סיבוב באנדרטת אסון המסוקים בשאר ישוב

בשדות הסמוכים למושב שאר יישוב שבצפון עמק החולה, מסתתר אתר ההנצחה לחללי אסון המסוקים שהתרחש כאן ב-1997. המקום יפה, שקט, מעוצב, מטופח ומתוחזק היטב. גישה מסובכת ושילוט מטעה כנראה שלא תורמים להגברת המודעות והביקורים.

לא מזמן תועדה משפחה חרדית מקפצת בשמחה בבריכת המים שבמרכז האתר. עכשיו אחרי שבקרתי כאן, קשה להבין כיצד ההורים נתנו לילדיהם להפוך אתר כל כך עצוב לגן שעשועים. רגע לפני שיצאתי גיליתי ברשימת הקרדיטים לאתר שגם דני קרוון היה מעורב פה בתכנון. קרוון שתכנן כמה אתרי זיכרון מעולים, לא הותיר אותם עמוק באבל, אלא יצר מקומות חיים, שאפשר גם לשמוח בהם. עדיין, קרוון לא הוביל את התכנון ולכן לא תמצאו פה הד ל"אנדרטת חטיבת הנגב" או ל"עיר לבנה" שהוא תכנן בעבר, אלא אתר זיכרון נטו. גדול מורכב, שמתחבר קצת לטבע וקצת לעולמות מיסטיים.

ועל כך ברשימה זו.

.

אל נא תלך

.

מפת התמצאות

.

(1) ביקור:

האנדרטה שנחנכה ב-2008, 11 שנים לאחר האסון מתפרסת על 11 דונם ומחולקת לשני אזורים עיקריים. הכניסה לאתר היא לנקודת המפרק בין שני האזורים. באותה נקודה מונח סלע גדול ועליו לוח זכוכית בו מצוינים שמות 73 החללים, דרגתם, שיוכם הארגוני ומקום מגוריהם. בצידו השני של הסלע לוח זכוכית נוסף המציג את האירוע כולל מפה. רעיון לא מוצלח, היות וקשה לקרוא את מה שמתואר. לוח זכוכית על סלע אולי יפה אבל לא פרקטי. בנוסף לתיאור המופיע על לוח הזכוכית יש עמדת שמיעה סמוכה (ראו בסרטון בהמשך).

חלק ראשון באתר מוביל את המבקר אל העץ עליו נחת אחד משני המסוקים המרוסקים (המסוק השני נפל על עץ בשטח פרטי ביישוב, שבהמשך נגדע). שמות 73 החללים תלויים על לוחות קטנים, ולכל חייל ניתן להקדיש תמונה או פתק. נחל קטן זורם בתחתית והאווירה אינטימית. מה שמייחד את החלק הזה במסלול הוא הפסטורליות, הצל, הנחל הטבעי (או שנראה טבעי).

חלק שני באתר מורכב מציר המוגדר על ידי תעלת מים מלאכותית וארוכה המובילה את המבקר אל מעגל ובו 73 סלעים (שכל אחד מהם שוקל 14 טון) המקיף בריכת מים רדודה בה מונחים 73 לוחות אבן בזלת שעל כל אחד מהם מופיע אחד משמות החללים. בשונה מהחלק הראשון, כאן הכל מסודר ופורמאלי. במאמר שפרסם מיכאל פייגה, מתברר שהחלק הזה עוצב בהשראת מסוק: המים בתעלה מדמים רעש מטוס והמעגל עם השבילים סביב הבריכה מדמה את המדחף, סימבוליקה שאם היא אכן נכונה היא לא מוצלחת היות וקשה לזהות אותה. מה שמייחד את החלק הזה, מהחלק הראשון, הוא הארגון והסדר, החשיפה לשמיים (אין צל), גן זיכרון מעשה ידי אדם.

.

תכנית האתר (באדיבות אדר' נוף שלומית שלמה)

.

(2) שיחה עם מתכננת האתר – אד' הנוף שלומית שלמה:

מיכאל יעקובסון: כיצד התחילה העבודה על האתר?

שלומית שלמה: יש כאן סיפור ארוך: בשלב מוקדם מאוד אחרי שקרה האסון ההורים ישבו עם דני קרוון. כנראה שהוא הכין להם סקיצה שהיתה מורכבת מקו ועיגול ששבילים חוצים אותו. לא ראיתי את הסקיצה אבל בכל מקרה בזה תמה מעורבותו של קרוון. עם הסקיצה הזו הם הלכו לחיים כהן וגלעד שרון ששרטטו כנראה את הסקיצה של קרוון, ולאחר מכן שניהם ישבו איתי והציגו לי אותה. הסקיצה הזו היתה ירושה שאיתה עבדתי. אלי הגיעו נציגי העמותה דרך א.ב. תכנון ששם עבדתי. האדריכל גדי רובינשטיין שתכנן את התב"ע וכך הם הגיעו אלי, זה היה בשלבים האחרונים של תהליכי אישור התב"ע (שאושרה ב-2005, מ"י).

מ"י: כיצד ניגשת לתכנן את האתר?

ש"ש: ירושה נוספת שקבלתי, חוץ מהרעיון של הקו והעיגול, היתה פינת ההתייחדות. זו פינה שהמשפחות הקימו במו ידיהם לאחר האסון, היות ששם נפלו חלקיו של אחד המסוקים. בפינה מוקמו אבנים עם שמות הנופלים, שלט עם שיר ועוד. זה מקום שמשתנה כל הזמן מעצמו ועל ידי ההורים. אני לא תכננתי אותה ולא שיניתי, רק הבאתי אליה את השביל והרחבה, כדי שגם היא תהיה חלק מהאתר. לדעתי זה היה וגם היום המקום החשוב ביותר באתר. את הסלע הגדול – סלע השמות, מיקמנו בקרבת פינת הזיכרון, כדי לחבר. הסלע נמצא בקצה השביל שבמרכזו תעלת המים, והוא לפי הפרשנות שלי מדמה את הגוף של המסוק. בקצה של השביל יש שבר. אפשר היה להמשיך את השביל ישר, אך הרעיון היה לשבור אותו, כדי להמחיש את השבר הנוראי עם נפילתם של 73 מבנינו. בקצה הצפוני של השביל ממוקם 'העיגול' עם השבילים הישרים המחלקים אותו ומסמלים את המדחף והגוף של המסוק, וכן הבריכה עם שמות הנופלים והסלעים הגדולים המסמלים את 73 החללים. בנושא הפרשנות, אני בעד לשחרר את המבקרים מעודף הסברים ולתת להם לטייל, להרגיש ולחוות את המקום בעצמם. אני לא בעד לפרש יותר מידי.

מ"י: אז איך לדעתך פירשה את האתר הזה אותה משפחה חרדית שהפכה אותו לבריכת שכשוך? או שזה פשוט טירוף?

ש"ש: זה לא היה טירוף, אלא טעות איומה של משפחה שהחליטה לחנך את ילדיה לזלזול ברגשות הזולת, במקום לכבד אותם. זה עוד שבר שהוסיף לשבר הגדול שיש באתר. אבל, לשמחתי הרבה זה לא חזר על עצמו.

.

סרטון קצר שצלמתי:

.

.

מ"י: האם היה בתהליך הבנייה אתגר משמעותי שאיתו היית צריכה להתמודד?

ש"ש: כן. את האתר חוצה צינור אסבסט ישן שמזרים כמויות אדירות של מים. את הצינור לא ניתן להזיז ולכן, תכננתי את כל האתר כך שאם הצינור יינזק האתר לא יפגע. הרחקנו את העיגול עם האבנים והבריכה מהצינור ובנוסף בנינו קיר כלונסאות להגנה. גם השביל שאורכו כמאה מטר וגם הבריכה מבוססים על כלונסאות, כי כמות המים הגדולה שהצינור מוביל יכולה למוטט חלק מהאתר. היתה פה עבודה מאוד מורכבת שנמצאת מתחת לקרקע. זו גם אחת הסיבות שעלות ההקמה התייקרה.

מ"י: האם היה מרכיב שתכננת באתר ולא בוצע?

ש"ש: את האתר תכננתי עם מגדל תצפית בקצה הצפוני שלו. יש כבר בסיס וכלונסאות ואם רוצים אפשר לבנות אותו מחר בבוקר. המגדל עוצב בצורת ספירלה והרעיון שלו היה שאפשר מצד אחד להשקיף אל היעד של שני המסוקים בלבנון ומצד שני אפשר לראות לאן הם באמת הגיעו. זו גם הזדמנות למבקרים לתצפת על האתר כולו. בסוף הוא לא נבנה, גם בגלל שלא היה כסף וגם מפני שחששו שהמגדל יגמד את האבנים. תכננתי גם שירותים ועוד כמה דברים שלא בוצעו, אבל אני משערת שבעתיד הם יושלמו.

מ"י: מה המסר המרכזי של האתר?

ש"ש: אתר הנצחה מיועד להיות מקום חי שמזמין אנשים. לא מקום לביקור חד פעמי. כדי שהמקום יהיה חי צריכים להיות בו אלמנטים מושכים. כדי שאנשים יזכרו צריכים לבוא פעם ועוד פעם, ואם לא חוזרים אין כאן זיכרון וזו לא הנצחה. זה דומה לכל אותן חוברות זיכרון שאף אחד לא פותח. לא צריך להקטין את ההנצחה חס וחלילה, אלא לגרום אנשים שיבואו וגם יחזרו לכאן בהמשך.

מסר נוסף נמצא בחלק של האבנים. בתכנית שקבלתי בירושה היתה בריכה קטנה, מעגל גדול ואבני בזלת בגודל של 80 ס"מ לאורך השבילים שחצו את העיגול. לא ראיתי את זה כמשהו נכון ושכנעתי את ההורים להקטין את העיגול, להגדיל את הבריכה וגם להגדיל את האבנים לאותן אלה שרואים היום באתר. המסר כאן הוא שמדובר באתר לאומי כי זה האסון הגדול ביותר שהיה לנו. רציתי שאנשים שבאים לאתר, כמוני, בלי שיש להם קשר לאחת המשפחות או החללים, גם הם ירגישו את האסון הגדול. כשעומדים בעיגול בין האבנים הגדולות, לאן שמסתכלים רואים אבנים. כל אבן שונה מהשניה ואין שתי אבנים זהות, כמו האנשים. רציתי להעביר את המסר שכולנו שונים, אך בסופו של דבר אנחנו גם מחוברים.

מ"י: מה שונה האתר הזה מאתרי הנצחה אחרים?

ש"ש: השוני הגדול שלו, זה שהוא פארק. זה לא אתר שעולים אליו ובקצה שלו יש אנדרטה וזהו. אתה יכול לטייל כאן, להתייחד בפינת ההתייחדות על נחל ליש, הזורם ונשפך בהמשך לנחל דן. יש מקום ישיבה לקבוצות, ניתן לנהל שיחה והדרכה, או ללכת לאורך אמת המים הזורמים ובין האבנים הגדולות ובריכת השמות. הנוף תמיד יפה והאתר מתוחזק ברמה גבוהה.

מ"י: אחד מהדברים שבולטים באתר הוא התחזוקה הגבוהה. את לקחת את זה בחשבון בתהליך התכנון?

ש"ש: בפגישה הראשונה שלי עם ההורים שאלתי אותם אם הם שמו מספיק כסף בבנק. הם שאלו בפליאה למה, ועניתי להם שזה לצורך תחזוקה. הם לא ציפו שזה יהיה הנושא הראשון שאעלה בפגישה, אבל גישה זו לתחזוקה היא חלק מה'אני מאמין' שלי. כל העבודה שלי כאן התחילה מהמשפט הראשון הזה. הם באמת הקשיבו ודאגו להעסיק גנן קבוע שמתחזק את האתר. הצעתי בזמנו גם לשתף את בית הספר התיכון "הר וגיא" שנמצא בצידו השני של הכביש, בקיבוץ דפנה, שיאמצו את המקום, אבל אני לא בטוחה שהרעיון הזה התממש או החזיק מעמד. לקח הרבה מאד שנים להקים את אתר ההנצחה ל-73 החיילים שנספו באסון והכל נעשה ביוזמה ובארגון של ההורים השכולים והמשפחות. נתרמו כספים על ידי גופים ואנשים פרטיים, ראו אבן מיוחדת באתר. אבל אם הייתי יכולה להעלים את האתר כולו ולהחזיר את האנשים, הייתי עושה את זה במו ידי.

.

(3) אדריכלית נוף שלומית שלמה:

בוגרת לימודי אדריכלות נוף בטכניון ב-1990. תחילה עבדה בתנועה הקיבוצית כאדריכלית נוף ולאחר ההפרטה עבדה במשרד א.ב. תכנון. בין השאר תכננה: מתחם נופש "רוח על המים" בכפר חרוב שברמת הגולן, הרחבת כפר הנופש בקיבוץ מרום גולן, שכונת ההרחבה "נוף אלונים" בקיבוץ הסוללים. כפר שיקומי במלכישוע. כפר הנופש "מעגן עדן" בקיבוץ מעגן. הרחבת מכללת עמק הירדן. רחבת כניסה לאתר נחל אל על בגולן. חוץ מאתר ההנצחה לחללי אסון המסוקים, תכננה אתר הנצחה לחללי צה"ל שנפלו בג'נין במבצע "חומת מגן", אך האתר לבסוף לא הוקם. מתגוררת בקיבוץ גבעת עוז ומשרדה "מקום בנוף" בקיבוץ משמר העמק.

.

הכניסה לאתר

.

(4) הפרטת הזיכרון:

שינוי בדרך בה מונצחים חללי צה"ל, הוא ההיבט המרכזי שמוצא פייגה במקרה של האתר ההנצחה הזה: "תהליך ההקמה הארוך של אנדרטת המסוקים מבטא שינוי עקרוני שהתרחש בשדה ההנצחה הישראלי, והוא הפרטתה של ההנצחה. הורי החיילים שנספו באסון הם שיזמו את הקמת האנדרטה, דאגו לתכנונה, למימון והקפידו על הבנייה, ואף הקימו עמותה ציבורית לשם כך". בהמשך אותו מאמר, ממשיך פייגה וטוען כי הודות לכך שהשכול הוא בעיקרו לאומי, הרי שתהליך הפרטתו לא מגיע לידי מיצוי ולכן הפרטת ההנצחה אינה מלאה.

העיכוב בהקמת האתר נבעה מדרישת קיבוץ דפנה לפיצוי על השטח שצפוי היה להילקח מהם לטובת הקמת אתר ההנצחה. לבסוף קיבל קיבוץ דפנה קרקע חלופית בגודל כפול מהשטח שהוקדש להנצחה. לפרויקט הוזמנה אדריכלית הנוף שלומית שלמה מקיבוץ משמר העמק. כמו כן השתתפו בעיצוב הגננים חיים כהן וגלעד שרון (לא הבן של הגנרל צמא הדם) והפסל רמי פלדשטיין.

מימון האנדרטה בא מכיסם של ההורים השכולים, המדינה וכן קבלנים שעבדו בהתנדבות. במאמרו, פייגה מספר כי במהלך העבודות התגלה כי חסר סכום כסף גדול – סכום שהשלים ארקדי גאידמק. עלות ההקמה הכוללת הגיעה לכ-3 מיליון שקלים.

.

שלט זכוכית בכניסה

.

סלע נשען על במה אלכסונית ועליו לוחות זכוכית משני עבריו

.

בצד אחד של הסלע שמות החללים

.

שמות

.

עך לוח אחד מופיעים שמות החללים, דרגתם, גילם, היחידה בה שירתו ומקום מגוריהם

.

בין הקיבוצים גם יש תל אביב, רמת השרון ובית ג'אן

.

באופן מאד לא מוצלח מופיעים על לוחות הזכוכית תיאור האסון ומפה

.

בקושי אפשר לקרוא: מפה על זכוכית על סלע

.

לא ניתן לקרוא את תיאור האסון. יש גם מערכת שמע שמתארת את האירוע

.

אם עומדים מזווית צידית אפשר קצת לקרוא

.

אחרי הסלע יש שביל מרוצף אבן שמוביל אל תוך צמחיה צפופה שעוטפת את המבקר ומובילה אותו אל המקום בו התנגשו והתרסקו שני המסוקים

.

מקומות ישיבה מוצלים מוצעים למבקרים לאורך החלק הזה של האנדרטה שנועד לצעידה איטית ולשהייה

.

שביל האבן נפסק והופך לאבני חצץ חומות. גשר קטן מברזל עובר מעל לנחל זורם וממשיך לרחבה עגולה המכינה את המבקר לקראת המקום בו התרחש האסון

.

שביל החצץ נפסק ויורד אל הטבע. מקום האסון: הנחל חוצה את הצמחיה הצפופה וכמעט ואין עוד עדות לעובדה שכאן נהרגו 73 אנשים בלילה אחד

.

על העצים תלויות מנורות קטנות ולוחות אבן עליהם מצוינים שמות החללים

.

ירון

.

חוזרים בשביל ומגיעים חזרה לשביל מרוצף שמשני צידיו צמחיה פרחונית וצבעונית במיוחד

.

בכניסה לשביל האחרון באתר ניצב סלע ועליו, שוב, לוח זכוכית בלתי קריא

.

מהצד אפשר לקרוא מי המתכננים

.

יש הדרכה קולית בעברית ובאנגלית

.

השביל מתרחב וחוצה אותו תעלת מים הנמתחת לאורך של כמאה מטר

.

הקטע היחיד באתר שבו משתחררים מתחושת האובדן. המים זורמים בחופשיות. יש כיוון ויש דרך. האופק רחוק

.

המים מגיעים מכאן: גן של סלעים לזכר כל אחד מההרוגים ובמרכז בריכה עגולה

.

הסלעים מונחים על רצועות דשא ובין הרצועות שבילים מחופים באבן גיר בהירה

.

הבריכה

.

איך קפצו כאן חרדים?? את שולי הבריכה מקיפות שתי שורות של 72 ההרוגים

.

שולי הבריכה

.

שמות

.

הסלעים

.

את הבריכה העגולה מקיפים הסלעים המאורגנים גם הם המעגל. שביל היקפי סוגר על המקום ואותו מקיפה טבעת צמחיה מטופחת וצבעונית במיוחד

.

הטבעת הצבעונית

★

אתרי הנצחה נוספים שכתבתי עליהם:

.

גל-עד בגן הזכרון בכפר סבא (אנדריי לייטרסדורף ואיליה בלזיצמן)

אנדרטה להרוגי אוטובוס הדמים בכביש החוף (יצחק שמואלי)

אנדרטה לחללי מועצה אזורית חוף הכרמל (יעקב אורנשטיין)

הניצחון בנתניה (סאלוואט שרבקוב, ו. פרפילייב, ח. וינקלר)

אנדרטה להרוגי הצוללת דקר (בתכנון דוד אנטול ברוצקוס)

יד זיכרון לעולי אתיופיה (גבריאל קרטס ושמואל גרואג)

אנדרטה לחללי חטיבה 679 ברמת הגולן (נעמי הנריק)

אנדרטה לחסידי אומות העולם (ליפא יהלום ודן צור)

אנדרטה לארלוזורוב בחוף תל אביב (דרורה דומיני)

הטייסים בגן העצמאות (בנימין תמוז ואבא אלחנני)

חללי עמק הירדן בצמח (שמי אלמוזנינו ודב פייגין)

חללי הספינה ארינפורה בהר הרצל (אשר חירם)

אנדרטה לפורצי הדרך לירושלים (נעמי הנריק)

אתר זיכרון לחללי קיבוץ רוחמה (אלי וייסברג)

גן הבנים בתל אביב (גדעון שריג ולב וקסמן)

גדוד שיריון 46 בעין הבשור (ישראל גודוביץ)

לזכר רצח חיים ארלוזורוב (דרורה דומיני)

חטיבת הנח"ל וחיל החינוך (חנן הברון)

לחסידי אומות העולם בפולין (דני קרוון)

אנדרטת חללי קרית טבעון (חיליק ערד)

בית תרבות במושב יונתן (צבי מוססקו)

אתר זיכרון לחללי קיבוץ עין השופט

חללי קיבוץ ניר עם (ויטוריו קורינלדי)

חללי אחוזה בחיפה (גרשון קניספל)

אנדרטת משמר הגבול (חיליק ערד)

אנדרטת חטיבת יפתח (חיליק ערד)

היכל יהדות ווהלין (ישראל לוטן)

בקיבוץ בית העמק (פרדי כהנא)

מצבת ההתגברות (יחיאל שמי)

חדר הנצחה בקיבוץ תל קציר

יד לבנים אשדוד (מתי שילוני)

לאדם ולטבע (יגאל תומרקין)

חטיבת הגולן (עזרא אוריון)

מצודת יואב (חיליק ערד)

מצבת קבר ליד ספסופה

אנדרטאות בגטו ורשה

בית הקברות בנתיבות

מצפור אלנבי בחיפה

מבצע ולקירי בברלין

בית קברות ממילא

בית קברות מיעאר

יד קנדי (דוד רזניק)

רגבה (חיליק ערד)

גשר (חנן הברון)

נבי מוסא

שיח' בוריכ

קברי צדיקים בגליל

יד לילד (משה ספדיה)

קבר ד"ר ברוך גולדשטיין

מוזיאון לתולדות יהודי פולין

אנדרטת דנגור (חיליק ערד)

אתר זיכרון ביתניה (חיליק ערד)

אנדרטה לשיירת יחיעם (חיליק ערד)

אתר ההנצחה בקיבוץ שובל (חיליק ערד)

אנדרטה לנרצחי מפלסי הדרך לים המלח

קבר האחים בקיבוץ נירים (יהלום-צור)

בקעת הקהילות (ליפא יהלום ודן צור)

גלעד לאבשלום פינברג (בנימין אוראל)

אנדרטת אלכסנדר זייד וסוסתו (דוד פולוס)

גבעת התחמושת (בנימין אידלסון וגרשון צפור)

אנדרטת עוצבת הפלדה (בתכנון ישראל גודוביץ)

אנדרטה וקבר להרוגי חוות חולדה (בתיה לישנסקי)

גלעד לשלמה בן יוסף ליד ראש פינה (יצחק דנציגר)

אנדרטה להרוגי אוניברסיטת תל אביב (מיכאל גרוס)

אנדרטת ככר רבין בראשון מערב (אליעזר ויסהוף)

יד לבנים באר שבע (יוחנן רטנר ומרדכי שושני)

קיר זיכרון להרוגי קיבוץ תל יוסף (אהרון פריבר)

גן הזיכרון בקיבוץ אשדות יעקב איחוד (ויטוריו קורינלדי)

אנדרטת הרוגי ניצנים (שמעון פובזנר, אברהם יסקי ומשה ציפר)

אוהל יזכור (אריה אל-חנני, ניסן כנען, אריה שרון ובנימין אידלסון)

אנדרטה לנופלים בעמק בית שאן (אלפרד מנספלד ומוניו גיתאי וינרויב)

גן זיכרון לחללי חטיבת הראל במלחמת העצמאות (דני קרוון וצבי דקל)

אנדרטה ובית זיכרון לשואה בקיבוץ נצר סרני (פרדי כהנא ובתיה לישנסקי)

בית הקברות של קריית ענבים ואנדרטת חטיבת הראל (מנחם שמי)

אנדרטה לזכר הנספים באסון השריפה בכרמל (נתנאל בן יצחק)

אתר הנצחה לחללי אסון המסוקים בשאר ישוב (שלומית שלמה)

אנדרטה לחללי אגד ארטילרי 212 ברמת הגולן (הלל פסח)

מרפסת ים המלח במצפה יריחו (עמי שמואלי ועוזר שטול)

פינת הזיכרון בקיבוץ אשדות יעקב מאוחד (משה הדרי)

אנדרטה בעין החורש להרוגי המצור (אילון כהן)

חסידי אומות העולם הפולנים בורשה (דני קרון)

אנדרטת ההתגברות בחוקוק (יחיאל שמי)

אנדרטה לזכר ליל הגשרים (יחיאל שמי)

בית הקברות הצבאי הבריטי ברמלה

קבר יוסף בנימיני בבית ספר אביחיל

לצוענים שנרצחו בשואה (דני קרוון)

אנדרטה לשפיות (יגאל תומרקין)

גדוד 52 בחוליקאת (צבי אלדובי)

האנדרטה בנגבה (נתן רפופורט)

חללי קיבוץ גת (ישראל הדני)

אושוויץ (דניאל ליבסקינד)

★