"כמו רבים מהמעצבים של האנדרטאות גם הוא ביקש להדגיש את תפילת האדם המייחלת לחיים", כתב מוקי צור בפתח המונוגרפיה המוקדשת ליצירתו של האדריכל האדריכל חיליק ערד (2017-1927), חבר קיבוץ סער הסמוך. בדיקה מעמיקה גילתה כי על ערד נכפה רעיון עיצובי שאותו הגה גדעון פלג, מוותיקי רגבה. המיקום של אתר ההנצחה מ-1993 הוא יוצא דופן – לצד אמת המים התורכית שהוקמה בתחילת המאה ה-19 ונועדה להזרים את מי מעיינות כברי אל עכו. הנצחת זכרם של הנספים בשואה מבני המשפחה של תושבי מושב רגבה שבגליל המערבי לא היתה מקובלת על כל תושבי המושב, וייצגה בעיקר מאבק כוחני בין שתי קבוצות במושב.
ערד שעבד במשך ששה עשורים בתנועה הקיבוצית, התמקד בעיקר במבני ציבור ועל רבים מחדרי האוכל שתכנן כתבתי כאן. לבד מאלה הוא תכנן החל מ-1963 ועד 2011 שורה ארוכה של אתרי הנצחה. הנצחת המתים היתה קרובה ללבו של ערד, היות ובמלחמת העצמאות איבד את אחיו הבכור בקרב של שיירת יחיעם. כתבתי כאן בבלוג על כולם וזה אתר ההנצחה האחרון שמשלים את התמונה המלאה. נוסף על זה התעכבנו בבית העם שתכנן האדריכל גדעון שלינגר ונחנך ב-1960.
ועל כך ברשימה זו.
.
ולשתוק הרבה
.
רגבה
.
1947: מגדל המים בבנייה (ארכיון רגבה)
.
1947: מגדל המים בבנייה (ארכיון רגבה)
.
1947: מגדל המים ואוהלי המגורים של ראשוני המתיישבים (ארכיון רגבה)
.
מגדל המים היה המבנה הראשון שהוקם ברגבה ב-1947. בזמן שכבר היה ניצב, המשיכו חברי רגבה להתגורר באוהלים ורק לאחר מכן התפנו לבנות את בתיהם. המגדל דומה אך גבוה ורחב משמעותית מהמגדל שהוקם בשבי ציון שממערב לרגבה. המשותף לשניהם הוא התכנית הריבועית של שני המגדלים שהיו חריגים ביחס לשאר מגדלי המים שנבנו והיו לרוב בצורת גליל.
.
המגדל תוכנן עם חדרים שלאורך השנים שימשו משרדי המושב, תאי דואר וחדר ביטחון לאחסנת נשק. בראש המגדל נקבעה עמדת שמירה שהיה בה שימוש רק במהלך מלחמת העצמאות. כיום המבנה אינו בשימוש אך קיימת כוונה להקים בחדרים הריקים תצוגה היסטורית שתוקדש למגדל המים.
.
מעמדת תצפית תצפתו ב-27 במרץ 1948 על הקרב הקשה שבו השתתפו לוחמי שיירת יחיעם. בין 46 החללים נפל גם אחיו הבכור של האדריכל חיליק ערד, שלימים תכנן את אתר ההנצחה לשואה בבית הקברות של רגבה.
.
בית העם של רגבה נחנך ב-1960 לצד מגדל המים ובמרכז המושב. האולם פונה אל הדשא הגדול כשמדרגות רחבות מקשרות ביניהם. את עבודות הקרמיקה שמעטרות את החזית יצר מיכאל כ"ץ שמחזיק בסטודיו לקרמיקה ברגבה ועבודות נוספות שלו מעטרות חזיתות של מבני ציבור במושב.
.
.
(1) בית העם ברגבה
14 שנה אחרי שרגבה עלתה על הקרקע (באוגוסט 1946) נחנך בית העם. המושב הוקם בידי שני גרעינים של יקים – גרעין של בעלי המלאכה (פלוגת המהנדסים 643) וקבוצה חקלאית. ב-1952 הצטרפו לרגבה כאלה שעזבו את הקיבוץ בפילוג הגדול, כך שמדובר היה באליטה שתרבות וקהילה היו לחלק משאיפותיהם. בית העם הוקם במרכז המושב, בין אזור המשק ובין אזור המגורים ובסמוך למגדל המים. לצד המבנה נשתלה מדשאה, המכונה בקרב הרגבאים "דשא בית העם". בעבר גם בשטח שממערב למבנה שזכה לכינוי ה"הדשא המערבי", אלא שלימים הוא חוסל לטובת כביש. בשונה מהדשא הגדול שקיים בקיבוצים כאן הוא מצומצם בשטחו לטובת חורשות עצים שסוגרות עליו מצפון ומדרום. על הדשא קיימו התושבים חגיגות יום עצמאות וגם חתונות ושמחות אחרות.
לתכנון הבניין הוזמן האדריכל גדעון שלינגר, יקה שהיתה לו שפה משותפת עם חברי רגבה שהיו יקים בעצמם. שלינגר התגורר בחיפה, פעל באזור ותכנן בין השאר מבני ציבור בשבי ציון הסמוכה כמו "בית לוינגרט" – בית העם מ-1963 ואת מלון דולפין שניצב היום נטוש על שפת הים. את בית העם ברגבה עיצב שלינגר כמבנה ציבור בולט, שבו שלד הבניין מודגש בחזית באמצעות העמודים הבולטים מקו החזית שיצרו קצב קבוע. קירוי הבניין בוצע באמצעות קמרון חבית שהעניק לאולם את ייחודו, אך בשנות ה-80 הוא הוסתר כולו בתקרה אקוסטית. תחילה חופו הקירות והתקרה בלוחות עץ שייצגו את מומחיותו של המושב הודות לנגריה המצליחה, אך כיום הוחלפו לוחות העץ בתקרה אקוסטית לבנה טיפוסית.
.
1958: מדידת האתר (צלם: שלמה שלוס, ארכיון רגבה)
.
1958: השלמת יציקת רצפת הבניין (צלם: שלמה שלוס, ארכיון רגבה)
.
.
חזית קומת הקרקע המזרחית היתה אטומה בעוד שחלונות רחבים נקבעו בחלק העליון. כיום החזית מעוצבת באופן הפוך לאחר שבוצעו בה שינויים והפתחים מצויים כולם במפלס הקרקע, בעוד שהחלק העליון אטום כולו. הפתחים בחזית המערבית בחלק העליון נאטמו, אך בחזית זו תכנן האדריכל גם שורה של מסכי זכוכית שנותרו גם היום ואפשרו במקור פתיחה אל המדשאה שהיתה בסמוך. בכך איפשר האדריכל לשוהים באולם להשקיף גם על אמת המים התורכית, שבחלק הזה הוא עדיין נמוכה וללא קשתות התמיכה.
תכניתו המקורית של שלינגר היתה ליצור כאן מכלול של מרכז אזרחי קטן, כשבשלב הראשון הוקם בית העם. כבר ב-1965 חזר והוזמן שלינגר להרחיב את הבניין בהתאם לתכניתו המקורית. בשטח שבין בית העם ובין מגדל המים תכנן מבנה דו-קומתי שנועד למועדון ולמשרדי המושב. גשר חיבר בין שני המבנים ורחבה הותקנה בשטח הפנוי.
ב-1980 חזר המבנה ועבר שינויים, הפעם בתכנון האדריכל אמנון רפפורט, שותפו של שלינגר שנפטר ב-1978. שטח הרחבה חוסל לטובת בנייתו של אגף חדש שחיבר בין שני המבנים ויצר בקומת הקרקע מבואה מקורה עם אזור לתאי דואר וכן משרדים מרווחים בקומה העליונה. הבניין המשיך והורחב ב-1992 ולאחר מכן שוב ב-2004. הבניין כולו ממשיך לשמש בייעודו המקורי ולאחרונה שופץ באופן יסודי אולם בית העם, בעוד שכעת ממשיכים ומתכוננים לשפץ ולשכלל אגפים אחרים בבניין.
.
1959: השלמת השלד (צלם: שלמה שלוס, ארכיון רגבה)
.
בית העם שימש לכל סוגי ההתכנסויות של הקהילה המקומית – אספות, הרצאות, טקסים, חגיגות, הצגות ומופעים מוסיקליים. כאן גם נאמרו דברי הספד קודם למסע הלוויה שהסתיים בבית הקברות השוכן בדרום המושב. באולם הגדול הותקנה במה רחבה, אך חוץ ממופעים מידי חג פסח התקיים כאן ליל סדר שבו השתתפו כל תושבי רגבה. לצורך כך הוקם מטבח צמוד וכמה מנשות המושב הופקדו על הבישולים שנועדו להשביע את 400 הסועדים שהצטופפו באירוע. האגדה של פסח שהוקראה היתה אגדה של הקיבוץ ושיקפה את הקשר ההדוק בין המושב השיתופי ובין הרעיון הקיבוצי. עם פטירתן של בנות הגרעין הקשה של המבשלות ועם החלשות הלכידות הקהילתית, חוסל ליל הסדר המשותף לפני כעשרים שנה. כעת, עומד להתחסל גם אותו מטבחון לטובת מועדון שימוקם בקומת הקרקע, זאת בנוסף למועדון הממוקם בקומה השנייה.
"היום משתמשים בבית העם הרבה פחות", מספרת לי חנה גורדון, שעברה לכאן מקיבוץ מצובה בו היתה חברה. גורדון מוסיפה ששנות ה-60 וה-70 היו תקופת שיאו של בית העם. באותן שנים נהגו להופיע בו להקות צבאיות כמו להקת פיקוד מרכז, חיל הים (עם שלמה ארצי) ופיקוד צפון. האירועים משכו קהל גם מיישובי הסביבה ובסך הכל היו באולם 360 מושבים. היא נזכרת שאחד המופעים המוצלחים שעלו באולם היה מופע קסמים של אורי גלר. הוא היה אז בתחילת דרכו אבל כבר אז כופף כפיות והדהים את אנשי רגבה.
ב-2014 נערכה עבודה שהוקדשה לבית העם ואותה ערכה אילה ניצב, בת המקום, שסבה, יוסף ניצב, היה רכז בניין שנים ארוכות ברגבה ותחת פיקוחו הוקם אתר ההנצחה שמופיע כאן בהמשך. חלק מהדברים שמופיעים כאן נלמדו מעבודתה שאותה היא כתבה במסגרת הקורס "זהויות ואדריכלות, מקרה מבחן: בתי-עם בארץ ישראל", בהנחיית ד"ר אסתר גרבינר שנערך בבית הספר לאדריכלות שבאוניברסיטת תל אביב.
.
1959: השלמת השלד (צלם: שלמה שלוס, ארכיון רגבה)
.
.
לצד בית העם ניצב מגדל המים שהיה למבנה הראשון שהקימו מתיישבי רגבה ב-1947. במרחק של כמאה מטרים מהם ניצב היה מאז העלייה על הקרקע צריף חדר האוכל, היות ורגבה הוקם כמושב שיתופי. אך תוך שנים אחדות בוטל חדר האוכל. ועדיין תושבי רגבה המשיכו לפעול בדומה לקיבוץ בתקציב קבוע לכל חבר לצורך צריכה אישית. התקציב בוטל ב-2002 ומאז רק העסקים והחקלאות נותרו רכוש משותף.
בעת שבה מגדל המים כבר היה ניצב ב-1947, המשיכו חברי רגבה להתגורר באוהלים ורק לאחר מכן התפנו לבנות את בתיהם. המגדל דומה אך גבוה ורחב משמעותית מהמגדל שהוקם בשבי ציון שממערב לרגבה. המשותף לשניהם הוא התכנית הריבועית של שני המגדלים שהיו חריגים ביחס לשאר מגדלי המים שנבנו והיו לרוב בצורת גליל.
המגדל תוכנן עם חדרים ששימשו כחדר ביטחון לאחסנת נשק, משרדי המושב וחדר לתאי דואר. בראש המגדל נקבעה עמדת שמירה שהיה בה שימוש רק במהלך מלחמת העצמאות. מעמדת התצפית תצפתו ב-27 במרץ 1948 על הקרב הקשה שבו השתתפו לוחמי שיירת יחיעם. בין 46 החללים נפל גם אחיו הבכור של האדריכל חיליק ערד, שלימים תכנן את אתר ההנצחה לשואה בבית הקברות של רגבה. כיום החדרים במגדל המים אינם בשימוש, אך ישנה כוונה להקים בחדרים הריקים תצוגה היסטורית שתוקדש למגדל המים.
.
1960: הבניין עם השלמתו במבט ממגדל המים. בשלב הראשון נבנה רק האולם. בשלב השני הוקם האגף הדרומי (ארכיון רגבה)
.
1972: בשלב ביניים היה מבנה המשרדים והמועדון שהוקם ב-1965 (משמאל וגם מגדל המים) מקושר בגשרון אל בית העם שהוקם ב-1960 .מדרגות רחבות הובילו אל רחבה שמוקמה בין שני המבנים. ב-1981 נבנה אגף שהשלים את הרצף הבנוי וכיום הוא משמש מבואה לבית העם בקומת הקרקע ומשרדי משק בקומה העליונה (צילום: משה מילנר, לע"מ)
.
האגף שנוסף בתחילת שנות ה-80 לבית העם
.
מבואה לבית העם ותאי דואר
.
לוח מודעות
.
אסיפה כללית בנושא מפעל הרהיטים המפורסם שנמצא בבעלות המושב
.
הכניסה לאולם בית העם
.
שנות ה-80: קמרון החבית מוסתר בתקרת עץ וכן נערך שינוי בפתחים (ארכיון רגבה)
.
כיום האולם מעוצב כמעט כמו קופסה לבנה ואנונימית. בקצה הבמה
.
הבמה
.
כפתורים
.
מבט מהבמה
.
מסכי זכוכית רחבים מקשרים אל הדשא שממזרח לבניין
.
.
(2) אתר הנצחה לקרובים שנספו בשואה ברגבה
.
חממה
.
צומחים
.
בבית הקברות של רגבה עם הפנים לעתיד
.
בקצה השני של בית הקברות מצוי אתר הנצחה לקרובים מבני המושב שנספו בשואה. עצי הברוש מהווים רקע לקיר הזיכרון
.
הקשת היא מוטיב חוזר באתר ומופיעה בקיר הזיכרון וגם בספספלים
.
והמקור שלה הוא אמת המים שהקימו התורכים בתחילת המאה ה-19 לשירות תושבי עכו. האמה מקושרת אל מעיינות כברי ורק כמה עשרות מטרים מכאן היא מטפסת על מערכת של קשתות שנעשית גבוהה יותר ויותר ככל שמדרימים
.
אמת המים עשויה מאבנים, בעוד שאתר ההנצחה מורכב מבטון חשוף, אבן ואבן מלאכותית
.
הצמחייה עוטפת את האתר
.
שמות. לא כל הקרובים שנספו בשואה מונצחים באתר ועד היום הוא שנוי במחלוקת. בהחלטה מוקדמת שהתקבלה באספה כבר ב-1991, הוחלט כי המונצחים יהיו בעלי קרבה ראשונה לבני המושב, הורים או אחים
.
.
(2) אתר ההנצחה לקרובים שנספו בשואה
חסימת המבט והסתרת האמה שיוצר אתר ההנצחה הוא הנצחה של חוסר רגישות לסביבה ולמורשת. המיקום של אתר ההנצחה בנקודה בה נפתח היה המבט מבית הקברות אל השדה ואל אמת המים התורכית, אלא שהקמת האתר המורכב מקיר גבוה ורציף יצר חסימה. מוזר שערד שהיה אז אדריכל עתיר ניסיון, תכנן עבודה שלא רק שאינה מתחשבת בסביבה הקיימת, אלא ממוקמת בקצה שמעטים מבקרים בה ומעוצבת באופן פשטני וירוד. גם הבחירה באבן מלאכותית ובבטון חשוף אל מול אמת המים הבנויה באבן ומורכבת מקשתות, מדגישה את הפער בין האמת התכנונית של הבנאים התורכיים ובין הפרשנות המעוותת של אתר הנצחה בצורת האמה המקושתת.
"לשם תכנון מפורט התקשרנו עם האדריכל חיליק ערד מקיבוץ סער, אשר גם הציע דגם משלו", כתב אורי אלוני, חבר משק על תהליך העבודה. "היו גם הצעות של הנרי קרובה ושל גדעון פלג [שניהם אמנים מקומיים, פלג גם היה מורה לציור, מ"י]. אחרי התלבטות ממושכת נפלה הבחירה על הצעתו של גדעון וזו אושרה באסיפה". ערד לא נסוג, קיבל את ההחלטה ודאג לממש אותה. התוצאה היא אחת מהעבודות הפחות מוצלחות של ערד שהיה אז בן 66. שני עשורים מאוחר יותר כשתמך בפרסום מונוגרפיה המוקדשת לעבודותיו, הוא הציג את אתר ההנצחה ברגבה כעבודתו ולא ציין כי היה זה פלג שעיצב אותה למעשה.
.
1992: דגם לאתר ההנצחה שהכין גדעון פלג ונבחר לביצוע (ארכיון רגבה)
.
1992: הדגם צולם השבוע בארכיון רגבה לאחר שבתו של גדעון פלג מסרה אותו השבוע להפקדה בארכיון (ארכיון רגבה)
.
אלוני מספר שהיתה גם חריגה בתקציב: "המזכירות הקציבה סכום מכובד עבור הפרויקט, אבל הצוות לא הצליח לעמוד במסדרת. האספה אישרה בסופו של דבר הוצאה של 120-130,000 ש"ח". את העבודה ליוותה ביקורת קשה מצד חלק מתושבי רגבה כפי שמעיד אלוני: "האמת ניתנה להאמר: כאשר ניגשנו לפרויקט, לא ידענו כמה עבודה, ויכוחים, התלבטויות ולבסוף – ביקורת, מחכים לנו! היום אנחנו מבינים, כי אי אפשר לרצות כליל ציבור כל כך גדול, ותמיד יימצאו טוענים, שאשפר גם אחרת".
משהו על הביקורת סיפרה לי חנה גורדון. לדבריה מקבלי ההחלטות היו וותיקי רגבה היקים שהיו הרוב. הם אלה שהחליטו מי יונצח וכיצד. "במשפחה שלי 17 שנספו בשואה והם לא מוזכרים שם", היא מספרת ומוסיפה שהיא עצמה לא מקבלת את אתר ההנצחה'. למעשה, כיום כל אותם ויכוחים כבר לא מעסיקים איש. "אני לא חושבת אם זה עוד חשוב למישהו, זה כבר דור שלישי או רביעי ועבר זמנו בטל קורבנו".
חנוכת האתר התקיימה ביום השואה באפריל 1993. מאז מתקיים באתר מידי שנה ביום השואה טקס קהילתי במסגרתו מוקראים שמות הנספים מקרבה ראשונה של חברי רגבה, בעוד הטקס המלא נערך בבית העם. לאחר שהמייסדים הלכו לעולמם שינו מעט את הטקס ומאז מוסיפים את שמות נספים בזמן הקריאה מדרגה שניה ושלישית הן של חברי רגבה והן של תושבי שכונת ההרחבה.
.
1992: בבנייה (ארכיון רגבה)
.
1993: פיתוח האתר לקראת השלמתו (ארכיון רגבה)
.
1993: לקראת פיתוח הצמחייה בחזית האתר. מימין עומד יוסף ניצב שהיה רכז הבניין ברגבה (ארכיון רגבה)
.
(3) האדריכל
ערד היה מבכירי האדריכלים שפעלו בתנועה הקיבוצית במחצית השניה של המאה העשרים, ומהאדריכלים שכתבתי עליהם הכי הרבה. יליד פולין, 1927. היגר לארץ ישראל ב-1933. ממייסדי קיבוץ סער שבגליל המערבי, שם חי ופעל עד לפטירתו ב-2017. תכנן פרויקטים רבים בתנועה הקיבוצית ובמיוחד חדרי אוכל שעל רבים מהם כתבתי, כמו אלה בגזית, סמר, מגידו, עין המפרץ, גבולות, נחשון, סאסא, וכן בקיבוצו סער. הוא תכנן מבני ציבור רבים שעליהם כתבתי כבר עשרות מאמרים, ובחלקם ניתן למצוא שיתוף פעולה עם אריה סרטני, חברו מילדות עוד מהעיירה בפולין, לו הוא תכנן את הסטודיו בקיבוץ מרחביה.
חיליק ערד התמחה בתכנון אנדרטאות ברחבי הארץ שעל רובן כתבתי כאן: (1) אנדרטת חטיבת יפתח, (2) אנדרטת חללי קרית טבעון, (3) אנדרטה לשיירת יחיעם, (4) אתר ההנצחה בקיבוץ שובל, (5) אתר זיכרון בגזית (6) אתר זיכרון ביתניה, (7) חללי משמר הגבול, (8) חללי חטיבת גבעתי במצודת יואב, (9) אנדרטת דנגור (10) הנצחה לחביבה רייק. (11) יד יערי.
ב-2013 פורסם הספר "הבית, המקום – מתיקיו של המתכנן חיליק ערד" שערכו מוקי צור ויובל דניאלי ומוקדש ליצירתו. את הספר ניתן להשיג בחנות מרכז באוהאוס ברחוב דיזנגוף 77 (119 ש"ח) גם ב"יד יערי" אצל יונת רוטביין בטלפון 04-6309232.
עם פטירתו פרסמתי באתר Xnet מאמר הספד, אותו אפשר לקרוא כאן.
.
בטון ואבן מלאכותית לעומת האבן הטבעית
.
קיר הנצחה מבטון חשוף
.
לזכר
.
יד ושם אבל לא לכולם
.
מבט מהשדה על אמת המים ואתר ההנצחה בגבו כששורת ברושים מסתירה את עורף קיר הבטון
.
בשדה
.
.
(4) מושב נס עמים
.
המשכנו לביקור קצר במושב נס עמים הסמוך. בכניסה ניצב גן ילדים חדש:
.
המשכנו לנס הרים, יישוב קטן השוכן מזרחית לרגבה. בכניסה הוקם לאחרונה גן ילדים עם חזית צבעונית
.
מאוחרי הסורג הצבעוני החזית היא פשוטה וסטנדרטית
.
הגן מהווה את שער הכניסה ליישוב
.
(5) קיבוץ לוחמי הגטאות
.
התחנה הבאה היתה בתיאטרון הפתוח שבקיבוץ לוחמי הגטאות שאותו תכנן האדריכל שמואל ביקלס. שם התקיים מופע מחול יוצא דופן שהסתיים עם השקיעה:
.
המשכנו לבית לוחמי הגטאות. בגלל הקורונה המוזיאון שתכנן האדריכל שמואל ביקלס סגור
.
כמאה איש ואשה הגיעו לצפות במופע המחול "אמפי" שיצר עומרי קריגר. וברקע אמת המים
.
תודה לענת מוסקוביץ, חנה גורדון ואילה ניצב
★
אתרי זיכרון נוספים שכתבתי עליהם:
.
גל-עד בגן הזכרון בכפר סבא (אנדריי לייטרסדורף ואיליה בלזיצמן)
אנדרטה להרוגי אוטובוס הדמים בכביש החוף (יצחק שמואלי)
אנדרטה לחללי מועצה אזורית חוף הכרמל (יעקב אורנשטיין)
אנדרטה להרוגי הצוללת דקר (בתכנון דוד אנטול ברוצקוס)
יד זיכרון לעולי אתיופיה (גבריאל קרטס ושמואל גרואג)
אנדרטה לחללי חטיבה 679 ברמת הגולן (נעמי הנריק)
אנדרטה לחסידי אומות העולם (ליפא יהלום ודן צור)
אנדרטה לארלוזורוב בחוף תל אביב (דרורה דומיני)
הטייסים בגן העצמאות (בנימין תמוז ואבא אלחנני)
חללי הספינה ארינפורה בהר הרצל (אשר חירם)
אנדרטה לפורצי הדרך לירושלים (נעמי הנריק)
אתר זיכרון לחללי קיבוץ רוחמה (אלי וייסברג)
גן הבנים בתל אביב (גדעון שריג ולב וקסמן)
לזכר רצח חיים ארלוזורוב (דרורה דומיני)
לחסידי אומות העולם בפולין (דני קרוון)
אנדרטת חללי קרית טבעון (חיליק ערד)
אתר זיכרון לחללי קיבוץ עין השופט
חללי אחוזה בחיפה (גרשון קניספל)
אנדרטת משמר הגבול (חיליק ערד)
אנדרטת חטיבת יפתח (חיליק ערד)
היכל יהדות ווהלין (ישראל לוטן)
בקיבוץ בית העמק (פרדי כהנא)
מצבת ההתגברות (יחיאל שמי)
לאדם ולטבע (יגאל תומרקין)
חטיבת הגולן (עזרא אוריון)
מצודת יואב (חיליק ערד)
יד קנדי (דוד רזניק)
גשר (חנן הברון)
אנדרטת דנגור (חיליק ערד)
אתר זיכרון ביתניה (חיליק ערד)
אנדרטה לשיירת יחיעם (חיליק ערד)
אתר ההנצחה בקיבוץ שובל (חיליק ערד)
אנדרטה לנרצחי מפלסי הדרך לים המלח
קבר האחים בקיבוץ נירים (יהלום-צור)
בקעת הקהילות (ליפא יהלום ודן צור)
גלעד לאבשלום פינברג (בנימין אוראל)
אנדרטת אלכסנדר זייד וסוסתו (דוד פולוס)
גבעת התחמושת (בנימין אידלסון וגרשון צפור)
אנדרטת עוצבת הפלדה (בתכנון ישראל גודוביץ)
אנדרטה וקבר להרוגי חוות חולדה (בתיה לישנסקי)
גלעד לשלמה בן יוסף ליד ראש פינה (יצחק דנציגר)
אנדרטה להרוגי אוניברסיטת תל אביב (מיכאל גרוס)
אנדרטת ככר רבין בראשון מערב (אליעזר ויסהוף)
יד לבנים באר שבע (יוחנן רטנר ומרדכי שושני)
קיר זיכרון להרוגי קיבוץ תל יוסף (אהרון פריבר)
גן הזיכרון בקיבוץ אשדות יעקב איחוד (ויטוריו קורינלדי)
אוהל יזכור (אריה אל-חנני, ניסן כנען, אריה שרון ובנימין אידלסון)
אנדרטה לנופלים בעמק בית שאן (אלפרד מנספלד ומוניו גיתאי וינרויב)
אנדרטת הרוגי ניצנים (בתכנון שמעון פובזנר, אברהם יסקי ומשה ציפר)
גן זיכרון לחללי חטיבת הראל במלחמת העצמאות (דני קרוון וצבי דקל)
אנדרטה ובית זיכרון לשואה בקיבוץ נצר סרני (פרדי כהנא ובתיה לישנסקי)
בית הקברות של קריית ענבים ואנדרטת חטיבת הראל (מנחם שמי)
אנדרטה לזכר הנספים באסון השריפה בכרמל (נתנאל בן יצחק)
אתר הנצחה לחללי אסון המסוקים בשאר ישוב (שלומית שלמה)
אנדרטה לחללי אגד ארטילרי 212 ברמת הגולן (הלל פסח)
פינת הזיכרון בקיבוץ אשדות יעקב מאוחד (משה הדרי)
אנדרטה בעין החורש להרוגי המצור (אילון כהן)
חסידי אומות העולם הפולנים בורשה (דני קרון)
אנדרטת ההתגברות בחוקוק (יחיאל שמי)
אנדרטה לזכר ליל הגשרים (יחיאל שמי)
קבר יוסף בנימיני בבית ספר אביחיל
לצעונים שנרצחו בשואה (דני קרוון)
אנדרטה לשפיות (יגאל תומרקין)
גדוד 52 בחוליקאת (צבי אלדובי)
האנדרטה בנגבה (נתן רפופורט)
חללי קיבוץ גת (ישראל הדני)
אושוויץ (דניאל ליבסקינד)
★
שיר לסיום:
.
★
חלון אחורי 