סיבוב בגן הזיכרון בקיבוץ אשדות יעקב איחוד

אחרי שסיימתי בקיבוץ אשדות יעקב איחוד להתלהב מבית התרבות, מצאתי את גן הזיכרון. בקלות ניתן לזהות כאן יד של אדריכל מקצועי.

הגן הוקם ב-1968 לזכרם של 15 מחברי הקיבוץ שנפלו עד אותה עת במלחמות ובפיגועים. קודם לכן, הציבו חברים מרגמה לזכר אחד ההרוגים, והוחלט שהיא תישאר ותשתלב באתר המתוכנן.

הגן מורכב מחורשת עצי זית כשבין העצים מתפתל שביל, שממשיך את האופי החומרי של שאר השבילים בקיבוץ: בטון חשוף. אך בשונה מהם, הוא מוגבה מעל פני הקרקע בכ-40 ס"מ מה שיוצר חוויה שונה, כזו המבקשת להתרומם מעט מעל לחיי היום יום והשגרה. כשמגיעים ללוחות השמות הקבועים בקרקע שלמרגלות השביל המוגבה, נדרש המבקר לכרוע כדי לקרוא את שמות הנופלים ונסיבות נפילתם. בנוסף, שביל הבטון אינו משטח רציף, אלא מחורץ בקווים היוצרים קצב משתנה שמצא חן בעיני בפשטותו. אחרי בדיקה קצרה הצלחתי לאתר את זהות המתכנן: האדריכל ויטוריו קורינלדי, מבכירי המתכננים בתנועה הקיבוצית.

.

IMG_8398

גן הזיכרון

.

(1) מקורות ותודות

ראשית ברצוני להודות למשה אריאלי חבר קיבוץ אשדות יעקב איחוד שלא רק גילה לי מי תכנן את האתר אלא גם התאמץ ודאג לשלוח תמונות, תכנית ופרספקטיבה שמצא בארכיון הקיבוץ. כמו תמיד גם הפעם לא קבלתי שירות כשפניתי ישירות לארכיון הקיבוץ. אלה ארכיונים שאמנם קיימים אבל לא מתפקדים. כמו כן, אני רוצה להודות לאדריכל ויטוריו קורינלדי על השיחה שמופיעה כאן בהמשך.

.

asdot03 copy

פרספקטיבה של גן הזיכרון, 1968 (מקור: ארכיון קיבוץ אשדות יעקב איחוד)

.

(2) אתר זיכרון ישראלי

כמו בכל אתר זיכרון שאינו מורכב רק משלט עם שמות, הרי שהחוויה היא ההיבט החשוב בגן הזיכרון. בישראל שבכל צעד תמצאו אתר זיכרון קטן, בינוני או גדול, הצליחו האמנים והאדריכלים להגיע לרמה גבוהה מאד בעיסוק שלהם בתחום הזיכרון. אנדרטת חטיבת הנגב של דני קרוון סמוך לבאר שבע, אנדרטת חטיבת יפתח של חיליק ערד בצומת בית קמה, מוזיאון השואה והתקומה של אריה ואלדר שרון בקיבוץ גבעת מרדכי, אתר גבעת התחמושת של אידלסון צפור והרץ וגן הזיכרון של אוריאל שילר ברמת הנדיב הם הגדולים והחשובים שבהם. גן הזיכרון באשדות יעקב איחוד מצטרף לשורה הראשונה של גני הזיכרון בישראל. הוא אמנם לא מופיע בספרים ובמצגות של מרצים בנושא, אך זה בגלל הריבוי והשיכחה. הרשימה הזו באה להשיב לו את מקומו ומעמדו.

החומרים מהם נוצר הגן הם כולם חומרים מקומיים, זמינים ופשוטים: (א) בטון חשוף לשביל המעוצב בקווים ישרים ונקיים, (ב) חלוקי נחל  מעוגלים כמצע ללוחות הזיכרון (ג) לוחות זיכרון ממתכת (ד) עצי זית (ה) על כל אלה מצטרף דשא שכל כך מאפיין את המרחב המשותף בקיבוץ.

אני חוזר למאמר שפרסם לפני שבועיים שרון רוטברד בבלוג שלו תחת הכותרת "הכנות קווים לדמותה*", ובוחר ממנו את הפסקה הבאה: "הכנות הארכיטקטונית של הבטון החשוף והבנייה הנקייה היא חלק ממהלך ארוך שאפשר להגדירו כ'דחף האתי' של המודרניזם, שהגיע לשיאו בשנות החמישים והשישים גם באמנות, בתאטרון, בקולנוע ובספרות. הגנאולוגיה של המהלך המורכב הזה סבוכה מאוד וכלל אינה מובנת מאליה: היא נובעת מכמה זרמים בתרבות המערבית, חלקם גלויים וידועים וחלקם סמויים ותת-קרקעיים".

בשונה מקרוון, ערד ושרון, כאן קורינלדי לא בנה מגדלים ולא חפר בריכות, אלא ביצע פעולה מאד פשוטה ויסודית. הוא מצא פה חורשת עצי זית ושילב בה שביל, אותו יצר באופן שהעניק לכל המקום פרשנות חדשה. המינימליזם שאותו הוא יצר כאן ב-1968 חזר באדריכלות הנוף הישראלית שלושים שנה לאחר מכן בתחילת העשור הקודם בעבודות שיצרו צמד אדריכלי הנוף יעל מוריה ודוד סקלי בגן הכובשים (2000) ובגן ברחוב סוטין בתל אביב. שם הם למעשה חידשו שני גנים קיימים בעיר, ובאמצעות התערבות מזערית חוללו התרחשות חדשה.

את השקט והדממה, ההליכה על המסלול הקבוע מראש החוצה את הגן, העצירות מעל ללוחות המתכת וקריאת השמות והסיבה למותם של הנופלים, כדאי לחוות מבלי לדבר הרבה, ולכן אני ממליץ פשוט לבא ולבקר.

.

Copy of ashdot02 copy

תכנית גן הזיכרון, 1968 (מקור: ארכיון קיבוץ אשדות יעקב איחוד)

.

(3) אדריכל ויטוריו קורינלדי

זו הפעם הראשונה בבלוג שאני מציג עבודה של קורינלדי. לפני כמה חודשים כבר כתבתי עליו ערך בויקיפדיה, אך עכשיו זו הזדמנות להציג אותו.

קורינלדי נולד במילנו ב-1931 ובגיל 8 עזב עם משפחתו לברזיל. ב-1955 עלה לישראל והצטרף לקיבוץ ברור חיל שם היה חבר 40 שנה. כיום הוא מתגורר בתל אביב. בין השנים 1998-1958 עבד במחלקה הטכנית של התנועה הקיבוצית ואף עמד בראשה במשך עשור. במסגרת זו תכנן מאות מבני ציבור, תעסוקה ומגורים. בין השאר תכנן את חדרי האוכל בקיבוצים ברור חיל, כפר עזה, ארז, צרעה, עין השלושה ונחל עוז ולא לפני הרבה זמן תכנן גם את אולם הספורט החדש בבית הספר אליאנס ברמת אביב. אתר זיכרון נוסף שתכנן קורינלדי נמצא בניר עם, אך טרם בקרתי בו.

(4) שיחה קצרה עם אדריכל ויטוריו קורינלדי (25.4.13)

ש: איך קבלת את העבודה?

ת: יצא ככה שהיו לי כמה אנשים שהייתי קשור אליהם. עבדתי במחלקה הטכנית של התק"מ והטילו עלי את המשימה הזו. היה בזמנו אדם יקר בקיבוץ אשדות יעקב, אורי פלג, שהיה אחראי על התכנון והוא בעצמו היה מעצב די טוב.

ש: מה העקרונות שכיוונו אותך ביצירת האתר?

ת: אני מטבעי לא מחזיק מרטוריקה יומרנית. אני חושב שבדברים כאלה צריך ללכת באמרות יותר צנועות ושקטות. הייתי [באתר] וראיתי את עצי הזית במקום והיה לי רעיון ליצור מן טיול בין עצי הזית שהם עצמם מסמלים אריכות ימים בשבילי ויש כאן סמל להנצחה במידה מסוימת. מן טיול שקט בין העצים. הרמתי קצת את השביל כדי שאנשים יוכלו להתבונן מלמעלה על הלוחות על הקרקע עם שמות הנופלים, ויש גם מרגמה שהובאה מהיחידה של אחד הנופלים". [מרגמה 120 מ"מ אותה הביא אריק קורן, שיצר את הציור בחזית "בית קרפ". את המרגמה הביא הביא מהיחידה של אחיו, רב סרן יוחאי קורן, שנפל בגיל 27 ביום הראשון לקרבות מלחמת ששת הימים בצומת רפיח ובעקבות נפילתו הוקם הגן, מ"י].

.

DSC04614

אדריכל ויטוריו קורינלדי בעת ביקור באתר, 2015

.

סרטון קצר בו מסביר קורינלדי על האתר:

.

.

20130505075038905_0001

גן הזיכרון, 1969 (מקור: ארכיון קיבוץ אשדות יעקב איחוד)

.

(5) הגן היום

הגן נמצא בנקודה חשובה ביישוב וכל מי שנכנס לקיבוץ רואה אותו מייד. הגן גם צמוד לחניית הרכבים.

משה אריאלי חבר הקיבוץ והאחראי על כל תחום הבניה מספר שכיום לשני הקיבוצים הצמודים אשדות יעקב איחוד ומאוחד יש 50 נופלים שהם כ-10% ממספר החברים בשני הקיבוצים יחד. לכן, הטקס המרכזי ביום הזיכרון מתקיים ברחבה שהתקין משרד הביטחון בבית הקברות המשותף לשני הקיבוצים, "אבל ערב לפני זה, באים ושמים פרח בפינת הזיכרון. זה לא טקס אלא משהו אישי, לפי ההרגשה שלהם".

.

20130505075029116_0001

(מקור: ארכיון קיבוץ אשדות יעקב איחוד)

.

ואסיים בכמה מילים משיר חביב:

"בעולם כל כך קשה / להתבלט זה לא יפה / נתחבא כאן ולנצח לא נצא".

.

20130505075049609_0001

גן הזיכרון וברקע "בית קרפ" – בית התרבות של הקיבוץ (מקור: ארכיון קיבוץ אשדות יעקב איחוד)

.

והנה התמונות שצלמתי אני היום:

.

IMG_8397

מראה כללי של גן הזיכרון מכיוון הכביש

.

IMG_8400

השביל. החריצים במשטח קובעים קצב הליכה איטי עם צעדים קצרים

.

IMG_8399

שביל בטון, ריצוף אבני בזלת, לוחות מתכת, עצי זית ומרגמה.

.

IMG_8408

השביל עולה משביל הקיבוץ ומתרומם מעל לשגרת חיי היום יום

.

IMG_8401

השביל

.

IMG_8405

את המרגמה מקיפים קני רובים צבועים שחור

.

IMG_8406

אבני בזלת

.

IMG_8402

לוחות השמות

.

IMG_8403

במלחמת ההתשה נפלו רבים מבני הקיבוץ בעקבות עליה על מוקשים

.

IMG_8404

נפל בעלותו על מוקש

.

IMG_8407

המרגמה

.

IMG_8413

מראה כללי של הרחבה עם שמות הנופלים

.

IMG_8411

ממול לגן הזיכרון ניצב בית התרבות של הקיבוץ, אך על כך בפעם הבאה. בפעם הבאה.

. . . 

אנדרטאות והיכלות זיכרון נוספים שכתבתי עליהם:

אנדרטת עוצבת הפלדה (בתכנון ישראל גודוביץ)

אנדרטת הרוגי ניצנים (בתכנון שמעון פובזנר, אברהם יסקי ומשה ציפר)

אנדרטה להרוגי הצוללת דקר (בתכנון דוד אנטול ברוצקוס)

אנדרטה להרוגי אוטובוס הדמים בכביש החוף (יצחק שמואלי)

יד זיכרון לעולי אתיופיה (גבריאל קרטס ושמואל גרואג)

בקעת הקהילות (ליפה יהלום ודן צור)

גלעד לאבשלום פינברג (בנימין אוראל)

אנדרטה וקבר להרוגי חוות חולדה (בתיה לישנסקי)

אנדרטת אלכסנדר זייד וסוסתו (דוד פולוס)

גבעת התחמושת (בנימין אידלסון וגרשון צפור)

אנדרטה להרוגי אוניברסיטת תל אביב (משה גרוס)

אנדרטת ככר רבין בראשון מערב (אליעזר ויסהוף)

אנדרטה לחסידי אומות העולם (ליפא יהלום ודן צור)

אנדרטה לארלוזורוב בחוף תל אביב (דרורה דומיני)

יד לבנים באר שבע (יוחנן רטנר ומרדכי שושני)

קיר זיכרון להרוגי קיבוץ תל יוסף (אהרון פריבר)

היכל יהדות ווהלין (ישראל לוטן)

אוהל יזכור (אריה אל-חנני, ניסן כנען, אריה שרון ובנימין אידלסון)

אנדרטה לנופלים בעמק בית שאן (אלפרד מנספלד ומוניו גיתאי וינרויב)

.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • Been there, done that  On 21/05/2013 at 7:39

    עיקרון חשוב לתכנון מתחמים כאלה – ללא צורך בתחזוקה שוטפת או תקופתית מעבר לנקיון וגינון (באם הם מבוצעים ממילא בסביבה). למשל – ללא בריכות \ מזרקות \ טיח \ פרטי עץ שמועדים לפורענות בחלוף השנים.

  • Jochanan Dekel  On 21/05/2013 at 16:18

    E X C E L E N T Even if it is a sad place-it is a pleasure to see and feel..! !!!!!

  • אמיתי סנדי  On 21/05/2013 at 19:55

    באמת מוצלח יחסית וצנוע.

  • Dudu Amitai  On 22/05/2013 at 15:27

    תודה על הפוסט היפה אבל האמירה על ארכיוני הקיבוצים "אלה ארכיונים שאמנם קיימים אבל לא מתפקדים" היא הכללה צורמת שחוטאת לרבים, טובים ומתפקדים שעושים מלאכתם נאמנה ומשרתים את הציבור שלהם ומבקרים מבחוץ. הצרימה הזו מקלקלת ואני במקומך הייתי מסיר אותה.

    דודו – ארכיון יד יערי

    • מיכאל יעקובסון  On 22/05/2013 at 15:40

      את האמירה ביססתי על ניסיון במסגרתו פניתי לכל אותם ארכיונים של קיבוצים שמופיעים כאן בבלוג. כל פעם קבלתי תירוץ אחר: הארכיונאית חולה (אשדות יעקב), הארכיונאית לא יודעת לפתוח מיילים (חפץ חיים), הארכיונאית לא יודעת לעבוד עם סורק (מעלה החמישה, שם גם נתנו תירוץ של מחלה). הארכיונאי אין לו זמן (ז.) – אלה רק התגובות שקבלתי מהרשימות על חמשת הקיבוצים האחרונים ויש לי כאן עוד לפחות 30 רשימות על מגוון קיבוצים שלא זכיתי שם לקבל יחס מארכיון (חוץ מחולדה וגבעת ברנר, וגם אז היו קשיים לארכיונאים עם סריקות ומיילים). הארכיונים של הקיבוצים לא רלוונטיים.

      • Dudu Amitai  On 22/05/2013 at 22:44

        לא בטוח שיש לך מושג על מה אתה מדבר ועד כמה תשובתך רלבנטית ואשמח גם לקבל את פירוט טענותיך ולהעביר לארכיונים הספציפיים. בעיות תמיכה ותפקוד יש בלא מעט מקומות (ולו גם עקב המעמד הלא-גבוה של הארכיון בקיבוץ המופרט ומחסור באנשי מקצוע) אך מבין מאות הארכיונים הרשומים בארץ כ-50% הם ארכיונים קיבוציים שהיו גם החלוצים בתחום זה. אני מציע לך לבדוק את ארכיוני אפיקים, עין השופט, מעגן מיכאל, חצרים, משמר הנגב, עין החורש, יבנה, נען ועוד ועוד ואז נדבר. אשמח גם לארגן פגישה בינך לבין נציגי ארגון הארכיונאים בקיבוצים ובמושבים שבהנהלתו אני יושב. רלבנטיים?ועוד איך.

        • מיכאל יעקובסון  On 22/05/2013 at 22:55

          היות ואני לא משלם על המידע שאני מבקש לקבל (בדיוק כפי שאני כותב כאן בהתנדבות), אני לא מרגיש אף פעם בנח ללחוץ על אותם ארכיונאים. בדרך כלל אני מרים שניים-שלושה טלפונים וכשאני רואה שהם מתחמקים אז אני עוזב. לרב כשהם רואים שאני מתעקש הם אומרים לי במפורש שאין להם זמן + סיבה בריאותית או טכנולוגית.
          הבלוג הזה הוא לא עבודת מחקר אקדמית או כתבה עיתונאית שדורשת מידע "בכל מחיר" ולכן יש גבול לעקשנות.
          אני לא הולך להסתובב בקיבוצים לפי הארכיונים שלהם, אלא לפי מה שעל המסלול שלי ומה שמעניין אותי עכשיו. מה אתה רוצה שאפרט בנוסף לתירוצים שקבלתי וציינתי בתגובתי הקודמת? אני לא נוהג לתעד את התגובות של הארכיונאים, אבל בפעם הבאה אדאג לתעד את התגובה.

  • דני שיפר  On 23/06/2014 at 17:25

    מיכאל. בית קרפ אף פעם לא היה "בית התרבות" של אשדות יעקב (איחוד). אע"פ שהוקרנו בו סרטים ונערכו הצגות מדי פעם (לא הרבה), והיה בו המועדון לחבר. ישנו מבנה (ארכיטקטוני מדהים) שהיום משמש לארכיון ולתעסוקת מבוגרים והוא שימש שנים רבות כ"בית התרבות של הקיבוץ". (תיאטרון הבימה הופיע בו בשנות ה-40). אם יש לך זמן, מציע שתעצור. היום המבנה במצב פשוט נורא. בתוך הארכיון ישנו קיר שבו יש עבודה נפלאה נוספת של אריק קורן. כמו כן, לארכיון מונה אחראי חדש, שעושה נפלאות. קוראים לו שאול ינאי והוא ישמח מאד לעזור לך.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: