סיבוב באתר הארכאולוגי שתכנן האדריכל פיטר צומטור בעיר כור שבשווייץ

באזור הזה של שווייץ מפורסם במיוחד אתר המרחצאות שעיצב האדריכל פיטר צומטור, מהאדריכלים המוערכים ביותר שחיים כיום בעולם. באזור זה מרוכזים מירב העבודות שתכנן האדריכל, שבחודש הבא יהיה בן 79 והיקף עבודותיו קטן יחסית לגודל הפרסום לו הוא זכה. אך לא רחוק מאותן מרחצאות ובמרחק של חמש דקות נסיעה ממשרדו מצוי אחד הפרויקטים היפים שתכנן – מבנה ציבורי שהקים על אתר ארכאולוגי מהתקופה הרומית בעיר כור (Chur), ושבנייתו הושלמה ב-1986.

כמו כל שאר עבודותיו, גם כאן מדובר באדריכלות מאופקת, על-זמנית, שעושה באופן הנקי והברור ביותר את כל מה שאדריכלות טובה יודעת ליצור: מקום. כדי לבקר באתר צריך לעצור בתחנת הרכבת שבמרכז העיר ולהשאיל את המפתח בתמורה להותרת פיקדון + 3 פרנק דמי כניסה.

ועל כך ברשימה זו.

.

1986

.

המבנה נמצא בקצה הדרומי של העיר ולמרגלות ההר

.

מבנה עץ וברזל שמעליו מרחף רכבל

.

המבנה שוכן בין חניון רכבים של בניין סמול ובין בניין מגורים סתמי

.

כדי למנוע מיצירת גוש בנוי גדול שאינו אופייני לאזור, הפריד האדריכל את הבניין לכמה גושים בינוניים בגודלם

.

פתחי חלונות רחבים מאפשרים קשר עין בין חוץ ובין פנים וכן ההיפ

.

.

(1) רקע

עדויות ליישוב מהתקופה הרומית התגלו בשוליים על העיר כור שהמזרח שווייץ, כבר במאה ה-18, אך רק בראשית המאה ה-20 נחפרו ונחקרו באופן מקצועי. באזור בו שכנה בשנות ה-60 של המאה שעברה משתלה, התגלו בחפירות שנערכו במחצית הראשונה של שנות ה-70 שרידיהם של שלושה מבנים, כמו גם כלים ואפילו ציורי קיר.

לאחר שהממשל והקנטון החליטו על שימור האתר ופתיחתו לציבור, הוזמן האדריכל פיטר צומטור, שמשרדו שוכן בעיירה הסמוכה, לתכנן מבנה שיגן על האתר ויאפשר לארח בו מבקרים.

סככה או מבנה זה מציפים מחשבות נוגות על הסככות שנבנות בארץ באינספור אתרי העתיקות שנחשפים. סככות ומבנים אלה דלים מבחינה אדריכלית ומבחינת המחשבה המושקעת בהם, וראוי היה ללמוד מהגישה של צומטור.

.

(2) גושניות

צומטור בחר ליצור מבנה המורכב משלושה גושים, כאלה שלא יחרגו מנפחי הבנייה המקומיים, המורכבים בעיקר מבתי מלאכה, משרדים ומגורים, אלא ישתלבו בהם. לבד מאלה, כל הדופן הדרומית של המבנה פונה אל מדרון ההר היורד אליה, והרכבל המקומי המוביל אל מרומי ההר עובר מעל. עם זאת, המבנה שתכנן בולט בסביבתו הודות לחזותו הציבורית. נפחי הגושים נקבעו באמצעות הממצאים – לכל מבנה גוש משלו וכל אחד מהם שונה בגודלו. באופן זה, גושי הבניין משלימים למעשה את שרידי המבנים הקדומים – שני גושים תיבתיים וגוש שלישי בצורת משולש (קצה פינתי של מבנה שמרביתו לא שרדה).

.

.

.

(3) מעטפת

המרכיב המפתיע בבניין הוא הרלוונטיות העיצובית שלו. בשנות ה-80 כשהאדריכלים המעודכנים יצרו בעיקר מבנים פוסט-מודרנים, היה צומטור ממוקד במישור עיצובי אחר לגמרי. בעוד שהפוסט-מודרניזם צלל אל ציטוטים מתולדות האדריכלות וחגג את הנאו-ליברליזם עם צורות וצבעים, נראה שצומטור צעד כמה צעדים לפניו.

צומטור אדם צנוע המכיר בערכו, לא הקים לעצמו אתר אינטרנט וגם נמנע מלפרסם ספרים המציגים את עבודותיו (למעט מבנה המרחצאות). אחד הפרסומים הבודדים שהוציא לאור הוא ספרון קטן מ-1998, "Thinking Architecture", המורכב מטקסט מתומצת ומהודק המובסס על הרצאות שאותן נשא באותו עשור ובו הוא מציג את "האני מאמין" שלו. כותרת הפרק הראשון של הספרון היא "בחיפוש אחר אדריכלות נעלמת", והמרכיב הראשון שהוא מציג בתהליך העבודה שלו הוא הזיכרון, תהליך שבו הוא צולל וחוזר אל חומרים ותחושות מקומיות ואינטימיות שאותם הוא חווה בעבר. מתוך העבר הרחוק והחלקי שהוא מעלה בזכרונו הוא יוצר את הדבר החדש.

בבואו לטפל בזירה ארכאולוגית, נמנע צומטור לחלוטין מהתייחסות לטכנולוגיה ולעיצובים הקדומים, אלא הוא בוחר לעסוק בחומריות הנקייה ביותר, כמעט גולמית, בצורניות בסיסית ובשאלה רצינית כמו כיצד ניתן להנכיח את הזמן בתוך מבנה עכשווי המשתלב במבנה קדום. התוצאה נראית כמו עוצבה ממש עכשיו ב-2022.

המבנה מורכב מסרגלי עץ צפופים, אך לא יותר מידי, עם מרווחים המאפשרים לאוויר ולקולות הרחוב לחדור אל פנים האולם וגם לקרני שמש מסוננות. הברזל גם הוא מופע בבניין, מודגש בעיקר במערכת התנועה בפנים הבניין ובמסגרות הפתחים, אך מופיע גם באופן כמעט בלתי נראה בדפנות הבניין הפנימיות באופן המאפשר את היציבות הסטטית של המבנה.

.

לבניין יש גם חצר משלו. היא לא מפותחת ולא מטופחת אבל מאפשרת מבט נוסף על המבנה שמורכב משלושה גושים: הגדול שבהם מימין והקטן משמאל

.

.

(4) קשר בין פנים ובין חוץ

המבנה אינו אטום לסביבתו. יש אמנם דלת והיא נעולה וכדי לפתוח אותה כאמור צריך להשאיל מפתח. אלא שהחזיתות כולל הגג פתוחים לסביבה. החזיתות המורכבות מסרגלי עץ מאפשרים לרוחות ולקולות הרחוב לחדור אל הבניין. המרווחים העדינים מאפשרים ביום גם לקרני שמש מסוננות לחדור אל האולם, ובלילה המצב מתהפך כשהתאורה המלאוכתית שבפנים הבניין נדלקת ובחוץ היא נצפית.

נוסף עליהם קבע האדריכל בחזיתות שני האולמות המרכזיים במבנה פתחי חלונות גבוהים ורחבים. אלה מונעים מהחזית הפונה לרחוב מלהוות קיר אטום ומנוכר לרחוב, אלא מעניקה לציבור את האפשרות להתקרב ולהציץ פנימה אל נכס שנמצא למעשה בבעלותם. לשוהים בבניין מאפשרים החלונות לחזור באחת מהעבר הקדום, אלא ההווה הכי יומיומי. פתחים נוספים מצויים בתקרה האולם. אלה מעוצבים כארובות אור בצורת מעויין ומורכבים מלוחות פלדה שחורה.

חשים היטב את הרוחות הקרות המנשבות בסביבה גם בביקור בעומק הבניין. בנוסף נשמעים הקולות העולים מהרחובות – קבוצה של פועלים מבית מלאכה סמוך שאת הפסקת הסיגריה שלהם הם עורכים על מדרגות הבניין הסמוך.

.

מעבר צר במיוחד מפריד בין הגושים כשהמסדרון הפנימי בבניין מקשר ביניהם

.

.

(5) הזמן

הרמיזה לממד הזמן יתכן ומופיעה כבר בעיצוב הכניסה לבניין. שרוול ברזל חורג מחזית הצד של המבנה ובעומקו נקבעה דלת הכניסה המעוצבת בפשטות. השרוול מרחף מעל לקרקע ומזכיר בצורתו גוף של מצלמה מוקדמת או שרוול המחבר בין קרונות רכבת – שני אובייקטים של נסיעה בזמן.

הכניסה היא הישר אל מסדרון אוורירי המרחף מעל לקרקע ופתוח מכל עבריו. הוא מורכב ממדרך של רשתות ברזל ומסגרת העשויה ממוטות דקיקים שגם הם מברזל. באופן זה מוגדר המעבר ועם זאת הנוכחות שלו עדינה ומשנית ונראית כמו מרחפת בחלל.

המסדרון חוצה את הבניין מקצה לקצה, ולאורכו מדרגות מתכת המאפשרות ירידה אל "העולם הרומאי". המעבר בין הזמנים, מהווה אל העבר, בא לידי ביטוי באופן החומרי – ממדרגות המתכת שאינן נוגעות בקרקע מדלגים אל החפירה הארכאולוגית שבא שולטת האבן. האולמות מוקפים בשרידי יסודות המבנים שנחשפו בעוד הרצפה כולה מורכבת מחצץ אפרורי וזעיר. בכדי להדגיש את הקירות – שהם עיקר הממצא כאן, הותקנו בעורפם לוחות ברזל צבועים בשחור. מעל לגובה השרידים מתחלפים הלוחות במסכים המורכבים מסרגלי עץ. המבנה מתנשא לגובה רב יחסית ומעניק לאולמות את הממדים המאפשרים להותיר רושם וסביר להניח שהמבנים הקדומים שעמדו כאן בעבר היו בנפחים דומים.

בשולי האולמות שמורים הממצאים בויטרינות קופסתיות ופשוטות, וכך גם שאר התצוגה והריהוט מעוצבים כולם באופן מאופק שאינו תופס את תשומת הלב.

.

.

.

(6) פרס

הבניין זיכה את צומטור, הראשון מבין שורה ארוכה של אותו הערכה, ב"פרס למבנים טובים" המוענק על ידי קנטון גראובנדן (Auszeichnungen für gute Bauten Graubünden). צומטור זכה בפרס בשנים נוספות כמעט על כל בניין שתכנן בקנטון, כולל גשר קטן בעיירה נידחת).

לפרסום עולמי זכה צומטור, שאת משרדו הפרטי פתח ב-1979 עם קבלת פרס פריצקר בשנת 2009, הפרס הגבוה ביותר המוענק כיום בעולם לאדריכל. הפרויקט שעורר את תשומת הלב של שופטי התחרות, היה מבנה הבריכות התרמיות שתכנן בעיירה ולס שבדרום-מזרח שווייץ (לא הרחק מכור). מאז התפרסם, זכה האתר להפוך למקום עלייה לרגל לאדריכלים ולחובבי התחום.

לאורך השנים תכנן יחסית מעט עבודות, כמעט בכל תחום: חינוך, תרבות, נופש, מגורים ותשתיות. אלא שאצל צומטור החשיבות היא באיכות ולא בכמות ולא לחינם זכו מרביתן לפרסום והערכה בינלאומיים. משהו על "הזמן הכפרי" שעל פיו פועל האדריכל ניתן ללמוד למשל מהפרויקט האחרון שתכנן ובנייתו הושלמה, מבנה המשמש לתצוגה, קפטריה ושירותים באתר תיירות במחוז רוגלנד שבדרום נורווגיה. הפרויקט הוזמן ממנו ב-2001, אך רק ב-2016 נפתח לציבור. הפרויקט הבא שלו צפוי להפתח לציבור ב-2024 – אגף חדש במוזיאון לאמנות של מחוז לוס אנג'לס (LACMA).

.

האדריכל פיטר צומטור בעת הרצאה באולם בר-שירה באוניברסיטת תל אביב, 2013

.

,

(7) עוד בסביבה

בכור ישנם בנוסף לפחות שני אתרי ביקור שווים במיוחד – מוזיאון בונדנר וכנסיית הבטון שעל שניהם כתבתי כאן בעבר. בעיירה הסמוכה ישנו אאוטלט עם כל המותגים (Outlet Landquart). בעיירה שאחריה, באד רגאץ, תמצאו אתר מרחצאות ציבורי (36.5° Wellbeing & Thermal Spa) ללא ערך אדריכלי יוצר דופן ובו בין השאר קבוצה של בריכות מים חמים שנובעים בעומק ההר. ישנם גם אינספור מסלולי הליכה בעמק ובהרים המושלגים המקיפים את האזור.

.

שלג ירד כמה ימים מוקדם יותר. הכניסה היא צדית, לא בולטת במבט ראשון והיא מורכבת משרוול

.

כשמתקרבים למבנה מתגלה כי החזית מורכבת כולה מסרגלי עץ וניתן דרכם להציץ אל פנים המבנה שאינו אטום

.

המרווחים בין סרגלי העץ זהים, אך בכל צעד ותנועה החזית משתנה

.

שלט

.

הכניסה היא מבעד לשרוול שמורכב בחלקו ממתכת ומרחף מעל הקרקע

.

ידית

.

מערך התנועה המבנה ברור: שביל מרכזי המריף מעל לעתיקות חוצה את המבנה לכל אורכו מקצה לקצה, וממנו מדרגות יורדות אל האולמות

.

התאורה טבעית כולה וחודרת מבעד לחזיתות וגם מבעד לפתחים מעויינים הקבועים בתקרה ומעובצים כמו ארובות אור. הותקנה גם תאורה מלאכותית

.

באולם הראשון ישנן ויטרינות המציגות ממצאים שנחשפו בחפירות באתר וכן לוחותה סבר גדולים

.

לעומת שביל ההליכה המרכזי המורכב כולו מרשתות ומוטות ברזל, האולמות מכוסים בחצץ בגוון דומה ליסודות האבן של המבנים הקדומים

.

למרות שהמקום פתוח הויטרינות נקיות מאבק, הרבה יותר נקי כאן ממזויאון סטרילי בארץ

.

ברחוב מתנהלים החיים וניתן להשקיף עליהם

.

סדר וארגון

.

ארובות אור פתוחות לשמיים

.

האולם הזה נותר ריק ורק קירות היסוד של המבנה הקדום מקיפים ומגדירים אותו

.

באולם האמצעי ישנם גם כמה ספסלי ישיבה

.

עד שהשוויצרים מגלים משהו עתיק הם מתלהבים גם אם זה הדבר הכי לא מרשים, אבל אז הם מזמינים אדריכל כשרוני שהופך את המקום לאתר מרתק

.

נקי

.

מבט מלמטה

.

האולם השלישי הוא הקטן מכולם, צורתו משולשת היות וכאן נחשפו רק שרידיה של פינת בניין. לחלק זה באתר אין גישה אלא רק ניתן להשקיף, ממנו לחזור חזרה ולצאת

★

רשימות נוספות בשווייץ (כן ירבו):

מוזיאון היידי וובר בתכנון לה קורבוזיה בציריך

סניף של בנק שהוסב לחנות בגדים בציריך

כנסיית הבטון בכור

מוזיאון בונדנר בכור

גן בוטאני בבאזל

★