התמונות שמופיעות כאן צולמו במהלך השנים האחרונות בכמה סיבובים בקיבוץ

★

חדרי אוכל נוספים שבהם הסתובבתי:

.

מסדה (דב גלט)

געש (מנחם באר)

גזית (חיליק ערד)

יפתח (חיליק ערד)

גלאון (חיליק ערד)

דביר (מנחם באר)

אפיק (שלי ניסים)

חוקוק (שלי ניסים)

רביבים (שלי ניסים)

החותרים (שלי ניסים)

רשפים (מנחם באר)

שפיים (עירא אפרתי)

שלוחות (לאון שרמן)

ברקאי (אברהם ארליק)

תל קציר (אילן בר אילן)

משמר דוד (אריך ראש)

ניר אליהו (שמשון הלר)

דברת (מרדכי זברודסקי)

עברון (שמואל מסטצ'קין)

משמרות (יעקב מטריקין)

גלעד (ארנונה אקסלרוד)

נאות מרדכי (אהוד שחורי)

ברור חיל (ויטוריו קורינלדי)

כפר המכבי (שלמה גלעד)

דגניה א' (לאופולד קרקואר)

דגניה א' החדש (ליאון שרמן)

בית ניר (שמואל מסטצ'קין)

יד-מרדכי (שמואל מסטצ'קין)

עין הנצי"ב (נעמי יודקובסקי)

שער הגולן (שמואל מסטצ'קין)

כפר מסריק (מוניו גיתאי-וינרויב)

עין חרוד מאוחד (שמואל ביקלס)

גשר (שמואל ביקלס, ארנונה אקסלרוד)

כפר גליקסון (מרדכי זברודסקי, אמנון לוי)

חפצי-בה (ריכארד קאופמן ועירא אפרתי)

מעיין ברוך (ארטור גולדרייך ורחל ניסים)

נחל עוז (בנימין צ'לנוב, ויטוריו קורינלדי)

גבעת חיים מאוחד (אהוד שחורי)

גבע (אריה שרון, אמנון לוי)

כרמיה (שמואל מסטצ'קין)

גלגל (נעמי יודקובסקי)

מגן (שמאול מסטצ'קין)

יקום (שמואל מסטצ'קין)

נגבה (שמואל מסטצ'קין)

דורות (מרדכי זברודסקי)

בית גוברין (אמנון לוי)

געתון (מנחם באר)

שניר (מנחם באר)

גת (מנחם באר)

נווה איתן

כפר דרום

אלונים (שלמה גלעד)

ארז (אלכס קשטן וויטוריו קורינלדי)

בית אלפא (לאופולד קרקואר, אברהם ארליק)

צרעה (אריך ראש, מוסה חריף וויטוריו קורינלדי)

שער העמקים (יוסף אילדמן, מנחם באר, דן פלג)

אילות (שמואל ביקלס, ישראל גודוביץ, אלכס גרינבאום)

הצעות לחדר אוכל אפיקים (שמואל פובזנר, אברהם יסקי)

גדות, שמרת ואדמית (חנן הברון, מנחם באר ושמואל מסטצ'קין)

מגל ולהבות חביבה (שמשון הלר, שמואל מסטצ'קין, חיליק ערד)

אור הנר, רוחמה (שמואל מסטצ'קין, אריך ראש וארנונה אקסלרוד)

משאבי שדה, שדה בוקר, סמר (רחל ניסים, שלמה גלעד, חיליק ערד)

בית זרע, שער הגולן וטירת צבי (מנחם באר, שמואל מטסצ'קין, לאון שרמן)

מגידו, עין השופט והזורע (חיליק ערד, אברהם ארליק, מוניו וינרויב ואל מנספלד)

כפר סאלד, עמיר, שדה נחמיה (עירא אפרתי, מנחם באר, אהוד שחורי/אפשטיין ובניו)

גבעת עוז, אשדות יעקב איחוד ותל יוסף (שמואל מסטצ'קין, מוסה חריף, לאופולד קרקואר)

עין דור, סאסא, איילת השחר (שמואל מסטצ'קין, חיליק ערד, מרדכי זברודסקי עם אריך ראש)

שדה נחום, חמדיה, אפיקים (שמואל ביקלס, שמשון הלר, ו. י. ויטקובר עם אריך באומן)

ראש הנקרה, עין המפרץ, לוחמי הגטאות (פרדי כהנא, חיליק ערד, נעמי יודקובסקי)

הסוללים, עין גב, גשר הזיו (מרדכי זברודסקי, דב קוצ'ינסקי, שלמה גלעד)

כפר עזה, גבולות ומגן (ויטוריו קורינלדי, חיליק ערד, שמואל מסטצ'קין)

מנרה, הגושרים, דן (רחל ניסים, נעמי יודקובסקי, שמואל מסטצ'קין)

משמר דוד, הראל ונחשון (אריך ראש, אברהם ארליק, חיליק ערד)

סער, חניתה, יחיעם (חיליק ערד, מרדכי זברודסקי, מנחם באר)

ברעם, כפר גלעדי, מצובה (אהרון אלבוים, ארנונה אקסלרוד)

גבעת השלושה וגם כתבתי עליו כאן (אריה שרון)

יזרעאל, כפר החורש (אדם אייל, פרדי כהנא)

כפר מנחם, רבדים וחצור (שמואל מסטצ'קין)

יגור (יוסף אידלמן ורבקה ורוברט אוקסמן)

נירים ואורים (אברהם ארליק, רחל ניסים)

גרופית ומבוא חמה (ארנונה אקסלרוד)

עין החורש (קובה גבר ואברהם ארליק)

צאלים (דוד בסט ויצחק חשמן)

שובל (שמואל מסטצ'קין)

נצר סרני (שמשון הלר)

כפר בלום (פרדי כהנא)

זיקים (מנחם באר)

כברי (חנן הברון)

מבוא גולן (חנן הברון)

יד חנה (ישראל גודוביץ)

נחשונים (אברהם ארליק)

גבעת חיים איחוד (שמשון הלר)

מעלה החמישה (ארטור גולדרייך)

שדות ים (קובה גבר וזיוה ארמוני)

תל יוסף (לאופולד קרקואר)

כרם שלום (ישראל גודוביץ)

עין גדי (שמואל מסטצ'קין)

חפץ חיים (מיכאל קראוס)

בחן ושוב כאן (אריך ראש)

בארות יצחק (לא ידוע)

נען (שלמה גלעד)

גונן (דוד בסט)

גינוסר (חנן הברון)

מזרע (אפשטיין ובניו)

גבעת ברנר (רוברט בנט)

רמת הכובש (מרדכי זברודסקי)

גזר – חדר האוכל האחרון (גבי גרזון)

★

שיר לסיום:

.

★