סיבוב בחצבה בתכנון ישראל גודוביץ

ערב טוב מתל אביב,

כשטל ניתקל במקרה בתמונה ישנה של פרויקט חצבה הוא נדלק. אמרתי לו שאני לא מוכן לנסוע כי זה רחוק. הוא לחץ אז הסכמתי. פתחנו את היום בתל שבע, המשכנו לדימונה, עצרנו באנדרטה והגענו בסוף לחצבה. אני חושב שזו הפעם הראשונה שאני מבקר בערבה.

פרויקט חצבה שתכנן האדריכל ישראל גודוביץ בלט בכל במה בה הוא פורסם: ב"הפרויקט הישראלי" מאת צבי אפרת, ב"מאבק לעצמאות של האדריכלות הישראלית" מאת אבא אלחנני, ב"ישראל בונה" של עמירם חרל"פ ובעוד הרבה מאוד פרסומים בעברית, אנגלית ואפילו יפנית. גודוביץ בעצמו הוציא שני פרסומים על הפרויקט, שניהם באנגלית כשאחד מהם היה ספרו המצוין והנשכח "Architecturology; an interim report" – ספר שאזל מזמן וגודוביץ מתכנן להחזיר אותו למדפים בזמן הקרוב.

עד אז, כדאי פשוט להיכנס למכונית ולנסוע שעתיים ורבע עד חצבה. ועל כך ברשימה זו.

.

Copy of telsheva

מפת התמצאות

.

(1) ביקור

היה לנו מזל מהסרטים הכחולים. פרויקט חצבה הוא למעשה מתחם בית ספר שדה, השוכן צמוד לכביש 90 ובמרחק של קילומטר אחד ממושב חצבה. הוא מגודר וסגור. איך שהגענו לשער הברזל הגדול והסגור, נפתח השער כי בדיוק יצאה ממנו מנהלת בית ספר שדה, שמיהרה להחזיר את בנה מהגן. למרות שמיהרה, עצרנו אותה לשיחה קצרה. מתברר שהיא ילידת חצבה והיום היא גרה כאן. הסברתי לה את מטרת בואנו והיא הבטיחה לארח אותנו ברגע שתחזור. היא יצאה החוצה ואנחנו נכנסנו פנימה.

הדבר הראשון ששמתי לב אליו הוא מתקפת הזבובים. המנהלת הספיקה להסביר שזה נובע מהזבל שיוצא ממטעי המושב, הנמצאים בצמוד לאתר. הדבר השני ששמתי לב אליו היה סוג האדמה המיוחד. כל צעד יש הרגשה שהאדמה חלולה. את הדבר הזה לא הצליחו להפנים בוני הפרויקט, ולכן למרות שהוא בנוי באיכות חומרים גבוהה, המבנים זזים ושוקעים בקרקע החרסיתית ונוצרים מרווחים בין המבנים שפוצעים את שכבות הבידוד והאיטום וגורמים לרטיבות בקירות בימי החורף הגשומים.

החנינו סמוך למגרש הכדורסל ומבני בית הספר עמדו לפנינו. מסיבות שונות, ננטשו המבנים ואורחי בית הספר לנים היום במבנים טוריים ששימשו במקור את החיילים שהיו כאן עוד לפני שנפתח פה בית הספר. לפני כמה שנים אוכלסו המבנים שתכנן גודוביץ בחברה שהעבירה סדנאות רוחניות – וברגע שהם הסתלקו ננטש המקום. סגל בית ספר שדה לן במבני הסגל המקוריים שתכנן גודוביץ – כך שלא הכל נטוש. דורית, מנהלת הבית ספר אמרה שהם משתוקקים שהמקום יחזור ויאוכלס, אבל בינתיים הוא לא. זה חבל, כי המצב של המבנים הוא מצוין. רק את פיתוח הנוף צריך קצת לשקם.

נכנסנו למספר דירות שהדלתות שלהן לא נעולות, כולן מיוחדות, ריקות ונקיות. אחר כך ביקרנו במתחם מגורי הסגל המטופח (יש אפילו מדשאה במרכז), אצל המנהלת שחזרה בינתיים. היא אוהבת את המקום ומעריכה את ייחודו, אך החיים חזקים יותר ויש בעיות: פעולות כמו תליית תמונה, מזגן בסלון או תליית מראה בחדר רחצה – הן פעולות לא פשוטות ולפעמים בלתי אפשרויות בגלל הקירות המשופעים. סתם רהיט לא נכנס לכאן, אלא צריך הכל בהזמנה מיוחדת, אחרת הרהיט עומד מנותק מהקיר ותופס סתם שטח. היא גם סיפרה על בעיות האיטום שנוצרו בגלל תזוזת המבנים ועל המחסור בחלונות והקושי לפרוץ אותם במעטפת הבטון. עניתי לה שאחרי 40 שנה האתר נראה מצוין יחסית לעובדה שהוא מתוחזק כמו שיודעים לתחזק מבנים בישראל. אבל לבעיית התזוזה המלצתי לה להזמין את גודוביץ שיפתור את הבעיה. זו אחריות שלו והוא ידע לפתור.

הסתובבנו עוד קצת וחזרנו למכונית. עצרנו גם במושב חצבה – שגם אותו תכנן גודוביץ ואליו אתייחס בהמשך הרשימה. אגב, בית ספר שדה חצבה מעמיד את מתקניו גם כצימרים למטיילים יחידים ומשפחות ולא רק לקבוצות. המחירים הכי נמוכים שתמצאו ללינה.

.

.

(2) אדריכל ישראל גודוביץ

את גודוביץ אפשר לשמוע הרבה. הוא יודע להיות חד וקולע. הוא לא מפחד מאף אחד ולכן עיתונאים אוהבים לראיין אותו. בדרך כלל מדביקים לו את הטייטל "מהנדס העירייה שלעבר" למרות שהיה בתפקיד לא יותר מ-9 חודשים, עד שחולדאי החליף אותו באחר. גודוביץ שסיים את לימודיו בטכניון ב-1957 היה אחד מהאדריכלים הישראליים שהצליחו להגיע הכי רחוק בזכות קשרים והעזה. פרויקט חצבה הוקם אמנם בסוף שנות ה-60, אך בפרספקטיבה רחבה היה זה הפרויקט שהקרין על כל יצירתו. לא מדובר פה רק בפתרון עיצובי-אדריכלי, אלא גם בפתרון מרחבי וטכנולוגי שגודוביץ דאג ללוות אותו גם במסע שיווקי.

כשהרמתי אליו טלפון כדי לשאול כמה שאלות על הפרויקט בחצבה, התנצלתי שאני פונה בנושא שבטח כבר התראיין עליו כמה וכמה פעמים. הוא דחה את התנצלותי וענה שאף אחד לא ראיין אותו על הפרויקט בצורה יסודית עד היום. לפני כמה שבועות גודוביץ חיסל את משרדו הפרטי שפעל בתל אביב מאז 1974 (ארבעים שנה בדיוק), וכעת התקין לעצמו משרד במפלס הגג של דירתו. לשוחח אתו על הפרויקט, משמעות הדבר לראיין אותו כמעט על כל הקריירה שלו. היות וכבר שוחחתי אתו בעבר על חדר האוכל של קיבוץ יד חנה , על כרם שלום ועל אנדרטת עוצבת הפלדה, התמקדתי הפעם בחלק הראשון של יצירתו. גודוביץ אגב התמנה בתחילת שבוע שעבר לתפקיד יו"ר הועד המנהל של הארכיון לאדריכלות ישראל ובמסגרת זו הוא ציין שאת שמונים השנים הראשונות לחייו הוא הקדיש לתכנון ואת שארית חייו הוא מקדיש לארכיון.

.

גודוביץ מציג ומסביר חוברת יפנית שפרסמה את הפרויקט:

.

.

(3) שיחה עם ישראל גודוביץ על בית ספר שדה חצבה:

(3.1) הולדת הרעיון בתקופת הלימודים בטכניון:

מיכאל יעקובסון: מהיכן באה לך ההשראה ליצירת יחידה בצורת משושה?

ישראל גודוביץ: הסיפור מתחיל בקורס ב' בפקולטה לארכיטקטורה בטכניון. הרי אותי העיפו מהטכניון בסוף אותה שנה. אביה השמשוני ויוחנן רטנר שהיו מבכירי הפקולטה, טענו, על פי גרסתם, שאני מפריע את הסדר הציבורי. הטכניון הוא מוסד טכנולוגי, הם הסבירו לי, והפקולטה ממשיכה את המסורת הגרמנית של הפוליטכניקום. בשנה השנייה עשיתי פרויקט שהיה הזוי בעיניהם – תכננתי בניין בצורת טרפז שעשה צחוק מכל מה שהם לימדו אז בטכניון. ככה התחילו המשושים ובגללם השעו אותי מהטכניון לשנה.

מיכאל יעקובסון: מה עשית במהלך אותה שנה?

ישראל גודוביץ: עסקתי בבנייה. למדתי מה זו בנייה בשטח. המשכתי לגור בחיפה ועבדתי במדידות במוביל הארצי בעמק הירדן. עסקתי בכל דבר שאפשר. בערבים למדתי פיסול אצל גרשון קניספל, בסטודיו שלו בחיפה. בתום השנה חזרתי לטכניון לקורס ג' ואז הגיע אלפרד נוימן. בכל מקום שאני רק יכול, אני אומר שבזכותו הגעתי למה שהגעתי. ההנחיות שלו היו דבר שלא הכרנו. הוא לא שאל אותי איפה החלון, או אם אני יודע את חוקי התכנון והבנייה. אלא הוא דיבר על סמואל בקט, 'מחכים לגודו'. הוא הפנה אותי לספרות צרפתית. כל מיני דברים שלא היה לי מושג עליהם. הוא בכלל לא דיבר על ארכיטקטורה. אז העזתי לעשות את הפרויקט של שיכון שנותן תשובה גם למודולור. כשהייתי סטודנט ב-56' כל דבר שהצעתי, מיד צרחו עלי שלא יכול להיות כזה דבר. לא היה עם מי לדבר.

מיכאל יעקובסון: אז איך התמודדת עם התגובות האלה?

ישראל גודוביץ: היות ופחדתי, אז כל פעם הראיתי לנוימן חלקים מהעבודה שלי, והוא אמר 'בטח, זה יכול להיות'. טענתי שאם אני מושיט יד קדימה, אז אין צורך בכל הנפח שמתחת ליד עד הרגל. כך נוצר הקו האלכסוני של המשושה. חשבתי גם איך אפשר לתעש את רכיבי הבניין, איך אפשר להוביל ולערום אותם אחד על גב השני. לקראת ההגשה הסופית של העבודה, הכנתי חוברת ומסרתי אותה לנוימן. הוא דפדף, שם תחת בית השחי ונעלם. שלושה שבועות הוא לא חזר. זו היתה שנה ראשונה שלו בטכניון וחשבו שהוא מוזר, ניצול שואה. שאלתי את אחד המתרגלים לאן הוא נעלם והוא ענה שכנראה הוא לא מרגיש טוב. שאלתי איפה הוא גר והוא הפנה אותי למגורי הפרופסורים בדניה. הלכתי אליו הביתה, הגעתי לדלת שהיה כתוב עליה את שמו וצלצלתי. אף אחד לא עונה. בפעם השלישית שצלצלתי הוא שאל מי שם, באנגלית, כי הוא לא דיבר איתנו בשפה אחרת, ונתן לי לחכות חצי שעה בחוץ מול דלת סגורה. בסוף הוא פתח את הדלת וראיתי שהוא כיסה את כל הרהיטים בחדר בסדינים. הכל היה שם מלא במודלים ושרטוטים, ואת הכל הוא כיסה בסדינים. הוא הציע לי תה ויחד שתינו. הוא לא הזכיר במילה את החוברת וניפרד ממני. רגע לפני שעזבתי, שאלתי אותו, כשאני כולי רועד ממנו, לאיפה הוא נעלם, והוא ענה 'הייתי קצת חולה'. שאלתי אותו ומה עם החוברת, אז הוא אמר 'עבודה טובה מאד, טובה מאוד. האם אני יכול לשמור עליה?'. מה יכולתי להגיד לו? ועניתי בודאי. קבלתי ממנו A+, כשכמובן אצל שאר המורים קבלתי D. אבל סיימתי את הטכניון בציון עובר וזה מה שהיה חשוב לי.

.

גודוביץ מסביר כיצד תכנן את חצבה ומציג תמונות מחנוכת הפרויקט ב-1971:

.

.

(3.2) הזדמנות למימוש הפיילוט בטוקיו:

מיכאל יעקובסון: ואיך התגלגל משם הפרויקט?

ישראל גודוביץ: סיימתי את הלימודים בטכניון ועבדתי פה ושם. ב-1961 הצלחתי לקבל מלגה בין ממשלת יפן וממשלת ישראל ונסעתי ליפן. ביפן עבדתי אצל האדריכל קנזו טנגה, ואצלו עבדתי על מתקני האולימפיאדה שתוכננה להתקיים בטוקיו ב-1964. היתי חלק מקבוצה שעבדה במשרד של טנגה על האולימפיאדה, מתקנים כמו בריכת שחיה ואיצטדיון כדורגל. טנגה חילק את העבודות בין העובדים ונתן לכל אחד לעבוד באופן חופשי. בסוף הוא זרק את התכניות של כולנו ותכנן בעצמו.

מיכאל יעקובסון: למה הוא עשה את זה?

ישראל גודוביץ: חוץ ממני כולם ידעו שככה הוא עובד ובסוף הוא יתכנן לבד, אבל אני לא תפסתי את זה. הוא רצה להראות שהוא דמוקרט ונותן לעובדים שלו לתכנן בעצמם, למרות שבסוף החליט בעצמו. ביום שהוא לקח לי את התכנית, הסתובב לי משהו בראש, לקחתי את הדברים וחזרתי לדירה שלי ולא יצאתי ממנה כמה ימים. טנגה המודאג, הגיע עד לדירה העלובה שלי באיזה פרבר של טוקיו כדי להרגיע אותי. אתה יודע מה זה היה בשביל טנגה לעשות כזה דבר?

בכל מקרה, חוץ מהעבודה אצל טנגה הכרתי קבוצה של יהודים גולים. זו היתה קהילה מאוד קטנה שבאה מרוסיה והיו שם משפחות עשירות כקורח שהיו להם עסקים בכל העולם, ביניהן היה גם שאול אייזנברג. הם חיפשו ארכיטקט שיתכנן כמו במערב. היפנים היו מתכננים הכל במודול יפני שהיה כפולות של 90 ס"מ. מיטה בגובה 90 ס"מ. דלת בגובה 1.80 ס"מ. לא היה שם בכלל הגיון והם לא הבינו אחרת. אחרי טנגה התחלתי לעבוד באחת החברות של אותם יהודים. הם לקחו אותי תחת חסותם ובבת אחת הפכתי מסטודנט עני לאדם עשיר. יכולתי לשכור דירת שלושה חדרים ואפילו חשבתי להשתקע שם, כי מבחינת רווחה ותנאים היה לי הכל. היתה להם אדמה בצד השני של מפרץ טוקיו והם ביקשו לבנות שם יחידות נופש לאוכלוסיית הזרים שפעלה בטוקיו, אז הצעתי להם את המשושים.

מיכאל יעקובסון: איך הם הגיבו?

ישראל גודוביץ: הם התלהבו נורא וזה נבנה.

מיכאל יעקובסון: זאת אומרת שהפיילוט לחצבה היה בכלל במפרץ טוקיו?

ישראל גודוביץ: כן. נבנו שם כ-10 יחידות, כשכל יחידה הורכבה משבעה או שמונה משושים. זה נבנה בצ'יק צ'ק.

מיכאל יעקובסון: תוך כמה זמן?

ישראל גודוביץ: הודות ליעילות היפנית זה עמד תוך ששה חודשים. ב-64' זה היה גמור ופורסם בכל העולם. באותו זמן השתתפתי גם בתחרות לתכנון מרכז קונגרסים ויוקו אונו כתבה לי את ההסברים.

מיכאל יעקובסון: איפה מה שהיא כתבה, אפשר לראות?

ישראל גודוביץ: אני לא מצליח למצוא [בינתיים נמצאה האבדה וגודוביץ מתכונן לפרסם את הטקסטים של אונו בלוויית השרטוטים שיצר, מ"י].

מיכאל יעקובסון: איך בכלל הכרת את יוקו אונו?

ישראל גודוביץ: היתה בטוקיו קבוצה קטנה של מורדים צעירים שארטה איסוזקי היה המוביל שלה יחד עם פגי גוגנהיים שהיתה הספונסרית. בקבוצה היה מנצח, קדר ואפילו סומו, וגם יוקו אונו. קראנו לעצמנו group 10 וקנזו טנגה היה האב הרוחני של הקבוצה. יוקו אונו היתה בתו של מנכ"ל בנק יפן בניו יורק – תפקיד כלכלי מרכזי, אך אחרי המלחמה הוא היה בחוץ, אבל היא דיברה אנגלית שוטפת והיתה מאוד יצירתית. ב-2004 הגיע לארץ איסוזקי כדי להזמין אותי לבוא ליפן. הם אצרו תערוכה ענקית לציון ארבעים שנה ל-group 10. הם רצו שאבוא עם אשתי ואציג שם, אבל לא הגעתי מסיבות אישיות שלי. לא רציתי לקלקל את החלום. זו תקופה שאני מסתכל עליה בחרדת קודש.

מיכאל יעקובסון: מה קבלת שם בטוקיו?

ישראל גודוביץ: מהישראלי החוצפן שחושב שהוא יודע הכל, הבנתי שיש לי הרבה מה ללמוד.

.

IMG_6805

טוקיו 1963 (מתוך אוסף ישראל גודוביץ)

.

IMG_6806

"הם פחדו שזה יתמוטט אז הם שמו תומכות, אבל זה היה מאוד יציב" – טוקיו 1963 (מתוך אוסף ישראל גודוביץ)

.

(3.3) עבודה במשרד השיכון ובניית הפרויקט בחצבה:

מיכאל יעקובסון: מה היה אחרי שחזרת מטוקיו?

ישראל גודוביץ: ב-64' חזרתי לארץ וישר הלכתי למשרד השיכון. ב-66' קבלתי מלגה מקרן פורד וגרתי שנה בניו יורק. ב-67', ערב מלחמת ששת הימים משרד השיכון קיבל לאחריותו את כל נושא ההתיישבות של הסוכנות היהודית ונבחרתי לנהל את התכנון, שזה היה דבר מפתיע כי בסך הכל הייתי בן 33.

מיכאל יעקובסון: איך קבלת את התפקיד הזה?

ישראל גודוביץ: נוצר תפקיד חדש וחיפשו איש חדש. בתפקיד מעלי היה מנהל היחידה אלכסנדר בסין. אם אני חייב לנוימן ויונה פרידמן את זה שאני אדריכל, אז על בסין אני יכול להגיד שבזכותו בניתי, כי הוא תמך בי לאורך כל הדרך, ולעומת אחרים הוא לא ראה בהצעות שלי דברים משונים.

מיכאל יעקובסון: מה קבלת לתכנן במסגרת התפקיד?

ישראל גודוביץ: הגיעו כל מיני פרויקטים מיוחדים למשרד, לא עוד שיכון או מרפאה או צרכניה או בית תרבות קטן, אלא החברה להגנת הטבע באה עם פרויקטים גדולים של בית ספר שדה. שלושה מהם בניתי: הראשון היה בחצבה, השני היה במפרץ נעמה – שארם א-שיח' והשלישי בעין גדי. חצבה היה הראשון וגולת הכותרת, כי הפרוגרמה היתה בית ספר שדה שכלל פנימיה ומעונות למורים, חדר אוכל, חדרי לימודים, מגרש כדורסל, מרפאה ומשרדים.

מיכאל יעקובסון: כיצד ניגשת לתכנון בית הספר בחצבה?

ישראל גודוביץ: ברגע שהייתי באתר בחצבה, שמתי לב שכל האזור מלא אוכפים. הנוף הטבעי מורכב ממשטחים כשבקצוות שלהם יש נפילת קרקע. אז אמרתי – הנה אתם החברה להגנת הטבע – הנה אני עושה לכם את הטבע מבטון.

מיכאל יעקובסון: הצעת להקים מבנים מיוחדים שלא היו רגילים להם ועוד בקצה העולם בחצבה, איך קיבלו כזה דבר?

ישראל גודוביץ: לקח זמן לשכנע, אבל בסוף הם השתכנעו. בסון ומנהל משרד השיכון תמכו בי. במהלך העבודה שלי למדתי שבמקצוע הזה אין ניסים, ויש שלוש אפשרויות: או שאתה נולד עשיר נורא ואתה עושה מה שאתה רוצה, או שאתה מתחתן עם בחורה עשירה, או שאתה מצליח למצוא לעצמך ספונסר. אין פה ניסים. לי היה ספונסר. זה לא קונץ להיות חריג או מרדן אם אין מאחוריך עורף כלכלי.

.

D261-103

1971: מראה כללי בשנת חנוכת האתר (צילום: משה מילנר, לע"מ)

.

מיכאל יעקובסון: איך עבר תהליך התכנון והביצוע, היו בעיות?

ישראל גודוביץ: זה עבר כמו טיל. ב-67' מינו אותי לתפקיד וב-68' הם כבר באו עם הפרוגרמה ומיד רציתי לממש את הרעיון. הראיתי מה עשיתי בטוקיו, הכנתי את הפרספקטיבה שמופיעה כאן בשער החוברת ובכל הפרסומים ואז אמר לי בסון 'קדימה' וכך יצא הפרויקט. בנובמבר 1970 הוא נחנך.

מיכאל יעקובסון: למה משה דיין הגיע לחנוכת האתר?

ישראל גודוביץ: הדבר הנפלא הוא שהחליטו לקרוא לבית ספר על שמו של שמואל דיין, אביו של משה דיין וב-1970 בשיא של האופוריה הישראלית דיין הגיע ובגלל זה כולם הגיעו.

מיכאל יעקובסון: היה אדריכל נוף לפרויקט?

ישראל גודוביץ: אני גם עשיתי את עיצוב הנוף. גם פיתחתי את הטכנולוגיה וערכתי את כל התכניות כשבתפקיד מהנדס הקונסטרוקציה היה שמעיה בן אברהם. את עיצוב הפנים ביצעה רות דיין באמצעות חברת משכית. הם עשו את המיטות, כיסויי המיטות, הכרים, הוילונות, תדפיסים שנתלו על קירות החדרים, טומבות מקש. זה היה נורא צבעוני ולצערי לא נותר לזה זכר, גם כל התצלומים מאז הם בשחור-לבן.

מיכאל יעקובסון: מי היתה החברה הקבלנית שבנתה את הפרויקט?

ישראל גודוביץ: את הפרויקט ביצעה חברת אשטרום, שהיתה החברה האהובה על משרד השיכון. היה מכרז קטן והם זכו בעבודה. את האלמנטים הם ייצרו במפעל שלהם באשדוד.

מיכאל יעקובסון: האלמנטים שמהם מורכבים המבנים הם מתועשים, אז מה המידות שלהם?

ישראל גודוביץ: המידות היו קבועות וכל יחידה היתה 6 מטר בחלק הרחב ו-3 מטר בחלק הצר. הגובה היה 2.80 מ' + 10 ס"מ עובי הבטון. הפטנט היה שעשינו אלמנטים של איטונג כבידוד שישבו בתוך אמבטיית בטון 7 ס"מ וסך הכל זה היה 14 ס"מ. מאוד דק. החוכמה היא שהאלכסון הוא כמו וקטור ומפצל את כוחות העומס לכוח אופקי ולכוח אלכסוני, ולכן הודות לפיזור העומסים לא היה צורך בכל העובי של הבטון ויכולים היינו ליצור אלמנט מאוד דק, לכן הפרויקט גם היה מאוד כלכלי.

מיכאל יעקובסון: הייתי שם וראיתי שיש בעיות במבנים.

ישראל גודוביץ: יש להם בעיות איטום בגלל סדקים שמופיעים בחיבורים שבין האלמנטים. הסדקים נוצרים בגלל היסודות הלא טובים ואין מה לעשות, צריך לתקן את המילוי בין האלמנטים. הבעיות ביסודות נבעו מכך שבסוף שנות ה-60 לא היה מספיק ידע בתחום. בכל מקרה היו צריכים לבצע יסודות יותר מתוחכמים שיעמדו בכל הרעות האלה. אתה גם צריך להבין שב-69' לא היה בערבה כמעט כלום. אבל בכל מקרה, אף אלמנט לא נסדק, כלום לא קרה להם ב-45 השנים שהם שם. כל אלמנט בפני עצמו הוא יציב לגמרי.

.

IMG_6828

גודוביץ בחדר העבודה בביתו, תל אביב 2014

.

IMG_6826

תמונות שצילם רן ארדה מיד לאחר חנוכת בית הספר שדה בחצבה

.

IMG_6751

סקיצות מקוריות של גודוביץ משנות ה-60

.

IMG_6753

קטע מהסקיצות

.

20140615144528887_0001

פיתוח הרעיון על פי גודוביץ

.

20140615144503772_0002

תירוץ להשראה: אוכפים בנוף

.

Copy of 20140615144503772_00022

תכנית

.

IMG_6767

שער חוברת שפרסם גודוביץ בעקבות הפרויקט

.

IMG_6780

השער האחורי

.

IMG_6766

הסברים בתוך קטלוג התערוכה שהציגה את הפרויקט במוזיאון ישראל בירושלים

.

IMG_6790

הרישום השלישי מלמעלה מימין מסביר: בהשראת המודולור של קורבוזיה, התנועה בדירה לא צורכת את השטח שבין הרצפה לבין הקו הישר של הושטת היד ולכן נוצר שטח בצורת משולש מיותר – כך הגיע גודוביץ למשושה

.

IMG_6785

יחידות מודולוריות ליצירת מגוון גדלים של דירות ושימושים

.

IMG_6746

מודל מוקדם 01

.

IMG_6747

מודל מוקדם 02

.

IMG_6775

תכנית לבית ספר שדה (למעלה) ולמרכז כנסים (למטה, לא נבנה)

.

IMG_6774

אגף המשרדים והכיתות בבית ספר שדה

.

IMG_6773

מגורים

.

IMG_6779

מודל המתנשא לגובה 4 קומות. בפועל התנשאו מגורי הסגל ל-2 קומות

.

IMG_6815

האוכפים מיוצרים במפעל אשטרום באשדוד (צילום: רן ארדה, ארכיון ישראל גודוביץ)

.

IMG_6816

אתר הבנייה בחצבה (צילום: רן ארדה, ארכיון ישראל גודוביץ)

.

IMG_6817

אתר הבנייה בחצבה (צילום: רן ארדה, ארכיון ישראל גודוביץ)

.

IMG_6820

פועלים באתר הבנייה (צילום: רן ארדה, ארכיון ישראל גודוביץ)

.

IMG_6821

אתר הבנייה (צילום: רן ארדה, ארכיון ישראל גודוביץ)

.

IMG_6819

אדריכל ישראל גודוביץ באתר הבנייה בחצבה 01 (צילום: רן ארדה, ארכיון ישראל גודוביץ)

.

IMG_6822

אדריכל ישראל גודוביץ באתר הבנייה בחצבה 02 (צילום: רן ארדה, ארכיון ישראל גודוביץ)

.

IMG_6824

אדריכל ישראל גודוביץ באתר הבנייה בחצבה 03 (צילום: רן ארדה, ארכיון ישראל גודוביץ)

.

IMG_6814

אדריכל ישראל גודוביץ באתר הבנייה בחצבה 04 (צילום: רן ארדה, ארכיון ישראל גודוביץ)

.

IMG_6802

דצמבר 1971: טקס חנוכת בית ספר שדה חצבה אדריכל ישראל גודוביץ. הצילום ברחבה שבין מבני המשרדים והכיתות 01 (צילום: רן ארדה, ארכיון ישראל גודוביץ)

.

IMG_6797

טקס חנוכת בית ספר שדה חצבה אדריכל ישראל גודוביץ. הצילום ברחבה שבין מבני המשרדים והכיתות 02 (צילום: רן ארדה, ארכיון ישראל גודוביץ)

.

IMG_6798

על הבמה משמאל משה דיין (צילום: רן ארדה, ארכיון ישראל גודוביץ)

.

IMG_6796

תם הטקסט. משה דיין במרכז ומימין אמא של ישראל גודוביץ, דצמבר 1971 (צילום: רן ארדה, ארכיון ישראל גודוביץ)

.

IMG_6748

מבנה משרדי בית ספר שדה (צילום: רן ארדה, ארכיון ישראל גודוביץ)

.

IMG_6745

מיטות מיוחדות בהתאם לשיפוע הקירות (צילום: רן ארדה, ארכיון ישראל גודוביץ)

.

IMG_6750

מעבר מקורה בין המבנים יכול לשמש גם ככיתה חצי פתוחה (צילום: רן ארדה, ארכיון ישראל גודוביץ)

.

IMG_6758

גלויה (ארכיון ישראל גודוביץ)

.

.

(4) מושב חצבה

במושב חצבה מתגוררת אישה שעל שמה נקראה חברת בנייה. ככל הנראה זו חברת הבנייה בעלת ההישגים הגדולים ביותר ביקום – ואני לא מגזים. אין עיתון בעולם שלא מתייחס לבנייה של אותה חברה. מדובר בחברת אמנה – שהוקמה ב-1978 על ידי גוש אמונים. היום החברה בונה למשל שכונת מגורים חדשה בקצרין. המשותף לשתי האמנות הוא חנן פורת – שהעניק לשתיים את השם. איך אני יודע את הפרט הזה? קראתי את הביוגרפיה שלו. אגב, לפורת היו קשרים רבים עם אדריכלים ולצערי אין כל כך התייחסות להיבט הזה בספר (כמו שלא היתה התייחסות בספר "אדוני הארץ" – שגם הוא עוסק במפעל ההתנחלות וכולל גם הוא תמונת שער מאירוע סבסטיה). ההתייחסות היחידה בספר של פורת לאדריכלות היא על עיצוב קבר רחל בשנות ה-90, פרויקט אותו תכנן האדריכל קלמן כץ.

הארכתי כבר יותר מידי. על תכנון חצבה צריך רשימה נפרדת. הכנסתי הסברים בתמונות של חצבה ועד הפעם הבאה: להתראות!

.

סרטון בו מסביר גודוביץ את התכנון וההשראה למושב חצבה:

.

.

IMG_6264

מרכז מושב חצבה

.

IMG_6273

גזע

.

IMG_6272

שמש

.

IMG_6263

במרכז חצבה: המודולציה של גודוביץ מופיעה גם בפיתוח הנוף

.

IMG_6266

מרכז נוער במרכז חצבה

.

IMG_6267

מבנה תרבות / התכנסות / בית כנסת

.

IMG_6247

מבנה מזכירות ומשרדים

.

IMG_6254

אדום

.

IMG_6248

על לוח המודעות 01: נערכים בשיתוף הרבנות הראשית לקראת שנת השמיטה

.

IMG_6250

על לוח המודעות 02: אבטיח

.

IMG_6253

על לוח המודעות 03: חילופי מורים

.

IMG_6255

תיבות דואר

.

IMG_6257

שילוט הסבר ליד עצים במושב

.

IMG_6275

גודוביץ תכנן כאן כמעט הכל, גם את מבני הציבור: גן ילדים, משרדים וספריה: פס חלון עליון לאוורור ותאורה ופס חלון תחתון לקשר עין בין פנים וחוץ בגובה שולחן ילדים (כאן ממוקם הגן)

.

IMG_6278

מרפסת רחבה ממוקמת בחזית המבנה

.

IMG_6279

שביל במושב

.

IMG_6282

גזע גדוע

.

IMG_6281

כניסה לאחד הבתים

.

(5) דרך השלום

דרך השלום מלווה את גבול ישראל-ירדן בצפון הערבה. אנחנו הצטרפנו אליה בחצבה והמשכנו איתה עד לקצה הצפוני שלה. מידע נוסף עליה אפשר למצוא כאן.

.

IMG_6285

"דרך השלום" יוצאת מחצבה וממשיכה צפונה. באמצע יש תצפית עם עמודים הנושאים את שמות התורמים מאוסטרליה

.

IMG_6289

התצפית

.

IMG_6299

מהתצפית אפשר לרדת אל הנחלים היבשים שיצרו מבוך עצום באדמת הערבה

.

רשימות נוספות שפרסמתי על עבודותיו של אדריכל ישראל גודוביץ:

.

סיבוב בחדר האוכל של קיבוץ יד חנה

סיבוב אנדרטת עוצבת הפלדה על גבול מצרים

סיבוב בחדר האוכל ומרכז קיבוץ כרם שלום

.

וכאן אפשר לקרוא על עבודה של סטודנטים במכללת אריאל שעוצבה ברוח הפרויקט של גודוביץ

.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אסתר  On 16/07/2014 at 15:27

    בניין מתוחכם, כל אלמנט עומד במקומו ולא נסדק, רק שאי אפשר להשתמש בו, אבל הצריפים הישנים שאין יודעים מי תכנן ומי ביצע אותם עומדים גם עומדים… כמו תמיד, הבדיחה על חשבוננו ולישראלים יש עדיין מה ללמוד. מעניין מה קרה לבניין בטוקיו.

  • אמיר tlv  On 16/07/2014 at 21:31

    קשה לתלות תמונה קשה לתלות מזגן קשה לתלות וילון באמבטיה. פרויקט שמאתגר את כוח המשיכה, והאינטראקציה שלו עם כלי בית וריהוט. אם הייתי גר שם, היתה לי תחושה שאני גר במטוס או בצוללת או בקפסולה החדשה של האיילון. זו לא ביקורת זה ציון עובדה. בסה"כ אהבתי.

  • amitaisandy  On 16/07/2014 at 23:36

    אכן כישלון קולוסאלי מרהיב של עוד אדריכל שבטוח שהשמש זורחת לו מהתחת. יום יבוא וגם אדריכלים יועמדו לדין בהאג בגין פשעים נגד האנושות. אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: