סיבוב בשני מקומות נטושים: חדר אוכל בקיבוץ בית גוברין ותחנת משטרת טגארט בריטית

30 שנה בדיוק (בליל הסדר) חלפו מאז פתיחת חדר האוכל של קיבוץ בית גוברין, וגם בדיוק 10 שנים לסגירתו. את חדר האוכל שעומד היום נטוש במרכז הקיבוץ, תכנן האדריכל אמנון לוי.

גם תחנת המשטרה הבריטית נטושה והשנה ימלאו 65 שנה להקמתה. את היומולדת אף אחד לא יציין לא לחדר אוכל ולא לתחנה, נראה שהנכסים האלה כבר לא מעסיקים אף אחד.

את הביקור בבית גוברין ערכתי עם רועי בדיוק לפני שנתיים, כשהיינו באזור בגלל פגישה שנקבעה בסמוך. הקדמנו לפגישה בשעה כך שהיה לנו זמן לבקר חצי שעה בתחנה ולאחר מכן כמה דקות בקיבוץ הסמוך. האזור כולו שופע מקומות ששווה לבקר בהם, וכאן אסתפק בשניים הסמוכים זה לזה, שניהם נטושים וראו ימים יפים יותר. מהביקור הזה פרסמתי בזמנו רק את התחנה במסגרת כתבה ב-xnet שהציגה ששה אתרים נטושים בארץ. עכשיו כשאני מציג את חדר האוכל, נראה לי הגיוני להציג גם את התחנה הנטושה ואפילו לפתוח איתה.

.

12977001_1261747917188121_5871799508664798050_o

יש לי ארץ טרופית יפה

.

(1) תחנת משטרת טגארט בית גוברין:

.

02137

1948: התחנה במבט מדרום-מזרח (באדיבות אוצר תמונות הפלמ"ח)

.

108

מגדל ביטחון בפינת התחנה (יש שניים כאלה)

.

109

פתחים בבסיס המגדל

.

103

למרות האופי המצודתי עוצבה הקומה השנייה עם פתחים גדולים ומרווחים

.

02149

1948: יצחק שדה, עומד משמאל, בתחנה מיד לאחר כיבושה (באדיבות אוצר תמונות הפלמ"ח)

.

003

חלק מהתחנה הוא חד קומתי

.

002

חזית

.

(1) תחנת משטרת טגארט בית גוברין:

מדוע בחרו הבריטים להקים דווקא כאן את מצודת הפיילוט? ד"ר גד קרויזר שחיבר את הספר "הטיגארטים" (הוצאת ספריית יהודה דקל והמועצה לשימור אתרים, 2011) סובר שהיו לכך שתי סיבות. המצודה שנבחרה כאן לקום היתה גדולה, אך לא גדולה מידי. סיבה שנייה היתה העובדה שמדובר בפריפריה ולא באזור אסטרטגי ומרכזי, ולכן ניתן היה לבצע כאן ניסוי מבלי שייגרם נזק משמעותי מתוצאות שליליות בתפקוד המצודה.

סיפורן של מצודות הטגארט, שרובן עדיין ניצבות בכל רחבי הארץ, הוא סיפורו של אחד ממפעלי הבנייה הגדולים שהתרחשו באזור במאה ה-20. בעקבות המרד הערבי הגדול שפרץ ב-1936, במהלכו נרצחו כ-400 יהודים, הוזעק צ'רלס טגארט, קצין משטרה בריטי שישב בהודו, לשמש בתפקיד יועץ לנושאי טרור ומשטרה בארץ ישראל. לאחר שלמד את המצב, יזם טגארט שני מיזמי בנייה וביטחון שנועדו לנסות ולהשתלט על מלחמת הגרילה: גדר הצפון עם שבע מצודות גבול (בהשראת פרויקט דומה שהוקם בדרום אפריקה ובהודו) ורשת מצודות משטרה. המצודות שיזם את הקמתן באו להחליף את תחנות המשטרה הכפריות שפעלו עד אותה עת ולא עמדו במשימה להשליט ביטחון באזור. את המצודות עיצבה המחלקה לעבודות ציבוריות בהוראת טגארט ובהשראת תחנת משטרה שהוקמה בוואדי ראם שבדרום ירדן. תחנת בית ג'ברין, כמו שאר 68 התחנות שהקים טגארט בארץ ישראל, עוצבה בהתאם לעיצוב המודרני ששלט באותה עת: קווים ישרים עם דגש על אופקיותו של המבנה, עיצוב נקי מקישוטים, חלונות צרים ומסורגים במפלס התחתון וחלונות סרט רחבים ופתוחים במפלס העליון. בפינות המבנה הוקמו מגדלי ביטחון שהתנשאו לגובה שלוש קומות והכילו גם ברכה סגורה ונסתרת לאגירת מי גשמים, שנועדה לספק מים גם בעת מצור ממושך. מבנה המצודה עוצב כמבנה חצר, כשבמרכזו חצר משק וחצר מסדרים.

אזור בית ג'ברין היה שקט ולכן בוצעה כאן פעילות משטרתית שגרתית ללא אירועים מיוחדים. תחנת בית ג'ברין אכלסה 70 שוטרים כשלרשותם עמדו 32 סוסים שנשמרו באורווה גדולה וכן מספר כלי רכב. כיום בשטח התחנה עדיין ניתן למצוא את חדרי הבילוי וההתרגעות (Recreation room) של השוטרים, שם היה ממוקם גם הבר וכן שולחנות, כיסאות, עיתונים, משחקים וכדומה. סדרת חדרים בקומה השניה באגף הדרומי מכילה חדרי מגורים לרווקים פלסטינים ולרווקים בריטים, נפרדים האחד מהשני, וכן חדר החלפת בגדים. הוגדל והעוצמה של המבנים האלה מרשימה עד היום וניתן לשער שהרושם שהותירו עם הקמתם בתחילת שנות ה-40 היה כפול, בטח במרחבים בהם הוקמו שלרוב פיגרו ברמת הפיתוח.

בספר "משטרת ישראל בשביל ישראל – מבני משטרה היסטוריים בארץ ישראל" מאת פקד אורי קוסובסקי ורב-פקד שלומי שטרית (הוצאת משטרת ישראל, 2013) מסופר כי בתום המנדט הבריטי נמסרה המצודה לידי תושבי האזור הערבים ועם פרוץ מלחמת העצמאות השתלט עליה הצבא המצרי. השליטה המצרית לא ארכה זמן רב, ותוך חמישה חודשים כבש צה"ל את המצודה במסגרת "מבצע יואב". במהלך פעולת הכיבוש נהרסה הדופן המערבית של המצודה, אגף שהתנשא לגובה שלוש קומות וכלל את השער הראשי למצודה. לאחר המלחמה אכלסה משטרת ישראל את המבנה, והריסות האגף פונו אך הדופן לא שוחזרה ונותרה פתוחה. ב-1958 עברה המצודה לידי צה"ל וב-2005 עזב צה"ל והאתר הפך למתקן אימונים.

מה מתוכנן? המצודה נטושה ומוזנחת אך באופן רשמי היא מוגדרת כמתקן אימונים לצה"ל. עופר יוגב, מנהל מחוז הדרום של המועצה לשימור אתרים מציין כי בעבר התאמנו כאן חיילים עם רובי צבע, ובעקבות פניית המועצה, הופסק האימון בכדי למנוע פגיעה בבניין. הוא גם מוסיף שהבניין לא הוכרז לשימור, היות והרשות מקומית לא ערכה תכנית שימור. לדברי המועצה האזורית יואב "החברה הכלכלית במועצה האזורית יואב "מקדמת כבר כמה שנים תכנית לפיתוח תיירותי של המקום בתמיכת קיבוץ בית גוברין, המועצה לשימור אתרים ורשות מקרקעי ישראל. ראש המועצה האזורית יואב, ד"ר מטי צרפתי-הרכבי פנתה מספר פעמים למשרד הביטחון על מנת לקדם את התכנית, אך נתקלת בחוסר שיתוף פעולה".

.

058

המגדל השני בתחנה שוכן בדיוק בפינה האלכסונית

.

057

סימני ירי שריד לקרב שהתחולל פה במלחמת העצמאות

.

059

בפינת המגדל מילוי בטון בחור שפערה פה פצצה בעת הקרב

.

062

רועי בוחן את בסיס המגדל. יש כאן גם קומת מרתף

.

064

חלון עם סורג מקורי

.

02148

1948: לאחר הקרב עם שרידי פגיעות על חזית התחנה (באדיבות אוצר תמונות הפלמ"ח)

.

050

כיבוש התחנה על ידי כוחות צה"ל באוקטובר 1948 התאפשר לאחר שהחיילים פוצצו ומוטטו את כל האגף המערבי של התחנה. בפיצוץ נהרגו בטעות שלושה לוחמים. כדי להחזיר את התחנה לשימוש סולקו ההריסות ונאטם בבטון חלק מהאגף הדרומי שהתחבר לאגף שנהרס. עדיין אפשר לראות על הקרקע את תווי האגף שנהרס. בחלק שנהרס היתה הכניסה הראשית והייצוגית לתחנה עם עמדות הקבלה.

.

