סיבוב בבית התרבות של קיבוץ אשדות יעקב איחוד

שנים של הזנחה ותוספות שונות ומשונות לא היטיבו עם בית התרבות של קיבוץ אשדות יעקב איחוד, שתכננו המהנדס יוסף אידלמן והאדריכל שמואל ביקלס – חברי צוות הלשכה הטכנית של תנועת הקיבוץ המאוחד. בשעתו היה אידלמן חבר קיבוץ יגור וביקלס חבר קיבוץ תל יוסף. בית התרבות שנחנך ב-1940 פעל במתכונתו המקורית רק שנים אחדות. הוא הוסב לשימושים אחרים וכיום משמש כולו לארכיון הקיבוץ.

המבנה מתייחד בצורתו הודות למרפסת ההיקפית שרק חלק ממנה נותר חשוף. פרט נוסף ומרשים שניתן למצוא בו הוא ציור קיר מאוחר ששילב הצייר וחבר הקיבוץ בשעתו אריק קורן, שהתמחה בטכניקת הסגרפיטו. כעת מבקשים בקיבוץ לגייס את המימון לשימור המבנה והשבת מראהו המקורי. כשלב ראשון בתהליך הוזמן האדריכל בצלאל רינות לערוך תיק תיעוד, שהוביל את רינות לחקור את קורותיו וערכיו של המבנה.

ביום שישי 7.1 בשעה 10:30 אדריך סיור שיפתח בביקור מודרך בשתי התערוכות שאצרתי במוזיאון בית אורי ורמי נחושתן בקיבוץ אשדות יעקב מאוחד. בחלקו השני של הסיור נצא מהמוזיאון ונבקר בשני ציורי הקיר שיצר אריק קורן באשדות יעקב איחוד: בבית התרבות שיפתח במיוחד ובבית קרפ.

ועל כך ברשימה זו.

.

269679361_5200832733279600_3980385492671677578_n

1940

.

אשדות יעקב

אשדות יעקב

.

בית התרבות תמונה חדשה

1940: מבט מדרום על בית התרבות הובלט בגגו השטוח במרכז התמונה וחצר הקיבוץ, רגע לפני השלמת הבנייה (ארכיון אשדות יעקב איחוד)

.

20211126_145843

צמחייה עשירה ומגוונת מקיפה את המבנה ושביל צר חוצה אותה לקראת הכניסה

.

20211126_145759

המרפסת שמקיפה את המבנה נועדה לפתור כמה מטרות: הצללה מפני השמש הקופחת בעמק, הגנה מהגשמים בחורף ואזור חייץ בין הפנים האינטימי ובין החוץ הפתוח

.

20211126_141322

את המרפסת מעטרים שתי קבוצות של פסי עץ – במעקה מלמטה ומהגג למעלה

.

20211126_141219

רק שתיים מהמרפסות שרדו ולא נסגרו

.

5219-01

1940: לקראת סיום עבודות הבנייה (ארכיון אשדות יעקב איחוד)

.

20211126_150001

פסי העץ שרדו את כל השנים במצבם המקורי

.

5022-8

תחילת שנות ה-40: המפרסות בחזיתות דרום ומערב. מימין ניתן לראות את סבכת העץ שסגרה על חזית מזרח (ארכיון אשדות יעקב איחוד)

.

20211126_150132

את המרפסת הדרומית סגרו לצורך הרחבת המבנה אך פסי העץ בחלק העליון שרדו. את הפסל בחזית יצר חבר הקיבוץ אברהם חזן וזו המילה אדמ = אמנות, דת, מדע. עבודות דומות נוספות שיצר מופיעות בשטחים ציבוריים נוספים בקיבוץ

.

20211126_140142

החזית המזרחית הפכה לקיר אטום וסתמי

.

20211126_145727

המדרגות הובילו במקור למרפסת

.

.

ב-1924 נוסד הקיבוץ בנקודה הראשונה שלו באתר שבו פועל כיום "חצר גשר הישנה", כארבעה ק"מ אוויריים דרומה מהיישוב הנוכחי. במשך תשע שנים פעל הקיבוץ באותה נקודה מקורית וב-1933 אוכלסו הבתים הראשונים במקום שבו קיים כיום קיבוץ אשדות יעקב איחוד (ואת חצר גשר תפסו החברים שהקימו את קיבוץ גשר). עוד ביושבם באתר גשר, נספו שלושה מחברי הקיבוץ בתאונת דרכים. האבדה הכואבת לא שכחה ועם הכניסה לנקודת הקבע פעלו החברים להקים בית תרבות שינציח את השלושה.

תכנית הקיבוץ התבססה על דגם "החצר הגדולה", כשבתי המגורים נקבעו בהיקף של מלבן גדול וריק ובמרכזו נקבע מיקומו של בית התרבות. באפריל 1937 הוגשה תכנית מוקדמת לבניין שאותה ערכו המהנדס יוסף אידלמן (1984-1906) חבר קיבוץ יגור בשעתו, והאדריכל שמואל ביקלס (1975-1909) חבר קיבוץ תל יוסף בשעתו. השניים עבדו יחד במשרד הטכני של תנועת הקיבוץ המאוחד.

ביקלס היה חלוץ האדריכלים שצמחו בתנועה הקיבוצית עצמה. הוא תפס את מקומם של אדריכלים עירוניים שפעלו עד אותה עת בקיבוצים. שנות החמישים והשישים היו השנים בהן הוא הרבה לתכנן מבני ציבור ותכניות לקיבוצים. במהלך שנות ה-60 נחלש מעמדו והוא נדחק על ידי דור חדש של רכזי בניין ואדריכלים צעירים. כאן כתבתי על כמה מעבודותיו: בית התרבות בקיבוץ רביביםבית התרבות בקיבוץ נווה איתןבית תרבות בקיבוץ מנרהחדר אוכל בקיבוץ אילותחדר האוכל בקיבוץ שדה נחוםחדר האוכל בקיבוץ עין חרוד מאוחדחדר האוכל בקיבוץ גשראולם ספורט בקיבוץ שפיים, המשכן לאמנות ע"ש חיים אתר בעין חרוד וגם מוסך קואופרטיב בית שאן-חרוד הנטוש. בעוד שלביקלס יש מזל שאביטל אפרת בחרה להתמקד ביצירתו, לחקור ולדאוג לארכיונו, הרי שיוסף אידלמן נשכח. פועלו לא העסיק כנראה איש ולכן אני לא יודע עליו כמעט כלום.

.

אשדות2

1939: מראה כללי של קיבוץ אשדות יעקב כשבית התרבות מופיע בעת בנייתו משמאל (ארכיון אשדות יעקב איחוד)

.

‏‏אשדות2 - עותק

תקריב על בית התרבות בעת בנייתו. בתי הדירות הדו-קומתיים ברקע כללו מרפסות (ארכיון אשדות יעקב איחוד)

.

.

התכנית המקורית שהגישו אידלמן וביקלס הציגה מבנה שאפתני מידי עבור הקיבוץ שהיה אז דל באמצעים וביקש לצמצם את ממדי המבנה המתוכנן. ב-1939 התגבשה התכנית הסופית שכללה שני אולמות – ספרייה וחדר עיון ומפגש.

אידלמן וביקלס העניקו למבנה את אופיו המודרני וברוח התקופה ביקשו לחדש באמצעות הפרטים שהעניקו מענה לאקלים המקומי ולהשתלבותו בסביבה הכפרית. גג הבניין שטוח וצורתו הקופסתית בולטת למרחק. קירות המבנה טויחו כולם בטיח לבן והוא נקי מקישוטים. רצפת המבנה למשל מורכבת ממרצפות ירקרקות (שחלקן הגדול שרד) ומעניקות למבנה גוון ייחודי.

מעמדו הציבורי של המבנה הודגש באמצעות מרפסת היקפית וייחודית בעומק של שלושה מטרים שנקבעה בהיקפו. מרפסות באשדות יעקב לא היו עניין חדש, וכבר הוקמו מרפסות בבתי הדירות הדו-קומתיים שנבנו בקיבוץ קודם לכן. האדריכל ריכארד קאופמן בעצמו שילב מרפסות דומות במבנים שתכנן בעמק הירדן כמו גם בבתי מגורי העובדים במפעל האשלג בסדום.

למרפסת נועד גם תפקיד אקלימי היות והיא הגנה על חזיתות ופתחי המבנה מפני קרני שמש ישירות ומפני הגשמים. בנוסף, אפשרה המרפסת מרחב ביניים בין הפנים האינטימי ובין החוץ הפתוח. במקרה של בית התרבות באשדות יעקב הקפידו האדריכלים להעניק למרפסות ההיקפית אופי ייחודי והתקינו בדופנה החיצונית פסי עץ דקיקים בשתי קבוצות – בחלק העליון מהווים פסים אלה אלמנט הצללה ובחלק התחתון מהווים מעקה. לפסים אלה גם תפקיד עיצובי כשבין השאר מדגישים הם את קווים אופקיים.

בחזית המזרחית לא הוקמה מרפסת (אולי מתוך כוונה להרחיב את המבנה בעתיד), אלא סככת הצללה בלבד כשאת הדפנות סגרו ברשת של פסי עץ אלכסוניים שהעשירו את ההיבט העיצובי של חזות בית התרבות. כאן הותקנו בשלב מאוחר תאי הדואר של החברים והם שרתו את הקהילה עד לשנות ה-90, אז נהרסו סבכות העץ וכן תאי הדואר. גם המרפסת הדרומית נהרסה, לרבות פתחי המבנה המקוריים (דלתות וחלונות) ושטחה צורף לחדרי הבניין. עם זאת, הותירו המהרסים את פסי העץ העליונים.

.

5022-7

שנות ה-40: חזית דרום עם בריכת נוי שנחפרה בחזית הבית (ארכיון אשדות יעקב איחוד)

.

.

הפתחים כולם תוכננו לפרטי פרטים שיתאימו לאקלים ולסביבה. לכן הורכבו בשילוב רשתות המונעות כניסת זבובית ויתושים, כשדלתות הכניסה הרחבות במיוחד הורכבו בחלקן העיקרי ממסכי זכוכית שחיזקו את קשרי המבט בין פנים ובין חוץ. גג המבנה שטוח ובמרכז הוגבה מעט בכדי לאפשר פתחי חלונות להחדרת אור ולשחרור אוויר חם (כיום פתחים אלה אטומים).

בפנים המבנה המתפרס על פני 310 מ"ר, בולטים לעין קורות ועמודי הבניין, מהלך שחזר והופיע ברבים מהמבנים שתכנן אידלמן, כפי שלמשל ניתן לראות בחדר האוכל בקיבוץ רמת הכובש (1941).

במקור פוצל בית התרבות באופן שווה לארבעה רבעים; שלושה רבעים הכילו את אולם העיון והמפגש (כיום קיים קיר מאוחר שמפצל את האולם לשני חלקים) והרבע האחרון לספרייה. במשך קרוב לעשרים שימש המבנה בייעודו המקורי. הספרייה הקטנה היתה מקור לידע והנאה לחברים, בעוד שהאולם המרווח שימש לקריאת עיתונים, מפגש ושיחות בסוף ימי העבודה. כאן גם ניתן היה למצוא את מכשיר הרדיו היחיד שדרכו התעדכנו החברים בנעשה בארץ ובעולם, במיוחד בשנים גורליות אלה. בתחילת שנות ה-50 הוחלט שכל שתי משפחות יקבלו עיתון אחד. אחר כך,זמן לא רב לאחר מכן התקבלה החלטה נוספת שהעניקה לכל משפחה מכשיר רדיו, כך שהפעילות בבית התרבות החלה לשקוע.

.

בית התרבות011

התצלום היחיד שנמצא מפנים בית התרבות צולם בעת צילום של סרט תדמית. על הקיר תמונת ברל כצנלסון שכיום תלויה בארכיון. הציור שתלוי במרכז הוא ככל הנראה מעשה ידיה של ציפורה דובי, חברת הקיבוץ שבמקרה גם אצלי בבית תלוי ציור שלה (ארכיון אשדות יעקב איחוד)

.

.

הודות לתצלום ההיסטורי הבודד שנמצא בארכיון ומתאר את פנים בית התרבות, ניתן לזהות את דיוקן ברל כצנלסון שתלוי כיום בארכיון. לא הרחק ממנו על הקיר, המופיע באותו התצלום, תלוי ציור המתאר פסנתרנית. ציירה אותו ככל הנראה ציפורה דובי (1983-1911), ילידת ירושלים, דור שישי בארץ ממשפחת סלומון, שהצטרפה לאשדות יעקב לאחר שעברה הכשרה בחקלאות בבית הספר בנהלל. היא עסקה באמנות כתחביב אך הגיעה להישגים, כשבין השאר למדה אצל הצייר וחתן פרס ישראל לאמנות יחזקאל שטרייכמן, שהצטרף עם משפחתו לקיבוץ אשדות יעקב לכמה שנים במהלך שנות ה-40.

שתי יצירות אמנות שולבו במבנה בית התרבות ומהן ניתן להתרשם גם היום.

יצירה אחת שולבה בו כבר בשלב מוקדם והיא כוללת תבליט שיצר האמן התל-אביבי נחום גוטמן, לימים חתן פרס ישראל לאמנות. התבליט שהותקן מעל לפתח הכניסה הצפוני ששרד בשלמותו, מתאר שלושה רימונים והוא מנציח את שלושת החברים שנהרגו בתאונת הדרכים. אחד מההרוגים היה מנחם יפה, אחיה של דורה יפה, רעייתו של גוטמן.

יצירה נוספת ומרשימה יותר, שילב חבר הקיבוץ אריק קורן בחלקו העליון של הדופן שחצצה במקור בין האולם המרכזי ובין אגף הספרייה. לכל אורך הקיר יצר קורן ציור קיר בטכניקת סגרפיטו שבה שלט באופן מרשים. הציור מתאר את ארבעת עונות השנה – הקיץ משמאל והאביב מימין. את היצירה הוא השלים ב-1957. שנתיים מאוחר יותר השלים קורן את הסגרפיטו הגדול בישראל, שאותו הוא שילב בחזית בית העם של קיבוצו שהוקם כמה עשרות מטרים מבית התרבות.

עם פתיחת "בית קרפ" החל בית התרבות לאבד את מעמדו. המבואה של בית קרפ הפכה למועדון של הקיבוץ. בית התרבות המקורי הפך בחלקו לשימוש תלמידי הקיבוץ שבאו אליו בסוף יום הלימודים לערוך בו את שיעורי הבית. נערכו כאן גם הטקסים שפתחו את מסע הלוויה כשחבר או חברת קיבוץ נפטרו. ב-1966 זכה המקום לעדנה כשמכשיר הטלויזיה היחיד בקיבוץ פעל כאן, אלא שכבר ב-1972 קיבלו החברים טלויזיות ביתיות. באולם הספרייה החל לפעול ב-1967 ארכיון הקיבוץ.

ב-1983 פסקו הילדים והטקסים והאולם המרווח של בית התרבות הוסב למפעל "סב-אומן", שנועד לשרת את זקני הקיבוץ. כאן הם עסקו בתפירה ומיון כדי להמשיך ולהיות יצרניים גם בגיל הזהב. אז גם נערכו שינויים ותוספות שפגעו בחזות הבניין. המרפסת הדרומית נסגרה ושטחה הוסב לכמה חדרים נוספים, שנראה שכיום הם בקושי בשימוש. לאחר קרוב לעשרים שנים גם מפעל זה נסגר וב-2013 הארכיון התרחב לכל שטח הבניין.

.

20211126_140311

שלט בכניסה. השלט יחסית חדש אך מצבו גרוע משל הבניין

.

.

לאחרונה השלים האדריכל בצלאל רינות, חבר קיבוץ עין הנצי"ב את הכנתו של תיק תיעוד למבנה. את התיעוד הזמין הקיבוץ שכמה מחבריו "גילו מחדש" את המבנה לאחר שניצב מוזנח במשך השנים ללא תכנית לשיקומו. באמצעות המהלך ביקשו החברים להגביר את המודעות לערכו של הבניין, כמו גם ללמוד עליו באופן מקצועי וכל זאת מתוך כוונה להוביל למהלך של שימור. במהלך העבודה ובעזרת הארכיון של קיבוץ אשדות יעקב איחוד שאותו מנהל שאול ינאי, ריכז רינות את התצלומים והמסמכים הקשורים לבניין, ערך שרטוטים המתעדים את המבנה המקורי כמו גם את מצבו הנוכחי ויצר הדמיות תלת-ממד של המבנה המקורי. הוא גילה את זהות מתכנני המבנה, כמו גם את תכניות הבניין ואת ערכיו על פרטיו השונים והעריך את השינויים שחלו במבנה לאורך השנים. במאמר זה נעזרתי רבות בעבודה שערך.

"אין רשימת שימור רשמית ואין תכנית שימור ליישוב", מסביר רינות. "אני מנסה לשכנע אותם ללכת על זה. אנחנו מכינים תכנית לשיפוץ והיא בהחלט לפי קריטריונים של שימור". רינות גילה שלמרות ההזנחה לאורך השנים, מצבו של הבניין טוב – אין בו סדקים או שקיעות ורק בכמה מפרטי הבניין הוא מצא בלאי שאותו יש לתקן או להחליף.

בכוונת הקיבוץ אם כן לבחון את חידושו של בית התרבות. הרעיון שאותו בוחנים הוא להשיב לו את מראהו המקורי – לחשוף מחדש את המרפסת הדרומית, לפרק קירות מאוחרים, לשחזר פרטים שנעלמו ולשלב תשתיות המתאימות להיום. מעל לכל אלה מקווים החברים להעניק למבנה תוכן חדש, כזה שישיב משהו ממעמדו כמוקד מרכזי בקיבוץ שיחגוג בקרוב 100 שנה להיווסדו.

.

20211126_141402

דלתות הכניסה המקוריות שבמרכז החזית הצפונית השתמרו בשלמותן

.

20211126_141407

עץ וזכוכית

.

20211126_140800

הקיר שמימין הוא תוספת מאוחרת. כיום משמש האולם לאחסנה

.

20211126_140857

כאן שוכן הארכיון

.

20211126_140833

גג המבנה מוגבה מעט כדי לאפשר קביעת פתחים לאוורור והחדרת אור אל עומק האולם. כיום הפתחים אטומים כולם.

.

20211126_140928

פתחי החלונות עוצבו באופן מיוחד המותאם לסביבה באמצעות שכבה כפולה של רשת וזכוכית

.

20211126_140818

מעל לפתח הכניסה נקבע תבליט שיצר האמן נחום גוטמן, חתן פרס ישראל. שלושת הרימונים מרמזים לזכרם של שלושה צעירים מחברי הקיבוץ ונספו בתאונת דרכים ב-1932. אחד מהם, מנחם יפה, היה אחי רעייתו של גוטמן ובית התרבות הוקם להנצחתם

.

20211126_143303

17 שנים לאחר הקמת בית התרבות נוספה למבנה יצירת אמנות ייחודית – סגרפיטו שאותו יצר חבר הקיבוץ אריק קורן שיצר באותה השנה סגרפיטו נוספף ומרשים בחזית בית העם שבכניסה לאשדות יעקב. בתמונה רואים את שאול ינאי, ארכיונאי הקיבוץ, יחד עם חבריו הפועלים כיום לגיוס המשאבים להשבת המראה המקורי של בית התרבות ופיתוחו – דורון רוזנבלום (שימש פעמיים בעבר מזכיר הקיבוץ), דני שיפר (גרפיקאי בן הקיבוץ) ושרה בארי יוזמת שיקום בית התרבות.

.

אריק קורן סקיצה2

תרשים הכנה לציור הקיר שיצר אריק קורן ונשמר ב"בית שטורמן" שבעין חרוד (צילום: שי פרקש)

.

20211126_143114

היצירה מציגה את ארבעת העונות והיא מורכבת מארבע שכבות של צבע. מימין שנת הביצוע – תשי"ז (1957)

.

20211126_143252

אביב

.

20211126_143153

חורף

.

20211126_143136

קיץ + חתימת האמן

.

20211126_140524

המרצפות הירוקות הן מקוריות

.

20211126_140506

מראה כללי של היצירה

.

20211126_143351

שאול מסביר לחברים

.

20211126_143332

הבלטת שלד הבניין היה מהלך שאפיין את גישתו התכנונית של המהנדס יוסף אידלמן וניתן למצוא אותה בבניינים רבים ואחרים שהוא תכנן, כמו למשל בחדר האוכל שברמת הכובש

.

20211126_140342

בארכיון

.

20211126_143504

דיוקן ברל כצנלסון שנתלה על קיר בית התרבות עוד ב-1940 ומופיע בתמונה ההיסטורית היחידה ששרדה ומתעדת את פנים המבנה

.

20211126_144359

זאב קרפ היה ממייסדי אשדות יעקב ומהדמויות הבולטות בה. הוא נפטר ב-1956 ועל שמו נקרא בית העם "בית קרפ" שם הוצבה התמונה עד שעברה לכאן

.

20211126_143644

עלון לגיוס כספים לחידוש קיר הסגרפיטו שיצר אריק קורן בחזית בית העם

.

20211126_140610

פעם חנכו בקיבוץ חדר אוכל

.

מקומות נוספים בקיבוץ:

(1) בית עם "בית קרפ"

.

בית קרפ010

1959: בית קרפ (ארכיון אשדות יעקב איחוד)

.

20211126_162059

בית קרפ ששימש כבית העם וגם כמועדון מאז 1959 ניצב לא הרחק מבית התרבות

.

20211126_162001

ציור הקיר הענק נפגע בשנים האחרונות על ידי הממטרות שמתיזות עליו מים ומותירות עליו פס שמפורר אט-אט את היצירה

.

20211126_162017

החזית קצת מעוגלת

.

20211126_161937

חתימת האמן אריק קורן

.

(2) מגדל הסילו

.

20211126_162313

גם את מגדל הסילו תכנן המהנדס יוסף אידלמן במשותף עם האדריכל שמואל ביקלס

.

(3) שדרת עצי הוושינגטוניה

.

20211126_162153

שדרת וושינגטוניות חוצה את הקיבוץ

.

(4) גן הזיכרון לחללי הקיבוץ

.

20211126_150246

אתגן הזיכרון שהוקם לאחר מלחמת ששת הימים להנצחת חללי הקיבוץ ובהם אחיו של אריק קורן תכנן האדריכל ויטוריו קורינלדי, אדריכל במחלקה של תנועת איחוד הקבוצות והקיבוצים וחבר קיבוץ ברור חיל בשעתו

.

(5) שדרת הכניסה ותחנת האוטובוסים

.

20211126_151214

בכניסה לקיבוץ, ממש לצד כביש 90, ניצבת תחנת אוטובוסים ישנה ומיוחדת שהוקמה ב-1947

.

20211126_150637

התחנה מתאפיינת בגגון דקיק הנשען על ארבעה עמודים דקיקים גם הם וזוג קירות קצרים

.

20211126_150759

המבנה מפנה קוים מעוגלים לכיוון המפגש בין כביש 90 והכניסה לקיבוץ

.

20211126_150814

התחנה מוגבהת מעט מעל לקרקע

.

20211126_150653

פתחים עגולים, בלוקים וספסל מעץ

.

ביום שישי 7.1 בשעה 10:30 אני מזכיר שאדריך סיור שיפתח בביקור מודרך בשתי התערוכות שאצרתי במוזיאון בית אורי ורמי נחושתן בקיבוץ אשדות יעקב מאוחד. בחלקו השני של הסיור נצא מהמוזיאון ונבקר בשני ציורי הקיר שיצר אריק קורן באשדות יעקב איחוד ומופיעים כאן למעלה: בבית התרבות שיפתח במיוחד ובבית קרפ.

.

תודה לאדריכל בצלאל רינות, שאול ינאי, שרה בארי, דורון רוזנבלום ודני שיפר.

רשימות נוספות על אשדות יעקב איחוד ומאוחד:

.

הדו-קומתיים

חדר האוכל (מוסה חריף)

פינת זיכרון (משה הדרי)

גן זיכרון (ויטוריו קורינלדי)

בית קרפ (אריך ראש)

בית דוידקה (חנן הברון)

מוזיאון בית אורי ורמי נחושתן (שולמית ומיכאל נדלר, חנן הברון, בצלאל רינות)

שיר לסיום:

.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • Ofri Gerber  ביום 29/12/2021 בשעה 9:29

    תודה על זה.
    אהבתי את הרפרור למודולור של קורבוזייה בתמונה של הכניסה לקיבוץ 😉
    אולי בהזדמנות תעשה זום אין ליצירות של אברהמיק חזן ברחבי הקיבוץ ?
    אין לי מושג אם הוא פעל מעבר לגבולות הקיבוץ,
    לא זכור לי אפילו אם אצלנו יש…(במאוחד),
    מה שבטוח, ברחבי האיחוד יש לו אוסף מרשים…

  • דני שיפר  ביום 29/12/2021 בשעה 10:04

    יפה מאד מיכאל ותודה רבה

  • דורון רוזנבלום  ביום 03/01/2022 בשעה 8:55

    תודה רבה לך. מי ייתן ונזכה לקיימו כרוחו במהרה בימינו

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: