סיבוב במבנן ברחוב דוד המלך 36-32 בתל אביב

תכנון בתי מגורים היה תחום ההתמחות של האדריכל יצחק פרלשטין. במשך יותר מארבעה עשורים האדריכל התל אביבי שהוריו היו ממייסדי העיר, תכנן בתי מגורים בכל רחבי הארץ ובמיוחד בתל אביב, אשדוד, חולון, בת ים וירושלים. פרלשטין פיתח דגמים של דירות ומבנים ובמקביל הקפיד לאמץ טכנולוגיות בנייה חדשות, בעיקר כאלה מתועשות. אחד מהפרויקטים האחרונים שתכנן קודם לפטירתו היה מבנן רחב ידיים ברחוב דוד המלך בתל אביב, שאותו הוא תכנן עבור האחים-הקבלנים אברהם ואהרון רובינשטיין.

המגרש בשטח של 6.5 דונם חריג בגודלו. הודות לכך התאפשר לאדריכל להקים כאן מבנה העוטף חצר פנימית משותפת ורחבת ידיים שהוקמה מעל לחניון חפור. אלא שבשונה מהתכנון הנהוג כיום, הקפיד האדריכל להותיר את החצר פתוחה לרחובות העוטפים את הבניין.

ועל כך ברשימה זו.

.

2022 (1980)

.

המבנה משתרע על מגרש גדול באופן מיוחד, מוקף בעצים וותיקים ובעצמו מקיף חצר פנימית משותפת (המפה באדיבות המרכז מיפוי ישראל)

.

המבנן שוכן על שטח של 6.2 דונם ומוקף מכל עבריו בארבעה רחובות: דוד המלך, צייטלין, רבקה זיו ובריינין

.

שדרות דוד המלך מהווה את הדופן הצפונית של המבנן המפנה אליה שלוש כניסות

.

לבניין יש חניון חפור, אך לא יותר מידי כדי לחסוך בעלויות הקמה ולכן הבניין מתנשא מעל לבמה המוגבהת מעל למפלסי הרחובות המקיפים אותו. זה פטנט ידוע של קבלנים שברמת גן ראש העירייה הקודם אסר אותו

.

הבניין מוקף כולו ברצועה נדיבה של צמחייה מגוונת

.

הכניסה מרוחקת מעט מהרחוב

.

קומת הקרקע של הבניין פתוחה למעבר והכניסות לבניינים מוקפות במסכי זכוכית

.

הכניסה לבניין מוקפת במסכי זכוכית

.

הכל נקי ומטופח באופן נדיר למדי

.

מעבר בין הרחוב ובין החצר הפנימית

.

במרכז הכניסה לחניון התת-קרקעי

.

מעבר בין הרחוב ובין החצר הפנימית

.

החצר הפנימית שהוקם מעל לחניון אינו כולל עצים מצלים, למרות שהמקום כבר קיים 40 שנה. כנראה ששכבת האדמה קטנה וגם התקמצנו בבחירת זני העצים ולכן המקום חשוף ויחסית דל

.

במרכזה של אחת משתי החזיתות המוארכות בולט אלמנט אנכי של בטון מסוג קורדרוי הסוגר על חדר מדרגות

.

.

(1) הבניין

רחוב דוד המלך הוא גלריה של בכירי מתכנני המגורים בתל אביב. תמצאו כאן מבנים שתכננו האדריכלים אהרון דורון, יצחק ישר, דב כרמי (שתכנן פה מבנה ציבור), גם את שולמית ומיכאל נדלר עם שמואל ביקסון (שגם הם תכננו מבנה ציבור), אריה שרון ובנימין אידלסון (שתכננו כאן מבנה מסחר עם משרדים). הבולט מכולם הוא המבנה הגדול ביותר ברחוב שאותו תכנן האדריכל יצחק פרלשטין. את הפרויקט הוא תכנן עבור חברת הבנייה רובינשטיין ושות', שבהזמנתם תכנן רבים מבנייני המגורים שיזמו והקימו (המוקדמים שבהם היו נאות רחל בחולון ורמת הנשיא בבת-ים).

האדריכל שבנה אין-ספור בתי-דירות למשפחות ישראליות עירוניות בכל רחבי הארץ תכנן במרכז תל אביב מבנה יוצא דופן ביצירתו – מבנן. בשונה מבתי הדירות הטיפוסיים, אלה העומדים כיחידות נפרדות בפני עצמן, כאן העמיד האדריכל מבנה אחד במגרש רחב ידיים שיכול היה להכיל ששה או אפילו שמונה מבנים טיפוסיים לסביבה. כאן אם כן בחר פרלשטין לשנות ולרכז את הבינוי כגוש רציף הסמוך לדפנות המגרש. היתרון בפתרון זה שנעשה בו שימוש כבר מאות שנים בערים רבות בעולם (אך לא בישראל המודרנית) הוא ביצירת בלוק עירוני – דופן מובהקת לרחוב. כך נוצרת חצר פנימית רחבת ידיים ומשותפת לדיירים. חוץ מחצר משותפת נחפר גם חניון משותף לדיירים. פרלשטין הכיר כמובן את הדגם היטב מעת שהתגורר בלונדון בעת לימודיו בצעירותו, אך בחר לשוב ולהשתמש רק בו בסוף דרכו.

שש כניסות במבנן וכל אחת מהן מקשרת לשש קומות, כשבכל קומה בין שתיים לארבע דירות (הדירות שבקומה השישית הן דופלקסים). 120 דירות בכל המבנן כולו. חלק מהדירות כוללות קירות זוויתיים – מאפיין שכמעט ולא הופיע במבנים שתכנן פרלשטין בעבר.

.

1978: תכנית כללית (ארכיב ההנדסה של עיריית תל אביב-יפו)

.

.

השינוי בדגם שבו בחר פרלשטין הוא שינוי משמעותי בגישתו. עד אז הפרדיגמה ששלטה ביצירתו היתה אנטי עירונית במובהק. חריגים בין הבניינים שתכנן עד אז היו אלה הבניין המעוגל בשכונת רמת הנשיא בבת ים, שעוצב כבלוק עירוני וקרץ לכניסה לעיר. פרויקט נוסף וחריג שתכנן פרלשטין בשנות ה-70 היה קרית וולפסון בשכונת שערי חסד בירושלים, שהורכב מבינוי מדורג ומגדלים וכלל גם עירוב שימושים. אך חוץ משני אלה, עיצב פרלשטין את הפרבר העירוני, גם אם היה מרכז העיר – כפי שעשה באשדוד. אך עדיין גם כאן בשדרות דוד המלך נזהר פרלשטין מליצור חזית עירונית מובהקת, אלא דאג להרחיק מעט את החזיתות מהרחוב ולהותיר רצועה ירוקה ונדיבה שתחצוץ בין השניים.

החצר הפנימית מקושרת מכל עבריה לרחוב ללא חסימות, וניתן להכנס אליה באין מפריע דרך קומת הקרקע המפולשת. אלא שהקבלן חסך כאן על חשבון הדיירים ואת החניון הוא חפר רק לעומק של חצי קומה, ובכך נדרש להגביה את החצר ממפלס הרחוב, מנע כניסה ישירה מהרחובות אל הכניסות לבתים ולחצר והתקין מדרגות שמקשרות בין המפלסים. בנוסף, נראה כי עובי הקרקע החוצצת בין מרתף החנייה ובין מפלס החצר אינו מספיק לצמיחתם של עצים באופן שיאפשר להם להעניק צל רחב, ולמרות שנשתלו בחצר כמה עצים, הם כולם נראים דלים מאד.

לא הצלחתי לגלות מי אדריכל הנוף שאחראי לעיצוב ולבחירת הצמחייה. יתכן כי היו אלה אדריכלי הנוף ליפא יהלום ודן צור, שעימם הקפיד פרלשטין לעבוד לאורך השנים. דימיון אני מוצא למשל בגן נוסף שתכננו אותם אדריכלי נוף מעל לחניון חפור ומצוי בחזית של "בית אירופה" שבשדרות שאול המלך.

החצר כאן דלה וכוללת כמעט רק את הבסיס שתכנן האדריכל – שבילים וספסלים בנויים הסוגרים על הערוגות שבהן נשתלה צמחייה נמוכה. זה לא גן אלא חצר מעט סתמית, לא נעימה במיוחד. חוסר הגיוון בפיתוח החצר, גרם לכך שאין בה היררכיה – היא כולה חשופה לעין ונראה שכל צליל יכול להיקלט אצל מי שישב בדירה מעל. ועדיין לדיירים ניתנת האפשרות לפתוח חלון לכיוון השדרה או הרחוב, ולעומתו לפתוח חלון אחורי לכיוון החצר השלווה. לדירה בתל אביב זה יתרון משמעותי.

.

1978: חזית זהה לרחוב דוד המלך שמצפון ולרחוב צייטלין שמדרום (ארכיב ההנדסה של עיריית תל אביב-יפו)

.

1978: חזית זהה למזרח ולמערב (ארכיב ההנדסה של עיריית תל אביב-יפו)

.

.

טכנולוגיית בנייה מתועשת שולטת כאן, ותאמה את גישתו של פרלשטין לשכלל ככל הניתן את שיטות הבנייה המקומיות. אימוץ שיטות בנייה חדשות שיישם אף הוביל לזכייתו ב"פרס קפלן" לשנת 1961. ציפוי החזיתות נעשה בלוחות אבן מנסורת בגוון בהיר, כשמתחת לחלק מהפתחים שולב אלמנט מבטון חשוף הבולט מקו החזית. במרכזן של שתי הדפנות הפנימיות המוארכות הפונות אל החצר הפנימית בולט מגדל מדרגות בגמר בטון קורדרוי אחיד. במרכזן של שתי הדפנות הצרות בולט מען צורת שער המאפשר קשר עין בין הרחוב ובין פנים החצר, אלא שאין כל שביל שחוצה אותו והוא אלמנט עיצובי בלבד.

העיצוב של הפרויקט היה גם הוא חדשני לזמנו והציג סטנדרט גימור גבוה, חריג לעיצוב הטיפוסי שאפיין את עבודותיו של פרלשטין. הדיירים כאן, כך נראה, מעריכים את סביבת מגוריהם ושומרים עליה. עד כדי כך היה חריג הבניין, גם ביצירתו של פרלשטין, שיקי פרלשטין, בנו, זוכר כיצד הוא שאל-עקץ את אביו בשעתו "איך יצא לך בניין כל כך יפה?", ואביו ענה לו ש"זה בגלל המגרש".

השפעה מפרויקט קריית וולפסון, כך טוען יקי, ניכרת כאן גם בנושא של סטנדט הבנייה הגבוה. בקריית וולפסון הסטנדרט תאם את האוכלוסייה האנגלוסכסית לה יועד הפרויקט הירושלמי ופרלשטין בחר לייבא את הסטנדט לתל אביב. אלמנט נוסף שיקי מציין שניתן למצא בשני הפרויקטים הוא הטיפול בחניון שנחפר במתחת לקרקע. לדביו, הוא זוכר כיצד בשנות ה-70 דאג אביו להתעדכן בעולם בפרויקטי בנייה חדשים ובמיוחד העסיקו אותו פתרונות חנייה תת-קרקעיים ולעומתם גינון בדיור משותף – שני נושאים שהדרישה אליהם עלתה באותןה שנים כשהציפו, העירוני החל להיות מורגש יותר.

במהלך שנות ה-70 יצאו ממשרדו של פרלשטין ברחוב אחד העם 118 בתל אביב, סדרה של פרויקטים שפנו לאוכלוסייה יותר אמידה, ובהם ניתן למצוא את תשומת הלב של האדריכל ביצירת חצר משותפת וחניון תת-קרקעי. לא הרחק מהפרויקט ברחוב דוד המלך, תכנן פרלשטין לאורך שנות ה-70 שני פרויקטים כאלה, שניהם סמוכים זה לזה וגם שני אלה בהזמנת האחים הקבלנים אהרון ואברהם רובינשטיין – האחד במגרש בפינת הרחובות פנקס וויצמן (שלושה מגדלים צהובים) וצמוד להם פרויקט "הדר ויצמן" המורכב מבלוק בצורת האות ר' וכן מגדל בין הרחובות פנקס וחנקין.

סיבוב במתחם מגלה שהוא לא רק נקי ומטופח באופן יוצא דופן, אלא כל השטחים המשותפים וגם החזיתות השתמרו כפי שתוכננו במקור. כל הכניסות לבתים אחידות ושמרו על עיצובן המקורי שמתברר שהיה מוצלח ועומד במבחן הזמן. לא קם כאן דייר אחד ששינה בחזית – לא סגר מרפסת שאופן שונה, לא החליף את התריסים בתריס שונה. אבל כן הוציאו מזגנים לחזית. יחסית מפתיע לטובה.

.

1978: חתך וחזית לכיוון החצר הפנימית (ארכיב ההנדסה של עיריית תל אביב-יפו)

.

1978: חתך וחזית לכיוון החצר הפנימית (ארכיב ההנדסה של עיריית תל אביב-יפו)

.

1978: תכנית דירה (ארכיב ההנדסה של עיריית תל אביב-יפו)

.

.

(2) האדריכל

שורשיו של האדריכל יצחק פרלשטין נטועים עמוק בארץ, זאת בשונה מאדריכלים רבים מבני דורו שהיו מהגרים או בני מהגרים. הוא נולד בתל אביב ב-1914, שנים אחדות לאחר היווסדה. הוריו היו ילידי ירושלים שבחרו לעזוב את עיר הולדתם ולייסד את העיר העברית הראשונה בסמוך ליפו.

עם סיום לימודיו בגימנסיה העברית הרצליה בחר לפנות ללימודי אדריכלות ומיד לאחר המשיך ללמוד בינוי ערים באוניברסיטת לונדון. בשלב מוקדם במהלך לימודיו התעניין בתכנון עירוני ובעת לימודיו לתואר השני הצטרף למשרדו של המרצה האדריכל פטריק אברקרומבי, שבאותה עת זכה להערכה כמתכנן ערים פורץ דרך. אברקרומבי זכור במיוחד הודות לתכנית שערך לשיקומה של לונדון לאחר החרבת חלקים משמעותיים ממנה במלחמת העולם השנייה.

בתום לימודיו ב-1939 שב פרלשטין לארץ-ישראל והצטרף למחלקה לעבודות ציבוריות (מע"צ) של המנדאט הבריטי. במסגרת זו השתתף בתכנון תחנות משטרה "מצודות טיגארט". כמו כן, עבד כאדריכל עבור חברת האשלג הארץ-ישראלית בים המלח. לאחר הקמת המדינה התמנה כמתכנן באגף השיכון והבינוי במשרד ראש הממשלה, שבראשו עמד האדריכל אריה שרון.

ב-1952 פתח פרלשטין את משרדו העצמאי, אלא שעתה היה עתיר קשרים וניסיון והפך תוך זמן קצר לדמות מרכזית בתכנון ערים ושכונות בישראל. המשרד שפעל ברחוב אחד העם 118 בתל אביב ונהנה מצמיחה מתמדת, העסיק בתחילת דרכו כמה עובדים בודדים, אך באמצע שנות ה-60 התפתח והגיע להעסיק יותר מ-80 עובדים שעסקו באדריכלות ובבינוי ערים. ב-1958 זכה פרלשטין בפרס רוקח למפעלי הנדסה על תכנון שכונת רמת אביב, וב-1961 זכה בפרס קפלן.

תכניתו לעיר אשדוד על רובעיה הרבים, אותה ערך במהלך המחצית השנייה של שנות ה-50 במשותף עם האדריכל אריה דודאי, העניקה לו את הזכות והיכולת לתכנן עיר גדולה ומודרנית מהיסוד. קדמה לה תכנית אב שנערכה לחיפה ב-1952 ובהמשך, תכנן רובעים ושכונות רבות בכל רחבי הארץ. את הבולטות שבהן ניתן למצוא ברמת אביב, נווה שרת ושיכון ל' בצפון תל אביב, רמת אשכול, רמת שרת ותלפיות מזרח בירושלים, נאות שושנים ונאות רחל בחולון, פרדס כץ בבני ברק ועוד. בכל אלה שיתף פעולה עם אדריכלי הנוף ליפא יהלום ודן צור, שהעניקו לשכונות ולמתחמים שתכנן את אופיין הנופי ואת הנוחות והנעימות לתנועה רגלית.

מגדל שלום שנבנה על חורבותיה של גימנסיה הרצליה שבה למד פרלשטין כמו גם האחים לבית משפחת מאיר שיזמו את הפרויקט, היה לנקודת ציון לא רק במרחב הישראלי, אלא גם ביצירתו של האדריכל (את הפרויקט הוא תכנן במשותף עם גדעון זיו ומאיר לוי). המגדל הבולט בקו הנוף של תל אביב שהיה לגורד השחקים הגבוה במזרח התיכון במשך שנים רבות, העניק לפרלשטין את הניסיון בבניית מבנים גבוהים ומורכבים. מעטים כמוהו נבנו עד לאחרונה בישראל והמגדל ששילב תעסוקה, מסחר, מלונאות ופנאי היה לאייקון הבולט ביותר שתכנן במהלך הקריירה שלו שנמשכה ארבעה עשורים, והסתיימה בפטירתו הפתאומית ב-1981.

כאן בבלוג ובאתר xnet פרסמתי מאמרים על מתחם עמידר ברמת אביב וכן על הכוונה להרוס אותו, על שני מוזיאונים ובית כנסת בשכונת רמת יוסף בבת ים ובית כנסת ברובע א' באשדוד. לאחרונה פרסמתי מאמר גם על הבלוק המעוגל בשכונת רמת הנשיא בבת ים והוסטל לעולים "בית מילמן" שברמת אביב.

.

החצר כוללת הרבה מעברים שקועים וספסלים בנויים לכל אורך הערוגות

.

בכל אחת משתי הדפנות הצרות של המבנן נקבע שער

.

הבנייה מתועשת והחזיתות מצופות באבן נסורה ובהירה

.

השער הוא רק למבט כי אין דרכו מעבר

.

מבט מלמטה

★

מקומות נוספים בתל אביב שעליהם כתבתי:

.

רופין 51 (דב כרמי)

בן גוריון 33 (דב כרמי)

בית קרסו (אריה כהן)

רופין 40 (אריה קרפץ)

יעל 3 (אוסקר קאופמן)

גורדון 79 (סם ברקאי)

גן הבנים (גדעון שריג)

בן-גוריון 88 (אליהו וולמן)

ויזל 11 (מרדכי רוזנגרטן)

אד"ם הכהן 10 (דב כרמי)

גשר הבעש"ט (צבי הראל)

בלפור 33 (מרדכי רוזנגרטן)

בית מילמן (יצחק פרלשטין)

גשר אוסישקין (קיסלוב קיי)

בלפור 26-24 (מיכאל פלאטו)

דיזנגוף 127 (מרדכי רוזנגרטן)

תיכון עירוני ה' (אבא אלחנני)

גרוזנברג 27 (אברהם פרידמן)

שנאי בדרך יפו (ריכרד קאופמן)

אמיל זולא 8 (יוסף וחיים כשדן)

פיארברג 32-30 (יצחק רפופורט)

האנגרים בנמל יפו (פרדריק פלמר)

בית הבאר בהרצל 138 (נאור מימר)

מבחר בתים שתכנן יהודה מגידוביץ

בית אגד הנטוש (נדלר נדלר ביקסון)

הריסת בית אגד (נדלר נדלר ביקסון)

מגדל דיזנגוף סנטר (מרדכי בן חורין)

בניין נפתלי (אריה אל-חנני וניסן כנען)

בית הקיבוץ הארצי (שמואל מסטצ'קין)

בית הקיבוץ נטוש (שמואל מסטצ'קין)

סמטת שפ"ר 10-9 (עמיר פלג ועדי גל)

פרישמן 52 פינת שפינוזה 2 (זאב רכטר)

בית העוגן ברחוב פינסקר 23 (פנחס היט)

בן יהודה 85 פינת גורדון 22 (שלמה גפשטיין)

תחנת קרליבך התת-קרקעית של הרכבת הקלה

מנדלסון 10 פינת שלמה המלך 65 (יחיאל אברהמי)

המרכז המסחרי ברח' הגליל והשרון (שלמה גפשטיין)

בית חביב ברחוב שלמה המלך 33-31 (שלמה גפשטיין)

שיכונים ברחוב סלנט בשכונת שפירא (דן איתן ויצחק ישר)

בית הכנסת בסלנט 24 בשכונת שפירא (בלהה וארתור שרגנהיים)

בית הכנסת היכל יהודה בסומייל (יצחק טולדנו, אהרון רוסו ועמירם ניב)

הנביאים 22 פינת שמריהו לוין 17 (אברהם יסקי ואמנון אלכסנדרוני)

בית הכנסת לזכר קדושי אנטופול (שמואל מוהילבר ומשה קופמן)

מרכז הסיינטולוגיה שהיה קולנוע אלהמברה (אליאס אל-מור)

אהרונוביץ 10 פינת גליקסון 11 (רישרד ברזילי וש. האוסמן)

בית קדם ביצחק שדה 26 פינת המסגר 44 (מקס טינטנר)

בר כוכבא 16 – בית האדריכלים שולמית ומיכאל נדלר

רופין 11 פינת של"ג 12 (לודוויג ראוך ובן ציון שילמבר)

דיזנגוף 105 פינת פרישמן 39 (יהודה ורפאל מגידוביץ)

תיכון להיי-טק ולאמנויות בנוה עופר (וינשטין ועדיה)

שדרות בן-גוריון 39 פינת גרץ 2 (יהודה מגידוביץ)

דירת קאסי אריסון ב-The Jaffa (ערן בינדרמן)

בית הנוער העובד והלומד (שמואל מסטצ'קין)

לואי מרשל 38 (משה לופנפלד וגיורא גמרמן)

מנדלסון 4 (מרדכי זברודסקי ויצחק בונה)

נחלת בנימין 16 – בית הכדים (זאב רכטר)

ח"ן 15 (אברהם ברגר ויצחק מנדלבוים)

קאנטרי רמז-ארלוזורוב (מייזליץ כסיף)

סיור בעקבות אדריכל יהודה מגידוביץ

אחד העם 91 – בית פריד (זאב רכטר)

הגר"א 17 – בית גרפוליט (צבי גבאי)

מעונות סטודנטים בשכונת התקווה

בית ז'בוטינסקי (מרדכי בן חורין)

דירת דן אריאלי (רבקה כרמי)

קונכייה אקוסטית (צבי הקר)

קאנטרי רמז (מייזליץ-כסיף)

ראש פינה 26 (אריה כהן)

מעונות השוטרים בויזל 16

בית האוניה בבנדה 59

בית הדר (קרל רובין)

הקולוסיאום

★

שיר לסיום:

.

★