סיבוב בבית ספר שדה בשארם א-שייח

"בביקורו האחרון במרחב שלמה חזר ראש הממשלה והבטיח, כי 'ממשלת ישראל איתנה בהחלטתה לשמור בשלטונה את הרצף היבשתי מהגבול המנדטורי של אילת עד ראס מוחמד'", כך פורסם בפברואר 1976 בעיתון "דבר". היה זה ציטוט מדברי יצחק רבין. בעת כהונתו הראשונה כראש ממשלה, נבנו יישובים ומיזמים תיירותיים בחצי האי סיני ובכלל זה בית ספר שדה נעמה בשארם א-שייח.

את תכנון בית הספר לקח האדריכל ישראל גודוביץ, שבחר לבנות אותו באמצעות מבנים מתועשים, מהלך שהיה חידוש לזמנו. חמש שנים התקיים בית הספר עד שמנחם בגין תפס את השלטון וחיסל את ההתיישבות באזור. לא הסתובבתי שם אבל בשבועות האחרונים אספתי תמונות ומידע.

ועל כך ברשימה זו.

.

1982-1976

.

מפת התמצאות כיום

.

טקס הנחת אבן הפינה (צילום: עזריה אלון, באדיבות אביטל אפרת)

.

זקני העדה ולצידם התכניות (צילום: עזריה אלון, באדיבות אביטל אפרת)

.

למרגלות השלט. בלי קרדיט לאדריכל (צילום: עזריה אלון, באדיבות אביטל אפרת)

.

לקראת סיום ההקמה (צילום: עזריה אלון, באדיבות אביטל אפרת)

.

מבנה חדרי האירוח המעוגל ומעליו מבני מגורי הסגל (צילום: עזריה אלון, באדיבות אביטל אפרת)

.

המבנה מתפרס על פני חצי סהר הפונה לחוף הים בדומה לטופוגרפיה הטבעית העוטפת אותו (צילום: עזריה אלון, באדיבות אביטל אפרת)

.

חדר אוכל, משרדים וכיתות לא תוכננו על פי התכנית המקורית של האדריכל (צילום: עזריה אלון, באדיבות אביטל אפרת)

.

.

(1) התכנון

"הכל התחיל מהחברה להגנת הטבע שהחליטה להקים את בתי הספר שדה במקומות נידחים, ושארם א-שייח היה סוף המדינה דרומה", נזכר האדריכל ישראל גודוביץ בסיפורו של הפרויקט שתכנן ב-1975. "האתר שנבחר היה סמוך לאתר צלילה במפרץ נעמה. לא הרבה זמן קודם לכן נסלל הכביש שיצא דרומה מאילת והיה המשך של כביש 90, שהגיע לטאבה, נואיבה ולשארם א-שייח. הייתי אז ממונה על התכנון במשרד השיכון [גודוביץ עבד במשרד השיכון בין השנים 1974-1966, מ"י] והחברה להגנת הטבע קיבלה את תקציבה מתקציב ההתיישבות שהיה של משרד השיכון". גודוביץ מספר שאחרי מלחמת ששת הימים כששטחים רבים נוספו למדינה, יזמה החברה להגנת הטבע את הקמתם של בתי ספר שדה באותם שטחים. חוץ משארם, יזמה החברה בתי ספר בסנטה קטרינה (שנקרא היה "צוקי דוד" על שמו של דוד תמיר, בנו הטייס של ח"כ שמואל תמיר), באזור ימית, גוש עציון, וברמות שבגולן. גם בתחום שלא נכבש זה מכבר קמו בתי ספר שדה כמו בחצבה (שגם אותו תכנן גודוביץ) ובעין גדי (שם תכנן גודוביץ הרחבה). על פרויקטים אלה ניצח מצד החברה להגנת הטבע עשהאל בן דוד שהיה מנהל מחלקת הבנייה בחברה. את בחירת האתר בשארם עשתה החברה להגנת הטבע, אזור מכתשי בחצי עיגול.

"הפרויקטים שאני קבלתי לתכנן היו הפרויקטים במקומות שלא היה קבלן שמוכן להגיע אליהם. כך היה בשארם וכך היה גם בחצבה וברמות. נבנה גם בית ספר בסנטה קטרינה אבל שם סצ'קו [האדריכל סעדיה מנדל, מ"י] בנה בבנייה של הבדואים מכפות תמרים ואבנים ולא היה צורך בקבלן. ברמות בסוף מצאו קבלן, אבל בחצבה ובשארם לא היה אף אחד שמוכן לרדת כל רחוק רחוק. היה רק כפר דייגים עני ועלוב. היה לכן צריך להמציא משהו. היתה חברת בנייה קטנה של שלושה חבר'ה צעירים, יחזקאל נוסבאום, חיים גירון ואלימלך מייבלום, שהיה להם מפעל בלוקים בנס ציונה והם חיפשו פריצת דרך. היום בהסתכלות אחורה זה היה עניין של win win, שילוב מנצח של ארכיטקט שרוצה לפרוץ, יש לו תקציב ויש לו בוסים שמקשיבים למה שהוא רוצה. זה קורה פעם בחיים. החברה הצעירים רצו לעבוד כקבלנים והחברה להגנת הטבע רצתה את בית הספר. כולם היו רתומים לפרויקט. זה היה רגע של חסד.

"אשטרום היתה החברה שחיברה בין הכל. זה גם היה הרגע שבו צבי הקר הצליח לבנות ברמות פולין וגם הוא עבד עם אשטרום. ב-72' קבלנו מאגודת הארכיטקטים הישראלית את פרס גולדשטיין על תרומה חדשנית. אשטרום היו מוכנים לכל ניסיון, עד כדי כך שבחנוכה של בית הספר שדה בחצבה, זאב שרף שהיה אז שר השיכון לקח אותי לצד ושאל אותי 'אתה בטוח שזה טרומי?'. איפה היום יש כאלה?

"הבעיה היתה איך מייצרים במפעל באשדוד את המבנים ומובילים את הכל לשארם. תכננתי מבנים שהם כמו מכולות. המודול הוא בדיוק כמו מכולה: 12 מטר אורך, 2.44 רוחב, 2.90 גובה והמבנה עשוי מבטון. אשטרום קראו להם 'אשקובית' שזה חיבור המילים אשטרום וקוביה. בכל אשקובית היתה מבואה פתוחה, דלת כניסה ומיד אחריה מימין חדר שירותים, משמאל חדר רחצה ובחדר עצמו ארבע מיטות וארון קיר.

"באתר שהיה בצורת חצי עיגול שמנו שלושים אשקוביות. במרכז היה צריך להיות חדר אוכל, אבל את זה לא הספקנו לבנות. מבית הספר יש שביל שיורד לים. השאלה הגדולה היתה איך עושים עיגול שהאשקוביות ישבו בדיוק בעיגול, הרי לא יכולנו להוריד לשם מודד ואני התעקשתי על העיגול. לקחנו יתד, חוט, מברשת ודלי של סיד. הערכתי בעין את מיקום המרכז, תקעתי יתד לה קשרתי את החוט ולקחתי רדיוס של 120 מטרים. עם המברשת שהיתה בקצה החוט סימנתי את העיגול. היות והאדמה באזור היתה תחוחה, לא לקחנו צ'אנס להעמיד את האשקוביות ישר על האדמה, אלא על פי הסימון שעשיתי עם המברשת והסיד קדחו קלונסאות וכל שלושה מטרים היה עמוד. על העמודים נשענה תושבת בטון שעליה הונחה האשקובית ואחר כך התפללו שכשיביאו את האשקובית לא תתגלה טעות. האשקוביות הגיעו מוכנות במשאיות. באתר חיברו והכל היה מוכן. משרדו של שמעיה בן אברהם היה זה שעשה את התכנון ההנדסי.

"אחרי שהסתיימה בניית מגורי החניכים הוקמו מבני צבור שכללו חדר אוכל וכיתות לימוד שנבנו מפריקסטים סטנדרטיים. יותר מאוחר נבנו מגורי הצוות על הפסגה העליונה, אותם כבר בנו האגף לבניה עירונית של משרד השיכון.

"כל ניסוי הוא לא בהכרח הכי מוצלח בעולם, אבל הוא פורץ חשיבה. הוא פורץ את המסגרת השגרתית. אם אתה כל הזמן תלך לפי מהשהיה אז אתה לעולם לא תגיע לפתרון למגורים".

.

.

הסקיצה שיצר האדריכל ישראל גודוביץ והציגה את הרעיון התכנוני. גווני הירוק לא מומשו וכך גם לא המבנה בצורת צלב במרכז המתחם שיועד לרכז שימושים משותפים כמו חדר אוכל, משרדים וכיתות שנבנו בסוף במבנים מתועשים זמינים (באדיבות ישראל גודוביץ)

.

.

(2) חברים מספרים

אסף מדמוני שימש בתפקיד איש התחזוקה בשנותיו הראשונות של המוסד. קודם לכן התגורר בבית ספר שדה עין גדי, שם עבד עבור רשות שמורות הטבע והתגורר במבנה שגם אותו תכנן האדריכל ישראל גודוביץ. בהמשך עבר להתגורר בנאות הכיכר וניהל את "בית היוצר". מדמוני ערך לי סיור באזור סדום לפני שמונה שנים ובעקבות הסיור פרסמתי כאן סדרת רשימות על האתרים בהם בקרנו יחד: מערת הקולנוע, מעיין, מערות ותעלות, מחנה העובדים הנטוש של מפעלי האשלג והמצודה בנאות הכיכר שתכנן האדריכל נחום זולוטוב. מדמוני ממשיך גם היום לעסוק בתיירות וחוץ מלהדריך סיורים הוא גם מפעיל צימרים במתחם "מלח הארץ" שבנאות הכיכר.

"היו 24 יחידות בקשת כשבכל יחידה היו ארבע מיטות בקומותיים ובנוסף היו חמישה מבנים דו-משפחתיים בהם התגוררו אנשי הצוות שהיו כ-15 איש", מדייק מדמוני שהכיר מקרוב את המתחם. במפלס התחתון לבד מהאשקוביות שאורגנו בקשת, היו גם מבנה משרדים, אולם לחדרי פעילויות וחדר אוכל.

אדריכלית הנוף טל אלון מוזס, ראש מסלול אדריכלות נוף בטכניון היתה גם היא חלק מצוות בית הספר ושם בין השאר הכירה את בעלה. פניתי אליה בתקווה למצוא תמונות מאותה תקופה. "לא היתה לנו מצלמה, חיינו את הווה", היא עונה. "בית הספר ישב על שתי מדרגות של הריף המאובן. מהיום הראשון חשבו שהכל יהיה זמני ולא טרחו להסיר את הווים מהאשקוביות שהרכיבו את האכסניה ואת מבני הסגל שהיו במדרגה העליונה. בתכנית המקורית היתה שימת לב מרובה לצמחיה וליצירת חזות ירוקה ומיקרו אקלים קצת צונן, אבל לא הרבה התפתח. בית הספר ובעיקר מגורי הצוות נבנו עם המבט אל הנוף, אל החלק הדרומי של מפרץ נעמה. לחדרי האירוח היו חלונות אבל לא מרפסות ומבני הציבור כמעט ולא התייחסו אל הנוף".

.

(3) אחרית

אחריתו של בית ספר שדה נעמה היתה עצובה. פחות משש שנים מאז הוקם, נסגר המוסד הצעיר. מבני האשקוביות הועלו על משאיות ושבו לישראל. גודוביץ ביקר באתר לפני שנה וגילה שהוא נותר ריק.

.

מבט על בית הספר מכיוון הים (צילום: רן ארדה, באדיבות ישראל גודוביץ)

.

.

(4) אדריכל ישראל גודוביץ

גודוביץ (84), יליד תל אביב, הוא מהאדריכלים הישראלים הבודדים שלא נמנע מלהשמיע את קולו בכל הזדמנות ולהציע הצעות. דמותו חוזרת ומופיעה בתקשורת. פעם הוא מגיב לאירוע כזה או אחר, מארגן תחרות, מתמודד על ראשות עיריית תל אביב ומפרסם מאמרים וספרים. דמותו לא רק מעידה על שליטתו בנבכי הפרקטיקה והתקשורת, אלא גם באישיותו התזזיתית-הסקרנית ובראייתו הרחבה והחדה.

לאורך ששה עשורים של פעילות מקצועית יצר סדרת עבודות שבחינה מדוקדקת שלהם חושפת התפתחות ליניארית של שפה אדריכלית אישית וייחודית. תשוקתו למתן פתרונות פשוטים לכאורה לאתגרים מורכבים שלרוב נראים בלתי פתירים, הולידה מבנים שהפכו כל אחד מהם לבולט בנוף המקומי. פריצתו הגדולה התרחשה כבר ביצירתו הראשונה – יחידות מגורים בצורת משושים אותם הגה בעת לימודיו ומימש בעת שהותו ביפן. לאחר מכן העניק ליחידות המשושים חיים חדשים בצורת בית ספר שדה חצבה. העיסוק בתיעוש, שימוש במודול קבוע ופתרון אסתטי הנובע מרעיון פונקציונלי, ליוו את עבודותיו המגוונות. גודוביץ לא רק דילג בין מדינות בהן תכנן (כמו דרום אפריקה ורוסיה) אלא גם הצליח לגעת כמעט בכל תחום: מגורים, משרדים, מסחר, ספורט, חינוך, בידור, זיכרון, הסעדה, הארחה, קהילה, תרבות וגם תחנת דלק. גם היום ממשיך גודוביץ ומתכנן בארץ ובעולם.

עד היום כתבתי על העבודות הבאות: (1) פרויקט מגורים ביפן, בית ספר שדה חצבה ומושב חצבה בערבה, ושוב לאחרונה חזרתי ופרסמתי מאמר מעודכן, (2) בניין משרדים בשכונת מונטיפיורי בתל אביב, (3) תחנת דלק סונול בחיפה, (4) חדר האוכל בקיבוץ כרם שלום, (5) חדר האוכל בקיבוץ יד חנה, (6) אנדרטה לחללי עוצבת הפלדה.

.

.

בבנייה (צילום: רן ארדה, באדיבות ישראל גודוביץ)

.

בבנייה (צילום: רן ארדה, באדיבות ישראל גודוביץ)

.

אדריכל ישראל גודוביץ (צילום: רן ארדה, באדיבות ישראל גודוביץ)

.

בבנייה (צילום: רן ארדה, באדיבות ישראל גודוביץ)

.

2017: ארבעים ואחת שנה אחרי גודוביץ חוזר לשארם א-שייח (באדיבות ישראל גודוביץ)

.

2017: לא נותר זכר למבני בית הספר שפורקו והוחזרו לישראל בפינוי מסיני (באדיבות ישראל גודוביץ)

.

2017: כאן עמד בית הספר (באדיבות ישראל גודוביץ)

.

1976: מבט ממגורי הסגל על בית הספר והמפרץ (צילום: רן ארדה, באדיבות ישראל גודוביץ)

שיר לסיום:

.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • אילן ספיר  ביום 03/11/2018 בשעה 19:13

    הפרֵדה מנעמה.
    נופש בבתי ספר שדה היה בשנות ה-70 וה-80 נוהג מקובל ונפוץ של משפחות צעירות. בנעמה פעל בית ספר שדה שעל בנייתו נכתב בכתבה מעניינת זו. בית הספר מוקם במפרץ נעמה, שהוא מעט צפונית למפרץ אופירה היא שארם-א-שייך.
    המחזור ה א ח ר ו ן של נופש זה תוכנן לחנוכה של סוף 1981. זכור לי שלאור הביקושים – נרשמנו לנופש זה מייד עם ראשית ההרשמה. ו ז כ י נ ו . יחד איתנו במחזור ה א ח ר ו ן – התארחו הנשיא יצחק נבון ובני משפחתו , ועזריה אלון ומשפחתו. התכנית כללה טיולים בקצה הדרומי של סיני ורחצה במפרץ , רכיבה על גמלים וארוח מיוחד, כיאה למחזור הפרדה ממפרץ נעמה.
    עיון ב גוגל-מפ מראה שהמקום הוא היום אתר תיירות מפותח. הכתבה מעוררת חשק לחזור ולבקר במקום, גם אם המבנים "של" גודוביץ' – כבר אינם.
    תודה לגודוביץ' ולמיכאל יעקובסון .
    אילן ספיר

  • בני א.  ביום 04/11/2018 בשעה 9:33

    וואו, מכה מהעבר. תודה על הכתיבה!
    יש לי באיזה מקום צילום (אולי צילומים) בשחור לבן מבי"ס שדה נעמה. לא לנתי שם, אבל בשבוע של קורס צלילה במפרץ נעמה באזור מאי 1978 כשישנתי בשק"ס על החוף, היה לי זמן לטייל צפונה ודרומה והגעתי גם לשם. מיקום מהמם!
    אחפש את התמונה!

  • יעל  ביום 04/11/2018 בשעה 20:39

    מה עשו עם מבני האשקובית שפינו משם, הם משמשים למשהו אחר כיום, או שסתם הרסו את בית הספר ללא צורך, מבנים אחרים באזור אופירה לא פירקו והשיכונים קיימים שם עד היום.

  • עדי  ביום 04/11/2018 בשעה 21:51

    איזה מבנה נהדר שמתחבר למיקום שלו וגורם לו ולמקום להיות יותר מסך החלקים שלהם

  • יעל  ביום 04/11/2018 בשעה 23:04

    לא נשארו גם שרידים מהקלונסאות שעליהן היו האשקוביות?
    טרחו להרוס גם את זה?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: