מוזמנים לאירוע לכבוד ספר חדש שפרסמתי "אחרי המודרניזם – האדריכלות של משה לופנפלד וגיורא גמרמן"

בתום ארבע שנות מחקר מעמיק שהתמקד ביצירתם של האדריכלים משה לופנפלד וגיורא גמרמן, יצא לאור הספר "אחרי המודרניזם" (הוצאת אסיה). שני האדריכלים, שנפטרו כבר בעשור הקודם, תכננו כמעט בכל תחום מתחומי האדריכלות: חינוך, תרבות, תעשייה, מלונאות, ספורט ומגורים. היתה זו גם אחת מהשותפויות הממושכות והייחודיות בתולדות אדריכלי דור המדינה.

גוף העבודה המקיף של לופנפלד וגמרמן משקף את חילופי האופנות וסדר היום התכנוני והסגנוני במחצית השנייה של המאה ה-20. בקאנון של אדריכלות ישראל כלול לפחות מבנה מייצג אחד פרי תכנונם מכל תקופה ותקופה: החל ב"בית המגירות" בבאר שבע, נציג הסטרוקטורליזם הברוטליסטי הניסיוני של שנות ה-60, בהמשך ספריית שער ציון – בית אריאלה בתל אביב, פסגת עבודתם האדריכלית ואחד משיאיו האקספרסייביים של הברוטליזם הישראלי המאוחר שהיה נפוץ בארץ לאחר 1967 ולאורך שנות ה-70 וה-80, וכלה בקריית התרבות באשדוד, מהדוגמאות הבולטות של האדריכלות הפוסטמודרנית בישראל של שנות ה-90. 

זוהי המונוגרפיה השלישית שאותה אני מפרסם במשותף עם האדריכל ד"ר צבי אלחייני, ואירוע לכבוד הספר יתקיים ביום שישי, 27.5, בשעה 14:00 בבית אריאלה. האירוע שיתקיים במסגרת "בתים מבפנים", יכלול הרצאה שתסקר את יצירתם של האדריכלים וכן סיור שאותו תוביל האדריכלית גנית מייזליץ כסיף.

ועל כך ברשימה זו.

.

ספר חדש

.

תזכורת: יום שישי הקרוב סיור בשלושה מבננים בשכונת גילה בירושלים

הסיור קרב ובא! ביום שישי הקרוב (19.11) בשעה 13:00 במסגרת אירועי "בתים מבפנים" שיתקיימו בירושלים. נקודת מפגש: גן הלבנון ברחוב אברהם יערי, גילה. בסיור תשתתף רחל נצר – מתכננת אורבנית קהילתית המלווה את השכונה שתספר על מצבו של כל אחד מהמבננים כיום ומה מתוכנן.

בחרתי שלושה מבננים שבאמצעותם בקשו האדריכלים להמציא מחדש את סביבת המגורים המקומית. אדריכלים אלה חזרו והתבוננו בבנייה הירושלמית, בחנו את יחסי השכנות והזהות השכונתית, התייחסו לנושאים כמו טופוגרפיה, ביטחון ותנועה והם כמעט ונכנעו לתכתיבים חומריים. התוצאה שנויה במחלוקת, אבל ללא ספק היה זה הרגע האחרון באדריכלות הישראלית שבה המדינה באמצעות משרד השיכון עודדה יצירתיות אדריכלית, רגע אחרון שבו ניתנה לאדריכלים יד חופשית לתכנן סביבת מגורים חדשה, והם ניצלו אותה הודות לכשרונם וניסיונם.

במבננים שתכננו האדריכלים רם כרמי, אריה ואלדר שרון ומשה לופנפלד וגיורא גמרמן, מהגדולים שנבנו בגילה במהלך שנות ה-70, תמצאו רחובות פנימיים, סמטאות, כיכרות, מדרגות שהופכות למסלול חגיגי, קשתות, שערי כניסה ובעיקר תפיסה מערכתית שהופכת את המעבר בהם לחוויה יוצאת דופן.

.

19.11.2021

.

מוזמנים לסיבוב בשלושה מבננים בשכונת גילה בירושלים

ניתן להתעכב וללמוד ממרבית סביבות המגורים שנבנו בשכונת גילה לאורך השנים, ואל המיוחדים שבהם אני מזמין אתכם לסייר. במסגרת אירועי "בתים מבפנים" שיתקיימו בירושלים, אוביל בהם סיור ביום שישי (19.11) בשעה 13:00. נקודת מפגש: גן הלבנון ברחוב אברהם יערי, גילה. בסיור תשתתף רחל נצר – מתכננת אורבנית קהילתית המלווה את השכונה שתספר על מצבו של כל אחד מהמבננים כיום ומה מתוכנן.

בחרתי שלושה מבננים שבאמצעותם בקשו האדריכלים להמציא מחדש את סביבת המגורים המקומית. אדריכלים אלה חזרו והתבוננו בבנייה הירושלמית, בחנו את יחסי השכנות והזהות השכונתית, התייחסו לנושאים כמו טופוגרפיה, ביטחון ותנועה והם כמעט ונכנעו להתכתיבים חומריים. ההיבט של פיתוח נוף הוא אחד מהחלשים בגילה ונראה שהאדריכלים לא ממש התעניינו בנושא. בתקופת התכנון הם נפגשו מעת לעת ודנו יחד בתכניות שערכו, ביקרו זה את זה, שינו ושיפרו. התוצאה שנויה במחלוקת, אבל ללא ספק היה זה הרגע האחרון באדריכלות הישראלית שבה המדינה באמצעות משרד השיכון עודדה יצירתיות אדריכלית, רגע אחרון שבו ניתנה לאדריכלים יד חופשית לתכנן סביבת מגורים חדשה, והם ניצלו אותה הודות לכשרונם וניסיונם.

במבננים שתכננו האדריכלים רם כרמי, אריה ואלדר שרון ומשה לופנפלד וגיורא גמרמן, מהגדולים שנבנו בהתנחלות גילה במהלך שנות ה-70, תמצאו רחובות פנימיים, סמטאות, כיכרות, מדרגות שהופכות למסלול חגיגי, קשתות, שערי כניסה ובעיקר תפיסה מערכתית שהופכת את התנועה בהם לחוויה יוצאת דופן.

ועל כך ברשימה זו.

.

70'

.

סיבוב בפנימיות של כפר הנוער החקלאי מקווה ישראל

ישנם מוסדות שבוחרים באדריכלים בוגרים שלהם לשוב ולתכנן בהם מבנים. כתבתי כאן על מדרשית נעם שהזמינה את הבוגר אדריכל ישעיהו אילן שיתכנן את מעונות המורים. גם בכפר הנוער החקלאי מקווה ישראל עשו מהלך דומה, והזמינו את האדריכלים משה לופנפלד וגיורא גמרמן שיתכננו את בנייני הפנימיות החדשות. לשניים כבר היה ניסיון עשיר בתכנון מוסדות חינוך ומגורים, אך גמרמן שהיה בוגר המוסד הביא את ההזמנה.

אז רגע לפני שהיתה לנו פגישה בכפר, קפצנו להסתובב בפנימיות של מקווה ישראל, שבאותה עת היו ריקות כי היה חופש. את הפנימיות שנבנו בתחילת שנות ה-70, הכרנו מצוין מתכניות ותצלומים ישנים, אבל עד אז לא בקרנו בהם. הן עומדות כאן כבר קרוב ל-50 שנה, נערכו בהן מעט שינויים אבל בהחלט נדרש לחדש אותן.

ועל כך ברשימה זו.

.

לופ

.

סיבוב במבנן שתכננו לופנפלד וגמרמן בשכונת גילה

בין הבודדים שתכננו יותר ממתחם אחד בשכונת גילה היו האדריכלים משה לופנפלד וגיורא גמרמן (אדריכל אחראי: ניסן קנולר). הם גם היחידים שתכננו נוסף על מתחמי המגורים מוסדות ציבור. על המתחם המאוחר שתכננו בגילה כתבתי כאן והוא שונה באופן מהותי מהמתחם הראשון שתכננו ובו הסתובבתי לאחרונה. המתחם המאוחר הוא קטן יחסית ומורכב משלושה בלוקים הפרוסים כמו משולש סביב לחצר פנימית. לעומתו המתחם הראשון שאותו הם החלו לתכנן ב-1971 ובנייתו הושלמה בסוף אותו עשור, הוא עצום בגודלו יחסית לישראל, הוא הגדול ביותר בגילה, הוא לינארי ורחובות פנימיים מלווים אותו לכל אורכו.

למרות ההידרדרות של שכונת גילה ובכלל של ירושלים לאורך השנים ועזיבתה של אוכלוסייה חזקה, הצליח המתחם הוותיק הזה לשמור על מעמדו. סיבוב בו מגלה שאיכות הבנייה היתה בהחלט גבוהה, הדיירים הנוכחים מקפידים להימנע מבניית תוספות מכוערות, מהשלכת פסולת ברחובות ומהעברת צנרות וכבלים בחזיתות. לכאן לא הצליח להיכנס הישראלי המכוער שנוהג לעשות מה שהוא רוצה בכל מקום.

ועל כך ברשימה זו.

.

רחוב פנימי

.

סיבוב בבית קאהן במפגש הרחובות לואי מרשל ובודנהיימר

במפגש הרחובות בודנהיימר ולואי מרשל שבצפון תל אביב יש בניין אחד בולט וצבעוני שתכנן עבור משפחתו האדריכל סלו הרשמן (מתכנן הסינמטק). קל לפספס את הבניין שנמצא מולו – בניין מגורים משותף שתכננו האדריכלים משה לופנפלד וגיורא גמרמן (מתכנני בית הפירמידה ומגדל המגירות בבאר שבע, ספריית בית אריאלה ובית דני בתל אביב). הבניין שתוכנן ב-1970 מייצג את המאפיינים של עבודתם כמו פירוק התיבה המודרניסטית ויצירת פתחי הצצה אקראיים בחזית. משרדם של השניים שכן ברחוב הסמוך ולופנפלד בעצמו בנה לימים את בית משפחתו ברחוב המקביל.

בית קאהן שקרוי כך על שם המשפחה שבנתה וגרה בו, מייצג את גישתם הייחודית של לופנפלד וגמרמן שלכל אורך דרכם נמנעו מלשכפל מוצרי מדף. לבניינים שיצאו תחת ידם העניקו השניים אופי מיוחד שהעיד על התלהבות, סקרנות והעזה, הם התחילו עם בתי מגורים לערבים ב-1960 וסיימו את המילניום ואת הקריירה עם מרכז תרבות ומוזיאון בצורת פירמידה באשדוד.

ועל כך ברשימה זו.

.

כותל המזרח (צילום ועריכה: חגי פרגו)

.

סיבוב בספרייה העירונית ובמרכז המוסיקה בכרמיאל

בהמשך למרכז העירוני של כרמיאל שתוכנן בשנות ה-60, תכננו האדריכלים משה לופנפלד וגיורא גמרמן חלקים ממתחם הפנאי והספורט של העיר החדשה. המתחם כלל את בניין הספרייה העירונית ואת מרכז המוסיקה (קונסרבטוריון) ולצידם תוכננו המתנ"ס, מרכז אמנויות, בריכת שחייה עם מגרשי טניס, אצטדיון כדורגל ואמפיתאטרון.

כמתכנני ספריית בית אריאלה (1977), שהיתה הספרייה העירונית הגדולה עד אותה עת (נראה לי שהמדיטק בחולון שנחנך ב-2004 הוא עדיין קטן ממנה), הוזמנו לופנפלד וגמרמן לתכנן ספריות עירוניות בערים אחרות כמו קרית גת, קצרין. ב-1986 נחנכה הספרייה בכרמיאל. את בניין הקוסרבטוריון הסמוך תכנן האדריכל חנוך שפירא שגם משפץ אותו עכשיו.

האוכלוסייה הערבית בכרמיאל הולכת וגדלה, אך לא מצאתי בספרייה ספרים בשפה הערבית. בעיר גם גדלה האוכלוסייה החרדית אבל לא מצאתי בספרייה ספרי קודש. יתכן והם נמצאים אך פספסתי אותם. באולם העיון ישבו בעיקר אנשים מבוגרים בעלי חזות רוסית שהיו שקועים בקריאה. זה נחמד לראות שיש עוד חיים לספריות כמו של פעם. במרכז המוסיקה לעומת זאת היו רק ערבים. הוא עובר עכשיו שיפוץ והפועלים היו עסוקים במלאכתם.

ועל כך ברשימה זו.

.

צל ומזגן

.

סיבוב בחצר הפנימית של ספריית בית אריאלה

לב ליבה של ספריית בית אריאלה היא חצר פנימית. חצר של בטון, זכוכית ואור. המבקרים בספרייה יכולים לגלות אותה רק אם יתקרבו למסכי הזכוכית המצויים בשוליים של אולמות העיון, הם יכולים לראות אותה אך לא לחדור לתוכה. עובדי הספרייה הם היחידים שגם יכולים להיכנס אליה ישר מהמשרדים שמקיפים את החצר.

בניין ספריית בית אריאלה שנחנך ב-1977 בתכנון האדריכלים משה לופנפלד (2010-1931) וגיורא גמרמן (2015-1927) הוא מבנה הציבור המרשים והגדול ביותר שתכנן המשרד שפעל בתל אביב במשך יותר מ-40 שנה. השניים זכו בתכנונו לאחר שהצעתם נבחרה למקום הראשון בתחרות אדריכלים שהתקיימה ב-1967 ואליה הוגשו יותר מארבעים הצעות. זה גם הבניין המורכב והבולט שלופנפלד וגמרמן תכננו, ועל כל אחד מחלקיו ניתן לכתוב כאן רשימה. הפעם אסתפק בחצר הפנימית.

ועל כך ברשימה זו.

.

אברותיה קלות

.

סיבוב בתי ספר 26: מקיף שייבר בבית שמש שמשמש היום ישיבה תיכונית חרדית

התלמידים היו שקועים בתפילת מנחה בבית המדרש שבקומה העליונה, ששימש במקור חדר אוכל לתלמידי בית הספר המקיף על שם שייבר. מאז נסגר בית הספר הוא משמש למוסד חרדי בו לומדים לבגרויות (ממה שראיתי כולם אשכנזים ורובם דוברי אנגלית), גני ילדים (אליהם לא נכנסתי) ושליש ממנו נטוש. ההווה הזה הוא העתיד של פעם. לכן חמוד לקרוא את הכרזתו של זלמן ארן, שר החינוך אז, בטקס פתיחת בית הספר שהתקיים בראשית שנת הלימודים בספטמבר 1966: "אין זו מליצה אם נקבע כי במפעל זה אנו מקימים את העתודות ואת העתידות של אזורי הפיתוח בישראל".

בית הספר נבנה כמודל חלוצי בתחום מוסדות החינוך העל-יסודי בתכנונם של האדריכלים משה לופנפלד וגיורא גמרמן. היה זה פועל יוצא למדיניות חדשה שהנהיג משרד החינוך ברשותו של שר החינוך זלמן ארן. הוא ביקש לצמצם את הפערים החברתיים שהיו קיימים אז בחברה הישראלית ובלטו בעיקר בעיירות הפיתוח. כך, ניסה ארן להקים בתי ספר שישלבו לימוד מקצוע עם לימודים עיוניים, ובמקביל להעניק למבנה הפיסי של בית הספר פרשנות חדשה.

ועל כך ברשימה זו.

.

קשת

.

סיבוב בשיכונים שבנה משרד השיכון לאוכלוסייה ערבית בכפר ימה

בניית השיכונים לאוכלוסייה הערבית בתחילת שנות ה-60 הוא מהפרויקטים הפחות ידועים שהקים משרד השיכון. כשאיתרתי באוסף של האדריכלים משה לופנפלד וגיורא גמרמן שהופקד בארכיון אדריכלות ישראל, את התצלומים החושפים את הבתים הקטנים והמשוכפלים שהם תכננו הנושא סיקרן אותי. את הפרויקט הזמין משרד השיכון בכפר ימה (כיום חלק ממועצה מקומית זמר), והתברר שהשניים תכננו לא פחות משלוש שכונות שיכונים כאלה במהלך השנתיים הראשונות שלהם כמשרד עצמאי, לאחר שכל אחד עבד במשרד בכיר אחר: לופנפלד אצל שרון-אידלסון וגמרמן אצל יהלום-צור.

בשבוע שעבר קפצתי יחד עם יובל לכפר ימה כדי לראות כיצד נראים היום המבנים, 58 שנה לאחר שאוכלסו. עלי אירח אותנו ומסר את הסיפור שלהם. לאחר הביקור המשכתי למי שיזם את הפרויקט במשרד השיכון – צביקה גלוזמן והוא זה שהזמין את השניים לתכנן. בשנות ה-70 הוא המשיך ושיתף פעולה עימם כשהזמין אותם לתכנן מתחם מגורים ייחודי בשכונת גילה שעליה אכתוב בהזדמנות אחרת.

ועל כך ברשימה זו.

.

חמדת אבות

.

סיבוב בשני מתחמי מגורים בגילה שתכננו יסקי-גיל-סיון ולופנפלד-גמרמן

בעיירת פיתוח של ירושלים המכונה שכונת גילה יש סדרת מבננים שתכננו אדריכלים, עדות לרעיונות חדשניים לזמנם שכדאי להכיר ולהמשיך. עד 1977 פעל במשרד השיכון צוות מתכננים שקיבל לידיו את הזכות לערוך תהליך של חשיבה מקדים. מטרת התהליך היתה לקדם ולאתגר את תפיסות התכנון והביצוע הקיימות.

במדינה תקינה שני גורמים אמורים להיות מופקדים על הנושא: הממשלה והאקדמיה. בישראל לא זה ולא זה עושים משהו בנידון. הממשלה הפריטה את עצמה ובאקדמיה יש כל מיני אנשים שלא יודעים לחשוב או שלא יודעים לעבוד (לרוב אפילו לא יודעים את שניהם). התוצאה: בארבעים השנים האחרונות קשה מאד למצוא פרויקט מגורים חדשני בישראל.

קרוב לעשרים מתחמים יש בגילה ועל כמה מהם כתבתי כאן: (1) מתחם של סלו הרשמן (2) מתחם של רם כרמי – כנראה האחרון שנבנה בשכונה במתכונת של מתחם (3) מתחם בהשראת אריך מנדלסון (4) ומרכז גילה בתכנון יסקי-סיון.

הפעם אציג שניים מהמתחמים המוקדמים שהושלמו בגילה: (1) אחד בתכנון האדריכלים אברהם יסקי, יעקב גיל ויוסי סיון שמורכב ממבנה טורי המשלב מגורים, מסחר ורחוב מקורה. (2) מתחם שני בתכנון האדריכלים משה לופנפלד וגיורא גמרמן המורכב משלושה מבנים הסוגרים על חצר משולשת.

.

מבנן 8

.

סיבוב בפירמידה של באר שבע

כבר שישים שנה ששכונה ד' בבאר שבע נחשבת לאחת מהשכונות המאתגרות ביותר בעיר. מצבה העגום של השכונה לא נראה שמעסיק איש ממקבלי ההחלטות כבר עשורים רבים. האדריכלות המודרניסטית כפי שבאה לידי ביטוי בשכונה הזו היא מהמובהקות ביותר ואולי בגלל זה התגייסו התושבים ומקבלי ההחלטות להרוג את השכונה יחד עם בתיה.

ביום שלישי הייתה לי פגישה בשמונה וחצי במשרד השיכון אך מחשש שאאחר, יצא שכבר בשבע בבוקר נחתתי בבאר שבע. בעצתו של צבי, ביקרתי בבית הפירמידה שברחוב אברהם אבינו – רחובה הראשי של השכונה.

בניין ייחודי זה הוקם באמצע שנות ה-60, בעקבות תחרות בה זכתה הצעתם של האדריכלים משה לופנפלד (שניפטר לפני חודשיים ב-17.10.10) וגיורא גמרמן – לתכנון בניין ייחודי למגורים.

.

חזית מערבית: שתי שורות של יחידות מגורים כשבתווך שטח משותף בעל היבט אקלימי אך נעדר היבט חברתי