סיבוב בחדר האוכל בקיבוץ יטבתה

חדר האוכל בקיבוץ יטבתה הוא מהבודדים בקיבוצים שממשיך לפעול במתכונת מלאה, אפילו ללא קוּפה שגובה תשלום מהסועדים. השיתופיות נותרה כאן כמו שהיתה, וחדר האוכל מלא סועדים במשך מרבית הארוחות.

זהו חדר האוכל השלישי שהוקם בקיבוץ ששוכן בדרום הערבה וסמוך לגבול עם ירדן. הוא נחנך ב-1980 בתכנונה של האדריכלית שלי (רחל) ניסים שעבדה במחלקה לתכנון של התק"ם, לאחר שחדר האוכל שקדם לו מ-1960 בתכנונו של האדריכל פרדי כהנא גם הוא עובד במחלקה בשעתו וחבר קיבוץ בית העמק, היה צר מלהכיל את כל החברים. בימים אלה דנים ביטבתה על הרחבת חדר האוכל, מאחר וגם הוא כבר צר להם.

ועל כך ברשימה זו.

.

2023 (1980)

.

סיבוב בחדר האוכל בקיבוץ בית העמק

לפני עשרים שנה כשפגשתי לראשונה את האדריכל פרדי כהנא, חבר קיבוץ בית העמק ומבכירי האדריכלים בתנועה הקיבוצית, הוא היה פסימי לגבי עתיד הקיבוץ. הוא ראה שחורות. תהליך ההפרטה שעבר על קיבוצו כמו גם על קיבוצים אחרים פורר לנגד עיניו את החיים השיתופיים שבהם נטל חלק פעיל במשך יובל שנים. כיום, כשהוא בן 95, נראה שלא נותר זכר לאותה עננה השחורה. הוא אופטימי ומאושר בקיבוצו ובעיקר שלם עם המציאות המקומית.

כהנא הוא מהאדריכלים הבודדים בעולם שאחראי לתכנון חלקים עיקריים מהיישוב שבו הוא גר, ואלה ספוגים באידיאולוגיה של החברה השיתופית. על המבנים הבולטים שתכנן בקיבוצו כתבתי כאן כמו בית הכנסת, בית הספר ואתרי ההנצחה. כעת מגיע תורו של חדר האוכל, מרכז הקיבוץ, שהוא גולת הכותרת של יצירתו בבית העמק. חדר האוכל שנחנך ב-1977, פעיל גם היום וליל הסדר שיתקיים בו מחר צפוי למלא אותו בחברים ואורחים.

ועל כך ברשימה זו.

.

2023 (1977)

.

סיבוב בבית הספר הישן של קיבוץ בית העמק

ב-1963 נחנך בקיבוץ בית העמק בית ספר ייחודי שהתאים לסביבה שבה הוא הוקם. האדריכל פרדי כהנא שתכנן את רוב המבנים בקיבוץ שאליו הצטרף ב-1954, תכנן גם את בית הספר. לאחר שהמוסד נסגר, הוא הסב אותו לשימושים אחרים כדי שהמבנים ימשיכו ויתפקדו.

קפצתי לשם עם שאול כדי לראות את האולם הרב-תכליתי שנותר כמעט כמו שהיה ואפילו ילדי הקיבוץ שיחקו בו כדורגל. רק הבמה שהיתה באולם ובריכת הנוי בכניסה חוסלו.

ועל כך ברשימה זו.

.

שקט

.

סיבוב בפינות הזיכרון בקיבוץ בית העמק ובתערוכה לאדריכל פרדי כהנא

ביום שישי קפצתי לקיבוץ בית העמק הסמוך לנהריה, כדי לבקר בתערוכה צנועה על פועלו של האדריכל פרדי כהנא. בדומה לאדריכלים נוספים שחיו בקיבוצים, גם כהנא תכנן את בית העמק ובין השאר בנה בקיבוץ את כל המבנים לאורך השנים. הצטרפתי לכהנא בן ה-92 לסיבוב בתערוכה ולאחר מכן הלכנו לראות מקומות בקיבוץ שלא הכרתי.

שלוש פינות זיכרון עיצב כהנא בבית העמק. הראשונה היא משנות ה-50 והוקמה לכבוד יהודים בריטים שתרמו לקיבוץ. השנייה היא מ-1975 והוקמה בדשא המרכזי לזכרם של שלושה מבני הקיבוץ שנפלו במלחמת יום הכיפורים. השלישית היא מ-1985 והוקמה בבית הקברות לזכרם של קרובי החברים שנספו בשואה, ובהם הוריו של כהנא.

ועל כך ברשימה זו.

.

פרדי

.

סיבוב בחדר האוכל בקיבוץ דברת

הגשם ירד בלי הפסקה אבל לא הפריע לי להסתובב בחדר האוכל של הקיבוץ שעדיין פעיל אך איבד משהו מזוהרו המקורי לאחר שעבר שינויים לא מוצלחים. את הבניין תכנן האדריכל מרדכי זברודסקי, ששימש בשעתו בתפקיד אדריכל ראשי של תנועת "איחוד הקבוצות והקיבוצים". זברודסקי נהג לתכנן חדרי אוכל בסגנון כפרי ומרשים, דבר שבולט גם בחדר האוכל שתכנן בדברת.

בצד השני של המדשאה הגדולה ניצב המועדון שתכנן האדריכל פרדי כהנא קצת פחות מעשור מאוחר יותר. המועדון עדיין משרת את החברים והוא מתוכנן כמונולית המשוחרר מזויות אורתוגונליות ועם השפעה של אדריכלות יפנית עכשווית לאותה עת.

המבנה היחיד בדברת שלא שרד ויתכן והוא המשמעותי שבהם, זה הפונדק שתכננה האדריכלית ארנונה אקסלרוד. עבודת מפתח ביצירתה של אחת האדריכליות הייחודיות שפעלו בתנועה הקיבוצית. הבניין המיוחד שימש כפונדק דרכים וחנות מזכרות והיה בצורת עיגול. הוא נהרס בשנות התשעים לטובת הקמתו של פונדק חדש וגדול יותר, שנקרא היה "אורחן דברת", פעל שנים ספורות עד ששבק חיים. כיום הוא ניצב נטוש וחצי הרוס בכניסה לקיבוץ.

ועל כך ברשימה זו.

.

ירוק מאד, אפור מאד ועבר מאד

.

סיבוב בבית הכנסת בקיבוץ בית העמק

קיבוץ בית העמק הוא קיבוץ מיוחד: הוא הוקם בכפר הפלסטיני כויכאת ועד היום חלק מבתי הקיבוץ הם בתי אותו כפר או שאבניהם משמשות לבתים מאוחרים. בנוסף, יש בבית העמק בית כנסת שנחנך במאי 1975. את בית הכנסת כמו את מרבית בתי הקיבוץ שנבנו עד לאחרונה תכנן האדריכל פרדי כהנא, חבר הקיבוץ, מבכירי האדריכלים בתנועה הקיבוצית שמציין החודש יום הולדת 90 שנה. ביום שישי עשיתי אתו ועם שאול סיבוב בקיבוץ ומבית הכנסת התרשמנו במיוחד.

סיפורו של בית הכנסת מתחיל בחוות הכשרה של תנועת "בלאו-וייס" באזור נידח בדרום גרמניה. החווה חוסלה עד מהרה, אך שרידי ארון הקודש של בית הכנסת של ההכשרה שרדו בעליית גג, התגלו במקרה על ידי בן הקיבוץ והתגלגלו לכאן יחד עם תרומה להקמת המבנה.

ועל כך ברשימה זו. וגם רציתי להזכיר שביום שישי הקרוב אעביר סיור בקמפוס גבעת רם בירושלים אליו ניתן להירשם כאן.

.

קודש

.

סיבוב בשני חדרי אוכל בקיבוצים: יזרעאל וכפר החורש

בכפר החורש האדריכל פרדי כהנא, ביזרעאל האדריכל אדם איל. המשותף לשני הקיבוצים הם העצים היפים שעוטפים את כל אחד מחדרי האוכל ובכלל הבנייה על טופוגרפיה. שניהם שוכנים על מורדות הרים: כפר החורש ברכס הרי נצרת ויזרעאל במורדות הגלבוע. את הנוף עיצבו ביזרעאל אדריכלי הנוף ליפא יהלום ודן צור, בכפר החורש אין לי מושג אבל עד היום עצי האורן הגבוהים מרשימים.

חוץ מחדרי אוכל, כדאי לבקר בעוד כמה מקומות באזור:

(1) קיבוץ כפר החורש: בסמוך שוכנים בלב יער קק"ל שרידי הכפר מעלול. על שתי הכנסיות והמסגד שנותרו בו כתבתי כאן (אל תפספסו את הוידאו בכתבה).

(2) קיבוץ יזרעאל: קרוב לאטרקציה שהרסה אמנם את הנוף אך שווה ביקור חוויתי – "סקי בגלבוע". אם ממשיכים במורד אל העמק, מומלץ לבקר במשכן לאמנות בעין חרוד שתכנן האדריכל שמואל ביקלס. כדאי גם בקיבוץ – תל יוסף בו ניצב דומם חדר האוכל שתכנן האדריכל לאופולד קרקואר, עליו כתבתי כאן וגם כאן.

ועל כל אלה ברשימה זו.

.

חדר אוכל ביער אורנים

.

סיבוב בשלושה חדרי אוכל בקיבוצים: הסוללים, עין גב וגשר הזיו

יצא לי לבקר בעוד כמה חדרי אוכל בקיבוצים. המשותף לכל חדרי האוכל האלה הוא הצניעות הקיצונית שאפיינה אותם. ההיבט העיצובי היה הדבר האחרון שעניין את הקהילה והאדריכל, וזה בא לידי ביטוי באופן מודע ולא בטעות או חוסר כשרון. לכן, בחרתי להתעכב עליהם ולרכז אותם לרשימה אחת.

אדריכל שונה יש לכל אחד מחדרי האוכל. את חדר האוכל בהסוללים תכנן מרדכי זברודסקי, בעין גב תכנן דב קוצ'ינסקי ואת חדר האוכל בגשר הזיו תכנן שלמה גלעד. בכל קיבוץ אציג כאן עוד כמה דברים שראיתי.

חוץ מחדרי אוכל, כדאי לבקר בעוד כמה מקומות באזור:

(1) הסוללים: מרחק נסיעה של עשר דקות על כביש 79 מזרחה יוביל אותך ישר לכניסה ל"מרכז המזון" באזור התעשיה של נצרת עילית (עליו כתבתי כאן),שעיצב האדריכל מיקלה סימונה – שזו גם היתה הסיבה שהגעתי לאזור קיבוץ הסוללים. שווה לבקר שם גם כדי להתרשם מהבניין והנוף.

(2) עין גב: יש את הנמל, המסעדה (שלא מומלץ לאכול בה) ועוד כמה אתרים על חוף הכנרת. לעין גב הגעתי אחרי ביקור באתר ספיר עם מנהרת המוביל הארצי (עליו כתבתי כאן). לא רחוק מכאן יש את בית תמרה הנטוש שתכנן האדריכל נחום זולוטוב (עליו כתבתי כאן).

(3) גשר הזיו: נמצא בדיוק בצד השני של הגליל, צמוד לחוף אכזיב ששם חוץ מלשבת במים (גם בחורף) למרגלות הפסל של יחיאל שמי אפשר לבקר בגן הלאומי שהיה עד 1948 הכפר אלזיב. אפשר לבקר גם בקיבוץ סער (עליו כתבתי כאן). אפשר בנחל כזיב עם המעיינות שלאורכו ובמצודת יחיעם + חנות המפעל של "מעדני יחיעם" בקיבוץ יחיעם שם יש גם חדר אוכל מרשים (עליו גם כתבתי כאן).

.

בכניסה למטבח בבניין חדר האוכל של קיבוץ הסוללים

.

סיבוב בחדרי אוכל בשלושה קיבוצים בצפון: ראש הנקרה, עין המפרץ ולוחמי הגטאות

"חדר האוכל היה מאוד גדול ולא היה מבנה ברמה הזו בכל הקיבוץ גם מבחינת הגודל אבל גם מבחינת המרכזיות שלו" – הזיכרון הזה שהעלתה באוזני טלי שנר מקיבוץ לוחמי הגטאות על ביקורה הראשון בחדר האוכל החדש שנחנך בקיבוצה ב-1970 מייצג היטב את כל חדרי האוכל בקיבוצים. ברשימה הקודמת הבאתי שלושה חדרי אוכל נטושים והפעם אני מביא שלושה פעילים, כולם ממוקמים בגליל המערבי ובסמיכות יחסית.

חוץ מחדרי אוכל יש עוד מה לראות בקיבוצים האלה:

(1) ראש הנקרה: אתר הנקרות עם המסעדה הייחודית מבחינה אדריכלית, הממוקמת על המצוק ממש מעל הרכבל שגם הוא בעצמו יצירה לא רגילה.

(2) עין המפרץ: זה קיבוץ פשוט יפה, רגוע ושקט. הוא נמצא ממש מול ההפך ממנו – אזור התעשיה עכו, שנראה לי אזור התעשייה העלוב והמסוכן ביותר שבקרתי בו – ולכן בהחלט שווה לבקר גם בו (כתבתי עליו כאן).

(3) לוחמי הגטאות: בפינה הדרום-מערבית של הקיבוץ יש את בית אוסף הצייר משה קופפרמן (כניסה חינם), לידו בית לוחמי הגטאות שתכנן האדריכל שמואל ביקלס, אמפיתיאטרון, אמת מים וגם מוזיאון יד לילד שתכנן האדריכל רם כרמי ועליו זכה בפרס רכטר השני שלו.

.

שלג על עירי: חזיתו המערבית של חדר האוכל בקיבוץ לוחמי הגטאות

סיבוב בבית הזיכרון, האנדרטה וחדר האוכל בנצר סרני

סיבוב בקיבוץ נצר סרני הוא סיבוב באדריכלות של 120 שנה. בסוף המאה ה-19 הקימו כאן השנלרים בית ספר חקלאי (חוות שפון, חוות שנלר ונקראה גם ביר סאלם) והמבנים שלהם בולטים מאוד בשטח. ב-1948 הוקם נצר סרני והפך לאחד מהקיבוצים המובילים בתנועה הקיבוצית. חוץ מחדר האוכל הענק שלהם (שכנראה הבנתי שמדובר בחדר האוכל הגדול ביותר שנבנה) יש כאן גם מבנה צנוע אך מיוחד, שנועד לשמש את חברי הקיבוץ: בקומה העליונה מועדון חברים וחדר קריאה (מ-1985 עברה לכאן הספרייה והמועדון עבר לבניין חדר האוכל), ובקומה התחתונה ספרייה (היום מחסן ויש תכנית להרחיב לשטח זה את הארכיון) וחדר זיכרון. המבנה עצמו מתוכנן ביחס לסביבה. בחלקו הוא סגור ומנותק מעט ממנה ובחלקו מחובר. ניתן להכנס לבניין מכל מיני מקומות, וכל גישה שונה מהשנייה. חתך הזהב מורגש היטב בחזית, וחוזר ומודגש גם בפרטים הקטנים של הבניין שנחנך ב-1962.

האדריכל פרדי כהנא, חבר קיבוץ בית העמק ומבכירי האדריכלים שפעלו בקיבוצים במאה ה-20 תכנן את המבנה בכשרון רב. בשונה מרבים מהאדריכלים בארץ שנשרכים אחרי אופנות מלפני עשר ועשרים שנה, כהנא השכיל ליישר קו עם העולם ולבנות בזמן אמת פרויקט שהיה עכשווי לזמנו. בגלל שהבניין הוקם בתוך קיבוץ והכתיבה על אדריכלות היתה מצומצמת, לא זכה הבניין לפרסום ולא צילם אותו צלם מקצועי שיכול היה להציג את כל איכויותיו. הרשימה הזו מתקנת קצת את העוול, אבל לא לגמרי: המבנה עבר שינויים, הצמחייה כיסתה אותו ואין לי תכניות להציג כאן את התחכום. זה מה יש.

בנוסף, עיצב כהנא את סביבת פסלה של בתיה לישנסקי שהוקם למרגלות הבניין, וממוקם בסוג של בקעה. כך נוצר יחס בין מתחם הזיכרון של המבנה והאנדרטה ובין חדר האוכל המייצג את החיים העכשוויים.

ועל כך ברשימה זו.

.

בחזית הבטון של אולם המופעים

.

סיבוב בכפר בלום ובחדר האוכל שתכנן פרדי כהנא

כפר בלום זה לא רק קיאקים, כפר בלום זה גם קיבוץ בצפון עמק החולה באצבע הגליל. משם הגיע שחורי פארן המורה להתעמלות, אבל שם גם תמצאו את אחד מחדרי האוכל שתוכננו בשנים שבהן הקיבוצים עוד היו צנועים ולא בנו לעצמם מבנים שנראו כמבצרי בטון וגרנוליט.

בניין חדר האוכל נותר כמו שתוכנן ב-1958. לא נערכו בו שינויים משמעותיים מאז חנוכתו. תכנן אותו האדריכל פרדי כהנא מקיבוץ בית העמק, שחזר שנים ספורות קודם לכן מלימודי אדריכלות בפוליטכניק בלונדון (היום – The University of North London) והביא לישראל השפעות שהובילו את היצירה שלו בתוך האדריכלות הישראלית ליישר קו עם הנעשה בעולם. את התכנון ביצע כהנא במסגרת עבודתו במחלקה הטכנית של הקבוצות והקיבוצים, שתכננה עד פירוקה והפרטתה אלפי מבנים בקיבוצים. בגלל שכהנא וחבריו האדריכלים בקיבוץ היו עסוקים בבנייה ולא היו מודעים וגם לא זקוקים לפרסום, עבודותיהם לא זכו לתהודה לא בארץ ולא בשאר העולם.

למרות שהרשימה עוסקת בבניין חדר האוכל, דווקא תמונת חזית בית התרבות בקיבוץ מצאה חן בעיניי ואיתה פתחתי את הרשימה – מבנה שמייצג בדיוק את ההפך הגמור מחדר האוכל של כהנא: מנותק מסביבתו, אטום, מידותיו גדולות פי כמה ממידות המבנים המאפיינים את היישוב והוא גם מעוצב באופן סימטרי (ההרמוניה של הטיפשים, לעומת למשל חתך הזהב).

.

חזית הכניסה לאולם המופעים

.

סיבוב בגולן, בית קברות נטוש, חדר אוכל, ברכת רם וחומוס במסעדה

בזמן שהשכנים הסורים הורגים אחד את השני, בגולן מתרחש שינוי מהותי, כנראה הבינו שפינוי לא עומד על הפרק בשנים הקרובות. אמנם, ברשימה הקודמת שלי מהגולן, יצאתי עם תחושה לא טובה. זלזול בתיירים, מחירים מופקעים, הזנחה והידרדרות. אולי נפלתי בפעם שעברה במקרה בכמה אתרים דפוקים אבל הפעם זה לא קרה (אולי רק קצת).

סוף סוף הבינו פה את הפוטנציאל התיירותי. אם עד עכשיו הגולן היה רק מקום של נופש בקיץ לנוער שבא ליהודיה ובחורף לכמה ימים של סקי עממי, אז עכשיו הגולן פתוח לכולם וכל השנה. מביקור של יום וגם בעקבות שיחות עם חברים שביקרו גם הם ברמה, אפשר ללמוד על האתרים שנפתחים בזה אחר זה ופונים לקהל הרחב והמגוון. מדובר בתהליך שנמצא בראשית דרכו אך הוא מהיר ואני חושב שכדאי לעלות ולראות.

הרשימה ארוכה במיוחד וכוללת כמה תחנות:

(1) קיבוץ מרום גולן (אדריכלים פרדי כהנא, חנן הברון ושלי ניסים)

(2) קטיף עצמי שעל

(3) בית הקברות של הכפר ההרוס מנצורה

(4) ברכת הטורבינות ועין מוקש

(5) ברכת רם

(6) מסעדה: חומוס נידאל + שוק יום ששי

(7) פיתה עם לבנה בבוקעתה

(8) שרידי הארמון ומיפקדה סורית בצומת ווסט (צומת האמיר/ווסט)

(9) על האנדרטה שיצרה נעמי הנריק כבר פרסמתי רשימה נפרדת.

.

ברכת רם באינסטגרם

.

סיבוב ספרי אדריכלות ותכנון לכבוד החג

מחפשים לרכוש ספר חדש לכבוד החג? מדף ספרי האדריכלות והתכנון הישראלי התרחב משמעותית בשנים האחרונות. ברשימה שלפניכם לא אתייחס לכל אותם ספרים אלבומיים שעוסקים בווילות, מפני שאלה ספרים שמבחינתי הם חסרי ערך, אם כי גם להם יש מקום אבל לא אצלי.

הרשימה בעיקר נועדה לרכז ולהציג את הספרים שיצאו בשלוש השנים האחרונות ואני חושב שראוי להזכיר את קיומם, כי אחרת אף אחד אחר לא יזכיר. בסוף הרשימה אזכיר גם כמה ספרים חשובים שיצאו גם לפני יותר משנתיים אך עדיים כדאי מאד לקרוא אותם. אין כאן רשימה ביקורתית, את זה אני משאיר לכם. כך גם סדר הופעת הספרים הוא חסר חשיבות ומתבסס על סדר הספרים ששלפתי מהארון.

בכל כותרת ספר השתדלתי להוסיף קישור לרכישה ישירה של הספר. את מרביתם ניתן לרכוש בחנויות הספרים העצמאיות, או לפחות להזמין דרכן.

.

על המדף

.

סיבוב באולם הספורט בקיבוץ נען [1]

כבר הרבה זמן שאני משתוקק להגיע ולבקר בקיבוץ נען. הרבה אדריכלים הותירו בו את חותמם וניתן להעביר בו כמה שעות טובות באחת מגלריות האדריכלות המרשימות שביקרתי בהן. אפשר "להיפגש" כאן עם חנן הברון, שמואל מסטצ'קין, שלמה גלעד, גדעון שריג, ריכארד קאופמן וזלמן עינב. רשימה מאד מכובדת בשביל יישוב כל כך קטן.

יומני היקר, היות וישנם כל כך הרבה מבנים ורציתי להאריך בכל אחד מהם, בחרתי לחלק את הביקור ל-3 רשימות שכל אחת מהן תתייחס למבנה אחד מרכזי.

את הראשונה אני מקדיש לאולם הספורט בתכנון האדריכל חנן הברון, שעמד בראש מחלקת התכנון של הקיבוץ המאוחד במשך שנים רבות. הברון היה ממקימי וחברי קיבוץ רעים, תכנן בין השאר את בית הקיבוץ המאוחד (יחד עם זיוה ארמוני), הספריה הלאומית (שוב עם ארמוני ועוד כמה אדריכלים מובילים), מוזיאון יגאל אלון בגנוסר ומבנים אחרים בתנועה הקיבוצית.

כאן בבלוג סיקרתי כבר כמה מהמבנים שתכנן חנן הברון, כמו קיבוץ רעים, קיבוץ גנוסר, קיבוץ חולדה, אולם המופעים באשכול, ולאחרונה גם על מועדון לחבר בקיבוץ נתיב הל"ה. הפעם כאמור אולם הספורט בנען.

.

אולם הספורט