סיבוב באנדרטת הטייסים בגן העצמאות

ציפור הפלדה שמתנוססת בקצה גן העצמאות מקסימה אותי בכל פעם שאני חולף על פניה ותמיד נעצר להתבונן בה ובנוף לכמה דקות. הגנן העירוני אברהם קרוון עיצב את גן העצמאות כך שנוף הים נסתר למבקר הבא מכיוון רחוב הירקון, ורק כשמגיע לקצה הגן אז נחשף לקו האופק המרהיב וחופי הרחצה של העיר. היה זה ככל הנראה הגן היצירתי והמקורי ביותר שיצר קרוון אותו הוא כינה "גן של חוף ים". גן מלאכותי שנראה כאילו היה פה תמיד ומתייחס לסביבתו הקרובה והרחוקה. לא רק את הצמחייה, אפילו את סלעי הכורכר הביא לכאן קרוון מאינספור מקומות לאורך מישור החוף והמאמץ ניכר עד היום, גם לאחר עבודות החידוש שנערכו בתחילת העשור הנוכחי.

בנובמבר 1952 נחנך הגן המשתרע על פני 53 דונם. במקביל נערכה תחרות לעיצוב אנדרטה שיועדה לקום בנקודה הגבוהה בגן. ההצעה הזוכה המציגה אנדרטה בצורת ציפור שיצרו בנימין תמוז והאדריכל אבא אלחנני, הוצבה רק ארבע שנים מאוחר יותר. האנדרטה נועדה להזכיר לתושבי תל אביב את זכרם של שניים מחללי מלחמת העצמאות שנהרגו כשמטוסם הופל לים. היתה זו אנדרטה שונה מכל אלה שהכירו עד אותה עת. לאחרונה הוסרה הציפור מראש העמוד לצורך חידוש.

ועל כך ברשימה זו.

.

אפשר לשמוע את הגולשים

.

עפה מעל מצוק הכורכר וברקע ארובת תחנת הכוח

.

במה מעוגלת ובקצה עמוד בטון עליה ניצבת ציפור

.

בסיס האנדרטה מסתתר מאחורי צמחייה ורק כשמתקרבים נחשף

.

.

(1) תיאור

מבנה האנדרטה מורכב מבמה מחופה באבן כורכר המעוצבת בקווים רכים ומעוגלים, כאלה המשתלבים בצמחייה ובנוף הים. בקצה הבמה ניצב עמוד בטון חשוף המתנשא לגובה של תשעה מטרים, הנעשה צר בחלקו העליון. בקצהו פסל ציפור פלדה שרוחבה מגיע לששה מטרים. הציפור פונה למערב בעוד ראשה פונה לכיוון דרום. למרגלות הציפור רכס הכורכר התלול ואחריו החוף והים.

הציפור מייצגת את המטוס וצוותו שפנה מערבה אל לב הים כדי לקבל את פני האויב ולמנוע את חדירתו אל תל אביב. צוות המטוס כלל את הטייס אהרן דוד שפרינצק (בנו של יו"ר הכנסת ומזכיר ההסתדרות יוסף שפרינצק) ואת מטיל הפצצות מתי סוקניק (אחיהם הקטן של הרמטכ"ל והארכאולוג יגאל ידין והשחקן יוסי ידין – שניהם חתני פרס ישראל). השניים יצאו ב-4 ליוני 1948 משדה התעופה "שדה דב", במטרה לבצע לתקוף ספינות מצריות שאיימו על תל אביב. בעת שהמטוס היה מעל הים הוא נפגע, התרסק בים וגופותיהם של סוקניק ושפרינצק מעולם לא אותרו.

.

1969 (צילום: פריץ כהן, לע"מ)

.

.

(2) התחרות

זכייתם של תמוז ואלחייני לא היתה חלקה. עיריית תל אביב ערכה ב-1952 תחרות לתכנון שלושה אתרי זיכרון בעיר: בגן העצמאות בגן הכובשים ובכיכר מלכי ישראל. חוץ מהתחרות לעיצוב האתר בגן הכובשים הסמוך לשוק הכרמל, שום דבר לא הצליח כפי שתוכנן. השופטים לא הגיעו להסכמה בשתי התחרויות האחרות, זו לטייסים וזו לחללי בכיכר מלכי ישראל וזו האחרונה לא התממשה למעשה לעולם.

באנדרטה לטייסים הוחלט לבחור בשתיים מההצעות שהוגשו ולערוך ביניהם תחרות נוספת, והצעתם של אלחנני ותמוז היא זו שזכתה. הצעה אחרת שלא זכתה בפרס היתה של האדריכלים אברהם יסקי ושמעון פובזנר שהציגו גוף פיסולי מפותל העולה השמימה ומתנשא לגובה של 13 מטרים. יסקי ופובזנר לא התאכזבו, היות והם זכו בתחרות לאתר ההנצחה בכיכר מלכי ישראל. את ההנצחה הם לא ביצעו אך לבסוף הם תכננו את הכיכר שהיתה למרחב ההתכנסות הלאומי החשוב ביותר.

.

1381478

אדריכל שמעון פובזנר (משמאל) עם שותפו האדריכל אברהם יסקי, עם דגם שהוגש לתחרות עיצוב אנדרטה לזכר הטייסים בגן העצמאות, 1952 (אוסף אדריכל שמעון פובזנר, ארכיון אדריכלות ישראל)

.

הצעתם המשותפת של יסקי ופובזנר (אוסף אדריכל שמעון פובזנר, ארכיון אדריכלות ישראל)

.

בנימוקי השופטים להחלטה להעניק לאלחנני ולתמוז את הפרס לביצוע העבודה, ציינו השופטים כי "הרעיון מעניין ואופן ההעמדה ראוי לשבח. לעומת זאת ספק אם הקומפוזיציה נותנת ביטוי למהות ההתחרות". אך בסופו של דבר, לא העמדה ולא "הרעיון המעניין" העניקו להצעה את האיכות הייחודית. הצעתם היתה שונה במהותה מכל אותן אנדרטאות אחרות שנוצרו לאחר מלחמת העצמאות והתאפיינו לרוב בעמוד זיכרון, גבוה או נמוך, המזכיר בצורתו אובליסק. כמו העמוד שיצר מנחם שמי בבית העלמין בקרית ענבים וזו שיצר משה ציפר בסמוך לקיבוץ משמר דוד.

לא ידוע לי על אנדרטאות נוספות שעיצבו השניים, אך את אלחנני פקד אסון כשבנו נהרג במלחמת יום הכיפורים בקרבות הגולן. לזכרו הוא תכנן את בניין שבט הצופים ברמת גן. אלחנני (2008-1918) תכנן מבנים רבים ובהם את משכן נשיאי ישראל בירושלים. בעבר כתבתי כאן על בית התרבות באילת ובית העם בכפר שמואל, וכן על תערוכה צנועה שאצר לו האדריכל ד"ר צבי אלחייני בגלריה בבית עמותת האדריכלים, וזו ההזדמנות להודות לו על חלק מהמידע שהעמיד לרשותי לכתיבת רשימה זו. אלחנני היה גם האדריכל הפורה ביותר בתחום הכתיבה ולבד ממאמרים רבים שפרסם בעיתונות היומית והמקצועית, הוא ייסד והוביל את כתב העת "תוי" שיצא לאור במשך יותר מעשרים שנה. אלחנני פרסם ספרים ובראשם הספר הסוקר את תולדות האדריכלות בישראל – "המאבק לעצמאות של האדריכלות הישראלית במאה ה-20" (משרד הביטחון, 1998). גם בנימין תמוז שהיה בן גילו של אלחנני (1989-1919) התפרסם בתור צייר ופסל אך במקביל היה לדמות מרכזית בתחום הכתיבה על אמנות וסאטירה. אהובים עלי במיוחד הספרים שכתב. סיפורו הקצר "תחרות שחייה" קרוב לליבי במיוחד, והוא לדעתי מסוג הסיפורים שיכולים לשנות תפיסות עולם.

.

דגם האנדרטה (אוסף אדריכל אבא אלחנני, ארכיון אדריכלות ישראל)

.

מראה כללי של האנדרטה (אוסף אדריכל אבא אלחנני, ארכיון אדריכלות ישראל)

.

(3) הערכה

כתלמידו של יצחק דנציגר יוצר הפסל "נמרוד", נראה שבנימין תמוז בחר כאן להתמודד בין השאר עם אנדרטה אחרת במרחב הישראלי שיוצרה, אברהם מלניקוב, בחר לפסל חיה סמלית. 18 שנה קודם לכן חשף מלניקוב את פסל "האריה השואג" מעל קבר האחים לחללי תל חי בבית העלמין בכפר גלעדי וכך הוא יצר אתר וסמל לאומי. לעומתו, יצר כאן תמוז דמות ציפור. האריה של מלניקוב יושב על הקרקע כשגופו פונה אל השמש העולה במזרח והוא שואג כלפי מעלה. הציפור של תמוז מרחפת באוויר כשגופה פונה מערבה אל השמש השוקעת במערב. היו מי שטענו כי הציפור דומה למטוס הפיירצ'ילד ששרת את חיל האוויר הישראלי במלחמת העצמאות והופל כאן, אך למעשה קשה למצוא דמיון בין השניים. לעומת האריה השואג כלפי השמיים, מוטה ראשה של הציפור לכיוון דרום ובכך שוברת את הסימטריה שגם ככה לא קיימת בפסל בו שתי הכנפיים מוטות באופנים שונים. באופן סימבולי יתכן והטיית הראש באה לרמז על מצרים, ארץ המקור ממנה באו הספינות שבאו לתקוף את תל אביב ולעומתן יצא המטוס שהופל.

חלוקת העבודה היתה, סביר להניח, דומה לשיתופי פעולה אחרים שהוגשו בעבר במשותף על ידי אמנים ואדריכלים. האמן יצר את החלק הפיסולי בעוד האדריכל תרם לבסיס הפסל ולהשתלבותו בסביבה. במקרה של הציפור, נדרש היה ייעוץ מיוחד כדי שהפסל ישרוד את רוחות הים החזקות וכך גם את המלחים והלחות הגבוהה. אלחנני פנה לפרופסור היינריך נוימן – ראש המעבדה לחומרי בניין ולקונסטרוקציה בטכניון ולשעבר מהנדס ראשי בחברת "סולל בונה", כדי שיערוך את החישובים שיבטיחו את עמידותו של הפסל. נוימן נפטר ב-1955 ולא הספיק לראות את האנדרטה בבניינה, אך חישוביו הוכיחו את אמינותם ב-62 השנים בהן האנדרטה עומדת. לאורך השנים בוצעו עבודות חידוש באתר ולאחרונה הוסרה הציפור לצורך שיפוץ מקיף והיא צפויה לשוב למקומה בתום העבודות.

.

1956: טקס חנוכת האנדרטה (אוסף אדריכל אבא אלחנני, ארכיון אדריכלות ישראל)

.

היו מי שביטאו את הערכתם העמוקה לפסל כמו העיתונאי ומבקר התרבות אורי קיסרי: "…אם תסתכל בה ממושכות, באנדרטה זו, אם תפרוש מאצלה, תטייל בשבילי הגן ותתעכב ליד ראשיהם החייכניים של התינוקות המטיילים כאן ותחזור אליה, אל האנדרטה, תעמוד אולי על משמעותה הרוחנית. היא הוקמה אמנם על הרקע הקודר של קרבנות גבורה. אף על פי כן, יש בצורתה מן החגיגיות והגאוה. במלים אחרות: האבל היא רק אחת מצורות התגובות על קרבנות קדושים. ברוחו ובדמיונו של העם הופכות דמויות הגיבורים למקור השראה, למקור גאוה והוד". קיסרי שהעריץ את התרבות העירונית הצרפתית, השתוקק למצוא בעירו תל אביב קווי דמיון לערכים העירוניים אותם הכיר בפריס. אחד מהם היה הפיסול הסביבתי, ואנדרטת הציפור, לבד מאתר זיכרון מהווה שילוב מוצלח של אמנות במרחב הציבורי, אלמנט שזכה לפריחה בעיקר בשנות ה-60 עד שנות ה-80 גם בתל אביב.

כיום נתחם גן העצמאות בין מלון הילטון המשמש לו חומה מדרום (ונבנה על חטיבת קרקע של 17 דונם שיועדה במקור להוות המשך ישיר לגן שתכנן אברהם קרוון), ובין הבור בו ניצב היה מלון שרתון וסביר להניח שבעתיד הלא רחוק גם ממנו יצמח מלון ענק. ממזרח סלול רחוב הירקון שצפוי להיות עמוס פי כמה, ברגע שיסגרו כמעט לחלוטין את רחוב בן יהודה לתנועת רכב עם תחילת העבודות על קו הרכבת הקלה (הקו הסגול) והתנועה תופנה לרחובות מקבילים כמו רחוב הירקון. רק ממערב ישאר הים במתכונתו המוכרת, אלא אם כן גם אותו יחליטו לשנות באמצעות הקמת אי מלאכותי. גן העצמאות על כל השינויים והתהפוכות שעבר, נותר אי ירוק בעיר, פסל הציפור נותר נקודת ציון וזיכרון יצירתית שיכולה להזכיר לנו שאולי כדאי לעוף מפה.

.

עד לאחרונה היה אפשר למצוא את הפסל קצת מוזנח ומתפורר, אבל בימים האחרונים הוסרה הציפור וכל האתר עובר שיפוץ

.

משטח הבטון מעוצב בקווים מעוגלים ורכים ומחופה כולו בלוחות אבן כורכר

.

צפור

.

לוחות עם שמות החללים וברקע חוף הדתיות

.

עוד יצירת בטון ברקע: הילטון תל אביב בתכנון רכטר-זרחי-פרי

.

את פיתוח הנוף בגן יצר הגנן העירוני אברהם קרוון

.

פסל נוסף הצטרף לרחבה שבקצה הגן: פייטרו קאשלה (2008-1921) "שער השלום", 1972

.

ולמרגלות הרכס ניצבת האנדרטה לרצח חיים ארלוזורוב שיצרה דרורה דומיני ועליה כתבתי כאן לפני כמה חודשים

.

אתרי זיכרון נוספים שכתבתי עליהם:

.

חללי הספינה ארינפורה בהר הרצל (אשר חירם)

לאדם ולטבע (יגאל תומרקין)

לחסידי אומות העולם בפולין (דני קרוון)

חללי אחוזה בחיפה (גרשון קניספל)

לזכר רצח חיים ארלוזורוב (דרורה דומיני)

יד קנדי (דוד רזניק)

בית הקברות בנתיבות

בית קברות ממילא

שיח' בוריכ

אתר זיכרון לחללי קיבוץ רוחמה (אלי וייסברג)

אתר זיכרון לחללי קיבוץ עין השופט

אנדרטה לחללי מועצה אזורית חוף הכרמל (יעקב אורנשטיין)

מצודת יואב (חיליק ערד)

אנדרטת משמר הגבול (חיליק ערד)

אנדרטת חטיבת יפתח (חיליק ערד)

אנדרטת חללי קרית טבעון (חיליק ערד)

אנדרטה לשיירת יחיעם (חיליק ערד)

אתר ההנצחה בקיבוץ שובל (חיליק ערד)

אתר זיכרון ביתניה (חיליק ערד)

אנדרטת דנגור (חיליק ערד)

אנדרטה לחללי חטיבה 679 ברמת הגולן (נעמי הנריק)

אנדרטה לפורצי הדרך לירושלים (נעמי הנריק)

קברי צדיקים בגליל

נבי מוסא

אנדרטת עוצבת הפלדה (בתכנון ישראל גודוביץ)

אנדרטת הרוגי ניצנים (בתכנון שמעון פובזנר, אברהם יסקי ומשה ציפר)

אנדרטה להרוגי הצוללת דקר (בתכנון דוד אנטול ברוצקוס)

אנדרטה להרוגי אוטובוס הדמים בכביש החוף (יצחק שמואלי)

יד זיכרון לעולי אתיופיה (גבריאל קרטס ושמואל גרואג)

בקעת הקהילות (ליפה יהלום ודן צור)

גלעד לאבשלום פינברג (בנימין אוראל)

אנדרטה וקבר להרוגי חוות חולדה (בתיה לישנסקי)

אנדרטת אלכסנדר זייד וסוסתו (דוד פולוס)

גבעת התחמושת (בנימין אידלסון וגרשון צפור)

אנדרטה להרוגי אוניברסיטת תל אביב (מיכאל גרוס)

אנדרטת ככר רבין בראשון מערב (אליעזר ויסהוף)

אנדרטה לחסידי אומות העולם (ליפא יהלום ודן צור)

אנדרטה לארלוזורוב בחוף תל אביב (דרורה דומיני)

יד לבנים באר שבע (יוחנן רטנר ומרדכי שושני)

קיר זיכרון להרוגי קיבוץ תל יוסף (אהרון פריבר)

היכל יהדות ווהלין (ישראל לוטן)

אוהל יזכור (אריה אל-חנני, ניסן כנען, אריה שרון ובנימין אידלסון)

אנדרטה לנופלים בעמק בית שאן (אלפרד מנספלד ומוניו גיתאי וינרויב)

גן הזיכרון בקיבוץ אשדות יעקב איחוד (ויטוריו קורינלדי)

גן זיכרון לחללי חטיבת הראל במלחמת העצמאות (דני קרוון וצבי דקל)

קבר האחים בקיבוץ נירים (יהלום-צור)

מצבת קבר ליד ספסופה

גלעד לשלמה בן יוסף ליד ראש פינה (יצחק דנציגר)

אנדרטה לנרצחי מפלסי הדרך לים המלח

אנדרטה לחללי אגד ארטילרי 212 ברמת הגולן (הלל פסח)

אנדרטה ובית זיכרון לשואה בקיבוץ נצר סרני (פרדי כהנא ובתיה לישנסקי)

אתר הנצחה לחללי אסון המסוקים בשאר ישוב (שלומית שלמה)

אנדרטת ההתגברות בחוקוק (יחיאל שמי)

פינת הזיכרון בקיבוץ אשדות יעקב מאוחד (משה הדרי)

בית הקברות של קריית ענבים ואנדרטת חטיבת הראל (מנחם שמי)

אנדרטה לזכר הנספים באסון השריפה בכרמל (נתנאל בן יצחק)

אנדרטה לזכר ליל הגשרים (יחיאל שמי)

אנדרטה בעין החורש להרוגי המצור (אילון כהן)

קבר ד"ר ברוך גולדשטיין

אנדרטאות בגטו ורשה

בית הקברות הצבאי הבריטי ברמלה

מוזיאון לתולדות יהודי פולין

האנדרטה בנגבה (נתן רפופורט)

★★★

סרטון לסיום:

.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: