סיבוב באתר זיכרון ביתניה עילית

כששאלתי את האדריכל חיליק ערד, באיזו מבין עבודותיו הוא הכי ממליץ לי לבקר, הוא מיד ציין את אתר הזיכרון לביתניה בסמוך לקיבוץ אלומות. "אני אוהב מאד את האוהל של ביתניה", הוא אמר, "זה יושב בתוך ההר ויש שם משטח ועליו אוהל גדול, וכשעולים רואים דרך חריץ את עמק הירדן והכנרת. זו העבודה הכי נקיה שעשיתי".

ואם כבר מגיעים לאזור, אמליץ לשלב טעם נוסף לביקור: הגבינות המצוינות של "שירת רועים" בכפר קיש והלחם של יוחי במאפיה הקטנה שלו בכפר כמא (על הכפר כתבתי כאן, אבל רק עכשיו גיליתי את המאפייה) ועל כך ברשימה זו.

.

IMG_20131115_124420

בתוך אתר הזיכרון שיצר האדריכל חיליק ערד בביתניה עילית

.

(1) המסלול: גבינות + לחם + אתר זיכרון

בדרך לכינרת החלטתי לעצור באתר הזיכרון בביתניה, אבל הרעב הביא אותי לסטות מהכביש לכפר קיש, שם נמכרות גבינות הצאן של מחלבת "שירת רועים". המחלבה עצמה נמצאת בקיבוץ רשפים שבעמק בית שאן, והחנות נמצאת בביתה של גבנית המחלבה. הודות להמלצתה המשכתי לכפר כמא הסמוכה שם מתחבאת מאפיה כפרית. היות ואין שלט בכניסה למאפייה, שאלתי את אחד התושבים היכן המאפייה של יוחי והוא כיוון אותי אליה. משם נסיעה של 10 דקות מובילה לאתר הזיכרון. באתר יש שולחנות פיקניק נקיים, עם נוף מרהיב לבקעת הירדן ולכינרת.

לאתר ההנצחה פונים במעגל התנועה דרומה לקיבוץ אלומות ומיד פונים שמאלה לתוך תחנת הדלק. עוקפים אותה משמאל ועל דרך עפר שנמשכת כ-100 מטרים, מגיעים לאתר הזיכרון שצמוד לו תצפית מטופחת וחדשה. להתמצאות ראו מפה שהכנתי כאן:

.

kfarkama

מפת התמצאות

.

IMG_6760

בחנות הגבינות בכפר קיש

.

IMG_6761

גבינות: יש טעימות, הגבינות מעולות והמחירים סבירים

.

IMG_6764

יוחי מסביר על הלחמים שאפה בכפר כמא

.

IMG_6767

הקמח ממתין בפינת המאפייה

.

(2) אתר הזיכרון ביתניה עילית

ב-1964 ציינה תנועת "השומר הצעיר" 50 שנה להיווסדה. כבר אז איבדה התנועה את התנועה והיתה גוף זקן שהתקשה למצוא את ייעודו. אם כמה שנים קודם לכן דאגה התנועה להתעוררות ההגירה לארץ ישראל ופיתוח היישוב והמפעל העברי, בשנות ה-60 נותרה עם סיסמה של "תיקון העולם". במצב כזה היה צריך כנראה להיזכר בעבר המפואר וההרואי. לצורך כך, הוקמה אנדרטה או אתר זיכרון בביתניה, אתר בו התארגן הגרעין הראשון שיסד את הקיבוץ הארצי.

נערכה תחרות בין אמני הקיבוץ הארצי וזכתה בה הצעתו של האדריכל חיליק ערד, חבר קיבוץ סער שעבד באותה עת במחלקה הטכנית של הקיבוץ הארצי. ברוח התקופה עיצב ערד את האתר באמצעות שילוב של שני חומרים בלבד: אבן מקומית (אבן צפתית לריצוף עם אבן בזלת לחיפוי קיר התמך) ובטון חשוף (לאוהל).

ערד תיכנן למבקר מסלול חוויתי: תחילה ייחשף לאתר כולו במבט מרוחק, יקיף אותו תוך שהאתר מוסתר באמצעות קיר תמך המחופה באבן בזלת. כאשר הנוף והאתר מוסתרים יופיע שביל העולה אל במה רחבת ידיים. במהלך ההליכה בשביל הקצר, יתקרב המבקר לאוהל הבטון אך המבט עליו לא יאפשר לחשוף את משמעותו. רק בקצה השביל ייחשף נוף הכינרת עם הרי הגולן באופק וכן אוהל הבטון המתנשא לגובה 3.80 מטרים מהקרקע. הרחבה עצמה חבוקה משני עבריה במעקות (המשך לקירות התומכים ברחבה). את אותו חיבוק, ניתן למצוא ביצירות אחרות של ערד – כמו תכנית קיבוץ סמר בערבה, מרכז שיקום בקיבוץ הזורע, רחבה ציבורית בקיבוץ עין דור וכן בהצעות שלא נבנו למרכז תרבות וחברה בקיבוץ החורש ובית ספר למוסיקה במכללת תל חי.

.

Arad-b22

החיבוק של יחיאל ערד: הדפס נחושת, שנות ה-70 (מקור: נעמי מורג, חיליק ערד)

.

צורתה המיוחדת של הרחבה המעוגלת מעודדת תנועה שבסופה נמשך המבקר אל הפתח הצר שבאוהל הבטון. אותו חריץ כניסה נמשך מעלה אל קודקוד האוהל, שם הופך לפתח עגול דרכו חודר אור רך ואיטי. על חלקו הפנימי של האוהל טבועים שמות 73 הקיבוצים שהקים השומר הצעיר עד 1964. קיבוצים מאוחרים נוספו באופן לא מקצועי על חלק באוהל שנותר ריק. ההליכה באוהל היא למעשה ירידה במדרגות נוחות. חריץ צר ואופקי מאפשר, בשלב בו התרגל המבקר למראה השמות על דופן האוהל, להיחשף במבט ממוסגר לנוף בקעת הירדן והכנרת. בקצה התחתון של המדרגות יוצא המבקר מהאוהל וממשיך ישר למכונית והביתה, או ממשיך להסתובב.

מספר שלום שרגא שהשתתף בתכנון האתר וליווה את הביצוע: "האתר בביתניה קרוב מאד לליבי. זו היתה עבודתי הראשונה עם חיליק על אנדרטה, ובה הוצבה הבעיה של תרגום התכנון האדריכלי למבנה יציב וכלכלי. לשאלה איך מייצרים גוף בטון דק ובעל צורה כל-כך לא סדירה, ללא צורך בתבניות-עץ יקרות, שאין בטחון שניתן למלא אותן בבטון ללא חללים, נמצאה התשובה הבאה: מתוך היסוד, בחלק הקשור אליו, הובלטו מוטות פלדה חזקים, ומוטות נוספים הונחו לאורך כל היקף האוהל בעזרת תבנית בתחתית בלבד. על גבי מוטות אלה היוצרים את הגאומטריה של האוהל, נפרשה רשת של מוטות דקים, ועליה הונחה רשת רביץ צפופה. על הרשת נזרק בטון משני הצדדים, ושולבו בו לוחיות עם שמות הקיבוצים. הבטון הוחלק בכף-טייחים וכך התקבל המרקם המחוספס. יתכן שבצד הפנימי הועמדה תבנית כלשהי לגיבוי, אינני בטוח בזה. ממש באותה השיטה הוקמה האנדרטה בצומת בית קמה, וכן הגגות בחצר חדר האוכל בשער הגולן ובאולם ההתעמלות בסמינר הקיבוצים בתל אביב. בשלושת האחרונים היתה תבנית חד-צדדית. והבטון היה 'טורקרט' – מותז בלחץ במשאבה".

באירוע שבסמגרתו נחנך האתר ב-1964, השתתפו 73 נציגי הקיבוצים שכל אחד מהם שתל עץ אלה, שכיום הם מרכיבים יחד חורשה ייחודית באמצע הנוף. רק חבל שתחנת הדלק המכוערת והבדלי הגבהים מסתירים אותה מהחולפים על הכביש.

.

bitanya 1

תכנית האתר (מקור: נעמי מורג, חיליק ערד)

.

bitanya 5

סקיצה של החזית הצפונית (מקור: נעמי מורג, חיליק ערד)

.

(3) אדריכל חיליק ערד

האדריכלים שפעלו בתנועה הקיבוצית זכו להספק אדיר, אך עבודותיהם לא זכו לפרסום וכך גם הם עצמם. למעט האדריכל שמואל מסטצ'קין הם כולם היו ונותרו מחוץ לדיון האדריכלי המרכזי (מסטצ'קין בשונה מכל השאר התגורר בתל אביב). בעשר השנים האחרונות חלה התעניינות באדריכלות הקיבוצית ואף הוקדשה לה תערוכה בביאנלה לאדריכלות בוונציה לפני שלוש שנים, כך שהמצב קצת משתנה.

ערד נולד בפולין ב-1927 ועלה לארץ ישראל ב-1933 עם משפחתו. בבגרותו הצטרף לגרעין המייסד של קיבוץ סער, שם הוא מתגורר עד היום. במהלך כ-60 שנות עבודה תכנן בתי מגורים, חדרי אוכל, מוסדות חינוך, אולמות תרבות, מפעלים, מבני משרדים וגם תכניות לקיבוצים. והנה סרטון שצלמתי באתר:

.

.

חיליק ערד לא הותיר אחריו אמנם יצירות מופת אדריכליות, כמו אלה של שלושת עמיתיו הבולטים בתנועה הקיבוצית – שמואל ביקלס, חנן הברון ושמואל מסטצ'קין וקשה למצוא בעבודותיו ייחוד משמעותי שמבדיל אותן מתכניות שערכו אדריכלים אחרים בתנועה. אך בשורה התחתונה זה אחד ממאפייני האדריכלות הקיבוצית, שביטלה את החותם האישי והעצימה את הכלל. למרות שלא מדובר ביצירה אדריכלית אלא פיסולית, אתר הזיכרון וההנצחה ביתניה נראה לי כעבודתו הייחודית והמוצלחת ביותר בהיבט היצירתי.

בחצי השנה האחרונה כתבתי כאן בבלוג ארבע רשימות על אתרי זיכרון שתכנן חיליק ערד: (א) אנדרטת חטיבת יפתח בצומת בית קמה, (ב) אנדרטה לחללי קרית טבעון, (ג) אנדרטת שיירת יחיעם ו-(ד) אתר ההנצחה לחללי קיבוץ שובל בנגב. סקירה כללית על יצירתו פרסמתי באתר Xnet שהתייחסה בין השאר לספר שהוצא עליו לפני כמה חודשים ומסכם את פועלו כאדריכל ואמן (מוקי צור ויובל דניאלי: הבית, המקום – מתיקיו של המתכנן חיליק ערד, הוצאת יד יערי, מרכז תיעוד וחקר של השומר הצעיר, 2013). בהזדמנות זו, ברצוני להודות לנעמי מורג, מעצבת ומפיקת הספר על התמונות ששלחה לצורך הרשימה.

.

IMG_6812

הכנרת במבט מהכניסה לאתר ביתניה עילית

.

bitanya 2

מראה כללי של האתר בשנות ה-60 (מקור: נעמי מורג, חיליק ערד)

.

IMG_6811

מראה כללי של האתר היום

.

IMG_6775

המסלול הוא בצורת ספירלה (עקומה חלזונית) דרכה עובר המבקר חוויה כשהוא נחשף אט אט לנוף הכינרת

.

IMG_6776

מבנה הבטון הגבוה שלמרגלותיו מתחיל המסלול נראה מקרוב כחסר צורה

.

IMG_6804

רק כשעולים על הבמה נחשף הנוף במלוא תפארתו ומבנה הבטון מתגלה כאוהל שניתן להכנס אליו

.

IMG_6794

לעומת האוהל שמייצג את מעשה האדם, מסמלת הבמה המחופה באבן בסיתות פראי את האדמה הבתולית שאותה ביקשו החלוצים לגאול

.

IMG_6795

הבטון הקשה והכבד מקבל כאן מראה קליל ודקיק עד כדי כך שהוא נראה כמו נייר

.

IMG_6796

בדופן הפנימית של "האוהל" טבועים שמות 73 יישובי הקיבוץ הארצי שהיו קיימים בשנת 1964. יישובים שקמו לאחר מכן נוספו באופן חובבני באמצעות הדבקת טבלאות בטון על הקיר

.

IMG_6780

בשער הגולן טרם בקרתי

.

IMG_6781

ערד הותיר פתח עגול בקצהו העליון של האוהל, כדי להחדיר אור טבעי ומיוחד אל תוך אוהל הבטון

.

IMG_6782

לאחר שהמבקר נחשף לשמות הקיבוצים, צוהר צר ואופקי חוזר וחושף בפניו את הכינרת והבקעה וברקע הרי גולן

.

IMG_6800

מדרגות יורדות מטה ומוציאות את המבקר חזרה למסלול המלווה אותו אל מחוץ לאתר. מישהו הציב ספסל פיקניק שחוסם את היציאה

.

IMG_6784

אוהל הבטון במבט מלמטה: חצי ממנו באוויר

.

IMG_6801

הקיר התומך את הבמה מתפורר לאט לאט, ולמרות הניקיון הרב באזור המבנה עצמו לא מתוחזק היטב וחסרות אבנים

.

אתרי זיכרון נוספים שכתבתי עליהם:

.

אנדרטת עוצבת הפלדה (בתכנון ישראל גודוביץ)

אנדרטת הרוגי ניצנים (בתכנון שמעון פובזנר, אברהם יסקי ומשה ציפר)

אנדרטה להרוגי הצוללת דקר (בתכנון דוד אנטול ברוצקוס)

אנדרטה להרוגי אוטובוס הדמים בכביש החוף (יצחק שמואלי)

יד זיכרון לעולי אתיופיה (גבריאל קרטס ושמואל גרואג)

בקעת הקהילות (ליפה יהלום ודן צור)

גלעד לאבשלום פינברג (בנימין אוראל)

אנדרטה וקבר להרוגי חוות חולדה (בתיה לישנסקי)

אנדרטת אלכסנדר זייד וסוסתו (דוד פולוס)

גבעת התחמושת (בנימין אידלסון וגרשון צפור)

אנדרטה להרוגי אוניברסיטת תל אביב (מיכאל גרוס)

אנדרטת ככר רבין בראשון מערב (אליעזר ויסהוף)

אנדרטה לחסידי אומות העולם (ליפא יהלום ודן צור)

אנדרטה לארלוזורוב בחוף תל אביב (דרורה דומיני)

יד לבנים באר שבע (יוחנן רטנר ומרדכי שושני)

קיר זיכרון להרוגי קיבוץ תל יוסף (אהרון פריבר)

היכל יהדות ווהלין (ישראל לוטן)

אוהל יזכור (אריה אל-חנני, ניסן כנען, אריה שרון ובנימין אידלסון)

אנדרטה לנופלים בעמק בית שאן (אלפרד מנספלד ומוניו גיתאי וינרויב)

גן הזיכרון בקיבוץ אשדות יעקב איחוד (ויטוריו קורינלדי)

גן זיכרון לחללי חטיבת הראל במלחמת העצמאות (דני קרוון וצבי דקל)

אנדרטת חטיבת יפתח (חיליק ערד)

אנדרטת חללי קרית טבעון (חיליק ערד)

אנדרטה לחללי חטיבה 679 ברמת הגולן (נעמי הנריק)

אנדרטה לפורצי הדרך לירושלים (נעמי הנריק)

אנדרטה לשיירת יחיעם (חיליק ערד)

אתר ההנצחה בקיבוץ שובל (חיליק ערד)

קברי צדיקים בגליל

אתר זיכרון ביתניה (חיליק ערד)

.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • גרשון  On 20/11/2013 at 10:54

    התיחסת להתכנסות אך בנאוטילוס, יש דווקא התרחבות וככל שאתה יוצא מהסדק הקווים הולכים וגדלים מבלי לאבד את הקשר עם המוקד. זאת תפיסה של "ופרצת ופרצת…"

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: