40 שנה לאחר שנחנכה, עצרתי לסיבוב ביום שישי האחרון, באנדרטה לחללי גדוד שיריון 46 שעיצב האדריכל ישראל גודוביץ. קבעתי עם בנג'ילה שניהל בעבר את המחלקה הטכנית של תנועת הקיבוץ הארצי לשעה 9, היות והקדמתי בחצי שעה אז בחרתי להתעכב בשני אתרים – האחד הוא האנדרטה המדוברת שנמצאת בכניסה למושב עין הבשור, האתר השני הוא מבנה קבר ערבי נטוש שממוקם בשוליים של קיבוץ מגן ועוד שנייה עלול להתמוטט (בנג'ילה נימק לי את ההזנחה בכך שקיים חשש שהבדואים יאמצו את האתר, לכן מעדיפים שיתפורר ויעלם בשקט).
גודוביץ תכנן בכל תחום כמעט, אבל את אתרי ההנצחה הוא תכנן בתקופת זמן מאד מצומצמת – בסוף שנות ה-70 ותחילת ה-80, כשהאנדרטה שלפנינו היא מ-1982. ארבע עבודות הנצחה הוא תכנן בסך הכל – שלוש אנדרטאות לזכרם של חיילים שנפלו במלחמות ופיגועים, ששתיים מהן מצויות כאן במישור חוף הנגב ובסמוך מאד לגבול עם מצרים ורצועת עזה. העבודה הרביעית היתה מצבת קבר.
ועל כך ברשימה זו.
.
2022 (1982)
.
עין הבשור (המפה באדיבות המרכז למיפוי ישראל)
.
המושב הוקם באופן ייחודי ככזה המאגד כמה קהילות שפונו במקור מהתנחלויות בסיני ולהן ביטוי פיסי במערך פריסת היישוב
.
רחבת דשא גדולה ושטוחה, כמעט 4 דונם שטחה, חוצצת בין הכביש הראשי של המושב ובין האנדרטה שעץ ברוש עולה ממרכזה
.
המשחק הצורני של הקווים המעוגלים שבאים לידי ביטוי בתכנון הכולל של האתר, לרבות בשבילי הגישה וממשיך לעיצוב המבנה עצמו, מרמזים על מעגל החיים ומשתלבים בעיסוק הצורני שבו התמקד גודוביץ לכל אורך דרכו.
.
"הבטון הוא החומר העיקרי כי הוא החומר הכי פשוט לבנות בו בפתחת רפיח", מסביר האדריכל. "בטון גם נשאר טוב ומזדקן באופן נורמאלי".
.
שמות חללי הגדול מונצחים על חזית האנדרטה. באולם ההתייחדות מופיעות תמונות 14 מחללי הגדוד במלחמת ששת הימים
.
שמות
.
האנדרטה מורכבת משני קירות מעוגלים שאינם נוגעים זה בזה, ובשני המרווחים שבקצוות נקבעו הכניסה והיציאה
.
שער מתכת
.
סמל גדוד 46 מקבל את פני הבאים ובולט בצבעו האדום על רקע קירות הבטון החשוף
.
14 תמונות ושמות של חללי גדוד 46 שנפלו במלחמה, 7 על כל אחד משני הקירות
.
.
(1)
בארבעת אתרי ההנצחה שעיצב האדריכל ישראל גודוביץ לאורך דרכו המקצועית, היה לאלמנט האנכי מקום מרכזי, וזה לרוב הוקף במערך מעגלי. שני אתרי ההנצחה המרכזיים שעיצב קרובים גאוגרפית זה לזה וממוקמים בנגב המערבי, ובשניהם בולט השימוש בבטון החשוף. האנדרטה הראשונה (שנבנתה פעמיים, ב-1977 וב-1982) נועדה להנציח את אוגדת הפלדה וכתבתי עליה כאן, בעוד שזו השנייה שלפנינו נחנכה ב-1982, היא קטנה מהראשונה ונועדה להנציח את חללי גדוד שריון 46. במרכז הראשונה ניצב עמוד גבוה המשמש גם כמרפסת תצפית ובשנייה שלפנינו זהו עץ ברוש וותיק הניצב במרכז האתר.
הרעיון שבבסיס עיצוב האנדרטה פשוט, סימטרי ומתבסס על הרעיון של מעבר משטח פתוח וחשוף אל מקום אינטימי וסגור שבמהלכו מתרחש גילוי. המשחק הצורני של הקווים המעוגלים שבאים לידי ביטוי בתכנון הכולל של האתר וממשיך לעיצוב המבנה עצמו, מרמזים על מעגל החיים ומשתלבים בעיסוק הצורני שבו התמקד גודוביץ לכל אורך דרכו.
המגרש שנבחר בכניסה לעין הבשור מתפרס על פני כארבעה דונם. מבנה האנדרטה ניצב בסמוך לדופן המרוחקת מכביש הגישה הראשי למושב, כשמדשאה מטופחת מדגישה את נוכחותו ושורת עצים מהווה את העורף לאתר. שני שבילים מקשרים את הכביש אל האנדרטה. כל שביל בצורת רבע קשת ויחד הם יוצרים קשת מלאה, כשהאנדרטה במרכז והשביל עובר דרכה. בעוד שמכיוון הכביש נצפת האנדרטה, הרי שעם הכניסה אל השביל, האנדרטה נסתרת ומתגלה רק כשקרבים אליה. פתח רחב ואפל מזמין פנימה.
הכניסה לאולם ההתייחדות מלווה בגילוי עם חשיפת העץ הצומח במרכז ומתנשא אל על. על הדפנות מוצגות תמונות 14 מחללי הגדוד, כשבחזית האנדרטה מופיעים שמותיהם של כלל חללי הגדוד. האולם אפל ורק הפתח העגול שבמרכז מחדיר קרני שמש. שתי דפנות האולם מעוגלות, וזהות בצורתן. היציאה מהאולם זהה לכניסה ומובילה אל שביל קשתי החוזר אל הכביש הראשי.
.
.
.
(2)
ביום שני ביקרתי את גודוביץ בדירתו והוא שיתף אותי בזכרונותיו על תכנון האתר:
"אני זוכר שהם, קבוצה של הורים שכולים שחלקם חברי המושב, לקחו אותי מאיזו ישיבה שהייתי בה בדרום והמיקום לאתר היה להם כבר ביד. הגענו לשם, הכל היה חולות ובדיוק במקום הזה עמד עץ. הוא היה צעיר אבל חי. הם אמרו לי שצריך לסלק אותו. 'תעיף את העץ ותעשה מה שאתה רוצה' הם אמרו לי, אבל אני נזדעקתי – לא צרחתי.
"כרגיל התחיל ויכוח וידעתי שאם לא יהיה קונספט העץ יעוף ברגע שאסתלק. אמרתי להם – אני לא עוקר אותו, תכבדו את מה שיש כאן, תכבדו את מה שנטוע והצליח לצמוח, במיוחד בשממה הזו. בשבילי זה היה יותר מפילוסופיה, זו היתה מלחמה על עץ. אני לא איש פוליטי אבל אמרתי להם שלא יתכן שהילדים לחמו ומתו על פיסת האדמה הזו ואנחנו נבוא ונעקור את מה שיש. כשאני עומד מול קהל של הורים שכולים אני לא מדבר בתקיפות, אבל הוספתי שאם הם מתכוננים לעקור את העץ אז שיחפשו אדריכל אחר. הם עצבנו אותי נורא וכל הויכוח היה נראה לי מיותר לגמרי, אבל הוא הכריח אותי לחשוב על משהו שבסופו של דבר יצא מיוחד.
"הויכוח הזה גילם בתוכו את ההבדל בין אדריכלים. יש אדריכל שאם משהו מפריע לו בשטח אז הוא מוריד אותו. כך יצרו את השדרות הגדולות בפריס – עם סרגל ישר ולא משנה מה עמד בשטח. לעומת אלה יש את האדריכל שיודע להתמודד עם מה שיש ולהשתמש בו. פה זה היה עניין עקרוני, בייחוד שזה אתר הנצחה. זה הרי לא מונומנט דקורטיבי, אלא מקום שבא להזכיר שעל האדמה הזו נלחמו ומתו.
"הם אמרו לי 'אבל העץ יהיה באמצע', אז עניתי להם שהוא יהיה באמצע וכך היה. בדקתי אתם מה אפשר לעשות עם העץ. הם היו מושבניקים שהבינו בעצים ואמרו לי שאם אסגור אותו בחדר הוא לא יחיה, אך אם אשאיר לו הרבה אויר ואור אז הוא יגדל. אז עשיתי רק קירות ולא עשיתי גג. האנדרטה בנויה כמו שתי ידיים שנפגשות – הזרועות הם השבילים וכפות הידיים שנפגשות הם האנדרטה עצמה עם הפתח לעץ (הוא מדגים:)
.
אדריכל ישראל גודוביץ השבוע בביתו מציג בידיו את צורת האנדרטה בעין הבשור
.
.
"נשארתי אתם ליד העץ והכנתי שם סקיצות והחתמתי אותם. היות והתקציב היה בפיקוחי אז הם נאלצו לאשר ולהתקפל מהרעיונות שלהם. זה היה ממש ספור שאני לא מכיר שיש לו אח ורע.
"לקחתי מקל ובאדמה החולית שרטטתי בשטח את הקווים של האנדרטה. עשיתי את הכל בצעדים, בלי מדידה ובלי מטר. אחר כך הביאו מים ושפכתי על הסימונים כדי שאפשר יהיה לסמן בצורה יותר רצינית את מה שעשיתי. זו לא העבודה היחידה שסימנתי באמצעים כמו מקל; את בית ספר שדה בשארם א-שייח תכננתי בשטח עם מקל וחוט וגם שם יצרתי עיגול.
"מהר מאד הם הכינו את היסודות ובאתי לראות שהכל בסדר, כי לא הרשיתי להם להמשיך עד שאאשר. ראיתי, אישרתי והם המשיכו בבנייה. גם לפני שהושלמה עבודת הבנייה, באתי לבדוק שלא עשו פאשלות.
"בחרתי בבטון כחומר הבנייה העיקרי כי הוא החומר הכי פשוט לבנות בו בפתחת רפיח. בטון גם נשאר טוב ומזדקן באופן נורמאלי".
.
"הכל היה חולות ובדיוק במקום הזה עמד עץ, הוא היה צעיר אבל חי", נזכר גודוביץ. "הם אמרו לי שצריך לסלק אותו. 'תעיף את העץ ותעשה מה שאתה רוצה', אבל אני נזדעקתי "
.
.
(3)
ישראל גודוביץ (88), יליד תל אביב, הוא מהאדריכלים הישראלים הבודדים שלא נמנע מלהשמיע את קולו בכל הזדמנות ולהציע הצעות. דמותו חוזרת ומופיעה בתקשורת. פעם הוא מגיב לאירוע כזה או אחר, מארגן תחרות, מתמודד על ראשות עיריית תל אביב ומפרסם מאמרים וספרים. דמותו לא רק מעידה על שליטתו בנבכי הפרקטיקה והתקשורת, אלא גם על אישיותו התזזיתית-הסקרנית ובראייתו הרחבה והמקורית.
לאורך ששה עשורים של פעילות מקצועית יצר סדרת עבודות שבחינה מדוקדקת שלהם חושפת התפתחות ליניארית של שפה אדריכלית אישית וייחודית. תשוקתו למתן פתרונות פשוטים לכאורה לאתגרים מורכבים שלרוב נראים בלתי פתירים, הולידה מבנים שהפכו כל אחד מהם לבולט בנוף המקומי. פריצתו הגדולה התרחשה כבר ביצירתו הראשונה – יחידות מגורים בצורת משושים אותם הגה בעת לימודיו ומימש בעת שהותו ביפן. לאחר מכן העניק ליחידות המשושים חיים חדשים בצורת בית ספר שדה חצבה. העיסוק בתיעוש, שימוש במודול קבוע ופתרון אסתטי הנובע מרעיון פונקציונלי, ליוו את עבודותיו המגוונות. גודוביץ לא רק דילג בין מדינות בהן תכנן (כמו יפן, דרום אפריקה ורוסיה), אלא הוא גם הצליח לגעת כמעט בכל תחום: מגורים, משרדים, מסחר, ספורט, חינוך, בידור, הנצחה, הסעדה, הארחה, קהילה, תרבות וגם תחנת דלק.
לבד מתכנון פרויקטים והשתתפות באינספור ראיונות, פרסם גודוביץ אינספור מאמרים, אצר תערוכות וארגן אירועים בתחום, שלא פעם לוו בשערוריות – כפי שרק הוא אוהב. גודוביץ פרסם גם כמה ספרים שהבולט שבהם Architecturology פורסם ב-1967 ונערך כיומן שבמהלכו תאר את עבודותיו המוקדמות. יובל שנים מאוחר יותר ספרו האחרון תאר בקצרה את דרכו המקצועית. בספר "מי הוא הוארד רוארק?" השווה את עצמו לגיבור הספר "כמעיין המתגבר" מאת איין ראנד, דמות המבוססת על האדריכל פראנק לויד רייט. אלא שחילוקי דעות הובילו את גודוביץ לגנוז את הספר ובמקומו הקים אתר אינטרנט.
עד היום כתבתי על העבודות הבאות שתכנן גודוביץ: (1) פרויקט מגורים ביפן, בית ספר שדה חצבה ומושב חצבה בערבה, ומאוחר יותר חזרתי ופרסמתי מאמר מעודכן, (2) בניין משרדים בשכונת מונטיפיורי בתל אביב, (3) תחנת דלק סונול בחיפה, (4) חדר האוכל בקיבוץ כרם שלום, (5) חדר האוכל בקיבוץ יד חנה, (6) אנדרטה לחללי עוצבת הפלדה (7) בית ספר שדה שארם א-שייח.
לפני שבועות ספורים, איבד גודוביץ את שותפתו לחיים – האדריכלית אראלה גודוביץ. השניים הכירו בתחילת שנות ה-50 בעת לימודיהם בפקולטה לארכיטקטורה בטכניון ומאז חיו ועבדו יחד. "כל דבר שהבאתי הביתה לתכנן היא היתה משתתפת", הוא מספר לקראת סיומה של השיחה. "לאבד את היקר לך זה דבר נורא. הנה עכשיו כשאראלה הלכה זה גמר אותי. אני לא יכול לעקל את זה".
.
"נשארתי אתם ליד העץ והכנתי שם סקיצות והחתמתי אותם. היות והתקציב היה בפיקוחי אז הם נאלצו לאשר ולהתקפל מהרעיונות שלהם. זה היה ממש ספור שאני לא מכיר שיש לו אח ורע".
.
מפת תנועת כוחות הצבא במלחמת ששת הימים ומימין הפקודה שהופצה בפתח המלחמה לעוצבת הפלדה שגדוד שריון 46 היה חלק ממנה
.
"לקחתי מקל ובאדמה החולית שרטטתי בשטח את הקווים של האנדרטה. עשיתי את הכל בצעדים , בלי מדידה ובלי מטר"
.
"בשבילי זה היה יותר מפילוסופיה, זו היתה מלחמה על עץ. אני לא איש פוליטי אבל אמרתי להם שלא יכול להיות שהילדים לחמו ומתו על פיסת האדמה הזו ואנחנו נבוא ונעקור את מה שיש".
.
כל מקום
★
אתרי זיכרון נוספים שכתבתי עליהם:
.
גל-עד בגן הזכרון בכפר סבא (אנדריי לייטרסדורף ואיליה בלזיצמן)
אנדרטה להרוגי אוטובוס הדמים בכביש החוף (יצחק שמואלי)
אנדרטה לחללי מועצה אזורית חוף הכרמל (יעקב אורנשטיין)
אנדרטה להרוגי הצוללת דקר (בתכנון דוד אנטול ברוצקוס)
יד זיכרון לעולי אתיופיה (גבריאל קרטס ושמואל גרואג)
אנדרטה לחללי חטיבה 679 ברמת הגולן (נעמי הנריק)
אנדרטה לחסידי אומות העולם (ליפא יהלום ודן צור)
אנדרטה לארלוזורוב בחוף תל אביב (דרורה דומיני)
הטייסים בגן העצמאות (בנימין תמוז ואבא אלחנני)
חללי הספינה ארינפורה בהר הרצל (אשר חירם)
אנדרטה לפורצי הדרך לירושלים (נעמי הנריק)
אתר זיכרון לחללי קיבוץ רוחמה (אלי וייסברג)
גן הבנים בתל אביב (גדעון שריג ולב וקסמן)
לזכר רצח חיים ארלוזורוב (דרורה דומיני)
לחסידי אומות העולם בפולין (דני קרוון)
אנדרטת חללי קרית טבעון (חיליק ערד)
אתר זיכרון לחללי קיבוץ עין השופט
חללי אחוזה בחיפה (גרשון קניספל)
חללי קיבוץ ניר עם (ויטוריו קורינלדי)
אנדרטת משמר הגבול (חיליק ערד)
אנדרטת חטיבת יפתח (חיליק ערד)
היכל יהדות ווהלין (ישראל לוטן)
בקיבוץ בית העמק (פרדי כהנא)
מצבת ההתגברות (יחיאל שמי)
לאדם ולטבע (יגאל תומרקין)
חטיבת הגולן (עזרא אוריון)
מצודת יואב (חיליק ערד)
יד קנדי (דוד רזניק)
רגבה (חיליק ערד)
גשר (חנן הברון)
אנדרטת דנגור (חיליק ערד)
אתר זיכרון ביתניה (חיליק ערד)
אנדרטה לשיירת יחיעם (חיליק ערד)
אתר ההנצחה בקיבוץ שובל (חיליק ערד)
אנדרטה לנרצחי מפלסי הדרך לים המלח
קבר האחים בקיבוץ נירים (יהלום-צור)
בקעת הקהילות (ליפא יהלום ודן צור)
גלעד לאבשלום פינברג (בנימין אוראל)
אנדרטת אלכסנדר זייד וסוסתו (דוד פולוס)
גבעת התחמושת (בנימין אידלסון וגרשון צפור)
אנדרטת עוצבת הפלדה (בתכנון ישראל גודוביץ)
אנדרטה וקבר להרוגי חוות חולדה (בתיה לישנסקי)
גלעד לשלמה בן יוסף ליד ראש פינה (יצחק דנציגר)
אנדרטה להרוגי אוניברסיטת תל אביב (מיכאל גרוס)
אנדרטת ככר רבין בראשון מערב (אליעזר ויסהוף)
יד לבנים באר שבע (יוחנן רטנר ומרדכי שושני)
קיר זיכרון להרוגי קיבוץ תל יוסף (אהרון פריבר)
גן הזיכרון בקיבוץ אשדות יעקב איחוד (ויטוריו קורינלדי)
אוהל יזכור (אריה אל-חנני, ניסן כנען, אריה שרון ובנימין אידלסון)
אנדרטה לנופלים בעמק בית שאן (אלפרד מנספלד ומוניו גיתאי וינרויב)
אנדרטת הרוגי ניצנים (בתכנון שמעון פובזנר, אברהם יסקי ומשה ציפר)
גן זיכרון לחללי חטיבת הראל במלחמת העצמאות (דני קרוון וצבי דקל)
אנדרטה ובית זיכרון לשואה בקיבוץ נצר סרני (פרדי כהנא ובתיה לישנסקי)
בית הקברות של קריית ענבים ואנדרטת חטיבת הראל (מנחם שמי)
אנדרטה לזכר הנספים באסון השריפה בכרמל (נתנאל בן יצחק)
אתר הנצחה לחללי אסון המסוקים בשאר ישוב (שלומית שלמה)
אנדרטה לחללי אגד ארטילרי 212 ברמת הגולן (הלל פסח)
מרפסת ים המלח במצפה יריחו (עמי שמואלי ועוזר שטול)
פינת הזיכרון בקיבוץ אשדות יעקב מאוחד (משה הדרי)
אנדרטה בעין החורש להרוגי המצור (אילון כהן)
חסידי אומות העולם הפולנים בורשה (דני קרון)
אנדרטת ההתגברות בחוקוק (יחיאל שמי)
אנדרטה לזכר ליל הגשרים (יחיאל שמי)
קבר יוסף בנימיני בבית ספר אביחיל
לצעונים שנרצחו בשואה (דני קרוון)
אנדרטה לשפיות (יגאל תומרקין)
גדוד 52 בחוליקאת (צבי אלדובי)
האנדרטה בנגבה (נתן רפופורט)
חללי קיבוץ גת (ישראל הדני)
אושוויץ (דניאל ליבסקינד)
★
חלון אחורי 
תגובות
תודה שהכרת לי את האנדרטה היפה הזו!
האנדרטה