סיבוב בבית הקברות של קריית ענבים

"הבלים… הכל הבל הבלים… הכל חולף עם הרוח… ואיש אינו אומר: הבלים, הבלים יא אח'י. העצב הרי פוגע בנו רק בהקשר לאלה שאינם מוכרים לנו. ואילו אלה המוכרים לנו מותם פוגע בנו והופך אותנו לדממה ולטל" (מתוך: "ילדי הטל", מחמד אלאסעד, תרגום: יוסף אלגזי, הוצאת פרדס, 2005)

שביל ההליכה המקשר בין הכניסה ובין האנדרטה הגבוהה, הוא המרכיב הייחודי שבשבילו כדאי לבקר בבית הקברות של קיבוץ קריית ענבים. הוא ממוקם בעמק צר כששני רכסי הרים סוגרים עליו משני עברי הנחל. לבד מחברי הקיבוץ מאכלסת אותו גם חבורה נכבדה של חללי חטיבת הראל שנפלו במלחמת העצמאות. חמישית מחיילי החטיבה נהרגו במלחמה ומחציתם קבורים כאן.

לפי תמונות ישנות המקום היה חשוף כולו וריק מצמחייה, אבל היום הוא טובל כולו בירק. בתי קברות חסרים לרוב מוקד מרכזי ומערכת הצירים בהם נועדה לקשר את המבקרים עם המבקרים באופן שווה. כאן המקרה שונה: ציר מרכזי המלווה את הנחל (שהוא יבש כמובן) מקשר בין הכניסה לאתר בקצה אחד ובין אנדרטה גדולה שממוקמת בקצה השני.

ביום הזיכרון האחרון בחרתי לבקר פה בדרך למנת חומוס באבו גוש. בית הקברות היה מלא בקבוצות של נוער עם כיפות סרוגות שבאו לחלוק כבוד לנופלים וללמוד פרק בתולדות המקום.

ועל כך ברשימה זו.

.

12910_1043597135669868_8810245572348887058_n

אור טבעי חודר לחדר הזיכרון באנדרטה

.

(1) ביקור

פח זבל גדול מקבל את פני הבאים בשער בית הקברות. מכאן מתחיל השביל החוצה את בית הקברות, ומי שישים לב, ימצא בצד גם עמדת בטון שמתחבאת בתוך הצמחייה הצפופה. על גג העמדה ניצב פסל צבי גבוה. מייד לאחר מכן מאורגנות בבית הקברות מצבות חברי קיבוץ קריית יערים. האדריכל יעקב מטריקין (1981-1902) ניטמן מתחת לאחת המצבות הקרובות לכניסה. מטריקין פעל בעיקר במחצית הראשונה של המאה הקודמת, ותכנן בין השאר את המצפים רביבים, בית אשל וגבולות בנגב ואת המצפים חוקוק וביריה בגליל. בהמשך, בולטת המצבה הראשונה (1922) שהוקמה כאן, והיא בצורת קבר רחל. החלקה הצבאית נמצאת אחרי כמה צעדים. ביום הזיכרון על כל מצבה של חייל מונח זר פרחים קטן עטוף בנייר צלופן.

ציר התנועה הנמתח לאורך כ-180 מטרים, נפתח בכניסה עם עמדת הביטחון ופסל הצבי, ומלווה את הנחל העובר בין מצבות המתים. תעלת ניקוז עמוקה ופתוחה מלווה את השביל, וזאת כדי למנוע הצפות בימות גשמים. הסיבה שבית הקברות הוקם דווקא בנחל, היתה בגלל שרק כאן היה קל יותר לחפור קברים, היות וכל שאר האזור מסולע ודורש חציבה. השביל עולה במעלה הנחל ובאמצע הדרך נפתח לרחבת דשא שבשוליה רחבת טקסים עם קיר זכרון, שכמוהו ניתן למצוא בעוד בתי קברות צבאיים רבים. חוץ מהנוער הדתי שמסייר בין הקברים, יש כאן גם כמה חיילים שעומדים דום בתורנות בחזית קיר הזיכרון.

ממשיכים ועולים בשביל עד שנחשפים לאנדרטה. מדובר באנדרטה המושקעת והאיכותית ביותר מבין אנדרטאות האובליסק שהוקמו בישראל בשני העשורים הראשונים. בשונה מאנדרטאות עמוד אחרות, כאן העמוד כפוף ובנוסף, יש חדר זיכרון קטן ומיוחד בתוכו. המטרה של החדר היא לנתק את המבקר מחיי היומיום. להכניס אותו למרחב אחר, כמו רחם, ולהעניק לו רגע של מחשבה ושקט בה מתאפשר לו להתרכז במחשבות שהמקום מבסס עבורו.

7 מדרגות מקשרות בין קצה השביל ובין רחבה מרוצפת הממוקמת בחזית האנדרטה. עמדת הסבר קולית חדשה ניצבת בשולי הרחבה וניתן להאזין בה בשפה העברית והאנגלית להסבר על האתר. על השפה הערבית ויתרו, אך הערבים לא נותרו מקופחים ובתוך חדר הזיכרון הם ימצאו הפתעה נעימה.

בחזית האנדרטה, משני צידיה של דלת אבן כבדה, חקוק באבן סמל הפלמ"ח ומעל הפתח מופיע "בזכותכם". היום קשה שלא לחשוב על משמעות "בזכותכם", במיוחד כשנשיא המדינה יושב בכלא וראש הממשלה בדרך וגם היה לנו רמטכ"ל שהעדיף לשוחח עם הפקיד בבנק בזמן שחיילים נפלו.

חדר אפל עם נר זיכרון? לא. חדר הזיכרון מואר היטב הודות לתקרת זכוכית דרכה חודר אור טבעי ששוטף את החדר כולו. את הקירות מכסים לוחות עליהם תמונות, שמות ופרטים על חללי חטיבת הראל. מרבית החללים הם צעירים, יש גם כמה נשים, כמה מבוגרים וכמה כאלה שאין עליהם בכלל פרטים למעט שם ומקום הנפילה. החדר כולו מחופה בלוחות אבן מלוטשת, ספסל היקפי צמוד לקירות, למעט הקיר הצפוני בו ממוקמת גומחה בצורה מחראב שמטרתה לא ברורה, אלא אם כן רצו לעשות כאן מסגד קטן.

.

DSC06642

פח

.

(2) תולדות

היות וחיילי חטיבת הראל לחמו באזור ורבים מהם חיו בקריית ענבים ששימש כבסיס חטיבתי. ירושלים כבר היתה מרוחקת ונצורה ולכן נוח היה לקבור כאן את החללים. הלוחמים הגיעו לכאן בימי הלחימה כמעט מידי יום לקבור את חבריהם. על מעמדו של בית הקברות בחיי חיילי החטיבה והדילמות שיצר בקרב החיילים והמפקדים, מספר אחד החיילים בספר "חברים מספרים על ג'ימי": "בזמן האחרון היה רעננה [כינויו של אליהו סלע, קצין המבצעים של חטיבת הראל, מ"י] מתנגד ללוויית החללים לבית הקברות על ידי חברים. 'פחות צרמוניות, היה צועק, זה הורס את החייל'. לעומתו היה בני [מרשק, מ"י] ממשיך במאמצים שהלוויות תימשכנה בדרך של כבוד, חברי וצבאי, עם מספר מלווים וכיתת יורים. אבל כלום זהו הפתרון לשמור על המוראל? לפעמים מות חבר בקרב לעיניך ממש משפיע פחות מאשר מיטתו הריקה שאתה מוצא בשובך לאוהל והמיטה והשמיכה הפרושה עליה והחפצים על ידה מקבלים איזה רוח של חיים, כאילו יש בהם משהו מדמותו של אותו הבחור, שלו היו שייכים. והם כמו מביטים בך ותובעים ממך משהו. מוזר, רק עכשיו היה בינינו, ופתאום – איננו!".

מאמר מקיף על תולדות בית הקברות הצבאי בקריית ענבים כולל מפה, פרסם אלי שילר בספר "ובדמם הבוקר יעלה – זיכרון והנצחה בישראל" (אריאל, כתב עת לידיעת ארץ ישראל 172-171, 2005). "אין זה עוד בית קברות שפוקדים אותו ידידים ובני משפחה ביום הזכרון, אלא מקום להזדהות ולרחשי לב ונסוכה עליו אווירה מיוחדת", מדגיש שילר את חשיבות המקום וגם קצת מגזים. "השקט האופף מקום מבודד זה, שבו סדורות המצבות כמו בגיא צלמוות, ואוושת העצים עבותי הצמרת שכאילו נושאים תפילה חרישית, מלווה לא אחת בדמעות המבקרים הרבים הפוקדים את המקום ברטט של קדושה ובתחושה של עלייה לרגל".

"ביום השלושים למותו של ג'ימי, בעליה לקברו, סיפר אידל, חברו הטוב, שבימי הקרבות היו סרים מפעם לפעם – הוא וג'ימי עמו – לבקר את בית הקברות. ליד הקברים היו משוחחים, מעלים זכרונות על חבריהם שנפלו ונטמנו כאן. באחת השיחות הללו אמר ג'ימי: 'הבט וראה איזה בחורים עצומים שוכבים כאן! פאר הנוער שלנו קבור באדמה זו. אתה יודע? כשתיגמר המלחמה אבוא הביתה ואבקש מאבא שיתכנן תכנית של מצבה גדולה ראויה לזכרם'. המלחמה נגמרה והנה גם בני שוכב עם השוכבים באותו מקום. שמרתי בליבי את הדברים שסיפר לי אידל וראיתים מעין צוואה של הבן בטרם מותו. ניגשתי לערוך את תכנית המצבה". – כך כתב מנחם שמי בפרק המתאר את מצבת הראל שעיצב וחנך ב-1951.

את האנדרטה יצר מנחם שמי (1951-1897), הידוע יותר כצייר. לחם בעצמו בשתי מלחמות העולם שעלה לארץ ישראל בצעירותו ולמד בבצלאל. בעקבות נפילת בנו, אהרון (ג'ימי) שמידט, החליט לבנות מצבת זיכרון לחטיבת הראל בה שרת הבן. ב-1950 הוחלט על הקמת האנדרטה, וזאת באמצעות ההורים השכולים ומטה חטיבת הראל. את המימון להקמת האנדרטה תרמו הורי החללים וכן הקיבוצים בהם היו חברים. הביצוע נמסר לסניף ירושלים של חברת "סולל בונה" והיא עוצבה "ברוח תרבות הבנייה של עמי המזרח בימי קדם". אבן הגיר הבהירה הובאה ממחצבת הקסטל, אזור בו נפלו רבים מחללי החטיבה. מצבו הבריאותי של מנחם שמי הלך והדרדר מאז נפילת בנו, הוא עבד במשך כשנה באתר עד להשלמת המבנה הכללי (חדר הזיכרון הושלם מאוחר יותר). ברגע שסיים את העבודה הוא נפטר. תערוכה גדולה של יצירותיו שתכנן שמי להציג במוזיאון תל אביב לאמנות, נפתחה כבר בלעדיו, לאחר שהוא נפטר ימים ספורים קודם לפתיחה. הוא ניטמן כאן לצד בנו.

"רבות התייחדתי בלב הנוף הזה והרהרתי מהי הצורה שצריך לצור לה למצבה, שתעמוד בפני הודו ועוזו של נוף קדומים זה ונתברר לי תוך כדי כך שרק משהו מסוים וברור מאד ברעיון ובתכנון חייב לקום כאן", כתב שמי בעקבות הקמת האנדרטה. הוא עיצב את האתר לפי פרשנות שהעניק למבני קבורה קדומים שהתאפיינו בהפשטה ובמונומנטאליות. "שאפתי לעצב דמות לגוש אבן ענק ומופשט הזונק מן האדמה כלפי המרומים על ידי מערכת של צורות אלכסון בהם תשתלב רמפה של אבן כיסוד למצבה וכחלק אורגני שלה, עד סמל הפלמ"ח בפסגתה, ולגוש אבן זה אמרתי להפיח את תנופת הזינוק".

בעצרת המונית נחנכה האנדרטה שבועות ספורים לפני פסח. בעצרת השתתפו בני משפחה, חברים ורעים, אנשי פלמ"ח ואנשי ציבור. חנה רובינא הקריאה את ה"יזכור", נשאו דברים הרמטכ"ל יגאל ידין וראש הממשלה דוד בן גוריון. השלמת חדר הזיכרון התעכבה בכמה שנים וב-1954 הושלמה העבודה עצרת נוספת בה השתתפו בין השאר נשיא המדינה יצחק בן צבי, מפקד הפלמ"ח לשעבר יגאל אלון ובני מרשק שהיה קצין חינוך בחטיבה וגם לחם בעצמו בקרבות ירושלים. רבקה שמי, אלמנתו של מנחם ואמו של ג'ימי כובדה בפתיחת החדר.

מאז הקמתו, היה בית הקברות מקום מפגש בימי זיכרון לאלה מאנשי הפלמ"ח שנותרו בחיים. מי בא לכאן היום? את זה כבר ציינתי קודם.

גם שכנים ערבים בקשו לבקר באנדרטה: ב-1955 פרצו באחד הלילות כמה "מסתננים" לאנדרטה. לפי הדיווחים שפורסמו, הם גנבו מכאן לפיד זיכרון מנחושת ואת מסגרות המתכת של לוחות הזיכרון. כמו שבאו כך הם הסתלקו.

.

harel1

1954: חנוכת חדר הזיכרון באנדרטה על ידי רבקה שמי (עומדת במרכז לבושה בשחור), אמו של ג'ימי ואלמנתו של מנחם שמי (צילום: בוריס כרמי)

.

(3) חברים מספרים על ג'ימי

חוץ מאנדרטה, העמיד שמי גלעד נוסף לבנו, וזה הספר "חברים מספרים על ג'ימי", אותו ערך בשיתוף אשתו. הספר שיצא בהוצאת הקיבוץ המאוחד (ג'ימי הספק להיות חבר קיבוץ חקוק שבגליל), מתבסס על סיפורי לוחמים שפעלו לצידו של ג'ימי, ובני הזוג שמי רשמו את הדברים וקיבצו לספר. נוסף לדברים אלה, נוספו צרור שירים מעזבונו של ג'ימי אותם כתב מגיל 11 ועד נפילתו בגיל 22.

"אף על פי שג'ימי היה, כפי שאמרנו, בחור מיוחד במינו", נכתב בפתח הספר, "הרי דמותו (ואנו מקווים שהיא תצטייר באופן מוחשי וריאלי) אינה אלא דמות סמלית המקפלת בתוכה קוי אופי מובהקים השופתים להרבה 'צברים' בני הדור הזה". הספר שיצא לאור לראשונה ב-1952 היכה גלים והפך לאחד מהספרים הבולטים שיצאו לאור לאחר הקמת המדינה.

יצחק שדה: "לביתי הגיע ספר קטן כמות. קראתי בו פעם אחת, פעמיים ושלוש פעמים, ועודני שב ומדפדף ומעיין בו. לספר מחבר קולקטיבי, והוא יצירה מיוחדת במינה. דינו כדין ספרות גדולה. זהו ספר של תקופה".

לאורך השנים הצליח הספר לשמור על מעמדו. הספר אף הומחז ב-1968 והועלה על על ידי תיאטרון הבימה. את המוסיקה למחזה הלחין יוחנן זראי והשתתפו חנה רובינא, יצחק שילה (שהשתתף באותה שנה בסרט "תינוקה של רוזמרי"), דני גרנות ויאיר רובין. הספר אזל עם השנים מחנויות הספרים, אך ב-1999 יצאה מהדורה חדשה בהוצאת אריאל לה נוסף פתח דבר שכתב מוקי צור. במהדורה זו, נוסף בסוף הספר גם מאמר קצר שכתב מנחם שמי בו התייחס לאנדרטה וקטעים מהדברים שילבתי כאן ברשימה.

.

סרטון שצלמתי באנדרטה:

.

.

.

DSC06644

שלט 01

.

DSC06645

שלט 02

.

DSC06552

שלט 03

.

DSC06557

הצבי על עמדת הבטון

.

העמדה הוקמה ב-1936 לצד בית הקברות. עמדה דומה הוקמה בקרבת בית ההבראה של קיבוץ קריית ענבים ונקראה עמדת הסנטוריום. פסל הצבי הניצב על גג המבנה הוא העתק של פסל שהציב ב-1979 האמן מיכאל כץ על גג עמדת הסנטוריום.

.

DSC06555

חצץ ובטון

.

DSC06561

בבית הקברות 01

.

DSC06566

בבית הקברות 02

.

DSC06562

בבית הקברות 03

.

DSC06558

מצבה על קברו של האדריכל יעקב מטריקין

.

DSC06639

מצבה בצורת המבנה על קבר רחל בבית לחם

.

D746-101

1951 (צילום: דוד אלדן, לע"מ)

.

DSC06567

האנדרטה

.

D746-099

1968 (צילום: פריץ כהן, לע"מ)

.

DSC06570

7 מדרגות מובילות לרחבה שבחזית האנדרטה

.

D746-100

1968 (צילום: פריץ כהן, לע"מ)

.

DSC06573

סמל הפלמ"ח חקוק משני עברי הכניסה

.

DSC06634

שחרפו נפשם למות בשביל ש-120 חברי כנסת יעשו מאתנו צחוק וינצלו את מעמדם

.

DSC06618

מלמטה

.

DSC06583

בזכותכם

.

DSC06574

אות באות

.

DSC06575

אבן

.

DSC06581

מבצעים

.

DSC06580

בלי הנחות

.

DSC06576

תוכנן ובוצע

.

DSC06582

גגון מצל על הכניסה לחדר הזיכרון

.

DSC06571

יש גם הסבר אבל רק בעברית ובאנגלית ולא בערבית

.

DSC06631

אבל הערבים לא מקופחים: יש מחראב בחדר הזיכרון

.

DSC06601

ופרחים בנייר צלופן

.

DSC06600

ונרות זיכרון

.

DSC06628

החדר כולו מחופה בלוחות אבן: קירות, רצפה ותקרה. אפילו הדלת מורכבת מגוש אבן כבד

.

DSC06599

האור הטבעי חודר מהגג

.

DSC06626

תקרת החדר מורכבת משפופרות המחדירות אור טבעי, ולוחות זכוכית

.

DSC06624

הרצפה

.

DSC06585

מעל פתח הכניסה תלויים סמלי הגדודים וסמל החטיבה

.

DSC06586

החללים

.

DSC06593

הקסטל

.

DSC06592

גוש עציון

.

DSC06587

רפיח

.

DSC06588

רפיח

.

DSC06594

שיירת הדסה

.

DSC06595

מיהו עלי בין?

.

DSC06589

לטרון

.

DSC06590

גוש עציון

.

DSC06596

ג'ימי!

.

כך מתואר מותו של ג'ימי בספר "חברים מספרים על ג'ימי":

"ברעש הגדול של טירטור מכונות היריה נשמעו צעקות וצהלות בחצי תריסר שפות לכל הפחות:'ניצחון, ניצחנו!' וצללי אנשים שאור הירח נזרק עליהם, רצו משולהבים על פני המשלט בין החפירות ועצי הזית. לפני צאתו פקד ג'ימי על צוות הדויד'קה לדפוק על העמדות האחרונות של האויב. יש להניח שרצה לשים איזה דגש חזק, אחרון, על כל הפעולה. הוא ניגש אל העמדות הקיצוניות שלנו שם עמדו מספר מפקדים ברזרבה. נשמעו שלוש התפוצצויות אדירות של הדויד'קה שטירטור הבאזות מסביב הפך לעומתו לתקתוק של מכונות כתיבה. ג'ימי נשען על עמדת שקים, עמד שלו ומתוח, משעין את ראשו ומתאמץ לראות לאור הירח את מקום פגיעות פגזי הדויד'קה בעמדות האויב. פתאום צנח ארצה ונתגלגל לתוך התעלה. כדור שבא מבית שמש, מן הכפר הערבי שלרגלי הגבעה, פגע בצידו וחדר את הלב. 'נפצעתי, אמר, מספרו שלום בבית'. אליעזר פתח לו את החולצה – שום סימן של דם. השפך היה בפנים. התחילו לקרוא: 'ג'ימי, ג'ימי', ואין תשובה. הבהילו חובש עם אלונקה, ובאלונקה נשמט ראשו הצידה".

.

DSC06591

לטרון

.

DSC06616

בדרך

.

DSC06615

לטרון

.

DSC06617

מעלה החמישה

.

DSC06614

דלת אבן כבדה חוצצת בין הפנים ובין החוץ

.

DSC06633

החוצה

.

DSC06641

?

. .

. . .

אתרי זיכרון נוספים שכתבתי עליהם:

.

אנדרטת עוצבת הפלדה (בתכנון ישראל גודוביץ)

אנדרטת הרוגי ניצנים (בתכנון שמעון פובזנר, אברהם יסקי ומשה ציפר)

אנדרטה להרוגי הצוללת דקר (בתכנון דוד אנטול ברוצקוס)

אנדרטה להרוגי אוטובוס הדמים בכביש החוף (יצחק שמואלי)

יד זיכרון לעולי אתיופיה (גבריאל קרטס ושמואל גרואג)

בקעת הקהילות (ליפה יהלום ודן צור)

גלעד לאבשלום פינברג (בנימין אוראל)

אנדרטה וקבר להרוגי חוות חולדה (בתיה לישנסקי)

אנדרטת אלכסנדר זייד וסוסתו (דוד פולוס)

גבעת התחמושת (בנימין אידלסון וגרשון צפור)

אנדרטה להרוגי אוניברסיטת תל אביב (מיכאל גרוס)

אנדרטת ככר רבין בראשון מערב (אליעזר ויסהוף)

אנדרטה לחסידי אומות העולם (ליפא יהלום ודן צור)

אנדרטה לארלוזורוב בחוף תל אביב (דרורה דומיני)

יד לבנים באר שבע (יוחנן רטנר ומרדכי שושני)

קיר זיכרון להרוגי קיבוץ תל יוסף (אהרון פריבר)

היכל יהדות ווהלין (ישראל לוטן)

אוהל יזכור (אריה אל-חנני, ניסן כנען, אריה שרון ובנימין אידלסון)

אנדרטה לנופלים בעמק בית שאן (אלפרד מנספלד ומוניו גיתאי וינרויב)

גן הזיכרון בקיבוץ אשדות יעקב איחוד (ויטוריו קורינלדי)

גן זיכרון לחללי חטיבת הראל במלחמת העצמאות (דני קרוון וצבי דקל)

אנדרטת חטיבת יפתח (חיליק ערד)

אנדרטת חללי קרית טבעון (חיליק ערד)

אנדרטה לחללי חטיבה 679 ברמת הגולן (נעמי הנריק)

אנדרטה לפורצי הדרך לירושלים (נעמי הנריק)

אנדרטה לשיירת יחיעם (חיליק ערד)

אתר ההנצחה בקיבוץ שובל (חיליק ערד)

קברי צדיקים בגליל

אתר זיכרון ביתניה (חיליק ערד)

נבי מוסא

אנדרטת דנגור (חיליק ערד)

קבר האחים בקיבוץ נירים (יהלום-צור)

מצבת קבר ליד ספסופה

גלעד לשלמה בן יוסף ליד ראש פינה (יצחק דנציגר)

אנדרטה לנרצחי מפלסי הדרך לים המלח

אנדרטה לחללי אגד ארטילרי 212 ברמת הגולן (הלל פסח)

אנדרטה ובית זיכרון לשואה בקיבוץ נצר סרני (פרדי כהנא ובתיה לישנסקי)

אתר הנצחה לחללי אסון המסוקים בשאר ישוב (שלומית שלמה)

אנדרטת ההתגברות בחוקוק (יחיאל שמי)

פינת הזיכרון בקיבוץ אשדות יעקב מאוחד (משה הדרי)

-8-

> > > ביום שישי 8.5 בשעה 11:00 אערוך סיור בתערוכה שאצרתי "פופ כנעני" במוזיאון בית אורי ורמי נחושתן בקיבוץ אשדות יעקב מאוחד

///

.

.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • gerson  On 03/05/2015 at 9:48

    מבנה בית הקברות כולו מאזכר מקדש מיצרי, האנדרטה היא קודש הקדושים, הנחל המפכפך הינו מעין שמתוכו נובעים החיים, והטרסות בנויות כמסד=גרות המשלימות את המבנה

  • עוזי דיסלר  On 04/05/2015 at 22:17

    מעניין כמה חללים יש בבית הקברות הצבאי

  • עוזי דיסלר  On 04/05/2015 at 22:18

    הכתבה מקיפה ומרגשת.

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: