סיבוב על ספר הדרכה ליצירתיות שפרסם משה כץ

בתקופת הסגר לפני שנתיים ניגש האדריכל משה כץ (44) לכתוב מדריך ליצירתיות. הוא לא הראשון, לאורך השנים יצאו מאות ספרים שהציעו לקוראים להכיר כלים לחיזוק היצירתיות. המשותף לרוב אותם מדריכים היתה ההנחה כי יצירתיות אינה כישרון מולד, אלא יכולת נרכשת, וככזו ניתן לשכלל ולפתח אותה. ספרו של כץ אינו חורג מאלה, אלא שייחודו בכך שיצא בשפה העברית ונקודת מבטו היא של אדריכל.

החלקים המושכים בספר הם אלה שבהם פותח כץ צוהר על נבכי חייו, האישיים והמקצועיים. בשש השנים האחרונות הוא מתכנן ומלווה פרויקטים במקומות שונים בעולם, כמו טוקיו והלסינקי, באזורים אקזוטיים כמו חופי הים של זנזיבר וקפריסין. יש גם פרויקט אחד במטולה. כל אלה טרם מומש בפרק הזמן הקצר יחסית שבו כץ פועל, וזו הזדמנות להציץ בהם.

ועל כך ברשימה זו.

.

2023

.

דרך היצירתיות

.

הספר גדוש ברישומים ביד חופשית פרי עטו של כץ, גם אם אין לגמרי קשר ברור בין הטקסט ובין אותם רישומים הם מוסיפים לספר את הנופך

.

החלקים המושכים בספר הם אלה שבהם פותח כץ צוהר על נבכי חייו, האישיים והמקצועיים.

.

.

הסגר בקורונה היה אם כן ההזדמנות של כץ להתרכז בכתיבה. הוא מספר שהסתגר כמו כולם ובתוך התקופה המלחיצה והעצובה הזו בחר "לכתוב על תקוה, על חזון. ראיתי בזה שליחות". במקביל, המשיך ועבד במלאכת התכנון היומיומית.

מה כץ מתכנן? "אני מתכנן פרויקטים עבור יזמים ישראלים שמשקיעים בחו"ל, מזנזיבר, הרפובליקה הדומיניקנית, קפריסין, כרתים ולודז'. למשל בלודז' הוא תכנן מתחם עירוני שמשלב מלון, מעונות סטודנטים לסיעוד ומרכז סיעודי. בקפריסין הוא תכנן עיר ל-30 אלף תושבים ומפרט: "עשינו את תכנית הבינוי, והשטח נמכר בחלקים ליזמים מקומיים שבונים".

הפרויקטים שתכנן כץ טרם התממשו, אלא הם מצויים בתהליכי פיתוח ואישורים. לכן, לעת עתה לא ניתן להתרשם מיכולותיו כאדריכל בעולם הממשי. את הפרויקטים הוא תכנן במהלך שש השנים האחרונות, מאז שהחל את דרכו העצמאית המקומית (קודם לכן עבד כשכיר ובפרויקטים שונים בחו"ל). כך למשל מספר כץ כי במטולה הוא תכנן לאחרונה מלון עם מאה חדרי אירוח. הפרויקט הוצג בפני הרשות המקומית ובשלב זה היזם מקדם את שילובה של חברת מלונאות לתפעול המלון.

"בתור אדריכל הפועל בעולם", כותב כץ בספרו, "אני רוצה לומר משפט שמעט יכולים לומר אותו בגלוי, או אפילו להעלות אותו על דעתם: לא באמת אכפת לי אם יבנו או לא יבנו את מה שתכננתי ועיצבתי". והוא מסביר: "כל עוד זכיתי לעבור תהליך יצירתי ולהגיע לתובנות חדשות ולתחושה שהיצירה ניתנת ליישום, מאותו רגע המציאות והאנשים הם אלה שיכריעו וזה על אחריותם" (עמ' 101). בהמשך כץ משתף את תחושתו כי עצם היצירה שאותה הוא משווה לחלום והאושר שמורגש מהחלום "זהה למימושו בפועל ואפילו יותר" (עמ' 222).

הפרויקט שמימש עד כה הוא וילה לזוג צעיר בשפרעם. אלא שהקוחות בחרו לשנות חלק מתכניותיו המקוריות ולכן הוא לא רואה בעבודה זו יצירה מאפיינת שראויה לפרסום.

שיטת העבודה של משרדו שונה מהנהוג, כפי שהוא מתאר; במשרדו הפיסי בחיפה עובד אדם אחד בלבד – הוא עצמו. הוא מעסיק עשרה עובדים שפזורים בעולם ועובדים במקום מגוריהם – אוסטרליה, גרמניה, איטליה, אוקראינה וגם בישראל. "אני מתכנן את הקונספט, עושה את תכנית הבינוי ואחרי זה מוסר את העבודה לאדריכל מקומי שיקידם את התכנית הסטטוטורית. בשלב ההיתר אני מלווה את האדריכל המקומי ושומר על איכות הפרויקט".

.

הצעה לבנייני דירות שעוצבו בהשראת חלוקי נחל לבנים. סמוך לחוף במזוטוס, קפריסין, 2021 (הדמיה: משה כץ)

.

הצעה לעיר אקולוגית בוורנה הכוללת שלוש כיפות זכוכית למטרות מסחר ונופש, בתי מלון ובתי מגורים, אגם מרכזי כ"כיכר מים", פארקים וגנים, בולגריה, 2021 (הדמיה: משה כץ)

.

הצעה למלון שעוצב בהשראת סירות מקומיות ישנות לממכר דגים ובעלי חיים ימיים, זנזיבר, 2021 (הדמיה: משה כץ)

.

הצעה למלון "המפלים" במטולה (הדמיה: משה כץ)

.

הצעה למגדל "רב שימושי, למטה חללי קהילה ותרבות, משרדי עבודה משותפים, ואז מגורים": "החלל המרכזי 'העץ' היא סטרוקטורה שבנויה מעץ וזכוכית. היא בעצם מיכל של אנרגיה, אוגרת מי גשם, אור שמש, מגדלת בתוכה צמחיה לטהר את האוויר, מייצרת חלל של זרימה ואוורור טבעי אל תוך המבנה. חלל שהוא גן אנכי, בית לציפורים שרוצות לחיות בשלום עם הדיירים החדשים במרפסות שסביבם", טוקיו, יפן (הדמיה: איתמר נבו)

.

"טיפות אור" – הצעה לאלמנטי תאורה בכיכר עירונית, הלסינקי, פינלנד, 2020 (הדמיה: ארי ברוק)

.

.

במשך שנים ומאז שהיה סטודנט התבשל בראשו הספר "דרך היצירתיות". בשנים האחרונות הוא לימד במכללת תל-חי, בשנקר ובטכניון ואפילו העביר קורס בנושא יצירתיות ואדריכלות בבית ספר "בישולים". שם התגבשו הרעיונות שפיתח בנושא.

"הנחיתי קורסי סטודיו שבהם הסטודנטים צריכים לעבור תהליך יצירתי החל מבניית רעיון ועד לתכנון פרויקט", מספר כץ. "סייעתי להם בהתפתחות האישית, עזרתי להם למצוא ולפתח את היצירתית שלהם. זה תהליך שמתלווים אליו אלמנטים פסיכולוגיים שכוללים פחדים, מחסומים, התבוננות, ובסופו של דבר כל אלה מתנקזים לתהליך של תרגום רעיון ליצירת פרויקט ממשי ומצאתי את עצמי עובר איתם את כל התהליך".

.

אדריכל משה כץ

.

.

למעט פרק הפתיחה שנקרא "רקע ביוגרפי", כל שאר שלושים פרקי הספר נפתחים במילים "על יצירתיות ו", כשכץ בוחר להתמקד בפרקים השונים ב"ספק", "סקרנות", "רב-תחומיות", "הילד שבי", "מה הדבר חולם להיות" וגם "המשורר הפנימי".

הספר מתבסס על נקודת מבטו של כץ כאדריכל. לדבריו, הדברים שכתב מכוונים לכל אחד שמבקש לפתח את הצד היצירתי שבו כשהיצירתיות עבורו "היא כלי הִשרדותי" (עמ' 158). קראתי את הספר בעיון. הספר כתוב היטב, מושך את הקורא באמצעות איזון בין העצות של כץ ובין שיתוף מניסיונו האישי, או פתיחת צוהר אל חייו הפרטיים. החלקים של ניסיונו וחייו האישיים הם נקודות האור בטקסט, לעומתם מצאתי שהעצות ומשפטי החיזוק לא חשפו בפני גישות חדשות, או כאלה שטרם הכרתי. עם זאת, יתכן שאחרים ימצאו בהם את הצוהר לעולמות בלתי ידועים להם ויכוון אותם בדרך ליצירתיות.

"אין לי ילדים וכנראה שכבר לא יהיו. כך בחרו החיים" (עמ' 50), משתף כץ את הקוראים. מפתיע להיחשף לפן של ייאוש בספר מהסוג שמנסה לדחוף ולעודד את הקורא לצאת מאזור הנוחות והפסיביות. הייתי נוזף בכץ: מה "כך בחרו החיים"? תתעורר, תהיה יצירתי ואל תתן לאחרים לבחור לך, גם אם אלה "החיים" בכבודם ובעצמם.

במקום אחר חושף כץ טפח נוסף, כשהוא מספר ש"אני אומר לסטודנטים שלי תמיד, בתחילת דרכם, שהחלטתי ללמד אותם משום שלפעמים משעמם לי להיות לבד ואני רוצה עוד חברים לשחק איתם במגרש המשחקים של היצירתיות" (עמ' 83). ובהמשך אותו פרק הוא מציין ש"משאלת הלב של כל אומן ויוצר: הלוואי שרק יתנו לילד שבי לשחק חופשי ובסוף היום לקבל חיבוק מלא באהבה, חיבוק האומר שהכול בסדר והכול בטוח, ואתה תמיד אהוב ורצוי" (עמ' 85).

הספר גדוש ברישומים ביד חופשית פרי עטו של כץ (ודאגתי להביא פה מבחר מייצג), גם אם אין לגמרי קשר ברור בין הטקסט ובין אותם רישומים הם מוסיפים לספר את הנופך, כי הרי בספר של אדריכל-אמן עסקינן. עם זאת, התקשיתי למצוא עומק או משמעות בכל אותם רישומים, אלה צורות שנובעות משרבוטים שנראה שנעשו כבדרך אגב. יותר מזה, הרישומים מייצגים מבנים מונומנטלים, חסרי קנה-מידה אנושי או פונקציה. הם מתוארים כגדולים מן החיים ובקושי תמצאו לצדם דמויות, וגם כשכץ טורח ומציג לצדן דמויות אז הן מופיעות כנקודות זעירות שמתגמדות מול אותן צורות אדירות, מונומנטים שלרוב נבנים בעולם הממשי כמפעלי הנצחה לדיקטטורים וכאלה נהוג להקים בעיקר במדינות עולם שלישי.

כץ מגבה את הדברים כשהוא מציג את גישתו האדריכלית: "על פי אמונתי, לפני שייתן המקום מענה פרקטי וטכני לפי ייעודו, עליו לחמם את נפש האדם בהשראה ובתדהמה" (עמ' 44). כאן ב"חלון אחורי" לאורך השנים רבים מהמבנים שאני מציג מעניקים השראה, אך רק מעטים מייצרים תדהמה.

.

למעט פרק הפתיחה שנקרא "רקע ביוגרפי", כל שאר שלושים פרקי הספר נפתחים במילים "על יצירתיות ו", כשכץ בוחר להתמקד בפרקים השונים ב"ספק", "סקרנות" ו"רב-תחומיות", וגם "הילד שבי", "מה הדבר חולם להיות" ו"המשורר הפנימי".

.

.

מי מהאדריכלים או מהמבנים הותירו בך רושם מיוחד, כזה שאתה מוצא בהם יצירתיות אידיאלית?

כץ: "בישראל בפרויקטים של מגורים שתכנן פיצו קדם אני רואה מחשבה על פרטים כמו כניסת אור, חומרים, זרימה בין חללים, הפתיחות של הבית אל הנוף והסביבה. בחו"ל אני יכול לציין את הפנתיאון ברומא שבכל ביקור שלי בו אני עומד ובוכה – האור שחודר מבעד לפתח העגול שבמרכז הכיפה, שהיא נקודת החולשה של הכיפה ודוקא שם נבחר לקבוע את הפתח שמכניס את האור ואת הגשם. ככלל, אני לא מתחבר למבנים שלא מרתקים אותי ולא גורמים לנשמה שלי לרקוד".

בימים אלה עמל כץ, לצד עבודתו המקצועית השוטפת, על ספרו הבא שיעסוק לדבריו ב"אדריכלות רוחנית". הוא מפרט: "כשהייתי תלמיד בתיכון לקחו אותנו לסיור בבית המשפט העליון, עלינו במדרגות הכניסה ואז נפתח המבט מבעד לחלון פנוראמי אל העיר. במקום הזה קרה משהו שהוא הרבה מעבר לחלון. זו אדריכלות שהיא תוצאה של הליך רוחני שמחברת אותך אל האינסוף, אל הנשגב".

.

את ספרו של אדריכל משה כץ "דרך היצירתיות" (88 ש"ח) ניתן לרכוש כאן.

.

"בתור אדריכל הפועל בעולם", כותב כץ בספרו, "אני רוצה לומר משפט שמעט יכולים לומר אותו בגלוי, או אפילו להעלות אותו על דעתם: לא באמת אכפת לי אם יבנו או לא יבנו את מה שתכננתי ועיצבתי".

.

"על פי אמונתי, לפני שייתן המקום מענה פרקטי וטכני לפי ייעודו, עליו לחמם את נפש האדם בהשראה ובתדהמה"

.

"הנחיתי קורסי סטודיו שבהם הסטודנטים צריכים לעבור תהליך יצירתי החל מבניית רעיון ועד לתכנון פרויקט", מספר כץ. "זה תהליך שמתלווים אליו אלמנטים פסיכולוגיים שכוללים פחדים, מחסומים, התבוננות, ובסופו של דבר כל אלה מתנקזים לתהליך של תרגום רעיון ליצירת פרויקט ממשי ומצאתי את עצמי עובר איתם את כל התהליך".

.

הספר מתבסס על נקודת מבטו של כץ כאדריכל. לדבריו, הדברים שכתב מכוונים לכל אחד שמבקש לפתח את הצד היצירתי שבו כשהיצירתיות עבורו "היא כלי הִשרדותי".

★

מוזמנים:

ביום שישי הקרוב, 24.3 בשעה 12:00 אשתתף באירוע שיתקיים במסגרת תערוכת הצילום של יובל חי. התערוכה בגלריה אינדי ברחוב צ'לנוב 42, מורכבת מסדרת תצלומים שחי צילם בשכונת אגרונבק, שכונת מגוריו. בהרצאה קצרה אתמקד בתכנית השכונה ובכמה פנינים אדריכליות ולא מפורסמות שמסתתרות בה. הכניסה חופשית.

.

הזמנה 24.3 12:00

★