גם אם בולטת ההשראה ממאוזוליאום ברומא שהוקם שנים אחדות קודם לכן, הרי שאוהל יזכור ביד ושם בירושלים הוא עדיין אחד המבנים המונומנטליים הייחודיים שנבנו כאן. מרכיב ייחודי בו הוא הניסיון המקומי המוצלח לנסח באמצעות חומר, צורה וחלל, שפה מופשטת לזיכרון, כזו שנעדרת אפקטים ראוותניים ומוצגים מוחשיים (ההיפך מאותם אתרים שתכנן ביד ושם בהמשך ובשכנות האדריכל משה ספדיה).
גם תהליך תכנונו של אוהל יזכור לא היה שגרתי, והצביע על שאיפה למצוינות. לצורך כך, הוזמנו שני משרדי אדריכלים כשרוניים לשתף פעולה האדריכלים אריה אל-חנני, אריה שרון ובנימין אידלסון (שלושתם לימים חתני פרס ישראל), וכן שילוב האמנות באדריכלות בידי האמנים בצלאל שץ, דוד פלומבו, קוסו אלול ואהרון כהנא.
מאז שנחנך אוהל יזכור ב-1961 הוא איבד חלק ממעמדו. שינוי מסלול המבקרים והפנייתם למוזיאון החדש, פגעה בו משמעותית ולמעשה פלטה אותו משרשרת אתרי הביקור ביד ושם, ובכל ביקור בו אני מוצא שמזניחים אותו עוד קצת.
ועל כך ברשימה זו.
.
2023 (1961)
.
להמשיך לקרוא ←
הקשרים ההדוקים שיצרו אדריכלים אחדים עם ההסתדרות באמצע המאה הקודמת, הביאו להם שפע של עבודה, בעיקר בתחום הבריאות עבור "קופת חולים". הודות לאותם קשרים האדריכלים אריה שרון ובנימין אידלסון תכננו שורה ארוכה של בתי חולים, בתי הבראה ומרפאות. הקשרים וההתמחות שפותחו ושוכללו הביאו עבודות בהמשך גם לבנו ונכדו של שרון.
המרפאה המחוזית שתכננו שרון ואידלסון במפגש הרחובות רמז ורוז'נסקי ברחובות, נחנכה ב-1965. יחסית למבני בריאות אחרים שתכנן המשרד היא קטנה, אך ברחובות בניין המרפאות הוא ממבני הציבור העירוניים הגדולים והבולטים שנבנו בה עד אותה עת (עבודות רבות שתכננו האדריכלים מצויות גם במכון ויצמן שבצפון העיר).
רחוב רמז שממשיך ומשנה את שמו לרחוב לוין אפשטיין ומסתיים כששמו הופך לרחוב בית הפועלים, זרוע לאורכו במבני ציבור, בעיקר כאלה שהקימה ההסתדרות.
ועל כך ברשימה זו.
.
1965
.
להמשיך לקרוא ←
הסיור קרב ובא! ביום שישי הקרוב (19.11) בשעה 13:00 במסגרת אירועי "בתים מבפנים" שיתקיימו בירושלים. נקודת מפגש: גן הלבנון ברחוב אברהם יערי, גילה. בסיור תשתתף רחל נצר – מתכננת אורבנית קהילתית המלווה את השכונה שתספר על מצבו של כל אחד מהמבננים כיום ומה מתוכנן.
בחרתי שלושה מבננים שבאמצעותם בקשו האדריכלים להמציא מחדש את סביבת המגורים המקומית. אדריכלים אלה חזרו והתבוננו בבנייה הירושלמית, בחנו את יחסי השכנות והזהות השכונתית, התייחסו לנושאים כמו טופוגרפיה, ביטחון ותנועה והם כמעט ונכנעו לתכתיבים חומריים. התוצאה שנויה במחלוקת, אבל ללא ספק היה זה הרגע האחרון באדריכלות הישראלית שבה המדינה באמצעות משרד השיכון עודדה יצירתיות אדריכלית, רגע אחרון שבו ניתנה לאדריכלים יד חופשית לתכנן סביבת מגורים חדשה, והם ניצלו אותה הודות לכשרונם וניסיונם.
במבננים שתכננו האדריכלים רם כרמי, אריה ואלדר שרון ומשה לופנפלד וגיורא גמרמן, מהגדולים שנבנו בגילה במהלך שנות ה-70, תמצאו רחובות פנימיים, סמטאות, כיכרות, מדרגות שהופכות למסלול חגיגי, קשתות, שערי כניסה ובעיקר תפיסה מערכתית שהופכת את המעבר בהם לחוויה יוצאת דופן.
.
19.11.2021
.
להמשיך לקרוא ←
ניתן להתעכב וללמוד ממרבית סביבות המגורים שנבנו בשכונת גילה לאורך השנים, ואל המיוחדים שבהם אני מזמין אתכם לסייר. במסגרת אירועי "בתים מבפנים" שיתקיימו בירושלים, אוביל בהם סיור ביום שישי (19.11) בשעה 13:00. נקודת מפגש: גן הלבנון ברחוב אברהם יערי, גילה. בסיור תשתתף רחל נצר – מתכננת אורבנית קהילתית המלווה את השכונה שתספר על מצבו של כל אחד מהמבננים כיום ומה מתוכנן.
בחרתי שלושה מבננים שבאמצעותם בקשו האדריכלים להמציא מחדש את סביבת המגורים המקומית. אדריכלים אלה חזרו והתבוננו בבנייה הירושלמית, בחנו את יחסי השכנות והזהות השכונתית, התייחסו לנושאים כמו טופוגרפיה, ביטחון ותנועה והם כמעט ונכנעו להתכתיבים חומריים. ההיבט של פיתוח נוף הוא אחד מהחלשים בגילה ונראה שהאדריכלים לא ממש התעניינו בנושא. בתקופת התכנון הם נפגשו מעת לעת ודנו יחד בתכניות שערכו, ביקרו זה את זה, שינו ושיפרו. התוצאה שנויה במחלוקת, אבל ללא ספק היה זה הרגע האחרון באדריכלות הישראלית שבה המדינה באמצעות משרד השיכון עודדה יצירתיות אדריכלית, רגע אחרון שבו ניתנה לאדריכלים יד חופשית לתכנן סביבת מגורים חדשה, והם ניצלו אותה הודות לכשרונם וניסיונם.
במבננים שתכננו האדריכלים רם כרמי, אריה ואלדר שרון ומשה לופנפלד וגיורא גמרמן, מהגדולים שנבנו בהתנחלות גילה במהלך שנות ה-70, תמצאו רחובות פנימיים, סמטאות, כיכרות, מדרגות שהופכות למסלול חגיגי, קשתות, שערי כניסה ובעיקר תפיסה מערכתית שהופכת את התנועה בהם לחוויה יוצאת דופן.
ועל כך ברשימה זו.
.
70'
.
להמשיך לקרוא ←
שכונת גילה היתה לשדה הניסויים האחרון של האדריכלות בישראל, פרק משמעותי בהתפתחותה של האדריכלות המקומית בכלל ושל תחום המגורים בפרט. הפרויקט המפורסם והקיצוני ביותר שהוקם במסגרת זו היה מתחם המגורים של 288 דירות שתכננו האדריכלים אריה שרון ואלדר שרון. שני הרעיונות המרכזיים בפרויקט היו הכוונה ליצור סביבת מגורים בהשראת רעיונות של אדריכלות ים-תיכונית המזכירה בצורתה קסבה, והשימוש באלמנטים מתועשים וחזרתיים.
הכישלון המהדהד של הפרויקט נבע ממגוון של סיבות וליקויים שגם בלי עין מקצועית ניתן לזהות. כשמשרד השיכון לא הצליח למכור את הדירות, אז הוא הוסב למרכז קליטה. כיום המתחם כולו מוזנח ומטולא, אך עדיין ניתן לזהות את צורתו המקורית והחזרתית. סיבוב במתחם מגלה שהוא שוקק חיים הודות למשפחות צעירות עם ילדים שמאכלסות אותו, חילונים ודתיים. תכנית להריסתו לטובת מגדלי מגורים חדשים מאיימת על עתידו.
ועל כך ברשימה זו.
.
גופי נותר להירקב
.
להמשיך לקרוא ←
31.735873
35.196240
לכבוד שבוע הספר שבוטל בחרתי להציג 10 מונוגרפיות שהוקדשו לאדריכלים בישראל, בעיקר כאלה שיצקו כאן את היסודות המקצועיים. בדקתי ומצאתי שיצאו כ-60 פרסומים המסכמים את יצירתם של אדריכלים בישראל וזו הרשימה הראשונה בסדרה של שש רשימות.
בשונה מסרטים, מאמרים או כתבות עיתונאיות, ספרים אלה מאפשרים מחקר מקיף שלרוב חושף עבודות וגישות לא ידועות של האדריכל. אלה מאפשרים מבט מעמיק על היצירה, מעניקים להם תוקף מגובש ומחזקים את המורשת האדריכלות המקומית. חלק גדול מהרשימות כאן נוצרו הודות לאותם ספרים שבלעדיהם לא הייתי יודע על חלק גדול מהבניינים שמופיעים בבלוג.
הבאתי כאן את שני הספרים שיצאו לאריה שרון. גם לדב כרמי יצאו שני פרסומים אבל כלליים בלבד. לזאב רכטר יצא ספרון שאני מאד אוהב אבל הוא רחוק ממה שהיה ראוי לו. ספרים נוספים הוקדשו לשני אדריכלים בני דורם של השלושה, אבל כאלה שהיו פחות פוריים וידועים – משה חת החיפאי וסם ברקאי התל אביבי. שלוש מונוגרפיות הוקדשו לאדריכלים שקדמו לכל אלה: יהודה מגידוביץ, יוסף ברלין ויוסף טישלר – כולם אדריכלים שהתרכזו בעיקר בתל אביב.
ועל כך ברשימה זו.
.
מדף ספרי אדריכלות
.
להמשיך לקרוא ←
32.076689
34.786294
מגפת הקורונה לא רק שלחה את כולנו להסגר, אלא גם גרמה לחדר האוכל של קבוצת גבע לסגור את שעריו לאחר 99 שנה. לפני שבועיים סגרו את אולם האוכל אך המטבח המשיך לפעול, וביום שישי גם המטבח נסגר. את חדר האוכל הזה תכנן במקור האדריכל אריה שרון ומאוחר יותר הרחיב אותו האדריכל אמנון לוי.
לא רחוק מחדר האוכל מצוי אזור התרבות והזיכרון הכולל את "גן הזיכרון" ובו הוצב אחד מהפסלים המרשימים שיצר משה ציפר. בסמוך לו אתר הזיכרון לבני הקבוצה שנפלו במלחמות ישראל שאותו תכננה ועיצבה האדריכלית ארנונה אקסלרוד. משני צידי הגן מצויים מבנים שתכנן שרון כשהבולט בהם הוא "בית גוריון" בו נהגו חברי להקת הגבעטרון לשיר לחברים.
ועל כך ברשימה זו.
.
יום אחד
.
להמשיך לקרוא ←
32.566530
35.372160
בדרך לפגישה החלטתי לעצור ולראות חלק משכונה ב', אחת משכונות המגורים שלא הכרתי בעיר. לפגישה אחרתי בעשר דקות אבל היה שווה את זה.
לאורך 15 שנים היה מעורב האדריכל אריה שרון בתכנון שכונת מגורים במרכז באר שבע. לאורך התקופה תכנן ובנה משרדו של שרון מבני מגורים בשכונה, תחילה בשיתוף האדריכל בנימין אידלסון ולאחר מכן עם בנו האדריכל אלדר שרון.
ניתן לזהות טיפוסי מבנים שונים שנבנו כל אחד בתקופה אחרת ומייצגים את השינויים שחלו בגישת התכנון של המשרד. אך מבין הטיפוסים מרתק במיוחד הוא טיפוס מבנה עם חצר פנימית שניתן למצוא בו הד לדגם של "מעונות עובדים" שבתכנונו השתתף שרון 25 שנה קודם לכן בתל אביב.
ועל כך ברשימה זו.
.
1969
.
להמשיך לקרוא ←
31.254405
34.793702
השמחה והשחרור שמילאו את המקום בו שחו, גלשו והשתעשעו במים, התחלפו בריקנות ועזובה. כל כמה שניות נשמע בום גדול שהרעיד את הבניין. הרעש היה חזק כל כך עד שחשבתי שהורסים את המקום. השעה היתה מאוחרת ביום שישי וחשבתי לעצמי מי יהרוס בניין באמצע העיר בשבת? כשעליתי למעלה, לבניין שרוכב על הבריכה, גיליתי שבאחד החדרים יש פעילות. בחור חזר והרים משקולות וזרק אותן על הרצפה.
בריכת גלי הדר אותה כינו גם בריכת הפועל, יחד עם קולנוע תמר הצמוד לה הם תוצר של שיתוף פעולה בין האדריכלים זאב רכטר, אויגן שטולצר ואריה שרון. המתחם תוכנן ונבנה לאורך כמעט עשרים שנה. עם פתיחת הבריכה ב-1949 הפכה לאחד ממרכזי הספורט הבולטים בעיר ובמימיה נשברו שיאי ישראל בשחיה. באולם הקולנוע הקרינו את טובי הסרטים וגם מחזות והופעות.
50 שנה שהעיר חיפה שוקעת. יש אמנם הצלחות נקודתיות אך הן זעירות ביחס לקנה המידה העירוני ומפומפמות בעיקר בזכות יחסי ציבור. חיסול הבריכה כמרחב של פנאי ונופש במרכז העיר וללא הצבת חלופה, הוא מחדל שפוגע במעמד השכונה. הבחירות קרובות אך ספק אם תושבי העיר יתעוררו, ילכו לקלפיות ויסלקו את מי שהיה צריך להסתלק כבר לפני שתי קדנציות. ספק גדול אם היורש יצליח.
ועל כך ברשימה זו.
.
ברוכים הבאים
.
להמשיך לקרוא ←
32.804468
34.997561
בית העם של כפר ויתקין עובר עכשיו חידוש והרחבה. הבניין שנחנך ב-1939 בתכנונו של האדריכל אריה שרון היה במשך יותר מעשרים שנה נעול ועזוב. עשרות שנים אירח האולם בין כתליו את טובי הזמרים והשחקנים הישראלים. התקיימו בו גם כנסים וועידות של גופי התיישבות ותנועות פוליטיות, שההחלטות והמהלכים שהתרחשו בכנסים אלה שינו את פניה של הארץ.
כרגע מכוסה מוקף בית העם בפיגומים ובתומכות, ויחד אתו גם מגדל המים הניצב בסמוך לו שעובר שיפוץ יסודי. היות והבניין לא הוכרז לשימור, עבודות השיפוץ אינן נאמנות למקור ומשהו מרוח הבניין המקורי נעלמה. תערוכה מקיפה על יצירתו של שרון תפתח בעוד כחודשיים במוזיאון תל אביב לאמנות, ולקראתה נערך קיטלוג יסודי של עבודותיו שאותרו באוסף המשרד. בארכיון שרון אין זכר לתכניות או תצלומי הבניין, המהווה נדבך ביצירתו, ולכן סביר להניח שהוא גם לא יופיע בתערוכה.
ועל כך ברשימה זו.
.
שביר מתפורר בקלות
.
להמשיך לקרוא ←
32.380541
34.875308
פעם בכמה זמן ניתנת ההזדמנות להסתובב בפרויקט שמותיר רושם, גם זמן רב אחרי שהסיבוב נגמר. בית הבראה שהקימה ההסתדרות במרומי טבריה בתכנון האדריכלים אריה שרון ואלדר שרון בהשתתפות הרולד רובין, הוא אחד מאותם מבנים. גם היום, 43 שנה לאחר חנוכתו, למרות השינויים בבעלות (מההסתדרות לבעלות פרטית), בייעוד (מבית הבראה לבית מלון), טכנולוגיים (כיבוי איש, מיזוג אוויר ועוד) וסתם הזנחה, נותר הבניין שלם ומרשים וללא שינוי משמעותי שפוגע בחוויה האדריכלית, כמעט כפי שלא נגעו במלון לאונרדו קלאב (במקור מלון נהר הירדן) עליו כתבתי כאן.
"בית הבראה כנרות" וכיום "מלון המלך שלמה טבריה" מצליח בדרכו למרות שהוא מרוחק מחוף הכנרת ומרכז העיר. בעת הביקור היה המלון מלא אורחים, חלקם בלובי, חלקם בבריכה וחלקם בחדרים – מתכוננים לקראת כניסת החג. תהיתי אם מישהו מהאורחים הרבים שנתקלתי בהם מעריך את היצירה האדריכלית בה הוא מתארח, ספק עוד יותר גדול אם מישהו בהנהלת המלון מעריך את הבניין אותו הוא מפעיל ומכיר את יוצריו, את ייחודו ואיכויותיו.
ועל כך ברשימה זו.
.
טבריה + סטרוקטורליזם
.
להמשיך לקרוא ←
32.800906
35.525330
אחד המקומות הרגועים והיפים בפתח תקוה ובכלל בגוש דן, מתקיים כבר הרבה שנים בצל. מדובר באזור שכולל מספר אתרים ששווה לבקר בהם. בשטח קטן של כמה דונמים אפשר למצוא שני מוזיאונים, בית זיכרון, גן גדול עם טנקים, אנדרטה ופארק קופים קטן, וגם חדר אוכל נטוש שניצב בראש גבעה שאכלסה בעבר הרחוק את קיבוץ גבעת השלושה עד שהתפצל ועבר למקום אחר.
"ארמון הבדולח והמקדש הארור" נשמע כמו סרט של אינדיאנה ג'ונס. כל מילה בשם הזה מעוררת את הדמיון והזיכרון. זו סיבה מספיק טובה לבקר במוזיאון פתח תקוה לאמנות, לראות האם העבודות בתערוכה שאצרה הילה כהן-שניידרמן מצדיקות את השם המפוצץ, וגם הזדמנות לבקר בחלק מהאתרים בסביבה.
ועל כך ברשימה זו.
.
שלל
.
נטוש
.
להמשיך לקרוא ←
32.085330
34.872690
הספרייה לרפואה ולמדעי הבריאות של אוניברסיטת בן גוריון שוכנת במרכז הרפואי סורוקה ונראית כמו אוריגמי מבטון, בעיקר מאז שצבעו אותה בלבן. במקור הבטון היה חשוף. מבנה אפור שעל חזיתו בולטים סימני תבניות הקרשים, שלתוכם יצקו את הבטון. בחוץ ובפנים מפתיע לגלות כמה דאגו כאן לשמור על הבניין המקורי לאורך כל השנים (חוץ מהצביעה כמובן וגם הריהוט המיושן).
אפשר לציין השנה 40 שנה להקמתה של הספרייה, בנייתה הושלמה ב-1974. תכננו אותה האדריכלים אריה שרון (1984-1900) ואלדר שרון (1994-1933), אבא ובן. אריה שרון (זכה ב-62' בפרס ישראל על תכנון בית חולים סורוקה) התמחה בין השאר בתכנון בתי חולים ותכנן החל משנות החמישים את סורוקה, איכילוב ובילינסון. בשנות השישים הצטרף הבן ויחד המשיכו לפתח את אותם בתי חולים ואף לבנות שניים חדשים – וולפסון וגהה. כמו כן הרחיבו את אסף הרופא ואת רמב"ם (שאריך מנדלסון תכנן במקור). הנכד, האדריכל ארד שרון, ממשיך במסורת המשפחתית ורק לאחרונה חנך את בית החולים לילדים החדש ברמב"ם. גם את בניין בית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב (עליו כתבתי כאן) תכננו השניים. בשנות ה-90 הרחיב המשרד את הספרייה עצמה ובנה אגף חדש בסמוך לו, מבנה בצורת תיבה שלא מנסה אפילו להתחרות עם המבנה ההיסטורי.
מדובר ביצירה מורפולוגית מקורית. אף קיר או חלון לא עומדים בזוית ישרה. הכל מוטה ומתקפל.
ועל כך ברשימה זו.
.
1974
.
להמשיך לקרוא ←
31.255737
34.801894
השקט והשלווה חזרו למקומם בחייה המשעממים של שולי. אבל אם יש משהו שנותר במקומו כאילו לא חלפו 45 שנה מאז חנוכתו הוא המוזיאון ביד מרדכי.
כמו רבים אחרים בקרתי בו כתלמיד, אך עכשיו עם כל הסיפור הזה של שולי, הרגשתי שאני חייב לחזור ולבקר בו. ואכן הביקור היה שווה. מבנה המוזיאון שתכננו במשותף האדריכלים אריה שרון ואלדר שרון הוא אחד המבנים המיוחדים ביותר שנבנו כאן בארץ, כזה שהוא לבדו יוצר חוויה שעוטפת את המבקר לאורך כל המסע בבניין. אין צורך בתצוגה כי האדריכלים דאגו ליצור חוויה שאומרת הכל.
.
קטע בחזית
.
להמשיך לקרוא ←
31.586963
34.557500
רציתי לראות מה קורה בגן הלאומי ציפורי. אך בשונה מהמטייל הטיפוסי, לא עניינו אותי כל הפסיפסים והרחובות שהותירו כאן הרומאים לפני 2,000 שנה. לפני שאני בא ללמוד על מדינות רחוקות או תקופות קדומות, אני מעדיף קודם כל ללמוד על המקום והזמן שלי. לכן, עניין אותי יותר לראות מה נותר מהיישוב שהתקיים כאן עד לפני 67 שנה.
(1) התחלתי בגן הלאומי ציפורי, או בשמו הקודם: ספוריה או הקודם קודם: ציפורי. (2) המשכתי לשרידי מנזר סנט אנה שנמצא במושב ציפורי עצמו. (3) המשכתי לכפר יהושע לראות את בית העם, (4) וסיימתי באזור התעשיה של יקנעם, בבניין המנהלה של סולתם שהפך ליקב מורד המתמחה בייצור ליקרים מצוינים אותו מנהלת אחת מעובדות סולתם לשעבר ושם נתקלתי בציור קיר של האמן מרדכי גומפל.
ועל כך ברשימה זו.
.
בניין "המצודה" ששימש את תלמידי העיירה ספוריה כבית ספר והיום משמש לכלום ולנקודת תצפית
.
להמשיך לקרוא ←
"מכל מבני ההנצחה בארץ 'אוהל יזכור' הוא המרשים והחזק ביותר" כך כתב האדריכל והיסטוריון האדריכלות אבא אלחנני על "אוהל יזכור" ביד ושם."חוברים כאן נושא השואה בזוועתה עם עיצוב אדריכלי ואמנותי חד-פעמי וחד-משמעי. המתכנן האדריכל אריה אל-חנני יחד עם ניסן כנען מצאו כאן קונספט צורני משכנע בפשטותו ובמונוליטיות שלו. קירות אבנים ענקיות שלא 'עלה עליהם הגרזן', מחופות במה שנראה מבחוץ כמו בטון כבד. השערים משתלבים להפליא בהרגשת הכובד ובהבעה המינורית של המבנה" (פורסם בכתב העת "תוי" 27/28, 1990 ובספרו "המאבק לעצמאות של האדריכלות הישראלית", 1998).
עם פתיחת מוזיאון השואה ב-2005 איבדו כמה ממוקדי הביקור הוותיקים ב'יד ושם' את מעמדם. אחרי שהקהל נחשף למחזה המרהיב שהוצג במוזיאון החדש בעזרת שלל אפקטים, קרונות, מזוודות וסרטים, לקהל כבר לא היתה סבלנות ל"אוהל יזכור" – אולם גדול, אפל וריק. משה ספדיה שתכנן את המוזיאון החדש ידוע כאדריכל רגיש, גמיש וכאחד שמסייע לזקנות לחצות את הכביש, אבל הוא בהחלט לא מצפה מהמבקרים בעבודותיו להשתמש באינטליגנציה שלהם. הוא מעדיף לתת להם חזק בפרצוף ושיקראו לזה "חוויה מטלטלת". באינטרנט יש שקוראים לזה פורנו. בדיוק ההפך ממה שמצופה מהמבקרים באוהל הבטון שהוקם 44 שנים קודם לכן.
"אוהל יזכור" נותר הרחק מאחור, מקום אליו גוררים רק נשיאים, ראשי ממשלות וגנרלים להניח זר אותו יזרקו מאוחר יותר מאחורי הגדר, ראו בהמשך בתמונות. סיבה מספיק טובה ללכת ולבקר.
.
אוהל יזכור 2012
להמשיך לקרוא ←
מאת מיכאל יעקובסון
|
פורסם בירושלים
|
גם בתגים אבני בזלת, אדריכלות ישראלית, אוהל יזכור, אריה אלחנני, בנימין אידלסון, ברוטליזם, דן ריזינגר, זיכרון, יגאל אלחנני, יד ושם, יום הזיכרון, משה ספדיה, ניסן כנען, שואה
|
כמו כל ילד שבודק למי יש הכי גדול, הכי גבוה והכי דביל, אז הפעם אתמקד בבניין ששוכן במקום הכי גבוה בקמפוס אוניברסיטת תל אביב – בניין בית הספר לרפואה בתכנונם של שני דורות אדריכלים אריה ואלדר שרון.
את האדריכל אריה שרון כבר הזכרתי ברשימה על פתח תקוה, שבתחומה שוכן חדר האוכל ההיסטורי של הקיבוץ שפעל בתחומה עד לשנת 1952, את אלדר שרון לא הזכרתי והאמת שאין כמעט חומר עליו בנמצא. הפרויקט הזה משנת 1973 היה כאמור פרויקט נוסף שהביא לידי ביטוי מפגש בין דורות, אחד משרשרת ארוכה של פרוקטים שתכננו השניים, שהראשון שבהם היה בניין רשות השידור ברוממה בשנת 1964 (בשיתוף Herman Zeinstra, נציג משרד האדריכלים ההולנדי Boreau Elling וכיום בעל משרד עצמאי). בדומה לחזית בניין רשות השידור בו ניתנה מחשבה לא מעטה לחזות הצורנית של המבנה, גם בבית הספר לרפואה ניתנה אותה עדיפות שהפכה אותו לאחד מהמבנים הבולטים בקמפוס ולאחת מהדוגמאות המובהקות של הסגנון הברוטליסטי בישראל.
.
הביקורות היללו את "מוזיאון הטבע" – התערוכה שאצרה רויטל בן-אשר פרץ במוזיאון פתח תקוה לאמנות, אז הבנתי שאסור לי לפספס כזה דבר ונסעתי לראות. התערוכה כבר אוטוטו ננעלת – כך שאני ממליץ לעשות כמוני ולבקר בה כבר עכשיו. באותה הזדמנות, אם אתם כבר מגיעים לפתח תקוה אז כדאי לבקר בעוד שני אתרים שנושקים למוזיאון. האתר הראשון הוא גן העצמאות שתוכנן על ידי צמד אדריכלי הנוף צור-יהלום, והאתר השני הוא בניין חדר האוכל הנטוש וחצי הרוס של קיבוץ גבעת השלושה (בתכנון אדר' אריה שרון) ששכן מעבר לכביש עד לשנת 1953 בנקודה הגבוהה באזור.
.
להמשיך לקרוא ←
חלון אחורי 