סיבוב באמפי צמח ובאתר ההנצחה העזובים

סביבת צומת צמח היא מהמקומות המתסכלים שמיד מזהים את הפוטנציאל האדיר והייחודי של המקום ועד כמה הוא מבוזבז. יש כאן מרכז מסחר והסעדה עלוב עם חניון שזולל שטח, מכון גרעינים עצום ולידו אולם ספורט שאינו פעיל בגלל ליקויים/הזנחה, מלתחות ומזנון נטושים של חוף צמח, תחנת משטרה בריטית מאלה שמכונות "מצודות טיגארט" נטושה ועזובה, בעורפה יש גם מתחם של מבני תעשייה שברובם נטושים גם הם.

גולת הכותרת של המקומות העזובים שבסביבת צומת צמח הם האמפי הענק שנחנך ב-1953, אירח עד לפני עשרים שנה את המוסיקה והמזמוזים של הקיץ בצפון וכיום שולטת בו דממה ענוגה. לצדו מצוי אתר הנצחה רומנטי שנחנך במקור ב-1957 ובו קיר האמנות שיצר דב פייגין. את שני האתרים האלה תכנן האדריכל שמי אלמוזנינו.

ועל כך ברשימה זו.

.

2022 (1953)

.

הקופות שכבר מזמן לא מכרו פה כרטיסים

.

הכניסה המרכזית

.

מיועד ל-3,400 מבקרים. מבעד לפתח מציצות המדרגות העולות אל האמפי

.

בשטח הוצבו מבנים יבילים שמאכלסים יחידות של המועצה האזורית

.

המדרגות העולות אל ראש האמפי ו…

.

ואז נחשף האמפי עם הבמה וברקע הכנרת

.

שבילים מרוצפים באבן בעיבוד פראי חוצים ועוטפים את גושי המושבים

.

שנות ה-60: האמפי עם הגג שבו שולבה יצירת אמנות שיצר אריק קורן מקיבוץ אשדות יעקב איחוד (באדיבות ארכיון אדריכלות ישראל)

.

.

(1) אמפי צמח

הקמתו של האמפי בצומת צמח היתה חלק מגל של תיאטראות פתוחים שהוקמו בישראל בתחילת שנות ה-50, בעיקר בפריפרייה. כיום רובם המוחלט נטוש ועזוב וגורלו של זה שלפנינו לא שונה. אמנם עד לפני שנים אחדות גדלה בו צמחייה פראית וזו בינתיים נעקרה והמצב הפיסי השתפר, אך הוא כבר אינו פעיל. בנוסף, בתחומו הציבה המועצה האזורית מבנים יבילים שמאכלסים מחלקות שונות של המועצה. מבנים יבילים הוצבו בקשת הסובבת את הכניסה לאמפי וכן אוכלסו חדרי השחקנים ומחסן תפאורות בשטח שמתחת לבמה הגדולה שהוסבו למשרדים.

ייחודו של האמפי בצמח הוא בהצבתו כך שהקהל הצופה על הבמה יכול במקביל לצפות גם על אגם הכנרת, היות והמרחק של הבמה מהחוף הוא מטרים בודדים. בישראל של אותן השנים התרבות וההנצחה שולבו זו בזו, ויחד עם האמפי שנועד לקיים בו מופעים וטקסים, הוקם לצדו גם אתר להנצחת חללי עמק הירדן. שני אלה תוכננו בידי האדריכל החיפאי שמי אלמוזנינו והיו חלק מתכנית רחבה שהשתרעה על פני 42 דונם. תכנית זו כללה לבד מאמפי ואתר הנצחה, גם מגרשי ספורט, איצטדיון, גן עירוני וטיילת לאורך חוף הכנרת.

משהו על האנשים שהקימו את האתר הזה ניתן ללמוד מהבחירה להציג באירוע הפתיחה של האמפי את המחזה "ז'אן דארק" מאת ג'ורג' ברנרד שו, בהפקה של תיאטרון הקאמרי ובכיכובם של אורנה פורת, יוסי ידין, אריק לביא ואריה אליאס. בשנים הראשונות, בעיקר במהלך שנות ה-50 ותחילת שנות ה-60 הופיעו מעל בימת האמפי כל התיאטראות בישראל, התזמורת הפילהרמונית הישראלית וכן מופעי בידור ומוסיקה. השיאים שאליו הגיע המקום היו בט"ו באב, החל מסוף שנות ה-70 ובמשך קרוב לחצי יובל שנים.

.

פרסומת של קוקה קולה לפסטיבל ליל אהבה בצמח ב-1995:

.

.

פסטיבל "ליל אהבה בצמח" שנקרא היה גם "ליל אהבה בכנרת", הצליח למשוך לכאן מידי קיץ אלפי תיכוניסטים החל מתחילת שנות ה-80 ועד לשקיעתו של הרוק הישראלי בתחילת שנות ה-2000. מועד האירוע נקבע לט"ו באב ולכן נקשר באהבה. הגיל הממוצע היה 16 והקהל הגיע בעיקר בזוגות, בשלישיות ובחמישיות. פורסים סדין, שמיכה או מגבת על הדשא ונמרחים לבד או זה על זה. סבב ההופעות נמשך לרוב חמש עד שש שעות.

ראשיתו של הפסטיבל ב-1978, אז חנכו את המסורת כוכבי אותה שנה – שלום חנוך, אריאל זילבר, אסתר ואפרים שמיר, דורי בן זאב וגרי אקשטיין. הקהל התבקש להגיע בבגדים לבנים. ב-1981 תוכנן להתקיים פסטיבל מקביל בטבריה שנקרא ל"ליל אהבה בטבריה". צביקה פיק ולהקת תיסלם היו בין האמנים הבולטים שהוזמנו לעלות על הבמה. אלא שראש עיריית טבריה יגאל ביבי, איש תנועת המפד"ל, התנגד לקיום האירוע המתועב בעיר הקודש והאבטלה.

לאורך השנים היה שלום חנוך הדמות הבולטת מבין המופיעים. זה התחיל עם ההצלחה הגדולה שבאה לו בגיל 39 עם "מחכים למשיח". "אמפיתיאטרון צמח הוא מעוז ההצלחה של שלום חנוך בשבועות האחרונים", כתב יוסי חרסונסקי ב"מעריב" באוגוסט 1985. "הגיעו אלפים למקום כשהם כבר 'IN' ושיכורי חושים, הלומי הערצה, שבויים מראש לענין, מוכנים לשתות בצמא כל פיפס של האליל. כאן בצמח ה'חוקים' של ההצגה שונים".

ההצלחה של הפסטיבל לא התמידה. ב-1990 למשל בוטל האירוע בעקבות מספר הכרטיסים הנמוך שנמכרו. שנה מאוחר יותר חזר הפסטיבל וכלל הופעות של שלום חנוך, אתי אנקרי, סי היימן ומחיר כרטיס עמד על 45 ש"ח.

.

שלמה ארצי ב-1994:

.

.

.

ב-1992 הצליח הפסטיבל למשוך 20,000 צעירים. לא כולם נכנסו למופע אלא נותרו בחוף. האמפי מסוגל לאכלס עד 6,000 איש בדוחק עצום. על הבמה שרו וניגנו הלהקות משינה, סטלה מריס ופורטרט, שלום חנוך (ששמר על מעמדו כסנדק הפסטיבל לאורך שנים), מרגלית צנעני ודני רובס. בחלקו האחרון של הפסטיבל הוקרן הסרט "כבלים" שבו כיכבו אריק איינשטיין, מוני מושונוב וצבי שיסל. הכבלים העבירו את המופע בשידור ישיר למנויים.

לאורך השנים הקפידו המארגנים לשלב מנחה שתפקידו היה בעיקר לעורר ולשעשע את הקהל. המנחה הראשון היה מנחם זילברמן שאליו הצטרף דורי בן זאב, אחריהם הנחו את הפסטיבל אלי ישראלי, אבי קושניר, ארז טל, דידי הררי וגם עדן הראל. אך המנחה שהחזיק הכי הרבה זמן מעמד היה יואב קוטנר, שהיה לכוכב בפני עצמו לא מעט בעזרת הפינה שבה השתתף בתכנית "זהו זה". קוטנר כמו שאר המופיעים על הבמה, ספג מהקהל פחיות, בקבוקים ואבנים. באחת ההפסקות עלה קוטנר לבמה ואמר שמחקר שפורסם גילה שמי שזורק בקבוקים על הבמה יש לו זין קטן, והמבול פסק מיד.

ב-2011 התקיים הפסטיבל בפעם האחרונה. את הנוער כבר לא משך להשתרע ביחד על חוף הכנרת, להתמזמז ולשמוע מוסיקה. אלה שבאו לכאן בשנות ה-90 התבגרו ויצאו באותו הקיץ עם אוהלים לשדרות רוטשילד בתל אביב ומחו נגד יוקר המחייה. מאז גם זה נעלם.

.

ירמי קפלן ב-1998:

.

.

איפה הילד ב-1899:

.

.

יובל בנאי ב-1999:

.

.

ב-2003 אביב גפן שר על סוף העולם באמפי מתחת לגג:

.

.

.

חלק משמעותי שנהרס באמפי הוא גג קופסתי וכבד למראה שקירה את הבמה והעניק גם הוא ייחוד לאמפי. הגג נועד להגן על הצוגים ואולי גם להגן על המופיעים על הבמה מפני רוחות. אך סביר להניח שהופעות וטקסים שהתקיימו כאן באור יום הקשו לקהל לצפות בבמה האפלה, אלא אם היא הוארה באופן מלאכותי בעוצמה גדולה וספק אם כך היה. הגג עוצב כגוש כבד וקשה שעומד בניגוד לנוף הרך של הכנרת והרי הגליל והגולן שבאופק. אלה אולי גם הסיבות שלבסוף הוא נהרס וסולק. מצד אחד הוא פתח את הנוף, אך מצד שני הוא העלים חלק מייחודו האדריכלי של המקום.

האמן אריק קורן, בשעתו חבר קיבוץ אשדות יעקב איחוד, הוזמן לשלב אמנות בחזית הגג הפונה לקהל. קורן התמחה בשילוב יצירותיו באדריכלות שבעמק וניתן למצוא חלק מהן עדיין בבניין המועצה האזורית וכן בבית ההנצחה והתרבות של קיבוץ העוגן. גולת הכותרת של יצירתו שולבה בחזית "בית קרפ" – אולם המופעים שבקיבוץ אשדות יעקב איחוד. לאחרונה פרסמתי כאן על עבודתו ששולבה בבית התרבות שבקיבוצו. כאן בחזית גג הבמה יצר קרפ עבודת קרמיקה אופטימית. ניתן לזהות בה קבוצות רוקדים כשמעליהם זורחת השמש. אופטימיות גדולה היתה כאן.

עם הריסת הגג של האמפי, הועתקה יצירתו של קרפ אל חזית אולם הכדורסל "בית בנדל" שמצדו השני של הכביש, בניין מיוחד שאקדיש לו רשימה נפרדת בשבועות הקרובים.

.

תבליט הקרמיקה בחזית הגג שאותו יצר אריק קורן, חבר קיבוץ אשדות יעקב איחוד (אוסף אריק קורן)

.

הגגון שקירה את הבמה באמפי צמח (אוסף אריק קורן)

.

מתווה הכנה לתבליט (אוסף אריק קורן)

.

עם פירוק הגג באמפי, הועתקה העבודה שיצר אריק קורן אל חזית אולם הכדורסל "בית בנדל" שניצב בצדו השני של הכביש

.

קצת הולכת לאיבוד וגם אותם רוקדים שמתוארים ביצירה לא קשורים לייעודו של הבניין – אולם כדורסל

.

.

שלושה גושי מושבי פלסטיק על בסיס בטון מחופה באבן

.

שורה של עצי ברוש עוטפת את האמפי

.

הבמה הגדולה ממסגרת את נוף אגם הכנרת

.

מדרגות נקבעו בכל אחד מצדי הבמה ומתחתיה חדרים לאמנים שכיום משמשים את משרדי המועצה האזורית

.

מבט מהבמה

.

כחול לבן אדום

.

עורף הבמה משיק לגדת אגם הכנרת ונראה כמו חצר אחורית

.

הבמה במבט מחוף הכנרת

.

שום דבר לא זז

.

שקט חם כבד

.

.

(2) אנדרטה לחללי עמק הירדן

במסגרת הנצחת חללי מלחמת השחרור הוקם לצד האמפי אתר זיכרון צנוע אך מרשים, שתוכנן גם הוא בידי האדריכל שמי אלמוזנינו. האתר החליף אנדרטה צנועה שנחנכה עם שוך הקרבות במאי 1949. האנדרטה המקורית הורכבה מעמוד אבן עתיק שהובא לכאן מקיסריה. העמוד הוצב על חורבות הכפר הפלסטיני סמח' שהוחרב בתום המלחמה, לאחר שמרבית תושביו נמלטו מהאזור קודם לקרבות וחלקם גורשו מבתיהם ולא הורשו לשוב אליהם בתום המלחמה במסגרת הטיהור. בשטח הוקמה עד מהרה מעברה שבה יושבו מהגרים.

אתר ההנצחה שנחנך ב-1957 עוצב כשילוב של גן פנימי עם מרפסת נוף. הגן נחצב בשיפוע הקרקע, קירותיו הקעורים חופו באבן שנחצבה בגליל ועל חלקם הותקנו שמות חללי אותה מלחמה (147 מבני הקיבוצים נהרגו בה). לצד השמות נקבע תבליט אמנותי שעיצב הפסל דב פייגין (במקור הוא תכנן פסל ענק שהתנשא לגובה של 12 מטרים, אך הרעיון השאפתני נגנז). לכיוון הכנרת הפנה האתר פרגולה שנשענה על סדרת עמודים שמסגרו את הנוף.

.

1957: אתר ההנצחה הכולל קיר הנצחה ובו תבליט אבן שיצר דב פייגין (ארכיון קיבוץ אשדות יעקב איחוד)

.

.

בטקס חנוכת האתר שנערך שבועיים לאחר יום העצמאות ה-9 של מדינת ישראל, השתתפו הורים שכולים, ותיקי העמק ולוחמים שבאו לחלוק כבוד לחבריהם שנפלו. כן כיבד את האירוע בנוכחותו הרמטכ"ל רא"ל משה דיין, יליד דגניה א', שבעצמו פיקד בשעתו על הלחימה באזור. דיין התייחס בדבריו לנסיגה של צה"ל מסיני והסיר את הלוט מעל פני תבליט האבן. גם האלוף יצחק רבין השתתף בטקס. בפני הנוכחים הוקראה איגרת מיוחדת שכתב ראש הממשלה דוד בן-גוריון לכבוד האירוע.

לאורך השנים סבל האתר מונדליזם וזלזול מצד מבקרים שפקדו את חוף הכנרת. אתר חדש הוקם בצמוד בשנת 2002 uבתכנונו היו מעורבים האדריכל אלמוזינו' הפסל פייגין וראובן ג'יאמבשו. במסגרת זו הוצבו לצד הצומת והאתר הותיק' בלי תחכום או עומק מחשבתי' כמה סלעים שעליהם נקבעו שמות החללים וכן רחבה מכוסה בדשא. כיום האתר הותיק מוקף גדר עם שער כניסה שנעול לרוב. הפרוגלה מכוסה בצמחייה שמסתירה את נוף הכנרת. גם התבליט מכוסה בחלקו בשיח שגדל פרא. מקיר ההנצחה הותיק הוסרו השמות וכל מה שנותר הם שקעים אילמים.

.

אתר ההנצחה המחודש משנת 2002 שגם אותו תכנן האדריכל שמי אלמוזנינו, שתכנן עשרות שנים קודם לכן את האתר – שמונה סלעים ומדשאה גדולה

.

הרבה עומק מחשבתי לא תמצאו כאן, אפילו לא קמצוץ

.

אבל יובל שנים קודם לכן כן היה חזון. אתר ההנצחה המקורי מתסתתר מאחורי האתר החדש. צריך לרדת אליו במדרגות במעבר שכולו מצופה באבן בהירה

.

המדרגות יורדות אל גן שושנים

.

הגן מוקף בשביל מרוצף באבן וממנו במקור נשקף אגם הכנרת דרך פרגולה שמיסגרה את הנוף וכיום מכוסה בצמחייה ומסורגת בגדר גבוהה שלא ניתן עוד להביט דרכן

.

במקור הפרגולה היתה פתוחה וניתן היה לשבת ולצפות דרכה בנוף הכנרת

.

1957: מבט מחוף הכנרת אל אתר ההנצחה לחללי עמק הירדן, כשמימין מציצץ תבליט הקיר שיצר דב פייגין (באדיבות ארכיון אדריכלות ישראל)

.

.

דב פייגין יצר קיר אבן שעוטף את הגן ובו שולבו לבד משמות החללים גם תבליט אבן המתאר קבוצה גברים עומדת ולמרגלותיהם דמות שכובה. דמות חמישית מסתתרת בצמחייה שצמחה פרא מימין

.

הדמות השישית ישובה

.

ואוחזת צמח

.

לצד התבליט שולבו שמות החללים שמשום מה הוסרו, נכראה לצורך חידושם

.

השמות חסרים ורק נותרו שקעים באבן

.

ריק

.

בין האמפי ובין אתר ההנצחה מצוי מתחם המלתחות ששימש את המבקרים בחוף צמח. כיום מבני המלתחות כולם נטושים והגישה אליהם חסומה בגדר

.

צמח פתוח לכולם

.

בעבר שולבו בריכות שחייה לצד החוף, אלא שאלה כוסו באדמה ורק שוליהן נותרו מעט חשופים – כמו זו שמימין

.

כאן היתה בריכה

.

וגם בריכה לילדים

.

מימין בעורף מבני המלתחות הנטושים ובחזית אחת הבריכות שמילאו אותה באדמה

.

שלום

★

תודה לדיצה קורן, שאול ינאי ולאדריכל ד"ר צבי אלחייני

★

אתרי זיכרון נוספים שכתבתי עליהם:

.

גל-עד בגן הזכרון בכפר סבא (אנדריי לייטרסדורף ואיליה בלזיצמן)

אנדרטה להרוגי אוטובוס הדמים בכביש החוף (יצחק שמואלי)

אנדרטה לחללי מועצה אזורית חוף הכרמל (יעקב אורנשטיין)

הניצחון בנתניה (סאלוואט שרבקוב, ו. פרפילייב, ח. וינקלר)

אנדרטה להרוגי הצוללת דקר (בתכנון דוד אנטול ברוצקוס)

יד זיכרון לעולי אתיופיה (גבריאל קרטס ושמואל גרואג)

אנדרטה לחללי חטיבה 679 ברמת הגולן (נעמי הנריק)

אנדרטה לחסידי אומות העולם (ליפא יהלום ודן צור)

אנדרטה לארלוזורוב בחוף תל אביב (דרורה דומיני)

הטייסים בגן העצמאות (בנימין תמוז ואבא אלחנני)

חללי הספינה ארינפורה בהר הרצל (אשר חירם)

אנדרטה לפורצי הדרך לירושלים (נעמי הנריק)

אתר זיכרון לחללי קיבוץ רוחמה (אלי וייסברג)

גן הבנים בתל אביב (גדעון שריג ולב וקסמן)

גדוד שיריון 46 בעין הבשור (ישראל גודוביץ)

לזכר רצח חיים ארלוזורוב (דרורה דומיני)

חטיבת הנח"ל וחיל החינוך (חנן הברון)

לחסידי אומות העולם בפולין (דני קרוון)

אנדרטת חללי קרית טבעון (חיליק ערד)

אתר זיכרון לחללי קיבוץ עין השופט

חללי קיבוץ ניר עם (ויטוריו קורינלדי)

חללי אחוזה בחיפה (גרשון קניספל)

אנדרטת משמר הגבול (חיליק ערד)

אנדרטת חטיבת יפתח (חיליק ערד)

היכל יהדות ווהלין (ישראל לוטן)

בקיבוץ בית העמק (פרדי כהנא)

מצבת ההתגברות (יחיאל שמי)

חדר הנצחה בקיבוץ תל קציר

לאדם ולטבע (יגאל תומרקין)

חטיבת הגולן (עזרא אוריון)

מצודת יואב (חיליק ערד)

מצבת קבר ליד ספסופה

אנדרטאות בגטו ורשה

בית הקברות בנתיבות

מצפור אלנבי בחיפה

מבצע ולקירי בברלין

בית קברות ממילא

בית קברות מיעאר

יד קנדי (דוד רזניק)

רגבה (חיליק ערד)

גשר (חנן הברון)

נבי מוסא

שיח' בוריכ

קברי צדיקים בגליל

יד לילד (משה ספדיה)

קבר ד"ר ברוך גולדשטיין

מוזיאון לתולדות יהודי פולין

אנדרטת דנגור (חיליק ערד)

אתר זיכרון ביתניה (חיליק ערד)

אנדרטה לשיירת יחיעם (חיליק ערד)

אתר ההנצחה בקיבוץ שובל (חיליק ערד)

אנדרטה לנרצחי מפלסי הדרך לים המלח

קבר האחים בקיבוץ נירים (יהלום-צור)

בקעת הקהילות (ליפא יהלום ודן צור)

גלעד לאבשלום פינברג (בנימין אוראל)

אנדרטת אלכסנדר זייד וסוסתו (דוד פולוס)

גבעת התחמושת (בנימין אידלסון וגרשון צפור)

אנדרטת עוצבת הפלדה (בתכנון ישראל גודוביץ)

אנדרטה וקבר להרוגי חוות חולדה (בתיה לישנסקי)

גלעד לשלמה בן יוסף ליד ראש פינה (יצחק דנציגר)

אנדרטה להרוגי אוניברסיטת תל אביב (מיכאל גרוס)

אנדרטת ככר רבין בראשון מערב (אליעזר ויסהוף)

יד לבנים באר שבע (יוחנן רטנר ומרדכי שושני)

קיר זיכרון להרוגי קיבוץ תל יוסף (אהרון פריבר)

גן הזיכרון בקיבוץ אשדות יעקב איחוד (ויטוריו קורינלדי)

אנדרטת הרוגי ניצנים (שמעון פובזנר, אברהם יסקי ומשה ציפר)

אוהל יזכור (אריה אל-חנני, ניסן כנען, אריה שרון ובנימין אידלסון)

אנדרטה לנופלים בעמק בית שאן (אלפרד מנספלד ומוניו גיתאי וינרויב)

גן זיכרון לחללי חטיבת הראל במלחמת העצמאות (דני קרוון וצבי דקל)

אנדרטה ובית זיכרון לשואה בקיבוץ נצר סרני (פרדי כהנא ובתיה לישנסקי)

בית הקברות של קריית ענבים ואנדרטת חטיבת הראל (מנחם שמי)

אנדרטה לזכר הנספים באסון השריפה בכרמל (נתנאל בן יצחק)

אתר הנצחה לחללי אסון המסוקים בשאר ישוב (שלומית שלמה)

אנדרטה לחללי אגד ארטילרי 212 ברמת הגולן (הלל פסח)

מרפסת ים המלח במצפה יריחו (עמי שמואלי ועוזר שטול)

פינת הזיכרון בקיבוץ אשדות יעקב מאוחד (משה הדרי)

אנדרטה בעין החורש להרוגי המצור (אילון כהן)

חסידי אומות העולם הפולנים בורשה (דני קרון)

אנדרטת ההתגברות בחוקוק (יחיאל שמי)

אנדרטה לזכר ליל הגשרים (יחיאל שמי)

בית הקברות הצבאי הבריטי ברמלה

קבר יוסף בנימיני בבית ספר אביחיל

לצוענים שנרצחו בשואה (דני קרוון)

אנדרטה לשפיות (יגאל תומרקין)

גדוד 52 בחוליקאת (צבי אלדובי)

האנדרטה בנגבה (נתן רפופורט)

חללי קיבוץ גת (ישראל הדני)

אושוויץ (דניאל ליבסקינד)

★

שיר לסיום:

.

★