סיבוב בבניין ראש רחביה בשכונת רחביה בירושלים

בראשית ימיה תוכננה שכונת רחביה כשכונת גנים ובה בתים פרטיים מוקפים בגינות. אלא שגלי הגירה מאירופה בשנות ה-30 הובילו למחסור בדירות, לעליית מחירי נדל"ן ולשינוי באופייה של השכונה. השינוי המרכזי היה הקמתם של בנייני דירות. בנוסף לאלה התממשו בשכונה, אמנם באופן נקודתי בלבד, שני טיפוסי בינוי יוצאי דופן – האחד הוא "מעונות עובדים" שהיה מתחם מגורים סגור וכמוהו נבנו שניים, והאחר הוא הבניין שנקרא "ראש רחביה" שהוקם ב-1936 ברחוב הקרן הקיימת 8, ומכיל 30 דירות עם חצר מרכזית משותפת.

את תכנון הבניין ערכו האחים האדריכלים דן ורפאל בן-דור, שתכננו רבים מהבניינים בסביבה ושעל אחדים כבר כתבתי כאן כמו למשל בנייני גן רחביה – מתחם מגורים שנבנה ברחוב הסמוך.

לאורך השנים שמרה רחביה על אופיה המקורי, על-אף הבנייה החדשה. רבים מבתיה המקוריים נשמרו ולא השתנו. "ראש רחביה" ניצל לעת עתה מהריסה וגם מהרחבה.

ועל כך ברשימה זו.

.

2023 (1936)

.

סיבוב באהרונוביץ 4 בתל אביב

מבואת הכניסה המרווחת עם הבמה המעוגלת הופכת את בנייין המגורים שבמפגש הרחובות אהרונוביץ 4 ולוריא 13 לאחד הבולטים בלב תל אביב. אם תזדמנו לרחוב אהרנוביץ תגלו שראוי להתעכב כמעט בכל בניין, אבל בזה במיוחד.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה כמעט ופסקה לחלוטין הבנייה האזרחית בארץ בכלל ובתל אביב בפרט. הסיבות לכך היו בעיקרן כלכליות, צמצום היקף המהגרים, אך גם מחסור בחומרי גלם. רבים מהאדריכלים סגרו את משרדיהם, חלקם פרשו מהמקצוע וחלקם פנו לעבוד במע"צ המנדטורי או בשירות הצבא הבריטי. מעטים פנו לתכנן בהתיישבות העובדת. מעט מאד מבני מגורים נבנו בתל אביב בזמן המלחמה. את הבניין שלפנינו תכנן האדריכל רוברט הוף שבחר לפעול כאדריכל עצמאי והמשיך לתכנן בתל אביב במהלך המלחמה וגם הצליח להשיג חומרי בניין מגוונים ומעולים.

הבניין באהרונוביץ 4 חריג בשלושה היבטים: ראשית הוא נבנה בעיצומה של מלחמת העולם ב-1940. שנית, זמן קצר לאחר השלמתו, גגו הוחרב בעקבות פגיעה ישירה של פצצה שנחתה עליו ממטוס קרב איטלקי. ההיבט השלישי הוא כאמור מבואת הכניסה שהיא מהמפוארות שנבנו בבתי מגורים בתל אביב.

ועל כך ברשימה זו.

.

2022 (1940)

.

סיבוב ברחוב מנדלסון 10 פינת שלמה המלך 65 בתל אביב

מסך הזכוכית המלווה את חדר המדרגות לכל גובה הבניין בבניין המגורים שבפינת הרחובות מנדלסון 10 ושלמה המלך 65 בתל אביב תמיד ריתק אותי. זהו מהלך קטן ופשוט, שמעוצב היטב ומייצג את אחד הצדדים היפים של הסגנון הבינלאומי, ומאז שהבניין עבר תהליך חידוש הוא גם מטופח כמו בונבוניירה.

הבניין שוכן על מגרש ארוך וצר ולכן נקבעו בו שתי כניסות שכל אחת מהן מקשרת לקבוצת דירות נפרדת. כניסה אחת בולטת ואחת צדדית ופחות מעניינת. מפתיע לגלות שאת הבניין שנבנה ב-1937 תכנן אלמוני, האדריכל יחיאל אברהמי, שלא ידוע עליו דבר למעט העובדה שהוא חתום של שני בניינים בלבד בתל אביב. בבניין שהוכרז לשימור מחמיר, הושלם ב-2014 תהליך שימור בתכנון האדריכלים אמנון בר אור וטל גזית.

ועל כך ברשימה זו.

.

1937

.

סיבוב בבלפור 26-24 בתל אביב

הכניסות המרשימות בשני קצותיו של הבניין השוכן על שני מגרשים צמודים ברחוב בלפור 24 ו-26, הן מהייחודיות בעיר. המבנה מ-1937, שנקרא במקור "בית ירוזלימסקי" ותוכנן בידי האדריכל מיכאל פלאטו (שלא הצלחתי לגלות עליו פרטים נוספים לבד מזה שתכנן את הבניין שלפנינו), לא עבר כל שיפוץ מאז נחנך לפני קרוב ל-85 שנה אך הוא הוכרז לשימור.

נותרו בו כמעט כל פרטי הבניין המקוריים, אך בעוד שחלקו המזרחי מוזנח באופן קיצוני, הרי שזה המערבי מטופח טיפה ואפילו מזרקת המים שלצד הכניסה פועלת. בעקבות ספרו של הצלם יגאל גבזה קפצתי עם איתי לסיבוב ביום חמישי האחרון (שסיפר שיונתן, בנו, אוהב את בריכת הנוי).

ועל כך ברשימה זו.

.

1937

.

סיבוב ב"בית הגדול" בחיפה

את מבנה המגורים הגדול ביותר שהוקם בחיפה באמצע שנות ה-30 תכנן האדריכל שמואל רוזוב בשכונת גאולה שבחיפה, כיום חלק משכונת הדר הכרמל. הבניין היה יוצא דופן לא רק הודות להיקף שטחו הבנוי הגדול שהכיל עשרות רבות של דירות, אלא גם הודות לגובהו שהתנשא לשש קומות, ריבוי הכניסות שהגיע לשבע וגם שלוש המעליות שהותקנו בו והיו לחידוש.

אך יותר מכל, התאפיין הבניין בדיירים שאכלסו אותו. את הדירות אכלסו בני העלייה החמישית, יהודים שהיגרו לארץ-ישראל מגרמניה לאחר עליית הנאצים לשלטון. המשפחות דאגו לחיי קהילה וגם לחינוך ילדיהם על טהרת השפה הגרמנית בגן ילדים שהקימו במיוחד בחצר הבניין.

ועל כך ברשימה זו.

.

1935

.

סיבוב בבית קרסו בדרך יפו, הרצל והמשביר בתל אביב

לאורך דרך יפו הוקמו במהלך שנות ה-30 כמה מבנים מסחריים גדולים במיוחד, כאלה שסימנו את מעמדה של תל אביב כמוקד מסחרי מרכזי בארץ-ישראל של אז. אחד מהמרשימים שבהם הוא "בית אנג'ל קרסו", שהוקם בין שלושה רחובות – דרך יפו, הרצל והמשביר ובתכנונו של האדריכל אריה כהן. כמו המבנים שתכנן בשכונת נווה שאנן, גם כאן האלמנט הבולט בחזית אלה הם הקווים המעוגלים שהתייחסו למפגש הרחובות. אלמנט נוסף הוא השימוש במרפסות שקועות, כאלה שמדגישות את משחקי האור והצל וגם את הקווים האופקיים של הבניין.

מעט מאד שינויים עבר "בית אנג'ל קרסו" מאז שנחנך ב-1938 (שנת ההקמה מצוינת מעל לכל אחת מהכניסות לבניין). המרפסות אמנם נסגרו והרעיון העיצובי התמסמס, אבל הבסיס נותר כמו שהיה. היות והבניין לא הוכרז לשימור, אז יתכן ובקרוב ייהרס לטובת בניין חדש, שטוח וסתמי.

ועל כך ברשימה זו.

.

העיר הלבנה

.

סיבוב במבנים המוקדמים שתכננו ריכרד קאופמן ואלזה גדעוני בכפר הנוער עיינות

כמו קפסולת זמן השתמר חדרה מגוריה ומשרדה של עדה מימון, מייסדת כפר הנוער החקלאי עיינות. החדר ששימש ללינה, לעבודה ולאירוח נקבע בקומה השנייה של הבניין המרכזי שתכנן האדריכל ריכרד קאופמן במרכז הכפר. הקירות מסוידים בלבן, מרצפות שחורות מכסות את הרצפה והריהוט כולו הוא עבודת נגרות מודרנית ותואמת את אופיו של הבניין. מרפסת עמוקה בחזיתו של החדר אפשרה למימון להשקיף על ילדי הכפר, על השדות והרפת שבמרחק.

קאופמן שערך את תכנית הכפר תכנן את המבנים הראשונים בעיינות, למעט מבנה אחד בודד שלמורת רוחו תכננה האדריכלית אלזה גדעוני ונותר במצבו המקורי יותר מכל מבנה אחר בכפר מאותן השנים. לעומתו, מבנה המגורים הגדול שבו שילב קאופמן את חדר האוכל עבר שינוי קיצוני, כשבתחילת שנות ה-90 נהרסה כל חזיתו הראשית והוצמד לה אגף חדר אוכל גדול ומאוחר. אדריכלות מודרנית היא שבירה, לפעמים קשה להסביר לאנשים את האיכויות שלה, ומאד קל לפגוע ולהרוס אותם.

זוהי רשימה שלישית בסדרה העוסקת במבנים שבעיינות. היא באה אחרי הרשימות שבהן התמקדתי ברפת שהפכה למכינה קדם צבאית ומוזיאתר ובית הכנסת שהוסב לספרייה. המבנים ההיסטורים בכפר עברו לאורך השנים שינויים אך זהותם השתמרה וטרם זכתה לסקירה.

ועל כך ברשימה זו.

.

חדרי הלב פתוחים לרוח

.

סיבוב בבית פלטניק בשדרות בן גוריון 88

באופן חריג, הבניין נסוג מקו הרחוב ובחזיתו מדרכה רחבה במיוחד, הכי רחבה בכל שדרות בן גוריון. חזיתו סימטרית וכבר בכניסה ולצד בריכת דגי הזהב המוזנחת מגלים כי נעשה כאן שימוש רחב בקרמיקות צבעוניות. הן מופיעות בחזית הכניסה ולאחר מכן מלוות את העולים ויורדים במדרגות. חלונות עגולים וגדולים שופכים אור טבעי על המדרגות, ולמרות ההזנחה נעים לעבור כאן.

בנייתו של בית פלטניק, שנקרא כך על שמו של בעל הבניין המקורי שיזם את הקמתו, הושלמה ב-1938. הוא שוכן בשדרות בן גוריון 88, סמוך לבניין עיריית תל אביב והוא הוכרז לשימור. תכנן אותו האדריכל אליהו וולמן שאחראי לכמה מבתי הסגנון הבינלאומי שנבנו בתל אביב של שנות ה-30 וזו ככל הנראה עבודתו הידועה והבולטת ביותר.

ועל כך ברשימה זו.

.

פעם בשבוע

.

סיבוב בבית פרידשטיין באמיל זולא 8 פינת ז'אן ז'ורס 14 בתל אביב

החלק האהוב עלי בבית הדירות שתכננו האחים האדריכלים חיים ויוסף כשדן, בפינת הרחובות אמיל זולא וז'אן ז'ורס בתל אביב הוא הגגון בכניסה. אם תגידו שמדובר בסגנון באוהאוס, אז כנראה שהפעם לא יהיה צריך לתקן ולומר שמדובר בסגנון הבינלאומי, היות ויוסף כשדן למד תקופה קצרה בבאוהאוס.

הבניין שנבנה ב-1937 והוכרז לשימור נראה כמו שהיה עם חנוכתו – יש בזה מן הטוב כי אפשר להתרשם ממנו מבלי שעבר ניתוחים פלסטיים, ומצד שני מצבו נראה בהתאם. המזל הוא שהבניין נבנה באיכות עבודה עברית גבוהה, ולכן אפשר עדיין לחיות בו באופן סביר.

.

גגון

.

סיבוב בפרישמן פינת שפינוזה בתכנון זאב רכטר

עיון ברשימת התצלומים המופיעה בסיום ספרו החדש של הצלם והאדריכל יגאל גבזה, גילה לי בניין לא ידוע בתל אביב שתכנן האדריכל זאב רכטר. הבניין שאותו יזמה בעלת הקרקע ינטה חנצ'ינר, שוכן בפינת הרחובות פרישמן 53 ושפינוזה 2. הוא נבנה בסוף 1939 וחתם עשור פורה של האדריכל וגם בכלל של ענף הבנייה בתל אביב. באותה שנה פרצה מלחמת העולם השנייה והבנייה הפרטית בארץ הופסקה עד לתום המלחמה.

קומת העמודים המפולשת שהיתה לאלמנט אותו רכטר הצליח לחדש באדריכלות המקומית ולהשתמש בה לראשונה בבית אנגל (1933) שבשדרות רוטשילד, מופיעה כאן ופונה אל שני הרחובות. בהמשך, כשנכנסים מבעד לדלתות העץ והזכוכית, מגלים מבואה מרווחת ובה מדרגות מעוגלות שמוארות היטב. כל פרטי הנגרות והפרזול שרדו את 81 שנות קיומו של הבית שלא עבר מאז שיפוץ.

ועל כך ברשימה זו.

.

שעה נפלאה

.

סיבוב במעונות השוטרים ברחוב ויזל 15

אחד מבנייני המגורים יוצאי הדופן שנבנו בתל אביב בשנות ה-30 הוא בניין מעונות השוטרים שהוקם ב-1938 ברחוב ויזל. בכלל רחוב ויזל וסביבתו הקרובה הוא מהמקומות העשירים ביותר באדריכלות הסגנון הבינלאומי המעולה של תל אביב. בויזל עצמו יש כמה מהמבנים היפים שתכננו אדריכלים כמו דב כרמי ומרדכי רוזנגרטן ועליהם אכתוב בהמשך.

בשונה מבתי הסגנון הבינלאומי שרגילים למצוא בעיר, בניין מעונות השוטרים מעוצב כמו תחנת משטרה בריטית וכנראה תוכנן בידי אותם המתכננים. בשונה מהמבנים שממוקמים לרוב במרכז המגרש, הבניין הזה שוכן כבלוק על שטח של שני מגרשים ויש לו גן גדול בחזית.

למרות המידע המועט אודותיו, למרות ההזנחה, למרות שחלפו יותר מ-80 שנים מאז שאוכלס, למרות שלא שופץ באופן יסודי ולמרות האיומים לשינויים, נותר הבניין במצבו המקורי. הגן הגדול בחזיתו הוא ריאה ירוקה, פרטית אמנם, במרכז הרחוב. וזה המקרה היחיד שידוע לי בכלל בארץ לסוג כזה של מבנה.

ועל כך ברשימה זו.

.

באמצע היום

.

סיבוב בבית שיין בפינת הרחובות רופין 11 ושל"ג 12

הגינה המקורה שמקבלת את פני הבאים ממפגש הרחובות רופין ושל"ג בתל אביב ומקשרת אל המבואה הפנימית של הבניין, הופכים את הבניין למקום שנעים לצאת ממנו בבוקר ולחזור אליו בסוף היום. המהלך המורכב שמחבר בין הדירה הפרטית ובין הרחוב הציבורי, חזר והופיע ברבים מבתי הסגנון הבינלאומי שנבנו בתל אביב בשנות ה-30, ומופיע גם בבניין הזה שתכננו השותפים האדריכלים לודוויג ראוך ובן ציון שילמבר ובנייתו הושלמה ב-1940.

מבואת הכניסה קטנה יחסית, בטח בהשוואה לבניין שתכנן האדריכל דב כרמי בהמשך רחוב רופין 51 וגם פחות צבעונית מזו שתכנן האדריכל אריה קרפץ ברופין 4. היא אינטימית וכוללת אלמנטים שחזרו והופיעו בבניינים אחרים שתכננו ראוך ושילמבר.

ועל כך ברשימה זו.

.

בית חם

.

סיבוב ברחוב רופין 51 בתכנון דב כרמי

לכאורה בית דירות ישן, אבל כשמתבוננים במערך הכניסה המרשים ובחלוקה של הפתחים לומדים משהו על תכנון איכותי. כיום מתכננים מבואות גדולות ומפוארות יותר, אבל באף אחת מהן אין את החן וההרמוניה שיצר האדריכל דב כרמי (1962-1905) באותם בתים שתכנן לפני קרוב ל-90 שנה, כמו זה שברחוב רופין 51.

חזיתות הבניין מוסתרות מאחורי עצי פיקוס שאיבדו את הפרופורציות שלהם. ספק אם הבידוד האקוסטי שיוצרים העלוות מכסה על הנזק שגורמים השורשים לריצוף, ליסודות ולתשתיות האחרות של הבית. בגלל שלא ניתן להתרשם מחזיתות הבניין המוסתרות וגם לא מהדירות הפרטיות, אז ההיכרות אתו מצטמצמת לחלקים היותר קרובים.

ועל כך ברשימה זו.

.

זוג

.

סיבוב בקצה של ארמון תוצרת הארץ המחודש

רשימה 859

יומני היקר, עליתי על הקורקינט ובדרך לקולוסיאום חלפתי על פני מה שנותר מ"ארמון תוצרת הארץ". לא נותר הרבה מהמבנה המרשים ביותר שתכנן האדריכל ריכרד קאופמן, באתר "יריד המזרח" שהוקם בסמוך לנמל תל אביב. רק הקצה של הבניין שרד וכל השאר נהרס. זה היה הבניין שעם חנוכתו ב-1934 קיבל את פניהם של הבאים בשערי "יריד המזרח" שהתקיים כאן בהצלחה מסחררת באותו עשור. למרגלותיו נערכו הטקסים והאירועים החשובים בעיר באותן שנים וגם מאותה רחבה גדולה לא נותר שריד.

לאחר שנים של הזנחה, בימים אלה משלימים את עבודת שיפוץ וחידוש החלק היחיד ששרד מאותו "ארמון" והוא יהפוך כולו למשרדי חברת "אתרים". לא בטוח שהאולם שתוכנן ושימש לתערוכות מתאים היום למשרדים, בעיקר בגלל גובה החלונות שלא תואם למשרד, אבל זה עדיין מרשים.

ועל כך ברשימה זו.

.

חלק

.

סיבוב בבית בפינת הרחובות אהרונוביץ 10 וגליקסון 11

יש כמה כניסות מיוחדות ברחוב אהרונוביץ ששווה להתעכב עליהן. לצד אותן כניסות יש גם בריכות נוי שהתל אביבים אהבו לטפח במשך תקופה קצרה בשנות ה-30. האדריכל דקל גודוביץ איתר לאחרונה כאן וברחוב הסמוך כמה מהיפות שבהן. "בית יעקב חנוך" שנקרא כך כל שמו של בעל הקרקע והיזם של אותו בית דירות, מצוי במפגש הרחובות אהרונוביץ 10 וגליקסון 11, והוא מאגד בתוכו כמה מהמאפיינים היפים של אדריכלות המגורים שנוצרה בעיר באותן שנים.

את הבניין תכננו במשותף האדריכלים רישרד ברזילי וש. האוסמן ב-1937 ולמרות ההזנחה והשינויים, נותר חלקו העיקרי שלם ומקורי על פרטי הנגרות, הפרזול והריצוף. בריכת הנוי בה שחו בעבר דגי זהב נסתמה בבטון.

ועל כך ברשימה זו.

.

אחרינו המבול

.

סיבוב בבית האוניה בלבנדה 56

השער הדרומי לעיר היה עד לאחרונה "בית האוניה", הקרוי כך בעקבות הדמיון לספינה מתקרבת (זהות מתכננו לא ברורה. אלא שחנות המכוניות של ב.מ.ו. הקדימה אותו במגרש צמוד למחלף לה גרדיה. אם בית האוניה מייצג אדריכלות מגורים בעלת מעוף ייחודי שהפך לאחד המבנים הבולטים והזכורים בישראל, הרי שהחנות מייצגת אדריכלות תאגידית וסתמית, כזו שהעיקר בה אלה המכוניות המוצעות למכירה ומתחלפות בה מעת לעת. זה לא עניין של ישן מול חדש, אלא שאת מקומה של האדריכלות הבינלאומית תפסה אדריכלות אנונימית.

העיצוב המודרני המובהק של בית האוניה הוא פיסולי ומוקצן: ממדיו הצרים, ההתייחסות לצומת באמצעות המרפסות המתעגלות, הגבהתו מעל למפלס הרחוב – כל אלה מעניקים לו את איכויותיו וייחודו. אין שער מוצלח יותר ל"עיר הלבנה" מ"בית האוניה". אלא שעל פני השטח נראה שבאזור נווה שאנן כל עניין העיר הלבנה לא מעניין אף אחד. מצד אחד יש את אלה ששורדים, ומצד שני יש את אלה שממתינים מאחורי הפינה לכבוש את האזור. ובינתיים בתי הסגנון הבינלאומי בשכונה הולכים ומתפוררים.

ועל כך ברשימה זו.

.

אפריקה

.

סיבוב ב"מרכז המסחרי החדש" ברחובות הגליל והשרון בתל אביב

"המרכז המסחרי החדש" שהוקם לצד התחנה המרכזית הישנה, הפך למתחם הזנות הגלוי האחרון בתל אביב. לצד הזונות תמצאו כאן עסקים של מהגרי עבודה וגם מרכז אמנות. בקרוב צפוי המקום להימחק לטובת מגדלים חדשים שיכילו תעסוקה, מסחר ומגורים. התכנית נמצאת עדיין בתהליך ורק שבוע שעבר העניקה הוועדה המחוזית זכויות בנייה לחברות יזמיות במתחם, כך שההרס קרב ובא.

האדריכל שלמה גפשטיין היה ללא ספק מהאדריכלים הססגוניים שבנו בתל אביב באותן שנים והוא זה שנבחר לתכנן ב-1938 את המתחם. בסך הכל נבנו ארבעה בלוקים שיועדו בעיקר למלאכה ומסחר, אך בחלק מהם נעשה בשעתו שימוש אחר כמו מלונאות. בשונה ממבני המגורים הבולטים שתכנן גפשטיין במרכז תל אביב, כאן הוא יצר מבנים מודרנים ומאופקים בסגנונם, כשהמייחד אותם היא החזית האחידה החוזרת ומופיעה בכל המבנים.

ועל כך ברשימה זו. 

.

הגליל

.

סיבוב בבית העוגן ברחוב פינסקר 23

"יש לבניין סיפור היסטורי ויש לו גם חזית ראשית סימטרית עם משחק יפה של אריחי פורצלן שחורים שלא ראיתי במקומות אחרים", מונה האדריכלית ניצה סמוק את האיכויות הייחודיות של "בית העוגן". קשה לפספס את החזית המרהיבה המורכבת ממסך זכוכית הנמתח לכל גובה הבניין ומייצג מפגן מרשים של אדריכלות מודרנית. התמונה שצולמה עם גמר הבנייה ב-1936, מגלה איכויות נוספות שתכנן האדריכל פנחס היט ונמחקו עם השנים, כמו המרפסות השקועות שנאטמו כולן בתריסי פלסטיק.

הבניין יועד למגורי בנות בודדות שהיגרו לתל אביב בעלייה החמישית וכאן מצאו דירת חדר, עם חדר אוכל ומטבח לשירות הדיירות. בקרתי בבניין בסיור קצר שערכתי עם שרון בסביבה. זה אחד הבתים האהובים עליה באזור וזו היתה הזדמנות להתעכב עליו.

ועל כך ברשימה זו.

.

1936

.