97532937

1948: האגף ההרוס (באדיבות אוצר תמונות הפלמ"ח)

.

4011

1948: שרידי השלט שנשא את שם התחנה מעל הכניסה הראשית באגף שנהרס (באדיבות אוצר תמונות הפלמ"ח)

.

056

חצר התחנה. יש שתיים, אחת ייצוגית (בתמונה) ואחת תפעולית

.

069

במגדל הביטחון הפינתי

.

072

נעול

.

071

עלייה לראש המגדל ולמרגלותיה צואת יונים בת עשרות שנים

.

074

אולם שכנראה שימש לשינה

.

075

אסור לעשן

.

031

בשונה מהחצר התפעולית המרוצפת (תמונות שלה בהמשך) החצר הייצוגית היא ברובה מגוננת עם עצים, דשא ובטח היו פה פעם גם פרחים

.

030

האגף הצפוני הוא דו קומתי וכלל מועדון, משרדים וחדרי מגורים לקצינים

.

038

בדופן הפונה לחצר יש מרפסת מעבר לכל אורך הבניין

.

039

אולם נטוש

.

047

גם לחיילי צה"ל היה כאן מועדון

.

043

שרידי אח בפינת האולם

.

044

בחדר הבילוי וההתרגעות (Recreation room) של השוטרים היה ממוקם בר וכן שולחנות, כיסאות, עיתונים, משחקים וכדומה

.

046

אח נוסף

.

032

מדרגות המובילות לקומה העליונה

.

042

המדרגות

.

037

מעניין מה רוני היתה חושבת על המקום הזה

.

036

חלון אחורי

.

048

לו הקירות היו מדברים

.

055

הוראות

.

093

המדרגות העולות למעלה

.

079

בקומה העליונה

.

082

עשרות חדרים ריקים ונטושים

.

084

נוף

.

092

חדר

.

083

חדר

.

005

מעבר בין החצר הייצוגית לחצר התפעולית

.

007

החצר התפעולית ובמרכז אורוות סוסים מקורית

.

025

שערי האורווה

.

015

בכניסה לאורווה, רצפת הבטון מחורצת למניעת התחלקות הסוסים

.

016

באורווה

.

020

רצפת בטון

.

017

(-;

.

019

מעניין מה רוני היתה חושבת על המקום הזה

.

022

כבר מזמן שאין כאן סוסים

.

024

תאי הסוסים

.

008

שרידי שילוט כשהמקום שימש בסיס מג"ב

.

098

חדר אוכל

.

010

נטוש

.

011

את הדלתות גנבו מזמן

.

026

בתחנה עשרות רבות של חדרים והכל נטוש וריק

.

027

חייל! חייל!

.

049

שלט זיכרון

.

.

.

(2) חדר האוכל בקיבוץ בית גוברין:

יש משהו עם חגים לקיבוץ בית גוברין. הקיבוץ הוא חג שהשבועות 1948. התיישבו בו קבוצה של יוצאי פלמ"ח, באזור שהיה עד אז דליל באוכלוסייה היות והיה זה אזור שיושב בכפרים ערבים שהועזבו במהלך המלחמה, כשהגבול בין ישראל לירדן הולך ומתעצב בסמוך אליו.

חדר האוכל הראשון של בית גוברין הוקם באחד מהמבנים שהותירו אחריהם תושביה של בית ג'ברין. הבניין עדיין מתפקד ומשמש כמועדון לחברים. הכפר שכן מצידו הדרומי של הכביש שחיבר בין חברון ובין מג'דל (כיום אשקלון). מבני הציבור של הכפר הוקמו בצידו הצפוני של הכביש, היכן שהוקם הקיבוץ. כך לדוגמה בית הספר שהקימו הבריטים לכפר, משמש עד היום את הקיבוץ כמבנה המזכירות, ובמבנה ששימש במקור כבית המשפט של הכפר והאזור, התיישבו אנשי חטיבת הפלמ"ח שהקימה את הקיבוץ. לאחר מכן שימש כבית הילדים הראשון וכיום משמש למגורי המכינה הקדם צבאית.

מבנה האבן הערבי לא ענה על צרכי החברים, ותוך זמן קצר הוקם צריף שוודי, שכמוהו הוקמו בקיבוצים רבים, וחדר האוכל עבר אליו למשך כ-35 שנה. "הקיבוץ היה קטן, יישוב ספר שסבל ממצוקה כלכלית ותחלופה גדולה ביותר של אנשים", הסביר לי מוטי לנדוי, חבר בית גוברין מאז 1974. "החברים הוותיקים ביותר היום בקיבוץ הגיעו בשנות ה-60, כי מייסדי הקיבוץ עזבו מהר מאד ובשנות ה-60 נותרו מהם רק חמישה". זו היתה הסיבה העיקרית שתנופת בניית חדרי האוכל הראשונה והשנייה פסחו על בית גוברין.

.

Scan_005bg

1951: מבנה האבן הערבי ששימש כחדר האוכל הראשון של חברי קיבוץ בית גוברין (צילום: חנן בהיר, באדיבות יעקב סתר)

.

Scan_001bg

1951: במטבח של חדר האוכל הראשון (צילום: חנן בהיר, באדיבות יעקב סתר)

.

Scan_004bg

1951: ציפורה כהן (מורצקי, כיום חברת קיבוץ בארי) מביאה סיר מרק מהמטבח (צילום: חנן בהיר, באדיבות יעקב סתר)

.

Scan_002bg

1951: ארוחת ערב (צילום: חנן בהיר, באדיבות יעקב סתר)

.

SKMBT_36316042009552

סוף שנות ה-60: ארוחת חג בחדר האוכל השני בצריף הגרמני (מקור: ארכיון בית גוברין)

.

Scan0001_001

שנות ה-60: הופעה חגיגית בחדר האוכל השני ששכן בצריף גרמני (באדיבות יעקב סתר)

.

SKMBT_36316042009560

1978: אורחת בוקר בצריף (מקור: ארכיון בית גוברין)

.

SKMBT_36316042009400

שנות ה-70: במטבח חדר האוכל הישן (מקור: ארכיון בית גוברין)

 

.

"התעוררנו מאוחר מידי, חדר האוכל היה גדול על התקופה", טוען יעקב סתר, חבר הקיבוץ מאז 1975 על ההחלטה להקים את חדר האוכל השלישי והקבוע. בתחילת שנות ה-80 זכה הקיבוץ בשגשוג חברתי וכלכלי (בעיקר הודות להצלחת המפעל ב. ג. פולימרים שכיום קרוי BG BOND), ממנו הוא נהנה עד היום. הודות לשגשוג פנו החברים להקמת בניין חדר אוכל גדול ומרווח, שיחליף את צריף חדר האוכל הישן שלא יכול היה להכיל את כל התושבים. תכניות הוזמנו מהאדריכל אמנון לוי, חבר קיבוץ גבעת חיים איחוד שעבד במחלקת התכנון והתקציבים אמורים היו להגיע בחלקם הגדול ממשרד השיכון. אלא שהמשבר הכלכלי שפקד את ישראל באמצע שנות ה-80 הקפיא את התקציב והבנייה התעכבה. רק ב-1986 הושלמה הבנייה וסעודת ליל הסדר ב-1986 חנכה את הבניין. הצריף שסיים את תפקידו נהרס.

האדריכל אמנון לוי תכנן מבנה בעל חזות כפרית הודות לגגות הרעפים המשופעים ושילב בו חיפוי של אבן ירושלמית כדי לחסוך השקעה בתחזוקת הבניין העתידית וגם כדי להשתלב בסינדרום ירושלים שכבש באותה עת חלקים נרחבים באדריכלות הישראלית (ראו סינמטק תל אביב בתכנון סלו הרשמן, או בניין ישיבת הכותל בתכנון אליעזר פרנקל). הבניין עצמו בהתאם לרוח התקופה, הוא מבנה חסר צורה מובהקת אלא מורכב ממספר גופים הפורצים למרחב ומפנים חזית לכל כיוון. בנוסף, כמו ברבים מחדרי האוכל גם כאן שבילי הקיבוץ מתנקזים לחדר האוכל ומתאחדים ברחבה מקורה מתחת לאולם האכילה. האולם עצמו ממוקם בקומה העליונה ומוקף בפתחי חלונות רחבים הפונים לכל עבר. מגדל התצפית הבולט מרחוק ומתנשא לצד הבניין, מעניק לו את ייחודו, אך מעלה את השאלה האם לבניין היה ייחוד גם ללא המגדל.

למרות המשבר הכלכלי שפקד את המדינה ואת התנועה, חברי בית גוברין בחרו להקים את אחד מחדרי האוכל המפוארים והיקרים ביותר שהוקמו בקיבוצים. הבניין מתאפיין בריבוי חזיתות, רמת גימור גבוהה הכוללת חיפוי באבן ירושלמית וכן מגדל תצפית ייחודי המזדקר לצידו. "היה ויכוח גדול על המגדל", נזכר יעקב סתר, "זה מבנה לא פונקציונאלי לחדר אוכל שרק ענה על מהוויי החברים להשקיף על הנוף מלמעלה. מגדל תצפית שדווקא העניין הזה נכשל כי הוא מעולם לא שימש לתצפית ונשאר פיל לבן וכך קראו לו הרבה שנים. בכייה לדורות". "המתכנן הציע את המגדל. הראו לנו איך זה יראה וכמה זה יעלה והתקיימה עליו הצבעה", מספר מוטי לנדוי. "אני אישית התנגדתי למגדל באסיפה שדנה בו ואמרתי שהוא מיותר לגמרי. הוא רק נראה יפה מרחוק אבל אין מה לעשות אתו. בסוף התקיימה ההצבעה והוחלט ברוב לבנות אותו". הוא מוסיף שהחשש שלו היה שהמגדל ישמש יעד למתאבדים, "אבל חלפו 30 שנה ואף אחד לא קפץ משם". סתר מסביר שריבוי הילדים בקיבוץ באמצע שנות ה-80 הביא את החברים לחשוש שאחד הילדים יטפס על המגדל וייפול ולכן בחרו לחסום בשער נעול את העלייה למגדל.

חדר האוכל הותאם להסעדה בו זמנית של 250 איש, כשבליל הסדר היו מארגנים שולחנות ארוכים עם ספסלים ומספר הסועדים הגיע ל-600. על קירות האולם נקבעה עבודת אמנות שיצרה דליה קרן, אמנית וחברת הקיבוץ. בקומת המבואה שולבו עתיקות מרשימות שנמצאו באזור, חלקם על ידי חברי הקיבוץ.

.

SKMBT_36316042009520

תחילת שנות ה-80: דגם חדר האוכל (מקור: ארכיון בית גוברין)

.

SKMBT_36316042009530

שנות ה-80: בבנייה וברקע צריף חדר האוכל (מקור: ארכיון בית גוברין)

.

SKMBT_36316042009570

שנות ה-80: בבנייה (מקור: ארכיון בית גוברין)

.

SKMBT_36316042009531

1986: חדר האוכל החדש (מקור: ארכיון בית גוברין)

.

SKMBT_36316042009551

סוף שנות ה-80: חדר האוכל החדש עם מגדל התצפית (מקור: ארכיון בית גוברין)

.

SKMBT_36316042009541

סוף שנות ה-80: חברים בדרך לארוחה (מקור: ארכיון בית גוברין)

.

SKMBT_36316042009540

סוף שנות ה-80: בחדר האוכל (מקור: ארכיון בית גוברין)

.

והיום:

.

161

כל הדרכים מובילות לחדר האוכל (חזית דרומית)

.

"חדר האוכל היה מרכז הקיבוץ. הכל קרה בחדר האוכל, מסידור העבודה דרך חיי החברה שהיו מאד פעילים. לא היה יום שישי ללא פעילות חברתית. כל יום שישי הוקרן סרט ובימי שישי התקיים ערב תרבות אחרי הארוחה. כל מוצאי שבת משה שמונה וחצי ולפעמים עד כמעט חצות היתה מתקיימת שיחת קיבוץ היו כינוסים לקראת בחירות לכנסת או למועצת הקיבוץ. בחדר האוכל הוגשו שלוש ארוחות שבעה ימים בשבוע. בחדר האוכל התקיימו מסיבות הפורים, ליל הסדר עם מסכת גדולה שהשתתפו בה כל הילדים, סוכות אז גם היו מקימים סוכה במרפסת הגדולה וחגגו את כל החגים.

האם הוגשו כאן מנות מיוחדות? "האוכל היה מאד טעים והשקיעו המון במבחר הגדול. כל אחד מצא את מה שהוא חיפש", נזכר מוטי לנדוי. "בשבת בבוקר היתה מוגשת פרוסת חלה מטוגנת עם חלב ובחורף היה פודינג שוקולד מאד טעים. היו גם נקניקיות מצופות בבצק שקראנו להן 'משה בתיבה'". בקיצור, אוכל טעים אבל לא משהו מיוחד.

ב-2004 עבר הקיבוץ שינוי אבל חדר האוכל המשיך עוד לפעול עד לסגירתו הסופית בדיוק לפני 10 שנים בפסח 2006. הסיבה לא היתה כלכלית כי אם בגלל מיעוט סועדים. במשך שמונה שנים הושכר המטבח וחדר האוכל לחברת קייטרינג שהפעילה את "המערה" (גן שמחות סמוך לקיבוץ), אך גם הם עזבו בסופו של דבר. כיום רק קומת הקרקע מתפקדת: כל בו, חדר חוגים ומשחקייה. אולם האכילה משמש כיום רק לאירועים חגיגיים מיוחדים כמה פעמים במהלך השנה וחוץ מזה הוא עומד נטוש. האירוע הקרוב יתקיים בערב יום השואה. "המבנה כבר מתחיל פה ושם להתפורר כי לא משתמשים בו ולא משפצים אותו", מספר יעקב סתר. "אני גר ממש מולו ורואה אותו כל יום מהדלת. אם היו מחזירים אותו לפעילות הייתי בשמחה חוזר לשם, זה היה הווי יוצא מן הכלל".

.

amnonlevi16

עבודות נבחרות שתכנן האדריכל אמנון לוי בקיבוץ גבעת חיים איחוד (מקור: ארכיון גבעת חיים איחוד)

.

Album127 באגרומכניקה - משמאל אמנון לוי ונירה פארן (1)

אדריכל אמנון לוי (מקור: ארכיון גבעת חיים איחוד)

.

האדריכל אמנון לוי:

"עולם הציור הפסיד ועולם האדריכלות הרוויח" – כך טענו בקיבוץ גבעת חיים איחוד כשהחבר אמנון לוי (יליד 1942, קיבוץ כפר סולד, עבר עם הוריו בעקבות הפילוג ב-1952 לגבעת חיים) בחר ללמוד אדריכלות בטכניון בעקבות חותנו האדריכל אלכס קשטן, גם הוא חבר גבעת חיים איחוד. ואכן, נדיר לשמוע פרגון כל כך מתלהב מצד אדריכלים על עמית. "לוי עבד במחלקה אבל תמיד היה סולו", נזכר האדריכל פרדי כהנא, "הוא עשה עבודה מאד יפה ומוצלחת בהרחבה ובשיפוץ של חדר האוכל בקיבוץ גבע, שתכנן במקור אריה שרון". האדריכל ויטוריו קורינלדי מסכים עם כהנא שמדובר היה באדם מרוחק וכשרוני: "אי אפשר כמעט היה לדבר אתו, הוא היה קפדן בפרטים והיה בעל טעם מעודן".

"יום אחד הוא נעלם, לא הגיע לעבודה ולא ידעו איפה הוא", מספר כהנא. "אחרי כמה זמן התעניינו מה קרה והתברר שהוא קם ועזב לאמריקה. הוא השאיר אחריו עבודות באמצע, אבל במחלקה היו מספיק אנשים שיכלו לקחת ולהמשיך".

בניסיון לגלות מה תכנן לוי במהלך העשור בו היה פעיל בזירת התכנון הישראלית אפשר למצוא כי חוץ מהרחבת חדר האוכל בגבע ותכנון חדר האוכל בבית גוברין, הוא תכנן גם מבנה כיתות בסמינר אפעל, מפעל בקיבוץ סעד ואת אחד הפרויקטים הגדולים והלא בנויים שתוכננו בתנועה הקיבוצית – "קיבוץ החלוצים" בעמק יזרעאל. בקיבוצו, גבעת חיים איחוד, תכנן שכונת קוטג'ים, פעוטון, אגף בבית הספר שפרירים, תלתונים (מבנה למגורי בני נוער) ובית ילדים. ב-1985 היגר לארה"ב ופתח שם משרד אדריכלים.

.

120

בכניסה מימין פסל שקבלו מתנה מקיבוץ פלמחים

.

160

חזית מערבית

.

159

חזית דרומית

.

121

מגדל התצפית הצמוד לחדר האוכל

.

124

מגדל תצפית במקום מגדל מים

.

122

המגדל היום חסום לעלייה

.

123

חדר האוכל

.

126

לוח תרבות בכניסה לבניין

.

127

תרבות

.

128

יהודית רביץ

.

129

קריאה להתנגדות

.

131

אסיפה

.

158

קומה מפולשת להתכנסות החברים

.

155

פרטי עתיקות גדולים במיוחד מעטרים את המבואה: אפריז מבניין

.

157

שלט לצד האפריז העתיק

.

156

מקום מפגש אליו מתנקזים שבילי הקיבוץ

.

133

שטיפת ידיים

.

134

משחקייה

.

132

לצד המשחקייה המדרגות העולות אל אולם האכילה

.

154

מדרגות עולות לקומה עליונה אל אולם האכילה

.

135

המדרגות

.

136

ברוכים הבאים

.

153

מה זה?

.

151

במדרגות

.

137

בקצה העליון של המדרגות

.

150

מבט על המדרגות

.

152

חיפוי אבן ירושלמית בחוץ וגם בפנים

.

138

האולם הגדול ריק ונקי

.

140

נטוש בדיוק 10 שנים

.

141

אפשר להקרין פה סרטים

.

146

מתחיל להתפורר

.

147

הכיסאות בערימה בצד

.

142

הכיסאות

.

148

עבודת עץ אמנותית על הקיר יצרה דליה קרן חברת הקיבוץ

.

139

עבודת אמנות שיצרה דליה קרן

.

144

הפסנתר מעלה אבק בפינה

.

143

האולם מוקף חלונות ופתוח למרפסת גדולה

.

149

מכל חלון נשקף נוף הקיבוץ ובאופק הרי חברון

תודה למוטי לנדוי, יעקב סתר, תמר ריקליס, אדר' פרדי כהנא, אדר' ויטוריו קורינלדי, ד"ר חנן בהיר, ד"ר גד קרויזר, עפר יוגב, חנוש מורג והיידי עפרון.

חדרי אוכל נוספים עליהם כתבתי:

.

בית גוברין (אמנון לוי)

שניר (מנחם באר)

דורות (מרדכי זברודסקי)

נירים ואורים (אברהם ארליק, רחל ניסים)

יגור (יוסף אידלמן ורבקה ורוברט אוקסמן)

עין החורש (קובה גבר ואברהם ארליק)

יזרעאל, כפר החורש (אדם אייל, פרדי כהנא)

משאבי שדה, שדה בוקר, סמר (רחל ניסים, שלמה גלעד, חיליק ערד)

בית זרע, שער הגולן וטירת צבי (מנחם באר, שמואל מטסצ'קין, לאון שרמן)

כפר סאלד, עמיר, שדה נחמיה (עירא אפרתי, מנחם באר, אהוד שחורי/אפשטיין ובניו)

מנרה, הגושרים, דן (רחל ניסים, נעמי יודקובסקי, שמואל מסטצ'קין)

כפר מנחם, רבדים וחצור (שמואל מסטצ'קין)

כפר עזה, גבולות ומגן (ויטוריו קורינלדי, חיליק ערד, שמואל מסטצ'קין)

משמר דוד, הראל ונחשון (אריך ראש, חיליק ערד)

גבעת עוז, אשדות יעקב איחוד ותל יוסף (שמואל מסטצ'קין, מוסה חריף, לאופולד קרקואר)

גרופית ומבוא חמה (ארנונה אקסלרוד)

ברעם, כפר גלעדי, מצובה (אהרון אלבוים, ארנונה אקסלרוד)

עין דור, סאסא, איילת השחר (שמואל מסטצ'קין, חיליק ערד, מרדכי זברודסקי עם אריך ראש)

ראש הנקרה, עין המפרץ, לוחמי הגטאות (פרדי כהנא, חיליק ערד, נעמי יודקובסקי)

סער, חניתה, יחיעם (חיליק ערד, מרדכי זברודסקי, מנחם באר)

הסוללים, עין גב, גשר הזיו (מרדכי זברודסקי, דב קוצ'ינסקי, שלמה גלעד)

שדה נחום, חמדיה, אפיקים (שמואל ביקלס, שמשון הלר, ו. י. ויטקובר עם אריך באומן)

נצר סרני (שמשון הלר)

צאלים (דוד בסט ויצחק חשמן)

כברי (חנן הברון)

כפר בלום (פרדי כהנא)

שובל (שמואל מסטצ'קין)

זיקים (מנחם באר)

מבוא גולן (חנן הברון)

נחשונים (אברהם ארליק)

יד חנה (ישראל גודוביץ)

מעלה החמישה (ארטור גולדרייך)

חפץ חיים (לא ידוע)

תל יוסף (לאופולד קרקואר)

בארות יצחק (לא ידוע)

נען (שלמה גלעד)

עין גדי (שמואל מסטצק'ין)

בחן (לא ידוע)

גבעת חיים איחוד (לא ידוע)

כרם שלום (ישראל גודוביץ)

מזרע (אפשטיין ובניו)

גונן (דוד בסט)

גבעת השלושה וגם כתבתי עליו כאן (אריה שרון)

שדות ים (קובה גבר וזיוה ארמוני)

גינוסר (חנן הברון)

גבעת ברנר (רוברט בנט)

גזר – חדר האוכל האחרון (גבי גרזון)

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • משה פרנק מורה דרך וחוקר א"י  On 20/04/2016 at 11:10

    כחבר בית גוברין בשנים 1972 – 1996, הפירסום עורר הרבה זכרונות טובים. אני מרבה להגיע למשטרה היום, מאחר שהיא עומדת ריקה ופרוצה. קצת הערות, לא מהותיות 1) יש לך בעיה עם כיוונים. לדוגמא, התמונה הראשונה צולמה מגבעת הוילה, שהיא מזרחית למשטרת בית גוברין. 2) הקיר המערבי התמוטט בטעות, בקרב עליו פיקד צ'יץ', כאשר לוחמי גבעתי כבר טיהרו את המצודה מבפנים. מי שבנה את המצודה (כנראה סולל בונה) גנב כמעט את כל הברזל שהיה בקיר הזה, ולכן מטען קטן שהיה אמור לעשות חור בקיר, מוטט אותו לגמרי. 3) יצחק שדה היה כאן כי חטיבה 8 כבשה את התחנה בשולי מבצע יואב, וכאן הוא תכנן את הקרב על משטרת עיראק סואידן = מצודת יואב. 4) המשטרה הוקמה יחד עם הוילה הגדולה של עבאללה אל עאזי, על הגבעה ממול (משם צולמה התמונה הראשונה). הבריטים סיפקו לעבדאללה מים וחשמל לוילה שבנה, בתודה על כך שעזר להם להשיג את הקרקע למשטרה. 5) הוילה ראויה מאד לסקירה שלך. לא נשאר הרבה מהפאר שלה, אבל אפשר לראות שרידים

    • מיכאל יעקובסון  On 20/04/2016 at 11:17

      תודה משה על הערותיך. הייתי גם בוילה אבל זה כבר היה נראה לי ארוך מידי אז הוצאתי אותה. היא בהחלט ראויה לרשימה נפרדת.

  • 1haam  On 20/04/2016 at 12:59

    הספקתי עוד לאכול שם (למדתי עם כמה מחברי הקיבוץ הזה בביה"ס האזורי בצרעה. בי"ס איום). מסיבות הכיתה שלנו היו מתקיימות בקיבוצים השונים, ובבית גוברין הן תמיד היו במבנה ערבי עתיק עם כיפה מעוגלת (מסגד? לא זוכרת בדיוק). והכיבוד היה…פיג'ויות מהעץ. קמצנים 🙂

  • שלמה (לומי) שמיר, קיבוץ בית גוברין  On 20/04/2016 at 18:41

    הפסל בצורת הענבל שמוצב בדשא הדרומי , לצד השביל העולה ממגרש החנייה לחדר האוכל, נעשה ע"י האמן שמואל ( שמואליק ) ליפשיץ ממקימי קיבוץ פלמחים וחבר שם עד היום. הוא ניתן לבית גוברין בעיסקת חליפין (בארטר ) תמורת קבלת חומרי הדבקה, שהוא היה זקוק להם לצורך עבודות הפיסול שלו, ממפעל בי.ג'י.בונד

  • זאב זיוון  On 23/04/2016 at 6:21

    שלט ההנצחה שייך לחטיבה שמונה (מפקדה יצחק שדה הופיע בתמונה) שלחנוכתו קיימה במקום טקס כבאתרי לחימה אחרים של החטיבה בראשו עמד הסמח"ט מימי תש"ח/ט עודד מסר. הטקס התקיים בסוף שנות התשעים. הם גם מי שפנו מכאן דרומה והרחיבו השטח הישראלי עד דווימה (פרשה בפני עצמה). רק לאחרונה חודש השלט שהציבו ותיקי החטיבה בתחנת הרכבת העותומנית בבאר שבע. הבניין בבית גוברין שימש את צה"ל כמפקדת גוש לכיש. ב1965 ו 1966 הייתי שם בסדיר ובמילואים כבסיס מארבים על הקו הירוק מול הר חברון במרחב שהיה ידוע שנים רבות כ'טקסס' -מזרח פרוע ומסוכן.
    חוויה ייחודית מתקיימת בבית גוברין מידי שנה ביום ששי שבקרבת ה5.6 כערב זיכרון לחבר הקיבוץ דני ורדון שנפל במלחמת ששת הימים באל עריש. האירוע מתקיים ב'מערה' ובאים אליו מאות מכל האזור.

  • שלגיה  On 25/04/2016 at 14:42

    אם לאף אחד לא אכפת מכל הבניינים הנפלאים האלה,למה לא מכריזים עליהם בניינים לשימור ומוכרים אותם לאנשים פרטיים. אני מכרתי עכשיו דירה ואני בדיוק חושבת מה לעשות עם הכסף

  • שחר  On 13/02/2017 at 10:38

    אהלן…מתי נכתב הפוסט הזה? על בית גוברין?

  • משה פרנק מורה דרך וחוקר א"י  On 13/02/2017 at 11:36

    הערה מענינת: הריהוט לחדר האוכל, נעשה ע"י הנגריה המקומית. רמת הביצוע שלו היתה מאד גבוהה. הכסאות והשולחנות שיש במקום, הם המקוריים, משנות השמונים. 40 שנה, והכסאות / השולחנות האלה נראים כמו חדשים. נגרות מעולם אחר!

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: