סיבוב באתר הנצחה לחללי חטיבת גבעתי במצודת יואב

צורת המשולש הדומיננטית בנוף היא מהצורות המועדפות על מעצבי אתרי זיכרון ובכלל מבנים המבקשים לבלוט, והאדריכל חיליק ערד עשה בה שימוש לא מבוטל בעיצוב אתרי ההנצחה שיצר לאורך חמישה עשורים בכל רחבי הארץ. למרות המובלטות של האנדרטה שהשלים כאן ערד בשנת 2001, העיקר באתר הוא מצודת הטיגרט – בניין משטרה בריטי שהקימו שלטונות המנדט ב-1940 בפריסה ארצית.

"המפלצת על הגבעה" כך כינו חיילי צה"ל את מצודת המשטרה הודות לגודלה ובדידותה במרחב. לאחר שהבריטים עזבו את הארץ ומסרו אותה לידי הערבים, היא נכבשה בסופו של דבר מידי הכוחות המצריים באוקטובר 1948. הקרב נכנס לספרי ההיסטוריה הודות לתכסיס שהגה יצחק שדה, כשהוביל את חייליו מכיוון מערב בשעת בין ערביים, כשהשמש מאחוריהם מסנוורת את החיילים במצודה. לאחר הקמת המדינה הפך הבניין לבסיס צבאי, מה שלא הפריע לקירק דאגלס לצלם בו ב-1965 את סרט הקולנוע Cast a Giant Shadow על חייו של קולונל דוד מרכוס. בשיאו של הסרט צולמה כאן סצנה בהשתתפות 800 חיילי צה"ל. לסרט ההוליוודי אין כאן זכר (וחבל שכך), ורוב שטח הבניין הפך למרחב תצוגה הפתוח לציבור.

ועל כך ברשימה זו.

.

משולש

.

.

מפת התמצאות

.

1948: בניין מצודת המשטרה לאחר כיבושה (צילום: הוגו מנדלסון, לע"מ)

.

1948: הבניין מחורר מכדורים ופגיעות פגזים (צילום: הוגו מנדלסון, לע"מ)

.

1948 (צילום: הוגו מנדלסון, לע"מ)

.

.

(1) המצודה

"מצודת יואב" או בשמה המקורי "עיראק סווידאן" הוקמה בידי שלטונות הבריטים לצד כביש 35 שבמקור שימש כדרך ראשית שקישרה את ירושלים וההר עם עזה ובהמשך עם קהיר. הבניין הוקם כמצודה שנועדה לשלוט מקרוב על הדרך החשובה וכן על קבוצת כפרים פלסטיניים ששכנו באזור: בית עפה, עיראק סווידאן, עבדיס, סופיר אל ערביה, ג'וליס, כאוכבה ובית טימא. לפי מחקרו של ד"ר גד קרויזר שפורסם כספר, את בניין המצודה הקימה חברה הארי פ' קיי שבנתה שתי תחנות נוספות: בית ג'ברין עליה כתבתי כאן וג'יפתליק. בבנייה עצמה הועסקו חברי קיבוץ נגבה שהוקם שנה קודם לכן במרחק קצר מהאתר במסגרת פרויקט "חומה ומגדל". החברים והחברות הועסקו בעבודות שונות, וכך למשל החותנת של שושה מארכיון הקיבוץ, ריצפה את חדרי המצודה ובן זוגה עסק שם בתפסנות. בספרו של קרויזר "הטיגארטים – הקמת מצודות המשטרה הבריטית בארץ ישראל 1943-1938" (הוצאת המועצה לשימור אתרים וספריית יהודה דקל, 2011) מופיע סיפורו של הפרויקט היקר של המצודות, וכל מי שמעוניין להרחיב את ידיעותיו בנושא אז מומלץ לקרוא את הספר.

פחות מ-7 שנים אכלסו הבריטים את המצודה. עם עזיבתם את ארץ ישראל ב-1948 עבר הבניין לידי הערבים, אך תוך כמה חודשים, לאחר סדרה ארוכה של ניסיונות שגבו קורבנות משני הצדדים, נכבש כמו כל האזור על ידי כוחות הצבא הישראלי, וכיום אין זכר באזור כולו לבריטים או לערבים.

.

1950: אפילו יצא ספר על כיבוש המצודה

.

מאז 1948 שימש הבניין כבסיס צבאי ובמסגרת זו שימש ליחידת הכנה מרחבית ומחסנים לחיל האוויר. בהמשך, פונו היחידות השונות מהבניין והמתחם כולו עבר לידי חטיבת גבעתי. שמו הישראלי – "מצודת יואב" נקרא בעקבות יצחק דובנו – קצין ההדרכה הראשי של הפלמ"ח שכינויו היה יואב. דובנו נהרג בעת שפיקד על הגנת קיבוץ נגבה הסמוך, ועל שמו גם קרויה מועצה אזורית יואב. כיום ניתן להתבלבל ולחשוב שמדובר על מצודת יואב של שר השיכון יואב גלנט, אבל המצודה שלו נמצאת במושב עמיקם ולא כאן. למרות זאת, לגלנט יש קשר הדוק למצודה: הוא קרוי על שמו של אותו יואב, ואביו היה מהלוחמים שכבשו את האתר בתש"ח.

ביקור במצודה מגלה שחלק משטחה פתוח לציבור הרחב כאתר מורשת. השטח שפתוח לציבור כולל רחבת טקסים גדולה, וחלק מבניין המצודה ובו תצוגה בת כמה עשרות שנים. התצוגה מיושנת, עמוסה, דידקטית, מביכה בתמימותה החד-ממדית ומתאימה לקהל טיפש. הושקעו כאן משאבים יחסית גדולים, התחזוקה גבוהה אבל בהחלט הגיע הזמן להחליף את התצוגה, לעדכן את המסרים וליצור מקום שלא מסתיר את הבניין עצמו שהוא הסיפור עצמו. חדר זיכרון ובו קיר רחב עם שמות חללי חטיבת גבעתי ממוקם בצמוד למגדל הצפון-מערבי ומעוצב כמו אולם שמחות ברחוב המסגר בשנות ה-80. שני המגדלים שבקצות המצודה סגורים למבקרים.

בעת הביקור שערכתי ביום העצמאות, החנו בדיוק במגרש החנייה של האתר כמה משפחות, אך אלה דילגו באדישות על האתר ההיסטורי ופנו לחורשה הסמוכה לקיים בה מנגל חגיגי. בבניין המצודה היו המבקרים ברובם אשכנזים מבוגרים בני 60+. התצוגה כמצופה לא הצליחה למשוך את תשומת ליבם, ולמזלם המועצה לשימור אתרים העמידה לרשות המבקרים מדריך ששמח לקבץ סביבו את הקהל ולהסביר בשפה ברורה מה היה פה. על האנדרטה ועל האדריכל שתכנן אותה הוא לא ידע, ולכן אני משלים כאן את החסר.

.

שער ברזל בעיצוב צבי עמיתי

.

מצודת טיגארט – משטרת עיראק סווידאן: הוקמה ב-1940 על ידי שלטונות המנדט הבריטי, נכבשה במבצע נועז במלחמת השחרור ב-1948 ולאחר ששימשה בסיס צבאי הפכה למוזיאון ואתר הנצחה לחטיבת גבעתי

.

בחזית הבניין רחבת מסדרים גדולה ואנדרטה מופשטת שעיצב האדריכל חיליק ערד

.

טריבונות מול בניין המשטרה

.

אחד משני מגדלי הביטחון בבניין

.

פירצה בחזית בניין המצודה דרכה הצליחה חטיבה 8 בפיקודו של אלוף יצחק שדה לכבוש את הבניין ולהכניע את הלוחמים המצרים

.

.

(2) האנדרטה

בחזית בניין המצודה באופן הכי פחות אלגנטי, הוקמה אנדרטה המזדקרת אל על, כמו מכריזה בקולי קולות "הנני כאן". בתחילת העשור הגיע לכאן יובל דניאלי עם חיליק ערד כדי להכיר מקרוב את עבודותיו של ערד לקראת כתיבת הספר "הבית המקום" שדניאלי פרסם עם מוקי צור. "היה סגור ולא נתנו לנו להכנס ורק הסתכלנו מבחוץ", הוא נזכר ומסביר למה לא הרחיב על האתר בספר. "התרשמתי מהלובן והצורה שלה לעומת הבניין האופקי והאפור שברקע", מספר דניאלי ומגלה שבקיבוץ סער החליטו להפוך את הסטודיו של סער לסדנת אמנים ובדיוק היום הוא טיפל בנושא ודאג שתכניות ומסמכים שנותרו בסטודיו יועברו לארכיון יד יערי שבגבעת חביבה. דניאלי שהתמקד בספר באתרי הזיכרון שעיצב ערד מוצא כאן התייחסות לצורת הפירמידה ומשער שערד ביקש כך לרמז על הכוחות המצריים שהחזיקו ב-1948 במצודה ומהם הצליחה חטיבה 8 לכבוש את האתר. בכל מקרה, צורת המשולש והאלמנטים הזקורים לשמיים, חוזרים ומופיעים באתרי הזיכרון של ערד כמו האתר לחללי קריית יערים, האתר בצומת בית קמה לחללי חטיבת יפתח ובאתר לחללי מג"ב.

גוף המבנה שיצר ערד נועד להיות נקודת ציון במרחב והוא עוצב כיצירה מופשטת: שני גופים הניצבים זה בחזית של זה, כשחזית הגוף הקדמי שילב ערד אלמנטים אופקיים הבולטים מהמשטח, אך אלה כמעט ולא נראים כיום לאחר שנתלו על החזית לוחות עם סמלי הגדודים והחטיבה (ערד התנגד לתוספות אך איש לא שמע לו). לאנדרטה יש גם תפקיד פונקציונאלי: היא משמשת כבמה וכתפאורה לטקסים המתקיימים ברחבה הגדולה שבחזית המערבית של בניין המצודה, וכן משמשת כמעבר כניסה מהרחבה אל תוך הבניין ומרכז המבקרים. בנוסף, יש בתוכה חדר קטן בה שמורים דגלי החטיבה וניתן להציץ עליו מבעד לדלת זכוכית. הכניסה שנוצרה היא לא הכניסה המרשימה שתוכננה בחזית הדרומית של המצודה ומורכבת ממדרגות ולוח קרמיקה מלבני (שלא שרד) שנקבע מעל הכניסה – וכיום יוצאים ממנה בתום מסלול הביקור בבניין.

כיצד קיבל האדריכל חיליק ערד את עבודת עיצוב האנדרטה? גורלו של קיבוץ נגבה השוכן 1.5 ק"מ מהמצודה נקשר עם המקום מרגע הקמת המצודה, תחילה כמקור פרנסה כפי שצוין, ולאחר מכן כשהיה בחזית הלחימה. לאחר המלחמה בחר יצחק שדה למסור לחברי נגבה את דגל המשטרה המצרית. בטקס מסירת הדגל ציין שדה: "אם נסתכל במפת העולם נראה מה קטנה הארץ שלנו, ונגבה לא תהיה אפילו נקודה במפת העולם. גם המבצר הגדול של עירק סוויאדאן אינו גדול ביותר. אבל בכל דבר גדול או קטן, מכריע התוכן שבו, וידוע שאנשי נגבה לוחמים אותה מלחמה שלחמו אנשי סטאלינגרד. אני יודע שהצבא המצרי אינו הצבא הגרמני, אך אותם הכוחות שהדפו את הצבא המצרי לחמו גם בסטאלינגרד". בכל מקרה הקשר ההדוק בין המצודה ובין נגבה נמשך לאורך השנים, והביא לאנשי נגבה גם את האפשרות למשוך עבודה למחלקה הטכנית. מתוך כך נמסרה העבודה לערד שהכין הצעה שהתקבלה על אנשי גבעתי ויצאה אל הפועל.

.

2013: מבט מהאוויר (צילום: AVRAM GRAICER)

.

.

(3) הבול

האנדרטה נבחרה להופיע על בול יום הזיכרון שיצא ב-2007. מירי נסטור עיצבה בול אופטימי בו תופסים השמיים התכולים עם מעט עננים לבנים ורכים את מרבית שטח הבול. האנדרטה עצמה מופיעה בו פעמיים: במבט מהצד ובמבט חזיתי כשסמלי ודגלי החטיבה בולטים בו וכן הצבע הסגול, צבע הכומתה החטיבתי, המודגש בספח התחתון של הבול בו מופיע קטע מהקיר ועליו שמות חללי החטיבה המצוי במצודה.

.

2007: בול יום הזיכרון (עיצוב: מירי ניסטור)

.

.

(4) האדריכל

ערד, יליד פולין 1927, עלה לארץ ישראל ב-1933, ייסד את קיבוץ סער שבגליל המערבי ומאז גר שם. את הכשרתו כאמן קיבל במכון אבני ואת הכשרתו כאדריכל קיבל בטכניון. ערד שכל את אחיו, משה, שנהרג בקרב של "שיירת יחיעם" בפורים 1948 ועל מותו גילה מקריאה מקרית בעיתון ברחוב. הוא הלך עם אביו בצהרי היום בתל אביב: "אבא הסתכל והיה מאד מאופק, אבל הרגשתי שבפנים יש מהומה", נזכר באותו רגע עצוב במהלך טקס זכרון בו נשא דברים ב-1991. "עמדה לפנינו משימה – לבשר לאמא. אני לא זוכר מה אמרנו לה. אני רק זוכר את ההרגשה. הרגשה שזה מאד טרגי".

הוא מהאדריכלים שכתבתי עליהם כאן הכי הרבה; הוא תכנן פרויקטים רבים בעיקר בתנועה הקיבוצית ועל רבים מחדרי האוכל שתכנן כבר כתבתי, אבל גם על האנדרטאות שתכנן כתבתי. ב-1964 הקים את האנדרטה הראשונה בסמוך לפוריה והאנדרטה האחרונה הוקמה ב-2011 בגבעת חביבה לזכרה של חביבה ריק, כך שהאנדרטה במצודת יואב (2001) היא אחת האחרונות שיצר.

את רוב האנדרטאות שתכנן כבר הספקתי כאן לסקר: (1) אנדרטת מג"ב (2) אנדרטת חטיבת יפתח, (3) אנדרטת חללי קרית טבעון, (4) אנדרטה לשיירת יחיעם, (5) אתר ההנצחה בקיבוץ שובל, (6) אתר זיכרון ביתניה ו-(7) אנדרטת דנגור. ב-2013 פורסם הספר "הבית, המקום – מתיקיו של המתכנן חיליק ערד" שערכו מוקי צור ויובל דניאלי. הספר חשף את יצירתו של ערד וניתן להשיג אותו בחנות מרכז באוהאוס (125 ש"ח).

.

האנדרטאות של חיליק ערד (מימין למעלה בכיוון השעון): חללי שיירת יחיעם, ביתניה, דנגור (נירים), קריית טבעון, קיבוץ שובל, חטיבת יפתח בצומת בית קמה, משמר הגבול

.

hilik_04

אדריכל חיליק ערד, שנות ה-70 (באדיבות נעמי מורג)

.

תכנית (מתיקי חיליק ערד, באדיבות נעמי מורג)

.

חזית (מתיקי חיליק ערד, באדיבות נעמי מורג)

.

דגם (מתיקי חיליק ערד, באדיבות נעמי מורג)

.

2001: עם השלמת הבנייה וקודם לשילוב הסמלים וריצוף רחבת המסדרים (מתיקי חיליק ערד, באדיבות נעמי מורג)

.

סמלי החטיבה שולבו על חזית האנדרטה

.

באנדרטה מעבר צר ונמוך המוביל אל המוזיאון

.

המעבר מזכיר חפירת הגנה

.

מבט למעלה

.

באנדרטה יש חדר קטן ובו שמורים דגלי החטיבה

.

את חדר הדגלים עיצבה הילה יניב

.

המוזיאון הדידקטי מעוצב באופן מיושן ומתאר את הקרבות של החטיבה ובראשם הקרב על משטרת עיראק סווידאן

.

המוזיאון דחוס בתצלומים ודגמים המתארים את הקרבות והציוד שעמד לרשות הלוחמים

.

משוריינים בתצוגה

.

בתצוגה

.

השקעה גדולה וטיפשית: המוצג הזה עושה רעש ופיצוצים וזהו

.

רעש וקצת אורות

.

ואלה האחראים

.

מבואה לאולם זיכרון עם קיר עליו שמות חללי חטיבת גבעתי

.

אולם הזכרון עם שמות החללים

.

וגם אוסף ספרי זיכרון לדני, איתי, שמוליק, ניר, אלכס, עומרי…

.

מדרגות הבניין מקשרות לקומה העליונה לכתה וחדר זכרון

.

מצודות הטיגארט היו אמנם מבנים מבוצרים היטב אך בכל אחת היתה מרפסת גדולה שתפסה שטח גדול מחזית הבניין ועוצבה כמו בוילה

.

הכניסה המקורית למצודה

.

הכניסה (שהיום היא יציאה ממסלול המבקרים) ומעליה המרפסת

אתרי זיכרון נוספים שכתבתי עליהם:

.

יד קנדי (דוד רזניק)

בית הקברות בנתיבות

שיח' בוריכ

אתר זיכרון לחללי קיבוץ רוחמה (אלי וייסברג)

אתר זיכרון לחללי קיבוץ עין השופט

אנדרטה לחללי מועצה אזורית חוף הכרמל (יעקב אורנשטיין)

אנדרטת משמר הגבול (חיליק ערד)

אנדרטת חטיבת יפתח (חיליק ערד)

אנדרטת חללי קרית טבעון (חיליק ערד)

אנדרטה לשיירת יחיעם (חיליק ערד)

אתר ההנצחה בקיבוץ שובל (חיליק ערד)

אתר זיכרון ביתניה (חיליק ערד)

אנדרטת דנגור (חיליק ערד)

אנדרטת משמר הגבול (חיליק ערד)

אנדרטה לחללי חטיבה 679 ברמת הגולן (נעמי הנריק)

אנדרטה לפורצי הדרך לירושלים (נעמי הנריק)

קברי צדיקים בגליל

נבי מוסא

אנדרטת עוצבת הפלדה (בתכנון ישראל גודוביץ)

אנדרטת הרוגי ניצנים (בתכנון שמעון פובזנר, אברהם יסקי ומשה ציפר)

אנדרטה להרוגי הצוללת דקר (בתכנון דוד אנטול ברוצקוס)

אנדרטה להרוגי אוטובוס הדמים בכביש החוף (יצחק שמואלי)

יד זיכרון לעולי אתיופיה (גבריאל קרטס ושמואל גרואג)

בקעת הקהילות (ליפה יהלום ודן צור)

גלעד לאבשלום פינברג (בנימין אוראל)

אנדרטה וקבר להרוגי חוות חולדה (בתיה לישנסקי)

אנדרטת אלכסנדר זייד וסוסתו (דוד פולוס)

גבעת התחמושת (בנימין אידלסון וגרשון צפור)

אנדרטה להרוגי אוניברסיטת תל אביב (מיכאל גרוס)

אנדרטת ככר רבין בראשון מערב (אליעזר ויסהוף)

אנדרטה לחסידי אומות העולם (ליפא יהלום ודן צור)

אנדרטה לארלוזורוב בחוף תל אביב (דרורה דומיני)

יד לבנים באר שבע (יוחנן רטנר ומרדכי שושני)

קיר זיכרון להרוגי קיבוץ תל יוסף (אהרון פריבר)

היכל יהדות ווהלין (ישראל לוטן)

אוהל יזכור (אריה אל-חנני, ניסן כנען, אריה שרון ובנימין אידלסון)

אנדרטה לנופלים בעמק בית שאן (אלפרד מנספלד ומוניו גיתאי וינרויב)

גן הזיכרון בקיבוץ אשדות יעקב איחוד (ויטוריו קורינלדי)

גן זיכרון לחללי חטיבת הראל במלחמת העצמאות (דני קרוון וצבי דקל)

קבר האחים בקיבוץ נירים (יהלום-צור)

מצבת קבר ליד ספסופה

גלעד לשלמה בן יוסף ליד ראש פינה (יצחק דנציגר)

אנדרטה לנרצחי מפלסי הדרך לים המלח

אנדרטה לחללי אגד ארטילרי 212 ברמת הגולן (הלל פסח)

אנדרטה ובית זיכרון לשואה בקיבוץ נצר סרני (פרדי כהנא ובתיה לישנסקי)

אתר הנצחה לחללי אסון המסוקים בשאר ישוב (שלומית שלמה)

אנדרטת ההתגברות בחוקוק (יחיאל שמי)

פינת הזיכרון בקיבוץ אשדות יעקב מאוחד (משה הדרי)

בית הקברות של קריית ענבים ואנדרטת חטיבת הראל (מנחם שמי)

אנדרטה לזכר הנספים באסון השריפה בכרמל (נתנאל בן יצחק)

אנדרטה לזכר ליל הגשרים (יחיאל שמי)

אנדרטה בעין החורש להרוגי המצור (אילון כהן)

קבר ד"ר ברוך גולדשטיין

אנדרטאות בגטו ורשה

בית הקברות הצבאי הבריטי ברמלה

מוזיאון לתולדות יהודי פולין

★★★

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שלגיה  On 31/05/2017 at 22:51

    צריך לפוצץ את המשולש הזה.
    מיכאל,אתה שמעת על פרויקט ונוס? מישהו הפחיד אותי לא מזמן ,שבגלל הטכנולוגיה יפטרו מלא אנשים והוא לא ידע להגיד לי מה הם יעשו בלי עבודה. אחר כך ראיתי בערוץ 2 פרומו לתכנית בנושא ,זה של מיקי יחימוביץ' או איך שאומרים את השם שלה,ואני לא רואה טלוויזיה כזאת רק קרדישיאן וכאלה,אבל רציתי תשובה ,אז ראיתי וזאת הייתה תכנית שהעלתה את הבעיה והביאה איזה נעל שהציע פתרונות שלא קשורים לבעיה. ואז ראיתי בערוץ 8 ,סרט קצר על פרויקט ונוס. אתה חייב לקרוא עליהם.

    • מיכאל יעקובסון  On 31/05/2017 at 22:55

      ראיתי קטע מהתכנית של יחימוביץ. היא הביאה כמה נהגי מוניות אל גג של איזה חניון, ואיימה עליהם שהם צריכים לחפש עבודה אחרת. הם הקשיבו לה כמה דקות, חזרו למוניות שלהם והמשיכו. את יכולה להירגע.

  • משה פרנק  On 31/05/2017 at 23:07

    מיכאל – תיקון. חטיבת גיבעתי לא היתה אחראית על כיבוש משטרת עיראק סואידאן. יותר מזה, חטיבת גבתי כשלה בנסיונותיה לכבוש את המפלצת שעל הגבעה. האחריות על כיבוש המצודה היתה של לוחמי חטיבה 8. הסיבה היחידה להקמת המוזיאון ואתר ההנצחה, היתה העמדת האובליסק המיצרי מצד שני של הכביש. פונדק לא יכול היה לשאת את החרפה, שהמיצרים ינציחו את חלליהם, וגבעתי – לא.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: