סיבוב בחדר האוכל של קיבוץ כרם שלום / בתכנון אדריכל ישראל גודוביץ

ביום העצמאות האחרון בחרתי לרדת לדרום ולראות שתי עבודות עליהן שמעתי יותר מידי אך טרם ביקרתי בהן. הסיבוב ביום העצמאות כלל גם ביקור ב"יצירה" ארכיטקטונית מבישה ודוחה שלא תופיע כאן, שאני חושב שגדר ההפרדה או בניין תיאטרון הבימה הן יצירות מופת לידה (כל שכן כשמסתבר שמורה שלי בבצלאל תכנן אותה) ואחרי החוויה הקשה הזו לא באמת ביקרתי בכרם שלום.

בכל מקרה, בעקבות הביקור הראשון בחרתי לעשות שלושה דברים: להביא את האדריכל של שתי העבודות המצוינות להרצאה בחללית בירקון שבעים וללמוד על דרכו, לכתוב ערך על האדריכל ולשוב ולבקר בהן. הרשימה הזו מורכבת משילוב תמונות משני הביקורים. אני מאד ממליץ לכם, אם אתם חובבי תרבות ואוכל – לרדת לאזור המועצה האזורית אשכול ולראות את השפע הקיים שם וכן את הפרויקטים שתכנן האדריכל היצירתי במקום: חדר האוכל של קיבוץ כרם שלום ואנדרטת אוגדת הפלדה – לה אקדיש רשימה נפרדת.

חזית חדר האוכל מכיוון הרמפה המובילה למטבח

בתנ"ך שהוציא צבי אפרת ב-2004 תחת השם "הפרויקט הישראלי" כיכב גודוביץ כאחד האדריכלים היותר יצירתיים, מקוריים ויחד עם זאת מעשי ומציאותי. כפי שקורה בלא מעט מקרים (ובעיקר היום) עודף היצירתיות לא הביא את עבודותיו להיות מסובכות או מגוכחות ואף יתירה מזאת – עבודות שנוצרו לפני 40 או 50 שנה עמדו במבחן הזמן באופן חסר תקדים. מה שאומר שביקור במקום הוא בית ספר לאדריכלות.

אז ברשימה זו אעסוק באחד משני הפרויקטים שתכנן האדריכל ישראל גודוביץ באזור והוא מבנה הציבור המרכזי של קיבוץ כרם שלום. לא מדובר רק בחדר אוכל אלא מדובר במבנה שתוכנן לאכלס את כל הייעודים הציבוריים של הקיבוץ: חדר אוכל, מטבח, מועדון, ספריה, מרפאה, מחסנים ומזכירות. והכל גמיש, כך שהייעודים יוכלו להשתנות – מה שבאמת עובד ואולי זה מה שמציל את הבניין משינויים פיסיים.

גרעין הקיבוץ המקורי שהתאגד בסוף שנות ה-60 ויישב את המקום הנוכחי בשנת 1971 קיבל ממשרד השיכון שתכנן ובנה את הקיבוץ את ישראל גודוביץ כמתכנן ראשי. גודוביץ שביקש לחסוך בעלויות בניה ובעלויות תחזוקה עתידיות, ביקש גם ליצור מבנה שיעניק שימוש יעיל ואפשרות לשנות את ייעודיו או להרחיבו מבלי לפגוע בעיצובו הכללי.

אדר' ישראל גודוביץ בעת השלמת הבניין בשנת 1971 (באדיבות אדר' ישראל גודוביץ)

שניים מחלוצי כרם שלום בכניסה לבניין (באדיבות אדר' ישראל גודוביץ)

כשהגעתי בביקור השני שלי למבנה, עשה לי זוהר – מזכיר הקיבוץ, סיור במקום והסביר לי על השינויים היעודיים העוברים על המבנה ללא הפסק (בדיוק העבירו את הספריה מחלק אחד של הבניין אל חלק אחר). נראה היה שבלי הרבה הסברים, חברי הקיבוץ הנוכחים יודעים להעריך, להוקיר ולאהוב את הבניין שהוקם לפני 40 שנה ונותר חשוף בטון מרגע חנוכתו.

חברי הקיבוץ הנוכחי הם לא חברי הקיבוץ המקורי: הגרעין שאיזרח את האחזות הנח"ל כרם שלום ב-1968 (כמה מאות מטרים מהמיקום הנוכחי) היה גרעין שמאל רדיקאלי שפורק בשנת 1995. מאז 2001 מיישבת את הקיבוץ קבוצה של חבר'ה שלא באו מתוך האידיאולוגיה הקלאסית של התנועה הקיבוצית, אלא מתוך רצון לחיות חיים שיתופיים בקהילה שלימה. כיום קולט הקיבוץ חברים חדשים, ואם הייתי מוצא עבודה באזור אני חושב שהייתי עובר לשם היות ובשעה הקלה שביקרתי שם, נחשפתי לקהילה ולמקום והדבר נראה היה מפתה מאד מאד!

מודל חדר האוכל – ללא הגג ועם מבט אל פנים המבנה (מתוך ספר שיצא בראשית שנות ה-70 בעריכתו של גודוביץ על ידי משרד השיכון וסקר פרויקטים בביצועו)

נחזור להקמת חדרר האוכל: באותה עת גודוביץ נשא בתפקיד אדריכל ראשי במשרד השיכון שהיה באחד משיאיו. בבניין חדר האוכל של כרם שלום החליט כאמור האדריכל לאחד בין הפונקציות השונות. בשיחה שערכתי עם גודוביץ והתקיימה בין שני מועדי הביקור שלי במקום, הוא חזר והדגיש את העובדה כי היום קשה להבין או אפילו להאמין, אבל הרעיון הזה עמד בניגוד למסורת של התכנון הקיבוצי.

הניגוד למסורת הביא לגל של עוינות בין הנהלת התנועה הקיבוצית ובין גודוביץ, שסחפה אחריה את התנועה כולה. מי שהיה דווקא בצד של גודוביץ, היו חברי קיבוץ כרם שלום שגיבו את תפיסתו ולמעשה היו אלה שהצליחו לממש אותה הלכה למעשה. במבט לאחור טוען גודוביץ שאז כבר התחילה התנועה הקיבוצית להיסדק ולשקוע, והיה זה משבר שסימל את הבעיה המרכזית בתנועה שהייתה כבר בת 60 ומונהגת על ידי חבורת חטייארים שמרניים.

תכנית העמדת המבנה בקיבוץ

תכנית המרתף (כיום שוכן בו הפאב המקומי)

תכנית מפלס הקרקע

תכנית הקומה העליונה

קשה שלא למצוא דימיון בין המבנה הזה לבין בניין מטה השב"כ שתכנן האדריכל נחום זולוטוב ונחנך בשנת 1967, שעליו גם זכה בפרס רוקח לאדריכלות (רשימה על פרויקט שלו בנאות הכיכר פירסמתי כאן לפני חצי שנה).

בשני המקרים מדובר במנה בעל גרעין ממנו יוצאות שלוש זרועות זהות. טרם ביקרתי את המבנה של זולוטוב, אך אין ספק שהמבנה של גודוביץ ייחודו לא רק בהיבטים הצורניים והאסתטיים שלו אלא גם ביכולות שלו להשתנות וכמובן העובדה שהוא מצטרף להיסטוריה המפוארת של חדרי האוכל שתוכננו בקיבוצים בישראל.

תמונות מעת בניית המבנה (ככל הנראה 1971, מתוך ספר שיצא על ידי משרד השיכון)

חזית

חתך

תצלום היסטורי של המבנה לאחר חנוכתו (מתוך: ספרו של צבי אפרת "הפרויקט הישראלי" בהוצאת מוזיאון תל אביב לאמנות, 2004)

קצה אולם האכילה המסתיים בקיר מסך זכוכית ופונה כיום למדשאות הקיבוץ ובתמונה לחולות (מתוך: "הפרויקט הישראלי")

אתר נופש בשארם א-שייח': פרויקט נוסף של גודוביץ בו באמצעות אלמנטים טרומים יצר מבנה ייחודי המשתלב בנוף

עמוד מתוך ספרו של גודוביץ "ארכיטקטולוגיה" בו הציג פיתוח מודלים חדשים למגורים

וכעת לתמונות שצילמתי אני היום בחדר האוכל. צילמתי גם שני סרטונים קצרים: אחד במקלט העגול המאכלס כיום את הפאב המקומי וקרוי "פצמ"ר" – שפירושו: 'פאב ציוני מול רפיח' וכולל שיחה קצרה בה מסביר זוהר רונן – מזכיר הקיבוץ מדוע עבר מהקריות לקיבוץ כרם שלום וסרטון נוסף של פנים חדר האוכל והחוץ. שימו לב בסרטונים למדרגות היפיפיות שיצר האדריכל: סרטון 01 / סרטון 02.

חזית אחת משלושת הזרועות (צילום: טל)

רמפה שהיא למעשה אדנית (החלק היחיד בבניין שמוזנח והבטון בו כבר מתפורר)

חזית שניה עם אחד מהשערים המקבלים את פני הבאים

קיר מסך הזכוכית המקשר בין אולם האכילה למדשאות הקיבוץ

כאילו נחתך בסכין, מה שמזכיר את שיכון הרבע קילומטר של יסקי בבאר שבע

מסך הזכוכית בחזית אולם האכילה

מבט מהרמפה על קצה הזרוע המתפקדת במפלס העליון כמטבח

עבודת הבטון שבוצעה באמצעות קרשי עץ פשוטים, יוצרת טקסטורה השוברת את קרני השמש על חזיתות המבנה

טל מצלם את התמונה שלמעלה

העמודים היו צינורות שמולאו בבטון

חלון

בטון וקיבוץ

תוספת מאוחרת ומכוערת שבוצעה אי שם בשנות ה-90 ללא כבוד לבניין ועם אמירה פורנוגרפית של מצפן, אולי כי כמה מפעילי התנועה הנשכחת הזו היו חברים בקיבוץ שהתפרק

חלל מפולש שעל פי התכניות המקוריות יועד למשרד ומרפאה שלא בוצעו – וטוב שכך

השמות שהיו ונותרו

כיורים לניקוי ידיים

לוח המודעות עם הודעה על הרצאה של האדריכל ישראל גודוביץ בחללית בירקון שבעים

המדרגות התלויות, מימין ניתן לראות את הירדיה למפלס התת-קרקעי המשמש כיום כפאב המהווה את גאוות המקום

המדרגות

לפני הכל – יורדים לתת הקרקע לפאב הקיבוצי

פצמ"ר: פאב ציוני מול רפיח. בפאב מוצג גם פצמ"ר.

בפאב

חלל האכילה. תקרת מרכז הבניין קבע האדריכל שלושה פתחי תאורה טבעית – כשכל פתח מכוון לזרוע אחרת

פנים אולם האכילה לאחר חנוכתו בשנת 1971 (באדיבות אדר' ישראל גודוביץ)

קיר המסך הפונה אל מדשאות הקיבוץ

כיום חדר האוכל פעיל רק בשבתות וחגים ואת המקום מפעילה אחת מחברות הקיבוץ שדואגת כאן כמעט להכל. בשעה שבקרתי במקום היא סידרה את השולחנות, את החלות לשבת והמשיכה למטבח.

על דרישת משרד הביטחון תוכנן המבנה כולו כמקלט אחד גדול עם כמויות בטון נדיבות. למעשה זה הבניין הכי בטוח באזור (למרות שלכל מבנה מגורים ביישוב יש היום חלל ממוגן.

הריהוט המקורי שתכנן גודוביץ לחדר האוכל כלל כסאות בעלות משענת ראש גבוהה במיוחד כדי שבעת שאין הרבה סועדים באולם, זה עדיין ייראה כאילו החדר מלא סועדים. לא מצאתי אף אחד מאותם רהיטים ולגודוביץ מסתבר לא שרד אף תצלום שלהם.

חלון

לקראת שבת הקרבה ובאה

הגשה

החזרת הכלים

במטבח 01

במטבח 02

רציתי לעלות גם לגג. בדרך לא ויתרתי וזחלתי בפיר החוצה את תקרת כל אחת מהזרועות בתוך אלמנט המהווה תקרת מתיחה ומאפשר גישה נוחה למערכת מיזוג האוויר שהותקנה בבניין כבר בשנת 1971 (בהמשך כבר בשעה 14:00 נחתתי ביפו בחתונה של מורין ויואב ולמזלי לא ראו שהמכנסיים עברו זחילה בפיר מאובק)

מערכת מיזוג האוויר שוכנת ממש במרכז המבנה – אותה מערכת מ-1971

מבט אחרון לרשימה זו והפעם מהגג על חזית הבניין

רשימה שניה על כרם שלום תעלה בהמשך וכך גם רשימה נוספת על אנדרטת אוגדת הפלדה הסמוכה

שני סרטונים כאמור מלווים רשימה זו: סרטון 01 / סרטון 02.

צפיה מהנה!

.

★★

חדרי אוכל נוספים בהם הסתובבתי:

.

בני דרום

נגבה (שמואל מסטצ'קין)

אלונים (שלמה גלעד)

ארז (אלכס קשטן וויטוריו קורינלדי)

נווה איתן

אילות (שמואל ביקלס, ישראל גודוביץ, אלכס גרינבאום)

צרעה (אריך ראש, מוסה חריף וויטוריו קורינלדי)

הצעות לחדר אוכל אפיקים (שמואל פובזנר, אברהם יסקי)

אור הנר, רוחמה (שמואל מסטצ'קין, אריך ראש וארנונה אקסלרוד)

מגידו, עין השופט והזורע (חיליק ערד, אברהם ארליק, מוניו וינרויב ואל מנספלד)

גלגל (ארנונה אקסלרוד)

געתון (מנחם באר)

בית גוברין (אמנון לוי)

שניר (מנחם באר)

דורות (מרדכי זברודסקי)

נירים ואורים (אברהם ארליק, רחל ניסים)

יגור (יוסף אידלמן ורבקה ורוברט אוקסמן)

עין החורש (קובה גבר ואברהם ארליק)

יזרעאל, כפר החורש (אדם אייל, פרדי כהנא)

משאבי שדה, שדה בוקר, סמר (רחל ניסים, שלמה גלעד, חיליק ערד)

בית זרע, שער הגולן וטירת צבי (מנחם באר, שמואל מטסצ'קין, לאון שרמן)

כפר סאלד, עמיר, שדה נחמיה (עירא אפרתי, מנחם באר, אהוד שחורי/אפשטיין ובניו)

מנרה, הגושרים, דן (רחל ניסים, נעמי יודקובסקי, שמואל מסטצ'קין)

כפר מנחם, רבדים וחצור (שמואל מסטצ'קין)

כפר עזה, גבולות ומגן (ויטוריו קורינלדי, חיליק ערד, שמואל מסטצ'קין)

משמר דוד, הראל ונחשון (אריך ראש, חיליק ערד)

גבעת עוז, אשדות יעקב איחוד ותל יוסף (שמואל מסטצ'קין, מוסה חריף, לאופולד קרקואר)

גרופית ומבוא חמה (ארנונה אקסלרוד)

ברעם, כפר גלעדי, מצובה (אהרון אלבוים, ארנונה אקסלרוד)

עין דור, סאסא, איילת השחר (שמואל מסטצ'קין, חיליק ערד, מרדכי זברודסקי עם אריך ראש)

ראש הנקרה, עין המפרץ, לוחמי הגטאות (פרדי כהנא, חיליק ערד, נעמי יודקובסקי)

סער, חניתה, יחיעם (חיליק ערד, מרדכי זברודסקי, מנחם באר)

הסוללים, עין גב, גשר הזיו (מרדכי זברודסקי, דב קוצ'ינסקי, שלמה גלעד)

שדה נחום, חמדיה, אפיקים (שמואל ביקלס, שמשון הלר, ו. י. ויטקובר עם אריך באומן)

נצר סרני (שמשון הלר)

צאלים (דוד בסט ויצחק חשמן)

כברי (חנן הברון)

כפר בלום (פרדי כהנא)

שובל (שמואל מסטצ'קין)

זיקים (מנחם באר)

מבוא גולן (חנן הברון)

נחשונים (אברהם ארליק)

יד חנה (ישראל גודוביץ)

מעלה החמישה (ארטור גולדרייך)

חפץ חיים (לא ידוע)

תל יוסף (לאופולד קרקואר)

בארות יצחק (לא ידוע)

נען (שלמה גלעד)

עין גדי (שמואל מסטצ'קין)

בחן (לא ידוע)

גבעת חיים איחוד (לא ידוע)

כרם שלום (ישראל גודוביץ)

מזרע (אפשטיין ובניו)

גונן (דוד בסט)

גבעת השלושה וגם כתבתי עליו כאן (אריה שרון)

שדות ים (קובה גבר וזיוה ארמוני)

גינוסר (חנן הברון)

גבעת ברנר (רוברט בנט)

גזר – חדר האוכל האחרון (גבי גרזון)

★★

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אלון ברקאי  On 03/06/2010 at 13:19

    בניין מרגש. מרגישים דרך התמונות את הכח המופשט של התכנית שלא אבד במעבר לבטון.
    שני דברים מעניינים- המבנה בתפקודו מזכיר את הצ'יטדלה הימי-ביניימית, אבל תכניתו היא צ'יטדלה שקרסה לתוך עצמה- במקום בסיס תכנית עגול עם קו מתאר קמור שמרחיק ודוחה פולשים העיגול קרס לתוך עצמו והקווים קעורים ומזמינים גישה לחזיתות הרחבות.

    – העיקרון של להפריד בין הפונקציות הוא ביסודו מודרני (פבזנר הבחין בזה לראשונה בניתוח שלו ללדו). העיצוב הקלאסי שקדם לו איגד פונקציות רבות במבנה הרמוני אחד (וסימטרי). אני חושב שזה מעיד הרבה על גישתו של גודוביץ' שהיא מורכבת כל כך- פוסט מודרניסטית מצד אחד אבל נטועה במודרניזם, מקומית ואוניברסלית.

  • דקל גודוביץ  On 03/06/2010 at 15:59

    3 כסאות חדר אוכל שרדו בביתו הפרטי של ישראל גודוביץ.
    הם כל כך כבדים שזה תמיד סיפור להזיז אותם. אולי כמו מבני הבטון האלה.
    כתבה יפה וכל הכבוד.
    דקל

  • The Public  On 03/06/2010 at 16:49

    וואו!!!

    http://www.arcosanti.org/

    • מיכאל יעקובסון  On 03/06/2010 at 16:58

      קוראים יקרים!
      התכוננתי להקדיש רשימה שלימה לאתר האישי שכרגע מנהלו הגיב כאן, ורשימה אכן תגיע בקרוב (אחרי שאסיים את טרילוגיית הרשימות על כרם שלום וסביבתה).
      ועד אז, אני ממליץ לבקר באתר, לקרוא וללמוד: http://www.publicschool.org.il/

  • שרון רז  On 03/06/2010 at 17:24

    בניין נפלא, לא היכרתי. תכנון ועיצוב נהדרים. גודוביץ' הוא תותח, מהאדריכלים הכי טובים שהיו וישנם כאן. התמזל מזלי והוא היה מנחה שלי בשנה שנייה בעת שלמדתי אדריכלות בסדנא לעיצוב ואדריכלות, מכללת הסביבה, של פרנקל, בתחילת שנות התשעים. אדריכל מקורי, ייחודי, אמיץ, אמיתי ומוכשר. הבניין כאן נהדר וממש תודה שהבאת את כל הסקירה, התכניות, הסיפורים והצילומים. אשמח לקרוא רשימה המוקדשת לאתר שציינת בתגובה, שמנהלו הגיב כאן, גם אני התוודעתי אליו יחסית לאחרונה, יופי של דבר.

  • שולי  On 03/06/2010 at 17:28

    הייתי בהרצאה של גודוביץ ב"חללית". כדאי להזמינו עוד ועוד. שלא יילכו הסיפורים החשובים האלה לאיבוד. יש הרגשה מעיקה שהרבה מדי הולך פה לאיבוד.

  • יאיר  On 08/06/2010 at 0:31

    בתור אחד מהגרעין שבקיבוץ שפיספס את הסיבוב – אני מרגיש חבל, אבל אנחנו היינו באותו הזמן בבית.

    כמה פרטים יבשים בנוגע למצב כיום –
    א. חדר האוכל פתוח כל ערב במהלך השבוע, ובאחרונה החלו גם ארוחות בוקר. לא נראה לי שיש בארץ עוד קיבוץ עם מצב כזה של חדר אוכל.
    ב. הפאב – הגאווה שלנו, לא משמש כמחסן, והשם ועבוודת המסגרות שעל הקיר, הם לא-לגמרי-רציניים. אפשר לקחת אותם ברוח יותר קלילה…
    ג. דווקא באדניות בבטון שתלנו בשנה האחרונה פרחים "נופלים", בתקווה שיתנו צבע למקום וקצת ישברו צורה. בנוגע למצב הדשא, שבטח צרם לך, אני יכול להגיד (ברצינות!) שמיום ליום המצב משתפר, ולאט לאט רואים שטיח ירוק.
    ד. מערכת מיזוג האוויר לא עובדת זה זמן רב. החלק הקטן יותר והסגור הוא ממוזג עם מזגני קיר רגילים. השנה המערכת אמורה לעבור שיפוץ ושיקום וכל המבנה יהיה ממוזג. וכך אולי גם ניתן יהיה להוריד את הקיר (יחד עם גדילת הקיבוץ).
    ה. שיפוץ ושינוי צורת המועדון – ללא ספק אינו יצירת פאר, על אף שאיני יכול להגיד דבר על הצורה הקודמת.
    ו. עולה בי ערעור לפעמים על איך יכול היה המבנה להיראות עם חלונות נורמליים ו"קיבוציים", ואיזו צורה ייחודית, אם בכלל, הייתה מתקבלת.

    בכל אופן, רשימה נהדרת וכיף גדול לקרוא על המקום ולדעת על כך שיש אנשים שמכירים בייחוד שלו וביופיו. אני כבר מצפה לרשימה הבאה על יתר הקיבוץ.

  • ינאי רגב  On 04/10/2011 at 12:24

    צר לי לקלקל את החגיגה.
    דבר ראשון היסטוריה: ישראל גודוביץ היה המהנדס הראשי של מחוז הדרום במשרד השיכון בזמן הקמת כרם שלום. הוא הסתובב זמן רב עם תכנית גרנדיוזית למבנה רב תכליתי שלאחר עיון של כל הנוגעים בדבר נדחתה ע"י מספר קיבוצים. הגרעין המייסד של כרם שלום היה באותו זמן בצבא ולא היתה לו כל דעה או אמירה בנוגע למבנה.
    היות וקבלת התכנית היתה מלווה בהקצבה כספית נדיבה- הוחלט ע"י מוסדות התנועה לבנות את המבנה בכרם שלום מבלי להתייעץ עם חבריו לעתיד.
    אני מצטרף לשבחים שמרעיף הכותב על צורת המבנה- בעיקר החיצונית.
    לגבי השימוש במבנה מדובר בקטסטרופה.
    המבנה בנוי בבטון חשוף ללא בידודים ובדרך זו הוא מהווה מלכודת חום בלתי נסבלת. חייבים למזגו ללא הפסקה ע"מ לשהות בו בקיץ. החלונות הקטנים בצדדים נותנים הרגשה (למי שנמצא בפנים) כאילו הוא בצוללת. פתיחת החלונות כלפי פנים מהווה מפגע רציני. כל שינוי של שני הדברים האלה מחייב שינוי של המבנה ופגיעה בצורתו האסטטית.
    ב- 20 שנות היותי בקיבוץ עסקתי ללא הפסק בנסיונות לענות על בעיות פונקציונליות בהפעלת המבנה. התוצאות היו שכל מה שיכולנו להוציא ממנו- הוצאנו: מרפאה, משרדים, מועדון ועוד. קיום אותן פונקציות במסגרת המבנה היה בלתי אפשרי- ולמעשה השרה דיכאון על כל מי שהיה צריך להשתמש באותן פונקציות. המועדון המושמץ בכתבה תוכנן ונבנה תוך התחשבות במבנה הקיים וכהשלמה לצורה הראשונית של המבנה. הפעם לשם שינוי- חברי הקיבוץ היו מעורבים בתיכנון והתנועה מסיבותיה של התנגדה. הצלחתו של המועדון כיום היא עוד הוכחה לחיוניות הוצאתו מהמבנה המקורי. הקיר עם האדניות שמופיע בתמונות הוא חלק מהתוספת של המועדון ונועד להסתיר את הכניסה למחסנים של המטבח- דבר שלא נלקח בחשבון ע"י גודוביץ.
    אפשר להוסיף עוד כהנה וכהנה אבל אקצר ואסכם: מדובר באנדרטה יפה לישראל גודוביץ וסיבה טובה לכתבות על התפתחות הארכיטקטורה בארץ ישראל, אבל מבנה בלתי אפשרי למשתמשים בו

  • מוטי כנען  On 27/06/2017 at 21:08

    התרגשתי למקרא הכתבה.
    הייתי רכז בניין של כרם שלום בזמן בניית חדר האוכל, זכור היום בו תקענו את היתד הראשונה

  • מוטי כנען  On 27/06/2017 at 21:53

    התרגשתי מאד למקרא הכתבה.
    הייתי חבר בקיבוץ במשך תשע שנים, כאחד מחברי הגרעין שאיזרח והפך את האחזות כרם שלום והפך אותה לקיבוץ כרם שלום.
    שמשתי כרכז הבניין בקיבוץ בזמן בניית חדר האוכל.
    זכור לי בברור היום בו תקענו את היתד הראשונה לשנורגריס (מתווה היסודות, בעברית). וליוותי את הבניה עד לסיומה וזכורה לי שיחת הקיבוץ שבה שיכנע אותנו ישראל גודוביץ' לקבל את הצעתו לריהוט (הכסאות הכבדים והלא נוחים…

    כמה מילים אישיות על ישראל גודוביץ'שאהבתי אותו אז ואני אוהב אותו גם היום.
    ישראל גודוביץ'שימש בזמן תכנון והקמת חדר האוכל בתפקיד "אדריכל ראשי של האגף לבניה כפרית במשרד השיכון" (ולא כפי שכתב,בתגובה קודמת, ידידי ינאי רגב)
    ישראל גודוביץ' היה "הילד הרע" "המופרע" של משרד השיכון ובזה היה יחודו, היה מגיע לקיבוץ לראות איך מתקדמת הבנייה עם מכונית ספורט קבריולט (פקיד ממשלתי, כן) ומיד "יורה" לכול הכיוונים את הנחיותיו. למזלנו מנהל העבודה והביצוע של הבניה היה אהרון, חבר קיבוץ רבדים, שהיה מגיע כל בוקר עם הטנדר פיז'ו 404, של המחלקה לבניה של הקיבוץ הארצי ששימשו כקבלן הראשי של הפרוייקט.
    אהרון, היה קפדן ומקצוען כך שגודוביץ' חזר "מבסוט" מכל ביקור בקיבוץ.
    זכרון אישי שאני נזכר בו לעיתים קרובות;
    באחת הפגישות שלנו עם גודוביץ' ואהרון, באתר הבניה של חדר האוכל,תוך כדי סיור, החלו להגיע ידיעות על רצח הספורטאים באולימפיאדה במינכן.עצוב.

    אני רוצה לציין כי במהלך השנים הייתי בקשר עם גודוביץ', כאשר יזמתי הקמת עמותת בניה לעובדי ביה"ח סורוקה, פניתי לגודוביץ'והוא (כהרגלו) במהלך גאוני, לקח אותי לפגישה עם מי שמונה באותו יום לתפקיד מנכ"ל משרד השיכון, אריה בר, וקיבל ממנו אישור, לראשונה בישראל, לחלק מגרשים של חצי דונם,המיועדים לדו-משפחתי, באלכסון. ממגרש מרובע אחד הוא יצר שני מגרשים משולשים ואז תכנן דו משפחתי, שמגע היחידי בין שני הבתים הוא לא קיר משותף ולא גג משותף, אלא רק עמוד אחד שמשותף לשני הבתים.פשוט וגאוני.
    גם התכנון היה פשוט זול מודולרי וחסכוני להפליא כל בית תוכן כמו משחק קוביות בגן.
    כל זה נכתב לאחר שראיתי היום, בחדשות, כי חברי כרם שלום החליטו להפוך את הקיבוץ לקיבוץ מעורב, דתיים וחילונים.
    עצוב לי.אני משוכנע שאין חיה כזו והדתיים, מהר מאד ישטלתו על המרחב הציבורי,והחיונים יצטרכו "להתחשב ברגשותיהם", לא לפגוע חו"ח בדתיים.
    אבל זה לפוסט אחר.

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: