סיבוב בבית ז'בוטינסקי בתכנון מרדכי בן חורין

"הלקוחות רצו חלב וקבלו דבש", מסביר לי האדריכל מרדכי בן חורין על התהליך שהביא לקבלת ההחלטה להקים את המגדל המתנשא מעל רחוב המלך ג'ורג'. למעט כמה מבנים, תל אביב באמצע שנות ה-60 הגיעה בסך הכל לגובה ארבע קומות. אז כיצד קיבלו ראשי התנועה הרויזיוניסטית, לימים הליכוד, את ההחלטה לבנות מגדל מנכר עיניים, בזמן שהמפלגה רחוקה מהשלטון ושלתנועות אחרות יש מבנים צנועים ופשוטים? לטענת בן חורין בשלב הראשון ביקשה הנהגת התנועה רק להרחיב ולשפץ את הבניין הקיים, ומכאן ולשם הצליח אביו של בן חורין – המהנדס משה בן חורין להביא לכך שההשקעה בפרויקט המגדל תהיה דומה. את בגין זה שכנע.

"את הארץ יש לא רק לשחרר אלא גם לבנותה ולהשיב לה את יופיה, בבחינת חידוש ימיה כקדם", פתח מנחם בגין בדברי ההספד למהנדס משה בן חורין שנפטר ב-1972. "זוכר אני את גישתו זו מן השיחות המרובות שניהלנו בקשר עם התכנית להשלמת בית ז'בוטינסקי, הלא היא מצודת זאב בתל אביב. משה בן חורין המהנדס ובנו האדריכל השלימו את הבניין הזה. זכות גדולה היא, חיכינו לכך שלושים שנה, זה בניין מפואר בפשטותו; יש בו הדר מן המסד ועד הטפחות. מדי עברנו על פני בית ז'בוטינסקי, ניזכר בבונהו".

בשבועות האחרונים ערכתי כמה שיחות עם בן חורין שעסקו בתהליך תכנון הבניין. רשימה זו מצטרפת לעוד כמה עשרות רשימות ומאמרים שפרסמתי בשנים האחרונות על עבודותיו שתמיד נראות לי מקוריות וייחודיות.

ועל כך ברשימה זו.

.

13640718_1338450016184577_5771526738233211640_o

כמה זה יפה מרחוק

.

DSC06440

מבט מרחוב המלך ג'ורג' (חזית צפונית)

.

1970-01

1970: המגדל בבנייה (מקור: מכון ז'בוטינסקי בישראל)

.

1970-01 אפרים קדרון

1970: מבט מגן מאיר (צילום: אפרים קדרון, מקור: מכון ז'בוטינסקי בישראל)

.

מתי הרניק 1984

1984: בחירות (צילום: מתי הרניק, לע"מ)

.

אריק חרמוני 1988

1988: בחירות (צילום: אריק חרמוני, לע"מ)

.

סיפורו של הבניין מתחיל הרבה לפני שבן חורין הגיע. ב-1928 הוקם על מגרש שרכשה העירייה ושימש עד אז כפרדס, צריף "בית תרומפלדור", ששימש מועדון תנועת בית"ר בתל אביב. ב-1935 התקבל אישור לבניית בניין קבע במגרש, ושנה לאחר מכן נערכה תחרות אדריכלים סגורה לה הוגשו שמונה הצעות. בתחרות זכתה הצעתו של אדריכל הארי לוריא, הצריף נהרס והוחל בהקמת הבניין החדש. ז'בוטינסקי אף נתן את הסכמתו שהבניין יישא את שמן. בשנת 1935 נערך שינוי נוסף באזור – שמו של הרחוב שנקרא עד אז רחוב הכרמל (כי כאן עברה הדרך שקישרה בין יפו ובין הכרמל) שינה את שמו בקטע זה לרחוב המלך ג'ורג' החמישי שציין באותה שנה את יום הולדתו ה-70.

הבניין שתכנן לוריא זכה לכינוי "מצודת זאב" בגלל עיצוב הגג שהזכיר מצודה. הקמת הבניין ארכה כמה שנים ורק ב-1948 הושלמה הקומה השלישית. ב-1963 החליטה התנועה שהבניין קטן עליה, ויש להרחיב את הקיים. האדריכל המקורי של הבניין, הארי לוריא, נפטר ב-1953 ולכן נערכה תחרות אדריכלים סגורה לבחירת האדריכל החדש. הבן חורינים זכו בתחרות עם הצעה צנועה, אך זמן קצר לאחר הזכייה, הגיע מרדכי בן חורין למסקנה שבמקום להוסיף עוד כמה קומות, רצוי יותר להקים מגדל. ההצעה התקבלה והתממשה. ב-1966 אוכלס הבניין.

וכעת בן חורין נזכר ומספר:

.

(1) קבלת העבודה

"ב-1962 היתה תחרות מצומצמת בין מספר משרדים שהיו קרובים פוליטית למפלגה. בין המשרדים אני זוכר את האדריכל שמואל רוזוב מחיפה, את אביאל כץ מרמת גן ואת האדריכלים טולידנו את רוסו. בהנהלת המפלגה עמד יוסף קמרמן שהיה מבעלי בית החרושת "עץ לבוד" בפתח תקוה ואנחנו תכננו לו את מבנה התעשייה ואת מבנה המשרדים. קמרמן התרשם מאד מהיכולות שלי וסמך על אבא שלי שהיה אדם מאד הגון והציע ליעקב מרידור ויקיר הר זהב לזמן גם אותנו להשתתף בתחרות, וזכינו בה.

אחרי שהבניין תוכנן, בגין קרא לנו ואמר שיש אי נעימות. האדריכלים רוסו וטולידנו היו שואבי המים של התנועה וכל דבר שהיה צריך לתכנן הם עשו, ועכשיו נכון שהיתה תחרות והם לא זכו, אך הוא ביקש אם אנחנו יכולים לצרף אותם כנספחים. אבי ואני אמרנו שאנחנו מוכנים שהם יהיו חתומים יחד איתנו על הבניין. בגין קיבל את זה. נפגשנו עם רוסו וטולידנו, שני אנשים נפלאים וחיוביים. טולידנו אמר לנו תודה, אבל אמר שזה מוגזם כי זה כבוד שלא ראוי, אז אבי הציע שהיות ואהרן רוסו הוא מהנדס בניין, אז שהוא יתכנן את הקונסטרוקציה. בסופו של דבר אבי ורוסו עשו את הקונסטרוקציה ביחד, אבל כולם ידעו שזה רק בגלל ההסכם ושאני האדריכל".

.

התכנית המקורית

חזיתות התכנית המקורית שהגיש האדריכל מרדכי בן חורין ב-1963 להרחבת בית ז'בוטינסקי. הרחבה מ-381 מ"ר ל-1,986 מ"ר שטח בנוי. התכנית לא התממשה, למעט ההיתר שהתקבל להרחבת הגוש, היות ובן חורין הציע להקים את המגדל על הבניין הקיים.

.

remote

1948: מבנה "המצודה" המקורי בתכנון אדריכל הארי לוריא, מתנשא לגובה שלוש קומות על קומת מרתף חצי חפורה, במבט מהכניסה לגן מאיר ברחוב המלך ג'ורג' (מקור: מכון ז'בוטינסקי בישראל)

.

1964-01

1964: מבנה המצודה בעת עיצוב חזיתותיו החדשות על ידי האדריכל מרדכי בן חורין (מקור: מכון ז'בוטינסקי בישראל) .

.

DSC06442

2016: מבנה "המצודה" ההיסטורי כיום נבלע כגוש מלבני בבסיס המגדל לאחר שחזיתותיו עוצבו מחדש

.

(2) החלטה על הקמת המגדל

"כשנה אחרי שזכינו בתחרות התחלתי לחשוב מחדש על כל העבודה. לא הייתי מרוצה מהתכנון ואז באתי עם רעיון חדש להקים מגדל מלבני במקום תוספת קומות. בשלב מאוחר יותר, באתי לרעיון של המגדל כפי שנבנה. אני זוכר בדיוק את היום שהחלטתי זאת, היות וכאשר ישבתי במשרד וחשבתי על פתרון, שפתאום אבי נכנס ואמר שהנשיא קנדי נרצח.

לפי הפרוגרמה היה צריך בניין של 7 קומות מה שהיה יוצא כמו גוש גדול בין כל הבתים. מבחינה תקציבית מצאתי שאם אשאיר את הבניין המקורי בגודל דומה לשאר המבנים בסביבה ועליו ארים מגדל אז עדיין לא אחרוג מהתקציב. היה על כך דיון ואבי הצליח לשכנע אותם שמחיר הבניין לא יהיה יקר יותר, מה שבאמת היה נכון. מעולם לא היתה לנו תחושה שמכתיבים לנו מה לעשות, אלא ניתן לנו חופש פעולה מוחלט וסמכו עלינו במאה אחוז. ככה זה תמיד אצלי: אני עושה סקיצה ולרוב היא מתקבלת על ידי הלקוח בשמחה כי תמיד יוצא לי טוב יותר ממה שציפו לו.

זה היה בניין המשרדים הראשון שתכננתי, לכן לקראת התכנון בקרתי בכמה בנייני משרדים ולמדתי בהם שנושא התחזוקה הוא יקר ביותר. תחזוקת החלונות, הסבירו לי אנשי תחזוקה, היא בעייתית כי בזמן עבודה לנקות אותם זה מפריע ואם מנקים בלילה אז המשכורת למנקים היא פי שלוש. כך גם הבנתי שפגיעת קרני השמש והגשם בחלונות היא בעיה בפני עצמה. ככה בא לי הרעיון לעשות מרפסות, לא כאלה שיוצאים לשבת בהן, אלא כבליטות בעומק 1.20 מטר הנותנות הצללה מוחלטת על החלונות, מגינים מלכלוך הנגרם מגשם ולחות על האבק המצטבר, ונותנות אפשרות לנקות את החלונות מבחוץ בשעות העבודה הרגילות מבלי להפריע ליושבים במשרדים.

בתוך חדרי המשרדים, מתחת לפס החלונות בוצע ארון משרדי שבחלקו האחורי, אין קיר אלא כל מערכות החשמל, צינורות המים ליחידות מיזוג האוויר. כל ההחזקה נעשתה מהמרפסות כך שכדי לתקן אחת מהן לא צריך הביצוע וההטרדה לעבודת המשתמשים, להיות בתוך הבניין. הרעיון הזה של המרפסות עלה לי גם בגלל 'בניין צים' שנשרף והיה אסון גדול כי לאנשים שם במשרדים לא היה לאן לברוח, וכאן עשיתי יציאות החוצה למרפסת וגם עשיתי מדרגות שמקשרות בין מרפסת למרפסת, כך שאם תהיה שריפה העובדים יוכלו לצאת למרפסת ולרדת עד למטה בלי כל צורך להביא מנופים או כאלה פתרונות. זה היה סיפור הצלחה בלתי רגיל. זה היה בניין המשרדים, הראשון בעולם עם כאלה מרפסות. אחר כך העתיקו את הרעיון,לראשונה, באינסברוק באוסטריה. למרות שהמרפסות מעוגלות בקצוות הן לא עוצבו בהשראת המרפסות שהיו בסביבה בבתים ישנים. אז הייתי מעט מאד בתל אביב ולא הכרתי בה כמו שהכרתי את ירושלים ואחר כך או את חיפה. זכור לי ממש איך הגעתי למרפסות, זו היתה התפתחות פונקציונלית ואינטואיטיבית. רק בדיעבד אני רואה שיש בסביבה בתל אביב מרפסות אטומות מטויחות עם פינות מעוגלות.

לולא אבי הבניין הזה לא היה נבנה, כי הוא עשה את הניהול והפיקוח. הוא היה כמו בולדוזר, באש ובמים. אחרי שנה זכיתי בפרס ראשון בתחרות תכנון בניין לשכת המס של ההסתדרות ברחוב ארלוזורוב בתל-אביב, בניין בשטח דומה לבית ז'בוטינסקי, אבל עלה פי שש לעומת בית ז'בוטינסקי וכל זה בגלל אבי".

(3) תנאים מוקדמים

"בהתחלה, לבגין היה רק תנאי אחד, שלא תיכנס תוצרת גרמנית לבניין. תנאי נוסף שהעמיד בגין התגלה במהלך התכנון. את בית ז'בוטינסקי בצענו כמעט במקביל לבניין לשכת המס של ההסתדרות. כשפנינו לכמה קבלנים לקבל הצעות מחיר לביצוע בניין לשכת המס, אמרו לנו ראשי ההסתדרות שלא חשוב מה יציעו הקבלנים, את הבניין תבצע חברת 'סולל בונה'. ככה זה עבד שם – 'רק אנשי שלומנו', אם למישהו היתה דעה פוליטית אחרת אז הוא לא עבד שם. אני לא הייתי לא ימין ולא שמאל, הייתי אאוטסיידר. אבל בבית ז'בוטינסקי הכל היה ההפך המוחלט.

כשאבי סיפר לבגין שב'לשכת המס' אמרו לנו שרק 'סולל בונה' תבצע את העבודה ולא משנה המחיר, אז בגין אמר לו 'אנחנו בשום אופן לא נעבוד כך ולא נלך בדרכם עם פרוטקציות. אפילו אם יבוא קבלן של השומר הצעיר ויציע הצעה זולה יותר בגרוש אחד, הוא יקבל את העבודה'. מי שבאמת זכה בסוף בעבודה היתה חברה קבלנית ששניים מהבעלים שלה היו אנשי שמו"צ.

.

(4) עיצוב הבניין

"את הגוש התחתון תכננתי כך שיהיה בגובה הבניינים בסביבה וישתלב בהם ואת כל חיפיתי בשיש חברון. הוספתי את המגדל על הגוש התחתון כפי שהיה כי הריסתו לא עלתה על הפרק כי הם ראו בו בניין היסטורי. הרי שבמקור רצו בכלל רק לשפץ ולהרחיב והסיפור פשוט גדל. בגלל זה גם לא תוכנן חניון תת-קרקעי מתחת לבניין. צמוד לבניין,מגרש ריק לחניה. אז לא היו אז כל כך הרבה מכוניות, אבל חשבתי קדימה ותכננתי במגרש הריק הזה חניון תת-קרקעי של ארבע קומות שלא ביצעו ואף אחד לא דרש מהם לבנות. את תכנית החניון התת-קרקעי לא הגשתי לעירייה אלא רק הראיתי אותו לראשי התנועה. היות והמגרש נותר ריק אז אפשר לבצע את החניון גם היום.

עשיתי בניין עם קיר מסך שיש, צנוע ופשוט, עם מדרגות רחבות לכניסה מכיוון הרחוב המובילות לאולם זיכרון שבסופו מעקה ממנו אפשר להשקיף למטה על מוזיאון האצ"ל. ברצפה עשיתי לכל רוחב אולם הזכרון, פס שחור מאבני בזלת מלוטשות ובו מחוברות אותיות מתכת בגוון זהב, שמות כל חללי המחתרות, אצ"ל ולח"י. לא היתה אז הרבה תצוגה. קיר הזכרון עצמו שהיה בקצה האולם, ירד לכל הגובה עד למרתף, היה מבטון דפוק ועליו במרכז פסל ראש זאב ז'בוטינסקי. יוסף קרמרמן שהביא אותנו לפרויקט, הוא זה שבחר להביא את יצחק דנציגר שיעשה את פסל הראש שהצעתי. נפגשתי עם דנציגר והסברתי לו מה אופי הקיר ומה אני מבקש. הוא עשה את העבודה ואנחנו רק שילבנו אותה בקיר. אחר כך הבאתי את משה שטרנשוס שיעצב את סורג הברזל בכניסה למוזיאון מכיוון רחוב המלך ג'ורג'. שטרנשוס גם עיצב במקביל את אלמנטי ההצללה בחזית קומת הרחוב בבניין לשכת המס. מעל קומת הכניסה 'מכון ז'בוטינסקי' אבל לא אני עיצבתי אותו. מעליו, כן עיצבתי את אולם הכנסים והאירועים כדי שיחזיק כלכלית את הבניין. במגדל תכננתי את משרדי התנועה. כולל הרהוט, הכיסאות, השולחנות, הארונות המנורות.

את המגדל עצמו עיצבתי במנותק מהגוש התחתון באמצעות קומת ביניים, ולעומת הגוש התחתון שחיפיתי באבן, את המגדל עצמו הותרתי בטון חשוף והחלונות מאלומיניום. לא העמדתי את המגדל במקביל לרחוב בחזית המערבית, אלא במקביל לדופן החזית הדרומית של הגוש התחתון. למה? כך הרגשתי שזה טוב. מבחן התוצאה מוכיח שצדקתי.

.

DSC06448

המגדל מוטה מקו חזית הגוש התחתון (חזית מערבית)

.

לאחר קבלת האישור של הוועדה לתכנון מגדל של-12 קומות, באתי אל האדריכלית דבורה קירשמן שניהלה את אגף בינוי העיר במחלקת ההנדסה בעיריית תל אביב, ובקשתי ממנה את הבנתה והסכמתה לשיפור הפרופורציות של המגדל, על ידי שאוסיף קומה פתוחה של עמודים בראש הבניין, שתשמש גם כקומת תצפית, ומעל הקומה הזו תכננתי גוש אטום שבחלק משטחו יהיו מערכות המיזוג והמים. היות והמערכות לא תפסו את כל שטח הקומה אז הוספתי בה את אולם ישיבות המרכז של 'תנועת החירות'. כשהצגתי את הרעיון בסקיצה לקירשמן היא אמרה שהיא סומכת עלי ומאשרת את תוספת הקומות מחוץ לאחוזי הבנייה המאושרים. קירשמן הוסיפה שהיא חוששת שאני נאיבי והקומה הזו תוך זמן קצר תיסגר. אמרתי לה כמו אדריכל צעיר חסר ניסיון, שאני אחראי אישית שלא יסגרו את הקומה, וגם כך אמרתי לאחר מכן להנהלת התנועה שנתתי את המילה שלי. הוועדה אישרה את התוספת, פשוט כי הבינו שזה נעשה כדי שהבניין יהיה יותר טוב. בהתחלה קומת העמודים נותרה פתוחה, אבל אחר כך סגרו אותה כמובן.

איך הגעתי לרעיון העיצובי של המגדל בנוסף לצרכים שתיארתי? בשיחות שהיו לנו עם יעקב מרידור הוא אמר שהוא רוצה צמוד לבניין מונומנט כעמוד גבוה. אני חשבתי להפוך את הבניין כך שיהיה מונומנטאלי ולא יראו בו בכלל חלונות. בקומה העליונה של המגדל היתה לי בעיה איך אני פתוח בה חלונות. מה שעשיתי הוא שכאילו לקחתי סכין וחתכתי במעטפת הבניין פתח לחלון ומושך את הקליפה החוצה. כך יצא בשתי החזיתות לצפון ולדרום הבליטה המעוגלת. לאולם הישיבות חזיתות אטומות לכיוון מזרח ומערב, אבל הוא פתוח לכיוון צפון ודרום והכל קיר זכוכית כשהחיתוך שעשיתי בחזית מצל על הזכוכית. בזמן התכנון עשיתי בליטה של 5 מטר. אחר כך נתקפתי בהלה שזה מסוכן להוציא פועלים על פיגומים ויכול לקרות אסון. מתחילת עבודתי כאדריכל, החלטתי שלא אתכנן בניין שהביצוע שלו יהיה מסובך ובגלל זה במהלך הבנייה פועל עלול להיהרג באתר שלי. אז צמצמתי את הבליטה ל-3 מטר כדי שחס וחלילה מישהו לא יהרג במהלך הבנייה ובאמת אף אחד ממבצעי הבניינים שלי לא נפגע. בדיעבד אני מרוצה מהתוצאה.

יום אחד בזמן הבנייה, עמדתי עם בגין ברחוב מתחת לבניין. הוא הסתכל על הבליטה ושאל אותי איך חשבתי על 'אלטלנה'… צחקתי, כי לא חשבתי על אלטלנמה, אבל מעניין איך כל אחד רואה כאן משהו אחר.

.

1969-07

חזית וחתך

.

1969-02

קומת המרתף ובו מוזיאון

.

1969-03

תכנית קומת כניסה

.

1969-01

תכנית הגוש התחתון ועליו מקווקו גוש המגדל

.

1969-04

תכנית קומה טיפוסית במגדל

.

1969-05

תכנית הקומה העליונה ובה אולם ישיבות וחדר מכונות

.

1969-06

תכנית גג

.

בבניין לשכת המס היו לי קטעים אטומים בחזית, והחלטתי לצפות אותם. הגעתי לחברת "לפיד" ושם הציעו לי אריחים גדולים של קרמיקה מלבנית בגוון כחול אקווה מרין. אלה היו אריחים יפים מאד, אלא שבגלל שהיה בהם פגם קטן לא יכלו להשתמש בהם בחדרי רחצה. הם מכרו אותם ב-25 לירות למ"ר שזה היה מחיר זול ביותר. אני כן הייתי יכול להשתמש בהם למרות הפגם, כי ממרחק הרחוב אף אחד לא היה רואה את הפגמים הקטנים האלה. הבאתי כמה אריחים לדוגמה ללשכת המס והסברתי שאלה עולים 25 לירות לעומת לבנים אדומות שיעלו 80 לירות. הם ענו לי שלבניין הסתדרותי אין מקום לגוון 'לאומי' כחול אלא אדום, עלי להשתמש בלבנים האדומות למרות מחירן ושעלי להבין שהחזית צריכה להראות 'זול בכל מחיר'. הם דחו את האריחים הכחולים ובחרו באריחים האדומים. כשהגעתי לבית ז'בוטינסקי רציתי בכוונה להתגרות בפוליטיקה. אבל בבית ז'בוטינסקי לא היה דבר כזה שיתערבו לי בתכנון. ולכן דווקא בכוונה עשיתי את אולם ישיבות המרכז עם לבנים אדומות וכך גם את אולם האירועים ואת חדרו של בגין יושב ראש התנועה. רציתי לנתק את הרעיון שאדום הוא סוציליסטי ולעומתו כחול הוא לאומי, זה הרי מגוחך. אחר כך, בשובבות רציתי שראשי לשכת המס יראו מה עשיתי בבית ז'בוטינסקי. בנו את שני הבניינים הרי במקביל ושניהם היו בנייני משרדים. כשהם שמעו את הצעתי שיבואו לבית ז'בוטינסקי היה להם זעזוע עמוק ואמרו לי 'רגלינו לא תדרוך שם'. אך בסוף שכנעתי אותם והם באו. כשעמדנו במדרגות המבואה לבניין, בדיוק אז בא מאחורי, מנחם בגין. פתאום, הפנים שלהם היו כאילו הם ראו מפלצת מתקרבת. הסתובבתי וראיתי את בגין. הצגתי לו אותם כמנהלי לשכת המס של ההסתדרות. הם לחצו ידיים והוא אמר להם 'ברוכים הבאים'. לאחר שבגין הלך, הם היו מאוד נרגשים ואמרו לי ש"הוא דווקא איש נעים ולא כפי שחשבו"…

דבר נוסף כשעיצבתי בפנים הבניין, היה קיר שנמצא מול המעליות בקומה ה-14 שם נמצא אולם ישיבות המרכז. תבליט מטיט צמנט שאני כבר לא זוכר מי האמן שביצע את העבודה. התבליט תיאר מפה של המזרח התיכון. זה היה באמצע שנות ה-60, הרבה לפני מלחמת ששת הימים. הרעיון היה שלארץ הזו היה כל פעם גבול שונה, אז במקום לבחור באיזה גבול מסוים מתקופה מסוימת, הצגתי את כל המזרח התיכון שקשור בהיסטוריה של עם ישראל.

ביצוע הבניין ארך הרבה מאד שנים כי לא היה כסף ולצורך הבנייה הם אספו תרומות. את המעליות למשל הם קבלו תרומה מחברת אוטיס. המעליות היו וככה זה עד היום, מאד לא טובות. הרבה לא ידעתי אז, לא היו בשנת 64' מגדלים או מעליות והניסיון שלי היה מצומצם מאד. אמרו לי את גודל הפיר ועשיתי אותו. גם חלונות האלומיניום ניתנו בתרומה, בגלל זה עשינו דברים לא באיכות הכי גבוהה אלא בגלל שהם פשוט התקבלו כתרומה.

.

(5) תחזוקה

התחזוקה של הבניין היא הדבר החמור. כל פעם הייתי צריך לכתוב ליושב ראש התנועה שזה לא יתכן שלא שומרים על הבניין. הבטון החשוף נתון לפגעי מזג האוויר ולכן מידי פעם, כמו היום, צריך לתקן כל סדק קטן כדי שלא תכנס הלחות עם המלח שבאה מהים.

.

DSC06443

מבט מהמדרכה ברחוב המלך ג'ורג'

.

DSC06449

חזית דרומית

.

DSC06450

גגון הבטון בולט בקומה העליונה

.

DSC06453

גוש תחתון מחופה אבן נסורה וגוש עליון בטון חשוף

.

DSC06462

הקוים המעוגלים בהשראת מרפסות בתי הסגנון הבינלאומי

.

DSC06463

הקומה העליונה בה ממוקם חדר הישיבות הגדול של מרכז התנועה

.

DSC06464

פינה

.

DSC06456

שם הבניין על מכולת אשפה בכניסה

.

DSC06465

רק בחזית המזרחית הפונה לבניין הסמוך נותרה החזית המקורית של המצודה

.

DSC06444

מדרגות רחבות במיוחד העולות מרחוב המלך ג'ורג' מובילות למוזיאון

.

DSC06447

מוזיאון האצ"ל

.

HPIM4982

סורג ברזל שיצר משה שטרנשוס

.

DSC06446

שטרנשוס שילב אמנות בבניינים נוספים שתכננו אדריכלים כמו נחום זולוטוב ונדלר-נדלר-ביקסון ובבניין נוסף של בן חורין שגם תכנן לו את הבית

.

HPIM5008

יצחק דנציגר יצר פסל ראש של זאב ז'בוטינסקי המשתלב בקיר בטון

.

HPIM5000

חדר הישיבות של מרכז הליכוד בראש המגדל

.

HPIM4983

תמונות ענק של בגין וז'בוטינסקי

.

HPIM4990

פסל ראש מוזהב של ז'בוטינסקי וברקע הלבנים האדומות

.

פריץ כהן 1969

1969: פעם היתה כאן גם תמונה של הרצל, בגין במרכז (צילום: פריץ כהן, לע"מ)

.

פריץ כהן 1969-01

1969: עזר ויצמן (צילום: פריץ כהן, לע"מ)

.

יעקב סהר 1974-01

1974: עדיין ללא תקרה אקוסטית אלא תקרה עם טיח שפריץ וגופי תאורה שקועים (צילום: יעקב סהר, לע"מ)

.

יעקב סהר 1974

1974: סופרים קולות בקלפיות בליל הבחירות (צילום: יעקב סהר, לע"מ)

.

יעקב סהר 1981

1981: בגין נואם באולם האירועים (צילום: יעקב סהר, לע"מ)

.

HPIM5006

מרפסת היקפית עם גישה לתשתיות

.

HPIM4997

שאול בוחן את המצלמה

.

HPIM4998

משקיפים על הנוף

.

HPIM4992

רחוב המלך ג'ורג' וברקע מנשיה

.

HPIM4996

רחוב המלך ג'ורג' וברקע מנשיה

.

HPIM4995

גן מאיר

.

HPIM5004

מבט לצפון

.

HPIM5001

מבט לצפון: מגדל דיזנגוף שתכנן בן חורין עשרים שנה מאוחר יותר

תודה לאדריכל מרדכי בן חורין, דנה קלמר וליוסף קיסטר שפרסם את המאמר "מצודת זאב: ממועדון בית"ר ע"ש תרומפלדור לבית ז'בוטינסקי" (האומה גיליון 139, 2014).

★★★

רשימות נוספות שפרסמתי על האדריכל מרדכי בן חורין:

.

(1) תמונות ממשרדו של בן חורין ותולדות משפחתו

(2) אורט יד לבוביץ בנתניה

(3) הבית של בן חורין בסביון

(4) בית הזכוכית

(5) אחוזת פלאטו-שרון

(6) העבודה הראשונה של בן חורין

(7) בית הכנסת במוסד עליה (תיכון אמית)

(8) דירתו בת ה-500 שנה ברובע היהודי בירושלים

(9) בית שפילמן בהרצליה

(10) בית הכנסת בשכונת בית הכרם

(11) בניין ראאב במכללת אריאל

(12) מועדון לחבר בקיבוץ שדה נחמיה

(13) בית מלר בסביון

(14) בית כנסת בכפר הנוער בן שמן

(15) מגדל דיזנגוף סנטר

(16) בית אסיה

וגם: ערך בויקיפדיה

★★★

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שלגיה  On 06/08/2016 at 22:28

    א) אתה ובן חורין או איך שקוראים לו,איבדתם אותי ,בתמונה של מבנה המצודה המקורי. איך נתנו להרוס את הבניין הזה? לשנות חזיתות זה להרוס. סביב אותם שנים הרסו את בניין הגמנסיה ברחוב הרצל. מי ישב אז במחלקת הנדסה של העיריה? אינסטלטורים? החלק התחתון לא קשור לבניין שמעליו. החליקו את החלק התחתון ואז תקעו למעלה את בית אסיה מאורך.
    ב) למה שאול מוזמן לסייר אתך ואנחנו לא מוזמנים? מה הוא עשה שהוא מקבל עדיפות עלינו?

    • מיכאל יעקובסון  On 07/08/2016 at 22:46

      א. מבנה המצודה היה מבנה קטן יחסית שלא ניצל את המגרש בו הוא עמד. זה היה מבנה בצורת האות ר' ובשביל כל הפונקציות שהתנועה בקשה להכניס בו אז היה צורך בהרחבה משמעותית. לא מדובר היה ביצירת מופת אדריכלית וגם לא משהו שקרוב לכך, בטח לא ברמה של גימנסיה הרצליה או הכותל המערבי.
      ב. כך יצא.

      • שלגיה  On 08/08/2016 at 11:35

        הבניין המקורי יפיפה. ולא,החלק התחתון המוחלק הזה הוא ממש יצירה ארכיטקטונית…. אפשר לחשוב איזה מפלגה זאת שלא הספיק להם המקום,אפילו מחסן של כתר פלסטיק מספיק.
        לפני שאני שוכחת, בעוד איזה שלושה שבועות אני נוסעת לחו"ל אז בזמן שאני בחו"ל לא לפרסם פוסטים ולא לרשום תגובות. תודה.

        • מיכאל יעקובסון  On 08/08/2016 at 12:19

          על יופי אפשר להתווכח, יש כאלה שיחשבו שהוא יפה ולעומתם כאלה שיחשבו שהוא סתמי או אפילו מכוער. מזל שלא ראית איך היה נראה הצריף שעמד שם קודם לכן, אחרת את עלולה היית להידלק עליו ולהתנגד להריסתו. במקור הבניין הזה אכלס לא רק משרדים של תנועה פוליטית אלא גם מרכז של תנועת נוער. הם ביקשו להכניס כאן גם מוזיאון ומכון מחקר, התנועה גדלה והבניין לא ענה על הצרכים שלהם. זה היה המגרש שעמד לרשותם (הם שילמו שכירות כמה פרוטות לעירייה מידי שנה), אבל המגרש היה מצוין כי הוא ממוקם בדיוק באמצע העיר של אותן שנים, והם ניסו לנצל אותו ככל הניתן.
          לצערי, אני נאלץ לדחות את בקשתך וכן אמשיך לפרסם רשימות. לעומת זאת, התגובות לא תלויות בי.

  • amitaisandy  On 08/08/2016 at 6:03

    החלק התחתון אטום לרחוב ומכוער, אכן מצודה, והשיש גורם לו להיראות כמו בניין ירושלמי. החלק העליון נחמד יותר עם הפינות העגולות, חבל רק על אפור הבטון הדוחה.

  • nachum  On 11/08/2016 at 17:37

    there are few typos but this one is too big to stay -צחקתי, כי לא חשבתי על אלטלנמה

  • אדוה נוה  On 14/08/2016 at 14:07

    תודה מעניין מאד .היום לפחות החלק של המוזיאון שופץ יפה ונוח

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: